להלן פסק דין בערעור על הרשעה בנושא סירוב לבדיקת ינשוף: פסק דין פתח דבר 1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א' טננבוים), מיום 25.4.06, בתיק פל 414/06 - בגדרו הורשע המערער, לאחר ניהול הוכחות, בביצוע עבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) בקשר עם סעיף 39(א) לפקודת התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: פקודת התעבורה); עבירה של נהיגה בקלות ראש לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, וכן עבירה של סירוב להיבדק בדיקת דם נשיפה סעיף 64ב(ב) לפקודת התעבורה. בית משפט קמא השית על המערער את העונשים הבאים: 27 חודשי פסילה בפועל בניכוי חודש פסילה מנהלית; וכן 10 ימי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא ינהג בשכרות או יסרב להיבדק, למשך 3 שנים. טענות הצדדים 2. ב"כ המערער טען באשר להכרעת הדין, שאין זה נכון, כי השוטר טבק אמר למערער, שבאם יסרב להיבדק, ייחשב שיכור. לטענת ב"כ המערער, היה על השוטר להזהיר תחילה את המערער, כי סירובו להיבדק יביא לכך, שייחשב לשיכור. עוד טען ב"כ המערער, כי בנסיבות המקרה דנן, היו למערער סיבות טובות שלא להסכים להיבדק; ככל שנוגע הדבר לגזר הדין טען ב"כ המערער, כי בית המשפט החמיר עם המערער יתר על המידה ובקש להקל בעונש הפסילה. ב"כ המערער עמד על נסיבותיו האישיות של המערער והמציא לעיון בית המשפט מסמכים, התומכים בטענותיו. 3. ב"כ המשיבה בקש לדחות הערעור - על שתי חלופותיו. באשר להכרעת הדין ציין, כי בית משפט קמא קיבל עדותם של השוטרים על כל פרטיה. בפסיקה נקבע, כי ניתן לקבוע שכרותו של נהג לאור נסיבות האירוע, התנהגות הנהג והכן ריח הנודף מפיו, גם ללא בדיקות מדעיות. לדבריו, נסיבות כאלה נמצאו בעניינו של המערער, למכביר. באשר לגזר הדין טען ב"כ המשיבה, כי גם בו אין מקום להתערב. לדידו, העונש אינו חורג במידה, המצדיקה התערבות, וגם בנסיבותיו האישיות של המערער, כפי שפורטו גם בבית משפט קמא, אין כדי להביא להתערבות בגזר הדין. דיון 4. ככל שנוגע הדבר להכרעת הדין - בית משפט קמא שמע 3 שוטרים מטעמה של התביעה, ומצא, כי עדותם הייתה "ברורה וחד משמעית ומקובלת עלי על כל פרטיה" (עמ' 8, ש' 12 להכרעת הדין). השוטרים חשדו בכך שהמערער שיכור לאור הריח החריף אשר נדף ממנו. הם ביקשוהו להיבדק בדיקת ינשוף אך הוא סירב בתוקף, חרף העובדה שהוסבר לו, כי הסירוב להיבדק, כשלעצמו, הנו בגדר עבירה. אחרי כן ביקשו השוטרים את המערער להיבדק בדיקת דם. המערער לא הסכים לכך וכן סירב לעבור בדיקת מאפיינים. עוד צוין, כי ככלל, סירב המערער "לשתף פעולה וממה שניתן היה להסיק מאפייניו היו כשל שיכור" (עמ' 9, ש' 1). בית משפט קמא הוסיף, כי "מי שמסרב להיבדק דינו כדין שיכור" (עמ' 9, ש' 11), וכן העיר, כי "מהעדויות לבדן די היה להרשיעו בעבירה של נהיגה בשכרות" (עמ' 9, ש' 19). עיון בהכרעת הדין מלמדני, כי אין מקום להתערב בממצאיו העובדתיים או במסקנותיו המשפטיות של בית משפט קמא. בפני בית המשפט היו די ראיות כדי לקבוע, כי המערער נהג בשכרות. באשר לטענת ב"כ המערער, בנוגע לאזהרה, אשר היה על השוטרים להזהיר את המערער, די לי בדברי השוטר טבק למערער, לאור עדותו: "ניסינו לשכנעו להיבדק שזה מאוד חשוב גם שימצא שיכור עדיף מסירוב, הוא אמר שהוא לא רוצה להיבדק .." (עמ' 4, ש' 29 לפרוטוקול, ההדגשה הוספה). אשר על כן, דין הערעור על הכרעת הדין להידחות. 5. באשר לרכיבי גזר הדין - הגם שעונש הפסילה בפועל, אשר הושת על המערער, נוטה לחומרא, אין מקום להתערב בו. נהיגה בשכרות הנה עבירה חמורה, הטומנת בחובה סכנות רבות. בתי המשפט מצווים להלחם בתופעה זו, תוך הטלת עונשים כבדים, אשר יש בהם כדי להרתיע המערער וכן להזהיר את הציבור כולו. דין נסיבותיו האישיות של המערער, לעניין זה, להידחק לקרן זווית ומשקלן במכלול השיקולים קטן. הרי נסיבותיו של המערער היו ידועות לו, ובכל זאת לא מצא לנכון להביאן בחשבון, עת החליט לנהוג בשכרות. לפיכך, אין לו להלין - אלא על עצמו. 6. סיכומו של דבר - הערעור נדחה על שתי חלופותיו. המערער יפקיד רישיונו עד יום 1.1.07. משפט פלילימשפט תעבורהשכרותהרשעהערעורבדיקת שכרות (אלכוהול)