1. סעיף 4(א) לחוק העמותות, תש"ם-1980 (להלן - חוק העמותות), אוסר לרשום עמותה "בשם העלול להטעות או לפגוע בתקנת הציבור או ברגשותיו". סעיף 4(ג) לחוק מסמיך את רשם העמותות לדרוש מעמותה לשנות שם שנרשמה בו בניגוד להוראת סעיף 4(א), ומוסיף: "לא שינתה העמותה את שמה תוך הזמן שקבע הרשם בדרישתו, רשאי היועץ המשפטי לממשלה לעתור לבית משפט לענינים מינהליים להורות לעמותה לשנות את שמה". העתירה שלפנינו הוגשה על ידי היועץ המשפטי לממשלה מכוח הוראה זו. בית המשפט מתבקש בה להורות למשיבה, עמותה שנרשמה בשנת 2003 בשם "האקדמיה למחקר ויישום שמאות המקרקעין בישראל (ע"ר)" לשנות שם זה מהטעם שהוא עלול להטעות או לפגוע בתקנת הציבור. 2. המשיבה מאגדת בתוכה שמאי מקרקעין בעלי תואר אקדמי. מטרות ההתאגדות, כפי שנרשמו בתקנון המשיבה, הנן דאגה "למצוינות מקצועית, לשמירת הרמה האקדמית של מקצוע שמאות המקרקעין, לקביעת סטנדרטים מקצועיים ברמה בין לאומית ולקידום איכות שירותי השמאות בישראל". מטרות אלה אמורות להיות מושגות באמצעות קידום מחקר וכתיבה מקצועית בתחום שמאות המקרקעין וכן, בלשון התקנון, באמצעות "ייזום, ביצוע וארגון השתלמויות מקצועיות ברמה אקדמית... קידום החינוך המקצועי של שמאי המקרקעין ושיתוף פעולה עם גופים אקדמיים ואחרים ביישום תוכנית אקדמית לשמאות מקרקעין". לטענת העותר, עיסוקה של המשיבה בעריכת השתלמויות מקצועיות ו"קידום החינוך המקצועי של שמאי המקרקעין" משווה בעיני האדם הסביר להכללת הכינוי "אקדמיה" בשמה מהות של מוסד מוכר להשכלה גבוהה. מצג זה יוצר חשש בדרגת הסתברות של ודאות קרובה להטעיית הציבור הרחב ולפגיעה בתקנת הציבור, שכן המשיבה אינה מוסד מוכר להשכלה גבוהה על פי חוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958 (להלן - חוק המועצה להשכלה גבוהה), ואינה מורשית לפעול כמוסד להשכלה גבוהה. לא עוד אלא שבאתר האינטרנט שלה מכנה המשיבה את עצמה מספר פעמים לא בשמה המלא אלא בכינוי "אקדמיה" בלבד, תוך הצגת חבריה כ"חברי האקדמיה" באופן המייחס להם חברות בסגל ההוראה של מוסד מוכר להשכלה גבוהה בתחום שמאות המקרקעין. הדבר עשוי להקנות לשמאים החברים במשיבה עדיפות בלתי-מוצדקת על פני שמאי מקרקעין אחרים שאינם חברים בה. באותו אופן מציגים את עצמם חלק מחברי המשיבה באתרי האינטרנט האישיים שלהם. זאת למרות שהחברות במשיבה אינה מותנית בתואר אקדמי בשמאות מקרקעין או בתחום המקרקעין בכלל; שתקנון המשיבה הסמיך את האסיפה הכללית הראשונה שלה לקבל כחבר לשורותיה גם שמאי מקרקעין שאינו מחזיק בתואר אקדמי; וגם חוק שמאי מקרקעין, תשס"א-2001, אינו דורש תואר כזה כתנאי לרישום בפנקס שמאי המקרקעין. העותר מוסיף כי השימוש בכינוי "אקדמיה" מהווה הפרה של סעיף 21ח(א) לחוק המועצה להשכלה גבוהה, המורה: "לא ישתמש מוסד חינוך באחד הכינויים האלה - אוניברסיטה, טכניון, מכון טכנולוגי, פקולטה, אקדמיה, בית ספר גבוה, מכללה אקדמית, השכלה גבוהה או חינוך גבוה - בין בנפרד ובין בסמיכות, ובין בצירופו, כשם או כתואר, לכינוי אחר, בין בעברית ובין בלועזית, אלא אם המוסד הוכר לפי סעיף 9, או שהכינוי ניתן לו בחוק או שקיבל עליו אישור מאת המועצה להשכלה גבוהה". לא זו בלבד שהמועצה להשכלה גבוהה לא העניקה למשיבה אישור כזה, אלא אותה מועצה היא זו שפנתה לרשם העמותות בדרישה לפעול לתיקון שמה של המשיבה כך שיוסר ממנו הכינוי "אקדמיה". מאחר שסעיף 21ח(א) הנ"ל נועד גם הוא למנוע את הטעיית הציבור, הרי שיש לפרש לאורו את סעיף 4(ג) לחוק העמותות המיועד להשגת אותה מטרה. כמו כן, יש בקיומו של האיסור בסעיף 21ח(א) להגביר את הסתברות הטעיית הציבור בכך שהכינוי "אקדמיה" אושר למשיבה על ידי רשם העמותות בשל היותה מוסד מוכר להשכלה גבוהה או מוסד שקיבל אישור להשתמש בכינוי זה בהתאם להוראות החוק. לאור כל זאת סבור העותר כי באיזון בין האינטרס של המשיבה לשמור על שמה, הנגזר מחופש ההתאגדות ומחופש הביטוי, לבין האינטרס הציבורי במניעת הטעייה ופגיעה בתקנת הציבור, גובר האינטרס הציבורי, מה עוד ששינוי השם לא יגרום לפגיעה משמעותית במשיבה, לא ימנע ממנה לפעול בהתאם למטרותיה, וכל שיידרש ממנה בעקבותיו הוא מתן הודעה אחת לחבריה על שינוי שמה (לפי טענתה שאין היא פונה לגורם כלשהו זולת חבריה). 3. המשיבה טוענת בתגובה כי לא מתקיימת עילה להורות לה לשנות את שמה. לדידה, מאחר שהזכות לבחור את השם היא זכות יסוד, יש לפרש במשורה ובצמצום כל סמכות המאפשרת פגיעה בזכות זו. כזאת היא סמכותו של רשם העמותות לדרוש את שינוי השם, שבנסיבות הנדונות אינה אלא בבואה של האיסור על השימוש בכינוי "אקדמיה" שבסעיף 21ח(א) לחוק המועצה להשכלה גבוהה. איסור זה מוטל על "מוסד חינוך" ואילו המשיבה, לטענתה, אינה בגדר מוסד כזה, באשר אין היא מקיימת מערכת הוראה שיטתית המהווה תנאי לקיומו של "מוסד חינוך". המשיבה מסבירה כי הקמתה נועדה להביא להגברת אמינותם המקצועית של שמאי המקרקעין על ידי קביעת תקנים התואמים סטנדרטים בין-לאומיים, גיבוש אמות מידה אתיות, החלפת מידע ועריכת השתלמויות מקצועיות. כל אלה נעשים במסגרת פעילות פנימית בין חברי המשיבה לבין עצמם ובלא ניהול מערכת הוראה שיטתית, לא לציבור הרחב ואף לא לשמאים החברים במשיבה הרוכשים את הכשרתם כשמאים במקומות אחרים. כפועל יוצא, לא ייתכן שינוי מצב של אדם כלשהו בהסתמך על הכללת הכינוי "אקדמיה" בשמה של המשיבה, שהרי אין היא מקיימת לימודים אליהם ניתן להירשם, מה גם שהמשיבה אינה מפרסמת את עצמה ברבים, אינה פונה למי שאינו קשור לשמאות מקרקעין, ומתקשרת עם חבריה בדואר אלקטרוני בלבד. בהעדר שינוי מצב עקב הסתמכות, לא תיתכן הטעיה; וגם אם תיתכן הטעית מאן דהוא כתוצאה מהשם, הסתברותה אינה מגעת לדרגת ודאות קרובה כמתחייב על פי ההלכה הפסוקה להתרת פגיעה בזכות לבחירת שם, שהרי קהל היעד של המשיבה הם שמאי מקרקעין בלבד. אלה מודעים לקיומן של המשיבה ושל עמותה נוספת המאגדת בתוכה שמאי מקרקעין ("לשכת שמאי מקרקעין בישראל"), ובקיאים בהבדלים בין שתי העמותות. בכל מקרה, ככל שקהל היעד הנו אותם המחפשים לעצמם מוסד ללימודים אקדמיים, הרי שקהל זה אינו רוכש מוצר שגרתי אלא חוקר ודורש בפרטי פרטיו של המוסד אצלו הוא מבקש להירשם ללימודים, באופן המאפשר להיווכח בנקל כי המשיבה אינה מעניקה תארים אקדמיים. המשיבה סוקרת שורה של חברות ועמותות הרשומות בשם הכולל את הכינוי "אקדמיה", הגם שאין להן כל זיקה להשכלה גבוהה או לפעילות אקדמית מורשית במסגרת חוק המועצה להשכלה גבוהה. בנסיבות אלה סבורה המשיבה כי נקיטת ההליכים לשינוי השם אך ורק נגדה מהווה אכיפה בררנית הפוגעת שלא כדין בשוויון. כך במיוחד על רקע העובדה שרשם העמותות אישר בשעתו את שמה הנוכחי לאחר דין ודברים מעמיקים עם בא-כוחה, והשינוי בעמדתו המקורית של הרשם נבע מלחצים כבדים שהפעילה עליו עמותת לשכת שמאי מקרקעין בישראל הפועלת במקביל למשיבה. 4. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לא ראיתי מקום להיעתר לעתירה. מקובלת עלי עמדת היועץ המשפטי לממשלה לפיה הימצאות הכינוי "אקדמיה" בשמה של המשיבה טומנת בחובה פוטנציאל של הטעיה. אין מדובר, כפי שטוענת המשיבה, רק באופן בו השם נתפס בקרב קהל שמאי המקרקעין שאינם נמנים על חבריה (שגם לגביהם קיים פוטנציאל מסוים של הטעיה בהחלטה להעדיף את ההצטרפות למשיבה על פני עמותה אחרת המאגדת שמאי מקרקעין), אלא גם ובעיקר במשמעות הנודעת לשם מבחינת הציבור הבא במגע עם שמאי מקרקעין. אדם הנזקק לשירותיו של שמאי מקרקעין או הנתקל בחוות דעת של שמאי כזה, עלול להסיק בטעות מהכינוי "אקדמיה" כי החברות במשיבה מקנה לשמאי המקרקעין תואר אקדמי בשמאות מקרקעין או הכשרה להוראה אקדמית בשמאות מקרקעין, המוכרות על ידי המועצה להשכלה גבוהה. זאת בשונה משמאי מקרקעין שאינו חבר במשיבה, המורשה אמנם לעסוק בשמאות מקרקעין מכוח רישומו בפנקס שמאי המקרקעין, אך אינו בעל השכלה אקדמית בתחום או הכשרה להוראה אקדמית בו. הבנה מוטעית כזו תקנה לשמאים החברים במשיבה יתרון שגוי ובלתי-הוגן בעיני הציבור על פני יתר שמאי המקרקעין בישראל. היחשפותו של הציבור הרחב לשם המשיבה תיתכן בשני אופנים: האחד, מגלישה באתר האינטרנט שלה (בכתובת ), המציין את שמה ואף מכנה אותה בשם הקיצור "האקדמיה" ואת חבריה כ"חברי האקדמיה"; השני, מחומר כתוב המגיע משמאים החברים במשיבה, הרשאים על פי סעיף 9.4 לתקנונה "לציין את דבר היותם חברי העמותה וכן להטביע את סמל העמותה (לוגו) על נייר המכתבים שלהם ועל כל כתב, פרסום או דו"ח שהם חתומים עליו". 5. יחד עם זאת, עצם קיומו של חשש להטעיית הציבור אינו מספיק לחסימת בחירתה של המשיבה בשם הנראה לה. מאחר שזכותו של תאגיד לבחור לעצמו שם נכללת בזכויות היסוד לחופש ההתאגדות ולחופש הביטוי, הגבלת הבחירה לא תיתכן בשל כל חשש להטעיה או לפגיעה בתקנת הציבור כתוצאה מהשם. עוצמת החשש חייבת להגיע לדרגת הסתברות של ודאות קרובה לכך שהשם שנבחר יביא להטעיית הציבור או לפגיעה בתקנת הציבור (ע"א 4531/91 נסאר נ' רשמת העמותות, פ"ד מח(3) 294, 305). אני מוכן להניח, מבלי לקבוע מסמרות, כי ודאות קרובה כזאת הייתה קיימת אילו שמה של המשיבה היה "האקדמיה לשמאי מקרקעין בישראל", בהקבלה לשם העמותה האחרת "לשכת שמאי מקרקעין בישראל" המאגדת גם היא שמאי מקרקעין. במקרה כזה היה יסוד לחשוש שכינוי המשיבה בשם "אקדמיה" - מונח שאחת ממשמעויותיו המילונאיות הנה בית ספר גבוה - קרוב לוודאי שיטעה את הציבור לסבור כי המשיבה מקיימת מסלול לימודים לקבלת תואר אקדמי מוכר בתחום שמאות המקרקעין. אכן, זה היה השם המקורי אותו בחרה המשיבה ובו ביקשה להירשם. משהובאה הבקשה לפני רשם העמותות, הוא מצא קושי בשם האמור. בנושא זה התקיימה הידברות בין נציג הרשם לבין ב"כ המשיבה, שבסיומה הושגה הסכמה על החלפת השם שהוצע מלכתחילה: "האקדמיה לשמאי מקרקעין בישראל", בשם הנוכחי: "האקדמיה למחקר ויישום שמאות המקרקעין בישראל". נציג הרשם תיקן בכתב ידו את שם המשיבה על גבי התקנון שהוגש לרישום (ראו העמוד הראשון לתקנון - ע/1), והמשיבה נרשמה בשם מתוקן זה. בחינת מהות התיקון שבוצע מלמדת כי בעוד שבתחילה תוארה המשיבה כאקדמיה לשמאים, באופן כללי וללא פירוט נוסף של מהות פעילותה, בסופו של דבר היא נרשמה כאקדמיה העוסקת בשני תחומים מוגדרים בנוגע למקצוע שמאות המקרקעין: מחקר ויישום. חשיבות הפירוט אינה במה שיש בו, אלא בעיקר במה שאין בו: המשיבה, לפי שמה הנוכחי, הנה אקדמיה למחקר וליישום ולא אקדמיה להכשרה מקצועית של שמאי מקרקעין. התיקון הוביל להקטנה משמעותית של הסיכוי שאדם סביר הקורא את השם יסיק ממנו בטעות כי המשיבה מקיימת לימודים אקדמיים בתחום שמאות המקרקעין, להבדיל מפעילות מחקרית ויישומית שאינה לימודית. נמצאנו למדים כי עוד בשלב רישום המשיבה בשנת 2003 גילה רשם העמותות ערנות ונקט במהלך של שינוי השם שהוגש לו לרישום, על מנת להקטין את חשש הטעיית הציבור כתוצאה מזיהוי כינויה של המשיבה כ"אקדמיה" עם פעילות של בית ספר להשכלה גבוהה. גם אם שינוי זה רק הקטין את החשש ולא סילק אותו לגמרי, היה בו למצער להעמידו על דרגת הסתברות פחותה מוודאות קרובה. כאמור, דרגת הסתברות כזאת אינה מספיקה לשם פגיעה בזכויות היסוד לחופש התאגדות וחופש ביטוי מהן נגזרת זכות היסוד לבחור שם. בכך נשללה עוד בשעת רישומה של המשיבה האפשרות לדרוש ממנה לשנות (פעם נוספת) את השם בשל חשש להטעיית הציבור בכל מה שנוגע למשמעותה הלשונית של המילה "אקדמיה" כבית ספר גבוה המעניק תארים אקדמיים. ודוק: הוספת המילים "למחקר ויישום" בוצעה בשם של המשיבה, אך עדיין הותירה על כנה את האמור בתקנונה המונה בין מטרותיה "ארגון השתלמויות מקצועיות ברמה אקדמית" ו"קידום החינוך המקצועי של שמאי המקרקעין". דא עקא, הבקשה שלפנינו הנה לשינוי שמה של המשיבה ולא לשינוי מטרותיה הנזכרות בתקנונה. סעיף 4 לחוק העמותות, מכוחו הוגשה העתירה, עוסק בשם העמותה ולא במטרותיה, הנדונות בסעיפים אחרים (3 ו-11) של החוק. סעיף 4 לחוק מסמיך את בית המשפט לענינים מינהליים להורות לעמותה לשנות את שמה אם אותו שם - השם ולא התקנון - עלול להטעות או לפגוע בתקנת הציבור. לכן גם אם היינו אומרים (מה שאיני אומר) כי יש בניסוח מטרות המשיבה בתקנונה כדי להטעות את הקורא לראותה כמי שמעניקה לחבריה השכלה אקדמית, עדיין שמה של המשיבה עבר שינוי של ממש, שלפחות מקטין את הסיכוי להבנת השם כמתייחס לפעילות אקדמית בשדה החינוך. זאת ועוד: העמותה המקבילה למשיבה, לשכת שמאי מקרקעין בישראל, מונה גם היא בתקנונה בין מטרותיה: "לפעול לאקדמיזציה של מקצוע שמאות המקרקעין ולגלות מעורבות בתהליכי למידת מקצוע שמאות המקרקעין והסמכת שמאי מקרקעין" (ההדגשות הוספו), בלא שננקט נגדה על ידי הרשויות הליך בקשר לכך. אין זאת אלא משום ששמה של אותה עמותה, במובחן מתקנונה, אינו עושה שימוש במילה מהשורש של "אקדמיה". גישה זו יש להחיל גם על המשיבה, ששמה מזכיר אמנם "אקדמיה" אך לא בהקשר של חינוך אלא תוך התמקדות מפורשת - בגוף השם - במחקר ויישום. 6. לא נעלם ממני כי סעיף 1 לחוק המועצה להשכלה גבוהה מגדיר "'השכלה גבוהה' - לרבות הוראה, מדע ומחקר", וסעיף 15 לאותו חוק מגדיר "'ענינים אקדמיים ומינהליים' - לרבות קביעת תכנית מחקר והוראה" (ההדגשות הוספו). הגדרות אלה, הפורסות עצמן גם על תחום המחקר, אינן מקימות חשש ברמה של ודאות קרובה להטעיית הציבור מהכללת המילה "מחקר" בשמה של המשיבה, שהרי לצדה של מילה זו מצויה בשם המשיבה המילה "אקדמיה" ולא הביטויים "השכלה גבוהה" או "ענין אקדמי" שרק הם מיוחסים בחוק לפעילות מחקרית בהקשר של השכלה גבוהה. "אקדמיה" ו"השכלה גבוהה" אינם היינו הך (אם כי בעלות נקודות השקה). כך גם "אקדמיה" לעומת "אקדמי". בל נשכח כי למבחן הוודאות הקרובה משמעות מעשית: "משמעותה המעשית של הקביעה, כי זכות היסוד תיסוג מפני האינטרס הציבורי המתנגש כאשר יש חשש ברמה של ודאות קרובה להתרחשות התוצאה שאותה מבקשים למנוע, היא שיש להביא ראיות ברורות, חד-משמעיות ומשכנעות... לא די במסקנה המושתתת על חשדות וספקולציות, אלא יש צורך בנתונים בדוקים ומשכנעים" (ע"א 4531/91 הנ"ל בעמ' 308). העותר לא הציג ראיות ברורות, חד-משמעיות ומשכנעות לקיומו של חשש ברמה של ודאות קרובה לכך שהציבור יסיק בטעות מהמילה "אקדמיה" כי המשיבה מקיימת את פעילותה המחקרית (להבדיל מהפעילות הלימודית לגביה השם תוקן) במעמד של מוסד מוכר להשכלה גבוהה. העותר הפנה להגדרה המילונאית של המילה "אקדמיה" כ"בית ספר גבוה למדעים או לאומנויות" (ההדגשה הוספה). לא הוצגה כל ראיה לכך שהאדם הסביר מפרש את המילה "אקדמיה" כמכוונת למחקר במסגרת מוסד להשכלה גבוהה. יתירה מזו, דרישת רשם העמותות מהמשיבה לשינוי השם מיום 9.2.05, שאי-הציות לה הוביל להגשת עתירת היועץ המשפטי לממשלה, נומקה בטעם אחד בלבד: "מפניות שהתקבלו במשרדנו מטעם לשכת שמאי מקרקעין בישראל והמועצה להשכלה גבוהה, שוכנעתי כי שמה של העמותה עומד בסתירה לסעיף 21(א) [צ"ל 21ח(א)] לחוק המועצה להשכלה גבוהה". סעיף זה עוסק לפי לשונו ב"מוסד חינוך" ולא במוסד מחקר. גם בפניות לשכת שמאי המקרקעין והמועצה להשכלה גבוהה הנזכרות בדרישת הרשם, אין טענה לקיומה של הטעיה בכל הנוגע לפעילות המחקרית שמקיימת המשיבה. בדומה לכך, מכתב התשובה של הרשם למשיבה מיום 18.5.05, המתייחס לפעילות של הקניית ידע מקצועי אותה היא מקיימת בקרב חבריה. 7. תחולת האיסור הקבוע בסעיף 21ח(א) לחוק המועצה להשכלה גבוהה על המשיבה אינה נקייה מספקות. כאמור, הסעיף אוסר על שימושו של "מוסד חינוך" שאינו מוכר בכינוי "אקדמיה". העותר לא הציג ראיות באשר לטיב ולהיקף הפעילות של המשיבה במישור החינוכי. תקנון המשיבה מתייחס לעיסוקה בארגון השתלמויות מקצועיות ברמה אקדמית וקידום החינוך המקצועי של שמאי המקרקעין, אך אינו מבהיר את מתכונת הפעילות החינוכית, לרבות השאלה האם מדובר בפעילות מוסדית מסודרת הנערכת בין כתליה של המשיבה באמצעות מערך ארגוני עצמאי שלה. בהקשר זה תוזכר עמדת המועצה להשכלה גבוהה, כפי שהוצגה במכתבה לרשמת העמותות מיום 6.5.04, לפיה "במועד ניסוח הוראת סעיף 21ח לחוק, עמדה ההנחה כי מוסד חינוך הוא היחיד שיבקש לעשות שימוש באחד הכינויים האמורים בסעיף, ועל כן נוסח הסעיף כפי שנוסח". בכל מקרה, גם אם האיסור בסעיף 21ח(א) חל על המשיבה, אין באיסור כשלעצמו הוכחה לכך שחרף השינוי שבוצע בשם המשיבה בהוספת המילים "למחקר ויישום" עדיין הותרת המילה "אקדמיה" בשם עלולה קרוב לוודאי להטעות את הציבור בדבר היותה מוסד חינוך להשכלה גבוהה. נכון הוא שהאיסור על השימוש בכינוי "אקדמיה" הורחב בסעיף 21ח(א) "בין בנפרד ובין בסמיכות, ובין בצירופו, כשם או כתואר, לכינוי אחר". עדיין הסנקציה בגין הפרת סעיף 21ח(א) מצויה בחוק המועצה להשכלה גבוהה (כאמור בסעיף 26(5) שבו) ואינה מקימה אוטומאטית עילה בגדריו של חוק אחר, הוא חוק העמותות, לשינוי שם של תאגיד שכבר נרשם. ההחלטה בשאלה האם חומרת ההפרה יוצרת הסתברות קרובה לוודאית להטעיית הציבור ולפגיעה בתקנת הציבור, טעונה הפעלת שיקול דעת מידתי השומר על התאמה בין אופי הפגם לבין נפקותו המעשית. במקרה הנוכחי, בו רשם העמותות שינה בעצמו את שם המשיבה בהוספת המילים "למחקר ויישום" אחרי המילה "אקדמיה" כדי למנוע טעות בקשירה בין אותה "אקדמיה" לבין פעילות חינוכית, אין לתלות בסעיף 21ח(א) - המיועד דווקא ל"מוסד חינוך" שהוחרג מכוח שינוי השם שביצע הרשם - מסקנה בדבר ודאות קרובה להטעיית הציבור ולפגיעה בתקנת הציבור. 8. לכך מתווספת העובדה שעמדתה של רשמת העמותות שכיהנה במועד בקשתה הראשונה של המועצה להשכלה גבוהה לתיקון שמה של המשיבה, הייתה שלנוכח עיסוקה של המשיבה על פי תקנונה במחקר מדעי ולא בחינוך, אין סעיף 21ח(א) חל עליה כל עיקר. וכך נכתב לענין זה בתשובת רשמת העמותות מיום 28.4.04: "הואיל והוראת החוק הנ"ל מתייחסת למוסדות חינוך בלבד, סביר להניח כי אקדמיה שאינה מוסד חינוכי-לימודי אלא מוסד מחקרי-מדעי אינה כפופה לה. בהסתמך על הסעיף הנ"ל גיבש רשם העמותות את מדיניותו, לפיה מאושרת לרישום עמותה עם כינוי 'אקדמיה' בשמה, אם השם ומטרת העמותה אינם מעידים על קיום מוסד חינוכי אלא מוסד מחקרי-מדעי. מטרות עמותת 'האקדמיה למחקר ויישום שמאות המקרקעין בישראל (ע"ר)' הן כדלקמן: 'איגוד שמאי מקרקעין בעלי תואר אקדמי אשר יש להם מחויבות למצוינות מקצועית, לשמירת הרמה האקדמית של מקצוע שמאות המקרקעין, לקביעת סטנדרטים מקצועיים ברמה בין לאומית ולקידום איכות שירותי השמאות בישראל'. לפיכך, לדעתנו, העמותה שבנדון נרשמה כדין". העותר אינו מתמודד עם עמדה זו של רשמת העמותות, המבטאת לפי דבריה שלה מדיניות כללית שמשרד רשם העמותות גיבש לעצמו. תחת זאת נטען בעתירה כי כאשר נרשמה המשיבה לא היה הפקיד הרושם ער לקושי המתעורר מהכללת הכינוי "אקדמיה" בשמה, וכי לאחר שהתגלתה הטעות היה מוסמך רשם העמותות לתקן את הטעות ולדרוש את שינוי השם. טענה זו לוקה בטעות כפולה. ראשית, כפי שראינו לא זו בלבד שבעת רישום המשיבה היה הפקיד הרושם ער לקושי הטמון בשמה, אלא שהתנהל משא-ומתן בינו לבין המשיבה אשר בסיומו בוצע על ידי הרשם תיקון של השם שרישומו התבקש, באמצעות הוספת המילים שיבהירו כי המשיבה אינה אקדמיה לחינוך אלא למחקר וליישום. העותר מפנה להלכה הפסוקה הקובעת כי רשות מינהלית מוסמכת לשנות החלטה מוטעית שקיבלה, אך אינו מסביר מה הטעות שנפלה בהחלטת משרד הרשם משנת 2003 לאזן בין זכות היסוד לבחירת שם לבין האינטרס הציבורי במניעת הטעייה על ידי הוספת המילים "למחקר ויישום" בשם המשיבה. הלכה היא "שבמסגרת קבלת ההחלטה השנייה, בה חוזרת הרשות המינהלית מההחלטה הראשונה, עליה להתחשב בהחלטה הראשונה" (בג"ץ 3406/91 בבלי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מה(5) 1, 10; בג"ץ 11269/03 כמאל נ' שר המשפטים, פ"ד נט(3) 205, 215). ההחלטות שקיבלו רשם העמותות ובעקבותיו היועץ המשפטי לממשלה לדרוש מהמשיבה לשנות את שמה, כלל אינן מגלות מודעות לקיומה של ההחלטה הראשונה בה נציג הרשם הסתפק בתיקון השם שהוגש מלכתחילה לרישום. ממילא קיומה של אותה החלטה לא נלקח בחשבון לעת קבלת ההחלטות המאוחרות ולא קיבל במסגרתן את משקלו הראוי. פגם זה מקבל משנה תוקף בשים לב למהות הטעות, ככל שנמצאה בהחלטה הראשונה, שהנה לכל היותר טעות בשיקול הדעת ולא חריגה מסמכות או טעות לה אחראית המשיבה. נקבע לא אחת כי "מקום בו מקור הטעות ביישום בלתי נכון של מדיניות הרשות או סטייה מהפעלה סבירה של שיקול הדעת של הרשות, לא תוכל הרשות לחזור בה מטעותה" (עע"מ 1164/04 עיריית הרצליה נ' יצחקי, מיום 5.12.06, בפסקה 9; ראו עוד: ע"א 1928/93 רשות ניירות ערך נ' גבור סברינה מפעלי טקסטיל בע"מ, פ"ד מט(3) 177, 192-191; בג"ץ 5760/93 פלונית נ' ועדת התלונות על פי חוק הפסיכולוגים, תשל"ז-1977, פ"ד נ(4) 194, 203). לא כל שכן כך הוא שעה שהחזרה מן ההחלטה שלכל היותר לקתה בהפעלת שיקול הדעת, נעשתה מבלי שקיומה של אותה החלטה היה ידוע למקבל ההחלטה המאוחרת, כפי שהדבר הוא בענייננו. שנית, גם אילו הייתה נכונה הטענה בדבר חוסר תשומת הלב של הפקיד הרושם ברישום המקורי שבוצע בשנת 2003, הרי בחלוף קרוב לשנה ממנו עברה הסוגיה בחינה על ידי רשמת העמותות עצמה, שקבעה בהחלטה מנומקת מיום 28.4.04 כי רישום המשיבה תואם את מדיניות משרד הרשם לנוכח היותה מוסד מחקר ולא מוסד חינוך. גם הפעם אין בפי העותר הסבר באשר לטעות שנפלה בקביעת הרשמת. ודאי שהוראת סעיף 4(ג) לחוק העמותות כשלעצמה אינה פוטרת את העותר מהתמודדות עם קיומן של ההחלטות הקודמות. סעיף זה מתייחס לרישום שם שבוצע מבלי שניתנה תשומת לב לבעייתיות הקיימת בו, שאז מוסמך הרשם לדרוש מהעמותה לשנות את השם (כפי שאכן ארע, לגבי חברה, בע"א 30/77 רואיס (אשדוד) בע"מ נ' רואיס בע"מ, פ"ד לא(3) 183, ולגבי עמותה בה"פ (י-ם) 362/00 היועץ המשפטי לממשלה נ' ה.ל.ל עמותה ליוצאים לשאלה (ע"ר), עליהם נסמך העותר). לעומת זאת במקרה הנוכחי קדמו להחלטה לדרוש מהמשיבה לשנות את שמה שתי החלטות הפוכות, אחת של נציג רשם העמותות והשנייה של רשמת העמותות, שלאחר שקלא וטריא והתייחסות לבעייתיות העשויה להיגרם מהשימוש במילה "אקדמיה" החליטו כי לא מתקיימת עילה לדרוש הוצאת מילה זו מהשם. 9. מכל הטעמים שפורטו החלטתי לדחות את העתירה. בנסיבות המקרה לא ייעשה צו להוצאות. המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים. ניתן היום, א' אייר תשע"א, 05 מאי 2011, בהעדר הצדדים. רשם העמותותשינוי שםרשםעמותות