מבוא התובע, יליד 19.11.1988, נפגע בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"), ביום 09.10.2005 בעת שחצה את הכביש כהולך רגל ורכב פגע בו. הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות ועל כן המחלוקת נסבה בשאלת גובה הנזק בלבד. מטעם התובע העיד הוא עצמו ואמו, הגב' מירי כהן. הנתבעת לא הביאה עדים מטעמה. מומחה בית המשפט, ד"ר צבי כהן, זומן לחקירה על חוות דעתו, ע"י ב"כ הנתבעת. הפגיעה והנכות הרפואית 4. ממקום התאונה הובא התובע באמבולנס לבית החולים שיבא בתל השומר, כאשר בתעודת חדר מיון צוין כי הוא סובל משבר פתוח בשוק ימין ורגישות מעל מרפק שמאל. התובע עבר ניתוח ברגלו, בוצעה רדוקציה של השבר והרגל קובעה באמצעות מסמר תוך לשדי. התובע אושפז במחלקה האורטופדית של בית החולים ושוחרר לביתו בתום 10 ימי אשפוז, ביום 19.10.2005 עם המלצות להמשך פיזיוטרפיה ביתית יומית לשמירה על טווח תנועות של הקרסול והברך. כחודשיים לאחר התאונה עבר התובע צילום של המרפק ונמצאו רסיסי עצם קטנים בקצה האולקרנון שיכולים להתאים לשבר תלישה. 5. לאחר התאונה המשיך והתלונן התובע על כאבים ואי יציבות בזמן הליכה בברך ימין וכן על כאבים במרפק ימין . התובע טופל והיה במעקב רפואי הן במסגרת קופת החולים והן במסגרת בית החולים. 6. ד"ר צבי כהן מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי. בבדיקתו הקלינית ציין כי נמצאה רגישות והגבלה ביישור מרפק ימין, צלקות באורך כולל של כ- 33 ס"מ, התעבות גרמית קדמית רגישה באזור השבר בטיביה עם הגבלה קלה בכיפוף הקרסול . את נכותו הצמיתה של התובע העמיד המומחה על 10% לפי תקנה 41 (7) ב' (III) לתקנות המל"ל בגין ההגבלה ביישור מרפק ימין, 5% לפי תקנה 48(3) א' לתקנות המל"ל בגין עיוות השוק והגבלה בתנועות קרסול ימין ו- 10% לפי תקנה 75(1) ב' לתקנות המל"ל בגין הצלקות ברגל ימין. הנכות הצמיתה המשוקללת הועמדה על 23%. 7. המומחה זומן לחקירה על חוות דעתו. גם לאחר החקירה לא ראה המומחה לשנות מן הנכות שקבע לתובע. 8. לטענת ב"כ הנתבעים, אין לקבל את שיעור הנכות שקבע המומחה הן בהתייחס לפגיעה הנטענת במרפק ימין והן בהתייחס לפגיעה הנטענת בקרסול ימין. 9. בכל הנוגע לפגיעה במרפק, טוענת ב"כ הנתבעת כי מחקירת המומחה מתעורר ספק של ממש באשר לקשר הסיבתי הרפואי שבין התאונה לבין הנזק שנמצא באולקרנון. עוד נטען כי אם בכל זאת ימצא בית המשפט כי הוכח הקשר הסיבתי הרפואי, כי אז טווח תנועת יישור המרפק, בשיעור של 20- מעלות, איננו מקנה נכות כלשהיא לפי תקנה 41(7) ב' 3 לתקנות המל"ל עליה הסתמך המומחה. לטענת ב"כ הנתבעים אין המומחה רשאי להשתמש בתקנה 35 שכן קיימת תקנה ספציפית המתאימה לממצאים הרפואיים שמצא המומחה. עוד טענה ב"כ הנתבעים כי במידה ולא תתקבל טענתה ולפיה לא נותרה לתובע נכות במרפק כלל, כי אז יש לקבוע לתובע נכות שאיננה עולה על 6%, בהתאמה לתקנה 41(7) (ב) בין 3 ל- 4. 10. בכל הנוגע לפגיעה הנטענת בקרסול, נטען כי ההגבלה שמצא המומחה בבדיקת קרסול התובע הייתה זניחה בעוד שעל פי התקנה עליה הסתמך המומחה נדרשת הגבלה "ניכרת". עוד נטען כי תקנה 48(3) א' עוסקת בהגבלה בתנועות הקרסול ולא בעיוות הצורני של השוק. כמו כן נטען כי המומחה אישר כי התלבט האם להעניק לתובע נכות בשיעור של 2.5%, 3% או 5% ולבסוף קבע 5% מבלי לתת כל הסבר לכך. לאור האמור מבקשת ב"כ הנתבעים לקבוע כי אם נותרה לתובע נכות בקרסול כתוצאה מפגיעתו בתאונה הנטענת, הרי שנכות זו איננה עולה על 2.5%. 11. מנגד טוען ב"כ התובע, כי לא התקנה הספציפית הינה הבסיס לקביעת הנכות, אלא המגבלות שנמצאו בבדיקה. לטענתו ד"ר כהן היה רשאי להתאים את דרגת הנכות כפי שעשה ולא ניתן לומר כי לא קיימת נכות גם אם הממצאים אינם מתיישבים במלואם עם תקנות המל"ל. 12. לטענת ב"כ התובע יש לקבל את חוות דעתו של ד"ר כהן ולקבוע כי נכותו הרפואית של התובע הינה בשיעור של 23%. 13. לאחר ששבתי ועברתי על המסמכים הרפואיים, על חוות דעתו של המומחה ובעיקר על חקירתו הנגדית, ראיתי לקבל את הסבריו באשר לשיעור הנכות שראה לקבוע. 14. המומחה הבהיר בדבריו כי מצא קשר סיבתי בין התאונה לפגיעה במרפק שכן היה מצפה לראות תיעוד על אותה פגיעה לו התרחשה קודם לפגיעה בתאונה נשוא התביעה. ראה דבריו בעמ' 4 לפרוטוקול: "את אומרת לי שהפגיעה במרפק מתייחסת למצב קודם שהיה אצל התובע שהתאונה "תפסה על ( צ"ל: עליו (ח.ו.ו.) )טרמפ" ואת מפנה אותי לפגיעה קודמת באותה יד, שנה בערך לפני התאונה והתובע אמר לי שהוא התלונן על כאבים במרפק 4 חודשים לאחר התאונה, אני מבקש לעצור אותך כאן. התובע אמר 4 חודשים וזה נרשם, אבל בנושא של דיון וסיכום ניתן לראות שיש תיאור של צילומי רנטגן כבר חודשיים לאחר התאונה שבהם יש תיאור של הממצאים האלה, אולי הוא לא זכר". ובהמשך בעמ' 5 לפרוטוקול: "את שואלת האם סביר שנפגע לא יתלונן על שבר כזה במשך 4 חודשים, אני משיב לך שבמקרה הספציפי הזה יתכן, משום שאנחנו מדברים על שבר זעיר , שבר תלישה הוא יכאב בתנועות מסוימות...". 15. עוד יש לציין כי כבר במסמכים מיום התאונה ישנה תלונה על פגיעה ביד גם אם אינה ספציפית למרפק (ראה חקירתו של המומחה על ידי ב"כ התובע בעמ' 7 לפרוטוקול). 16. באשר לטענה הנוגעת לשיעור הנכות במרפק, ציין המומחה כי קבע את הנכות במרפק בשיעור של 10% משום שלדבריו ישנה הגבלה בתנועה. ראה דבריו בעמ' 7 לפרוטוקול: "לשאלת בית המשפט- במרפק יש הגבלת תנועה ומכאן הגבלה תפקודית ולכן כן יש לו נכות מסוימת. אם ב"כ התובע מציע שימוש בתקנה 35, יש אפשרות לעשות כן. ... אתה שואל לו סברתי שאין נכות במרפק אז לא הייתי מעניק אחוזי נכות, אני משיב לך שנכון. אתה אומר לי שהגעתי למסקנה שיש 10% נכות וזה פחות משנה על פי איזה תקנה, אני משיב לך שנכון." ובהמשך, בעמ' 8 לפרוטוקול בהשלמת חקירה נגדית מצד ב"כ הנתבעת: "את אומרת לי שאם כך "נאנסתי" בסיטואציה שנוצרה להסכים שהנכות מתאימה לסעיף 35 תחת לומר שבעצם לא מגיעה נכות בגין ההגבלה בתנועה שמצאתי, אני משיב לך אין ספק שלתובע יש נכות בכך שהוא לא מיישר את המרפק אפילו לצורך ביצוע הברגה. 20 מעלות זו הגבלה ביישור שהייתי מחפש מענה בתקנות והייתי מתאים אותה. אני מניח שהייתי מחפש תקנה שתתאים ואז המחוקק נתן לי אפשרות יותר קלה. זו דרך העבודה שלנו." 17. בכל הנוגע לנכות שנקבעה בגין הפגיעה בקרסול, ציין המומחה כי העיוות גורם להפרעה בתפקוד. ראה עמ' 3 לפרוטוקול: "את מבקשת שאסכים איתך שהעיוות לא גורם להגבלה או להפרעה כלשהי. אני משיב לך שהתשובה היא לא חד משמעית. הקרסול לא נפגע ומאיפה באו הגבלות בתנועה? גם ההתעבות בעצם היא תהליך של חיבור העצם ולמעשה מה שגורם לכל העיוות או להגבלה בתנועות זה הפגיעה בשרירים שמסביב לעצם. עצם הפגיעה בשוק היא פגיעה מעבר לפגיעה בציר עצמו. היא מבטאת פגיעה גם ברקמות הרכות הבאות לידי ביטוי בהגבלה בתנועה שגם היא הגבלה בתפקוד...". 18. לסיכומה של נקודה זו ראיתי לקבל את קביעת מומחה בית המשפט ולפיה נכותו הרפואית המשוכללת של התובע עומדת על 23%. המומחה סוברני לעשות שימוש בתקנה בהתאמה מקום שמצבו של הנפגע אינו עונה במדויק על נוסחן של התקנות. המומחה הבהיר את הסיבות שהביאו אותו לקבוע את אותו שיעור נכות שקבע בגין כל אחת מן הפגימות. לא ראיתי ליחס משקל לפגיעה בתאונת הדרכים מיום 13.8.06 אליה הפנתה ב"כ הנתבעת במהלך חקירתם הנגדית של המומחה ושל התובע שכן אותה תאונה ככל הנראה לא הובילה לכל פגיעה גופנית מתמשכת שיכול שיהיו לה השלכות על נכותו של התובע. הנכות התפקודית 19. התובע טוען כי בעקבות התאונה הוא סובל מכאבים ברגל ימין, המתגברים לאחר כל מאמץ פיזי, ולטענתו הוא אינו יכול להתמיד בהליכה ממושכת או בעמידה ממושכת שכן מיד הוא מתחיל לסבול מכאבים ברגל והכאב מקרין לכל אורכה ( ראה סעיף 9 לתצהיר התובע). 20. עוד טען התובע כי הוא מוסיף לסבול מכאבים ביד ימין ואינו מסוגל לבצע פעולות פיזיות אלא קלות. הוא נמנע למשל מנשיאת שקיות קניות כבדות (ראה סעיף 10 לתצהיר התובע ). 21. התובע לא סיים את לימודיו בבית הספר ולאחר 10 שנות לימוד הפסיק את לימודיו ופנה לעבוד במסעדה שבניהולו של אביו. 22. לטענת התובע עבודתו במסעדה כללה עזרה בעבודות הניקיון, בעבודות במטבח, נשיאת ציוד ומשלוחים למסעדה והוא למד כיצד לנהל את המסעדה (ראה סעיף 3 לתצהיר התובע וכן עמ' 12 לפרוטוקול). לאחר התאונה אינו יכול לשוב ולבצע את אותן עבודות ועבודתו במסעדה מסתכמת במספר שעות ביום בישיבה ליד הקופה. לטענת התובע שב לעבוד במסעדה רק כשנה וחצי לאחר התאונה. 23. לטענת התובע, בעקבות התאונה לא גויס לצה"ל, שכן בשל הפגיעה נשוא התביעה לא הסכים צה"ל לגייסו לתפקיד קרבי אלא ביקש לתת לו תפקיד מנהלי. בשל כך פעל לצורך שחרורו (ראה סעיף 13 לתצהיר התובע). מחקירתו בעמ' 13 לפרוטוקול וכן מעיון בנ/2 עולה כי לצורך שחרורו מצה"ל טען התובע באוזני הקב"ן כי הוא מעולם לא התגורר מחוץ לבית אימו וכי הוא אינו מסוגל לשרת בצבא כלל. 24. ב"כ התובע טוען כי מאחר והתובע לא השלים 12 שנות לימוד, וכן לא עמד בפני בחינות הבגרות, אזי יהיה עליו למצוא עצמו עובד בעבודת כפיים ולא בעבודה פקידותית. עוד הוא טוען כי הפגיעה בנסיבות דנן הינה פגיעה תפקודית וכי יש לקבוע כי שיעור הנכות התפקודית אינו נופל מ- 14.5% נכות. 25. ב"כ הנתבעת טוענת מנגד כי לנכות הרפואית של התובע אין כל משמעות תפקודית. 26. לטענת ב"כ הנתבעת, התובע עצמו איננו טוען להגבלה תפקודית בגין הפגיעה הנטענת במרפק וההגבלה היחידה לה טוען התובע הינה הגבלה ברגל. 27. עוד היא מוסיפה וטוענת כי במשך כל השנים שלאחר התאונה, עובד התובע במסעדה של המשפחה ומשמש כיד ימינו של אביו. לטענת ב"כ הנתבעת התובע נמנע מהבאת אביו לעדות, עדות אשר הייתה יכולה לסייע לו להוכיח את ההגבלות להן הוא טוען במסגרת עבודתו. בכך לטענתה יש כדי לחזק את עמדת הנתבעת כי לתובע אין הגבלה תפקודית בעבודה. דיון 28. התובע סיים 10 שנות לימוד ואין לו תעודת בגרות. מתוך עדותו ועדות אמו עלה כי התובע סובל מלקות למידה שהקשתה עליו את הלימודים לאורך השנים וכי מטעם זה פרש מן הלימודים והחל לעבוד במסעדה שבבעלות אביו. במקביל החל התובע ללמוד בפרויקט "קידום" שמכוון לנוער שמתקשה בלימודים ומתוך כוונה לאפשר לו מסגרת לימודית גם אם חלקית במהלך השבוע. יחד עם זאת יש להביא בחשבון שהתובע יידרש לעבודות שאינן דורשות השכלה גבוהה בכל תחום ומכאן שהמרכיב הפיזי יהיה משמעותי יותר. 29. התובע לא התגייס לצה"ל ושוחרר ע"י הקב"ן משירותו. לעניין זה עשויה להיות השלכה על סיכויו להשתלב במקומות עבודה בעתיד, אם לא יוסיף לעבוד במסעדה של אביו. לא ראיתי לקבל טיעונו של התובע כי העדר השירות בצבא הוא פועל יוצא של הפגיעה. ראשית כלל לא הוכח כי התובע היה מוצב כלוחם גם אילולא התאונה. שנית, יותר מכל מלמד הדבר על יכולתו של התובע להתמודד עם מצבים שאינם נוחים לו ושאינם עונים לרצונו.יכולת שכנראה אינה גבוהה. לכך אין כל קשר עם הפגיעה האורטופדית נשוא התביעה. 30. לעדות התובע באשר לקשייו לשוב לסוגי העבודות שביצע במסעדה עובר לתאונה, לא באה כל תמיכה. ככל שביקש התובע לשכנע כי אין באפשרותו לעסוק באותן מטלות וכי הוא משמש רק כמי שיושב ליד הקופה במסעדה וגם זאת רק בשעות שאביו לא נוכח במסעדה, היה עליו להביא את אביו לעדות. 31. מתוך דבריו של התובע עלה כי הוא החל עבודתו אצל אביו כמתלמד על מנת שבבוא היום יוכל לעזור לו בניהול המסעדה. לא השתכנעתי כי התובע אינו יכול לתת כתף בעבודות ניקיון בכלל, בביצוע משלוחים ברכב שבו ממילא הוא עושה שימוש יום-יומי, עזרה בבר ובמטבח. נכותו בכל אחד מן האיברים אינה גבוהה. אני מקבלת שהתובע יתקשה להרים משא כבד או לעמוד שעות על רגליו. אלא שבכל אחת מן העבודות שהוזכרו לעיל הוא יכול לתרום ולסייע בחלק מן הזמן. כשם שהתובע נוסע יום-יום מביתו ביהוד למסעדה בכפר-סבא כך הוא יכול לבצע סידורים או משלוחים ברכב עבור המסעדה. ניקיון שולחנות המסעדה, אחת הפעולות שתיאר כי ביצע עובר לתאונה, אינו דורש מאמץ ניכר בשתי הידיים ונראה כי הוא יכול לבצע זאת גם במצבו הנוכחי. 32. לנכות בגין הצלקות אין השפעה תפקודית. 33. בשוקלי כל אלה ראיתי להעמיד את הנכות התפקודית על 12% נכות לצמיתות כאשר בתקופה שעד שיבתו של התובע לעבודה ראיתי לחשב נכות תפקודית גבוהה יותר לאותה תקופה. שיעור השתכרות 34. התובע נפגע בעת שהיה קטין. שכרו בסמוך לתאונה עמד על - 4,000 ₪ ברוטו לחודש. עם שובו לעבודה במסעדה עלה שכרו של התובע באופן ניכר והוא עומד על - 7,908 ₪ ברוטו בהתאם לתלושי השכר שצירף לתצהירו. 35. לטענת ב"כ התובע הבסיס לחישוב השכר צריך להיות השכר הממוצע במשק. 36. ב"כ הנתבעת מקדישה פרק נכבד בסיכומיה לעניין בסיס השכר הראוי לחישוב הפיצוי וטוענת כי אין מקום לערוך חישובים בהתאם לשכר הממוצע במשק , אלא יש לחשב את הפיצוי בהתאם לשכר המינימום ולחילופין בלבד על בסיס שכר שאיננו עולה על הסך של 4,000 ₪ ברוטו. 37. ב"כ הנתבעת מבקשת ללמוד על יכולות נמוכות של התובע ומכאן על כושר השתכרות נמוך בשל העובדה שעזב את הלימודים בכיתה י' וכי הוא סובל מקושי לשבת שעות ארוכות וחייב כהגדרתו: "לזוז כל הזמן". 38. על פי הפסיקה מקום שנפגע קטין הכלל הוא שיש לחשב את הפסדי שכרו בעתיד על בסיס השכר הממוצע במשק. במקרה שבפניי החל התובע להשתכר בסמוך לאירועים סך של 4,050 ₪. סכום זה צמוד להיום עומד על - 4,700 ₪. שכר זה שולם לתובע עובר לאירועים נשוא התביעה וכבר אז בהיותו קטין השתכר למעלה משכר המינימום. 39. שכרו של התובע לאחר שובו לעבודה לאחר התאונה עומד על 7,908 ₪ נכון לשנת 2008 בהתאם לשכר מצטבר בחודש 12/08. סכום זה בניכוי מס הכנסה עומד על - 7,426 ₪ לחודש. מאז נתוני השכר לסוף 2008 לא הובאו נתוני שכר ואני מניחה שהתובע מוסיף להשתכר סכום דומה. לא הובא כל הסבר לעלייה הדרמתית בשכרו של התובע מיד עם שובו לעבודה אצל אביו ואני מניחה שהדבר נבע מהיותו בנו של הבעלים. יחד עם זאת ראיתי להביא בחשבון שהתובע שומר על רמת שכר זו לאורך זמן. 40. בהתחשב עם האמור לעיל ראיתי לקבוע כי הפסדי שכרו של התובע עד לשובו לעבודה ב - 1.7.07 יחושבו על בסיס שכרו שעובר לתאונה כשהוא צמוד ואילו הפסדי השכר בעתיד יחושבו על בסיס השכר הממוצע במשק. עצם העובדה שאדם אינו משכיל עדיין אינה מלמדת בטרם השתלב במעגל העבודה שאין ביכולתו להשתכר את השכר הממוצע במשק. יתרה מכך על פי הפסיקה מחויבים אנו להניח שנפגע כזה היה מגיע להשתכרות שהינה בשיעור השכר הממוצע במשק ודי אם אפנה לדברי המשנה לנשיאה, כב' השופט ריבלין בעניין ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' רים אבו חנא ואח' פורסם במאגרים המשפטיים. דיון בראשי הנזק הפסד השתכרות בעבר 41. ב"כ התובע עותר לפסיקת פיצוי בגין תקופה של 18 חודשים בהם לטענתו נעדר התובע מעבודתו. 42. לטענת ב"כ הנתבעת, מביקורו של התובע במרפאה ביום 1.12.05 עלה כי התובע יכול להתחיל בשיעורי נהיגה, ומשכך לטענתה כבר מיום זה לא הייתה כל מניעה כי התובע ישוב לעבוד. 43. לאחר שעברתי על חוות דעתו של המומחה ואף על המסמכים הרפואיים נמצאתי למדה כי חודשיים וחצי לאחר התאונה שב התובע להליכה בדריכה מלאה. מכאן שאני סבורה כי חודש וחצי לאחר מכן יכול היה התובע להתחיל לשוב לעבודה. באותו הזמן כבר קיבל אישור להתחיל שיעורי נהיגה משמע מצבו אינו כזה שמחייב רביצה בחוסר מעש. יש לציין כי התובע לא טרח לקבל אישורי אי כושר והתייחסות לכך נמצאה רק בסיכום האשפוז בשיבא. 44. כאמור אני סבורה כי תקופת אי כושר בת 4 חודשים בנסיבות המתוארות הינה סבירה ועל כן זכאי התובע לסך של - 4,700 X 4 = 28,800 ₪ ובצירוף ריבית מאמצע תקופה (10.12.05) - 33,617 ₪. 45. לאחר תקופה זו ראיתי להעמיד את הנכות התפקודית על 25% ובמכפלת שכרו שעובר לתאונה וזאת עד ליום 1.7.07 וסה"כ 16.5 חודשים דהיינו - 4,700 X25% X 16.5 = 19,387₪ ובצירוף ריבית מאמצע תקופה (10.10.06) - 21,840 ₪. 46. לאחר מכן איני סבורה כי התובע הוכיח הפסדי השתכרות. מכאן שסה"כ הפסדי ההשתכרות בעבר עומדים על - 55,457 ₪. הפסד השתכרות בעתיד 45. כאמור לעיל ראיתי להביא בחשבון הפסדי השכר בעתיד כי התובע היה משתכר את השכר הממוצע במשק. שכר זה עומד נכון להיום על - 8,015 ₪ ובניכוי מס הכנסה - 7,500 ₪. 46. חישוב אריתמטי של הנכות התפקודית שראיתי לקבוע , במכפלת השכר הממוצע במשק ובניכוי מס הכנסה ובהיוון מתאים ל - 45 שנים מביאנו לסך - 7,500 ₪ X 12% X 296.1290 = 266,508 ₪. הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים: 48. לטענת ב"כ התובע לאור החקיקה בעניין זכויות פנסיוניות יש מקום לפסוק לתובע פיצוי באב נזק זה בסך של 75,000 ₪. 49. מנגד, טוענת ב"כ הנתבעת כי טענת התובע להפסדים אלה נטענת בעלמא וללא כל ביסוס. 50. אכן נוכח החובה שבחוק להפריש עבור עובד סכומים לצורך קרן פנסיה, ראיתי לפסוק סך של 20,000 ש"ח בגין הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד 51. ב"כ התובע טען כי לתובע נגרמו הוצאות רפואיות אשר לא כולן מכוסות בסל הבריאות וכי על מבוטח קופ"ח לשאת בהשתתפויות בגין ביקורים אצל רופאים מטפלים וטיפולים רפואיים. עוד טען כי התובע לא השכיל לשמור קבלות על כל ההוצאות שהיו לו. 52. מנגד טוענת ב"כ הנתבעת כי כל טיפולי התובע מכוסים במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי וכי התובע העיד כי משך מספר שנים הוא איננו מקבל טיפולים רפואיים. 53. אמנם הומצאו קבלות חלקיות בלבד אולם סביר בעיני כי בסמוך לאחר התאונה נדרש התובע להוצאות בגין השתתפות עצמית לטיפולים ותרופות. אשר לעתיד איני סבורה כי התובע יידרש לטיפולים נוספים שכן כפי שהעיד הוא אינו הולך לרופאים מזה זמן רב ואינו מטופל (ראה דבריו בעמ' 12 לפרוטוקול). 54. משכך, אני מוצאת לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בראש נזק זה ולהעמידו על - 3,000 ₪. הוצאות נסיעה בעבר ובעתיד 55. ב"כ התובע טען כי לתובע נגרמו הוצאות נסיעה הן לצורך קבלת טיפולים רפואיים והן בשל מצבו, כמו כן טען כי התובע נפגע ברגלו והוא מתקשה בעמידה ממושכת , סובל מכאבים ומגבלות ומשכך יש לפסוק לו פיצוי גם בגין נסיעות בעתיד. 56. לטענת ב"כ הנתבעת התובע החל לומד נהיגה סמוך לאחר התאונה. לאחר שקיבל רישיון קנה לו אביו רכב ומאז הוא נוהג בו. לטענת ב"כ הנתבעת יש לפסוק פיצוי רק בגין הקבלות שצורפו. 57. אכן התובע ואימו העידו כי התובע החל לקחת שיעורי נהיגה כ- 5 שבועות לאחר התאונה ומיד לאחר שהוציא רישיון נהיגה אביו קנה לו רכב. אולם סביר בעיני כי בסמוך לאחר התאונה , בשל הפגיעה ברגלו של התובע הוא נזקק לנסיעות מוגברות לטיפולים הרפואיים ובכלל. אשר על כן ראיתי לפסוק בראש נזק זה סך של 3,000 ₪ בגין הוצאות עבר. 58. בכל הנוגע לעתיד איני סבורה כי נכותו הצמיתה של התובע ברגלו מצדיקה פיצוי בראש נזק זה וזאת לאור שיעור הנכות הנמוך. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 58. לטענת התובע הוא נדרש לעזרה רבה בתקופה הסמוכה לתאונה והיא ניתנה לו על ידי משפחתו. אמו של התובע העידה כי נעדרה מעבודתה כחודש. מתוך תלושי שכר שצירפה עולה כי אכן נוכו לה ימי חופשה. כן צורף אישורו של הרופא המטפל לפיו התובע זקוק להשגחה למשך 18 ימים. לאור מהות הפגיעה חזקה כי התובע נדרש לעזרה מוגברת בתקופה הסמוכה לאחר הפגיעה שהיא מעבר לעזרה המצופה מבן משפחה. 59. בכל הנוגע לעתיד הרי שנכותו של התובע אינה גבוהה ויחד עם זאת ראיתי לפסוק סכום גלובלי מתוך התחשבות בקשייו של התובע לשאת משקל בידו ובהתחשב בסה"כ הנכות (למעט הנכות בגין הצלקות). את הפיצוי בגין עזרה לעבר ולעתיד ראיתי להעמיד על - 20,000 ₪. כאב וסבל 60. התובע היה מאושפז במשך 10 ימים ונכותו הרפואית עומדת על 23%. חישוב הפיצוי בראש נזק זה עומד על -48,627 ₪. 61. סה"כ הנזק עומד על - 416,592 ₪. סוף דבר 62. ראיתי להעמיד את הפיצוי המגיע לתובע מן הנתבעת בגין פגיעתו בתאונה מיום 09.10.2005, על סך של - 416,592 ₪. 63. הנתבעת תישא בהוצאות משפט על פי קבלות כשהן נושאות הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתן ועד לתשלום המלא בפועל. 64. כן תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד כחוק. סכום פסק הדין ושכר הטרחה יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 65. המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים בדואר. ניתן היום, י"ז אדר א תשע"א, 21 פברואר 2011, בהעדר הצדדים. שבר