ערעור של מרצים - בית דין לעבודה

פסק דין לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופטת יעל אנגלברג-שהם ונציג העובדים מר שאול סימון, עב 5572/04) מיום 7.11.2006, בה נדחתה ברובה תביעת המערערים (להלן: המרצים) לתשלום זכויות שונות מהמשיבה (להלן: המכללה), מכוח תקופת עבודתם בה וסיומה. [2] המרצים הועסקו במשיבה, כמרצים לאנגלית מיום 1.10.2000 ועד ליום 30.9.2003, על פי תנאי עבודה שסוכמו בחוזה עבודה אישי אשר נחתם בין הצדדים בכל שנה, ובו נקבעו, בין היתר, שכר העבודה לשעה, וכן מספר שעות ההוראה לאותה שנה. בנוסף, ביום 20.10.2002 נחתם בין המערער 1 לבין המכללה חוזה לפיו יועסק הוא כמורה מן החוץ בחוג לתקשורת ולקולנוע, על בסיס שכר חודשי, בתקופה שבין 1.1.2002 לבין 30.6.2003. נסיבות סיום העסקת המרצים, ומועד מתן ההודעה על כך נתונות במחלוקת בין הצדדים. לטענת המרצים, המכללה היא אשר הביאה את העסקתם לכדי סיום. זאת משהחליטה באופן חד צדדי להקטין באופן משמעותי את היקף עבודתם, ובנוסף להעביר את מועד העסקתם להיות בשעות אחר הצהריים. לטענתם, הודעת הפיטורים מצאה את ביטויה ביום 16.9.2003, במכתב אשר יצא מאת המנהלת האדמיניסטרטיבית של המכללה. מנגד, טוענת המכללה כי המרצים היו מודעים לשינוי במערך לימודי האנגלית במכללה עוד ביום 23.7.2003, ועל כן היו יכולים לצפות את השינויים בהיקף ההעסקה ובתנאיה בשנת הלימודים אשר החלה באוקטובר 2003. מוסיפה המכללה וטוענת שהוצע למרצים ללמד במסגרת המכינה ללימודי אנגלית במכללה שהתקיימה בחודש ספטמבר 2003, וכן ללמד בהיקף מצומצם ובשעות אחר הצהריים בשנת הלימודים שלאחריה, והמרצים הם אשר סרבו להצעה. לטענת המכללה, אין במכתב מאת המנהלת האדמיניסטרטיבית משום הודעת פיטורים, אלא הוצע למרצים לפנות לגורמים ניהוליים במכללה בעניין תנאי העסקתם, והם אשר בחרו שלא לעשות כן. עם זאת, טוענת המכללה כי לפנים משורת הדין, בחרה לשלם למרצים את פיצויי הפיטורים, ואלו שולמו בחודש נובמבר 2003. המרצים הגישו את תביעתם לבית הדין האזורי, במסגרתה תבעו הם הפרשי פיצויי פיטורים, הפרשי שכר, פיצויי הלנת שכר והלנת פיצויי פיטורים, דמי הבראה, דמי חופשה שנתית ופיצוי בגין הפסד השתכרות. [3] בית הדין האזורי דחה את רוב רובה של תביעת המרצים, פרט לרכיב הפרשי פיצויי הפיטורים לזכות המערערת 2, בסכום של כ-330 ש"ח, אשר התקבל תוך שהמכללה מודה בטעותה בעניין זה. התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים נדחתה מחמת התיישנות; התביעה להפרשי שכר, לפיצויי הלנת שכר, להפרשי דמי חופשה שנתית ולפיצוי בגין הפסד השתכרות נדחתה בהיעדר ראיות מספיקות לתמיכה בה; והתביעה להפרשי דמי הבראה נדחתה תוך קבלת גרסת המכללה לעניין היקף המשרה בה הועסקו המרצים. בית הדין האזורי חייב את המרצים בהוצאות משפט בסך 6,000 ש"ח בתוספת מע"מ. [4] בערעור שלפנינו, טוענים המרצים כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, בכל הנוגע לנסיבות פיטוריהם ולמועדם, להיקף עבודתם בפועל במכללה, וכפועל יוצא גם כנגד מסקנותיו המשפטיות הנגזרות מהן. בנוסף, טוענים המרצים כנגד פסיקת ההוצאות שנפסקו לחובתם, תוך שהם מבססים טיעונם זה על קבלת רכיב הפרשי פיצויי הפיטורים שבכתב התביעה. מנגד, תומכת המכללה בפסק הדין האזורי מטעמיו, ומוסיפה ותומכת בפסיקת ההוצאות, תוך הדגשה כי חלקה הארי של התביעה נדחתה על ידי בית הדין האזורי, פרט לעניין רכיב הפרשי פיצויי פיטורים. רכיב זה, לטענתה, לא שולם עקב טעות, ודי היה בפנייה ישירה אליה בעניין זה, כדי להביא לתשלום הסכום האמור, מבלי שיהיה צורך לערב את בית הדין בכך. [5] לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור, ולטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. פסק דינו של בית הדין האזורי הינו פסק דין מבוסס היטב בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המשפטיות, ולא נמצא טעם משפטי המצדיק את התערבותנו בו. הערעור שלפנינו מכוון בעיקרו כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, ואין זה ממנהגה של ערכאת הערעור להתערב בהן, אלא במקרים חריגים (ראו: עע 424/06 מטבחי שרת בע"מ - ילנה גרוחולסקי, ניתן ביום 2.8.2007, והאסמכתאות המובאות שם). אי לכך, הרינו מאשרים את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב -1991. זאת, פרט לעניין גובה ההוצאות, כפי שיפורט להלן. [6] גובה ההוצאות - צודקת המכללה בטענתה כי רובה של התביעה נדחתה. עם זאת, אנו סבורים כי בנסיבות המקרה שלפנינו, אין להתעלם מהפגיעה בתנאי העסקתם של המרצים העומדת ברקע סיום העסקתם, כפי העולה מפסק הדין האזורי. על כן, אנו מבטלים את החיוב בהוצאות משפט שבית הדין האזורי הטיל על המרצים. ככל שהסכום שולם הוא יוחזר למרצים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום ועד למועד השבתו למרצים. [7] סוף דבר - הערעור נדחה, פרט לעניין הוצאות המשפט שנפסקו לחובת המרצים בבית הדין האזורי. הוצאות אלו יוחזרו למרצים, ככל ששולמו, כפי האמור בסעיף 6 לעיל. בנסיבות המקרה, לא ייעשה צו להוצאות בערעור. ערעורבית הדין לעבודה