תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 [להלן - "חוק הפיצויים"]. לאור הודעת ב"כ הנתבעת מהיום, אין עוד מחלוקת על החבות ועל הכיסוי הביטוחי. המחלוקת מתמקדת בנזק בלבד. רקע 1. התובע, יליד 28.12.58, נפגע בתאונת דרכים מיום 12.7.07 עת רכב על קטנועו והחליק על צידו הימני [להלן - "התאונה"]. התאונה הינה גם תאונת עבודה. 2. כתוצאה מהתאונה נגרם לתובע שבר בפטישון החיצוני של קרסול רגל ימין. קיימת מחלוקת לגבי גרימת שבר בכתף ימין. 3. התובע התלונן בחדר המיון של בית החולים בילינסון על חבלה בקרסול. בתעודת חדר מיון נכתב כי מדובר בקרסול שמאל, אך אין חולק, כך גם עולה מהתיעוד הרפואי הסמוך לאחר מכן, כי מדובר בקרסול ימין. בבדיקה במקום אובחן שבר בפטישון החיצוני של הקרסול. התובע טופל שמרנית, רגלו גובסה למשך 6 שבועות והוא שוחרר בהמלצת איסור דריכה ועזרת קביים. 4. ביום 29.7.07 עבר התובע בדיקת סונר בכתף ימין. הממצא שהתקבל הוא "כמות קטנה של נוזל סביב הגיד ...." [להלן - "ממצא כתף"]. ביום 12.8.07 התקבל ממצא כתף נוסף בבדיקת מיפוי עצמות. כל אלה משמיעים לנו כי התובע לא התלונן על הכתף בחדר מיון, אלא בתוך שבועיים מהתאונה. 5. המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה ושילם לתובע ביום 22.10.07, במישרין באמצעות מעבידתו, קופת החולים הכללית, דמי פגיעה בסך 19,283 ₪ בגין 6 שבועות של אי כושר מלא. התובע נמנע בשלב ראשון מהגשת תביעה לנכות מעבודה ופנה במסגרת תביעתו ל"מסלול" קביעת נכויות על ידי מומחה מטעם בית המשפט. 6. מומחה בית המשפט, ד"ר יניב [להלן - "המומחה"] בדק את התובע, שמע את תלונותיו ועיין בתיעוד הרפואי לרבות צילומים. לבסוף, ביולי 2009, קבע ממצאים ונכויות לפי תקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז - 1956[להלן - "התקנות"]: אשר לקרסול, השבר התחבר בעמדה שאינה אנטומית, מצב המעמיד את מפרק הקרסול בכוחות בלתי תקינים וגורם לכאב, נוקשות ומגבלות בטווחי התנועה. המומחה צופה לפי המהלך הטבעי של פגיעה כזו, החמרה בשחיקת מפרק הקרסול. הנכות הועמדה על 10% לפי סעיף 35 [1] [ב] לתקנות. אשר לכתף, בתאונה נפגע המפרק, מה שגרם להגבלה קלה בטווחי התנועה של הכתף עם סימני תסמונת נעיצה משניים. הנכות הועמדה על 5% לפי סעיף 39 [3] לתקנות. 7. ביום 13.8.09 או בסמוך ורק לאחר קבלת חוות דעת המומחה פנה התובע למל"ל בתביעה לקביעת נכותו. הוא לא הגיש לוועדה הרפואית שדנה בעניינו את חוות דעת המומחה. 8. הוועדה [למעשה האורטופד מטעמה ד"ר גרמן] בדקה את התובע והסתפקה בקביעת נכות בשיעור 5% בגין מצב לאחר שבר שהתחבר היטב בקרסול, לפי סעיף 35 [1] בין א' ל - ב' לתקנות. בניגוד לטענת ב"כ הנתבעת, לא שללה הוועדה פגיעת כתף בתאונה, אלא לפי ממצאיה נותרה מגבלת תנועה קלה מאוד בתנועת הרוטציה הפנימית, הבדיקה הנוירולוגית תקינה ועל כן לא נותרה נכות. 9. כמו כן קבעה הוועדה נכויות זמניות בשיעורים "יורדים" מ - 50% ועד 10% לתקופות 31.12.07 - 30.9.08 [להלן - "קביעות הוועדה"]. בהתאם לקביעת הוועדה, שולם לתובע ביום 5.11.09 מענק נכות בסך של 8,501 ₪. 10. נוצר אם כך פער בין קביעות הנכות הצמיתה על ידי המומחה מול אלו על ידי הוועדה הרפואית: על כתף : 5% המומחה מול 0% הוועדה הרפואית. על קרסול : 10% המומחה מול 5% הוועדה הרפואית. סה"כ : 14.5% מול 5%. המחלוקות 11. האם נפגע התובע בתאונה בכתפו לאור היעדר תלונה על כך בחדר המיון ומהו שיעור נכותו. 12. מהו שיעור נכותו של התובע בגין מצב הקרסול. 13. האם נפגע כושר השתכרותו של התובע כתוצאה מהתאונה. 14. האם יש לבצע ניכוי רעיוני מהפיצוי שייפסק לתובע, בגין [א] שלילה חלקית של מענקי הנכות במל"ל [עקב שיהוי בפנייתו] ו - [ב] בגין התגמולים שהיו מגיעים לו אילו הייתה נקבעת לו במל"ל נכות זהה לנכות שקבע מומחה בית המשפט [ההפרש בין 15% שקבע המומחה לבין 5% שקבע המל"ל]. דיון הנכות הרפואית - מומחה בית המשפט 15. המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, בפרט בהליכים לפי חוק הפיצויים "משמש זרועו הארוכה של בית המשפט לעניינים שברפואה" [רע"א 337/02, מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פד"י נו [4] 673,676, א. ריבלין: תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים, 587 ועוד]. 16. הלכה פסוקה היא כי גם מקום בו מונה מומחה רפואי, הקביעה הסופית בדבר מצבו הרפואי של התובע כתוצאה מתאונה, מסורה לבית המשפט. חוות דעתו של מומחה רפואי אינה אלא ראיה, בין מכלול הראיות, ולבית המשפט מוקנה שיקול הדעת אם להסתמך עליה, או לדחותה, כולה או חלקה [ע"א 2160/90, רז נ' לאץ, פד"י מז [5] 170, 174]. ואולם, לחוות דעת המומחה משקל רב ועל דרך השגרה לא יטה בית המשפט להתערב בקביעות שבחוות הדעת הרפואית של מומחה שמינה, המתבססות על הידע והמומחיות של איש המקצוע. בית המשפט כן יטה להתערב בקביעות המומחה מקום בו התשתית לחוות הדעת אינה מהימנה, מקום בו שגה המומחה במסקנותיו נוכח העובדות שלפניו, לרבות לעניין קשר סיבתי לתאונה, מקום בו שגה המומחה ביישום שיעור הנכות בתקנות ועוד [ע"א 7617/07, יומה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ והאסמכתאות שם]. הכתף 17. קיימות תלונות וקיימים ממצאים על פגיעה בכתף כשבועיים לאחר התאונה. התובע נחבל בתאונה כאשר החליק עם קטנועו ונחבט בצידו הימני של גופו אל הכביש. סביר בהחלט כי בהגיעו לחדר מיון הוטרד התובע מהחבלה המכאיבה והשבר בקרסול ולא שת ליבו אל הכאבים בכתף או כי הללו התעוררו במועד מאוחר יותר. הנתבעת לא טענה כי לתובע מצב קודם בכתף או כי מקור הממצאים בכתף הינו כרוני ואינו חבלתי. על כן כלל הנסיבות מאפשרות לבית המשפט לקבוע קשר סיבתי במידה הנדרשת במשפט האזרחי וכך אני קובעת. השוו פסק דינו של כב' השופט אור [בע"א 2541/02, לנגר והמגן חברה לביטוח בע"מ נ' ששון, פד"י נח [3] 583, 593], בו שלל המומחה מטעם בית המשפט קשר סיבתי והיה זה דווקא בית המשפט שהתערב בחוות דעתו ומצא קשר סיבתי לאחר קביעת ממצאים ולפי ראיות נסיבתיות. במקרה שלפני, מתיישבות נסיבות העניין והראיות שהוגשו עם קביעת המומחה ועל כן לא מצאתי להתערב בה. נמצא כי קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין פגיעת הכתף. 18. העובדה כי וועדה רפואית של המל"ל מצאה מגבלה קלה בלבד בתנועת הרוטציה של הכתף ועל כן שללה נכות כאן, אינה מעלה ואינה מורידה: ראשית, קביעתו של מומחה בית המשפט גוברת על קביעת הוועדה לאור המסלול שנבחר והסדרי חוק הפיצויים. שנית, קביעת הוועדה לגבי מידת ההגבלה בתנועת הכתף מבוססת על בדיקה קלינית. לא מן הנמנע כי בודקים שונים יגיעו למסקנות קליניות שונות בבדיקות שונות. בכך אין כדי לבטל את ממצאי מומחה בית המשפט. יתר על כן, מווכחנות וסרבול אלו התכוון חוק הפיצויים להימנע. קבלת טענת הנתבעת תביא לפגיעה בתכלית חשובה של חוק הפיצויים - ייעול ההליכים וקיצורם. שלישית, ומעבר לכל נדרש, דומני כי הוועדה לא יישמה נכון את הסעיף 39 [3] לתקנות ולו היה מתבקש, היה מקום לקביעה משפטית שונה, בין במסגרת הבאת "ראיות לסתור" ובין במסגרת פסק הדין ללא צורך ב"הבאת ראיות לסתור". 19. סעיף 39 [3] לתקנות קובע נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין "נקע של עצם הבריח ללא הגבלה בתנועות" [הדגשה שלי, י.ה.]. בחקירתו על ידי ב"כ הנתבעת, מיום 22.6.11, הסביר המומחה כי עצם קיום בליטה שנמושה בבדיקה קלינית, מצביע על פגיעה במפרק בין עצם הבריח לבין זיז של עצם הכתף או השכמה. מעבר לכך הוא הפנה להרחבת המפרק כפי שנצפתה בצילומים אובייקטיביים [עמ' 15 - 16]. אם כך מדובר בחריגה מהנורמה הבאה לידי ביטוי הן בקליניקה והן בדימות. יתר על כן, המומחה מצא גם "פגיעה קלה בטווח יד תנועת כתף" [עמ' 18, ש' 23 - 27], ופירט אותה - מגבלת סיבוב פנימי בין שתי הידיים בבדיקת הגעה לחוליות הגב מאחור [עמ' 21]. בצדק הסביר המומחה כי פגיעה זו משנית לפגיעה במפרק. אני מצטרפת למסקנתו של המומחה - מן הפן המשפטי: הסעיף 39 [3] קובע נכות בגין "נקע" ללא הגבלה בתנועות. חקירת המומחה על "פגיעה ביציבות" והיעדר ממצא בחוות דעתו, הייתה לטעמי מיותרת ומראש החטיאה את היעדר הדרישה בסעיף. מעבר לכל נדרש, קביעת המומחה מאוזנת ביותר וייתכן כי אף מיטיבה עם הנתבעת, שכן המומחה לא ייחס משקל להגבלת התנועה בכתף. 20. ב"כ הנתבעת מלין על התובע שטען בפני הוועדה הרפואית כי אין לו כאבים בכתף בניגוד לתלונתו לפני המומחה. לא מצאתי ממש בתלונה: ראשית, אין לדעת האם דברי התובע נרשמו במדויק אצל הוועדה הרפואית. שנית, ב"כ הנתבעת נמנע מחקירת התובע על כך. שלישית, ביום 13.2.11 הודיע כי בכוונתו לחקור על כך את המומחה [עמ' 17] אך בישיבה מיום 22.6.11 בה התייצב המומחה - לא חקר אותו על כך. טענת הנתבעת - נדחית. הקרסול 21. המומחה בחר לקבוע את נכות צמיתה בשיעור של 10% על פי סעיף כללי [המכונה "סעיף סל"] 35 [1] ב' לתקנות. הסעיף קובע נכות כזו במצב בו "קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות". המומחה הסביר בחקירתו כי הסעיף מתאים למצב הרפואי של התובע משום שהוא מתאר שינויים ניווניים כתוצאה מחבלה. המומחה פירט כי טיב התלונות על כאבים ב"סוף היום" ועל נוקשות בדקות הראשונות של הבוקר, תואם את הממצאים הקליניים [תפיחות דיפוזית ורגישות של המפרק סביב הסדק המפרקי] ומתיישב עם היקף מופחת של שרירי השוק. לא מצאתי פגם או עילה להתערב בקביעה רפואית זו של המומחה. 22. המומחה המשיך והסביר כי הקליניקה מגובה בממצאי צילום ברנטגן מ - 22.4.09, בהם יש כבר להצביע על תהליך ניווני קיים [עמ' 23]. אשר לצילום רנטגן קודם מיום 7.4.08 אשר עמד לפני הוועדה הרפואית, הפענוח קובע : "שבר מחובר .. מרווח מפרקי.... מורחב ... לא נראה OCD ...". בחקירתו הבהיר כי השינוי הניווני נראה בצילום המאוחר ואין בהיעדרו מהצילום המוקדם כל השלכה. הוא גם הסביר [עמ' 23] כי השינוי הניווני נובע מחיבור לא אנטומי של השבר בקרסול, כפי ממצאיו. ב"כ הנתבעת, ניסה לעמת את המומחה עם קביעות הוועדה הרפואית [ללא התנגדות מצד ב"כ התובע]. המומחה השיב כי אינו יכול להתייחס לקביעה זו ברצינות שכן היא מתארת "מצב לאחר שבר פטישון הפנימי" בעוד שהשבר שנגרם לתובע הינו בפטישון החיצוני. תשובה זו של המומחה מקובלת עלי לחלוטין. זאת ועוד, עלה מהשאלות בחקירה הנגדית, כי ב"כ הנתבעת עצמו סבור, שלא עמדו בפני הוועדה הרפואית ממצאי הרנטגן מ - 2009, אלא ממצאים משנת 2008 בלבד. אין בכל אלה, במצטבר או בנפרד, כדי להטיל כל דופי בקביעת המומחה. אף טענות אלו של הנתבעת נדחות. 23. אם כך, נכותו הרפואית המשוקללת של התובע עומדת כפי קביעת המומחה על 14.5%, כשצפויה החמרה במצב הקרסול עקב שחיקה ולפי המהלך הטבעי של הדברים. וכעת אל אומדן הנזק. נזק מיוחד הפסדי השתכרות לעבר 24. התובע קיבל את מלוא שכרו לרבות דמי הפגיעה, ממעבידתו ואין לו טענה לנזק זה. עזרת הזולת בעבר 25. התובע טוען לעזרת משפחה מוגברת מצד אשתו עת היה מרותק עם גבס לרגלו. אשת התובע לא הובאה להעיד מטעמו. לא מצאתי לפי כלל נסיבות העניין כי הושטה עזרה החורגת מהמקובל ביחסי משפחה תקינים ועל כן איני פוסקת לתובע פיצוי בגין אב נזק זה. הוצאות לעבר 26. להוצאות הרפואיות קיים כיסוי בחקיקה הסוציאלית. התובע לא הציג קבלות ואסמכתאות להוצאות נוספות. התובע לא דרש את הוצאותיו מהמל"ל על אף שהתאונה הינה תאונת עבודה והוא זכאי לקבלת החזר. 27. יחד עם זאת, אני מוכנה לקבל כי נגרמו לתובע הוצאות שאינן מכוסות לרבות נסיעות וקשיי ניידות בתקופת הגיבוס של הקרסול. על כן מצאתי לפסוק לו סכום גלובלי של 3,000 ₪. נזק כללי הפסדי השתכרות וזכויות סוציאליות לעתיד 28. התובע, בן כ - 52 כיום, מנהל את מרפאות קופת חולים כללית בבני ברק ובאלעד ואחראי על 8 סניפים. תפקידו - ניהולי ביצועי - בכיר ועבודתו הינה משרדית בעיקרה ומכל מקום לא הוכיח אחרת. עד כה, על אף הזמן שחלף מאז התאונה ועל אף גילו הלא צעיר יחסית, לא נגרמו לתובע הפסדי שכר ולראיה - הוא נמנע מהגשת תלושי שכר לסתירת מסקנה זו, מאז התאונה ועד היום. הוא אף לא טען וממילא לא הוכיח גריעה בסיכויי קידום או השבחת שכר. אם כך, מגבלותיו של התובע לא באו ואינן באות לידי ביטוי בשכרו. 29. השאלה היא האם בפועל מגבילה או עתידה להגביל נכותו של הניזוק, את כושר השתכרותו . ואם כן - האם ההגבלה, על פי הראיות או אומדנת בית המשפט, היא בשיעור דומה לשיעור הנכות. קורותיו של הניזוק מיום התאונה ועד מועד מתן פסק הדין יש בהם כדי להשליך וללמד בדבר קיומה או אפשרות קיומה של הגבלה כזו [ע"א 286/89, קז נ' הפול]. בעניין אחרון זה, נגרמה לניזוק צעיר, בעל תוחלת ארוכה של שנות עבודה, נכות אורטופדית בשיעור של 19%. בהתבסס על עדויות מטעם התובע כמו גם על חוות דעת המומחה מטעמו של בית המשפט, הסיק בית המשפט כי התובע מתפקד מצוין במקצוע בו בחר תחילה [מחשבים] וכי הוא מתגבר על קשיי נכותו ללא שבפועל נגרע כושר השתכרותו. בית המשפט התרשם כי השתכרות הניזוק כעצמאי עלתה על שילוש השכר הממוצע במשק. על כן פסק לו סכום גלובלי נמוך יחסית - 15,000 ₪. 30. ברור כי אומדן הנזק הוא אינדיבידואלי, כל ניזוק וכל מקרה לגופו. ואולם, עדיין יש מקום להשוות וללמוד: הניזוק קז עבד כעצמאי, הוא עשוי להיפלט לשוק העבודה, נכותו אינה מינורית כלל ועיקר ואין לו ערובה כי הכנסתו תיוותר בעינה. לעומתו, התובע שלפניי, עובד וותיק במוסד גדול, מסודר ומאורגן, תוחלת חיי העבודה שלו כשכיר מצומצמת ביחס לזו של קז, שכרו נושק בשילוש השכר הממוצע במשק ונכותו האורטופדית נמוכה יותר. אף אם צפויה החמרה עקב מצב הקרסול, הרי יש לשקול את השלכותיה התפקודיות נוכח עבודתו המשרדית של התובע. התובע העיד אמנם כי הוא מתנייד בין מרפאה למרפאה באמצעות קטנועו, אך בכל הכבוד, איני סבורה שמעבידתו משלמת לו שכר כה גבוה עקב אופן התניידות זה. השכר משולם לאור הוותק והכישורים. במילים אחרות, אף אם תיפגע יכולתו של התובע להתנייד באמצעות קטנוע, לא בוסס ולו לכאורה, צפי לפיטורין או להפחתה בשכר. לאור אלה אני סבורה כי חישוב הפסדים לפי אקטואריה מלאה או חלקית, אינו מציאותי ועל כן, וכמו בעניינו של קז, יש לפסוק פיצוי גלובלי. 31. שכרו החודשי של התובע הוא כ - 22,000 ₪ ברוטו, לפי טענתו שלא הוכחה [בהיעדר תלושים עדכניים] השכר הרבע שנתי לפי ממצאי המל"ל בסמוך לתאונה עמד על 63,434 ₪, שהם כ - 21,000 ₪ ברוטו. בסיכומיו הפחית עד 25% משכרו זה לצורך מילוי תנאי סעיף 4 לחוק הפיצויים. אם כך מדובר על רמת שכר חודשית של 15,750 ₪. תוחלת חיי העבודה של התובע עומדת לפי המקובל במשק על 15 שנה. בהתחשב בכל אלה מצאתי לפסוק לתובע סכום של - 100,000 ₪. הוצאות ועזרה לעתיד 32. בהתחשב בהחמרה הצפויה במצבו של התובע ובתוחלת חייו, לא ניתן לשלול הקדמת ההיזקקות לעזרת הזולת, לרבות לעזרה בשכר. כך גם באשר לתרופות ומשככי כאבים. מצאתי לפסוק לתובע, בהתחשב בכיסוי בחקיקה הסוציאלית, סכום של 20,000 ₪. נזק לא ממוני 33. נכותו הרפואית של התובע מגעת כדי 14.5%. בעקבות התאונה לא אושפז. יש לנכות מהפיצוי בגין אב נזק זה את הסכומים המתחייבים מגילו של התובע. על כן ולפי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים [חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון] תשל"ו - 1976. עומד הפיצוי להיום על סך של 21,893 ₪. סה"כ - 144,893 ₪. ניכויים של תגמולי המל"ל 34. מענק נכות - המל"ל הכיר בנכות קרסול של 5% ושילם לתובע מענק נכות. מענק זה יש לנכות מהפיצוי. 35. מענק נכות "רעיוני" - על הניזוק להגיש את תביעתו למל"ל ולפעול בסבירות ובתום לב. מקום בו נמנע מכך, לרבות אי הצגת חוות דעת מומחה בית המשפט בפני הוועדה הרפואית, עשוי, אך לא חייב, בית המשפט לנכות מסכום הפיצויים שנפסק את סכום הגמלאות שיכול היה הניזוק לקבל מהמל"ל אילו פעל כשורה. [ע"א 727/87, שור נ' בן הרוש, פד"י מד [3] 142, 148 ויישומו בת.א. [מח - ירושלים] 624/94, כב' שופט עדיאל, מסילתי נ' אבו וסהר חברה לביטוח בע"מ]. המבחן הוא - קיומו של קשר סיבתי בין פעולה או מחדל חסרי תום לב של הניזוק לבין שיעור הגמלאות המופחת שנקבע לו על ידי המל"ל. 36. חוות דעתו של המומחה נערכה ב - 21.4.09 או בסמוך לכך. באמצע 2009 פנה התובע למל"ל. לטענת התובע אמנם נבדק לפני הדיון בוועדה אך חוות הדעת לא הייתה בידיו. אין בידי לקבל טענה זו. התובע, כמנהל רפואי המלווה ומיוצג לאורך כל הדרך על ידי עו"ד, היה צריך להיות מודע ולטעמי היה גם מודע לקיומה של חוות דעת המומחה ומשיקוליו שלו, בחר שלא להציגה בפני הוועדה הרפואית. בכך תרם, כפי שאפרט להלן, לקבלת החלטה בדבר נכות ומענק מופחתים. 37. במקרה זה, יש לטעמי לחלק את ההתייחסות לשניים: האחד, הקביעה בעניין הכתף והשני, הקביעה בעניין הקרסול. בעניין הכתף, אני סבורה כי יש להניח כי הוועדה הייתה משנה את התייחסותה לו הופנתה תשומת ליבו של המומחה מטעמה, ד"ר גרמן, לכך כי לשם קביעת נכות של 5% לפי הסעיף 39 [3], אין צורך בקביעת מגבלת תנועה ואילו הממצא הרנטגני משנת 2009 [שלא הונח בפניה], היה בו כדי למלא את דרישות הסעיף לקביעת נכות רפואית. על כן יש לנכות רעיונית מענק נכות של 5%. לעומת זאת, בעניין הקרסול, אין להניח כי הוועדה הייתה משנה את מסקנותיה. מסקנות אלו התבססו על בדיקת ד"ר גרמן מטעמה ועל הערכתו לגבי עוצמת או חומרת הפגיעה ובפרט כי מדובר ב"שבר שהתחבר אנטומית". ספק רב, אם בכלל, אם ד"ר גרמן היה מאמץ מסקנות של מומחה אחר, לפיהן השבר "לא התחבר בעמדה אנטומית" המבוססות על הערכת ממצאים וקליניקה שבשיקול דעת. על כן אין לנכות רעיונית מענק נכות של 10% [במקום 5% שנקבעו]. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את הסכום של 144,893 ש"ח בניכוי : מענק נכות ששולם עבור נכות קרסול של 5%. ובנוסף - ניכוי רעיוני של מענק שהיה מתקבל לו הוכרה נכות כתף בשיעור של 5%. להלן - "הסכום הפסוק". כמו כן תשלם הנתבעת לתובע אגרת משפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.08% מהסכום הפסוק. חוות הדעת האקטוארית שהוגשה על ידי הנתבעת אינה תואמת את שיעורי הניכוי שנקבעו לעיל ועל כן לא אוכל לקבוע סכומים על פיה. על הנתבעת לעדכן את הסכומים בהתאם לקביעותיי לעיל. ניתן להגיש נוסח פסיקתא לחתימה תוך 10 ימים. הנוסח, ככל שיוגש, יועבר לתגובת לתגובת הצד שכנגד תוך 10 ימים. ניתן היום, כ"ה סיון תשע"א, 27 יוני 2011, בהעדר הצדדים. קרסולשבר