בפני בקשה למתן סעדים זמניים (ארבעה במספר) שתכליתם אחת היא: לאסור על המשיבים לעשות שימוש בשיטת בנייה הנעשית באמצעות תבניות קל-קר חלולות, המשמשות, בו זמנית, לבידוד וליציקת בטון מזויין (להלן: "שיטת הבנייה בתבניות"). נסיבות הבקשה 1. המבקשת (להלן תכונה גם: "בר הומס") הינה חברה פרטית בישראל, העוסקת בייזום ובנייה של מבני מגורים בארץ. למבקשת הסכם בלעדיות לייבוא וייצור תבניות קל-קר חלולות ליציקת ברזל מזויין הידועה בשם EBS, אשר פותחו על ידי אחד מר הנק מנסן ואשר נרשמו על ידו, בחו"ל, כפטנט (להלן: "תבניות מנסן" או "תבניות EBS"). 2. המשיבה 1 (להלן: "המשיבה" או "ביתרמי") הינה חברה קבלנית העוסקת בביצוע עבודות קבלניות. המשיב 2 מר דהן ציון (להלן: "דהן") הינו מנהלה של המשיבה ואילו המשיב 3 (להלן: "ברייר") מנהל השיווק והפיתוח העסקי בה. 3. בתאריך 20/4/09 נחתם בין המבקשת למשיבה הסכם פאושלי לביצוע עבודה קבלנית (להלן: "הסכם הקבלנות"), לפיו התחייבה האחרונה לבצע עבודות חפירה, ביסוס והקמת שלד של בית מגורים ברח' הירקון 68, תל אביב (להלן: "פרוייקט הירקון" או "הפרוייקט"). 4. יצויין, כי עוד קודם להתקשרות הצדדים בפרוייקט הירקון, ביצעה המשיבה עבור המבקשת שני פרויקטים נוספים. האחד, בניית שלד בית מגורי מנהל המבקשת בהרצליה, והשני, בניית שלד בן 4 קומות, מעל מבנה קיים, בירושלים (להלן: "הפרויקטים הקודמים"). 5. זמן מה לאחר שהמשיבה החלה בביצוע עבודות הבנייה בפרוייקט הירקון, ובשל טענות המבקשת להפרת הסכם הקבלנות מצד המשיבה, נדרשה האחרונה לחדול מביצוע העבודות בפרוייקט ולפנות את אתר הבנייה לאלתר. במסגרתה של תביעה כספית שהוגשה ביום 14/1/10 לבית משפט השלום בתל אביב בת.א. 18946-01-10 (להלן: "התביעה הכספית"), עתרה המשיבה למתן צו מניעה אשר ימנע מהמבקשת לסלק ידה מהפרויקט. עתירה זו נדחתה על ידי בית המשפט (כב' השופטת ח. וינבאום-וולצקי) בהחלטתה מיום 21/2/10. משנדחתה בקשתה, פינתה המשיבה את האתר וחדלה מעבודתה בפרוייקט. 6. חרף היות התביעה הכספית תלוייה ועומדת ולמרות שהמבקשת הגישה במסגרתה תביעה שכנגד, עתרה האחרונה לבית משפט זה, ביום 13/7/10, בתביעה מושאת הבקשה דנן. בתביעתה, עתרה המבקשת למתן צו מניעה קבוע האוסר על המשיבה מלבצע פעילות כלשהי (יבוא, שיווק, ייצור ובנייה) בתחום שיטת הבנייה בתבניות, ולתשלום פיצויים בסך 1,600,000 ₪ - עקב הפרה, נטענת, של הסכם הקבלנות. עוד עתרה המבקשת בתביעתה למתן חשבונות ולהשמדת מוצרים המיובּאים, מיוצרים ומשווקים על ידי המשיבה הקשורים לשיטת הבנייה בתבניות. תביעת המבקשת נסמכת, בעיקרה, על הוראת סעיף 22.5 להסכם הקבלנות אשר מפאת חשיבותה לענייננו נביאה כלשונה - "הקבלן מתחייב כי בעת ביצוע הפרוייקט ובתקופה של 8 שנים לאחריה, לא יבצע כל פעילות בנייה באמצעות שיטת הבנייה אשר תופעל בפרוייקט (תבניות קל-קר ליציקת ברזל מזויין - שיטה הידועה, בין היתר, בשם EBS), אלא באמצעות המזמין או עם קבלת רשותו בכתב ומראש. מבלי לגרוע מהאמור לעיל, הקבלן מתחייב כי במשך התקופה הנ"ל לא ירכּוש את התבניות מכל צד שלישי, אלא מחברת בר הומס. הקבלן מאשר כי ידוע לו כי מדובר בהתחייבות יסודית ורבת חשיבות למזמין. הפרה של מי מההתחייבויות בסעיף 22.5 זה, תזכה את המזמין בפיצוי מוסכם בסך 200,000 ₪ לכל הפרה, וזאת מבלי לגרוע מכל סעד אחר העומד על פי דין (לרבות צו מניעה ותביעת פיצוי בסכום גבוה יותר)" (להלן: "תניית אי התחרות") ". 7. בד בבד עם הגשת התובענה הוגשה גם הבקשה דנן אשר הוכתרה כ"בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד". ביום שלמחרת הגשת הבקשה (14/7/10) ניתנה החלטת סגן הנשיא י. זפט בה נקבע כי אין מקום למתן סעד במעמד צד אחד. בשולי החלטתו הורה סגן הנשיא כי הדיון בבקשה במעמד הצדדים יתקיים ביום 9/8/10 בפני שופט תורן (כבוד השופט א. בכר). בשל פסילה עצמית של השופט בכר מלדון בבקשה ובקשת המבקשת לדחות המועד שנקבע לדיון בפני (9/8/10), נקבעה הבקשה לשמיעה ליום 1/9/10. במועד זה נעשה ניסיון להביא הצדדים לידי הסדר, משזה לא צלח נקבעה הבקשה לשמיעה במעמד הצדדים ביום 20/9/10. בתום הדיון הוריתי על הגשת סיכומים בכתב, כאשר לכל צד ניתן, לבקשת הצדדים, פרק זמן של 21 יום להגשת סיכומיו. משהוגשו הסיכומים הגיעה עת ההכרעה. הבקשה 8. בבקשתה עתרה המבקשת למתן סעדים זמניים כדלקמן - א. לאסור על המשיבה מלבצע כל פעולות בנייה (לרבות יבוא, ייצור, שיווק והפצה) באמצעות שיטת הבנייה בתבניות. ב. למנות את ב"כ המבקשת ככונס נכסים ולהסמיכו להיכנס לחצרי ביתרמי ולאתרי הבנייה בהם היא פועלת וליטול מהם התבניות המשמשות את האחרונה "בשיטת הבנייה הייחודית" (כהגדרת מונח זה על ידי בר הומס בבקשתה). ג. להורות למשיבים למסור לכונס הנכסים את התבניות האמורות אשר ברשותם, לרבות 25 סטים של "רגלי הבניין" אשר הושאלו לביתרמי במהלך עבודתה אצל המבקשת בפרויקטים השונים. ד. להורות למשיבים לחדול מכל הליך שמטרתו רישום "פטנט" בגין שיטת הבנייה בתבניות וכן למסור למבקשת את כל המסמכים הנוגעים לכך. עיקרי טענות המבקשת 9. הטענה העיקרית עליה סומכת המבקשת בבקשתה הינה, כאמור, הפרתה של תניית אי התחרות הקבועה בסעיף 22.5 להסכם הקבלנות. לטענת המבקשת, המשיבה מפרה בריש גלי וברגל גסה את תניית אי התחרות, עת היא משתמשת בשיטת הבנייה בתבניות הייחודיות לה. המשיבה, כך למבקשת, משתמשת בידע וברזי שיטת הבנייה בתבניות להם נחשפה עת ביצעה את הפרויקטים עבורה - שימוש אותו ביקשה היא למנוע באמצעות תניית אי התחרות. לשיטת המבקשת, בסמוך להגשת התובענה נתברר לה כי המשיבה מבצעת פעילות בנייה, ייצור, יבוא ושיווק באמצעות שיטת הבנייה בתבניות, חרף העובדה שנאסר עליה להשתמש בשיטה זו משך 8 שנים מתום ביצוע הפרוייקט. אתרי הבנייה בהם משתמשת המשיבה כקבלן לבניית בתי מגורים, בשיטה האמורה, הינם שניים במספר. ברח' קדם 171, ביפו, וברח' רוטשילד 56, תל אביב (להלן: "אתרי הבנייה"). נוכח הוראתה המפורשת של תניית אי התחרות האוסרת על המשיבה שימוש בשיטת הבנייה בתבניות, זכאית המבקשת - כך לטענתה - למתן הסעדים הזמניים המבוקשים על ידה, זאת עד להכרעה בתובענה לגופה. 10. עוד טוענת המבקשת, כי המשיבה הגדילה עשות עת הציגה עצמה בתערוכת Building 2010 - כמפתחת, משווקת ומיישמת של שיטת הבנייה הייחודית למבקשת. מוסיפה בר הומס וטוענת כי לאחר שהמשיבה (באמצעות מר ברייר) כשלה בניסיונה לרכוש ישירות מבעל הפטנט, מר מנסן, תבניות פרי פיתוחו, פנתה האחרונה ליצרן אחר בחו"ל בשם Diversifoam ורכשה הימנו תבניות, שהן העתקה של תבניות מנסן. לשיטת המבקשת, בפעולות היבוא, השיווק והפירסום המתוארות לעיל, המשיבה אף מבצעת כלפיה עוולות של גזל סוד מסחרי, גניבת עין, הפרת זכויות של בעל הפטנט והפרת זכויותיה שלה, כבעלת זיכיון בלעדי לשיווק המותג בישראל. לטענת המבקשת, פעילות המשיבה בתחום שיטת הבנייה בתבניות, אשר נעשו עד הנה ואלה שבכוונתה לעשות בעתיד, גורמים ויגרמו לה לנזקים כספיים כבדים לבד מהפגיעה במוניטין שצברה, משך שנים, בשיטת הבנייה בתבניות הייחודיות לה. עיקרי טענות המשיבים 11. המשיבים מצידם טענו בתגובתם כי דין הבקשה, על ארבעת סעדיה, להידחות. לשיטת המשיבים, אין שחר לטענת המבקשת כאילו שיטת הבנייה בתבניות הינה שיטת בנייה הייחודית לה, שכן עסקינן בשיטה אוניברסאלית הידועה בשם ICF. שיטת בנייה זו משמשת בו זמנית כתבנית ליציקת בטון מזויין עם ציפוי מבודד, כאשר הקל-קר ממנו עשוייה התבנית נותר, לאחר התייבשות הבטון, כחומר מבודד. לטענת המשיבים, מדובר בשיטה (שיטת ICF) ידועה מזה 40 שנה, הרשומה כפטנט בקנדה ובארצות הברית עוד משנות השישים, ואף בארץ נבנו בשיטה זו מספר רב של מבנים, על ידי חברות ידועות שם. נמצא, כך למשיבים, כי טענת המבקשת לפיה המדובר בשיטה הייחודית לה וכי עסקינן בסוד מסחרי הראוי להגנה - אין לה על מה שתסמוך. המשיבים הכחישו נמרצות את טענת המבקשת כאילו יש בשימוש שנעשה על ידם בתבניות המיובּאות מהיצרן בחו"ל, כדי להוות הפרה של תניית אי התחרות. לשיטת המשיבים, את תניית אי התחרות שבהסכם הקבלנות יש לפרש כמתייחסת אך לבנייה באמצעות תבניות מסוג EBS, הלוא הן תבניות מנסן, ואין בהוראה האמורה כדי לאסור על המשיבה מלבנות בשיטת ICF, השונה לחלוטין מתבניות מנסן. המשיבים הוסיפו וטענו כי ככול שתניית אי התחרות הקבועה בסעיף 22.5 להסכם הקבלנות מתיימרת לאסור על המשיבה מלבנות בשיטת ICF, הרי שהמדובר בתנייה בלתי סבירה הנוגדת חוק יסוד: חופש העיסוק ותקנת הציבור, ואף עומדת בסתירה לחוק ההגבלים העסקיים התשמ"ח-1988. לבסוף טענו המשיבים כי דין הבקשה, על כל סעדיה, להידחות אף מחמת שיהוי ניכר בהגשת הבקשה ולנוכח העובדה כי מאזן הנוחות נוטה, בעליל, לצידם. היעתרות לצו המניעה הזמני, כך למשיבים, תביא בהכרח להתמוטטות המשיבה כלכלית, שכן היא תהא נעדרת יכולת להשלים את העבודות באתרי הבנייה הנמצאות בעיצומן. המשיבה הכחישה זכותה של בר הומס להחזר "רגלי הבניין" שברשותה, הואיל והאחרונה מסרבת להחזיר את שיק הביטחון שבידה, אשר נמסר לה להבטחת החזרתם של רגלי הבניין. דיון והכרעה 12. ההלכה הפסוקה מורה אותנו כי "לצורך מתן סעד זמני נשקלים שני עניינים: האחד - סיכויי התביעה העיקרית, או למצער - אם עומדת שאלה רצינית לדיון או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה; השני - מאזן הנוחות בין הצדדים" [רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר, פ"ד נ"ו(1) 529, 533]. קיומה של זכות לכאורה ומאזן הנוחות נשקלים יחדיו. ככול שסיכויי מבקש הסעד לזכות בתביעתו הראשית גבוהים, כך יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות. וההיפך בהיפך [רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות 1993 בע"מ, ( 6/6/06)]. עוד קובעת הפסיקה, כי בבוא בית המשפט להכריע האם יש להיעתר לבקשה למתן סעד זמני, אם לאו - עליו לשקול שיקולים שביושר ובצדק. "בין יתר שיקולי היושר והצדק, יש ליתן משקל, למועד בו פנה המבקש לבית המשפט לקבלת הסעד ... שיהוי בהגשת הבקשה חותר תחת הטענה בדבר הדחיפות הנטענת, ויש בו משום ראייה לסתור את טענות מבקש הסעד בדבר חיוניותו ונחיצותו המיידית עבורו" (רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, 28/6/10, ). 13. אחר שבחנתי את טענות הצדדים על רקע חומר הראיות שהונח בפני, בשלב זה של ההליך, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, בגין כל אחד מהנימוקים שלהלן, ואין צריך לומר ממשקלם המצטבר. עילת התביעה 14. כאמור, טענתה העיקרית של המבקשת בדבר זכותה למנוע (זמנית או באופן קבוע) מהמשיבה מלעשות שימוש בשיטת הבנייה בתבניות, מושתתת על הפרת תניית אי התחרות (סעיף 22.5 להסכם הקבלנות). ייאמר מיד, כי לא שוכנעתי, בשלב זה של ההליך, כי המשיבה אכן הפרה או מפרה תנייה זו, עת היא מבצעת פעולות בנייה בשיטת התבניות. אין חולק, כי המשיבה אינה משתמשת בתבניות הספציפיות (תבניות מנסן) בהן יש למבקשת, לטענתה, זכות יבוא והפצה בלעדית. המשיבה, לדעת הכל, מבצעת פעולות בנייה בתבניות המיוצרות על ידי Diversifoam - חברה יצרנית מחו"ל. בניגוד לטענת המבקשת, נראה לכאורה כי סעיף אי התחרות אינו אוסר על המשיבה את השימוש בכל סוגי התבניות הקיימות בעולם, להבדיל מהתבניות הספציפיות (EBS) - בהן יש למשיבה הסכם בלעדיות עם בעל פטנט, מר מנסן. מסקנה זו, כך נראה לי, מתבקשת הן מלשונו של סעיף אי התחרות והן מההיגיון הכלכלי העומד בבסיסו. בסעיף 22.5 להסכם הקבלנות, התחייבה המשיבה להימנע מלבצע כל פעולות בנייה " ... באמצעות שיטת הבנייה אשר תופעל בפרוייקט (תבניות קל-קל ליציקת ברזל מזויין - שיטה הידועה, בין היתר, בשם EBS) ... ". מהי אותה שיטה שהופעלה בפרוייקט? זו תוארה על ידי בר הומס כשיטת בנייה " ...העושה שימוש בתבניות קל-קר חלולות ליציקת בטון מזויין בברזל ... תבניות ספציפיות אשר מיוצרות על פי פטנט רשום של מר הנק מנסן (להלן: "בעל הפטנט") ... התובעת עושה שימוש בשיטת הבנייה הייחודית משנת 1995, ומובן שהינה היחידה בארץ אשר עושה שימוש בתבניות בעל הפטנט. להלן תכונה השיטה הנ"ל - "שיטת הבנייה הייחודית" (סעיפים 29 - 24 לבקשה). אמור מעתה: סעיף אי התחרות אוסר על המשיבה להשתמש בתבניות הספציפיות של בעל הפטנט מר מנסן, אשר למבקשת זיכיון בלעדי בהן - הא ותו לא. שיטת הבנייה בתבניות בכללותה אינה ייחודית למבקשת כלל ועיקר, שכן זו נודעת בעולם ובארץ מימים ימימה. לעניין זה הודה מר בר חמא יותם, בעל השליטה במבקשת, כי " ... כל העולם בונה ויש מאות ואלפי שיטות וצורות שונות לבנות בנייה מבודדת. EBS ו AAB AND ARXX - הם חלק מהבנייה המבודדת" (עמ' 6 לפרוטוקול). אין, איפוא, תימוכין - בלשון סעיף אי התחרות - לפרשנות המרחיבה שבפי המבקשת, לפיה נאסר על המשיבה להשתמש בשיטת הבנייה בתבניות בכללותה, להבדיל מהמותג הספציפי המכונה על ידי האחרונה "שיטת הבנייה הייחודית". לא מצאתי גם כי קיים היגיון כלכלי המחייב פירוש מרחיב לסעיף אי התחרות, כמי שאוסר שימוש גורף בשיטת הבנייה בתבניות, הידועה בעולם כולו בשם ICF. מקובלת עלי בשלב זה של ההליך, טענת המשיבים לפיה אין כל הסבר מניח את הדעת לכניסתה מרצון של המשיבה לסד של הגבלה בשימוש בשיטת הבנייה בתבניות ככזו, כאשר אין למשיבה בלעדיות על השיטה בכללותה, להבדיל מהמותג הספציפי בתבניות מנסן. לטעמי, מתן פירוש מרחיב לסעיף אי התחרות, מעבר לאיסור השימוש בתבניות מנסן, יחטא לאיזון המתבקש למהלך העסקי הרגיל, המעודד תחרות לרווחת הציבור בכללותו. 15. לא נעלמה מעיניי טענת ב"כ המבקשת בסיכומי טענותיו לפיה הודה כביכול מנהל המשיבה, מר דהן, בחקירתו כי תניית אי התחרות חלה על שיטת הבנייה בתבניות בכללותה " ... ולא רק על המותג הספציפי שהתובעת מפיצה בלעדית" (סעיף 3 לסיכומים). את טענתו האמורה סמך ב"כ המבקשת על דברי מר דהן בחקירתו הנגדית כי "אותה שיטה שבניתי בירושלים היא אותה שיטה שהתחייבתי להימנע מלבצעה על פי סעיף 22.5" (עמ' 10 לפרוטוקול). "הודאה" זו, כך לב"כ המבקשת, סותמת את הגולל על טענת המשיבה כי תניית אי התחרות מוגבלת אך לבנייה באמצעות המותג הספציפי של תבניות מנסן. דא עקא, כי ב"כ המבקשת מתעלם במפגיע מדברי מר דהן שקדמו ל"הודאה" האמורה עת העיד כי "הפרויקטים היחידים שבנית (צ.ל. "שבניתי" - ח.ט.) בתבניות אלו רק את הבית של יותם ואת בנק ירושלים, בשני סוגי תבניות אלו. לפני כן לא בניתי איתן" (שם) (ההדגשה שלי - ח.ט.). הנה כי כן, מר דהן דבק בגירסתו כפי שבאה לידי ביטוי בתצהיר הנלווה לתגובת המשיבה (סעיף 64 שבו), לפיה סעיף ההגבלה אוסר שימוש בתבניות מנסן בלבד. 16. גם אם אניח כי כוונת הצדדים בסעיף אי התחרות הייתה לאסור על המשיבה מלבצע פעולות בנייה בכל סוגי התבניות ולא רק במותג הספציפי של בעל הפטנט מר מנסן - מסופקני אם יש ליתן לתנייה גורפת מעין זו תוקף מחייב נוכח הוראת סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, הקובעת כי "חוזה שכריתתו, תוכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור - בטל". "תקנת הציבור" לצורך בחינת תוקפה של תניית אי תחרות, מחייבת עריכת איזון בין חופש ההתקשרות של הצדדים והחובה לקיים הסכמים מחד, לבין חופש העיסוק והקניין של היחיד, מאידך. סבירות ההגבלה, כך נפסק, תיבחן בהתחשב בהיקפה, אופייה, הקשר בין הצדדים, הזכויות עליהן היא באה להגן, תחום וזמן תחולתה, והאם אומנם מגנה היא על סודות מסחריים [ע"א 31556/98 בן ישי נ' וינגרטן, פ"ד נ"ה(1) 939 (1999); דנ"א 4465/98 טבעול (1993) בע"מ נ' שף-הים (1994) בע"מ, נ"ו(1) 56 (2001)]. אין אני נכון לקבוע, בשלב זה של ההליך, כי תניית אי התחרות בענייננו בטלה היא בהיותה נוגדת את תקנת הציבור - כטענת המשיבה. ברם, על פני הדברים ניתן לומר כבר כעת, כי הגבלת המשיבה מלהשתמש בשיטת הבנייה בתבניות בכללותה, למשך 8 שנים שלאחר סיום פרוייקט הירקון - מהווה הפרה לכאורה של האיזון המתבקש בין חופש העיסוק של המשיבה לבין אכיפת זכות חוזית (גרידא) לאי תחרות. אין זה מן הנמנע, בנסיבות האמורות, כי בסופו של יום יימצא כי אין הצדקה ליתן תוקף לתנייה המגבילה, באופן גורף, פעילות בנייה בתבניות (אף שאינן תבניות מנסן), לתקופה כה ארוכה (8 שנים מסיום פרוייקט הירקון). 17. לא מצאתי בסיס של ממש לטענת המבקשת לפיה תניית אי התחרות נועדה להגן על "סוד מסחרי" של האחרונה. לשיטת המבקשת, המשיבים התוודעו לשיטת הבנייה הייחודית (בתבניות) - סוד עסקי השייך לה - רק באמצעות הבנייה בפרוייקטים השונים (הירקון, ירושלים והרצליה). גלל כן, כך למבקשת, השימוש שעושה המשיבה בשיטת הבנייה בתבניות, באתרי הבנייה, מהווה גזל של סוד מסחרי. כאמור, לא שוכנעתי כי יש בסיס לטענה זו. סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, מגדיר את המונח "סוד מסחרי" כ"מידע עסקי מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו". אמור מעתה: מידע עסקי שהינו נחלת הכלל והניתן לגילוי כדין על ידי כולי עלמא - איננו בא בגִדרו של "סוד מסחרי". בענייננו, אין חולק כי שיטת הבנייה בתבניות נוהגת זה שנים רבות בעולם, הינה נחלת הכלל ואף ניתנת לגילוי בנקל. במיוחד אמורים הדברים על רקע אמצעי הטכנולוגיה לחיפוש מידע הקיימים כיום. הודה בכך בר חמא עצמו עת השיב לב"כ המשיבים בחקירתו, כדברים האלה - "אני מראה לך ב Youtube ל ARXX ... אני מזהה את זה. אותן תבניות שהמציא הנק מנסן בעל הפטנט במפעל שהקים בקנדה ... יש פה מערכי שיעורים ב - Youtube... אני מכיר את השיטה. לא ישבתי לראות סרטונים ביוטיוב. מודע לכך שזה קיים באינטרנט, הכל קיים באינטרנט ... גם כאשר ביתרמי בע"מ חתם על הסכם איתנו זה גם אז היה קיים באינטרנט רק הוא לא ידע על זה ואנו יידענו אותו ..." (פרוטוקול עמ' 7) (ההדגשה לא במקור - ח.ט.). צא ולמד, גם לשיטת המבקשת לא עסקינן כלל בסוד עיסקי שאינו נודע ברבים וכי ניתן בנקל, בלחיצת כפתור במחשב, להיחשף למידע בדבר שיטת הבנייה בתבניות כולל סירטוני הדרכה להפעלתה. אף אם יונח, כטענת המבקשת, כי המשיבים התוודעו לשיטת הבנייה בתבניות באמצעות הבנייה בפרויקטים של המבקשת, אין בעובדה זו כדי "להפוך" את השיטה בכללותה ל"סוד מסחרי" של המבקשת, הראוי להגנה. 18. המבקשת אף לא השכילה להניח, בשלב זה של ההליך, ראשיתה של ראייה להוכחת טענתה לפיה המשיבה מבצעת עוולות של הטעייה וגניבת עין והפרת זכויותיו של בעל הפטנט מר הנסן. על מנת שתקום למבקשת עילת תביעה המבוססת על גניבת עין, שומה עליה להוכיח ולו לכאורה, כי התבניות בהן משתמשת המשיבה לבנייה, זהות בשמן, תיאורן, בגודלן ובצבען - לתבניות מנסן (ראו סעיף 59 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]). לבד מטענה סתמית בדבר זהות צורת התבניות (סעיף 84 לבקשה) לא הונחה תשתית ראייתית לכאורית להטעיית צרכנים פוטנציאליים, כאילו המדובר בתבניות מנסן, שהמבקשת טוענת לזיכיון בלעדי בהן. לא למותר יהא לציין, כי הגם שעסקינן בהליך ביניים, על מבקש הסעד לעמוד ברף מינימאלי להוכחת עילת תביעתו (בראיות לכאורה) ואין די בטענה בעלמא הנטענת כלאחר יד [ראו: רע"א 3533/09 נציגות הבית המשותף נ' עיון ( 1/9/09)]. טענת המבקשת להפרת זכויותיו של בעל הפטנט מר מנסן, אינה ראוייה להתייחסות כלל שכן לדעת הכל לא נרשם מעולם פטנט בישראל על שיטת הבנייה בתבניות מנסן, כמו גם בתבניות בכלל. 19. נוכח האמור והמקובץ עד הנה, סבור אני כי המבקשת לא הוכיחה, בשלב זה של ההליך, קיומה של עילת תביעה לכאורית, המקנה לה הזכות לקבלת צו מניעה אשר יאסור על המשיבה לבנות באמצעות תבניות של החברה בחו"ל, להבדיל מתבניות מנסן. ויודגש, אין בקביעתי האמורה כדי להביעה דעה נחרצת באשר לקיומה - או אי קיומה - של עילת תביעה, שכן ההכרעה לעניין זה תיעשה במסגרת הדיון בתביעה העיקרית. מאזן הנוחות ושיהוי 20. לא שוכנעתי כלל כי השימוש שעושה ביתרמי בשיטת הבנייה בתבניות (של החברה היצרנית בחו"ל), יגרום, בהכרח, לנזק ממשי למבקשת ויביא לפגיעה בעסקיה. למעשה, המבקשת לא טרחה להציג נתונים כלשהם שיש בהם כדי להצביע על נזק שייגרם לה. לבד מטענה בעלמא בדבר פגיעה בעסקיה עקב אובדן לקוחות פוטנציאליים, לא הניחה המבקשת תשתית ראייתית לכאורית להוכיח כזאת. יתר על כן, אם יוכח, בסופו של יום, כי אכן עסקי המבקשת נפגעו מאובדן לקוחות פוטנציאליים, כנטען, הרי שעסקינן בנזק הפיך היכול להירפא באמצעות פיצוי כספי. מנגד, לא ניתן להתעלם מהנזק הממשי והמיידי שייגרם למשיבה באם יינתן צו המניעה המבוקש, שכן מתן הצו יביא בהכרח להפסקה מיידית של הבנייה בשני האתרים בהם פועלת המשיבה. בצדק רב טען ב"כ המשיבים בסיכומי טענותיו, כי היענות לבקשה תגרום לקריסתה של המשיבה, שכן הפסקת העבודות באתרי הבנייה תחשוף את האחרונה לתביעות צידי ג'. נמצא, איפוא, כי המבקשת לא עמדה גם בנטל המוטל עליה, להוכיח כי מאזן הנזק נוטה לטובתה. 21. בנוסף למאזן הנוחות הנוטה, כאמור, לצידה של המשיבה, אני מוצא שיש ממש בטענת ב"כ המשיבים לקיומו של שיהוי ניכר בהגשת הבקשה. כזכור, במסגרתה של התביעה הכספית הגישה המשיבה בקשה למתן צו מניעה האוסר על המבקשת מלסלק ידה של המשיבה מפרוייקט הירקון. בתגובתה מיום 27/1/10 טענה המבקשת (המשיבה שם) כי המשיבה מפרה את תנאי אי התחרות, בין היתר, עקב " ... הטעיית הציבור ובניסיון לנכס לו נכס שאינו שלו על חשבונה של בר הומס" (סעיף 8.7 לנספח י' 4 לבקשה). הנה כי כן, חרף העובדה שהמבקשת הייתה מודעת ל"הפרת" תניית אי התחרות מצד המשיבה, כבר בחודש ינואר 2010, היא התעכבה מלהגיש הבקשה לצו מניעה משך 7 חודשים תמימים. לא בכדי נמנעה המבקשת מלנקוב במועד בו נתברר לה דבר ההפרה, הנטענת, של תניית אי התחרות. בבקשתה, כמו גם בתצהיר הנלווה לה, טענה המבקשת כי רק " ... לאחרונה התברר לתובעת כי הנתבעת פועלת במרץ בשיטת הבנייה הייחודית ..." (סעיף 10 לבקשה). הימנעות המבקשת משך חודשים ארוכים מלנקוט בהליך כלשהו אשר ימנע מהמשיבה לבצע פעולות בנייה בשיטת התבניות, מלמדת על העדר דחיפות במתן הסעד הזמני המבוקש. סוף דבר 22. על בסיס האמור והמקובץ לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשת המשיבה למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיבה להשתמש בשיטת הבנייה בתבניות. מאליו ברור כי אין להיעתר ליתר הסעדים הזמניים המבוקשים שכן, כאמור, כל אלה נועדו לממש - הלכה למעשה - את צו המניעה הזמני, ככול שזה יינתן. 23. הבקשה, על כל סעדיה, נדחית איפוא. הוצאות הבקשה בסך 10,000 ₪ על פי תוצאות ההליך העיקרי. קובע התיק לקדם משפט ליום 28/6/11 שעה 09:00. המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים. ניתנה היום, י"א שבט תשע"א, 16 בינואר 2011, בהעדר הצדדים ובאי כוחם. צוויםצו מניעהסעיף הגבלת תחרות / מניעת תחרות