להלן פסק דין בערעור בנושא חניה על מדרכה בצד שמאל: פסק דין לפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו (כב' השופט בנימין קהלת), בתיק ח/ 37451/71, לפיו הורשע המערער בעבירת חנייה בניגוד לסעיפים 6(ד), ו-2(א) לחוק העזר תל אביב יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ"ד-1983 (להלן: "חוק העזר"), בכך שהחנה את מכוניתו ברח' מלצ'ט בתל אביב, על המדרכה מצד שמאל ובניגוד לאמור בחיקוק דנן. בית המשפט גזר על הנאשם קנס בסך 300 ₪ או 3 ימי מאסר תמורתם. בית המשפט קמא קבע שהמערער ביצע את העבירה נשוא כתב האישום לאור הודאתו כי חנה את הרכב כאשר שני גלגליו על המדרכה, במקום שבו שפת המדרכה היא בצבע אדום לבן ובאופן שבו המירווח בין המכונית לבין קצה המדרכה, הינו כמטר בלבד. המערער לא חלק על כך שאכן חנה שלא כדין, אך לטענתו שגה בית המשפט קמא שלא קיבל את טענתו שהמשיבה הפעילה פיקוח מפלה וסלקטיבי, שכן לטעמו רק כנגדו הוגש דו"ח ונגררה רק מכוניתו ולא הוגשו דוחות כנגד בעלי כלי רכב אחרים שחנו אף הם בדומה על המדרכה ואלה אף לא נגררו. המערער טוען שלא היתה סיבה למפקח מטעם המשיבה להגיש דו"ח רק לו ולגרור אך ורק את מכוניתו. מוסיף וטוען המערער, כי גרירת המכונית היתה בלתי חוקית, שכן לא היה בכך כדי לפתור את בעיית התעבורה ברחוב, במיוחד שעה שעל המדרכה המשיכו לחנות כלי רכב של תושבי תל אביב שחסמו באופן חלקי את המדרכה. בית המשפט לא ראה מקום להידרש לטענת המערער באשר לגרירת הרכב שכן ענין זה אינו דרוש לביצוע העבירה. לאחר ששמעתי את דברי המערער ובאת כוח המשיבה, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להדחות. כפי שיפורט להלן, על מנת שניתן יהיה להחנות כלי רכב על מדרכה, על המשתמש לעמוד בשלושה תנאים מצטברים: יוותר מירווח של 130 ס"מ לפחות מהמכונית עד לקצה המדרכה, רק שני גלגלים יהיו על המדרכה, קטע המדרכה עליו חונה כלי הרכב יהיה צבוע בכחול לבן. בהקשר זה ראה סעיף 72(2א') לפק' התעבורה (נוסח חדש), סעיף 6(א) לחוק העזר שהסמיך את מועצת המשיבה לקבוע כי חלק ממדרכה תיועד לחניה "ובלבד שינתן באותה מדרכה מעבר סביר להולכי רגל". כמו כן ראה את צו התעבורה (עבירות קנס), תשס"ב-2002 בפריט 104 הקובע כי ניתן לחנות כלי רכב על מדרכה במקום שהותר הדבר לכך ובלבד שהדבר יעשה על ידי העמדת שני גלגלים בלבד על המדרכה ויוותר מעבר של 130 ס"מ לפחות על המדרכה. המערער לא חלק על כך שהמירווח שנותר היה כ- 80 ס"מ בלבד כפי שהעיד בבית משפט קמא, כמו גם אישר שהמדרכה במקום חנה היתה צבועה באדום לבן. די בכך כדי לדחות את הערעור. נתתי דעתי לטענות המערער באשר להפלייה הפסולה ולא ראיתי לקבלן. כפי שקבע בית משפט קמא, בית משפט לעניינים מקומיים אינו מוסמך לדון בטענה. מעבר לדרוש, העדפת תושבי עיר מסויימת אינה פסולה מיני וביה והרשות רשאית לאבחן בין תושבי אזור בעיר מסויים במתן עדיפות במקום חניה לעומת אחרים (ראה: בג"צ 441/97 צנוירט נ' ראש עיריית ירושלים, פ"ד נ"ג(2) 798, בסעיף 10-8. אוסיף כי לפי סעיפים 70א' ו- 77(א) לפק' התעבורה וכן בהתאם לתקנה 6ב.(א) לחוק העזר, מוסמך מפקח מטעם המשיבה לנקוט באמצעים להרחקת רכב החונה במקום שחנייתו אסורה ובכלל זה הוא מוסמך להורות גם על גרירתו, וכמות שנעשה הדבר בעניינו של המערער. אציין כי חסד עשה בית המשפט קמא שעה שלא השית על המערער את סכום הקנס המירבי בגין ביצוע העבירה, שעה שהתחשב בעגמת הנפש וההוצאות שנגרמו לו. בנסיבות אלה הערעור נדחה. הואיל ואין לפני בית המשפט פרטים באם שולם הקנס, יהיה על המערער לשלמו לא יאוחר מ-30 ימים מהיום. בשולי הדברים, הדיון בהליך התנהל לפני בכשירותי כשופט מחוזי בפועל. לדאבוני נפלה טעות סופר בהעתק פרוטוקול הדיון מיום 17.3.08 שנמסר לצדדים, שכן נרשם בו בשגגה כי הדיון התקיים לפני בכשירותי כרשם ולא כשופט מחוזי בפועל. בפרוטוקול הדיון החתום, מופיע הרישום נכונה והתנצלותי לפני הצדדים. משפט תעבורהחניהדוח חניה