איבוד פנקס צ'קים של חייל בשירות סדיר

1. הליך זה ענינו תביעה בעילה שטרית, בין צדדים קרובים לשטר, לביצוע 3 שיקים כמפורט להלן: שיק שמספרו 46 על סך 5000 ש"ח ז.פ 30.4.2005; שיק שמספרו 47 על סך 5000 ₪ ז.פ. 20.5.2005, ושיק שמספרו 50 על סך 20,000 ש"ח ז.פ 20.3.2005 (להלן: "השיקים"). השיקים נמשכו ע"י הנתבע, מאור X (להלן: "הנתבע"), חוללו משניתנה הוראת ביטול ובהעדר כיסוי מספיק, והוגשו לביצוע בלשכת ההוצל"פ ע"י הנפרעת, חברת קלינטון סחר בינלאומי (להלן: "התובעת"). בדיון מיום 28.4.2010 קבע כב' הרשם גזית כי יש לייתן למבקש (הנתבע בענייננו) רשות להתגונן ומשכך התנהלה התביעה בסדר דין מהיר בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984. ישיבת הוכחות התקיימה ביום 17.6.2011, וככל שלא יצויין אחרת ההפניות הן לפרוטוקול דיון זה. בהתאם לתקנה 214 ט"ז לתקנות האמורות ינומק פסק הדין באופן תמציתי. טענות הצדדים 2. להלן יובא פירוט תמציתי של טענות הצדדים כפי שאלו משתקפות בין השאר בכתבי הטענות ובתצהיריהם. טענות התובעת 3. לשיטת התובעת השיקים נמסרו למנהל התובעת (להלן: "ארביב"), במשרדי התובעת בחולון בפגישה שהתקיימה בין ארביב, הנתבע ואביו של הנתבע. הרקע למסירתם של השיקים הוא כדלקמן - הוריו של הנתבע היו בעבר מנהליה של חברה (להלן: "החברה") אשר נהגה לרכוש מהתובעת מוצרי חשמל. הוריו של הנתבע חתמו על כתב ערבות לפיו הם ערבים אישית לקיום התחייבויותיה של החברה. ביום 15.8.2004 הגישה התובעת תביעה נגד החברה ונגד הורי הנתבע; ביום 25.11.2004 נחתם הסכם לפתרון הסכסוך (להלן: "ההסכם"). לקיום התחייבויות החברה כלפי התובעת, מסרה החברה חמישה שיקים משוכים מחשבונו של הנתבע. שניים מהשיקים נפרעו, ושלושת השיקים הנותרים הם השיקים נשוא דיוננו. לשיטת התובעת אין בסיס לטענת הנתבע כי השיקים נגנבו וחתימתו זויפה, זאת משעה שהשיקים נמסרו בנוכחותו להבטחת ההסכם; שניים מבין השיקים הנ"ל נפרעו; עיון בתדפיסי חשבון הבנק של הנתבע מלמדים שאין בסיס לגרסתו ובמהלך הזמן פנה הנתבע ומי מטעמו לתובעת בבקשות להגיע להסדר על חשבון חובו של הנתבע אולם בקשות אלו סורבו על ידי התובעת. טענות הנתבע 4. לשיטת הנתבע בין השנים 2002-2005 שירת כחייל בשירות סדיר בצה"ל; בתחילת שנת 2005 איבד את תיקו האישי שבתוכו מצויים פריטים אישיים שונים לרבות פנקס או פנקסי שיקים. זמן קצר לאחר מכן קיבל הנתבע הודעה מהבנק כי הגיע שיק בסכום גבוה לפירעון מחשבונו. הנתבע לטענתו הורה לבנק לבטל את השיק ואת כל השיקים בפנקס שאבד. באותו מועד הנתבע לא חשב כי השיקים נגנבו ולכן נמנע גם מהגשת תלונה במשטרה. הנתבע הוסיף והסביר כי מאחר ובתקופה הרלוונטית הוא היה חייל הוא לא יכול היה לטפל בנושא גניבת השיקים. הנתבע הוסיף כי אינו מכיר את התובעת, לא ערך עימה מעולם עסקה כלשהי, ולא קיבל ממנה תמורה. דיון 5. לב ליבה של המחלוקת העובדתית בתיק דנן הוא השאלה האם הנתבע הוא זה שמסר את השיקים לידי התובעת או שמא אלו נגנבו כטענתו וחתימתו זויפה על ידי אחר. משבחנתי את טענות הצדדים, ואת העדויות הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל; הטעמים בענין זה יפורטו להלן. 6. (א) חתימת הנתבע על השטרות חיונית להוכחת חבותו על פי השטר (ראו בספרו של י' זוסמן, "דיני שטרות", מהדורה שישית, בעמוד 337 וכן בספר "דיני שטרות בפסיקת בתי המשפט", של המחברים עו"ד ד. תמיר ועו"ד י. יערי, בעמ' 276). כאשר כופר אדם בחתימתו על מסמך, מוטל על התובע הנטל להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אמנם חתימתו. כלל זה נובע מכך שנטל השכנוע להוכחת כל מרכיביה של עילת התביעה השטרית מוטל על התובע. (ב) חתימתו של אדם על מסמך, יכולה להעשות גם באמצעות מתן הרשאה לאחר לחתום על מסמך, אישור שיכול להינתן גם בדיעבד (וראו בענין זה ש. לרנר, דיני שטרות, מהדורה שנייה, עמ' 404). (ג) בפסק הדין שבע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז (3) 240, 261 קבע בית המשפט מפי הנשיא (בדימוס) שמגר שלוש דרכים עיקריות שבהן ניתן להוכיח כי חתימה כלשהי היא חתימתו של פלוני: האחת, באמצעות עדות ישירה - היינו, עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה; השנייה, באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחרי נקודות הדמיון והשוני ביניהן; והשלישית, על-ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת ומעיד על מידת התאמתן למסמך שבדיון. המכנה המשותף לדרכי הוכחה אלה הוא קיומם של אלמנטים ראייתיים חיצוניים למסמך שבמחלוקת, השופכים אור על זהות עורך המסמך או החתום עליו. 7. (א) בענייננו העיד מנהל התובעת, ארביב, כי מסירת השיקים בוצעה במשרדו על ידי הנתבע עצמו ואביו. הנתבע, כך נטען, נכח במעמד המסירה. לו תסתבר גרסה זו כנכונה, הרימה התובעת את נטל ההוכחה המוטל עליה. ויודגש, הדברים נכונים גם אם פיזית ההמחאות נמסרו כבר חתומות, כך שאין לדעת מי ערכן במקור. ודוק, משחלק הנתבע על עצם מסירת ההמחאות לידי התובעת, הכחיש היכרותו עימה, וטען לגניבת ההמחאות על ידי צד שלישי עלום, הוכחת מסירת ההמחאות לידי התובעת על ידי הנתבע מהווה את הטעון הוכחה מבחינת התובעת. ערה אני לכך כי בהלכה הנ"ל (בפרשת שאול רחמים) מדובר על עדות ישירה של עד לפעולת החתימה עצמה, אולם לטעמי הלכה זו יפה אף לענייננו באשר חזקה על הנתבע כי במסרו את השיקים לידי ארביב (לו אכן יסתבר כך), יכול היה להיווכח כי מדובר בשיקים מתוך פנקסו שלו הנושאים חתימת מושך. חזקה על הנתבע כי באם זיהה בעיה כלשהי בסוגיית החתימה, היה נמנע מלמסור את השיקים לארביב. (ב) וכך הצהיר ארביב - "חמשת השיקים של הנתבע נמסרו לי במשרדיה של התובעת, אשר היו באותה עת ברחוב תמנע 25 חולון, בפגישה שהתקיימה ביני לבין אביו של הנתבע לבין הנתבע עצמו". (סעיף 18 לתצהירו). (ג) גרסה עקבית זו נמסרה על ידו גם בחקירתו בישיבת ההוכחות (וראו עמ' 14 ש' 19 ואילך; עמ' 17 ש' 2), וראו גם הפירוט בעמ' 17 ש' 3 - "ש. באיזה יום בשבוע זה היה? ת. באמצע שבוע. היינו בבית משפט בקריית שמונה, באחד הדיונים שהיה לנו עיקול, הוא רצה להגיע איתי לפשרה, אני לא הסכמתי - נסענו לתל אביב, הם נסעו אחרינו לתוך העסק, נתנו צ'קים ונסגור את העניין, לחצנו ידיים, קיבלתי את הצ'קים והוצאתי קבלה. לא זוכר שכתבתי הסכם. נתתי קבלה. יש קבלה בתצהיר. 2 צ'קים עברו, הצ'ק השלישי לא עבר". (ראו גם חקירתו של ארביב במשטרה מוצג נ\2 מיום 3.1.2010). 8. מנהל התובעת הצהיר אודות הרקע למסירתן של ההמחאות - "התובעת עוסקת ביבוא ומכירה של מוצרי חשמל...הוריו של הנתבע... היו בעבר מנהלי של חברה אם. סי.י. ענקי סטריאו וחשמל בע"מ... החברה נהגה לרכוש מהתובעת מוצרי חשמל.. הוריו של הנתבע חתמו על כתב ערבות.. ביום 15.8.04 הגישה התובעת.. תביעה נגד החברה ונגד הוריו של הנתבע.. ביום 21.10.04 מינה בית המשפט את ב"כ התובעת ככונס נכסים והסמיכו לתפוס את המטלטלין המצויים בחצרי החברה. בעקבות ביצע הליך כינוס הנכסים הגישה "חברת סלון הצפון בע"מ" אשר דודו של הנתבע היה מנהלה ובעל מניותיה, בקשה.. למתן צו מניעה זמני... בטענה כי המטלטלין שייכים לחברת "סלון הצפון בע"מ". ביום 3.11.04 מחק בית המשפט את הבקשה שהגישה "סלון הצפון". ביום 25.11.04 נחתם בין התובעת לבין החברה הסכם לפיו תשלם החברה למבקשת סך של 37,100 ש"ח בחמישה תשלומים חודשיים ובצירוף ריבית בסך של 1.5% לחודש... לקיום התחייבויותיה כלפיי התובעת מסרה לה החברה חמישה שיקים משוכים על חשבונו של הנתבע. (סעיפים 8-17 לתצהירו). 9. יצויין כי ב"כ הנתבע חקר את ארביב בדבר הרשעותיו הקודמות והאחרון אישר כי יש לו הרשעות קודמות "בענייני מיסים. צווארון לבן" (עמ' 20 ש' 10). כלל ידוע הוא כי העובדה שלעד יש הרשעות קודמות לא בהכרח משליכה על המהימנות של העד ועל המשקל שיש לייחס לעדות וכל עדות תיבחן בהתאם לנסיבות ולאורן של יתר הראיות. לאחר שבחנתי את עדותו של העד ובשים לב לכך שעדותו נתמכת בראיות חיצוניות נוספות כמפורט להלן, ובחלקה בחולשת גרסתו של הנתבע עצמו, התרשמתי כי מדובר בגרסת אמת. ודוק, מצאתי את עדותו של ארביב כמהימנה משזו היתה עקבית, לא נסתרה בחקירה נגדית, נתמכה בראיות ממשיות מזמן אמת ותאמה את נסיבותיה הכלליות של מערכת היחסים בין הצדדים, והכל כמפורט להלן. 10. (א) לתמיכה בטענותיה הציגה התובעת את כתב הערבות חתום על ידי הורי הנתבע (נספח ב' לתצהיר ארביב); את כתב התביעה כנגד החברה ואת החלטת בית המשפט למינוי כונס נכסים זמני (נספחים ג' וד' לתצהיר ארביב בהתאמה); עוד הוצג ההסכם מיום 25.11.2004 מכוחו נמסרו ההמחאות של הנתבע לידי התובעת (נספח ו' לתצהיר ארביב); כן הציגה התובעת קבלה אשר הוצאה לחברה בגין חמשת השיקים של הנתבע (הקבלה צורפה כנספח ז' לתצהיר ארביב). המסמכים האמורים בלוויית עדותו של ארביב מלמדים בצורה מובהקת כי הרקע הנטען למסירת ההמחאות, כמתואר על ידי ארביב, הינו אמת לאמיתה. יצויין כי הנתבע מצידו, לא השכיל להציג כל תזה חלופית לתזה האמורה ונמנע מהבאת מי מהוריו לעדות. וכך, טענת הנתבע כי השיקים נגנבו לכאורה מתיקו והגיעו באורח פלא לידי התובעת, אותה תובעת אשר ניהלה קשרים עסקיים מוכחים עם הוריו היא תמוהה - בלשון המעטה. (ב) תמוהה אף יותר העובדה, כי שיקים נוספים של הנתבע הגיעו לחברת ישפאר (עדותו בעמ' 20 ש' 25 ואילך). ויוזכר התובעת עוסקת במכירת מוצרי חשמל, החברה של הורי הנתבע עסקה במכירת מוצרי חשמל, הנתבע כיום מועסק בחברה המוכרת מוצרי חשמל, חברת "ישפאר" - אשר גם אליה הגיעו שיקים של הנתבע עוסקת גם היא במכירה של מוצרי חשמל . קבלת גרסת הנתבע פירושה כי צד שלישי עלום כלשהו אשר גנב את תיקו חילק המחאותיו בדיוק לאותם גורמים אשר עמדו בקשרים עסקיים עם משפחתו או אשר תחומם משיק לתחומי העיסוק של חברת משפחתו. (ג) לחיזוק גרסת התובעת משמשת במיוחד העובדה כי שתיים מבין חמש ההמחאות אשר מסר הנתבע לידי התובעת נפרעו מתוך חשבונו. ויוזכר - שלושת השיקים בענייננו הינם חלק מסדרה בת חמישה שיקים אשר נמסרו לידי התובעת, הדעת נותנת כי לו אכן השיקים הללו היו גנובים הנתבע היה מזדעק עם פרעונו של השיק הראשון ומוחה בתוקף, למצער לאחר פרעונו של השיק השני. ויוזכר, הנתבע באותה העת היה חייל סדיר וסביר כי משיכה של 10,000 ש"ח מחשבונו, היתה מחייבת אותו לפעולה. הסברו של הנתבע בנקודה זו היה בלתי מספק בעליל. ראשית טען הנתבע כי רק המחאה אחת נפרעה מחשבונו, ולהמחאה זו לא שם לב - "ש. האם ייתכן ששני שיקים שנמשכו מחשבונך חשבון שממנו נמשכו שיקים נשוא תיק ההוצאה לפועל, שני שיקים בסך 5000 ש"ח נפרעו. ת. לא. שיק אחד נפרע ואני לא בודק חשבונות בנק. ש. אני אומר לך ששלושת השיקים הם חלק מסדרה של חמישה שיקים שנמשכו מחשבון הבנק שלך, שני שיקים.. נפרעו. ת. לא אני ידוע לי שרק שיק אחד נפרע,". (28.4.2010 עמ' 4 ש' 4 ואילך). כשעומת הנתבע עם דפי חשבונו שלו מהם עלה בצורה מפורשת כי 2 המחאות נמשכו לטובת התובעת (דבר שעלה גם מתדפיס חשבון הבנק של התובעת - נספח ח' לתצהיר) שב וטען כי ייתכן שאכן 2 המחאות נמשכו מחשבונו, אך הוא מעולם לא נהג לעיין בדפי חשבון הבנק שלו, ואין לו כל ידיעה על המתנהל בחשבונו. ראו גם תשובת הנתבע במסגרת חקירתו בבר"ל, בעקבות תמיהת ב"כ התובעת כיצד יתכן שלא הבחין במשיכות שני שיקים על סך 5000 ₪ כל אחד - ש. שני שיקים בסך 5000 ₪ כל אחד. ת. לא היה לי אף פעם בעיה של כסף יש לי משפחה ודודים". (28.4.2010, עמ' 5 ש' 11). גם טענה זו אינה דקא פורתא משעה שחלק מן ההמחאות בחשבונו של הנתבע חזרו מן הסיבה של "אין כיסוי מספיק", וכן עולה מדפי החשבון של הנתבע כי בחלק גדול מהתקופה הוא היה מצוי ביתרת חובה. הדברים נכונים במיוחד כאשר במועד פרעונו של השיק השני (שיק 48) על ידי התובעת היה מצוי הנתבע ביתרת חובה בחשבונו. 11. קלישות טענותיו של הנתבע התגלתה לכל אורך עדותו. ויובהר, הנתבע העיד כי בהיותו בשירות סדיר בצה"ל, איבד את תיקו האישי שבתוכו מצוי פנקס שיקים, דא עקא שהנתבע לא ידע לאמר כמה פנקסי שיקים הוא איבד. לכתחילה טען כי איבד פנקס אחד (סעיף 4 לתצהירו בבר"ל). במסגרת תצהיר עדות ראשית מטעמו (סעיף 2) טען לפתע לגניבתם של פנקסי שיקים. כשנשאל בחקירתו אודות מספר פנקסי השיקים שנגנבו השיב את התשובה התמוהה הבאה - "למיטב ידיעתי 2 פנקסים. או 2 או 1. בוודאות אחד אני יודע,". (עמ 25 ש' 6). היעלה על הדעת כי אדם סביר המאבד פנקס או פנקסי שיקים לא פועל באופן מיידי לבירור מה בדיוק נגנב מחזקתו, מגיש תלונה במשטרה, פועל לבדיקת חשבונו ולמשיכות חריגות ממנו? שכן, הגם אם אקבל את גרסת הנתבע כי במצב דברים רגיל לא נהג לבדוק חשבונותיו, משעה שנודע לו דבר הגניבה, הדעת נותנת כי היה פועל באופן מיידי לבדוק חשבונותיו ולפעול כנגד אותם הנפרעים משיקים אשר נמשכו ללא רשותו וידיעתו. 12. עוד יצויין כי הנתבע הגיש תלונה במשטרה בדבר הגניבה כביכול, רק בשנת 2009 עת פתחה התובעת בהליכי הוצאה לפועל. הנתבע הסביר כי לא מצא לנכון להגיש תלונה במשטרה בזמן אמת שכן לא עלה בדעתו כי השיקים נגנבו על ידי גורם כלשהו, ולו חשב שכך הדבר היה מגיש תלונה במשטרה (סעיף 4 לתצהירו). טענתו זו של הנתבע עומדת בסתירה מוחלטת לגרסתו כי קיבל הודעה מהבנק (זמן קצר לאחר אובדן תיקו) על שיק בסכום גבוה אשר עתיד להפרע מחשבונו - דבר שגרם לו לבטל פנקס השיקים. מהודעת הבנק, לו אכן היתה כזו, למד הנתבע כי אותם שיקים שנגנבו הגיעו לידיהם של צדדים שלישיים - אם כך, אמור היה הנתבע, אף לשיטתו שלו, לפעול באופן מיידי ולהגיש תלונה במשטרה. התנהלות הנתבע לכל אורך הדרך אומרת דרשני. הייתכן שאדם שסבר כי פנקס שיקים או שניים נגנבו מתיקו לא יגיש באופן מיידי תלונה במשטרה? בפרט כאשר ידע ששיקים אלו הגיעו לצדדים שלישיים אותם לפי הטענה אינו מכיר. התשובה לשאלה זו הינה כמובן שלילית. 13. (א) מצאתי את גרסת הנתבע בלתי מהימנה גם באשר לטענה כי עם קבלת ההודעה מהבנק פעל לביטול פנקס ההמחאות הגנוב (סעיף 3 לתצהירו). עיון בתדפיסי חשבון הבנק של הנתבע לחודשים ינואר עד יוני 2005 מלמד כי גרסת הנתבע אינה נכונה. שלושת השיקים נשוא דיוננו אשר לפי הטענה הינם חלק מהפנקס או הפנקסים שנגנבו מספריהם הינם - 46, 47 ו - 50. ז.פ 1.5.2005, 20.5.2005 ו - 20.3.2005 בהתאמה. גרסת הנתבע היא כי קיבל הודעה מהבנק על שיק בסכום חריג שעתיד להימשך מחשבונו. השיק החריג הינו השיק מיום 20.3.2005 על סך 20,000 ש"ח. למסקנה זו אני מגיעה משום שזמן פרעונו של שיק זה הוא הראשון מבין השלושה וכן כי סכומו של השיק הוא הגבוה ביותר. לו טענת הנתבע כי פעל לביטול פנקס השיקים היתה נכונה הרי שחשבון הבנק של הנתבע היה צריך לשקף ביטולם של שיקים סמוכים הן מבחינת תאריכי השיקים והן מבחינת מספריהם. דא עקא שתדפיסי החשבון מעלים כי שיקים שמספריהם סמוכים דוגמת 46, 49 ו - 52 נפרעו (ואלו רק דוגמאות ספורות מתוך דפי החשבון). טענת ב"כ הנתבע כי יתכן שמדובר בשיקים שז.פ מוקדם ולכן נפרעו טרם גילוי הגניבה לא נתמכה בכל ראיה ואף אינה דקא פורתא משעה שגם המחאות שזמן פרעונן היה מאוחר לתאריך הגילוי (היינו מאוחר ליום 20.3.2011) נפרעו מחשבון הנפרע וראו לדוגמה שיק שמספרו 59 מתאריך פרעון 15.4.2005. (ב) נתתי דעתי לעובדה כי לא ניתן לדעת מה היו מספרי השיקים בפנקס שבוטל, אולם עובדה זו לבדה פועלת לחובת הנתבע משכלל לא ידע לאמר ולמצער טרח לברר מול הבנק כמה פנקסים ביטל לכאורה, ומה היו מספריהם. תדפיסי חשבון הבנק מלמדים כי שיקים אקראיים בוטלו, אחרים לא - לא ניתן ללמוד על רצף ביטולים - אליו אפשר היה לצפות בנסיבות. כל האמור לעיל פועל לחובת הנתבע. (ג) כנשאל הנתבע אודות עובדה תמוהה זו העולה מחשבונו, השיב - "ש. בוא נסתכל בתדפיס הבנק שלך ונראה. מספרי הצ'קים שאנחנו מדברים עליהם 46-50. מתוכם יש 3 צ'קים שהם נשוא התביעה - 46,47,50. 52 ו-56 ו-53 ו-57 ו-54 כל אלה הופקדו, חלק מהם חזרו, חלק מהם כובדו. איך זה יכול להיות. 52 למשל הוא נפרע. 56 נפרע. איך זה קורה? ת. ....תסתכל על הסכומים של 400-500 ₪. סכומים הגיוניים". כיצד קושר הנתבע בין סכום השיק לבין העובדה כי שיקים אלו לא בוטלו אינה ברורה כלל ועיקר. שהרי לשיטת הנתבע ניתנה לבנק הוראת ביטול גורפת לשיקים שנגנבו. הוראת הביטול בוודאי לא כללה הנחייה לבנק לכבד שיקים גנובים אשר סכומיהם נמוכים. (ד) כנסיון נוסף, הנתבע ביקש להטיל את האשמה על הבנק. נסיון עקר כמובן שכן לא היה בידיו להצביע ולו בראשית ראיה ממשית כי אכן נתן הוראה כאמור לבנק וכי הבנק לא מילא אחריה. הנתבע לא פעל גם לנקיטת הליכים משפטיים כנגד הבנק - דבר שהצהיר שאמנם שיעשה בעתיד. גם בענין זה חשוב לציין כי הנתבע לא מצא לנכון להזמין נציג מהבנק למסירת עדות רלוונטית, להביא אישור על ביטול הפנקסים, ועוד. 14. (א) במהלך שמיעת הראיות הסתבר כי הצדדים נחקרו בענין זה במשטרה. הנתבע התלונן מצידו על זיוף השיקים שלו, ואילו התובעת הגישה תלונה נגד הנתבע בטענה כי התלונה שהגיש מהווה עבירה של מסירת עדות כוזבת. פרטי החקירה הוצגו באופן חלקי בלבד והוברר, בין היתר, כי תיק החקירה שנפתח נגד הנתבע נסגר בעילה של חוסר אשמה (ראו ת/1). עוד נטען כי כנראה שקיים תיק חקירה נוסף נגד הנתבע. עובדה שלא הובהרה דיה וממילא אין לדברים כל משקל בפני ויובהר. (ב) ב"כ הנתבע ביקש ליתן משקל מכריע להחלטת המשטרה לסגירת התיק בעילה של חוסר אשמה ולטענתו ההחלטה האמורה גוררת אחריה מסקנה מחייבת - בהליך שבפניי -  שלפיה תלונתו במשטרה של הנתבע בדבר גניבת השיקים איננה תלונה כוזבת. (ג) אינני רואה עין בעין עם ב"כ הנתבע בעניין זה. החלטת המשטרה שלא להגיש כתב אישום ולסגור את התיק בגין אחת מעילות הסגירה הקבועות בחוק אינה מחייבת את בית המשפט הדן בהליך אזרחי באותו עניין. ראשית, יש לזכור כי נטל ההוכחה בהליך פלילי, שבו נדרשת הוכחת האשמה מעבר לספק סביר, שונה מנטל הוכחה של מאזן הסתברויות. לפיכך, בחינת ביצועה של עבירה לשם הגשת כתב אישום הינה שונה בתכלית ואין היא יכולה להשפיע על קביעת ממצא עובדתי של בית המשפט הדן בהליך האזרחי. שנית, המחוקק קבע כי רק פסק דין מרשיע בהליך פלילי יכול לשמש ראייה במשפט אזרחי (ראו סעיף 42א לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971). לפיכך, גם אם עניינו של הנתבע היה מובא בפני בית משפט במסגרת הליך פלילי והנתבע היה מזוכה מהעבירה של מסירת עדות כוזבת, עדיין לא היה בכך כדי להשליך על העניין האזרחי. דברים אלה נכונים ביתר שאת כאשר מדובר בהחלטה של גורם מנהלי שאף לא הובאה לביקורת שיפוטית כלשהי. לאור האמור לעיל, אני סבורה שאין ליתן משקל להחלטת המשטרה לסגור התיק בעילה של חוסר אשמה. 15. (א) חוסר העקביות בגרסת הנתבע באשר לאירועים, עלה ביתר שאת בשאלת היכרותו עם התובעת ומנהלה ארביב. בתצהירו במסגרת בקשת הרשות להתגונן טען הנתבע - "ובכך אני מצהיר כי מעולם לא שוחחתי עם אדם זה ואינני מכיר אדם זה !!!" (סעיף 13.7). בחקירתו בבקשת הרשות להתגונן מיום 28.4.2010 שינה גרסתו וטען - ש. את החברה המשיבה או את מנהל מר שמואל ארביב אתה מכיר? ת. כן. מעבודתי בזמן האחרון אצל אבי סופר, אני עובד שם בשנתיים האחרונות." בחקירתו במשטרה טען כדלקמן (מוצג נ\2, חקירה מיום 31.1.2010 ש' 17 ואילך) - "ש. אתה מכיר את שמואל ארביב מחברת קלינטון? ת. ראיתי אותו בחו"ל בגרמניה כשהייתי בן 17 בערך. ש. וחוץ מגרמניה, בארץ לא ראית אותו? ת. לא שזכור לי, אולי באיזה השקה של חברות חשמל". יוער כי בחקירתו בישיבת ההוכחות העלה גרסה נוספת ביחס להיכרותו עם מנהל התובעת (וראו עמ' 27 ש' 17 ואילך). (ב) למעלה מן הדרוש יוער כי בניגוד לנטען גרסת ארביב במשטרה תאמה במלואה את גרסתו בהליך שבפני. העובדה כי ארביב לא זכר שנחקר בענין זה במשטרה לא מעלה או מורידה לעניננו. ארביב הבהיר כי הוא נחקר רבות במשטרה בענייני שיקים חוזרים בגינם הוא מגיש מדי פעם תלונות ולכן אין באפשרותו לזכור את החקירה המסויימת הזו (עמ' 20 ש' 1). תשובת ארביב בענין הניחה את דעתי. 16. בשולי הדברים אני מוצאת לנכון להוסיף כי אין ממש בטענות ב"כ הנתבע הנוגעות לאי הגשת תיק החקירה המשטרתית בשלמותו, אשר בגינן ניתנו גם מספר החלטות של בית המשפט במסגרת ישיבת ההוכחות. עובדת קיומו של תיק המשטרה היתה ידועה לנתבע, וממנו בחר ב"כ הנתבע להגיש את מסמך ת\1- אישור המשטרה על סגירת התיק. הנתבע לא פנה כנראה למשטרה וביקש לצלם את התיק בשלמותו ולהגיש חומרים ממנו התומכים בגרסתו - העובדה שלא עשה כן פועלת לחובתו; ההגיון מחייב כי אם אכן היו בתיק מסמכים הפועלים לטובת הנתבע, היה הנתבע פועל לקבלתם ומציגם - משנמנע מעשות כן - אין לו להלין אלא על עצמו. 17. ממכלול הטעמים המנויים לעיל, על משקלם המצטבר אני מגיעה לכלל מסקנה כי התובעת הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה, וכי השיקים נמסרו לה על ידי הנתבע. 18. חשוב לציין כי מנהל התובעת לא היה עד לחתימה, במובן זה שלא זכר בוודאות כי נכח בעת שהנתבע כתב את השיק וחתם עליו אולם העיד בעקביות כי היה עד למעמד המסירה של השיקים בו נכח גם הנתבע. בכך די לענייננו; שהרי משהכחיש הנתבע את עצם מסירת השיקים על ידו הרי ששאלת נוכחות מנהל התובעת במעמד החתימה אינה רלוונטית, שכן מדובר בשטר ושוברו לצידו; היינו, משנדחתה טענת הנתבע כי לא הוא זה שמסר את השיקים לארביב, נדחית גם מאליה טענתו כי לא חתם על השיקים. ודוק, משהרימה התובעת את נטל ההוכחה באשר למסירת השיקים על ידי הנתבע, ובכך הופרכה גרסת הנתבע באשר לגניבת השיקים וזיופם, נדחית גם כל טענה אחרת. 19. משהרימה התובעת את נטל ההוכחה מצופה מן הנתבע לסתור גרסתה של התובעת. וכך, גרסתה העקבית של התובעת בדבר הסכם בין הוריו לא נסתרה. גרסה זו נתמכה כאמור במסמכים ובעדות עקבית. הנתבע מצידו לא מצא לנכון לזמן את הוריו, אשר יכלו להפריך, לו אכן גרסה זו היתה מופרכת, דבר קיומו של הסכם הפשרה האמור, אשר בגינו נמסרו לתובעת ההמחאות של הנתבע בנוכחותו. ודוק- הלכה היא כי אם נמנע בעל דין להביא ראיה חיונית שיכולה היתה לשרת אותו בהליך והוא נמנע מלעשות כן פועל הענין לחובתו משאין ביכולתו לספק הסבר סביר למחדלו (וראו בענין זה זה ע"א 55/89 קופל בע"מ נ טלקאר חברה בע"מ מד (4) 595). 20. מצאתי לנכון להתייחס לטענת ב"כ הנתבע אשר עלתה בשולי סיכומיו לפיה ייתכן כי אביו של הנתבע הוא שגנב מספר המחאות מפנקסו (עמ' 38 ש' 30). ראשית יוער כי טענה זו מהווה הרחבת חזית ברורה, הנתבע לא טען בשום שלב כי אביו נטל ממנו את השיקים ללא רשותו, לא טען כאמור כשנחקר במשטרה וגם לא בהליך בפני - רק מן הטעם הזה יש לדחות את הטענה. למעלה מן הדרוש וכדי למצות הדיון בענין זה אציין כי משקבעתי כממצא עובדתי כי הנתבע נכח במעמד מסירת השיקים הרי שבכך גם נדחית הטענה כי אביו גנב ממנו את השיקים ועשה בהם שימוש ללא ידיעתו. לא זו אף זו, מכלול הראיות מעלה תמונה שונה לחלוטין באשר להתנהלותו העסקית-משפחתית של הנתבע. מן הראיות עלה כי הנתבע היה חלק אינהרנטי מעסקו של הוריו. חשבון הבנק של הנתבע כלל פעילויות כספיות בהיקפים ניכרים אשר בחלקן כללו העברת כספים לעסקו של אביו "סלון הצפון" (וראו עדותו בנקודה זו בעמ' 24 ש' 11 ואילך), העברות בהיקפים של עשרות אלפי שקלים; הנתבע הצהיר גם כי משפחתו נהגה להעביר כספים לחשבונו (עמ' 23 ש' 27); הנתבע העיד כי התלווה לאביו לנסיעות לחו"ל במסגרת עסקו - לאור ההתנהלות העסקית הנלמדת בצורה חד משמעית מהראיות - נדמה כי הנתבע היה שותף באופן כזה או אחר לעסקי אביו כך שטענת הנתבע העולה בחצי פה מפי בא כוחו בתום העדויות בדבר החשש כי אביו גנב את השיקים לא יכולה לעמוד. למצער היה על הנתבע להביא עדים - מי מבני משפחתו לתמיכה בגרסתו - דבר שהנתבע נמנע מעשות. סיכום 21. מהטעמים אשר פורטו לעיל אני קובעת כי דין התביעה להתקבל. הנתבע ישלם הוצאות התובעת ושכ"ט ב"כ בסך 8,500 ש"ח. סכום ההוצאות כולל את הסכום שנפסק על ידי הרשם גזית בהחלטתו מיום 25.4.2011. שיקיםצבאחיילים