החלטה בפניי בקשה לעיכוב ביצוע של פסק-דינו של בית השלום לתעבורה בנצרת (כב' השופט ס' דבור) בתד' 5076/06, מיום 01.07.07, בו הורשע המבקש שלא בנוכחותו בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961, (להלן: "תקנות התעבורה"), וגזר עליו קנס בסך 1,700 ₪ או 17 ימי מאסר תמורתו, פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 4 חודשים, ופסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים למשך שנתיים. מטעם המבקש הוגשה בקשה לביטול פסק הדין של בית-המשפט קמא ויחד עמה, בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, אולם הבקשות נדחו. ביום 13.08.07 הגיש המבקש ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא. בבקשתו זו, טוען המבקש, כי סיכויי הערעור להתקבל הנם ממשיים וטובים לאור העובדה כי המבקש נשפט בהיעדרו וזאת עקב אי הבנה, אשר הייתה בין שני עורכי דין אשר טיפלו בעניינו. לשיטתו, דחיית הבקשה תגרום למבקש נזקים בלתי הפיכים לפרנסתו. עוד טוען, כי דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע תייתר את הדיון בערעור אשר הגיש המבקש, מאחר ורכיב הפסילה בפועל עומד על 4 חודשים. מנגד, מתנגדת המשיבה לבקשה. לטענתה, המבקש זומן כדין לדיון, אשר נקבע ליום 27.06.06 בפני ביהמ"ש קמא, אולם תחילת המשפט נדחתה 6 פעמים זאת עקב בקשות דחייה שונות אשר הוגשו מטעם ב"כ המבקש, ובסופו של דבר נקבע הדיון ליום 01.07.07. גם לדיון מיום 01.07.07 זומן המבקש כדין, אם כי בחר שלא להתייצב. לגופו של עניין טוענת המשיבה, גם אם נוצרה בין עורכי דינו אי הבנה, הרי בכל מקרה היה על המבקש להתייצב בעצמו לדיון. עוד סבורה המשיבה, כי סיכויי המבקש בערעור אשר הגיש הנם קלושים. עוד טוענת המשיבה, כי המבקש נמנע מלהפקיד רישיונו כפי שמוטל עליו לעשות לאחר שניתן גזר הדין בעניינו, דבר שמעיד על כך, כי הוא ממשיך לעשות דין לעצמו, תחילה עת שבחר שלא להתייצב לדיון ביום 01.07.07 ולאחר מכן עת שנמנע מלהפקיד את רישיונו. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות. ההלכה היא, כי עונש פסילה מרוצה מיד לאחר גזר הדין ונטל השכנוע הוא על המבקש. ככל שמדובר בבקשה לעיכוב ביצוע פסילת רישיון נהיגה, הנטייה היא שלא לעכב ביצועו של עונש זה, עמד על כך כב' השופט עדיאל בע"פ 6341/04 אודליה הר אש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם): "משמדובר בפסילת רישיון נהיגה ולא בפגיעה בחירותו של אדם, הפגיעה הצפויה בנאשם, עקב חלוף תקופת הפסילה בטרם ישמע ערעורו קטנה לאין ערוך מזו שתיגרם עקב חלוף תקופת המאסר קודם לשמיעת הערעור. מנגד, הפגיעה בציבור אשר עשויה להיגרם עקב נהיגת רכב על-ידי נהג שהוחלט לשלול את רישיונו, לפחות באותם מקרים בהם השלילה מוטלת על רקע הרשעה בנהיגה המסכנת את הציבור, עשויה להיות פגיעה קשה". (ראו גם: ע"פ 4708/05 אליהו סויסה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). העבירה בה הורשע המבקש חמורה באופייה; עפ"י כתב אישום, המערער נתפס עת שנהג במהירות של 153 קמ"ש בדרך שאינה עירונית בה מותרת מהירות מרבית של 90 קמ"ש - עבירה שיש בה לכל הדעות כדי לסכן את הציבור. המבקש סומך את בקשתו לעיכוב ביצוע על אי ההבנה אשר נוצרה בין עורכי הדין אשר טיפלו בעניינו. אין בידי לקבל טענתו זו של המבקש. חילופי עורכי דין אינם מהווים הצדקה לפתיחת התיק מחדש (ר' ב"ש 92330/07 אברהם ירחמיאל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם). מנימוקי הודעת הערעור עולה, כי עו"ד גולן אשר מייצג את המבקש בהליך הנוכחי (ואף טיפל בעניינו בפני ביהמ"ש קמא) פנה לעו"ד יעקובי על מנת שהאחרון יופיע בשמו של עו"ד גולן בדיון אשר היה קובע ליום 01.07.07. לטענת ב"כ המבקש בהודעת הערעור, עו"ד יעקובי הסכים לבקשה הנ"ל, אולם כלשונו של עו"ד גולן בסע' 3 להודעת הערעור "עקב שיקולים פנימיים במשרדו של עו"ד יעקובי, אשר אינם נוגעים למערער, לא התייצב איש ממשרדו לדיון ובמקום התייצבות בפועל, נשלחה בקשת דחייה, שעוסקת כביכול בהעברת הטיפול בתיק בין המשרדים, דבר שלא המערער ולא בא כוחו היו מודעים לו". יצוין, כי פנייתו הנ"ל של עו"ד גולן לעו"ד יעקובי נעשתה ביום 28.06.07, דהיינו יומיים בלבד לפני הדיון (ר' נספח ב' להודעת הערעור). אין בנימוקים הנ"ל כדי להצדיק דיון מחדש בעניינו של המבקש. אין בהופעה בודדת מטעמו של עו"ד יעקובי בעניינו של המבקש כדי לפטור את עו"ד גולן מאחריותו כלפי ניהול משפטו של המבקש כראוי. דברים אלה מתחזקים כאשר מדובר בהאצלת סמכויות זמנית ובודדת. בנסיבות אלה, חובתו של עו"ד גולן לדאוג ולוודא כי אכן תהיה הופעה מטעם עו"ד יעקובי לאותו דיון, אף חובתו להיות מעודכן במהלכיו המתוכננים של עו"ד יעקובי בעניין המבקש, לרבות בכל הנוגע לבקשת הדחייה אותה הגיש לכאורה עו"ד יעקובי. על כן, אין בידי לקבל טענתו של עו"ד גולן לפיה, היו אלה "שיקולים פנימיים" אשר אינם נוגעים לעו"ד גולן ו/או למבקש, אשר מנעו בסופו של יום מהמבקש להופיע לאותו דיון. אשר לעיכוב הביצוע של הקנס, טענה זו נטעה ע"י המבקש בעלמא, מבלי שהוכח כי דחיית הבקשה בעניין זה תגרום למבקש נזק של ממש. בנסיבות אלה, איני מוצא מקום להיעתר לבקשה, והנני מורה על דחייתה. ביצוע פסק דיןמשפט תעבורהעיכוב ביצוע