פסק-דין לפנַי ערעור על הכרעת-דין, לפיה הורשע המערער בבית-משפט קמא (כב' השופט דרורי - תעבורה תל-אביב), בעבירה של נהיגה במהירות של 90 קמ"ש בדרך עירונית, בה מותרת הנהיגה במהירות של 50 קמ"ש, לפי תקנה 54א לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. בגזר-הדין הוּשׁת על המערער קנס בסך 1,000 ₪ וּפסילה על-תנאי בת חודשיים לתקופה של שנתיים. לטענת בא-כוח המערער, טעה בית-המשפט משדחה הטענה לעניין אמינוּת הממל"ז, על-אף קביעת בית-המשפט ב-ת. 17717/97 מדינת ישראל נ' וולרוט ואח', כי: "הצורך בתמיכה וייצוב לממל"ז עולים כאשר מודדים מהירות אופנועים, ובמיוחד במרחקים גדולים, בשל גזרתם הצרה." (עמ' 48, סעיף 1(ה) לפסק-הדין). פסק-דין זה קיבל אישור בית-המשפט העליון ב-ע"פ 4682/01 לוי ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(1), 304. טעה בית-משפט קמא משקבע כי הדרך בה נהג המערער הינה דרך עירונית. השוטר, על-פי עדותו, לא בדק קיומו של תמרור ב-24 בכניסה לעיר. טעה בית-משפט משקבע כי הדרך עירונית על-בסיס ידיעה משפטית. טענה בית-משפט משקבע כי מדובר בדרך עירונית, בלֹא שהונחה לפניו תשתית ראָייתית לקביעה זו, שכּן לא הוּכחה הצבתו של תמרור ב-24 באחת מהכניסות לעיר. דין הערעור להידחות. 1. לעניין מכשיר הממל"ז - בעדותו בחקירה-נגדית, מציין השוטר: "טעיתי, לא ציינתי אם היה לבדו בכביש, אבל רשמתי לאן כיוונתי את הנקודה האדומה". וּבהמשך: "...כאשר הרכב במקביל לו מצד שמאל, מפעיל את המכשיר. כשהרכב מאחוריו, לא מפעיל המכשיר (הדגשה שלי - נ.א.)". בנוסף, עולה מהחקירה כי השוטר הסביר למערער מיד לאחר שעצר אותו, כיצד פועל מכשיר הממל"ז: "הסברתי לנהג איך המכשיר פועל, הוא החזיק אותו ביד וכיוון, זאת על-סמך הרשום בדו"ח". על-פי יומן המפעיל עולה, כי השוטר ביצע את הבדיקות לפני המשמרת וּבסוֹפה, ועל-פי הבדיקות המכשיר נמצא תקין, כפי שנרשם בדו"ח וּביומן המפעיל. משצִיין השוטר כי לא מפעיל המכשיר כשיש רכב מאחור, פעל בהתאם לכללים ולהנחיות ועל-פי ת. 17717/97 הנ"ל, וּבית-משפט קמא לא טעה משקבע כי המכשיר הופעל בצוּרה מקצועית. 2. לעניין היותה של הדרך דרך עירונית אם לָאו - (א) הרחוב המדובר הוא רח' ז'בוטינסקי ברמת-גן. (ב) מתוך עדוּת השוטר בחקירה-נגדית עולה, כי בכביש איילון, יציאה 15, בכניסה לרח' ארלוזורוב, יש תמרור ב-24. השוטר עובר בדרך זו מִדי יום. לא ציין עובדה זו בדו"ח, משום שבמועד ביצוע העבירה, 15.5.2004, לא היה קיים נוהל לפיו יש לציין קיומו של התמרור ב-24. נוהל כזה התקבל כארבעה חודשים לפני מועד הדיון, קרי בסביבות שלהי שנת 2004, תחילת שנת 2005. בשל העדר נוהל מחייב, לא ראה השוטר חובה לבדוק קיוּם התמרור. מכֹּל מקום, על-פי עדותו, כל יום עובר ביציאה זו, וּבמידה והיה פגם בתמרורים היה מדווח על כך (ראה תשובתו בחקירה-חוזרת). די בעדוּת זו כדי להוכיח קיומו של תמרור ב-24 בכניסה לרח' ארלוזורוב, יציאה 15 מכביש איילון. (ג) קיומו של תמרור ב-24 באחת מכניסות לדרך עירונית, די בו כדי להפוך הדרך לדרך עירונית, שהמהירות המותרת לנסיעה בה היא 50 קמ"ש; אך אין הכרח כי קיוּמו של התמרור ב-24 כאמור לעיל, יהא בהכרח בנתיב נסיעתו של המערער. ואם כך, מהיכן ידע המערער כי בדרך עירונית נמצא?! וחובתו לנהוג עד 50 קמ"ש ולא יותר?!!! התשובה לכך מצויה במבחן ה"צִביון". כלומר - מקום שצִביון הדרך/הרחוב מצביע על אזור עירוני מובהק, כי אז מצוי המערער בדרך עירונית. וּמהוּ "צִביון עירוני"? - מקום שהרחוב, אפילו יש בו שלושה וארבעה נתיבי נסיעה בכֹל כּיווּן, מצוי באזור בו הבּנייה מרוּבּה, צפופה, בתים משותפים, במספר קומות, גבוהים וּנמוכים, חזיתוֹת הבניינים משׁופּעות בחנויות, מעברי-חצייה לרוב, מדרכות הומות אדם. היוֹתן של החנויות סגורות ביום שבת וּמועד, תנועה דלילה של אנשים ביום זה, אין בה כדי לשנות מהצִביון העירוני של האזור. זאת ועוד, מקום שצִביון הרחוב נושא אופי מובהק של דרך בינעירונית, אך מדובר בכביש עירוני, קיימת חובה להציב תמרור ב-24 בכניסה לאותו רחוב, על-מנת שלא ייכשל בנהיגתו נהג שאינו מקומי, ואין מקום להסתפק בעוּבדת קיוּמוֹ של תמרור ב-24 באחת מהכניסות לאותו אזור עירוני. (ד) אין לקבל טענת בא-כוח המערער כי העבירה בוצעה ביום שבּת, בו עומס התנועה אינו רב ועל-כן המהירוּת הייתה סבירה. על-יסוד כל האמור לעיל אני דוחה את הערעור. משפט תעבורהמהירות מופרזת / דו"ח מהירות