אישה לא הבחינה באופנוע על אף שניתן היה להבחין בו ממרחק ניכר, לא צייתה להוראות התמרור ולא נתנה זכות קדימה לאופנוע, ובכך גרמה לתאונת דרכים בה נחבל נהג האופנוע בגופו וכלי הרכב ניזוקו. להלן פסק דין בנושא אי מתן זכות קדימה לאופנוע : פסק דין זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א. טננבוים) מיום 22.2.05 בתיק תד 2838/04. המערערת הורשעה, לאחר ניהול הוכחות, בביצוע העבירות הבאות: גרימת תאונת דרכים, רשלנות, אי ציות לתמרור ואי מתן זכות קדימה. בית משפט קמא השית על המערערת עונש אשר כלל: 9 חודשים פסילת רישיון נהיגה בפועל, 3 חודשים פסילה על תנאי למשך 3 שנים וכן קנס כספי בסך 200 ₪. על פי עובדות כתב האישום, ביום 2.5.04 בשעה 20:15, נהגה המערערת ברחוב קיסוס מכיוון רחוב קטלם לכיוון צומת לבונה בישוב בית אריה, כשבצומת מוצב תמרור ב-37 בכיוון נסיעת המערערת. בהגיעה לצומת, נהגה המערערת ברשלנות עת פנתה שמאלה ופגעה באופנוע אשר נכנס לצומת משמאל לימין כיוון נסיעת המערערת. המערערת לא הבחינה באופנוע על אף שניתן היה להבחין בו ממרחק ניכר, לא צייתה להוראות התמרור ולא נתנה זכות קדימה לאופנוע, ובכך גרמה לתאונת דרכים בה נחבל המתלונן בגופו וכלי הרכב ניזוקו. המערערת טוענת, כי היא עצרה ובדקה האם הצומת פנוי, פנתה שמאלה, סיימה את הפניה והתיישרה בנתיב נסיעתה, ברגע זה הגיע המתלונן "בנסיעה על נתיב נסיעתה בניגוד לכיוון נסיעתו והתנגש ברכבה". בא כוח המערערת מלין על כך שבית משפט קמא הרשיע את מרשתו על סמך עדות יחידה של המתלונן, שהנו עד מעוניין בתוצאות המשפט. לדבריו, אין חולק כי התאונה ארעה בנתיב נסיעתה של המערערת. גם נזקי התאונה מתאימים למצב בו התאונה ארעה בנתיב נסיעתה לאחר ביצוע הפניה. יש בכך כדי להביא למסקנה שהמערערת יצאה מהצומת כאשר המתלונן לא היה בשדה הראיה שלה, או שהיה רחוק במידה אשר הספיקה לה לסיים את הפניה. בא כוח המערערת מבקש להסתמך על דברי המתלונן עצמו עת אמר שהוא ראה את המערערת מרחוק, הוריד את ראשו [מבטו] לכביש וכאשר הרימו בשנית הוא ראה אותה יוצאת מהפניה. מצב זה תומך במסקנה שהמתלונן התרשל ולא נתן את דעתו לכביש אף שהבחין במערערת ממרחק, והמשיך בנסיעה מבלי להתייחס. רשלנות זו יש בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי המשפטי בין התנהגות המערערת והתאונה. לאור האמור, הוא מבקש לזכותה מכל אשמה. לחילופין, במידה והערעור על ההרשעה יידחה, ביקש בא כוח המערער להקל בעונשה. לדידו, העונש אשר הושת על מרשתו הנו חמור. מדובר בתאונה קלה שהעונש המקובל עליה הוא 3 חודשי פסילה. המתלונן עצמו העיד על עצמו שהתנהגותו "אולי לא היתה מאה אחוז", ואף בית משפט קמא התייחס לרשלנותו התורמת של המתלונן בהכרעת הדין, אך עניין זה לא הובא בחשבון בגזר הדין. הוא מבקש להתחשב בעובדה שמדובר במערערת צעירה בת 18 העומדת בפני גיוס, ויש לה וותק קצר בנהיגה, אך עברה נקי. בא כוח המשיבה מבקש שלא להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא. באשר להכרעת הדין, טוען בא כוח המשיבה כי זו יציבה ומעוגנת בעובדות. מגרסת המתלונן, בה ראה בית משפט קמא כאמינה, עולה, כי מהירותו היתה נמוכה, ואף מעדות בוחן התנועה עלה כי על המערערת היה לראות את רוכב האופנוע. ובאשר לגזר הדין, לדידו אין כל חומרה מיוחדת בענישה, לאור העובדה שהמערערת הורשעה בשלוש עבירות תוספת, המצטרפת לכך שמדובר בנהגת חדשה ובעבירה מהותית. 4. דין הערעור להידחות. באשר להכרעת הדין, הרי שמדובר בהכרעת דין מנומקת וממצה. בית משפט קמא שמע וראה את הצדדים וכן את בוחן התנועה רס"ר דני רץ, המתלונן והמערערת. עולה בבירור מהכרעת הדין, כי בית משפט קמא היה ער לכל הנימוקים והטענות אשר העלה בא כוח המערערת, וכי דחה את טענות המערערת בדבר הנסיבות בגינן היא לא ראתה את המתלונן כאשר פנתה בצומת. הוא קיבל את גרסת המתלונן כגרסה אמינה, תוך שהוא מותח ביקורת על התנהגותו, בכך שהיה ביכולתו לעשות יותר ממה שעשה על מנת למנוע את התרחשות התאונה. בית משפט קמא היה ער לכך שמדובר במה שהוא כינה "מעין עדות יחידה", והזהיר את עצמו כמקובל, ולאור זאת קבע את אחריותה של המערערת לאירוע התאונה. באשר לעונש, לא מצאתי עילה להתערב בפרטי גזר הדין. חוסר זהירותם של נהגים, בעיקר נהגים חדשים, הוא אחת הרעות הקשות להתרחשותן של תאונות דרכים, שאנו כולנו מצווים להילחם בהן, ומכאן, שלא ניתן לראות בעונש כחמור יתר על המידה. לאור האמור, הערעור נדחה. משפט תעבורהזכות קדימהאופנוע