פסק דין ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים תל-אביב-יפו (כב' השופט א.דורון) מיום 8.11.05. כתב האשום שהוגש נגד המערער בבית משפט קמא, האשימו בעבירה שהוגדרה מלולית "החנית את רכבך הנ"ל על המדרכה" בסעיף העבירה שיוחסה למערער נאמר "ובכך עברת עבירה לפי סעיף 39.א. לחוק עזר לתל-אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ"ד - 1983". כל זאת, בשל החניית רכבו מס' 08-76412 על מדרכה ברח' פרישמן מס' 80 בתל אביב, ביום 30.5.03 בשעה 9:21. המערער כפר במיוחס לו, נשמעו ראיות בהן העידה התביעה את עורך הדוח צרפתי חיים. המערער העיד להגנתו וכן העידה עדת הגנה מטעמו, הגב' אליס פוסטרמייר. בית משפט קמא, קבע בהכרעת הדין כי לגרסת עד התביעה המפקח, הרכב חנה עם ארבעת גלגליו על המדרכה באופן שהפריע למעבר הולכי הרגל, המערער לא כפר בחניית רכבו על המדרכה, אך טען שהרכב לא הפריע. בית משפט קמא היה ער לתמונה שהגיש המערער (נ/1), אך אמר "לאחר שיקול החלטתי להרשיע את הנאשם, גם בהסתמך על עדות המפקח… וגם בהסתמך על הצילום נ/1, שלפיו מרבית המדרכה היתה תפוסה על ידי הרכב - הדבר נוגד חוק חנית נכים". בגזר הדין הוטל על המערער קנס בשעור של 400 ₪, או 4 ימי מאסר. בערעורו קבל המערער על כך שבית משפט קמא מנע ממנו להעיד עד שבקש לזמן, על כך שלא התייחס בהכרעת הדין לעדותה של עדת ההגנה וכן התעלם מתמונות ותרשים ממקום הארוע, שהציג. כן טען המערער, טעה בית משפט קמא בכך שלא נערך פרוטוקול מסודר ובכך שלא קיבל את טענתו שהרכב לא הפריע לתנועה. לערעורו צרף המערער, את פרוטוקול בית משפט קמא (הכתוב אמנם בכתב יד - אך אין בכך רע) ומכתב שקבל ממנהלת מחלקת חניה ואכיפה בעיריית תל-אביב-יפו. המשיבה בתשובתה לערעור בדיון שנערך ביום 25/10/06, עומדת על כך שהמערער לא כפר בכך שחנה על המדרכה, על כך שלא הוכיח עמידה בארבעת התנאים שבסעיף 6(ד)(1) לחוק העזר וחוק חנייה לנכים, התשנ"ד - 1993 (ראה רע"פ 7156/03 פוקס נ. מדינת ישראל ועל כך שאין ערכאת ערעור מתערבת בקביעות עובדתיות וקביעות מהימנות שקבעה הערכאה הדיונית. בפני בית משפט זה לא היה תיק בית משפט קמא בעת הדיון בערעור. לצורך מתן פסק הדין בערעור הוזמן התיק, בעיקר כדי שתבוא בפני התמונה נ/1. והנה, רק בשלב זה, התברר כי המערער הואשם בכתב האשום בעבירה לפי סעיף 39.א. לחוק עזר לתל-אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ"ד - 1983. עיון בחוק עזר זה ילמד שהסעיף האחרון בו הוא סעיף 17, נראה איפוא (אם כי עסקינן בהשערה) שכוונת המאשימה היתה להאשים את המערער בסעיף 39(א)(1) לחוק עזר לתל-אביב-יפו (שמירת הסדר והנקיון), התש"ם - 1980, או בסעיף 6(ד)(2א) לחוק עזר לתל-אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ"ד - 1983. עיון בפרוטוקול בית משפט קמא ילמד, שהתביעה לא בקשה תיקונו של כתב האשום, בית המשפט לא שם ליבו לסעיף העבירה בו הואשם המערער ולכן, אף לא בחן את הרשעת המערער לאור הנאמר בסעיפים 184 ו- 186 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב - 1982 (להלן: "ח.ס.ד.פ") בדבר הרשעה בעבירה לפי עובדות שלא נטענו בכתב האשום או בעבירות אחרות. בשל שלפני בית משפט זה בעת הדיון, לא היה כתב האשום, העניין כאמור, לא הועלה בעת הדיון בערעור, לא על ידי בית המשפט ואף לא על ידי צד מן הצדדים (המערער לא היה מיוצג על ידי סניגור). בחנתי טענותיו של המערער לגופו של עניין ואדחה את טענותיו לעניין רשום הפרוטוקול בהליך בבית משפט קמא, את אמירתו שבית משפט קמא לא התייחס לראיות שהציג, ואף להחלטת בית משפט קמא (בצדק) שלא לזמן לעדות, עדת הגנה שעדותה לא היתה רלבנטית לסוגיות שבמחלוקת. מנגד, יש טעם בטענתו של המערער, כי בית משפט קמא לא התמודד עם דברי עדת ההגנה, כי הרכב לא הפריע לתנועה על המדרכה וכי התמונה שהציג מראה, את שערכאת הערעור, גם היא יכולה לראות, שהרכב כפי שהוחנה (עסקינן ברכב הנושא תג נכה ועל כך לא היתה מחלוקת) על המדרכה, לא גרם "להפרעה ממשית לתנועה" (סעיף 6(ז)(1)(ד) לחוק העזר. התמונה נ/1 מציגה, כי הולכי רגל ואף עגלות למיניהן לרבות עגלות נכים יכולות לעבור במקום בקלות רבה. נראה בעליל שאמירתו של עד התביעה צרפתי חיים, שהיתה הפרעה למעבר הולכי רגל, היתה מוגזמת, על פניו נראה מחקירתו הנגדית, שלא זכר היכן חנה הרכב יחסית למדרכה, את רוחב המדרכה, את מקומות החניה לנכים בקרבת מקום ולא פרטים חיוניים אחרים. בכגון דא, ערכאת ערעור רשאית להתערב גם בקביעות עובדתיות ואילו קביעות באשר למהימנות עדים, כלל לא נקבעו על ידי בית משפט קמא. הנני ער לסמכותה של ערכאת הערעור על פי סעיף 216 לח.ס.ד.פ, להרשיע נאשם בעבירה שאשמתו בה נתגלתה מן העובדות שהוכחו, אף אם היא שונה מזו שהורשע בה בערכאה קודמת, אך לא מצאתי לעשות כן בנסיבות מקרה זה. הערעור מתקבל והמערער זכאי בדין. משפט תעבורהערעורחניהדוח חניה