לפניי תביעה כספית במסגרתה מבקשים התובעים כי הנתבעת תשלם להם שכר טרחת עו"ד בגין שירותים משפטיים שנתנו לנתבעת ואביה המנוח. טענות התובעים הרלבנטיות בתמצית: התובע 1 הינו עורך דין המנהל את התובעת 2 - ב. מינקוביץ ושות', עורכי דין ונוטריונים. לשם הנוחות ייקראו שניהם להלן "התובע". הנתבעת התגוררה בדירה ברחוב מנשה 5 ברמת גן (להלן: "הדירה") . המתחם בו מצויה הדירה הוכרז על ידי עיריית רמת גן כפרויקט פינוי בינוי. במכרז זכתה חברת דיור לעולה בע"מ (להלן : "העירייה" ו - "החברה" בהתאמה) התובע ייצג את הנתבעת בהתנהלות מול העירייה והחברה במגמה לנהל מו"מ, אשר יוביל להסכם לפינוי הדירה בתמורה לקבלת דירה חלופית מהחברה (להלן : "דירת התמורה") . עקב כך התקשרה הנתבעת בהסכם שירותים משפטיים מיום 12.2.01 לפיו היא תישא בתשלום שכר טרחה כקבוע בהסכם. בהתאם להסכם זכאי התובע לקבל מהנתבעת תשלום של עד 1% משווי דירת התמורה בתוספת מע"מ וזאת במעמד קבלת החזקה בה (להלן: "ההסכם הראשון") ביום 11.6.02 הגישה החברה כנגד הנתבעת בבית משפט השלום בתל אביב תביעה לפינוי וסילוק יד מהדירה (ת.א. 182285/02). הנתבעת ואביה המנוח ביקשו כי התובע ייצג את הנתבעת בהליכים אלה. בעקבות כך חתמו הנתבעת ואביה המנוח ביום 19.6.02 על הסכם שכר טרחה נוסף לפיו עליהם לשלם סך של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין עבור הטיפול בתביעה לפינוי עד לפסק דין של בית משפט השלום. להלן: "ההסכם השני" - נספח ג'1 לכתב התביעה) בהסכם השני נכתב במפורש כי שכר הטרחה הקבוע בו הינו בנוסף לשכר הטרחה הקבוע בהסכם הראשון. לבקשת הנתבעת ואביה המנוח הסכים התובע כי המועד לתשלום שכר הטרחה בגין ההסכם השני ייעשה לאחר מתן פסק דין בתביעה לפינוי (שניתן ביום 3.2.03) ולאחר חתימת הסכם עם החברה (שנחתם ביום 8.6.03). ביום 27.10.03 שלח התובע מכתב דרישה לתשלום שכר טרחה. לאור בקשתה של הנתבעת אשר עבדה באותה עת בהיקף מצומצם הסכים התובע לקבל תשלום על חשבון החוב בפריסה. עקב כך הנתבעת שלמה סך של 5,000 ₪ (4,251 ₪ בתוספת מע"מ) ב- 5 תשלומים חודשיים שווים בני 1,000 ₪ כל אחד החל מיום 12.12.03 ואילך. התובע הגיש עבור הנתבעת כתב הגנה. במקביל ניהל התובע מו"מ עם החברה בקשר לפינוי הדירה כנגד קבלת דירת התמורה. במסגרת ההליכים המשפטיים מונתה שמאית מקרקעין מטעם בית המשפט, נערך ביקור בדירה בנוכחות התובע. התקיימו ישיבות עם הנתבעת, אביה המנוח ואחיה של הנתבעת. בבית המשפט התקיימו שני דיונים, כאשר בדיון השני שהתקיים ביום 3.2.03 לאור הסכמת הצדדים ניתן פסק דין למחיקת התביעה ללא צו להוצאות. באותו מעמד הצדדים חתמו על הסכם לפינוי בינוי ורכישת הדירה. לאחר פסק הדין התקיים מו"מ מורכב ואינטנסיבי עם החברה בו היו מעורבים הנתבעת, אביה ואחיה. לבסוף לאחר מספר שבועות בהם הוחלפו טיוטות והערות נחתם ביום 8.6.03 הסכם בין הנתבעת לחברה. התובע פנה מדי פעם בעל פה ובכתב אל הנתבעים בבקשה להשלים את תשלום שכר הטרחה ואף פנה במכתב מיום 27.12.06 בעניין זה, אשר נותר ללא מענה. להפתעת התובע נתברר לו במהלך 2009 כי הנתבעת פעלה באמצעות עורך דין אחר - עו"ד רפאל רפאלוב - לחתום על הסכם לקבלת דירת התמורה מול חברה בשם קרדן, אשר נכנסה בנעליה של החברה בכל הקשור לפרויקט פינוי בינוי. התובע פנה במכתב לבא כוחה החדש של הנתבעת ובו פירט את יתרת החוב של הנתבעת. בעקבות חילופי מכתבים בין הצדדים למד התובע כי בכוונת הנתבעת להתחמק מתשלום יתרת החוב בטענות שונות ומכאן התביעה. התובע טוען כי במכתב ששלח אליו בא כוחה החדש הודה זה בקיום החוב. התובע טוען כי על אף שבהסכם הראשון נכתב כי מועד התשלום הנו מועד קבלת דירת התמורה, הרי מאחר שהנתבעת מתחמקת מלשלם לו את שכרו זכאי התובע לקבלת התשלום כבר עתה ללא כל דחייה. מאחר שדירת התמורה הנה בערך של כמיליון ₪ זכאי התובע לתשלום הסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. בגין ההסכם השני זכאי התובע לתשלום סך של 20,748 ₪ שהם הסך של 25,000 ש"ח בניכוי הסך ששולם על חשבון בסך של 4,252 ₪. סכום זה בתוספת ריבית והצמדה כדין עומד ליום הגשת התביעה על סך של 29,642 ₪,כאשר לסכום יש להוסיף מע"מ. סכום התביעה הכולל הועמד על סך של 39,642 ₪ בתוספת מע"מ. טענות הנתבעת הרלבנטיות בתמצית לעניין ההסכם הראשון - זכאותו של התובע לתשלום שכר טרחה מבוססת על הצלחתו להשיג עבור הנתבעים דירה חדשה בפרוייקט פינוי בינוי, כלומר: "קיבלת שילמת". הסכם שכר הטרחה נוגע למו"מ וחתימת הסכם מול קבלן ו/או יזם אחד שעמו ייחתם ההסכם. ההסכם אינו מכיל כל הוראה בדבר החלפת קבלנים ו/או קיום מו"מ מול קבלנים נוספים אחרים לאחר זכייתו של קבלן או יזם אחד. בפועל הזוכה במכרז מול העירייה הייתה החברה. ההסכם נחתם ביום 8.6.03 ובוטל ביום 15.11.09. הביטול דווח אף למס שבח. החברה נקלעה לקשיים ולא הצליחה לקיים את התחייבויותיה. משך כל התקופה - 6 שנים - לא דאג התובע שהחברה תספק לנתבעים דירה חדשה. לאור זאת התובע אינו זכאי לקבלת שכר הטרחה הנתבע. לא ידוע לנתבעת האם התובע קיבל את שכרו בגין ההסכם הראשון מאת החברה. לעניין ההסכם השני - יש לדחות את התביעה בגין ההסכם השני בשל התיישנות. ההסכם נחתם ביום 19.6.02. התביעה הוגשה ביום 7.9.09 לאחר שחלפו למעלה מ- 7 שנים. בנוסף יש לדחות את התביעה בגין ההסכם השני בשל שיהוי. מלבד 2 ישיבות במשרד התובע בהן השתתפה הנתבעת, הרי בכל העניינים בקשר עם החברה ובקשר עם ההסכם השני, היו מעורבים אביה של הנתבעת ואחיה. אביה של הנתבעת נפטר ביום 15.2.08. הנתבעת מצויה בנתק מאחיה עקב סכסוך שהנתגלע ביניהם. לאור זאת נפגעה הגנתה. התביעה נמחקה ב -2003 קרי במשך 6 שנים התובע נמנע מלתבוע את זכויותיו והציג מצג לפיו אין בדעתו לעמוד על זכויותיו. הנתבעת הסתמכה על מצג זה ושינתה את מצבה לרעה. הודאתו של בא כוחה החדש של הנתבעת בקיומו של חוב הייתה ללא הרשאה וללא יפוי כח. זה הוסמך לברר על אלה מסמכים חתמה הנתבעת עם החברה ולא מעבר לכך. העובדה שהתיק בענינה של הנתבעת במשרד התובע הועבר לארכיון, מלמדת כי אבי הנתבעת המנוח או אחיה שלמו את מלוא התמורה שסוכמה עמו. יתירה מכך העובדה שלא הוגשה תביעה משך כל השנים בהן אבי הנתבעת היה בחיים אלא רק לאחר שב"כ הנתבעת עו"ד רפאלוב פנה אל התובע, מלמדת כי לא היה כל חוב. כללי בתיק התקיימו שלוש ישיבות הוכחות. מטעם התובע נחקרו בחקירה ראשית עו"ד עופר אבירם, אשר ייצג את החברה בהליכים המשפטיים שנוהלו מול הנתבעת והתובע עצמו. מטעם הנתבעת נחקרה הנתבעת. בתחילה ביקש התובע להעיד את מר מתי מגן מנהלה של החברה ואף הוגש תצהיר מטעמו. בהמשך ויתר התובע על עדותו אולם הנתבעת ביקשה לזמנו כעד מטעמה. לבקשה זו נעתרתי ועדותו של מר מתי מגן נשמעה. בתחילת עדותה של הנתבעת טען התובע כי מאחר שהתצהיר שניתן בתמיכה לכתב ההגנה לא אומת על ידי עורך דין, הרי שאין להתייחס לאמור בו. בדיון הצהירה הנתבעת כי האמור בתצהירה הנו נכון. הצדדים הגישו סיכומים בכתב. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים, שמעתי את העדויות ועיינתי בסיכומים החלטתי לקבל את התביעה. הסכם שכר הטרחה הראשון אינני מקבל את טענת הנתבעת כי הסכם שכר הטרחה נוגע למו"מ וחתימת הסכם מול קבלן ו/או יזם אחד בלבד. ההסכם אינו מכיל כל הוראה המגבילה את התובע להמשיך ולייצג את הנתבעת לאחר שההסכם שנחתם עם קבלן או יזם מסויים לא יצא אל הפועל. טענה זו אינה מתיישבת עם הגיונם של הדברים ועם תוכן המסמכים עליהם חתמה הנתבעת, כפי שיפורט להלן. בהסכם שכותרתו "שירותים משפטיים" מיום 12.2.2001 (נספח א'1 לכתב התביעה) נקבע מה כוללת עבודת משרדו של התובע. בין היתר נכתב בסעיף 1.3 להסכם כי העבודה כוללת: "ייצוג וייעוץ בניהול מו"מ עם יזם ו/או קבלן זוכה במכרז ו/או רוכש זכויות במקרקעין הנ"ל". ההסכם אינו נוקב בשמו של הגורם מולו ינוהל המו"מ שכן בשעת חתימת ההסכם לא הייתה ידועה זהותו של זה. יתירה מכך, ההסכם גם אינו מגדיר במדוייק את מהות תפקידו של אותו גורם. מבחינת הצדדים הגורם יכול להיות יזם, קבלן או רוכש זכויות ובלבד שניתן לנהל עמו מו"מ להשגת המטרה לשמה נשכר התובע. זאת ועוד, הנתבעת חתמה של שני יפויי כוח (נספח א'2 ) לכתב התביעה. שם בסעיף 3 ליפוי כח השני נכתב כדלקמן: "ייצוג וייעוץ בניהול מו"מ עם יזם ו/או קבלן זוכה במכרז ו/או רוכש זכויות במקרקעין הנ"ל". בתחתית המסמך הוספו המילים: " המילים דלעיל ביחיד תכלולנה את הרבים ולהיפך" . בהסכם בין דיירי יחידות הדיור עליו חתמה הנתבעת (נספח א3 לכתב התביעה), אשר נחתם באותו מעמד נכתב ב"הואיל החמישי" כדלקמן: "והואיל ובמקרה בו לא יזכה ו/או לא יאושר זוכה במכרז הנ"ל ויקום הצורך לפנות במכרז אחר או נוסף, יחול הסדר זה גם על המכרז העתידי". מן המקובץ עולה כי שירותיו של התובע נשכרו על ידי הנתבעת לייצגה בכל הקשור לפרוייקט פינוי ובינוי מול כל גורם, אשר בסופו של דבר, יקבל את הזכויות במתחם הרלבנטי ואשר ממנו תוכל הנתבעת לקבל את דירת התמורה. אין בהסכם כל הוראה המגבילה את התובע להמשיך ולייצג את הנתבעת מול כל גורם אשר החליף את החברה לאחר שזו לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי הנתבעת. בסעיף 2 להסכם למתן שירותים משפטיים (נספח א' 1 לכתב התביעה ) נכתב כדלקמן: "שכרכם עבור העבודה הנ"ל יהיה בשיעור 2.5% מערך "דירת התמורה" לפי מחירון הקבלן ביום סיום הבניה.... שכר זה ישולם על ידינו במעמד קבלת החזקה ב"דירות התמורה" של כל אחד ואחד מאיתנו. מוסכם כי אם תופסק עבודתכם על ידינו ולא תשלימו את כל העבודה כפי שצוין דלעיל, לא יופחת שכרכם המוסכם כאמור דלעיל. מובהר בזה כי יעשה ניסיון כי השכר הנ"ל ישולם ע"י היזם ו/או הקבלן אשר יזכה במכרז במסגרת העסקה אשר תיחתם עמו. היה והמו"מ לא יצלח ולא יעלה בידינו להשיג הסכמת הקבלן ו/או היזם לכך שמלוא ההוצאות תחולנה על היזם ו/או הקבלן, ישולם על ידינו שכר טרחת עו"ד עד לשיעור של 1% בלבד בצירוף מע"מ כדין" . ההסכם קובע במפורש, כי התובע יהיה זכאי לקבל תשלום שכר טרחה גם במקרה שהנתבעת תפסיק את עבודתו ולפיכך הינו זכאי לקבל תשלום שכר טרחתו כמוסכם. במיוחד הדברים אמורים לאחר ששוכנעתי כי חברת קרדן רכשה את זכויותיה מהחברה ולמעשה היא נכנסה לנעליה בכל הקשור לפרויקט פינוי בינוי. הבחירה בדרך של ביטול ההסכם שנחתם בשעתו בין הדיירים לרבות הנתבעת לבין החברה וחתימה על הסכם חדש מול חברת קרדן, נעשתה ככל הנראה משיקולי מס. אולם אין בדרך זו כדי לשנות את המהות לפיה הדיירים בסופו של דבר קיבלו את אשר החברה התחייבה כלפיהם. לעניין זה ראה עדותו של מר מתי מגן בפרוטוקול הדיון מיום 14.2.2011 עמ' 36 -37 ובמיוחד דבריו בעמ' 36 ש' 8-10 : "ש. מה היה ההסכם שלכם עם קרדן? ת. שהיא נכנסת בנעלי דיור לעולה, הדיירים שהוצאנו אותם בכסף עוברים והקרקע נקייה, אותם דיירים שחתומים על הסכמי פינוי - קרדן מפנה אותם ונותנת להם את הדירות וערבות בנקאית, ומוציאים היתרי בנייה". יובהר כי אין באמור לעיל כדי למנוע מהנתבעת לממש את זכותה ולהיות מיוצגת על ידי עורך דין אחר מול חברת קרדן, על מנת שזה ינסה להשיג עבורה הישגים נוספים כפי שעשתה בפועל. עם זאת זכותה של הנתבעת להיות מיוצגת כאמור, אינה מאפשרת לנתבעת לפגוע בזכויותיו של התובע לקבל שכר טרחה בגין עבודתו כמוסכם. למרות האמור לעיל, ועל אף מסקנתי זו, טרם התגבשה זכותו של התובע לקבלת הסכום הנתבע. על פי לשון ההסכם זכאי התובע לקבל תשלום רק לאחר שהנתבעת תקבל את החזקה בדירת התמורה. אשר על כן אני קובע כי התובע יהיה זכאי לקבל את הסכום האמור, לאחר שהנתבעת תקבל את החזקה בדירה כאמור. הסכם שכר הטרחה השני התיישנות אני דוחה את טענת הנתבעת להתיישנות בכל הקשור להסכם השני. בהסכם מיום 19.6.2002 (נספח ג'1 לכתב התביעה) שנחתם על ידי התובע מצד אחד והנתבעת ואביה המנוח מצד שני, נכתב כדלקמן: "הנני מפרט את שכר טרחת משרדנו, בגין טיפול בתיק אזרחי 182285/02 בבית משפט השלום בתל אביב - יפו, דיור לעולה בע"מ נ' רונה רותם. טיפול בתיק עד לפסק דין של בית משפט השלום, שכ"ט בשעור 25,000 ₪ ובתוספת מע"מ כדין, צמודים לשער הדולר היציג המתפרסם על ידי בנק ישראל. מובהר כי סכום שכ"ט זה מתווסף לשכה"ט המוסכם בגין מו"מ להסדר עם חברת דיור לעולה, דהיינו שעור 1% משווי הדירה שתתקבל כחלופה לדירה נשוא התובענה ו/או לפיצוי כספי ובתוספת מע"מ כדין. אם יפסק לזכותכם על ידי בית המשפט, שכר טרחה העולה על סכום מהסכומים הנקובים לעיל, ישולם לעורכי הדין הסכום הגבוה יותר. ההוצאות, אשר אינן שכר טרחה, הכרוכות במתן הטיפול המשפטי, תשולמנה על ידכם". בהתאם להסכם האמור זכאי היה התובע לקבל תשלום בגין עבודתו עד לפסק הדין. אין מחלוקת כי התביעה נמחקה ביום 3.2.03. מחיקת התביעה מהווה פסק דין לכל דבר ועניין. תביעה זו הוגשה ביום 11.6.09, קרי בטרם חלפו 7 שנים. זאת ועוד, סעיף 9 לחוק התיישנות, תשי"ח -1958 קובע כדלקמן : "הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה. בסעיף זה, "הודאה" - למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות." ביום 27.10.03 שילמה הנתבעת לתובע סך של 5,000 ₪. תשלום זה מהווה ביצוע מקצת הזכות ומכאן שדינו כדין הודאה בחוב. על כן את המועד לתחילת מרוץ ההתיישנות יש למנות החל מאותו מועד. לא זאת אף זאת, במכתב ששלח בא כוחה הקודם של הנתבעת עו"ד רפאל רפאלוב, הוא מודה בקיומו של חוב של הנתבעת כלפי התובע. במכתב מיום 29.6.09 המופנה לעו"ד רינה דוד ממשרדו של התובע הוא כותב כדלקמן: "בהמשך לשיחתנו הטלפונית ישנו חוב אשר מרשתי אמורה לשלמו. אבקש לשלוח למשרדי את פירוט החוב". הנתבעת טענה כי הודאתו של בא כוחה הקודם בקיומו של חוב הייתה ללא הרשאה וללא יפוי כח וכי זה הוסמך לברר על אלה מסמכים חתמה הנתבעת עם החברה ולא מעבר לכך. בא כוחה של הנתבעת לא זומן להעיד בעניין זה ולפיכך אינני מקבל טענה זו. לאור כל האמור דין טענת ההתיישנות כאמור להידחות. שיהוי איני מקבל גם את טענת השיהוי שהעלתה הנתבעת. לא מצאתי כי הנתבעת שינתה לרעה את מצבה מבחינה משפטית וכי הגנתה נפגעה באופן מהותי. זאת על אף העובדה המצערת שאביה נפטר ביום 15.2.08. הנתבעת הייתה מעורבת בהתקשרות עם התובע, חתמה על ההסכמים השונים והייתה נוכחת בפגישות שונות עם התובע ולכן יש לה ידיעה אישית ממקור ראשון לגבי האירועים נושא כתב התביעה. טענתה של הנתבעת במהלך חקירתה הנגדית כי היא אינה זוכרת פרטים ואירועים שונים אין בה כדי למעט מקביעתי זו. זאת ועוד, לא הייתה כל מניעה כי הנתבעת תזמן את אחיה, אשר לטענתה היה מעורב בכל הטיפול בעניינים נושא התביעה למתן עדות. זאת על אף היחסים המעורערים ביניהם. יש לציין כי הנתבעת אף אמרה כי הייתה בכוונתה לעשות כן (ראה פרוטוקל מיום 23.12.2010 עמ' 24 ש' 2). לא ניתן הסבר מדוע בסופו של דבר לא זומן האח לעדות ויש לזקוף זאת לחובת הנתבעת. העדר תצהיר בתמיכה לכתב ההגנה בפתח עדותה של הנתבעת טען התובע, כי מאחר שהנתבעת לא חתמה על תצהירה שהוגש בתמיכה לכתב ההגנה בפני עורך דין, הרי שאין לקבלו ויש להתעלם מכל האמור בו. איני מקבל טענה זו. ראשית הנתבעת בפתח עדותה אמרה: "אני מצהירה שכל מה שכתוב בתצהיר שלי, שתומך בכתב ההגנה שהוגש לביהמ"ש ב-31/12/09, נכון ואני יודעת שאם יתברר שדבר מה אינו נכון - אני עוברת עבירה פלילית וצפויה לעונשים הקבועים בחוק". (ראה פרוטוקול מיום 23.12.10 עמ' 21 ש' 32-30) שנית, היה ראוי כי טענה שכזו הייתה מועלית על ידי התובע זמן רב לפני שלב ההוכחות. כתב ההגנה אליו צורף תצהירה של הנתבעת הוגש ביום 6.1.2010. בדיון המקדמי שהתקיים בתיק לא העלה התובע כל טענה בגין כך. העלאת טענה כזו לראשונה רק לאחר שנשמעו עדי התובע ובתחילת עדותה של הנתבעת אינה ראויה. שלישית, לא מצאתי כי התובע נפגע מהאמור. תוכן כתב הגנה ונוסח התצהיר בתמיכה לו היו בפני התובע משך תקופה ארוכה. התובע חקר את הנתבעת בחקירה נגדית בהסתמך על האמור בתצהירה ולאחר שהיה באפשרותו להיערך לחקירה זמן רב קודם. לאור כל האמור לעיל ועל אף הפגם שנפל בדרך הגשת התצהיר, לא מצאתי לנכון לפסלו ולא להסתמך על האמור בו. התובע לא זנח את דרישתו לתשלום חוב בגין ההסכם השני שוכנעתי כי התובע לא ויתר על תשלום החוב כלפיו בגין ההסכם השני. התובע פנה אל הנתבעת בעניין תשלום שכר טרחתו לפחות פעמיים בכתב. המכתב הראשון (נספח ג2 לכתב התביעה), נשלח אל הנתבעת 2 ביום 27.10.03. בעקבות מכתב זה פנתה הנתבעת ושלמה על חשבון החוב סך של 5,000 ₪ כולל מע"מ. המכתב השני נשלח על ידי התובע ביום 27.12.2006 (נספח י"ט לכתב התביעה) ובו נכתב כדלקמן: "מצ"ב פנייתי מהיום אשר הוצאה לבקשתך אל חברת דיור לעולה בע"מ. בהזדמנות זאת, נבקש להזכירך כי טרם שולם מלוא שכר טרחת משרדנו, בגין טיפולנו בתביעה ובהסכם הפינוי, ונותרה יתרת חוב אשר אודה לתשלומה". מעדותה של הנתבעת נתברר כי מכתב זה אף נתקבל אצלה. להלן דברים מעדותה בחקירה נגדית. "ש. ב-2006, מספר שנים אחרי שנחתמו כל המסמכים והייצוג שלנו בביהמ"ש, קיבלת מאתנו תזכורת שעדיין לא השלמת את שכ"ט. האם זה נכון? ת.    לא היה כל מכתב דרישה לתשלום שכ"ט. אני קוראת זאת מהכתוב. ש.   ביהמ"ש: את לא זוכרת אם קיבלת מכתב דרישה? ת.   קיבלתי מכתב דרישה שמתייחס להכול ביחד. היום אני מבינה שיש שניים נפרדים, שני שכרי טרחה. אני זוכרת שנאמרו דברים שאחוז מהבית, אם וכאשר, יינתן כאשר אני אקבל אותה. לא קיבלתי תמורה. לגבי שכ"ט השני - הייתי פעם אחת בפגישה אתם ועם אחי ואבי המנוח ופעם אחת בביהמ"ש אתם. אני חייבת להוסיף שמעולם לא הודיתי בקיומו של חוב. ש.   מפנה למכתב נספח י"ט לתצהירי. כרגע, בדיון, אמרת לביהמ"ש שקיבלת מכתב אחד ב-2006. האם זה המכתב או אחר? ת.    אתה מראה לי אותו בראשונה עכשיו. לא אמרתי שקיבלתי את המכתב הזה ממך. ש.       ביהמ"ש: האם את מזהה את המכתב הזה? ת.  כן, זה מכתב על דרישת חוב מדצמבר 2006. (ראה פרוטוקול מיום 23.12.2010 עמ' 27 ש' 2-14). אינני מקבל גם את טענת הנתבעת כי העברת התיק לארכיב יש בה כדי ללמד על ויתור של התובע על תשלום שכר טרחתו. התובע נתן הסבר בעניין זה אשר הניח את דעתי. להלן דבריו בתשובה לשאלה בעניין זה: " אני לא יודע כמה תיקים יש אצלכם במשרד. אצלנו יש ארבעה ארכיבים, חוץ מהארכיב במשרד. אנחנו לא זורקים אף תיק. אחת הבעיות הגדולות שלנו היא התפוצצות כמות הניירות. לא הכול יכול להיות אצלי בחדר. קניתי כמה ארכיבים. כמה פעמים אנשים חיבקו ונישקו אותי, כי המסמך היחיד לטובתם היה אצלי במשרד. וכשנשאל מדוע גם תיק זה בו לא שולם עדיין שכר טרחה הועבר לארכיב הוא השיב: " אין מקום אצלי במשרד, ויש לי משרד לא קטן - 350 מ"ר" (ראה פרוטוקול הדיון מיום 5.10.2011 עמ' 15 ש' 28 עד עמ' 16 ש' 3). לאמור לעיל יש להוסיף את העובדה שבא כוחה הקודם של הנתבעת הודה במכתב בקיומו של החוב של הנתבעת כפי שפורט לעיל בהרחבה. לא שולם כל תשלום נוסף על חשבון חוב שכר הטרחה הנתבעת טענה כי ייתכן שאחיה ואביה שלמו לתובע סכומים נוספים. טענה זו נזנחה בסיכומי הנתבעת ולכן די בכך כדי לדחותה. יש גם לציין כי הנתבעת לא הציגה כל ראיות לביצוע תשלום כאמור. הנתבעת נמנעה מלזמן את אחיה לעדות ולפיכך הימנעותה פועלת לחובתה. שוכנעתי גם מעדותו של התובע כי לא נתקבלו אצלו סכומים כלשהם עבור שכר טרחה למעט הסך של 5,000 ₪, אשר לגביו ניתנה לנתבעת קבלה. לסיכום, התובע ביצע את עבודתו אותה היה עליו לבצע כאמר בהסכם. התובע הגיש כתב הגנה וייצג את הנתבעת בהליכים המשפטיים שנוהלו נגדה. בעקבות פעולתו התביעה כנגד הנתבעת נמחקה ונחתם הסכם עם החברה. התובע מעולם לא ויתר על שכר הטרחה המגיע לו ולפיכך הוא זכאי למלוא תשלום בשכר בגין טרחתו. הסכום לתשלום בגין ההסכם שני בסיכומיה העלתה הנתבעת לראשונה כי התובע ערך חישוב מתמטי מוטעה. לטענתה התובע הוסיף על יתרת הסכום לתשלום 20,748.22 ₪ (25,000 ₪ בניכוי הסך ששולם על ידי הנתבעת) ריבית והפרשי הצמדה כדין עד להגשת התביעה ובתוספת מע"מ, שעה שהיה עליו לערוך חישוב דולרי. לטענתה בהתחשב בסכום ששולם על ידי הנתבעת נותרה כלפי התובע יתרת חוב בסך של 4,094 $ בתוספת מע"מ. שער הדולר ביום הגשת סיכומי הנתבעת עמד על 3.554 ש" לדולר ולפיכך הסכום לתשלום הינו 14,551 ₪ בתוספת מע"מ ולא 29,642 ₪ בתוספת מע"מ. איני מקבל טענה זו. הטענה בדבר חישוב מתמטי שגוי לא הועלתה כלל בכתב ההגנה, טענה זו מהווה הרחבת חזית אסורה שאיני מתירה ולפיכך דינה להידחות רק בגין כך. דינה של טענה זו להידחות גם לגופו של עניין. בהסכם שכר הטרחה נכתב כי הסכומים צמודים לשער הדולר היציג. מטרת ההצמדה היתה לשמור על ערכו הריאלי של החוב ולא ליצור מצב בו הנתבעת תשלם אף פחות מסכום קרן החוב. התובע היה זכאי לקבל תשלום שכר טרחתו לפני שנים רבות - בעת שניתן פסק הדין - עת בו שער הדולר היה גבוה בהרבה. הנתבעת משיקוליה לא שילמה את סכום שכר הטרחה במועד. בנסיבות אלה הטענה, כי מגיע לתובע אף פחות מסכום קרן החוב הנה טענה חסרת תום לב שדינה להדחות. על אף האמור לעיל, אני סבור כי לאור זאת שהתובע לא פעל לגבות את החוב משך שנים רבות, אין מקום לפסוק לטובתו ריבית ולפיכך אני קובע כי הוא זכאי להפרשי הצמדה בלבד. אשר על כן הנתבעת תשלם לתובע סך של 20,748 ₪ בתוספת מע"מ. הסכום ישולם בתוספת הפרשי הצמדה למדד בלבד מיום 27.10.03 ועד יום הגשת התביעה - 7.9.09. לתוצאה יתווספו ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כאמור לעיל (סעיף 41) התובע יהיה זכאי לקבלת התשלום בגין ההסכם הראשון במועד שבו תקבל הנתבעת את החזקה בדירת התמורה. לאור התוצאה אליה הגעתי זכאי התובע להוצאותיו. אשר על כן הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט - אגרת בית משפט ששולמה, שכר עד שנפסק וכן שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום. עורך דיןבניהפינוי בינוישכר טרחת עורך דיןשכר טרחהפינוי