עיכוב ועדה רפואית לנפגעי עבודה

בבקשתו מבקש המוסד לביטוח לאומי לעכב העמדתו של המשיב בפני ועדה רפואית לנפגעי עבודה, וזאת עד להכרעה בערעורו: החלטה השופט שמואל צור 1. בפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מיכל פריימן ונציגי הציבור מר משה קידר וגב' שרה קן-קנטי; תיק בל 2977/04) מיום 29.11.05, אשר קבע, כי יש להכיר בתאונה שארעה למשיב ביום 24.7.01 כתאונת עבודה. 2. ביום 1.1.06 הגיש המבקש (להלן- המוסד) ערעור על פסק הדין ובמקביל הגיש לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 7.9.06, ומכאן הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לנו. 3. בבקשתו מבקש המוסד לעכב העמדתו של המשיב בפני ועדה רפואית לנפגעי עבודה, וזאת עד להכרעה בערעורו. המוסד טוען כי לא ראוי לקיים דיון בועדה רפואית על בסיס שאלה משפטית השנויה במחלוקת בין הצדדים. לטענתו, החזרת עניינו של המשיב לועדה רפואית בטרם נדון ערעורו של המשיב, יש בה כדי לגרום להוצאה מיותרת של כספי ציבור, שכן מינוי ועדה רפואית כרוך בהתכנסות אנשי מקצוע המקבלים תמורה עבור ישיבתם בועדה. המוסד טוען כי זכויותיו של המשיב לא יפגעו אם יעוכב זימונו לועדה עד למתן החלטה בערעור, מן הטעם שהדיון בועדה יכול להיערך גם לאחר הדיון בערעור והחלטת הועדה תעניק לו זכויות למפרע, כך שלא ייגרם לו נזק. בנסיבות העניין, כן טוען המוסד, הנזק הצפוי לו אם לא יעוכב הביצוע ויתקבל הערעור גדול מהנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע עד לאחר הדיון בערעור. 4. המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי יש לפעול על פי הכלל כי הגשת ערעור אינה מעכבת ביצועו של פסק דין שניתן. לטענתו, סיכויי הערעור של המוסד אינם גבוהים, שכן קביעת בית הדין האזורי מבוססת על תשתית עובדתית שהתבררה בפניו ועל עדות המשיב שהיתה אמינה בעיניו. טוען המשיב כי המוסד התעלם מחובתו על פי חוק ולא זימן אותן לבדיקה בועדה הרפואית, שעה שאין כל עילה חוקית לעיכוב זימונו. רק בחלוף כתשעה חודשים ממועד מתן פסק הדין (29.11.05) פנה המוסד לראשונה לבית הדין קמא בבקשה לעכב ביצוע פסק הדין. בית הדין, בהתבסס על ההלכה שנפסקה בעניין אלחדד (בש"א 1024/02 המוסד לביטוח לאומי -מיכאל אלחדד, מיום 22.1.02), קבע כי לא נטען שיגרם נזק למוסד אם תקבע זכאותו של המשיב לגמלה וזו תשולם לו. עוד טוען המשיב כי מטיעוני המוסד עולה מגמה להימנע מהעמדת כל נפגע שבעניינו הוגש ערעור לבדיקה בפני ועדה רפואית. לטענתו, גישה זו עלולה להביא לשיתוקו של מנגנון הועדות הרפואיות ותשלום גמלאות עד להשלמת הליכי הערעור. המשיב מוסיף וטוען כי המוסד לא הצביע על נסיבות לפיהן יהיה קשה או בלתי אפשרי להשיב המצב לקדמותו. הכרעה 5. לאחר שנתנו דעתנו לכלל נסיבות המקרה, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים בבקשה, אנו מחליטים לקבל את הבקשה. אכן, כלל הוא שהגשת ערעור אינה מצדיקה עיכוב ביצועו של הפסק שניתן. עיכוב הביצוע הוא חריג ומתקיים שעה שהערעור מעלה סיכויים טובים לזכות בערעור ובנוסף נסיבות העניין מצביעות על כך שאם יבוצע פסק הדין יהיה זה קשה או בלתי אפשרי להחזיר את המצב לקדמותו (בש"א 216/89 אברהמי נגד בנק המזרחי, פ"ד מ"ג(2) 173, 174). 6. אומנם, המוסד לא הביא בפנינו כל ראיה ממשית, שיש בה כדי להעיד שלא יעלה בידי המשיב להחזיר את סכומי הגמלה או המענק, ככל שישולמו לו בעקבות החלטת הועדה הרפואית, אם יתקבל הערעור. עם זאת, בהתחשב בטענות המוסד בערעור ובשים לב למועד הקרוב של הדיון בערעור (30.11.06), אנו מוצאים לנכון לעכב את העמדת המשיב בפני ועדה רפואית עד מועד הדיון בערעור. במהלך הדיון בערעור יוכלו הצדדים להשמיע טענותיהם באשר להמשך עיכובו של פסק הדין. 7. סוף דבר: הבקשה מתקבלת. רפואהתאונת עבודהועדה רפואית