להלן פסק דין בערעור פלילי בנושא בדיקת אלכוהול ביציאה ממועדון: פסק דין לפניי ערעור פלילי על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בחיפה (להלן: "בימ"ש קמא"). פסק הדין ניתן ביום 06.05.08 על ידי כב' השופט א. סלאמה בתיק פל' 377/07. המערער הובא לדין בפני בימ"ש קמא בגין עבירה של נהיגה בשכרות, עבירה בניגוד לסעיף 62(3) בצירוף סעיף 39(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, בכך שביום 09.03.07 סמוך לשעה 04:55 הוא נהג ברכבו במפרץ חיפה, לאחר שיצא ממועדון, עוכב לביקורת ובבדיקת הנשיפה נמצא ריכוז של אלכוהול בשיעור 480 מיקרוגרם בליטר אחד של אוויר נשוף. המערער הודה בפני בימ"ש קמא, הורשע לאחר תיקון כתב האישום בעבירה של נהיגה בשכרות בלבד ונדון לעונשים הבאים: 7 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור אחת מהעבירות המפורטות בגזר דינו של בימ"ש קמא, קנס בסך של 1,500 ₪ או 15 יום תמורתו, פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים בפועל, כאשר מתקופה זו ינוכו 30 ימי הפסילה המינהלית ופסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה על תנאי ולמשך 4 חודשים, התנאי יהיה לשלוש שנים ויחול על העבירות המפורטות בגזר הדין של בימ"ש קמא. המערער מפנה את חיציו כנגד עונש הפסילה הממשי בלבד. המערער טוען כי בימ"ש קמא לא נתן את המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות, עברו הנקי וכן נסיבות העבירה שמתבטאת בכך שהמערער נהג ברכב מס' מטרים בכביש שירות וזאת כדי לתת לחברו, אשר לא שתה אלכוהול לנהוג במקומו. עובדה זו בעלת משקל חשוב ועליה ידעו השוטרים מייד עם עיכוב המערער לצורכי בדיקה. המדובר באדם שתרם רבות למדינה ואף ייצג אותה בתחרויות שונות בעולם (הוגשו תעודות). עוד טען הסנגור כי אמו של המערער חולה וזקוקה לסיוע וטיפול רפואי. האם זקוקה למעקב רפואי ואיש מלבדו לא יוכל לסייע לה. לאור כל אלה, ביקש המערער לקבל את הערעור ולהתערב בעונש הפסילה הממשי. המערער פנה לבית המשפט, הביע חרטה על המעשה החמור שביצע וביקש התחשבות בית המשפט בו ובאמו החולנית. ב"כ המשיבה ביקש מבית המשפט לדחות את הערעור, על אף שהוא לא חלק על כך שמדובר בנסיבות מאוד מיוחדות של המקרה, שלטעמו, יש בנסיבות אלה כדי להצביע על משנה חומרה בהתנהגות המערער, אשר נטל רכב בשעות הבוקר המוקדמות (05:00) ביציאה ממועדון ולאחר בילוי, כאשר בדמו נמצאה כמות כפולה מהכמות המותרת על פי חוק. לדעת המשיבה, אין כל פגם או טעות בגזר דינו של בימ"ש קמא ועל כן יש לדחות את הערעור. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, פסק דינו של בימ"ש קמא, במסמכים שצורפו על ידי המערער ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור. יש לציין שבימ"ש קמא התחשב כבר בנסיבותיו של המערער כאשר הסתפק בעונש המינימום ולא הטיל עונש יותר חמור. הנסיבות בהן בוצעה העבירה הן חמורות. המערער נהג ברכב חרף היותו שיכור, שנמצא בדמו כמות כפולה של אלכוהול מהכמות המותרת על פי דין. אישיותו החיובית של המערער ותרומתו למדינה יש בהם גם כדי לדרוש ממנו להתנהג כאדם מן היישוב ולהמנע מלנהוג ברכב כשהוא שיכור. גם מצבה הלא קל של אמו חייב אותו לתת את הדעת על כך. דעתי כדעת המשיבה שאכן לא נפל כל פגם בפסק דינו של בימ"ש קמא ועצם העובדה שהסתפק בעונש המינימלי הקבוע בחוק, מבטא את ההתחשבות בנסיבות העבירה והנסיבות המקלות האחרות, שהונחו בפתחו. כאמור, המדובר בעבירה חמורה ונפוצה שבתי המשפט נדרשים לדון ולדוש בה מדי יום ביומו, תופעה שאין לומר עליה שהיא תופעה מקומית או אזורית. נהפוך הוא, המדובר בתופעה מדאיגה שמחייבת את בית המשפט להלחם בה בכלים העומדים לרשותו, מלחמת חורמה. לעניין חומרת עבירת השכרות ראו: רע"פ 8387/06 איילא נ' מדינת ישראל, (2006) ורע"פ 2073/08 ברבי נ' מדינת ישראל, (2008). כאמור, גזר הדין שנתן בימ"ש קמא הנו מדוד ושקול שנתן ביטוי למכלול השיקולים המתבקשים בעת קביעת העונש. לאור האמור לעיל, אני מחליט לדחות את הערעור. במידה והקנס לא שולם, על המערער לשלמו בהתאם לקביעת בימ"ש קמא, אם כי התשלום הראשון יהיה ביום 06.08.08. משקאות משכרים / אלכוהול