החלטה 1. זו היא בקשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה להורות על ביטולה של פסילה מנהלית בת 90 יום, אשר הוטלה על המבקש ביום 21.11.06, בגין מעורבותו בתאונת דרכים קטלנית יום קודם לכן, בה נגרם מותו של המנוח סבין גנאדי, אשר על פי הטענה עמד עם רכבו בשולי הכביש. 2. המבקש טוען, באמצעות בא כוחו, כי התאונה מבחינתו היתה בלתי נמנעת וכי אין בהמשך נהיגתו משום סיכון לשלום הציבור. לפי הסניגור, הרכב של המנוח עמד על השוליים וניסה לסטות שמאלה ואז ארעה ההתנגשות בין הסמיטריילר בו נהג המבקש לבין רכב המנוח. לפי הסניגור, התאונה היתה בזמן התגובה ולכן היא בלתי נמנעת. 3. ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וטען, כי על פי העדים רכבו של המנוח נתקע בצד הדרך כשהנהג בתוכו משוחח בטלפון ואז הוא נפגע על ידי המשאית בה נהג המבקש. לפי ב"כ המשיבה, בנו של המנוח הציג פלט שיחות ממנו עולה כי אביו שוחח עם המוסך עובר לאירוע התאונה, דבר המחזק את הטענה בדבר תקלה ברכב. הנ"ל הפנה להרשעות הקודמות של המבקש ולוותק בנהיגה וטען כי אין מקום להחזיר את רשיון הנהיגה. 4. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בבקשה ובמסמכים שהונחו בפניי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. 5. פסילת רשיונו של המבקש בתיק זה נערכה בהתאם לסעיף 47 (ה) (1) לפקודת התעבורה אשר, להבדיל מתאונה רגילה או מעבירת תעבורה שמנויה בתוספת הרביעית, אינו מקנה לקצין שיקול דעת באם לפסול את הרשיון אם לאו, ובלבד והקצין משתכנע כי יש יסוד להניח שיוגש כתב אישום נגד הנהג שגרם לתאונת דרכים קטלנית. הקצין, על פי חוק, חייב לפסול את רשיון הנהיגה של הנ"ל לתקופה של 90 ימים. 6. בבואו לדון בבקשה מעין זו, ביהמ"ש יבדוק את הראיות שבידי התביעה ואשר הביאו את הקצין למסקנה כי יש יסוד להניח שיוגש כתב אישום נגד הנהג וכן ייתן דעתו לשאלת המסוכנות שבהמשך נהיגתו של אותו נהג. בחינת השאלה האם יש בהמשך נהיגתו של נהג משום פגיעה וסיכון לשלום הציבור, מסתמכת הן על עברו התעבורתי והן על נסיבות המקרה הספציפי נשוא הפסילה המנהלית. 7. לאחר שעיינתי בראיות שבידי המשיבה, אני סבור כי יש בשלב זה ראיות לכאורה לאחריותו של המבקש לאירוע התאונה ולגרימת מותו של המנוח, ראיות שהיה בהן כדי להביא את הקצין למסקנה, כי יוגש נגד המבקש כתב אישום. בחומר הראיות שבידי המשיבה קיימת עדותו של עד ראייה לתאונה, אשר מציין כי הספיק לראות רכב שעומד בצד הדרך ואדם העומד קרוב אליו באזור השוליים. על פי עדותו של אותו עד, הרכב הנ"ל לא היה בנסיעה אלא חנה, בחלקו לפחות בוודאות בשוליים. שדה הראיה שעמד לרשות המבקש, על פי סקיצה שערך איש משטרה, עמד על 200 מ' לפחות לכיוון הרכב אשר עמד בשול, כאשר הראות היתה טובה, אור יום ומזג אוויר נאה. 8. עד אחר שהיה במקום ושנסע אחרי המשאית, הבחין במשולש אזהרה המונח בצד הדרך ובמשאית לאחר שפגעה ברכב של המנוח. על פי אותו עד, המשאית נסעה בצד הימני של נתיב ימין ומהפגיעה סטתה ימינה . עד נוסף, אבו ריא שמו, הבחין ברכב עומד בשוליים ובמנוח משוחח בטלפון סלולארי ואז הבחין במשאית פוגעת בפינה השמאלית אחורית של אותו רכב וגוררת אותו למרחק של כ-20 מ'. 9. מהעדויות הנ"ל עולה, שבשלב הזה יש מספיק ראיות לכאורה לאחריות המבקש לאירוע התאונה. המבקש לא הבחין ברכב של המנוח, או על אף שהבחין בו, פגע בו וגרם למותו של המנוח. נותר כעת לבדוק את השאלה בדבר מסוכנותו של המבקש נוכח נסיבות התאונה ועברו התעבורתי. 10. המבקש נוהג משנת 1993 ולחובתו 52 הרשעות קודמות, חלק לא מבוטל מהן בעבירות מהותיות כגון: נהיגה ברכב לא תקין, נהיגה עם משקל חורג, נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף וכיוצ"ב. עברו של המבקש אינו מעיד עליו כעל נהג זהיר וזאת בלשון המעטה, בשים לב לעובדה שמדובר בנהג רכב כבד, שהסיכון הכרוך בביצוע עבירות תעבורה על ידו הינו גבוה ומשמעותי. אי לכך, בהחלט יש בהמשך נהיגתו של המבקש משום סיכון לציבור המשתמשים בדרך. 11. ביהמ"ש ער לכך כי בהיותו של המבקש נהג מקצועי, יש בפסילה משום פגיעה בו מבחינה כלכלית ואישית, אך עדיין אינני סבור כי יש מקום לקצר את הפסילה שכן בנסיבות, הפגיעה במבקש היא פגיעה מאוזנת בשים לב לתוצאות התאונה הקשות ולעברו התעבורתי הכבד של המבקש. 12. העולה מכל הנ"ל, שדין הבקשה להידחות. 13 מודעת זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהפקודת התעבורה