מה זה screening for other specified conditions ? רקע כללי 1. בפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי מחלה ודמי הבראה. 2. הנתבעת עוסקת במכירת מזון ללקוחות. 3. התובעת הועסקה כעובדת שעתית בחנות מזון שבבעלות הנתבעת (להלן: "החנות") החל מיום 1.7.06 ועד לסיום עבודתה ביום 1.1.08. טרם לתחילת עבודתה בנתבעת, בתקופה שמיום 1.12.04 ועד לתום חודש 6/06, הועסקה התובעת בחנות ע"י מעביד בשם "מעדני זד"ל" (ראה - סע' 2 לתצהיר התובעת; תלושי השכר של התובעת שצורפו כנספח לכתב התביעה). בתחילת עבודתה בנתבעת שימשה התובעת כקצבית ולאחר מכן ועפ"י בקשתה (שנסמכה על טענות רפואיות) החלה לשמש כסדרנית סחורה. 4. המחלוקת העיקרית שבין הצדדים נוגעת לשאלה: מה היו נסיבות סיום עבודתה של התובעת - בעוד שהתובעת טוענת כי היא פוטרה לאחר שובה מחופשת מחלה וללא סיבה מוצדקת, הרי שהנתבעת טוענת כי התובעת התפטרה ללא מתן הודעה מוקדמת וכי היא זו שבחרה לעזוב את עבודתה באופן שהסב לנתבעת נזקים כבדים. 5. מהראיות עולה כי חודשים מספר טרם להפסקת עבודתה של התובעת בנתבעת הוחלפו בין הצדדים מסמכים שונים. מסמכים אשר מפאת חשיבותם להכרעה בשאלה המרכזית שבמחלוקת כאמור, מוצאים אנו לנכון לפרטם, כדלקמן: א. במהלך חודש 5/07 פנתה התובעת לרופאת המשפחה ושטחה בפניה תלונות בדבר מחושים בידיה. בעקבות תלונות אלה וביום 18.5.07 ניתן בידיה של התובעת אישור מחלה המתיחס לתקופה שמיום 20.5.07 עד 25.5.07 בגין מחלת אוסטאורטריטיס ותלונות על סימפטומים ביד ובאצבעות. התובעת מסרה מסמך זה לידי הנתבעת, וזו האחרונה שילמה לתובעת דמי מחלה בהתבסס על מסמך זה (ראה - נספח 1 לכתב התביעה ולתצהיר התובעת). ב. בהמשך הדברים וביום 19.7.07 נבדקה התובעת על-ידי רופאה תעסוקתית - ד"ר אלינה לובימוב, אשר כתבה בטופס סיכום הבדיקה לאמור: "עבודה בקירור ומוצרים מוקפאים אינה מתאימה למצב בריאותה. במידה ואין אפשרות להעסיקה בעבודה מתאימה למגבלותיה יש לפעול למימוש זכויותיה כמקובל." (ראה - נספח 2 לכתב התביעה ולתצהיר התובעת) ג. המסמך הנ"ל נמסר גם הוא לידי הנתבעת. בעקבות קבלתו וביום 2.8.07 הודיעה הנתבעת לתובעת על העברתה לעבודה חילופית בהתאם להמלצה הרפואית כסדרנית סחורה ועובדת נקיון. ד. סמוך לאחר הדברים הללו שוב נעדרה התובעת מעבודתה למשך 6 ימים. הפעם הצדיקה את העדרותה תוך שהיא נסמכת על אישור מחלה מיום 5.8.07 המתייחס לתקופה שמיום 5.8.07 ועד ל- 10.8.07, בו נכתב ביחס לאבחנה כך: "SCREENING FOR OTHER SPECIFIED CONDITIONS OSTEOARTHRITIS OF HANDS" אין חולק כי גם בגין תקופה זו שולמו לתובעת מלוא דמי המחלה בהתאם למספר ימי המחלה שננקבו במסמך הרפואי. ה. סמוך לפני תום תקופת המחלה הנ"ל וביום 7.8.07 פנתה התובעת לנתבעת במכתב נוסף באמצעות בא כוחה, במסגרתו השיגה בין היתר על שיבוצה בעבודות נקיון ובלשון המכתב לאמור: "מרשתי מיד אחרי קבלת אישור רפואי ביום 19.7.07 מסרה אותו לך ובתגובה קיבלה מכתב ביום 2.8.07 לפיו את(ה) מציע לה לעבוד בעבודה אחרת בתור סדרנית סחורה ועובדת נקיון. מרשתי לא מתנגדת לעבוד בתור סדרנית סחורה, אך בתנאי שתקבל שכר זהה לשכר של קצבית; דהיינו - לא פחות מסך 23 ש"ח לשעה ומשרה מלאה לא פחות מסך 186 שעות עבודה בחודש או אפשר פחות שעות עבודה אך שכר יסוד בחודש לא פחות מסך 4,278 ש"ח. מרשתי רק מתנגדת לעבודות נקיון וזאת משתי סיבות: א. מרשתי על פי דין ופסיקה אינה חייבת להסכים לכל עבודה, אלא רק לעבודה ההולמת את כישוריה ועבודת נקיון אינה הולמת את כישוריה. ב. עבודות נקיון חובה לבצע בשעות הערב ולכן לפצל יום עבודה לשני חלקים שלא נוח למרשתי כי היא אפוטרופסית עבור בתה אשר סובלת ממחלה כרונית ולא מסוגלת להיות לבד ולכן מרשתי כאפוטרופוסית לבת דואגת אליה וחייבת בשעות הערב להיות איתה. דבר זה גם ידוע לך ומרשתי במידת הצורך ולפי רצונך יכולה להמציא מסמכים בענין מחלת בתה ומינויה בתור אפוטרופוסית לבתה. לאור האמור לעיל, מרשתי מודיעה שאינה מתנגדת לצאת לעבודה בתור סדרנית בתנאי ששכר שלה לא יפגע, אך אינה מסכימה לעבוד בתור עובדת נקיון בחנות." (ראה - נספח 5 לכתב התביעה ולתצהיר התובעת) ו. אין חולק כי בעקבות פנייה זו הוצבה התובעת לעבודה כסדרנית סחורה בלבד, כאשר הנתבעת פטרה אותה מביצוע עבודות נקיון. אלא שנדמה כי גם לאחר שהנתבעת עשתה כל שלאל ידה על מנת לרצות את התובעת ולמנוע את הפסקת עבודתה, המשיכה התובעת להעדר מעבודתה, הפעם לתקופה ממושכת שהחלה ביום 2.1.08 והסתיימה ביום 25.1.08. זאת, בלא שהמציאה לנתבעת אישור מחלה ובלא שיצרה קשר עם הנתבעת במהלך תקופת ההעדרות כאמור. בכתב התביעה נימקה התובעת גם העדרות זו בטעמים רפואיים, תוך שהיא טוענת כי היא (התובעת) מסרה בעל-פה לבעלי הנתבעת על הזדקקותה "לפרק זמן מסוים לצרכי ריפוי". עם זאת וכבר כאן יאמר - כי בחקירתה הנגדית שינתה התובעת טעמה והעידה כי העדרות זו היתה על פי "סיכום" עם הנתבעת. טענה שהוכחשה כמובן מכל וכל ע"י הנתבעת (ראה - סע' 11 לתצהיר התובעת; עמ' 11 לפרוטוקול ש' 6-16). ז. מכל האמור ונוכח העדרותה הממושכת של התובעת כאמור, וביום 21.1.08 כתבה הנתבעת לתובעת מכתב לאמור: "גב' דונייבסקי נעדרת ממקום עבודתה מתאריך ה-2 לינואר. את הסיבה להעדרותך מסרת לנו בעל-פה בלבד. אנו מבקשים ממך להציג לנו את המסמכים הנדרשים המסבירים את העדרותך ולהודיע לנו בכתב - תוך יומיים מיום קבלת הודעה זו - את הסיבה לאי הגעתך לעבודה. בזאת אנו מודיעים כי אם לא תעשי זאת, העדרותך תחשב כהפרה בוטה של יחסי עובד-מעביד ואת תפוטרי ממקום עבודתך בלי שתהיי זכאית לתשלום פיצויים." (ראה - נספח 11 לכתב התביעה ולתצהיר התובעת) ח. המכתב זה התקבל אצל התובעת לטענתה רק ביום 24.1.08 (ראה - סע' 12 לכתב התביעה), כאשר יום לאחר מכן (ביום 25.1.08) פנתה התובעת שוב לרופאת המשפחה, אשר ציידה אותה הפעם באישור מחלה רטרואקטיבי לתקופה שמיום 15.1.08 ועד ליום 25.1.08; קרי - לתקופה של 11 יום רטרואקטיבית. אישור זה ניתן על-פי האמור בו בשל תלונות התובעת בדבר כאבים בגב תחתון (ראה - נספח 14 לכתב התביעה ולתצהיר התובעת). אשר לתקופת ההעדרות שמיום 2.1.08 ועד ליום 14.1.08, הרי שאין חולק על כך שהתובעת לא המציאה לנתבעת - ואף לא הציגה בפני בית הדין - אישורי מחלה המתיחסים לתקופת ההעדרות הנ"ל. ט. לאחר הדברים הללו וביום 27.1.08 פנתה התובעת לנתבעת, באמצעות בא כוחה, במכתב בו נכתב כך: "1. מרשתי ביום 27.1.08 חזרה לעבודה אחרי העדרות ורצתה להמשיך לעבוד כרגיל, אך בהתאם להנחיות של רופאה תעסוקתית, אך סרבת לקבל אותה לעבודה ודרשת ממנה הסבר בענין העדר מהעבודה מיום 1.1.08 ועד ליום 25.1.08. 2. מרשתי תטען בענין זה שבגלל בעיות רפואיות שלה, היא חלק מהתקופה התרפא בכוחות עצמה, מיום 1.1.08 ועד ליום 15.1.08 ומיום 15.1.08 היתה בחופשת מחלה עד ליום 25.1.08. מרשתי עד היום סובלת מבעיות רפואיות, אך יחד עם זאת היא מצאה כעת כוח לחזור לעבודה ודורשת להחזיר אותה לעבודה כי אחרת היא תטען כי פוטרה על ידך. 3. מצ"ב חומר רפואי." (ראה - נספח 15 לכתב התביעה ולתצהיר התובעת) י. על מכתב זה השיבה הנתבעת במכתבה מיום 28.1.08 בו נכתב כי אין במסמכים הרפואיים שהוצגו בפניה כדי להצדיק את העדרותה של התובעת משך 23 ימים רצופים, תוך ניתוק קשר עם הנתבעת. עם זאת, נכתב שם כי הנתבעת תהא נכונה, לפנים משורת הדין, לבדוק את טענותיה של התובעת אודות מצב בריאותה. נוכח האמור, התבקשה התובעת להמציא לנתבעת טופס ויתור על סודיות רפואית שיאפשר לנתבעת לבחון את טענותיה הרפואיות (ראה - נספח 16 לכתב התביעה ולתצהיר התובעת). יא. התובעת מצידה התנגדה לבקשה להמצאת טופס ויתור על סודיות רפואית מטעמים של הגנת הפרטיות. זאת, תוך שהיא דבקה בטענה לפיה - העדרותה הממושכת, לרבות ההעדרות שלא גיבתה במסמך רפואי, נבעה מבעיה רפואית של ממש (ראה - מכתב התובעת מיום 30.1.08 - נספח 17 לכתב התביעה). יב. בעקבות ההתכתבות כאמור כפי שפורטה לעיל, פנתה ב"כ התובעת טלפונית לנתבעת בבקשה לצייד את התובעת במכתב פיטורים (ראה - נספח 18 לכתב התביעה ולתצהיר התובעת), בקשה אשר נתקלה בסירוב מוחלט מצד הנתבעת, שנימקה את סירובה במכתב מפורט, בו נטען בתמצית כך: התובעת לא פוטרה, אלא עזבה את מקום מרצונה ללא סיבה מוצדקת. התובעת הודיעה לנתבעת על התפטרותה יום לפני עזיבתה, מ"היום למחר". התובעת אף הודיעה לכל העובדות בחנות כי אין בכוונתה לחזור לעבודתה וביקשה לערוך לה "מסיבת פרידה". לאחר ה- 1.1.08 ניתקה התובעת כל קשר עם הנתבעת, לא חזרה לעבודה ואף לא חזרה מהודעת ההתפטרות. התובעת בחרה בעיתוי "כואב" לעזיבה בעבור הנתבעת - בתקופה של עומס במכירות ובכך הסבה נזק לנתבעת. התובעת "התעוררה" ופנתה לנתבעת רק לאחר שקיבלה את מכתבה של הנתבעת בענין התפטרותה. למרות זאת, הסכימה הנתבעת לבדוק את מסמכיה הרפואיים של התובעת, אולם בעקבות בדיקה זו התחוור כי לא היה בהם כדי להצדיק את העדרותה הממושכת של התובעת. התובעת סיפרה לעובדי הנתבעת כי היא אינה מעוניינת לחזור לעבודה בנתבעת מאחר והיא מועסקת במקום אחר. התובעת עשתה שימוש ב"מניפולציות" וב"הצגות" במטרה לזכות בפיצויי פיטורים להם אינה זכאית על-פי דין. הנתבעת אינה מתכוונת לשתף פעולה ולצייד את התובעת במכתב פיטורים כוזב. (ראה - נספח 18 לכתב התביעה ולתצהיר התובעת) 6. נוכח עמדת הנתבעת כפי שהשתקפה במכתבה כאמור, הוגשה ביום 15.4.08 התביעה שבפנינו, במסגרתה עתרה התובעת לסעדים שבפתיח. הכרעה 7. נקדים ראשית לאחרית ונציין כבר כאן כי אנו דוחים מכל וכל את טענתה של התובעת, לפיה היא פוטרה מעבודתה על-ידי הנתבעת. שכן, מהשתלשלות הארועים, כפי שפורטה לעיל וממכלול הראיות עליו עוד נרחיב להלן, עולה - כי התובעת היא שהיתה מעוניינת בהפסקת עבודתה וכי היא לא היססה להלך בדרכים עקלקלות במטרה להביא לפיטוריה ומשתוצאה זו לא הושגה, עשתה ניסיון לשוות להתפטרותה מעטה של התפטרות הנעוצה בטעמים רפואיים; משמע - בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורים על פי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"), ונפרט: 8. התובעת הציגה בפני הנתבעת תחילה מסמך סתמי מיום 19.7.07 שנערך על-ידי רופאה תעסוקתית בו צויין כי - העבודה בקירור אותה נדרשה לעשות כקצבית בנתבעת אינה מתאימה למצב בריאותה. זאת, בלא שצויינו במסמך זה המגבלות הרפואיות מהן סובלת התובעת, אך מאידך, נכללו בו אמירות בדבר "מימוש זכויותיה" של התובעת "כמקובל", אמירות הטומנות בחובן רמז עבה להפסקת עבודתה של התובעת, תוך תשלום פיצויי פיטורים (ראה - נספח 2 לכתב התביעה ולתצהיר התובעת). 9. יצויין כי מסמך זה ניתן בידי התובעת בהמשך לאישור המחלה שניתן לה מיום 18.5.07 בו נכתב כי התובעת סובלת כביכול מאוסטאורטריטיס (ראה - נספח 1 לכתב התביעה). על מנת להצדיק את השימוש שעשינו זה עתה בדיבר "כביכול", מוצאות אנו להדגיש כי בעוד שהתובעת הציגה לנתבעת מסמכים רפואיים המלמדים על ידי מחלת אוסטאורטריטיס שמנעה לשיטתה את המשך העסקתה בתפקידה כקצבית, הרי שבה בעת וביום 27.5.07 חתמה התובעת על הצהרת בריאות לחברת הביטוח, במסגרתה הצהירה כי היא חשה עצמה "בריאה בהחלט" ובעלת "כושר מלא" לעבודה (ראה - נספח נ/1). בהקשר זה יש להוסיף ולהטעים, כי למעט מכתבה של הרופאה התעסוקתית כאמור ואישור המחלה הרטרואקטיבי שניתן על-ידי רופאת המשפחה, לא הציגה התובעת ולו מסמך רפואי אחד המשקף את תוצאותיהן של בדיקות קליניות או בדיקות הדמיה, שנערכו לה ואשר יש בהן כדי ללמד על מהות הפגיעה בידיה. נהפוך הוא, מן המסמכים הרפואיים המעטים שהמציאה התובעת עולה - כי הבדיקות הרלבנטיות שנערכו לצורך בחינת מצבן הרפואי של ידיה, היו תקינות לחלוטין (ראה - בדיקה על-קולית מיום 14.1.08 - נספח 8 לתצהיר התובעת; בדיקת דופלר מיום 15.1.08 - נספח 9 לתצהיר התובעת). 10. נוכח האמור, הרי שמטילים אנו ספק באמיתות המצגים הרפואיים שהציגה התובעת בפני הנתבעת ביחס למצבה הרפואי. מצגים הנסמכים על מסמכים רפואיים שיש בהחלט מקום להרהר ולערער אחריהם ושעל יסודם דרשה התובעת מהנתבעת לחדול מהעסקתה בתפקידה כקצבית או "לפעול למימוש זכויותיה כמקובל". כסרח עודף יאמר - כי לזכותה של הנתבעת יאמר כי זו האחרונה לא הקפידה עם התובעת הקפדה יתרה ולא דקדקה בבדיקת המסמכים הרפואיים שהוצגו לה לצורך תשלום דמי המחלה או לשם הצבתה של התובעת בתפקיד חלופי כסדרנית סחורה. עובדה המלמדת על העדר כוונה מצד הנתבעת להביא לסיום עבודה של התובעת ואף על רצונה בהמשך העסקתה של התובעת, אף אם הדבר דרש ממנה לגלות גמישות ניהולית מרובה. 11. סבורים אנו כי גם מהמשכו של סיפור המעשה ניתן ללמוד כי הרצון להמשיך בעבודתה אצל הנתבעת היה מן התובעת והלאה. זאת, נוכח היעדרויותיה התכופות מפאת מחלה כביכול, היעדרויות שהמשיכו להתמך באישורי מחלה תמוהים הן בכל הנוגע לסיבת ההעדרות והן בנוגע לעיתוי הוצאתם. אישורים אשר האחרון שבהם שעניינו - "כאבי גב תחתון", הוצא לתובעת באופן רטרואקטיבי, התיחס לתקופה של כשבועיים טרם הוצאתו וניתן בידי התובעת רק לאחר שקיבלה לידיה את מכתב ההתראה של הנתבעת (ראה - אישור רפואי רטרואקטיבי מיום 25.1.08). על רצונה של התובעת לעזוב את עבודתה ניתן ללמוד כאמור אף ממשך תקופת ההיעדרות הבלתי מתואמת והבלתי מנומקת החל מיום 1.1.08 ועד ליום 25.1.08, תקופה שבגין חלק ממנה בלבד המציאה התובעת כפי שכבר צוין, אישור רפואי רטרואקטיבי בדבר כאבי גב תחתון. בהקשר זה יוטעם, כי אין בידינו לקבל את גרסתה של התובעת בתצהירה, לפיה - היא הודיעה על העדרות זו בעל-פה ואף לא את גרסתה המאוחרת בחקירתה הנגדית לפיה - העדרות זו היתה על-פי הסכמת המעביד. זאת, נוכח חוסר העקביות שבין הגרסאות וההתרשמות ממכלול עדותה של התובעת (ראה - עמ' 11 לפרוטוקול ש' 16, 24-27). מעבר לכך יצוין, כי התובעת לא פרטה במסגרת תצהירה באיזה מועד הודיעה לנתבעת בעל-פה על ההעדרות הצפויה והממושכת, מה משך תקופת העדרות הצפויה, מי היה הגורם בנתבעת לו הודיעה, ומה היתה תגובתו להודעתה. עוד יוער - כי התובעת אף התקשתה לספק הסבר ברור לשאלה - מדוע "ההסכמה" כביכול לא עוגנה במסמך כתוב, הסבר שהתבקש במשנה תוקף נוכח טרוניותיה בדבר ההתנהלות הבעייתית לדבריה, של המעביד, אשר נהג לטענתה לפטר אנשים בלא לצייד אותם במכתב הפסקת עבודה. טענה שלא הוכחה (ראה - עמ' 12 לפרוטוקול ש' 1-2). כן נוסיף, כי גם במסגרת ההתכתבות העניפה שניהלה התובעת עם הנתבעת באמצעות באי כוחם - סמוך למועד סיום יחסי העבודה - היא לא הכחישה את טענת הנתבעת (שהועלתה כבר במכתב מיום 21.1.08), לפיה - העדרותה האחרונה והממושכת לא היתה מוסכמת כלל ועיקר (ראה - נספחים 15-18 לתצהיר התובעת: מכתב ב"כ התובעת מיום 27.1.08; מכתב ב"כ הנתבעת מיום 28.1.08; מכתב ב"כ התובעת מיום 30.1.08; מכתב ב"כ הנתבעת מיום 31.3.08). 12. ממכלול הראיות עולה אפוא - כי במהלך התקופה שמתחילת חודש ינואר ועד ליום 27.1.08 התובעת ניתקה למעשה כל קשר עם הנתבעת והתנהלה באופן שאינו עולה בקנה אחד עם התנהלותו של מי שחפץ באמת ובתמים להמשיך בעבודתו. ערים אנו לכך שהתובעת התיצבה לעבודה לאחר תקופת העדרות והנתק הממושכים כאמור ביום 27.1.08 וכי הנתבעת הביעה הסכמתה לקבלה חזרה לעבודה, אך התנתה זאת בהמצאת טופס ויתור על סודיות רפואית. אלא שסבורים אנו כי בנסיבות הקיצוניות של המקרה דנן אין לזקוף התנהלות זו לחובת הנתבעת ולהסיק ממנה על פיטוריה של התובעת. שכן, כפי שציינו לעיל, במועד זה היתה לנתבעת סיבה מוצדקת להטיל ספק בנכונות המצגים שהציגה לה התובעת בקשר לסיבות להעדרותה, כפי שפורט לעיל. בהתאם לכך היתה לנתבעת הצדקה מלאה לסרב לקבל מהתובעת עבודה מקוטעת, רצופה בהיעדרויות ממושכות ובלתי מוצדקות, וזאת בתקופת מכירות לוחצת ועמוסה. 13. אי לכך, סבורות אנו כי בנסיבות הללו, הדרישה של הנתבעת לקבלת טופס ויתור על סודיות רפואית לא נועדה להקניט את התובעת ולאלץ אותה להתפטר, נוכח הפגיעה הנטענת בפרטיותה. נהפוך הוא - בנסיבות אלה, דרישה זו נתנה ביטוי דווקא לרצונה של הנתבעת לאמת ולבחון את כנותן של הטענות הרפואיות שבפי התובעת. זאת, במטרה להמשיך ולהעסיק את התובעת וליהנות משירותיה באופן סדיר בתקופה בה נזקקה הנתבעת יותר מכל להמשך עבודתה של התובעת. בהמשך לאמור נוסיף, כי התרשמותנו היא כי נוכח הלחץ (העסקי) בו היתה נתונה הנתבעת, הרי שהנתבעת היתה מעוניינת בהמשך עבודתה של התובעת וביקשה למנוע את הפסקת עבודתה, וזאת חרף התנהלותה הבעייתית של התובעת. מטעם זה איפשרה הנתבעת לתובעת שוב ושוב ולפנים משורת הדין לחזור לעבודתה בכפוף להצגת מסמכים רפואיים המלמדים על מצבה הרפואי לאשורו. באופן זה יש להבין לטעמנו גם את מכתביה של הנתבעת: מיום 21.1.08 ומיום 28.1.08 (ראה - נספח 16 לתצהיר התובעת) וכן מיום 31.3.08 (ראה - נספח 18 לתצהיר התובעת). 14. עוד יצוין, כי גם נסיונותיה הבלתי משכנעים של התובעת במהלך חקירתה הנגדית להתכחש לבקשת באת כוחה כפי שהופנתה לנתבעת לצייד את התובעת (מרשתה) במכתב פיטורים, אומרת דרשני ומלמדת על הכוונה האמיתית שהיתה טמונה בהתנהלותה כאמור. התנהלות שנועדה להביא באופן מניפולטיבי לפיטורים שיזכו אותה בפיצויי פיטורים ויתכן שאף בזכויות נוספות מצדדים שלישיים. בהקשר זה מכוונים אנו להכחשה הגורפת שהכחישה התובעת את הטענה, לפיה - היא ביקשה לקבל מכתב פיטורים. זאת, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם האמור ברישא למכתב באת כוח הנתבעת מיום 31.3.08, שם צויינה פנייתה של באת כוחה של התובעת לנתבעת לשם קבלת מכתב פיטורים, עובדה שלא הוכחשה ולא זכתה להתייחסות מצד התובעת - הן בכתב התביעה והן בתצהירה. מסמכים אליהם צירפה את מכתב הנתבעת כאמור, ללא כל הסתייגות או הבהרה ביחס לנטען בו בנוגע לדרישת באת כוחה כאמור (ראה - נספח 18 לתצהיר התובעת; עמ' 9 לפרוטוקול ש' 19-20, עמ' 10 ש' 19-20). על כל אלה יש להוסיף כי במהלך חקירתה הנגדית עומתה התובעת עם הגרסה, לפיה היא דרשה לקבל מכתב פיטורים וכי היא (התובעת) הודיעה על הפסקת עבודתה משבקשתה הנ"ל סורבה, תוך שהיא מנופפת לשלום לשאר העובדות ומבקשת לערוך לה "מסיבת פרידה". במסגרת עדותה שהתייחסה לגרסה זו - עדות שנפרטה בחקירה הנגדית למספר שאלות ותשובות - הכחישה התובעת נמרצות את טענות הנתבעת כאמור. אלא שחרף האמור, הרושם הבלתי אמצעי שקיבל בית הדין מתגובותיה ובעיקר מהבעת פניה ומהצחוק שליווה את תשובותיה היה - כי אין התובעת דוברת אמת גם בענין זה (ראה - עמ' 10 לפרוטוקול ש' 21-25, עמ' 11 ש' 1-4). 15. לאור כל האמור לעיל, הרי שאנו קובעים כי התובעת היא שגילתה דעתה באופן ברור ובהתנהגות ממושכת כי היא מבקשת להפסיק את עבודתה בנתבעת והיא שהביאה, בסופו של יום, להפסקת יחסי העבודה בין הצדדים. משכך, אין התובעת זכאית לתשלום פיצויי פיטורים ולחלף הודעה מוקדמת. כמו כן ולאור קביעתנו לעיל, אנו דוחים את התביעה לתשלום דמי מחלה בגין התקופה שמיום 15.1.08 ועד 25.1.08. זכאות התובעת לתשלום פדיון חופשה ודמי הבראה 16. התובעת טענה כי היא היתה זכאית לתשלום דמי הבראה בגין 7 ימי הבראה בסך של 2,226 ש"ח (בהתאם לתעריף של 318 ש"ח ליום הבראה), וכן - לתשלום בעבור פדיון חופשה בגין 11 ימי חופשה שלא נוצלו בסך של 2,024 ש"ח (בהתאם לתעריף יומי של 184 ש"ח). א. כפי שפורט לעיל, התובעת הועסקה באותו מקום עבודה החל מיום 1.12.04 ועד ליום 1.1.08. משכך ובהתאם לפסיקה יש לקבוע את זכאותה לתשלום דמי הבראה ופדיון חופשה בהתאם לתקופה הכוללת במהלכה עבדה ב"מקום עבודה אחד" - בחנות המזון, וזאת באופן המשמר את רציפות זכויותיה במקום העבודה הנ"ל (ראה - דב"ע שנ/105-3 ת.ד.ל שירותים טכניים 1986 בע"מ נ' אהרון בביאן, פד"ע כב 102). ב. אשר לימי החופשה יאמר - כי לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי התובעת היתה זכאית במועד סיום עבודתה לתשלום פדיון חופשה בעד 11 ימי חופשה שלא נוצלו, משכך יש לקבל רכיב תביעה זה ולקבוע כי התובעת זכאית לתשלום פדיון חופשה בסך של 2,024 ש"ח. ג. אשר לדמי ההבראה, הרי שגם בענין זה הנטל להראות את ביצוע התשלום בהתאם להוראות צו ההרחבה, מוטל על הנתבעת אשר לא עמדה בנטל זה. לאור האמור, התוצאה היא כי התובעת הינה זכאית לתשלום דמי הבראה בהתאם לנתבע, בעבור 7 ימי הבראה, בסך של 2,226 ש"ח. 17. עם זאת, חרף האמור ונוכח קביעתנו דלעיל (לפיה - התובעת התפטרה מהעבודה בלא ליתן הודעה מוקדמת) ובשים לב לטענת הקיזוז שטענה הנתבעת עוד בכתב ההגנה ובסיכומיה (המסתמכת על סעיף 7(ב) לחוק הודעה מוקדמת), הרי שיש לקזז מן הסכומים המגיעים לתובעת את דמי ההודעה המוקדמת בסך של 4,278 ש"ח. אי לכך, כתוצאה מקיזוז זה אין התובעת זכאית למעשה לכל תשלום נוסף מן הנתבעת מעבר לסכומים ששולמו לה. סוף דבר 18. לאור התוצאה אליה הגענו - שמשמעותה דחיית התביעה במלואה - בשים לב לנימוקינו ולתאור התנהלותה הפגומה של התובעת מחד, אולם בהתחשב בגובה השתכרותה של התובעת מאידך, הרי שאנו מחייבים את התובעת בהוצאות משפט לנתבעת בסך של 3,500 ש"ח בלבד, ולא מעבר לכך. סכום ההוצאות ישולם תוך 30 יום ממועד המצאת פסק-הדין לתובעת. רופא תעסוקתישאלות משפטיות