פיטורים ללא נימוק

השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת הדס יהלום ונציג הציבור מר בילוגורסקי; תע"א 9087-07) בו נדחתה על כל רכיביה תביעתו של המערער נגד החלטת המשיבה לפטרו משורותיה. במסגרת התביעה עתר המערער לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצויי פיטורים, ופיצויים בגין הפרת הסכם. להלן עיקר עובדות המקרה ופסק דינו של בית-הדין האזורי: 2. המערער, ד"ר למדעים טכניים, החל לעבוד במשיבה משנת 2000 כמרצה בקורס קונסטרוקציות בטון ובקורס חישובים סטטיים וכן כמנחה תלמידים בפרויקט גמר. המשיבה קיימה לו מספר שימועים ושיחות הבהרה ולבסוף הוא פוטר בעקבות שימוע משנת 2007. להלן נציין את תקציר השתלשלות העניינים שהובילה להחלטה על הפיטורים: א. ביום 22.6.05 התקיימה למערער שיחה בהשתתפות מנהלת המכללה בה עבד המערער, גב' ירדנה גביש (להלן גם המנהלת) וראש המגמה להנדסה אזרחית, ובפרוטוקול נכתב כך: "בעקבות הכישלון הגורף בבחינת מה"ט (המכון להכשרה טכנולוגית במשרד התמ"ת) בקונסטרוקציות בטון, הוחלט להפסיק את עבודתו של המרצה במקצוע זה. בהגשת הפרויקטים האחרונה נמצאו רבים מהניגשים אותם הנחה המרצה הנ"ל לא מוכנים כראוי להגנה (כך במקור - ו.ו.ל), ועל כן קבלו הערכה שלילית והוזמנו להגנה נוספת. המרצה קיבל אזהרה שלא לאשר כמנחה פרויקטים שלא הוכנו כראוי אלא לדווח לראש המגמה". ב. כשנה לאחר מכן, ביום 22.5.06, התקיימה פגישה בין המנהלת למערער אשר בסיכום שלה נכתב כך: "בפגישה שהתקיימה ביני לבין ד"ר פרייב הודעתי לו שבשנת הלימודים תשס"ז היקף העסקתו יהיה דומה לזה של השנה. יחד עם זאת התבקש ד"ר פרייב להקפיד על התחלה וסיום שעות הוראה, שלא כמו השנה. כמו כן הבהרתי לו את חוסר האתיקה המקצועית בעירוב סטודנטים בבעיות שבינו לבין הנהלת המכללה או ראש המגמה". ג. ביום 4.12.06 נשלח לב"כ המערער בתגובה לפנייתו (בה ביקש לעיין במסמכים רלוונטיים) מכתב ממנהל המחלקה לעובדי הוראה במשיבה, מר שקד, בו נכתב כי גיליון ציונים מחודש מאי 2005 אשר צורף למכתב משקף רמת הישגים נמוכה מאוד והוא היווה בין היתר את הבסיס לקבלת ההחלטה מיום 22.6.05 על צמצום משרתו של המערער. ד. ביום 30.4.07 התקיימה פגישה ביוזמת המערער עם המנהלת על רקע הטענות בדבר כשלים בתפקודו של המערער. בפרוטוקול הפגישה נכתב כי המערער טען שהתלמידים אינם עובדים ברמה הנדרשת, והמנהלת הגישה לבחינה את התלמיד גיא פ' (להלן גם התלמיד) שעשה עבודות פרטיות אצלה בבית. בסיום פרוטוקול הישיבה נכתב כך: "ירדנה: אני באמת חושבת שבאווירה שנוצרה בינינו לא כדאי לך להמשיך לעבוד פה. בוריס: אחרי כל הפשעים שאת עושה, את טוענת שאני עוד חותם על תוכניות, את רוצה שאני אשלח אותם לעירייה בלי חתימה". ה. לאחר מכן, המערער זומן לפגישה אצל המנהלת ליום 12.8.07, אשר יועדה להיות ישיבת שימוע, זאת בלי שניתן זימון בכתב. המערער הגיע באותו יום ונמסר לו מכתב פיטורים. המנהלת טענה כי המערער היה מודע לטענות נגדו, סירב לשתף פעולה בשימוע ועמד על כך שיימסר לו מכתב הפיטורים. לטענת המנהלת, בנסיבות אלו לא נותר לה אלא להחתים את המערער על מכתב הפיטורים. בפרוטוקול השימוע נכתבו המלים האלה בלבד: "בתאריך 12/8/07 יום א' בשעה 09:00, ד"ר פרייב בוריס הגיע לפגישה אצל גב' גביש ירדנה בנוכחות הרשקוביץ דורית, קיבל וחתם על מכתב פיטורין מאורט ישראל מינהל משאבי אנוש". ו. בתיק בית הדין מצוי מכתב מטעם מר דן שקד, מנהל המחלקה לעובדי הוראה, נושא תאריך 5.8.07. המכתב נשלח למערער (ויודגש: לא ברור מטענות הצדדים ומפסק הדין של בית הדין האזורי האם זהו אותו מכתב הפיטורים שנטען כי נמסר למערער בפגישה מיום 12.8.07), הנדון של המכתב: "סיום עבודה בשעות אפקטיביות" ולשונו: "הרינו להודיעך בזה, כי עבודתך במכללת אורט כפר סבא כמורה ע"פ שעות אפקטיביות תסתיים בתאריך 31.8.07 ולא יאוחר מיום 30.9.07, ועל כך ניתנת לך בזה הודעתנו המוקדמת". בתגובה שלח ב"כ המערער מכתב למר שקד נושא תאריך 27.8.07 בו ביקש הבהרות לגבי מועד הפסקת העבודה ועילת הפיטורים, דרש להחזיר את המערער לעבודה. ב"כ המערער טען במכתב כי אין עילה סבירה להפסקת יחסי העבודה והפיטורים נעשו שלא בתום לב ובאופן מגמתי ע"י המנהלת "מטעמים שיוסברו כנראה רק בבית הדין", לשון המכתב. בתגובה מטעם מר שקד מיום 23.9.07 נכתב כך (ההדגשה שלי - ו.ו.ל): "... מאחר והמועד הסופי לסיום שנה"ל במקצועות מסוימים במכללת כפר סבא הינו 30.9.07... הודענו לנ"ל על סיום אפשרי למועד של 31.8.07 אך לא יאוחר מהמועד של 30.9.07 שהינו תום שנה"ל. לבקשתך בסעיף 2.2 למכתבך, הרינו להודיעך כי הנ"ל הפסיק בפועל את עבודתו בתאריך 19.7.07. הסיבות להפסקת עבודתו נמסרו למר פרייב בשימוע שנערך לו ע"י מנהלת המכללה, והינן תוצאה של כישלון גורף בהישגי התלמידים שלימד במגמת אדריכלות ובניין...". בעקבות מכתב זה נפתח ההליך בבית הדין האזורי בבקשה למתן צו עשה זמני למניעת פיטוריו של המערער. 3. המערער טען בבית הדין האזורי כי פיטוריו היו נגועים בשיקולים פסולים של המנהלת אשר בחרה להעביר במבחנים את התלמיד משום שביצע במקביל עבודות בניה בביתה הפרטי. באשר לשימוע מיום 22.6.05 טען המערער כי הטענות נגד תפקודו לא היו נכונות משום שהכישלון בבחינת מה"ט היה עקב העתקות של רוב מכריע של התלמידים בבחינה, ובנוסף לא התקבלו תלמידים ראויים. באשר לכישלון התלמידים בפרויקט הגמר טען שהוא נבע משינוי במתכונת הלימודים שהוכתב ממשרד התמ"ת. בתמיכה לטענותיו זימן המערער לעדות שניים מהתלמידים שלמדו אצלו. המשיבה טענה מנגד כי הוא פוטר עקב תפקוד לקוי ולאחר שניתנו לו מספר הזדמנויות לשפר את תפקודו. הטענות בדבר כשלונו מגובות בכתובים והוא לא שיפר את התנהלותו. 4. בית הדין האזורי קבע בפסק דינו כי הליך הפיטורים היה תקין, ופיטוריו של המערער בוצעו על רקע תפקודו כמורה ויחסי אנוש בלתי ראויים שלא אפשרו המשך עבודה תקין. להלן עיקר ממצאיו ומסקנותיו של בית הדין האזורי בפסק דינו: א. באשר לטענת המערער בדבר השיקולים הפסולים שהביאו להחלטה על פיטוריו - הפעם הראשונה שעלתה טענה מצדו בקשר לתלמיד היתה בסיום החקירה הנגדית במסגרת בקשה לצו זמני שהגיש. על פי גרסת המערער החשדות התעוררו אצלו עוד בשנת 2005 אך הוא לא שיתף איש בחשדות אלה ואף שכר חוקר פרטי מטעמו נגד המנהלת וביצע הקלטות. המערער הטיח בפני המנהלת את חשדותיו לראשונה רק בפגישה באפריל 2007, שהרקע לקיומה היה הטענות בדבר כשלים בתפקודו. ב. הוכח כי התלמיד עבד בחברה שביצעה עבודות בניה אצל המנהלת בהתקשרות מחודש אפריל 2006, חודשיים לאחר הבחינה בה מדובר. המערער לא הוכיח קשר כלשהו בין פיטוריו לבין הקשר בין המנהלת לתלמיד. נדחית הטענה שהמנהלת התנכלה למערער עקב חשדותיו, משום שהטענות נגדו החלו זמן רב לפני שהעלה את חשדותיו בפני המנהלת. ג. פיטוריו של המערער באו על רקע אי ביצוע עבודתו כראוי וכשלים בהעברת החומר הנלמד לתלמידים במשך השנתיים האחרונות לעבודתו. אלו כשלים משמעותיים שהצריכו העברתו ללימוד קורסים אחרים. נמצא כי היא נכשל בהוראת קורס בנושא קונסטרוקציות בטון ובהגשת תלמידים לעבודות גמר. ד. נתגלו בעיות גם ביחסי האנוש של המערער, הוא לא בחל במלים בקשריו עם מעסיקיו ובכלל זה המנהלת, וקיבל התראות על כך. מערכת היחסים עם המנהלת היתה רעועה והוא התריס בפניה על פעולות לא חוקיות שבצעה לאחר ששמר את הדברים בלבו במשך שנתיים. התקיימו למערער מספר שיחות ושימועים בהם ניתנה לו הזדמנות לנסות ולשפר את דרכיו אך הוא לא עשה כן. ה. המערער ידע על פיטוריו הצפויים כבר בחודש אפריל 2007 אך לא עשה דבר בעניין. מכל הנימוקים לעיל, נדחתה תביעתו של המערער על כל רכיביה והוא חויב בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצרוף מע"מ. מכאן הערעור שבפנינו. עיקר טענות הצדדים בערעור: 5. המערער טוען בפנינו כי הוכח שפיטוריו בוצעו משיקולים פסולים והיה מקום לדחות את גרסת המנהלת משום שהיא היתה מלאת סתירות ובלתי מהימנה. לטענתו, לא הוכחו טענות המשיבה בדבר כשלים בתפקודו והוכח שהוא מורה טוב שהכין את תלמידיו היטב לבחינות ולעבודות הגמר. עוד טוען המערער כי המשיבה לא הציגה ראיות או עדויות שתמכו בגרסתה, היא לא הציגה את תיקו האישי של המערער ואף הציגה מסמך מזויף בו מופיע הציון הסופי של התלמיד. עוד הוא מוסיף כי לא התקיים לו שימוע כדין, לא הייתה הזמנה לשימוע והפסקת ההעסקה נעשתה ללא נימוק. 6. המשיבה, מנגד, תומכת בפסק דינו של בית הדין האזורי על נימוקיו. לטענתה, פיטוריו של המערער בוצעו מטעמים ענייניים ומוצדקים ולא נפל רבב בהליך הפיטורים. לטענתה, המנהלת והמשיבה פעלו לכל אורך הדרך בתום לב מוחלט כלפי המערער וניתנו לו מספר הזדמנויות לשפר את דרכיו, אך הוא החמיר את התנהלותו ופתח במלחמת חורמה כנגד המנהלת. עוד מדגישה כי נטל ההוכחה מוטל על כתפיו של המערער והוא לא עמד בו בבית הדין האזורי. דיון והכרעה: 7. לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין האזורי ובפנינו ולפסק דינו של בית הדין האזורי, אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991, בכל הקשור לרכיבי תביעתו העוסקים בעילת הפיטורים ובפיצוי בגין מניעת השתכרות ופגיעה במוניטין, פיצוי בגין עגמת נפש ופיצויים בגין הפרת הסכם. בכל הנוגע לעילת הפיטורים, הגענו למסקנה כי פסק הדין של בית הדין האזורי מנומק היטב בעובדותיו ומבוסס במסקנותיו המשפטיות ולא נמצא טעם המצדיק התערבותנו בו. הערעור בעניין הסיבה לפיטוריו של המערער עוסק בעיקרו בממצאים עובדתיים ובמסקנות בדבר מהימנותם של עדים, בהם אין ערכאת הערעור נוהגת, בדרך כלל, להתערב. לא מצאנו במקרה זה עילה לחרוג מכלל זה. 8. הנסיבות שהביאו לפיטורים היוו את לב לבה של המחלוקת בתובענת המערער ובקשר לכך בית הדין האזורי בחן את השאלות שהובאו בפניו וקבע את קביעותיו העובדתיות. בערעור שבפנינו, כאמור, מבקש המערער להתערב בקביעות עובדתיות אליהן הגיע בית הדין האזורי, קביעות אשר מבוססות במידה רבה על התרשמות בלתי אמצעית מעדויות שנשמעו בפניו, לרבות עדותה של המנהלת אותה מנסה המערער לקעקע. באשר לסיבה לפיטורים, בית הדין האזורי קיבל לחלוטין את גרסתה של המשיבה, לפיה פיטוריו של המערער בוצעו בשל כשלים משמעותיים בתפקודו ובעיות קשות ביחסי האנוש שלו ובמיוחד עם המנהלת, עמה התגלע סכסוך של ממש. גרסה עובדתית זו של המשיבה אינה מבוססת על עדותה של המנהלת בלבד, כפי שטוען המערער, אלא מגובה במכלול של ראיות ועדויות שנשמעו בפני בית הדין האזורי לרבות מסמכים שנכתבו בזמן אמת. יודגש, כי לא הוצג בפנינו כל נימוק חריג להתערב בממצאי המהימנות שנקבעו על ידי בית הדין האזורי, ולא מצאנו הצדקה לקבל את טענות המערער בדבר סתירות לכאורה שנפלו בעדותה של המנהלת. המערער אף הגדיל לעשות וטען כי המשיבה הציגה מסמך בו זויף הציון הסופי של התלמיד, וזוהי טענה שראוי היה שלא תיטען, בוודאי בשלב הערעור בו בית הדין אינו קובע מסמרות בטענות עובדתיות מסוג זה. בית הדין האזורי דן בהרחבה בטענת המערער וקבע כי לא הוכחו טענותיו בדבר שיקולים פסולים בבסיס ההחלטה על הפיטורים. טענותיו של המערער כלפי המנהלת, לפיהן היא פעלה לטובת סטודנט במכללה בתמורה לטובות הנאה שקיבלה ממנו בדמות עבודות בניה פרטיות בביתה, הינן טענות חמורות ביותר אשר כלל לא הוכחו בבית הדין האזורי, ולא הוכח כל קשר ביניהן להחלטה על הפיטורים. על פי תמונת הדברים העולה מהתשתית העובדתית ומטענות הצדדים התקיימו יחסים עכורים וסכסוך קשה בין המערער לבין המנהלת, אשר הגיעו עד לידי הפעלת חוקר פרטי על ידי המערער כנגד המנהלת וביצוע הקלטות, נסיבות אשר אין מקומן במסגרת יחסי עבודה תקינים בכל מקום עבודה בכלל, ובמוסד חינוכי בפרט. כאן המקום להדגיש כי ככל שהיו בידי המערער חשדות לעבירות משמעת או עבירות פליליות כנגד המנהלת, היה עליו לפעול בעניין בצינורות המקובלים ולפנות לגורמים המוסמכים לטיפול בחשדות מעין אלה, וככל שחשדות אלה לא הוכחו ולו בראשית הוכחה, אין כל הצדקה לקבל את טענותיו בדבר שיקולים פסולים בפיטוריו. 9. לא כך הם פני הדברים באשר לטענות המערער לפיהן נפלו פגמים בהליך הפיטורים, באופן שההחלטה על פיטוריו התקבלה בלי שהתקיים לו שימוע כדין וללא נימוקים. לאחר שעיינו היטב בטענות הצדדים ובקביעות בית הדין האזורי בעניין, אנו סבורים שאמנם נפל פגם מסוים בהליך הפיטורים, כפי שיפורט להלן. כפי שנפסק לא אחת, זכות הטיעון בטרם פיטורים היא מזכויות היסוד בשיטתנו המשפטית, וההלכה בעניין מושרשת בפסיקתנו ונובעת מכללי הצדק הטבעי, חובת ההגינות ותום הלב [ראו עע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל (ניתן ביום 7.1.2003); עע 1349/01 ופא אסחאק נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 16.2.2004)]. השימוע חייב להיעשות בלב פתוח ובנפש חפצה כך שתינתן לעובד הזדמנות הוגנת להציג את עמדתו, ואסור שהשימוע יתקיים למראית עין בלבד בלי שתינתן תשומת לב ראויה לדבריו של העובד [ראו עע 173/99 אסתר חן נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 22.7.2001)]. כמו כן, נפסק כי יש לגלות למועמד לפיטורים את הטעם האמיתי לכוונה לפטרו, כדי שיוכל להתכונן כראוי לשימוע זמן מספיק מראש [ראו עע 627/06 אורלי מורי נ' מ.ד.פ. ילו בע"מ (ניתן ביום 16.3.2008); עע 1457/04 מרינה בסרוב נ' חברת החשמל (ניתן ביום 12.3.2006)] עם זאת, פגם בהליך השימוע כשלעצמו, אין בו בהכרח כדי להביא לביטול ההחלטה. הדבר תלוי בעוצמת הפגם, בנסיבות המיוחדות הנוגעות לעניין ובמציאת נקודת האיזון הנכונה בנסיבות כל עניין. מתקיימות לעתים נסיבות בהן גם אם זכות השימוע לא קוימה באופן פורמלי, היא קוימה באופן מהותי ולא נופל פגם בפיטורים, כך למשל כאשר כל צד יודע את טענותיו של האחר וקיומו של שימוע לא היה מעלה ולא היה מוריד, או כאשר לעובד ניתנה הזדמנות לשטוח את טענותיו ולשפר את הטעון שיפור בתפקודו [ראו למשל עע 1494/04 שלמה נקאש נ' בנק הפועלים ואח' (ניתן ביום 30.5.2005); עע 779/06 תקוה קורן נ' בית חולים אלי"ן (ניתן ביום 7.10.2007)]. כך למשל נפסק, כי למרות שלעובד לא נערך הליך רשמי של שימוע, בנסיבות בהן הוא היה מעורב לכל אורך הדרך בתהליך התרשמות ממנו, במהלך שיחות משוב פורטו בפניו הטענות נגדו וניתנה לו הזדמנות מלאה להשיב עליהן ולשפר את תפקודו, לא נפל פגם בהחלטת הפיטורים [עע 344/08 משה דרוט נ' מדינת ישראל - משרד החינוך (ניתן ביום 7.5.2009)] 10. אשר לענייננו - עיון בתשתית העובדתית אותה קבע בית הדין האזורי (כפי שמפורטת לעיל בסעיף 2) ובטענות הצדדים בעניין מגלה כי נפלו פגמים מהותיים בהליך פיטוריו של המערער, ולא קוים לו הליך שימוע כנדרש. אמנם, בית הדין האזורי קבע בפסקה 41 לפסק דינו כי "לתובע התקיימו מספר שיחות ושימועים, בהם ניתנה לו הזדמנות להעלות טענותיו ואף לשפר את דרכיו", אולם התשתית העובדתית המפורטת בפסק הדין אינה תואמת קביעה זו, ולא ניתן לראות בשיחות שנערכו למערער כשימוע או כתחליף ראוי לשימוע, ולהלן נבאר מסקנתנו זו. לגבי השיחה מיום 22.6.05 - אין לראות אותה כשיחת שימוע לפני פיטורים. לפי פרוטוקול הישיבה, היא הוגדרה כ"שימוע לצמצום שעות" ולא הוצג זימון לשימוע בו פורטו טענות המשיבה באשר לתפקודו של המערער. ממילא, מדובר בישיבה שהתקיימה למעלה משנתיים לפני קבלת ההחלטה על סיום עבודתו של המערער. הפגישה הבאה בין המנהלת למערער התקיימה ביום 22.5.06 כאשר גם לה לא הוצא זימון, ולא עלתה מסיכום הפגישה כל כוונה או אזהרה לפני פיטורים, אלא אף נכתב בפרוטוקול הפגישה כי היקף ההעסקה של המערער בשנה שלאחר מכן יישאר כפי שהיה. הפגישה הבאה נערכה כשנה לאחר מכן, ביום 30.4.07, והיא התקיימה ביוזמת המערער, כך שאין ספק שלא ניתן לראות בה כשימוע. על פי פרוטוקול הישיבה התנהל ויכוח בין המערער למנהלת בנוגע לתפקודו של המערער וסידורי העבודה במכללה, ובסיומה אמרה המנהלת כי היא חושבת שלא כדאי למערער להמשיך ולעבוד במשיבה, באווירה שנוצרה. השימוע הפורמלי לפני הפיטורים היה אמור להתקיים ביום 12.8.07, אך הוא למעשה לא התקיים, כאשר לטענת המנהלת, המערער סירב לשתף עמו פעולה. 11. אמנם, בית הדין האזורי קבע כי המערער ידע על פיטוריו הצפויים עוד בחודש אפריל 2007. אולם, אין בכך כדי לפטור את המשיבה מלערוך למשיב שימוע כהלכתו על פי דרישת הפסיקה. יתרה מכך יודגש, כי על פי תצהירה של המנהלת, ההחלטה על פיטורי המערער לא התקבלה במהלך הפגישה אותה יזם המערער ב-30.4.07, אלא במנותק מכך, וכפי שצוין בסעיף 39 לתצהיר, לאחר שהתייחסה לחילופי מכתבים מחודש מאי 2007: "אלא שעם גבור רצף האירועים אשר העיד על חוסר התאמתו המקצועית, משמעתית ואנושית... הגעתי לכלל החלטה להמליץ על סיום העסקתו של פרייב במכללה". מכך ניתן להסיק, כי גם אם שיער המערער כבר באפריל 2007 כי עומדים לפטרו, ההחלטה על פיטוריו התקבלה מאוחר יותר, כך לגרסת המנהלת, ולכן אין לייחס משקל נכבד לידיעה של המערער על הכוונה לפטרו, כל עוד לא נמסרה לו על כך הודעה באופן רשמי. 12. מהראיות עולה כי התקיימו למערער שיחות בנוגע לתפקודו, והוא היה מודע לחוסר שביעות הרצון כלפיו, אולם אין לראות בכל שיחה שמתקיימת לעובד בנוגע לתפקודו כשיחת שימוע לפני פיטורים, ולא שוכנענו כי יש לראות בשיחות שנערכו לו כתחליף לשימוע, ולא הוצגה ראיה המצביעה על כוונה מוחשית לפטרו אם לא ישפר את דרכיו. השימוע הרלוונטי אמור היה להתקיים ביום 12.8.07, ואותו יש לבחון בהקשר זה. אין חולק כי המשיבה לא המציאה למערער זימון בכתב לקראת ישיבת השימוע, לא הודיעה לו רשמית על הכוונה לפטרו מהמשיבה, ולא פירטה באופן מסודר את טענותיה כלפיו כך שיתאפשר לו להיערך לשימוע זמן מספיק מראש ולהשיב לטענות כלפיו. בכך, נפל פגם בהליך הפיטורים. בית הדין האזורי מפרט את גרסת המנהלת בתצהירה לגבי מה שאירע ביום 12.8.07 (טענה שסירב לשתף פעולה ועמד על כך שיימסר לו מכתב פיטורים) אך אין בפסק הדין קביעה עובדתית פוזיטיבית המקבלת גרסה זו. בנסיבות אלה, בהן לא התקיים השימוע הפורמלי, לא נשמעו טענותיו של המערער נגד הפיטורים, והסיבה לפיטורים נמסרה למערער רק במכתב בדיעבד מיום 23.9.07 ולאחר פניית בא כוחו בעניין למשיבה, נפל פגם ברור בהליך הפיטורים. כן יצוין בהקשר זה כי תמוהה בעינינו הקביעה באותו מכתב מיום 23.9.07 לפיה הסיבות לפיטורים נמסרו למערער בשימוע, כאשר על פי טענת המשיבה השימוע כלל לא התקיים בשל חוסר שיתוף פעולה מצד המערער, ולא עלו במהלכו הטענות כלפי תפקודו של המערער. כמו כן פגם נוסף נפל בכך שבמסמך אותו מציגה המשיבה כפרוטוקול השימוע מיום 12.8.07 אין כל פירוט או נימוק באשר למה שאירע באותו יום, כאשר לפי טענת המנהלת בתצהירה היא ניסתה לקיים למערער שימוע בכל זאת למרות חוסר שיתוף פעולה מצדו. ניתן לצפות בנסיבות אלה שלטענות עובדתיות אלה יימצא ביטוי במסמך שנכתב בזמן אמת, אך הדבר לא נעשה. 13. אשר על כן, אנו קובעים כי המערער זכאי לפיצוי בסך 20,000 ₪ בגין פגמים שנפלו בהליך פיטוריו. בקביעת הסכום אני מביאים בחשבון את כלל הנסיבות בתיק, ובכלל זאת הקביעה המבוססת כי פיטוריו של המערער בוצעו מסיבה מוצדקת. 14. סוף דבר: הערעור מתקבל בחלקו, כך שהמשיבה תשלם למערער סך של 20,000 ₪ כפיצוי על פיטוריו ללא קיומו של הליך שימוע כדין. לאור תוצאה זו, סכום ההוצאות שנפסק לטובת המשיבה בפסק דינו של בית הדין האזורי יופחת לסך של 5,000 ₪. הסך האמור ישולם למערער תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל מאחר שהערעור בפנינו התקבל בחלקו בלבד, כל צד יישא בהוצאותיו בערעור. ניתן היום כ"ט בתמוז, תשע"א (31 ביולי, 2011) בהעדר הצדדים. השופט שמואל צור השופטת ורדה וירט-ליבנה השופטת סיגל דוידוב-מוטולה נציג עובדים מר אבישי ספיר נציג מעבידים מר יובל רכלבסקי פיטורים