עניינה של תביעה זו הינה תשלום פיצויי פיטורין, פיצוי בגין חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה ופדיון ימי חופשה. רקע עובדתי הנתבעת היא חברה שעיסוקה בתחום האריזה, על דרך אספקת עובדים למפעלים, אחד המפעלים הינו מפעל "חיפה כימקלים דרום" בו היא פועלת בשני מתקנים (מתקן T ומתקן לוגיסטיקה) ומפעל נוסף הינו "מגנזיום ים המלח" (להלן: "מפעל מגנזיום"). 2. התובע,תושב דימונה, הועסק על ידי הנתבעת במפעל חיפה כימקלים דרום, אשר נמצא באיזור התעשייה רותם, בתוואי הדרך בין דימונה לים המלח. 3. בין התובע לנתבעת התקיימו יחסי עובד-מעביד החל מ-6.8.03 ועד 11.3.09, מועד בו סיים התובע את עבודתו בשירות הנתבעת. 4. התובע הועסק בשירות הנתבעת בתפקיד "מלגזן" במתקן T, אחד משני המתקנים השייכים למפעל "חיפה כימקלים" כאמור. 5. חברת "חיפה כימיקלים" פנתה אל הנתבעת בבקשה להפסיק את עבודתו של התובע במתקן T. 6. עבודתו של התובע במתקן T הופסקה, אך נסיבות סיום העבודה של התובע אצל הנתבעת שנויות במחלוקת. טענות התובע 7. לטענת התובע פיטוריו היו קשורים לנזקים אשר נגרמו לנתבעת אך לא הוכח כי הינו אחראי לגרימתם של אותם נזקים. 8. התובע טוען כי פוטר "לאלתר" ומבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת. 9. עוד הוסיף התובע כי לא התקיימה כל שיחה בינו לבין מנהליו במתקן בו עבד אודות האירוע המייחס לו נזק והנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה בעניין זה. 10. התובע ציין כי הנתבעת ביקשה להעסיקו באתר "מפעל המגנזיום" מפעל הרחוק ממקום מגוריו, ופוגע בשכרו באופן משמעותי ולכך סירב התובע. טענות הנתבעת 11. הנתבעת טוענת כי נכפה עליה להפסיק את עבודתו של התובע על ידי חברת חיפה כימקלים לאור התנהלותו של התובע בעבודה. 12. הנתבעת ציינה כי הוצע לתובע לעבוד בשתי מסגרות חלופיות- מתקן לוגיסטיקה המצוי בסמוך למתקן T וכן במתקן אחר המצוי במפעל המגנזיום, אולם התובע דחה הצעות אלו. 13. עוד ציינה הנתבעת כי אם יקבע שהתובע התפטר ודינו כדין מפוטר הרי שיש לקזז מפיצויי הפיטורים, פיצוי בגין אי מסירת הודעה מוקדמת. גדר המחלוקת 14. המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב השאלות הבאות: א. נסיבות סיום עבודתו של התובע וזכאותו לפיצוי פיטורין. ב. פיצוי בגין אי מסירת הודעה מוקדמת או לחילופין זכות הנתבעת לקיזוז דמי הודעה מוקדמת. ג. זכאותו של התובע לדמי הבראה. ד. זכאותו של התובע לפדיון ימי חופשה. 15. מטעם התובע העיד התובע בעצמו ומצד הנתבעת העידו: מנהלה מר אהוד גד, מנהל עבודה בנתבעת מר פבל ויינשטיין, ומר עדיאל פייקין- מנהל מתקן T במפעל חיפה כימיקלים. פיטורים או התפטרות- דיון והכרעה 16. לא מצאנו כל תימוכין לטענת התובע כי פוטר מעבודתו. מחומר הראיות עולה כי עבודתו של התובע במתקן Tהופסקה בהתאם לדרישת המשתמשת (מפעל חיפה כימקלים) על רקע תיפקודו הלקוי בעבודה. על כך נמצאנו למדים מתוך עדותו של מר פייקין מנהל מתקן T בחיפה כימקלים, אשר העיד כדלקמן: "...פשוט ביקשנו מקבלן העבודה שאנחנו לא רוצים את הבן אדם הזה אצלנו לאחר שהגענו למסקנה שהוא זה שגרם לתקלה". (ראה פרוטוקול הדיון מיום 1.9.10, עמוד 9, שורות 21-23) עוד העיד מר פייקין כאשר נשאל על ידי ב"כ התובע: ש: "מי אמר למי שלא רוצים לראות את התובע במפעל?" ת: "אני אמרתי שאני לא רוצה לראות את התובע במתקן. אני נתתי את ההנחיה..". (ראה פרוטוקול הדיון מיום 1.9.10, עמוד 10, שורות 20-22) לשאלת בית הדין בעניין זהותו של נותן ההוראה על הפסקת עבודתו של התובע, השיב מר פייקין: "אני מנהל מתקן אחד מתוך כמה שיש בהם מערכות אריזה שבהם הנתבעת אורזת ואני נתתי הוראה שאני לא רוצה לראות את התובע במתקן טי אותו אני ניהלתי, זאת לא פעם ראשונה שביקשנו שעובד לא יעבוד איתנו והוא עבד במערכת האריזה השנייה". (ראה פרוטוקול הדיון מיום 1.9.10, עמוד 10, שורות 26-29) כאשר נשאל מר פייקין בנוגע לאחריותו של התובע לתקלה השיב: ש: "אתה אמרת שאתם לא רוצים לראות אותו, אני אומר לך שלא נפגשתם, לא ביררתם ולא שמעתם אותו, אתם אמרתם לא שלא יגיע יותר למפעל?" ת: "..אני יכול להגיד בוודאות שעשינו בירור והמסקנה הייתה שהוא עשה את זה ב 99% שהוא הודה שהוא עשה את זה" . (ראה פרוטוקול הדיון מיום 1.9.10, עמוד 9, שורות 26-30, שגיאות הכתיב הינן במקור, י.כ.) 17. מעדותו של מר פייקין אשר הינה בגדר עדות חיצונית למחלוקת בין הצדדים, למדנו כי הפסקת עבודתו של התובע במתקן T נעשתה בהתאם לדרישת המשתמשת (חיפה כימקלים). 18. חיזוק לעדותו של מר חייקין מצאנו בעדותו של מנהלה של הנתבעת, מר אהוד גד, אשר העיד כדלקמן: "עדי פייקין הזמין אותי ואת מנהל העבודה פבל אליו, ואז הוא אמר לנו מה שקרה ואמר שזו פעם שניה והוא לא רוצה לראות יותר את התובע בעבודה אצלנו. אני לא רוצה להיות בוטה בחריפות שהוא אמר את הדברים" (ראה פרוטוקול הדיון מיום 1.9.10, עמוד 11, שורות 19-21) 19. תימוכין לכך שהנתבעת לא פיטרה את התובע מעבודתו, מצאנו בעדות התובע עצמו, אשר העיד בהאי לישנא בפני בית הדין, כי הנתבעת הציעה לו עבודה חלופית ב"מפעל המגנזיום" בים המלח, ובלשונו: ש: "והציעו לך לעבוד בים המלח?" ת: "אבל אני לא רציתי. הוא הציע לי לעבוד במגנזיום ואני לא רציתי, כי המשכורת נמוכה פי שניים ושלוש וזה הרבה יותר רחוק לפחות פי שניים" (ראה פרוטוקול הדיון מיום 1.9.10, עמוד 6, שורות 9-11) 20. אין חולק כי מדובר בנתבעת שהיא חברה המעניקה שירותים למפעלים וכבר נפסק, כי: "לא יכול להיות ספק שבמסגרת יחסי עבודה של חברה המעניקה שירותי שמירה או שירותי כח אדם, העברת עובד מאתר לאתר הנה חלק מתנאי העבודה ולא ניתן תמיד ליצור במקום עבודה חלופי תנאים הזהים במלואם למקום העבודה הקודם" (ראה עד"מ (ארצי) 21/03 השמירה בע"מ-גל מילר ( הדגשה אינה במקור). 21. לאור כל האמור, הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה כי פוטר מעבודתו. אין לראות בהפסקת עבודתו של התובע במתקן T, בהתאם לדרישת המשתמשת, כאקט של פיטורים על ידי הנתבעת, ולפיכך הטענה בדבר הפיטורים נדחית. 22. בהקשר זה ראוי להעיר כי התובע ציין בתצהירו ובסיכומיו כי סירב להצעת הנתבעת לעבוד ב"מפעל המגנזיום" בשל הרעת התנאים. (ראה סעיף 6 לתצהיר התובע וכן סעיף 6 לסיכומי התובע) 23. כאן המקום לציין, כי ישנה בעייתיות בטענות התובע, שעה שהתובע לא העלה הטענה להרעת תנאים בצורה מפורשת בכתב התביעה אלא רק בתצהירו ובסיכומיו ובכל מקרה מדובר בשתי טענות חלופיות, אשר אינן יכולות לדור בכפיפה אחת. על כך ראוי להעיר כי מושכלות ראשונים הן, כאשר: "עורך דין המעלה בכתב טענה פוזיטיבית של פיטורים, ולחילופין - טענת התפטרות (עקב נסיבה המצדיקה תשלום פיצויי פיטורים) מציב במו ידיו מכשול בדרכו של מרשהו, מכשול שספק אם ניתן לסלקו" (דב"ע לג/8-3 טוטנאור בע"מ - אליהו לפידות פד"ע ד' 321. דב"ע מז/108-3 עבד אליאס אלדויק - עיזבון חג'וג' ראשיד אל שוויקי פד"ע יט 382). כלל הוא שעובד הטוען לפיטורים והתפטרות - היינו דבר והיפוכו - מציב לעצמו מכשול שאינו עביר. 24. למעלה מן הדרוש ועל אף שעילת ההתפטרות בדין מפוטר לא עלתה בכתב התביעה, נבקש להתייחס גם לנסיבות התפטרותו של התובע והאם הם באים בגדר הרעת תנאים. 25. סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג 1963, קובע כדלקמן: "11(א) התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים". 26. לפי ההלכה הפסוקה, התשובה לשאלה אם יש או אין הרעה מוחשית בתנאי העבודה תלויה בנסיבות כל מקרה, בבחינה אוביקטיבית של מכלול הנסיבות. נטל ההוכחה בדבר קיומם של התנאים לפי סעיף 11 הנ"ל מוטל על התובע, המעלה את הטענה. 27. נקדים אחרית לראשית ונאמר כבר עתה, כי בבחינת מכלול נסיבות העניין הגענו למסקנה, כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח, כי התקיימו בו תנאי הסעיף אשר יש בהם בכדי להצדיק התפטרותו "בגדר מפוטר" כפי שיבוהר להלן: א. לאחר שמיעת מכלול הראיות התרשמותינו היא כי הנתבעת הציעה לתובע שתי חלופות, האחת עבודה במתקן לוגיסטיקה במפעל "חיפה כימקלים דרום", הסמוך למתקן T בו עבד התובע, והשנייה עבודה ב"מפעל מגנזיום" בים המלח. וכך העיד מנהל הנתבעת, מר אהוד גד: "אני הצעתי לתובע עבודה בלוגיסטיקה והוא שלל את זה על הסף. אני הצעתי לו גם עבודה בים המלח והוא לא נתן תשובה עד היום. העבודה בלוגיסטיקה הייתה אותה עבודה עם מלגזה וכך גם במפעלי ים המלח". (ראה פרוטוקול הדיון מיום 1.11.09, עמ' 2). עוד העיד מר גד: "שוחחתי עם התובע מספר פעמים בטלפון, ובאחת הפעמים הצעתי לו לעבוד במתקן לוגיסטיקה ואמרתי לו שיש בעיה בלוגיסטיקה, כי הוא עבד פעם שם ועשה שם בעיה, אמרתי לו שאני אצליח לשכנע את מנהל המתקן לקבל אותך והוא סירב מבלי שנתן טעמים לכך." (ראה פרוטוקול מיום 1.9.10, עמ' 13-14, שורות 30-31, 1 בהתאמה) חיזוק לגרסת מנהל הנתבעת, מצאנו בעדותו של מנהל העבודה במתקן T מר ויינשטיין אשר העיד כדלקמן: "..הצענו לו (לתובע, י.כ) בטלפון תבוא לעבוד בשני המקומות האלה...הבהרתי לו שיש לנו עבודה גם בלוגיסטיקה באותו מפעל רק במתקן אחר.." (ראה פרוטוקול מיום 1.9.10, עמ' 15, שורות 24-26). עוד העיד מר ויינשטין : ת: אני התקשרתי והודעתי לתובע על הצעתנו לעבוד בלוגיסטיקה ובים המלח.." (ראה פרוטוקול הדיון מיום 1.9.10, עמוד 15, שורות 30-32) לא נעלם מעיננו כי במכתב ששלח מר אהוד גד לתובע לא הוזכרה הצעת העבודה במתקן הלוגיסטיקה, אולם עדויותיהם של מר אהוד גד ומר ויינשטיין היו קוהרנטיות וברורות ולא נסתרו על ידי התובע ולפיכך מצאנו את גירסת הנתבעת בנושא זה מהימנה עלינו. ב. באשר להצעת העבודה במפעל המגנזיום, התרשמנו כי הנתבעת התחייבה להעסיק את התובע בתנאים זהים לתנאי עבודתו הקודמים, ובין היתר מבחינת תנאי השכר, ותוך שהנתבעת הציעה הטבה נוספת בצורת תשלום עבור זמן הנסיעה, וכך הצהיר מנכ"ל הנתבעת: "... לאור הוותק של התובע ניאותי להציע לתובע חלופה נוספת לפיה, התובע יעבור לעבוד באתר אחר... באותם תנאים והשכר זהה ואף גבוה יותר בגין "ביטול זמן נסיעה"..." (סעיף 7 תצהיר מנכ"ל הנתבעת) ג. התובע העיד כי זמן נסיעתו מביתו בדימונה למפעל "חיפה כימקלים דרום", הינו בן 15-20 דקות. כמו כן ציין התובע בסעיף 6 לתצהירו כי המרחק מביתו בדימונה למפעל המגנזיום בים המלח הינו למעלה מ 40 ק"מ. כאשר נשאל על כך התובע בבית הדין, השיב כדלקמן: "... יש לי אוטו נסעתי באוטו ובדקתי כמה ק"מ מדימונה לים המלח וזה יצא 42 ק"מ" (ראה פרוטוקול מיום 1.9.10, עמ' 6, שורות 24-26) לאחר ששמענו את עדות התובע התרשמנו כי לא היה הבדל משמעותי מבחינת המרחק למקום העבודה במפעל המגנזיום, ובבחינת מכלול נסיבות העניין, לא ניתן לומר, כי בשל כך בלבד מדובר בהכבדה משמעותית על התובע, אשר יש בה משום הרעה מוחשית בתנאי העבודה כמשמעותה בחוק ובפסיקה. מנתוני המרחק וזמן הנסיעה שהוצגו בפנינו לא מצאנו פער כה משמעותי המהווה הרעת תנאים העשויים להצמיח עילה לתשלום פיצויי פיטורים. ד. עוד יאמר כי לא ניתן לצפות מהנתבעת כחברה המעניקה שירותי אריזה למפעלים, כי בעת ניוד עובדים ממקום למקום, תתאים להם תנאי עבודה זהים במלואם למקום העבודה הקודם. (ראה עד"מ (ארצי) 21/03 השמירה בע"מ-גל מילר. ה. עוד נציין כי התובע לא טרח כלל לבחון מקרוב את תנאי ההעסקה אשר הוצעו לו במפעל המגנזיום, אף לא הגיע למפעל, ממילא לא ניסה להשתלב בעבודה ולבחון מקרוב את תנאי הדרך למפעל המגנזיום, והאם אכן יש בהם משום הכבדה משמעותית, בהשוואה לתנאי עבודתו במפעל חיפה כימקלים דרום. ו. כמו כן התובע לא הציג כל ראיה לפגיעה ממשית בשכרו, ומעיון בעדותו עולה כי המדובר בהשערות וחששות בלבד מבלי להביא נתונים אובייקטיבים בתמיכה לטענה זו. וכך העיד התובע: ש: איך אתה יודע שהמשכורת פחות? ת: כי שמעתי" (ראה פרוטוקול מיום 1.9.10, עמ' 6, שורות 12-13) בהמשך עדותו העיד התובע: ש: שאלת כמה ישלמו לך? ת: לא שאלתי, ככה אני יודע. (ראה פרוטוקול מיום 1.9.10, עמ' 6, שורות 17-18-26) ז. התובע אף לא ניסה כלל לבוא בדין ודברים עם מי מן הנתבעת ופסל על הסף את הצעת הנתבעת. נזכיר שוב כי גרסת מנהל הנתבעת אשר הייתה מהימנה עלינו, הייתה כי הנתבעת הייתה מוכנה לבוא לקראת התובע ולשלם לו בגין זמן הנסיעה. בנסיבות כמתואר, משפסל התובע על הסף את הצעות הנתבעת ועמד במפגיע על דרישה לתשלום פיצויים, הרי שמדובר בהתנהלות נטולת תום לב. לסיכום ועל יסוד כל האמור לעיל במצטבר הננו קובעים כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח, כי התקיימו בו תנאי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, ומשבחר להתפטר בנסיבות כאמור ללא הצדקה, אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים, וממילא אין הוא זכאי גם לתשלום חלף הודעה מוקדמת. באשר לתביעה ככל שהיא מתייחסת לדמי הודעה מוקדמת, נוסיף ולו בבחינת למעלה מן הצורך, כי אף אם הייתה מתקבלת טענת התובע בדבר התפטרות מחמת הרעת תנאים, לא היה מקום לתביעה זו מלכתחילה, שכן על פי ההלכה הפסוקה, ככלל: "עובד המתפטר על אתר מחמת הרעת תנאים מוחשית, אינו זכאי לתמורת הודעה מוקדמת, מאחר וסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים מעמיד התפטרות כזאת על בסיס פיטורים, לעניין פיצויי פיטורים בלבד". ראה דב"ע נו/3-288 רשת מעונות מרגלית-כהן עליזה וכן דב"ע נה/3-223 עמותת אופק-יאיר בן ארי) (הדגשה אינה במקור). משבחר התובע להתפטר בנסיבות כאמור, חובה הייתה עליו ליתן הודעה מוקדמת לנתבעת של חודש ימים, ומשלא עשה כך, ולאור טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת, אין מנוס אלא לחייב התובע בתשלום דמי הודעה מוקדמת של חודש ימים. בהתאם לפסיקה נקבע כי הפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת הינו בגובה השכר בלבד ללא תנאים נלווים (ראה ע"ע (וקסמן נ' "אי.טי.סי" 24 מסביב לשעון, ). מעיון בתלושי השכר עולה כי כי התובע השתכר סך של 20.7 ₪ לשעה. לפיכך אנו מחייבים את התובע לשלם לנתבעת סך של 3,850 ₪ (20.7 ₪* 186 ש') ,בגין אי מתן הודעה מוקדמת. תשלום ימי חופשה ודמי הבראה 28. בכתב התביעה ובסכומיו טען התובע כי הינו זכאי לתשלום עבור 5 ימי חופשה וכן ל 2.5 ימי הבראה. במהלך הדיון בסוגיות אלו השיב התובע לשאלות ב"כ הנתבעת כדלקמן: ש: ..אני מפנה אותך לתלוש חודש נובמבר 2008, הבראה קיבלת? ת: כן. ש: חופשה 14 יום קיבלת? ת: כן. (פרוטוקול הדיון מיום 1.9.10, עמ' 7, שורות 16-19). עוד ציין התובע במהלך עדותו לגבי רכיבי התביעה של חופשה והבראה: "...הוא שילם לי זהו אני רוצה רק פיצויי פיטורים" (פרוטוקול הדיון מיום 1.9.10, עמ' 7, שורות 21-22). 29. חרף האמור, הואיל והנתבעת מאשרת בהגינותה כי התובע זכאי ל 3 ימי חופשה בסך 579.60 ₪ וכן ל 1.75 ימי הבראה בסך של 579.25 ₪, אנו קובעים כי הנתבעת תשלם את הסכומים האמורים לתובע. סוף דבר 30. על הנתבעת לשלם לתובע הסכומים הבאים: א. פדיון חופשה בשיעור 579.60 ₪. ב. תשלום דמי הבראה בסך 579.25 ₪. 31. מסכומים אלה יקוזז סך של 3,850 ₪ בגין אי מסירת הודעה מוקדמת של התובע לנתבעת, כך שעל התובע לשלם לנתבעת סך 2,691 ₪. הסכום הנ"ל ישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד התפטרות ב 11.3.09 ועד התשלום בפועל. 32. לאור התוצאה אליה הגענו, אין צו להוצאות. 33. המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים בדואר רשום. 34. זכות ערעור תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים ניתן היום, כ בשבט תשע"א, 25 ינואר 2011, בהעדר הצדדים. נ.צ. חנוך גלברג נ.צ. אסף בזזינסקי יוחנן כהן, שופט הודעה מוקדמתפיטורים