להלן פסק דין בערעור על הרשעה בנושא הסעת ילד בלי חגורת בטיחות: פסק - דין פתח - דבר 1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט י' ריבלין), מיום 4.11.07, בתיק תד 2055/07 - במסגרתו הורשע המערער, על פי הודאתו, בביצוען של העבירות הבאות: רשלנות - עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה" או "הפקודה"); חבלה של ממש - עבירה לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה; נזק - עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: "תקנות התעבורה" או "התקנות"); הסעת ילד לא חגור שאינו במושב מגביה - עבירה על תקנות 83א(ב)(2) ו-83ב(א) לתקנות התעבורה, וכן שימוש ברכב לא תקין - עבירה על תקנה 306 לתקנות. בית משפט קמא השית על המערער העונשים הבאים: שנה ומחצה פסילה בפועל, חודשיים פסילה על תנאי למשך שנתיים וכן קנס בסך של 2,000₪. פרטי האישום 2. ביום 20.6.06, כמתואר בכתב האישום, בשעה 21:00 לערך, נהג המערער רכב משא בתחום צור באהר לכיוון ביתו. המערער נהג ברשלנות בידעו, כי דלתו האחורית של הרכב נפתחת עצמאית מדי פעם. לאחר שעלה על פס האטה נפתחה הדלת וילד בן 4 ושמונה חודשים, אשר ישב מאחור כשאינו חגור וכשאינו במושב בטיחות, נפל מהרכב, במהלך נסיעתו, ונחבל חבלה של ממש (חבלת ראש קשה, חבלה רב מערכתית, חבלת חזה קשה, שברים בצלע, חבלת כבד ודמם תוך מוחי). רשלנותו של המערער באה לידי ביטוי בעצם נהיגתו ברכב לא תקין ובעובדה שלא דאג לאבטחת הנוסע שמאחור בכסא בטיחות ובחגורת בטיחות. כתוצאה מכך נגרמה תאונת דרכים - בעטייה נחבל הילד בצורה קשה. טענות הצדדים לערעור 3. ב"כ המערער טען, כי העונש אשר הושת על מרשו מכביד וחורג מרמת הענישה המקובלת גבי עבירות כגון אלה. ב"כ המערער ציין, כי מרשו שילם הקנס במלואו והפנה עיקר טענותיו לאורכה של תקופת הפסילה בפועל באומרו, כי המערער עובד לפרנסתו ולפרנסת בני ביתו כנהג. המערער הנו מפרנס יחיד ומצבו הכלכלי קשה כך שעונש הפסילה יביא לגדיעת מטה לחמם של בני המשפחה. יש לזכור, כי המערער הודה וחסך בזמנו היקר של בית המשפט, הפנים חומרתה של העבירה, הביע חרטה עמוקה בגינה ונענש בפועל כאשר היה זה בן אחותו, אשר נפגע בשל הנפילה מרכבו, והתאושש מאז לחלוטין. בחינה יסודית של נסיבות התאונה גילתה כי אין המדובר בנהג מסוכן, שהרי המערער הנו נהג זהיר ומיומן, והוא נסע לאט בשעת האירוע. דלת רכבו נמצאה תקינה לחלוטין ורישיונו לא נשלל מנהלית - נתון המעיד על התרשמותם של נציגי המשטרה מקולת נסיבות האירוע. 4. ב"כ המשיבה ביקש לדחות הערעור. לדידו, גילה המערער בהתנהגותו רשלנות רבתי, אשר גרמה לפגיעה קשה בילד רך בן 4 שנים, כך שעונשו ראוי והולם בנסיבות העניין ואין מקום להתערב בו. דיון 5. שקילת טענותיהם של הצדדים ובחינת המסמכים אשר הוצגו לעיוני מלמדות, כי דין הערעור - להידחות. 6. המערער עבר, באין חולק עבירה חמורה, אשר באה לידי ביטוי בפציעתו הקשה של ילד רך בן 4 שנים. המערער בחר, ביודעין, להסיע הילד הקט כשאינו בכסא בטיחות ואינו חגור בחגורת בטיחות. בדיקת הרכב הראתה, כי אף אם חפץ המערער להושיב הילד ברכבו בבטחה, לא היה בכוחו לעשות כן. אמנם הדלת ומנגנון הנעילה נמצאו תקינים, ברם מושב הנוסע נמצא לא תקין [ומשענת המושב מתקפלת 'פנימה' - יצוין, כי כתב היד בחלק זה של המסקנות לא היה ברור ומשכך מצוינים הדברים במאמר מוסגר בלבד], מנעול חגורת הבטיחות היה לא תקין וכן צוין, כי חגורת הבטיחות נפתחת במשיכה קלה (כל זאת מתוך "דו"ח בוחן תנועה על תאונת דרכים", אליו הפנה הסנגור). יש להודות על מזלו הטוב של הילד, שלא קיפח חייו או נפגע לצמיתות כתוצאה מרשלנותו של המערער, אך אין בזאת כדי להקל בחומרתה של העבירה ובסכנות הפוטנציאליות הקשות, הגלומות בה. הרי המערער, בעצם נכונותו לנהוג ברכב לא תקני ולהסיע בו נוסע עדין כילד קטן, הביע זלזול בחיי אדם ופגע בפועל באחיינו. בנסיבות אלה, עונשו מידתי, ראוי, הולם חומרתה של העבירה וכן יאה לתוצאותיה הקשות. על כן, וחרף הפגיעה הצפויה לפרנסתו של המערער, אשר אין לזלזל בה, אין לשנות רכיבי עונשו ולהקל בהם. 7. סיכומם של דברים - הערעור נדחה בזאת. רכיבי גזר הדין יעמדו בעינם. קטיניםמשפט תעבורהחגורת בטיחות