מכרז אימאם

מכרז אימאם התובע עותר להורות לנתבעת להכריז עליו כזוכה במכרז לתפקיד אימאם במסגד ג'בליה ביפו. תחילתו של ההליך המשפטי בהגשת בקשה למתן צו מניעה זמני המורה לנתבעת שלא לאייש את המשרה ו/או לקיים הליך כלשהו לבחירת האדם שיאייש את המשרה וזאת עד למתן פסק דין בתובענה. בדיון שנתקיים במעמד שני הצדדים ביום 22/10/08 הוחלט על איחוד ההליך בסעד הזמני ובתיק העיקרי וזאת לאור הצהרת ב"כ הנתבעת, לפיה לא תנקט הנתבעת בהליכים לאיוש המשרה. התגובה שהוגשה על-ידי הנתבעת לבקשה לצו זמני משמשת כתב ההגנה בתיק ותצהירו של מר יעקב סלאמה (להלן - "מר סלאמה") מנהל האגף לעדות הדתיות במשרד הפנים יהווה תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת.  3. התובע, תושב יפו, משמש מזה כ- 15 שנה כאימאם (לא בשרות המדינה), בהתנדבות במסגדים שונים בעיר יפו ועובד במשרה חלקית כמורה בבית הספר אג'יאל בעיר.  4. הנתבעת (להלן: "מדינת ישראל") מעסיקה עובדים בתפקידים של אימאם במסגדים שונים ברחבי הארץ.  5. בחודש מרץ 2007 פורסם על-ידי המחלקה לענייני מוסלמים באגף לעדות דתיות במשרד הפנים מכרז (מספר 10/2007) למשרת אימאם במסגד ג'בליה ביפו ובמסגד סיידנא עלי בהרצליה (להלן - "המכרז"). למכרז נגשו חמישה מועמדים, בכללם התובע. מתוך חמשת המועמדים רק התובע ומועמד נוסף, מר האני אבו ריאש (לאחר שנפסלה השתתפותו של המועמד סמי סרור) עמדו בתנאי הסף ועברו את הבחינות בכתב ובעל-פה שנדרשו על-ידי המדינה במהלך שנת 2007.  6. בתאריך 12/6/08 הוגשו על-ידי התובע והמועמד הנוסף, אבו ריאש, תביעה לבית הדין (תיק עב 7509/08) במסגרתה דרשו את כינוס ועדת המינוי תוך 14 יום לשם בחירת הזוכה במכרז (להלן: "התביעה הראשונה").  בתאריך 27/6/08 ניתן תוקף של פסק דין להסדר שהוסכם בין ב"כ הצדדים, לפיו: "בתוך 30 יום תתכנס ועדת הבוחנים של הנתבעת ותבחר בזוכה במכרז נשוא התביעה". 7. ביום 26/7/08 התכנסה ועדת המינוי על מנת לבחור בזוכה במכרז, באשר נותרו שני מועמדים רלבנטיים שהם התובעים בתביעה הראשונה, התובע ומר אבו ריאש. עמדת ועדת המינוי היתה כי לאור נתוניו האישיים ונסיונו, המועמד השני, מר אבו ריאש אינו מתאים לתפקיד.  8. ביום 10/8/08 הגיש התובע תביעה נוספת (תיק עב 9135/08 ובה חזר על המבוקש בתביעה הראשונה (להלן - "התביעה השניה").  9. בתאריך 2/9/08 נשלח לתובע זימון להופיע בפני הועדה למינוי אנשי דת ביום 7/9/08 בנוגע למכרז (נספח נ' לתצהיר התובע). 10. ביום 7/9/08 התכנסה ועדת המכרזים בראשית מר סלאמה (להלן- "הועדה") ובנוכחות התובע, במהלכה נתבקש התובע להתיחס למידע שהתקבל משרות הבטחון הכללי (להלן - "השב"כ") בדבר הסתה ואמירות אשר נאמרו על-ידו בדרשות שנשא התובע ובאירועים בהם נטל חלק במסגרת פעילותו כאימאם (לא בשרות המדינה). המידע שנתקבל מהשב"כ לגבי מעורבותו של התובע בפעילות עוינת ובכלל זה בהסתה נגד המדינה ונגד יהודים, הוצג בפני התובע בישיבת ועדת המכרזים ועמדתו נתבקשה לגבי חמישה סעיפים כמפורט בפרוטוקול הועדה מיום 7/9/08 (נספח ב' לתצהיר מר סלאמה), כדלקמן: א. בחתונה שהתקיימה ב- 4 בספטמבר 1999, נשא דרשה קיצונית. ב. ביולי 2002 נשא דרשה קיצונית במסגד אל אקצא בירושלים, במהלכה כינה בין היתר, את היהודים כנכדים של "הקופים" ו"החזירים" הפוגעים באדמות האיסלאם. ג. באותו המועד פרסם כרוז ביפו בחתימתו כדובר התנועה האסלאמית (להלן - "התנא"ס"), בו הביע התנגדות נחרצת למינוי אימאם מטעם המדינה במסגד חסן בק ביפו. ד. באפריל 2005 במסגד באום אלחיראן בנגד, התבטא בקיצוניות. ה. במרץ 2007 השתלט ביחד עם מספר פעילי תנא"ס צפוני ביפו על מסגד ג'בליה, הסביר לפעילים כי ההשתלטות על המסגד הינה מהלך חשוב לקדם את התנא"ס הצפוני, ואמר שלא יגיש מועמדות להתמנות כאימאם ממונה, מאחר והינו לאומני והשב"כ לא יסכים למינוי. 11. התובע התייחס לטענות שהועלו כלפיו, וטען בהתייחס למרביתן, כי דבריו הובאו באופן חלקי והוצאו מהקשרם. התובע לא הכחיש את עצם התרחשות האירועים ואמירת הדברים על ידו, למעט אירוע ההשתלטות על מסגד ג'בליה. לאחר ששמעה את התובע החליטה הועדה שלא לבחור בתובע לתפקיד אימאם במסגד ג'בליה, בקובעה: "הועדה שקלה את הנתונים כפי שהוצגו בפניה, ואת תגובת המועמד והחליטה פה אחד לא לקבל את המועמד למשרה, בהסתמך על החומר המודיעיני שהובא בפניה ובהתחשב בחומרת המעשים המיוחסים לו, לפיהם ניתן ללמוד על אדם קיצוני שמהווה סכנה לבטחון ושלום הציבור ביפו, במיוחד בשים לב לרגישות במרקם היחסים העדין שבין האוכלוסיה היהודית והערבית ביפו". 12. טענות התובע: א. עצם ההיזקקות של הועדה למידע מהשב"כ וכן העברת מידע לגבי התובע הן על ידי המפקחים של המחלקה המוסלמית באגף לעדות דתיות במשרד הפנים והן על ידי השב"כ, נעשו שלא כדין, בחוסר סמכות ותוך פגיעה בפרטיותו של התובע. ב. החלטת הועדה שלא לבחור בתובע כזוכה במכרז, היא בלתי חוקית ובלתי חוקתית בהיותה פוגעת בזכויות היסוד של התובע לרבות זכויותיו לחופש העיסוק, לכבוד ולשוויון. ג. החלטת הועדה נגועה בעירוב שיקולים פוליטיים במסגרת השירות הציבורי ומעורבותו של השב"כ בהחלטה הנוגעת למשרה ציבורית שאינה קשורה למערכת הביטחון, חורגת מסמכותו של השב"כ על פי חוק. ד. החלטת הועדה מנוגדת להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. ה. החלטת הועדה התקבלה בחוסר סמכות, תוך האצלת סמכות שלא כדין. ו. החלטת הועדה נגועה בחוסר סבירות קיצוני והתקבלה על בסיס שיקולים זרים ופסולים. 13. טענות הנתבעת: א. אין כל פסול בכך שהועדה הביאה בגדר שיקוליה את המידע שהוצג לה לגבי התובע, על ידי השב"כ, כאשר מידע זה הצביע על התובע כעל אדם קיצוני במעשיו והתבטאויותיו, אשר מינויו לתפקיד רגיש של אימאם במסגד ביפו עלול להוות סכנה לשלום הציבור ובטחונו. העברת המידע לועדה נעשתה בהתאם לסמכותו של השב"כ על פי חוק. ב. החלטת הועדה בעניינו של התובע, התקבלה מתוקף הסמכות שניתנה לה, על יסוד שיקולים ענייניים, ולא נפל בה פגם כלשהו. ההחלטה הינה ראויה ואין מקום להתערב בה ולשנותה. ג. במסגרת חופש העיסוק לא מוקנית לתובע, כמו לכל אדם אחר, הזכות להתמנות למשרה בשירות המדינה, וחופש העיסוק אינו מחייב את המדינה לקבל לעבודה בשורותיה אדם שאינו מתאים. דיון והכרעה 14. באשר להיקף הביקורת השיפוטית על החלטותיה של רשות מנהלית, נפסק: "בית הדין אינו מתערב בהחלטתה של רשות הפועלת בתחום ולמטרה שהוגדרו לה על פי דין אלא אם לא הביאה בחשבון את השיקולים הרלוואנטיים או שהביאה בחשבון שיקולים בלתי רלוואנטיים. בנוסף, בית הדין אינו מתערב בשיקולי הרשות ואין הוא ממיר את שיקוליה בשיקוליו שלו, כל עוד פועלת הרשות ושוקלת את החלטתה באופן ענייני, בתום לב, בסבירות ובמסגרת הסמכויות אשר הוענקו לה על פי דין" (ע"ע 1238/01 ראמז לובאני נ' מדינת ישראל). התפקיד להעריך את כשירותם של מועמדים במכרז מוטל על ועדת המכרזים ולא על בית הדין. תפקידו של בית הדין הוא לפקח ולבחון האם ועדת המכרזים שקלה שיקולים פסולים, שיקולים שאינם לעניין, הפלתה מועמד הפליה פסולה, או אם פגעה בכללי הצדק הטבעי. כללים אלה נקבעו בזמנו בבית המשפט העליון, ואף בית הדין לעבודה פועל לפיהם (ר' בג"צ 65/62 ד"ר ישראל קלמן נ' ועדת המכרזים למשרות פנויות בעיריית תל אביב ואח', פ"ד טז 123; בג"צ 91/67 יהודה שקדני נ' נציב שירות המדינה, ואח' פ"ד כא (1) 656; בג"צ 339/75 יוסף נוריאל נ' ועדת הבוחנים ליד נציבות שירות המדינה ואח', פ"ד כט (2) 688; בג"צ 785/86 דוד מצגר נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מא (3) 352 ; דב"ע נג / 171-3 ד"ר דניאל יחיא - מדינת ישראל ואח', פד"ע כה 479). 15. בענייננו למעשה אין חולק כי מועמדותו של התובע לתפקיד אימאם במסגד ג'בליה, בהתאם למכרז, נדחתה בסופו של דבר, בהסתמך על מידע שהועבר לועדה על ידי השב"כ, כאשר בעקבות מידע זה, ולאחר שניתנה לתובע הזדמנות להתייחס אליו, החליטה הועדה שלא לקבל את התובע לתפקיד. כעת שומה עלינו להעביר את החלטת הועדה תחת שבט הביקורת השיפוטית, בהתאם לכללים שהותוו לעניין זה בפסיקה, ובתוך כך לבחון האם ההחלטה ניתנה בסמכות ומשיקולים ענייניים או שמא היו מעורבים בה שיקולים פסולים הנגועים בהפליה על רקע פוליטי, באופן החורג ממתחם הסבירות. 16. תחילה נתייחס לטענת התובע לפיה העברת המידע לגביו לועדה הן באמצעות המפקחים של המחלקה לעדות לא יהודיות במשרד הפנים והן באמצעות השב"כ, נעשתה שלא כדין ובחוסר סמכות. טענת התובע לפיה איסוף המידע לגבי התובע על ידי הגופים האמורים הינה בגדר "פגיעה בפרטיות" כמשמעותה בחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א - 1981 (להלן - "חוק הגנת הפרטיות"), אשר הועלתה לראשונה בסיכומיו, אין לה על מה שתסמוך. המידע עליו מדובר, אשר הוצג במכתבו של איש השב"כ מיום 27/8/08 (נספח א' לתצהיר מר סלאמה) הוא מידע בדבר התבטאויות פומביות של התובע בהזדמנויות שונות, בין היתר, במהלך דרשות שנשא בתפקידו כאימאם (לא בשירות המדינה) וכן בכרוז שפירסם בעיר יפו. איסוף מידע מסוג זה אינו בא בגדר פגיעה בפרטיות כמשמעותה בסע' 2 לחוק הגנת הפרטיות, כאשר, בין היתר, אין המדובר במידע הנוגע לענייניו הפרטיים של התובע ואיסוף המידע לא נעשה בדרך האסורה על פי חוק (כגון האזנת סתר, בילוש או התחקות מטרידה וכדו'). למעשה המדובר בחלק מפעילותו הציבורית של התובע, אשר מעצם טבעה נועדה להתפרסם ברבים. בסע' 8 לחוק שירות הביטחון הכללי, תשס"ב - 2002, שעניינו "סמכויות כלליות של השירות", נקבע: "לצורך מילוי תפקידיו מוסמך השירות, באמצעות עובדיו - ... (2) להעביר מידע לגופים אחרים בהתאם לכללים שייקבעו ובכפוף להוראות כל דין". התובע לא הוכיח כי איסוף המידע על ידי השב"כ והעברתו לועדה נעשתה בניגוד לדין, ומשכך אין לקבל את טענתו כי העברת המידע נעשתה בחוסר סמכות. 17. מעדותו של מר סלאמה עולה כי האגף לעדות דתיות במשרד הפנים, הוא שיזם את הפניה לשב"כ לצורך קבלת מידע בעניינו של התובע, וזאת בעקבות מידע שנאסף לגבי התובע על ידי מפקחי האגף, אשר לדברי מר סלאמה: "חייב אותנו לפנות ולקבל תוספת מידע או הבהרות בעניין זה, גם מהשב"כ" (עמ' 12 לפרוטוקול). אין לקבל את טענת התובע לפיה עצם הפניה לצורך קבלת מידע מהשב"כ על ידי האגף לעדות דתיות, נעשה בחוסר סמכות. אין כל מניעה כי הועדה, שאמורה לדון בהתאמתו של מועמד לתפקיד שפורסם במכרז, תקבל נתונים רלוונטים לגבי אותו מועמד גם מגופים אחרים, מלבד המועמד עצמו, כל עוד הדבר נעשה במסגרת החוק. מאחר והמידע אשר התקבל בעניינו של התובע, אינו מידע המוגן על פי חוק הגנת הפרטיות ולא היתה כל מניעה חוקית לקבלתו ו/או העברתו של מידע זה על ידי השב"כ, אין כל פגם בכך שהועדה ביקשה להיעזר בבואה לדון במועמדותו של התובע, במידע שהתקבל לגביו מהשב"כ. יש לזכור כי, בניגוד לניסיונו של התובע להציג את השב"כ כגוף הדומה לרשויות חוקרות במשטרים טוטאליטארים אפלים, אשר פעילותו מתבצעת על הגבול בין החוקי ללא חוקי - הרי שמדובר בשירות מטעם המדינה, שפועלו מוסדר על פי חוק, ויעודו בין היתר לשמור על בטחון המדינה ועל סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו. 18. השוואה שמבקש התובע לערוך בין קבלת מידע לגבי המרשם הפלילי במשטרה, שניתן להצגה על ידי המועמד עצמו בלבד, לבין המידע שהועבר לגביו מאת השב"כ - אינה במקום. בניגוד למידע בנוגע לרישום פלילי, אשר בעצם טיבו הוא מידע אישי ורגיש, המידע שהועבר לועדה בעניינו של התובע על ידי השב"כ אינו מידע חסוי או פרטי, אלא כאמור, המדובר בהתבטאויות פומביות של התובע ובדברים שפירסם ברבים. לאור האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בעצם העברת המידע בעניינו של התובע לועדה על ידי השב"כ, כאשר מידע זה נאסף כדין, מבלי שהופרו זכויותיו של התובע ומבלי שהופרה הוראה חוקית כלשהי. 19. גם טענת התובע לפיה ההחלטה בדבר דחיית מועמדותו לתפקיד התקבלה למעשה על ידי השב"כ, כאשר הועדה כלל לא הפעילה שיקול דעת בעניין וקיבלה במלואה את המלצת השב"כ - דינה להידחות. טענת התובע כי נאמר לו על ידי מאן דהוא מטעם השב"כ כי השב"כ הוא שיקבע בסופו של דבר בעניינו, לא הוכחה כלל, משלא הוצגה לה כל ראיה לתמוך. מכל מקום, אמירה זו, גם אם נאמרה, אינה אמירה המחייבת את חברי הועדה, כאשר התובע עצמו לא טען ומשכך אף לא הוכיח כי דברים דומים נאמרו לו על ידי נציג של הועדה ו/או של האגף לעדות דתיות. מחומר הראיות שהוצג לתיק עולה כי בעקבות קבלת המידע מהשב"כ, הועדה לא הסתפקה במידע זה לצורך הכרעה בעניינו של התובע, וזימנה את התובע פעם נוספת, על מנת להציג בפניו את המידע ולשמוע התייחסותו אליו. רק לאחר הצגת הדברים בפני התובע ולאחר קבלת התייחסותו של התובע, קיבלה הועדה את החלטה, שלא למנות את התובע לתפקיד. התנהלות זו של הועדה מלמדת כי היא אמנם נעזרה במידע שהועבר לה מטעם השב"כ ואולם בסופו של דבר היא זו שהכריעה בעניינו של התובע, לאחר ששמעה אותו פעם נוספת, ונתנה לו ההזדמנות להגיב למידע שהתקבל לגביו. 20. בנסיבות המתוארות לא הוכח כי החלטת הועדה בעניינו של התובע התקבלה בחוסר סמכות. להלן נדון בטענת התובע בדבר פגמים שנפלו בשיקולי הועדה, לרבות קבלת ההחלטה משיקולים זרים ופסולים והפליית התובע בשל השקפה פוליטית. 21. כאמור, המשרה לגביה פורסם המכרז, ושאליו הגיש התובע את מועמדותו, היא משרת אימאם במסגד ג'בליה ביפו. בהתאם לפירוט מאפייני המשרה על פי המכרז, בעל המשרה נדרש, בין היתר, להיות "אחראי על מתן השירותים הדתיים באזור שבו חלה המשרה, אחראי על ניהול המסגד מהבחינה הדתית והארגונית... ישא דרשות שבועיות במסגד בנושאים ענייניים דתיים וחברתיים... להיות פעיל ברמה החברתית ציבורית ויחזק את הקשרים בין העדות, ולפטור הבעיות הדיתיות והחברתיות המקומיות בעירו" (נספח א לכתב התביעה). תאור התפקיד כאמור מתיישב עם מטרת האגף לעדות דתיות במשרד הפנים, כפי שתוארה על ידי מר סלאמה בחקירתו הנגדית: "... הפעילות היא פעילות דתית וחברתית... האגף פועל הרבה בנושא חיזוק הקשר בין העדות, בנושא סובלנות, בנושא קירוב לבבות בין העדות בתוך הישובים המעורבים ובין הישובים..." (עמ' 11 לפרוטוקול). המידע לגבי התובע, אשר הועבר לועדה על ידי השב"כ, הוא כאמור מידע המתייחס להתבטאויות פומביות של התובע בתפקידו כאימאם, בין היתר בדרשות שנשא, וכן כרוז שפורסם על ידי התובע בעקבות פרסום מכרז מטעם משרד הפנים בדבר משרת אימאם פנויה במסגד "חסן בק" ביפו, הקורא לתושבים המוסלמים בעיר יפו שלא לקבל מינוי למשרת אימאם מטעם "משרד הדתות", בו נטען בין היתר כי התערבותם של משרדי הממשלה בענייני המסגד נועדה "לתכנן מזימה או תחבולה לסילוק המבצר האיסלאמי הזה" וכן מועלות טענות בדבר "רקורד פגיעות גדוש מצד היהודים" במסגד. מידע זה נוגע למעשה באופן ישיר לתפקידים שונים של אימאם במסגד, אותו תפקיד אשר המדינה ביקשה לאייש באמצעות המכרז, שכן במסגרת תפקידו נדרש האימאם, בין היתר, לשאת דרשות למאמינים ולהיות מעורב בפעילות חברתית. לפיכך אין לקבל את הטענה כי קבלת החלטת הועדה בעניינו של התובע בהסתמך על המידע שהועבר מהשב"כ, נעשתה משיקולים זרים ופסולים שלא מן העניין, שכן המדובר במידע רלוונטי הנוגע לאופי התפקיד לגביו פורסם המכרז. 22. במסגרת כתבי טענותיו מבקש התובע להטיל ספק באמינות ומהימנות המידע שהועבר לגביו לועדה על ידי השב"כ. ואולם, בניגוד לטענת התובע, כאמור על פי חומר הראיות הועדה לא הסתמכה "בעיניים עצומות" על המידע שהועבר לה משירות הביטחון, אלא זימנה את התובע לדיון נוסף לצורך קבלת התייחסותו למידע זה. במסגרת התייחסותו לדברים, התובע לא הכחיש את מרבית הדברים שיוחסו לו, למעט הטענה בדבר השתלטות על מסגד ג'בליה בשנת 2007, ועיקר טענתו בעניין זה היה כי דבריו הובאו באופן חלקי והוצאו מהקשרם. בנסיבות אלו, בהתייחס לדברים אשר לא הוכחשו על ידי התובע, כלל לא עולה הצורך להידרש לשאלת אמינות ומהימנות המידע שכן למעשה המדובר במידע שלא הוכחש על ידי התובע. התובע אישר כי נשא את הדרשות המוזכרות במכתב שהועבר מטעם השב"כ לועדה (נספח א' לתצהיר מר סלאמה) וכן כי פירסם את הכרוז המוזכר במכתב, בנוסח כפי שהובא בו (עמ' 6 לפרוטוקול). 23. מעיון בהתבטאויותיו השונות של התובע, כפי שהובאו במכתב מטעם השב"כ, עולה כי אכן המדובר בהתבטאויות הנושאות אופי קיצוני, אשר המסרים המועברים בהם הם מסרים המועדדים לוחמנות (הקרבה ונכונות לג'יהאד), וכן מסרים שליליים נגד יהודים ונגד מוסדות המדינה. התובע לא הכחיש את התבטאויותיו כאמור, אלא טען כי דבריו הוצאו מהקשרם, כי חלק מהדברים לא תורגמו כהלכה וכי במכתב לא צויין כי חלק מהדברים נאמרו על ידי התובע כציטוטים מכתבי האיסלאם. ואולם התובע למעשה לא הבהיר, לא בתצהירו ולא במהלך חקירתו הנגדית, מהו ההקשר הנכון בו נאמרו הדברים לשיטתו, ואשר אינו כולל את המסרים הקיצוניים העולים מהדברים כפי שהובאו. טענות התובע כי ציטט פסוקים מהקוראן - אין בה כדי לשנות מתוכנם של הדברים והמסרים המועברים בהם. כל שמשתמע מטענת התובע בעניין זה הוא כי ביקש לתמוך את המסרים שהעביר בטקסטים מכתבי האיסלאם. טענת התובע כי הסיפור שהביא מהקוראן נועד להעביר מסר ומוסר השכל בדבר "הצורך להיות אמיץ ולומר דברי אמת" אינה מתיישבת עם תוכן הדברים, הכוללים קריאה מפורשת להקרבת "נפשותינו, נשינו, כספינו, ילדנו" לשם ה"גי'האד". בהתייחס לדרשה שנשא בחודש 7/02, שב וחזר התובע על טענתו כי דבריו הובאו באופן חלקי באופן שלא ניתן להבין את "הקונספט הכללי" שלהם ואת הנסיבות בהן נאמרו, וכי חלק מהאמירות נעשו על דרך של פראפראזה לציטוטים מפרקי הקוראן. ואולם גם כאן נמנע התובע מלהבהיר את ההקשר הנכון של הדברים שאמר, לשיטתו, ולא הציג הסבר כלשהו להתבטאויות השליליות נגד יהודים במסגרת דרשה זו, לרבות המשמעות הנכונה לה כוונו הדברים, לטענתו. הכרוז שפורסם על ידי התובע בחודש 7/02 הובא במכתב מטעם השב"כ בנוסחו המלא, והתובע אישר את נכונותו (עמ' 6 לפרוטוקול). מכאן כי לגבי מסמך זה לא ניתן לטעון כי דבריו של התובע הוצאו מהקשרם או הובאו באופן חלקי ומגמתי. הכרוז קורא לתושבים המוסלמים של יפו שלא להיענות למכרז שפורסם על ידי "משרד הדתות" בדבר משרת אימאם פנויה במסגד "חסן בק" ביפו, בין היתר בטענה כי פעילותם של מוסדות המדינה, והיהודים בכלל, נועדה לפגוע במסגד ובקדשי איסלאם נוספים בכל הארץ. 24. טענת התובע כי מעולם לא הועמד לדין פלילי בשל דברים שאמר - אין בה כדי למנוע מהועדה להתייחס לדברים אלה במסגרת שיקוליה בבואה לבחון את התאמתו לתפקיד אימאם בשירות המדינה בהתאם למכרז. הועדה לא קבעה כי היא נמנעת מלקבל את התובע לתפקיד בשל חשש למעשים פליליים, אלא הגיעה למסקנה כי התבטאויותיו של התובע, בין היתר, בדרשות שנשא כאימאם, בהתאם למידע שהוצג לה מטעם השב"כ, ואשר לא הוכחשו על ידי התובע, מצביעות על היותו אדם "קיצוני" שאינו מתאים לתפקיד, נוכח אופיו של התפקיד ובשים לב למרקם היחסים העדין בין האוכלוסיות השונות בעיר יפו. 25. בנסיבות המתוארות לא מצאנו כי נפל פגם בשיקולי הועדה, המצדיק את התערבותו של בית הדין בהחלטה שלא לקבל את התובע לתפקיד אימאם בשירות המדינה. העובדה כי התובע עמד בתנאי הסף כפי שפורסמו במכרז, אין בה כשלעצמה כדי להקנות לו זכות קנויה לזכיה במכרז ולקבלת התפקיד, והועדה מוסמכת לשקול שיקולים נוספים שהינם ענייניים ורלוונטים לתפקיד. בעניינו של התובע, פועלו כאימאם שלא בשירות המדינה, מהווה שיקול רלוונטי הנוגע באופן ישיר לתפקיד שפורסם במכרז, ולפיכך רשאית היתה הועדה לשקול מידע הנוגע לפועלו כאמור, במסגרת שיקוליה. לפיכך אין לקבל את טענת התובע כי החלטת הועדה לדחות את מועמדותו על סמך המידע שהתקבל לגביו מהשב"כ, התקבלה משיקולים זרים ופסולים. הועדה לא חרגה מסמכותה כאשר ביקשה לבדוק התנהלותו והתבטאויותיו של התובע בדרשות שנשא בעבר, שכן אחת מדרישות התפקיד על פי המכרז היא לשאת דרשות בפני מאמינים. בבחינת המידע שהועבר לה על ידי השב"כ, הועדה מצאה כי התבטאויותיו של התובע בדרשות שונות שנשא, הינן בעלות אוריינטציה קיצונית, שאינה תואמת את אופי התפקיד כפי שנקבע על ידי האגף לעדות דתיות, אשר נועד בין היתר לעודד סובלנות בין העדות. הועדה איפשרה לתובע להתייחס למידע שהוצג לגביו, ובעקבות התייחסותו, במהלכה לא הכחיש למעשה את מרבית הדברים אלא ביקש להיתלות בטענה כי דבריו הוצאו והקשרם וכי פעל במסגרת החוק, נותר בעיני הועדה הרושם שמדובר באדם קיצוני שאינו מתאים לתפקיד, על פי הגדרתו. 26. יצויין כי בחקירתו הנגדית אישר התובע כי לאחר כינוס הועדה (וללא קשר להתמודדותו במכרז) במסגרת פעילותו הציבורית היה מעורב בארגון הפגנה, במהלכה התבטא בבוטות נגד רשויות המדינה, תוך שהוא מכנה את השוטרים "חיות פרא" ומאיים "לרסן" אותם באם ראש הממשלה לא יעשה כך (עמ' 4 לפרוטוקול). אמנם המדובר באירוע שהתרחש לאחר כינוס הועדה, ואשר אינו נוגע באופן ישיר להחלטת הועדה לדחות את מועמדותו לתפקיד אימאם על פי המכרז, ואולם יש גם בכך כדי ללמד על יחסו של התובע למדינה ומוסדותיה. 27. אשר לטענת התובע כי דחיית מועמדותו לתפקיד אימאם בשירות המדינה הינה בגדר הפלייתו של התובע על רקע השקפתו הפוליטית - גם טענה זו אין בידי לקבל. התובע לא הוכיח כי מועמדותו נדחתה בשל דעות פוליטיות, כאשר מפרוטוקול הועדה (נספח ב' לתצהיר מר סלאמה) עולה במפורש כי החלטתה בעניינו של התובע התקבלה על סמך פועלו כאימאם בעבר, ולא בשל דעות כאלה ואחרות. בתפקידו כאימאם שלא בשירות המדינה, נהג התובע לשאת דרשות בעלות מסרים קיצוניים, בהתייחס ליהודים, למדינה ולמוסדותיה. העובדה כי מסרים אלה נובעים, בין היתר מהשקפתו הפוליטית של התובע - אין בה כשלעצמה כדי להוציא את התבטאויותיו של התובע כאמור ממכלול השיקולים הרלוונטים אותם רשאית הועדה לשקול בבואה להכריע בעניינו של התובע. המדובר בהתנהלות הנוגעת באופן ישיר לתפקיד אימאם אליו הגיש התובע את מועמדותו, במסגרתו נדרש בעל התפקיד בין היתר לשאת דרשות בנושאים דתיים וחברתיים, ומשכך ראויה היא להיכלל בין שיקולי הועדה לעניין זה, על אף היותה נובעת מהשקפה פוליטית זו או אחרת. באופן דומה לא ניתן היה לטעון כי פסילת מועמד שאינו מוסלמי בנסיבות העניין מהווה הפליה על רקע השקפה דתית, שכן תפקיד אימאם מעצם טיבו מחייב ניהול אורח חיים דתי מוסלמי, ולפיכך לצורך התפקיד, המדובר בשיקול ענייני ולא בהפליה פסולה. הועדה התרשמה, על סמך פועלו הציבורי של התובע בעבר, לרבות פועלו כאימאם, כי התובע אינו מתאים לתפקיד אשר נועד בין היתר לקדם ערכים של סובלנות בין העדות, אשר אינם מתיישבים עם פעילותו של התובע. בנסיבות אלה, אין המדובר בשיקולים פוליטים פסולים, אלא בשיקול לגיטימי הנוגע ישירות להגדרת התפקיד שפורסם במכרז. 28. אשר לטענת התובע בדבר פגיעה בחופש העיסוק - לעניין זה מקובלת עלי עמדת המדינה לפיה הזכות לחופש העיסוק אינה מעניקה לתובע זכות קנויה להתמנות לתפקיד בשירות המדינה ואינה מטילה חובה על המדינה להעסיק כל אדם שיגיש מועמדותו במכרז ויעמוד בתנאי הסף. 29. פסק הדין שניתן בבגץ 144/50 ד"ר ישראל שייב נ' שר הביטחון, אליו מרבה התובע להפנות בכתבי טענותיו, אינו רלוונטי לנסיבות המקרה שבפנינו. בבג"ץ שייב נדון עניינו של העותר אשר נמנע ממנו מלהתקבל כמורה בבית ספר פרטי, בעקבות התערבות של משרד הביטחון אשר העלה חשד לפיו העותר נהג להטיף נגד צה"ל. בית המשפט בשבטו כבג"צ קבע כללים מנחים בנוגע למשמעותו היסודית של עקרון שלטון החוק, ובתוך כך קבע כי לא היה מקום להטיל הגבלה להעסקת התובע כמורה בבית הספר, משיקולים שאינם נוגעים לפעילותו כמורה, על ידי משרד הביטחון ומשרד החינוך, שלא על פי סמכות שהוקנתה להם בחוק. בשונה מעניין שייב, בענייננו המדובר במכרז למשרה בשירות המדינה, ולא במוסד פרטי. כמו כן, כפי שפורט לעיל, המידע עליו נסמכה הועדה בהחלטתה בעניינו של התובע, נוגע באופן ישיר לפועלו כאימאם, שלא כמו בעניין שייב. 30. בשולי הדברים נתייחס לעובדה כי כעולה מחומר הראיות, נכון להיום משמש התובע בפועל כאימאם במסגד ג'בליה, שלא בשירות המדינה (לטענתו כמתנדב). גם עובדה זו אין בה כדי להצביע על התאמתו לתפקיד אימאם כפי שפורסם במכרז. דרישות תפקיד האימאם במסגרת פרטית כזו או אחרת, אינן בהכרח זהות לדרישות התפקיד בשירות המדינה, כפי שנקבעו על ידי האגף לעדות דתיות במשרד הפנים, ואשר כוללות בין היתר פעילות חברתית לחיזוק קשרים בין העדות. לפיכך העובדה כי התובע נבחר לשמש כאימאם במסגרת פרטית כלשהי, אינה מצביעה על התאמתו לתפקיד אימאם בשירות המדינה. 31. מכל הנימוקים כמפורט לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הועדה שלא למנות את התובע לתפקיד אימאם במסגד ג'בליה, באופן המצדיק את התערבותו של בית הדין ולפיכך דין התביעה להידחות. 32. התובע יישא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ צמודים כדין מהיום.  בית הדין השרעי (מוסלמי)מכרז