החלטה 1. המבקשת פנתה לבית דין זה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר-שבע מיום 12.2.2008 (השופט אילן סופר ונציגי הציבור ורד הלל ושרגא כץ; עב 2142/06) (להלן: פסק הדין) עד להכרעה בערעור על פסק הדין. 2. וזה רקע הדברים: בבית הדין האזורי בבאר-שבע התבררה תביעתם של המשיבים, 88 עובדים פלסטינים שעבדו במפעל ישראלי באזור התעשייה "ארז" שבמתחם רצועת עזה. עבודתם הופסקה בשל ביצוע תוכנית ההתנתקות ועוד מספר חודשים קודם לכן בשל סגרים ממושכים שהטיל צה"ל על האזור. המשיבים עתרו לתשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי נסיעות, דמי חגים וביגוד. 3. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי בבאר-שבע, כי הדין החל על העסקתם של המשיבים הוא הדין הישראלי, ויש להחיל על נסיבות העניין את הנפסק בבג"ץ 5666/03 עמותת קו לעובד נ' המועצה המקומית גבעת זאב, ניתן ביום10.10.2007. בית הדין האזורי קיבל חלקית את תביעתם של המשיבים וחייב את המבקשת לשלם להם פיצוי פיטורים, פדיון חופשה ודמי הבראה בסכום כולל של 865,820 ₪ כשהם נושאים הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד סיום עבודתו של כל משיב ועד לתשלום המלא בפועל. 4. ביום 19.2.2008, כשבוע לאחר מתן פסק הדין, פנתה המבקשת לבית הדין האזורי בבאר-שבע בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בהחלטה מיום 24.2.2008 קבע בית הדין האזורי, כי ביצוע פסק הדין יעוכב באם הסכומים האמורים בו יופקדו בקופת בית הדין עד למתן פסק הדין בערעור. 5. בבקשה לפנינו ציינה המבקשת, כי שבועיים לאחר מתן פסק הדין מושא דיוננו, ניתן בבית הדין האזורי בבאר-שבע מפי השופטת יעל אנגלברג-שהם, פסק דין בו נדחתה על הסף תביעה לתשלום פיצויי פיטורים של עובדים תושבי עזה שהועסקו במתפרה בגוש קטיף ועבודתם הופסקה בשל ביצוע תוכנית ההתנתקות (עב 2128/06). באותו פסק דין נקבע, כך נטען, כי בנסיבות בהן חדלו העובדים להגיע למקום עבודתם בשל תוכנית ההתנתקות, אין לראות במעסיקם כמי שעשה מעשה אשר מלמד על כוונה להביא את יחסי העבודה לידי סיום. קיומם של פסקי דין בעלי קביעות סותרות מצדיק, לטענת המבקשת, היעתרות לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. הוסיפה המבקשת וטענה, כי ככל שלא יעוכב ביצוע פסק הדין, יקשה עליה מאוד או יהיה בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו ולנקוט בהליכי הוצאה לפועל כנגד המשיבים המתגוררים ברצועת עזה. המשיבים התנגדו לבקשה. לטעמם, סיכויי הערעור להתקבל קלושים ואין להקיש מפסק דינה של השופטת אנגלברג-שוהם שעסק בנסיבות שונות. לחילופין ביקשו המשיבים, כי ככל שבית הדין ימצא לנכון לעכב את ביצוע פסק הדין, יורה על הפקדת הסכומים שנפסקו בו בקופת בית הדין. 6. נתנו דעתנו לבקשה ולעמדות הצדדים בה, ובאנו לכלל מסקנה כי יש להורות על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי. מבלי לקבוע בשלב זה מסמרות בשאלת זכאותם של המשיבים לזכויות הסוציאליות להם עתרו, דעתנו היא, כי נוכח ראשוניותן ואופיין התקדימי של השאלות העומדות להכרעה בערעור, יש מקום להורות על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי, בכפוף להפקדת ערבות מתאימה. לכך יש להוסיף, כי מצאנו ממש בטענת המבקשת לפיה ככל שיתקבל הערעור, יקשה עליה להשיב את המצב לקדמותו ולגבות את כספה בחזרה מ - 88 המשיבים. 7. לפיכך אנו קובעים, כי יעוכב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר-שבע מיום 12.2.2008 בתיק עב 2142/06 עד להכרעה בערעור על פסק הדין. המבקשת תפקיד ערבות עצמית וערבות צד ג' להנחת דעתו של רשם בית דין זה. 8. טרם חתימה יוער, כי בשלב זה טרם חלף המועד להגשת הערעור על פסק הדין. לפיכך, החלטתנו זו כפופה ומותנית בהגשת הערעור על פסק הדין תוך המועדים הקבועים לכך בחוק, או בהתאם להחלטה על הארכת המועד להגשת הערעור. היה ולא יוגש הערעור במועדו או על פי החלטה בעניין הארכת מועד, תהא החלטתנו זו בטלה. עיכוב ביצוע