להלן פסק דין בערעור של המדינה על "עונש קל" שהוטל בגין נהיגה בפסילה: פסק דין 1. המשיב הועמד לדין בבית משפט לתעבורה בנצרת בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף. 2. בית משפט קמא הרשיע את המשיב על פי הודאתו בעבירות המיוחסות לו, וגזר עליו קנס בסך - 1,000 ₪ או 10 ימי מאסר, פסילה על תנאי של 6 חודשים למשך שנתיים, פסילה בפועל של 11 חודשים מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה, וכן מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור על עבירה של נהיגה בזמן פסילה. 3. לפני שנגזר דינו של המשיב, הוא נשלח לקבלת תסקיר מבחן. עיון בתסקיר המבחן שנתקבל בעניינו של המשיב עולה, כי המשיב בן 26, רווק, בוגר 12 שנות לימוד, בהכשרתו מכונאי רכב במוסך בקיבוץ גונן, שם עבד במשך כ- 7 שנים, ורשיונו נשלל בעקבות כך שלא חידש את ביטוח הרכב. כתוצאה מכך התקשה להגיע באופן סדיר למקום עבודתו ופוטר. המשיב לקח אחריות מלאה על ביצוע העבירה, והביע חרטה אמיתית וכינה על ביצועה. התרשמות שירות המבחן הייתה, כי התנהגותו של המשיב בעבירה הנדונה איננה משקפת את התנהגותו בדרך כלל, וכי הוא חווה תחושות של בושה ואשמה אל מול בני משפחתו בעקבות הסתבכותו הנדונה. בנוסף המשיב הביע את רצונו להיענש על העבירה מאחר וסבור כי עליו לשלם על טעותו, דבר המשקף רמת מוסר גבוהה. להערכת שירות המבחן, המדובר באדם אשר מנהל אורח חיים נורמטיבי בד"כ, ולא הביע כל נזקקות לטיפול, לאור זאת נמנע שירות המבחן ממתן המלצה טיפולית, עם זאת ציין כי עונש של מאסר בפועל עלול ליצור נזק משמעותי למשיב, לפגוע בסיכוייו להשתקם ולהפגישו עם תת תרבות עבריינית. נוכח האמור, המליץ שירות המבחן שלא למצות את הדין עם המשיב, ולהטיל עליו מאסר בעבודות שירות או מאסר על תנאי משמעותי. בנוגע לפסילה המליץ שירות המבחן שהשלילה תהיה קצרה יחסית על מנת לאפשר למשיב לחזור למקום עבודתו. 4. בערעורה מלינה המערערת על קולת העונש, לדידה העונשים שהוטלו על המשיב מופרזים לקולא, אינם משקפים את חומרת המקרה ואת נסיבותיו. לחובתו 20 רישומים בגין ביצוע עבירות תעבורה, וביניהם עבירות חמורות, המערערת סבורה כי בית משפט קמא שגה כאשר נמנע מלהטיל על המשיב עונש של מאסר בפועל אף לא בדרך של עבודות שירות. בנוסף, שגה כאשר הטיל על המשיב עונש של פסילה בפועל מלהחזיק ולקבל רשיון נהיגה לתקופה קצרה ביותר. מנגד, ביקשה ב"כ המשיב לדחות את הערעור, לדידה בית משפט קמא ערך את האיזון הראוי ובחן את כל השיקולים לרבות נסיבות המקרה האינדיווידואליות, ובסופו של דבר גזר על המשיב עונש הולם. ב"כ המשיב הפנתה לנסיבותיו האישיות של המשיב שפורטו בהרחבה בתסקיר שירות המבחן. בנוסף הפנתה לפסיקה עניפה של בתי המשפט השונים, לפיהם לא ניתנו מאסרים בפועל בעבירות דומות. באשר להרשעותיו הקודמות של המשיב, טענה הסניגורית כי רובן של העבירות טכניות, וכי זו פעם ראשונה בה הורשע המשיב בעבירה של נהיגה בזמן פסילה. 5. אכן צודק ב"כ המערערת כי המדובר בעבירות חמורות שהפכו לרעה חולה בחברתנו, והאינטרס הציבורי מחייב ענישה מרתיעה, לרבות מאסר בפועל או מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות, עם זאת יש לבחון כל עבירה ונסיבותיה וכל נאשם ונסיבותיו, כאשר הכלל הוא שהענישה אינדיווידואלית, ובית המשפט מחוייב למצוא את האיזון הראוי בין השיקול ההרתעתי לבין נסיבותיו האישיות של כל נאשם ונאשם. עיון בגליון הרשעותיו הקודמות של המשיב מלמד, כי אומנם המדובר ב- 20 רישומים שכוללות בין היתר עבירות של מהירות, עבירות ללא חגורת בטיחות, עם זאת מרביתם של הרישומים הן עבירות של ברירות קנס, ובהתחשב בעובדה כי המשיב נוהג בכבישים מדי יום מאז שנת 1999, אין לראות בעברו התעבורתי כעבר מכביד. זאת ועוד, עיון בתסקיר של שירות המבחן עולה, כי המדובר באדם נורמטיבי שמנהל אורח חיים חיובי, עובד לפרנסתו ופרנסת בני משפחתו בתור מכונאי רכב בקיבוץ גונן אשר מרוחק מהכפר בו מתגורר, המשיב הודה בהזדמנות הראשונה,הביע חרטה אשר על פניה נראית חרטה כינה ואמיתית, הוא קיבל אחריות מלאה על מעשיו. מעבר לכך, מאז ביצוע העבירה חלפה תקופה יותר משנתיים. 6. כידוע, הכלל הוא כי בית המשפט לערעור יתערב בענישה רק בהיותה חורגת. עיינתי בגזר דינו של בית משפט קמא, ומסקנתי כי אומנם המדובר בגזר דין אשר נוטה לקולא עם המשיב, אולם לא בצורה חריגה וקיצונית שמצדיקה התערבותו של בית משפט זה. 7. אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, הנני מורה על דחיית הערעור. משפט תעבורהנהיגה בשלילה