להלן החלטה בסוגיית חשש להיפרע - עיכוב ביצוע פסק דין: ה ח ל ט ה השופט שמואל צור 1. לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת סיגל דוידוב מוטולה ונציג ציבור מר עמירם מילר; עב 7940/05 ו-עב 7941/05), בו חויבה המבקשת לשלם למשיב 1 27,008 ₪ ולמשיב 2 51,512 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 5.9.05 ועד לתשלום בפועל. בנוסף, חויבה המבקשת לשלם לכל אחד מן המשיבים הוצאות משפט לרבות שכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. 2. המבקשת הינה חברה לייצור, הפצה ושיווק מוצרי מזון. המשיבים עבדו אצל המבקשת, בתקופות שונות, כמנהלי מכירות אזוריים עד לפיטוריהם. בבית הדין האזורי התבררו במאוחד תביעות שהגישו המשיבים נגד המבקשת לתשלום גמול שעות נוספות. בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיבים ברובה. בית הדין קבע, בין היתר, כי המשיבים אמנם היו אחראים על סוכנים חיצוניים, אך היו כפופים בכל פעולותיהם למנהלי המכירות ולכן אין מקום להתייחס אליהם כאל עובדים בתפקידי "הנהלה" עליהם לא חל חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן- החוק). עוד נקבע כי למרות העובדה שעבודת המשיבים בוצע, ברובה, מחוץ למפעלי המבקשת, הם התבקשו להחתים כרטיס נוכחות, למלא דו"ח יומי המפרט את שעות עבודתם. בנסיבות אלה, כך קבע בית הדין, עבודת המשיבים היתה נתונה לפיקוח על ידי המבקשת ובפועל הם אף היו נתונים לפיקוח הדוק שלה ועל כן לא התקיים גם החריג שבסעיף 30(א)(6) לחוק. בית הדין דחה את טענת המבקשת כי יש לראות בתמריצים מעין תשלום עבור שעות נוספות וקבע כי מדובר בבונוס למנהל מכירות אשר נועד לעודד את רמת ביצועיו, כפי שעולה מהסכמי העבודה. בית הדין קבע כי המבקשת לא יכלה, באופן חד צדדי ובניגוד לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958, לייחס תמריצים ששולמו למשיבים מסיבות שונות, כגמול שעות נוספות. בהתאם לדו"חות הנוכחות שהופקו על ידי המבקשת, חייב בית הדין את המבקשת לשלם לכל אחד מן המשיבים סכומי כסף שונים כגמול שעות נוספות וכן הוצאות משפט. 3. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ובמקביל הגישה לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 9.6.07, ומכאן הבקשה לעיכוב ביצוע שבפנינו. 4. המבקשת מבקשת להפקיד בקופת בית הדין את מלוא הסכום הפסוק כולל ההוצאות, עד לסיום הליכי הערעור שהגישה. לטענתה, קלושים סיכוייה להיפרע מן המשיבים במקרה בו יתקבל ערעורה. לטענתה, המבקשים אינם בעלי רכוש, ממנו ניתן יהיה להיפרע. המבקשת טוענת כי ידוע לה שנגד המשיב 1 נפתחו תיקי הוצאה לפועל וחובו מגיע לכ- 2 מיליון ₪ וגם למשיב 2 חובות כספיים גבוהים ונושים רבים. מוסיפה המבקשת וטוענת כי סיכוייה לזכות בערעור טובים. 5. המשיבים מתנגדים לעיכוב ביצוע פסק הדין וטוענים כי יש לפעול על פי הכלל שהגשת ערעור אינה מעכבת ביצועו של פסק דין. לטענתם, המבקשת לא הניחה תשתית עובדתית מספקת באשר למצבו הכלכלי של המשיב 2 ולכן דין הבקשה לגביו להידחות. אשר למשיב 1 נטען כי מדובר בהתנהלות העבריינית של המבקשת אשר בדקה מצב תיקים שלו בהוצאה לפועל ובכל מקרה אין במצבו הכספי - כשלעצמו - כדי להצדיק עיכוב ביצוע פסק הדין. מוסיפים המשיבים וטוענים כי סיכויי הערעור של המבקשת אינם גבוהים שכן פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס על קביעות עובדתיות והתרשמות מן העדויות שבאו בפניו, עניינים שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהן. 6. הלכה פסוקה היא, כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו באורח מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימושו. עיכוב ביצוע של פסק דין הוא בבחינת החריג, במיוחד כן שכמדובר בחיוב כספי. טעם מיוחד לעיכוב ביצוע מותנה, בדרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד, הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע והשני, סיכויי הערעור (ראו: רע"א 6480/00 עיריית תל-אביב-יפו ואח' נ' בצלאל אהובה ואח', תקדין, תק-על 2000(3), 2459; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית 1995 עמ' 859 ואילך והאסמכתאות שם). יתר על כן, חשש בלבד שמעלה המבקש ביחס למצבו הקשה של המשיב מבחינה כלכלית - אין בו כדי לעכב ביצועו של פסק דין (ראו ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' דבורה ושמעון מלובנציק, פ"ד לח(4), 572 וגם ע"א 7221/01 י.ג.רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם, פ"ד נו(4) 178). 7. לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת נסיבות המקרה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בעיקרה. קיימת בפנינו תשתית מספקת המצביעה על חשש שיקשה על המבקשת להיפרע מן המשיבים אם ישולם להם סכום פסק הדין ויתקבל ערעורה, במלואו או בחלקו. מנגד יש ליתן את הדעת לכך שמדובר בתקופה ממושכת (כשנתיים) שמקורה בהתמשכות ההליך בבית הדין האזורי בה לא שולם למשיבים גמול שעות נוספות. בנסיבות העניין, סבורים אנו כי האיזון הראוי בין האינטרסים של הצדדים ימצא ביטוי בכך שהמבקשת תפקיד את הסכום הפסוק של גמול שעות נוספות בקופת בית הדין עד להכרעה בערעור, תוך 30 יום מהמצאת החלטה זו. אם לא יופקד הסכום כאמור, יהיה על המבקשת לשלמו למשיבים כאמור בפסק דינו של בית הדין האזורי. עם זאת, מוצאים אנו להימנע מעיכוב ביצוע סכום ההוצאות. סכום ההוצאות שהוטל על המבקשת אינו חורג מן הסכומים המקובלים הנפסקים בבתי הדין לעבודה, ובנסיבות אלו אין מקום לעכב תשלומו. 8. סוף דבר: הבקשה מתקבלת כאמור בסעיף 7 לעיל. הוצאות הבקשה יובאו בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות בערעור. עיכוב ביצוע