השאלה השנויה במחלוקת בהליך זה - זכאות התובעת לתשלום קצבת ילדים בעד שלושת ילדיה בתקופה יוני 1994 עד אוגוסט 2005. לטענת המוסד לביטוח לאומי, יש לדחות את התביעה בשל שיהוי, על פי הוראת סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995. העובדות: לתובעת שלושה ילדים: תומר - נולד ביום 6.12.1982; איילת - נולדה ביום 25.12.1984; אלון - נולד ביום 12.4.89. בחודש אוקטובר 1991, בשל השתלמות בתחום הרפואה של בעלה של התובעת, יצאו התובעת וילדיה לחו"ל. בסמוך ליציאתם לחו"ל, התובעת ובעלה הודיעו למוסד לביטוח לאומי על יציאתם לחו"ל להשתלמות. לתובעת שולמה קצבת ילדים בעד ילדיה מיום לידתם. עקב יציאת המשפחה לחו"ל, המוסד לביטוח לאומי הפסיק לשלם לתובעת קצבת ילדים ביום 30.4.1992. בחודש יוני 1994 שבו התובעת, בעלה וילדיה ארצה. לאחר שובה לארץ, הודיעה התובעת למוסד לביטוח לאומי על שובה לישראל. בהמשך לכך, נשלח אליה ביום 16.10.994 מכתב מאת המוסד לביטוח לאומי (נספח א' לתצהירה המשלים של התובעת) ובו נאמר: בהתאם להודעתך חדלת להיות מבוטח/ת בחוץ לארץ החל ביום 1.6.94. מעתה הינך רשום/ה כמבוטח/ת בחופשה ללא תשלום. במהלך שנת 1995 שבה התובעת לעבוד כעובדת שכירה, ונוכו משכרה דמי בטוח לאומי. מאז שובה של התובעת לארץ המוסד לביטוח לאומי לא שילם לתובעת קצבת ילדים. התובעת לא פנתה למוסד לביטוח לאומי בעניין תשלום קצבת ילדים מאז שובה לארץ ועד לקבלת מכתב המוסד לביטוח לאומי מיום 26.6.06. ביום 26.6.2006 שלח המוסד לביטוח לאומי מכתב לתובעת (נספח ב' לתצהירה), לפיו על פי מידע שנתקבל ממשטרת הגבולות בנה אלון שב לארץ ביום 13.6.94. התובעת התבקשה לאשר על גבי טופס כי המידע שבידי המוסד מעודכן, וכן למלא את פרטי חשבון הבנק אליו היא מבקשת להעביר את תשלום קצבת הילדים, ולאשר כי הפרטים שמסרה נכונים. התובעת השיבה למכתב זה במכתב מיום 10.7.06 (נספח ג' לתצהירה), אליו צירפה את הטופס, וציינה כי כל ילדיה ולא רק בנה אלון שבו לארץ ביום 13.6.94, וביקשה כי המוסד לביטוח לאומי ישלם לה קצבת ילדים בעד כל התקופה ובעד כל הילדים. המוסד לביטוח לאומי הודיע לתובעת במכתב מיום 27.9.2006 (נספח ד' לתצהיר התובעת) כי מאושר תשלום קצבת ילדים בעד בנה אלון בלבד, החל מיום 1.9.2005, וזאת בשל הוראת סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי. החלטה זו של המוסד לביטוח לאומי היא מושא הליך זה. מטעם התובעת העידה התובעת עצמה. מטעם המוסד לביטוח לאומי הוגשו תעודות עובד ציבור של גב' נצחיה עוז, מנהלת מח' גמלאות משפחה בסניף המוסד לביטוח לאומי בכפר סבא, והיא גם העידה בבית הדין. המחלוקת וטענות הצדדים: המחלקת העיקרית בין הצדדים היא תחולת הוראת סעיף 296 בנסיבות המקרה הנדון. בתמצית, טוענת התובעת כי עם שובה ארצה לא הייתה מוטלת עליה חובה להגיש תביעה לחידוש תשלום קצבת הילדים או חובת דיווח, ולכן לא חלה הוראת סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי; על המוסד לביטוח לאומי הייתה מוטלת חובה לשלם לתובעת קצבת ילדים מיד לאחר שובה ארצה, וסיבת אי התשלום היא מחדלים של המוסד לביטוח לאומי; לאור האמור, על המוסד לביטוח לאומי לשלם קצבת ילדים בעד מלוא תקופת העבר, דהיינו מחודש יוני 1994. בתמצית, טוען המוסד לביטוח לאומי כי לאחר שובה לארץ היה על התובעת להגיש תביעה לחידוש תשלום קצבת הילדים. אמנם, התובעת לא נדרשה להגיש טופס תביעה בל 5025 (נספח ו' לתצהיר התובעת), אולם היה עליה לפנות למוסד לביטוח לאומי ולתבוע חידוש תשלום קצבת הילדים, עקב שינוי הנסיבות - חזרת המשפחה לארץ; לנוכח העובדה שעל התובעת היה להגיש תביעה חלה הוראת סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי, ויש לדחות את התביעה בשל שיהוי. דיון והכרעה: לאחר בחינת טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, וכי על המוסד לביטוח לאומי לשלם לתובעת קצבת ילדים בעד התקופה שמחודש יולי 1999, שבע שנים לפני פנייתה של התובעת למוסד לביטוח לאומי בעניין תשלום קצבת ילדים. להלן, נפרט את הנימוקים. חובת התובעת להגיש תביעה לחידוש תשלום קצבת ילדים: כאמור, לטענת התובעת לא הייתה מוטלת עליה חובה להגיש תביעה או לנקוט כל פעולה לצורך חידוש זכאותה לתשלום קצבת ילדים לאחר שובה ארצה. התובעת מבססת טענתה על כך שבסעיף 65 לחוק הביטוח הלאומי נקבעה זכאות אוטומאטית לתשלום קצבת ילדים ככל שמתקיימים התנאים שנקבעו בסעיף, ולא נקבע כי יש צורך בהגשת תביעה למוסד לשם קבלת קצבת ילדים. כן הדגישה כי בחוק או בתקנות לא נקבע כי כאשר ילדים שבים ארצה על הוריהם להגיש תביעה לקצבת ילדים. אנו סבורים, כי טענתה של התובעת מנוגדת להוראות החוק והפסיקה, ולכן אין בידינו לקבלה. בסעיף 65 לחוק הביטוח הלאומי אכן נקבעו התנאים המהותיים לזכאות לקצבת ילדים על פי החוק. אולם, אין משמעות הדבר כי בהתקיים התנאים המהותיים קמה זכאות אוטומאטית לתשלום קצבת ילדים, ללא שעל המבוטח להגיש תביעה. זאת, לנוכח הוראות החוק בדבר אופן מימוש הזכאות לגמלה. לעניין זה כבר פסק בית הדין הארצי כי - זכותו של אדם לגמלת כסף מן המוסד מעוגנת בחוק. הוראות החוק קובעות לא רק את התנאים המהותיים הדרושים לקיומה של הזכות אלא גם את הדרכים למימוש הזכות. פרק י"ד לחוק קובע הוראות כלליות בדבר דרכי מימוש הזכות לגמלה. סימן א' לפרק זה עוסק ב"תביעות", וסעיף 296(א) שבו קובע כי - "כל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה". הוראה זו קובעת לא רק את המועד להגשת התביעה (12 חודשים מהיום בו נוצרה עילת התביעה) אלא גם - ולענייננו, בעיקר - את עצם החובה להגיש תביעה כתנאי מוקדם להכרה בזכאות לגמלה. עצם החובה להגיש תביעה מעוגנת גם בהוראות אחרות שבחוק: כך סעיף 297 לחוק שכותרתו "הגשת תביעות" קובע כי "השר יקבע הוראות בדבר הגשת תביעה לגמלה ודרכי הוכחתה". מכוח הוראה זו הותקנו תקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה), התשנ"ח - 1998 (להלן - תקנות הגשת תביעות) הקובעות את הדרך להגשת תביעה .... ..... אכן, לפי תקנה 5 לתקנות הגשת תביעות מוסמך המוסד לשלם גמלה "מסוג מסויים" בהסתמך על נתונים שבמאגר מידע אף אם לא הוגשה לו תביעה. אלא שהוראה זו אינה מחייבת את המוסד לעשות כן ועל כל פנים, אין היא שוללת את הוראות החוק המחייבות הגשת תביעה. ... (ההדגשה הוספה). עב"ל (ארצי) 162/07 אורי מור - המוסד לביטוח לאומי, מיום 27.11.2007. העולה מן האמור לעיל הוא כי תשלום קצבת ילדים מותנה בהגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי. כפי שעלה מעדותה של גב' נצחיה עוז, ככל שמדובר בילד שנולד בבית חולים יש הסדר שמייתר את הצורך בהגשת טופס תביעה על ידי ההורים למוסד לביטוח לאומי (ע' 6, ש' 22 - 23). אולם, אין בהסדר זה כדי לאיין את הכלל המהותי לפיו לצורך תשלום כל גמלה, לרבות קצבת ילדים, נדרש שהמבוטח יגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי. במקרה הנדון, הוכרה זכאות התובעת לקצבת ילדים, ושולמה לה קצבת ילדים עד יום 30.4.92, מועד הפסקת התשלום כדין, עקב שהיית התובעת וילדיה בחו"ל. לכן, השאלה המדויקת העומדת להכרעה בהליך זה היא האם התובעת הייתה צריכה להגיש תביעה או לנקוט פעולה כלשהי על מנת שיחודש תשלום קצבת הילדים עם שובה לארץ. למרות שלא נקבעה הוראה מפורשת בעניין זה בחוק או בתקנות, אנו סבורים כי על התובעת היה לנקוט פעולה על מנת שיחודש תשלום קצבת הילדים, אם כי היא לא הייתה חייבת להגיש טופס תביעה לתשלום קצבת ילדים. למסקנה זו הגענו על יסוד תכלית ההסדר שנקבע בחוק ועל יסוד היקש מהוראות תקנות הגשת תביעות. כאמור, בהתאם לחוק, תנאי מוקדם להכרה בזכאות לגמלה הוא הגשת תביעה. על תכליתו של הסדר זה עמד בית הדין הארצי בעניין מור, באומרו: ההסדר הקבוע בחוק בדבר הצורך בהגשת תביעה לקבלת גמלת כסף לא נועד להכביד על הזכאי לגמלה אלא כדי להביא את עניינו בצורה מסודרת בפני הגורם המוסמך להחליט בתביעתו. יש לזכור כי הזכות לגמלה מותנית בתנאים כאלה ואחרים הקבועים בחוק, כגון לענייננו - גיל, רמת הכנסה, תושבות ועוד, ומידע זה חייב להיות בפני הגורם המוסמך... עצם העובדה כי בידי המוסד מצוי מידע כלשהו הנוגע לזכאי לקצבה שמקורו במוסד או בגורם שלטוני אחר (למשל - מס הכנסה) אינה מלמדת שהגשת תביעה לגמלה הינה מהלך מיותר או בלתי נחוץ. אדרבה, כללי מינהל תקינים מחייבים את המוסד לשלם כספי ציבור על בסיס תביעה מסודרת לגמלה בה מוכיח המבוטח רצונו לקבל אותה והיא נבדקת כראוי ובמידת הצורך מאומתת בעזרת מידע אחר או נוסף הקיים במוסד. תכלית ההסדר של הגשת תביעה כתנאי להכרה בזכאות לגמלה מתקיימת גם כאשר מדובר בחידוש הזכאות לתשלום גמלה, שכן גם לצורך חידוש תשלום גמלה על המוסד לביטוח לאומי לבחון אם התקיימו תנאי הזכאות לתשלום הגמלה. ככל שהמוסד הפסיק כדין לשלם למבוטח גמלה, אין לצפות מהמוסד שינהל מעקב אחר נתוני המבוטח ויבדוק מעת לעת אם קמה למבוטח זכאות לחידוש תשלום הגמלה. מחובתו של המבוטח לעדכן את המוסד לביטוח לאומי בדבר שינוי הנסיבות, בין אם השתנו הנסיבות שבגינן בוטלה הזכאות לגמלה ובין אם נוצרו נסיבות חדשות המקימות זכאות לגמלה. בהתייחס לטענות התובעת בעניין זה נוסיף: כפי שעלה מתעודת עובד ציבור, המידע ממשטרת הגבולות בעניין חזרת בנה של התובעת לארץ התקבל במוסד לביטוח לאומי ביום 26.6.2006, ומיד לאחר מכן פנה המוסד לביטוח לאומי לתובעת בעניין תשלום קצבת הילדים. מכאן, כי המוסד לא קיבל דיווח ממשטרת הגבולות בסמוך לאחר חזרת התובעת ארצה, ופעל מייד לאחר שהגיע לידיו מידע בדבר זכאות אפשרית של התובעת לקצבת ילדים. אנו דוחים את הטענה כי העובדה שהמוסד לא קיבל את המידע ממשטרת הגבולות בזמן אמת לאחר שובם של התובעת וילדיה לארץ או לא דאג לנוהל לפיו יועבר אליו מידע ממשטרת הגבולות באופן סדיר בתקופה הרלוונטית מהווה מחדל של המוסד לביטוח לאומי. כפי שנפסק בעניין מור, העובדה שיש למוסד לביטוח לאומי גישה למאגרי מידע אינה מחייבת אותו לעשות בהם שימוש אקטיבי ולאתר באמצעותם זכאים פוטנציאליים לגמלאות. נכון, שמעסיקיה של התובעת ובעלה דיווחו למוסד לביטוח לאומי על העסקתם כעובדים שכירים בארץ. אולם, אין לדרוש מהמוסד לבדוק לגבי כל מבוטח המדווח כ"עובד" את נתוניו האישיים ואלה גמלאות עשויות להגיע לו. קביעת חובה כזו תטיל על המוסד נטל בלתי סביר . נסיבות המקרה הנדון שונות מהנסיבות שנדונו בעניין ביתן [עב"ל 1069/04 ביתן - המוסד לביטוח לאומי, מיום 3.8.2005]. בעניין ביתן, שלילת זכאותם של המערערים לקצבת ילדים הייתה מכוח הוראת שעה בחוק, ובית הדין פסק כי עם פקיעת תוקף הוראת השעה מתחדשת הזכאות לקצבת ילדים ללא צורך בהגשת תביעה או נקיטת פעולה כלשהי על ידי המערערים. אולם, אין להשוות בין שינוי מצב חקיקתי, אשר כתוצאה ממנו לא נדרשת בדיקה פרטנית עובדתית של הזכאות לקצבה של אותם מבוטחים שהזכאות נשללה מהם בשל הוראת השעה, לבין שינוי נסיבות עובדתיות, אשר המידע עליו הוא בידיעתו של המבוטח. לפיכך, אין להקיש מעניין ביתן למקרה הנדון. באשר לאופן הגשת התביעה לחידוש הקצבה, אנו סבורים כי כיון שמדובר בחידוש תשלום גמלה, התובעת לא הייתה חייבת להגיש טופס תביעה לגמלה, אלא די היה שתגיש הודעה על חזרה לארץ. לעניין זה ניתן ללמוד הן מאופן התנהלות המוסד עת חידש את תשלום קצבת הילדים לתובעת והן מהיקש מתקנות הגשת תביעות, כמפורט להלן: כפי העולה מחומר הראיות, התובעת לא נדרשה להגיש תביעה חדשה לתשלום קצבת ילדים, והמוסד לביטוח לאומי הסתפק בהודעתה על גבי הטופס שנשלח אליה (נ/1) שבנה שוהה בארץ. גם המוסד בסיכומיו מאשר כי לצורך חידוש תשלום קצבת ילדים אין צורך בהגשת טופס תביעה אלא די בפנייה לתבוע את חידוש תשלום קצבת הילדים (סעיף 17 לסיכומי המוסד לביטוח לאומי). תקנה 9 לתקנות הגשת תביעות קובעת כי "הודיע מי שמשתלמת לו גמלה, כי נוצרו נסיבות שבעדן הוא זכאי להגדלת הגמלה או לתוספת גמלה, יראו בהודעה תביעה לגמלה או לתוספת גמלה, לפי העניין". נראה לנו, שניתן להקיש מתקנה זו שגם במקרה של זכאות לחידוש גמלה, די בהגשת הודעה למוסד, יש לראות בהודעה תביעה, ואין צורך בהגשת טופס תביעה. האם התובעת הגישה תביעה לחידוש תשלום קצבת ילדים? משהגענו למסקנה כי לצורך חידוש תשלום קצבת ילדים די היה שהתובעת תגיש הודעה למוסד לביטוח לאומי ואין צורך בהגשת טופס תביעה, יש לבחון האם התובעת הגישה הודעה. אין מחלוקת כי בסמוך לאחר שובה לארץ הודיעה התובעת למוסד על שובה ארצה. על כך ניתן ללמוד ממכתב המוסד מיום 16.10.94 לתובעת (נספח א' לתצהיר המשלים של התובעת; סעיף 9 לעיל). אולם, לטענת המוסד אין לראות בהודעה זו של התובעת משום הגשת תביעה לחידוש תשלום קצבת ילדים. לעניין זה טען המוסד בסיכומים כי "אכן התובעת עדכנה את מחלקת הגבייה, כפי שעולה מתכתובת שצורפה לתצהיר המשלים, אולם לא נעשתה פנייה למחלקת ילדים או פנייה הנוגעת לקצבת ילדים. העדכון נוגע לענייני גבייה ולא מוזכרת קצבת ילדים". אין בידינו לקבל את עמדת המוסד, ואנו סבורים כי יש לראות בהודעת התובעת למוסד לביטוח לאומי על חזרתה ארצה תביעה לחידוש תשלום קצבת ילדים. כאמור, מדובר בחידוש הזכאות לגמלה, ובהיקש מתקנה 9 לתקנות הגשת תביעות די בהודעה כי "נוצרו נסיבות" שבגינן התובעת זכאית לחידוש תשלום קצבת ילדים, ולא נדרש שהתובעת תגיש טופס תביעה. כאמור, בסמוך לאחר שובה ארצה הודיעה על כך התובעת למוסד. אמנם, התובעת לא הודיעה במפורש כי ילדיה שבו עמה ארצה, ולא פנתה במפורש בבקשה לחידוש תשלום קצבת ילדים. אולם, קיימת חזקה כי ילדים בגיל בו היו ילדיה של התובעת במועד חזרתם ארצה נמצאים עם אמם. כפי שעלה מעדותה של גב' עוז, המוסד עצמו פועל לפי חזקה זו, עת מחלקת הגבייה מעבירה למחלקת ילדים מידע על נסיעה של מבוטח לחו"ל על מנת לבדוק זכאות לקצבת ילדים (עדות גב' עוז, ע' 5, ש' 24 - 26). כמו כן, על יסוד הודעתה של התובעת על נסיעתה לחו"ל שלל המוסד לביטוח לאומי את זכאותה של התובעת לקצבת ילדים מחודש אפריל 1992. לפיכך, די בכך שהתובעת הגישה למוסד הודעה על חזרתה לארץ על מנת שהמוסד יפעל לבירור זכאותה לחידוש תשלום קצבת ילדים. ככל שלא היה במידע על חזרתה של התובעת לארץ די כדי לקבוע את זכאותה לחידוש קצבת הילדים, היה על המוסד לביטוח לאומי לבקש ממנה מידע נוסף לבירור זכאותה. אין זה סביר כי הודעות המבוטח למחלקת גבייה כן משמשות בידי המוסד לשלילת זכאות לגמלאות, אולם אינן משמשות להענקת זכאות לגמלאות. זאת ועוד. אמנם בסניפי המוסד פועלות מחלקות שונות, על פי ענפי הביטוח השונים. אולם, מחלקות אלה הן חלק מגוף אחד - המוסד לביטוח לאומי - ואין מדובר בגופים נפרדים, שאין קשר ביניהם. לפיכך, משמסרה התובעת הודעה על חזרתה לארץ למחלקת גבייה, יש לראות בהודעתה פנייה למוסד לביטוח לאומי לחידוש תשלום קצבת ילדים. התקופה בעדה זכאית התובעת לקצבת ילדים: המוסד טען כי ככל שייקבע שדחיית התביעה בגין שיהוי אינה כדין, יש לפעול לפי ההלכה בעניין אמיר ביתן [עב"ל 1069/04 ביתן - המוסד לביטוח לאומי, מיום 3.8.2005] ולקבוע כי הזכאות היא שבע שנים קודם לתביעה לחידוש קצבה (בהתאם להתיישנות הכללית). נציין, כי המוסד לביטוח לאומי לא העלה טענת התיישנות בכתב ההגנה אלא טענת שיהוי בלבד, ואף הדגיש בסיכומי הטענות מטעמו כי יש שוני מהותי בין שיהוי להתיישנות. לנוכח העובדה שהמוסד לא העלה את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה לכאורה אין מקום להיזקק לה. אולם, בפסק הדין בעניין ביתן בית הדין הארצי הגביל את תקופת הזכאות לשבע שנים לפני הגשת התביעה למוסד, דהיינו בשלב בו בוודאי לא הועלתה טענת התיישנות על ידי המוסד, וקבע כי "מן הראוי להתאים את תקופת התשלום למפרע לתקופת ההתיישנות הקבועה בחוק ההתיישנות". למותר לציין, כי פסיקתו של בית הדין הארצי מחייבת, ולכן אנו קובעים כי התובעת זכאית לתשלום קצבת ילדים החל מחודש יולי 1999, שבע שנים לפני פנייתה למוסד בעניין תשלום קצבת ילדים. לעניין זה נציין כי מכתבה של התובעת (נספח ג' לתצהירה) הוא מיום 10.7.2006 ולא מחודש ספטמבר 2006, כפי שמשתמע מהחלטת המוסד לביטוח לאומי מיום 27.9.2006 (נספח ד' לתצהיר התובעת). סוף דבר: התביעה מתקבלת חלקית, ואנו קובעים כי התובעת זכאית לקצבת ילדים בעד התקופה החל מחודש יולי 1999 בעד שלושת ילדיה, עד הגיעו של כל אחד מהם לגיל 18. למען הסר ספק מובהר כי על תשלום הגמלאות חל סעיף 297א לחוק הביטוח הלאומי ולא חלות הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א - 1961. המוסד לביטוח לאומי ישלם לתובעת הוצאות בסך של 4,000 ₪. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא למוסד פסק הדין יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. זכות ערעור: כל צד רשאי להגיש ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לו פסק הדין. ניתן היום, י"ט אייר תשע"א, 23 מאי 2011, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. נ.צ (עובדים) מר שלמה פרלוב לאה גליקסמן,סגנית נשיא נ.צ ( מעבידים)גב' רות אסרף - באני קטיניםקצבת ילדים