ה ח ל ט ה השופט שמואל צור 1. לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת הראשית עליה פוגל; עב 3060/04), בו נפסק כי על המבקש להשיב למשיבה סכום של 29,763 ש"ח. כמו כן, חייב בית הדין את המבקש לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ. 2. בבית הדין האזורי בתל-אביב התבררה תביעה שהגיש המבקש נגד המשיבה לפיצוי על הפרת הסכם, פיצוי על נזק ממוני ונזק לא ממוני וזכויות אחרות עקב סיום עבודתו של המבקש אצל המשיבה. המשיבה הגישה לבית הדין תביעה שכנגד להחזיר תשלומי יתר ששולמו למבקש. 3. בית הדין האזורי דחה את תביעת המבקש פרט לפדיון תשלום 7 ימי חופשה בסך של 3,815 ש"ח. התביעה שכנגד התקבלה ונקבע כי על המבקש להשיב למשיבה סכום של 33,578 ש"ח אשר שולם ביתר ואשר לא הגיע לו על פי תנאי ההסכם עליו חתם. כמו כן, חייב בית הדין את המבקש לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. 4. המבקש הגיש ערעור על פסק הדין ובמקביל הגיש לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 26.10.06 ומכאן הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לנו. 5. בבקשה טוען המבקש כי טובים סיכוייו לזכות בערעור שהגיש. לטענתו, מפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני בית הדין האזורי עולה כי הוא לא חזר מן הבקשה למתן חשבונות אלא וויתר על בקשה להצגת מסמך ספציפי במהלך הדיון בלבד. בנסיבות אלה, כך טוען המבקש, עת בית הדין לא נעתר לתביעתו למתן חשבונות ונחסמה דרכו להוכיח חלק מן התביעה. עוד טוען המבקש כי לא זו בלבד שבית הדין חסם את דרכו להציג את המסמכים המקימים את עילת התביעה, אלא טעה בית הדין גם בניתוח הנתונים והעדויות אשר באו בפניו. מוסיף המבקש וטוען כי הנזק שייגרם לו אם ישלם למשיבה את סכום הפסוק (כ- 47,013 ש"ח) גדול לאין שיעור מן הנזק שייגרם למשיבה אם יעוכב ביצוע פסק הדין, שכן מדובר בחברה גדולה אשר מחזורה החודשי נאמד במיליוני שקלים. 6. המשיבה מתנגדת לעיכוב ביצוע פסק הדין. לטענתה, סיכויי הערעור של המבקש אינם גבוהים, שכן פסק דינו של בית הדין האזורי הוא עובדתי ובו אין ערכאת הערעור נוטה להתערב. עוד טוענת המשיבה, כי המבקש לא הצביע על נסיבות לפיהן יהיה קשה או בלתי אפשרי להיפרע ממנה אם יתקבל ערעור, אלא הסתפק באמירה סתמית כי נפסק לחובתו סכום אסטרונומי שאין ביכולתו לעמוד בו. לטענתה, הוכח כי המבקש משמש כיום כמנכ"ל חברה ומשתכר שכר גבוה. 7. הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו באורח מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימושו. עיכוב ביצוע של פסק דין הוא בבחינת החריג, במיוחד כן שכמדובר בחיוב כספי. החשש בלבד שמעלה המבקש ביחס למצבו הקשה של המשיב מבחינה כלכלית אין בו - כשלעצמו- כדי לעכב ביצועו של פסק דין (ראו ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' דבורה ושמעון מלובנציק, פ"ד לח(4), 572 וגם ע"א 7221/01 י.ג.רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם, פ"ד נו(4) 178). בנוסף, טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר נכונותו של זה להשיב את אשר זכה בו באם יפסיד בערעור, אינה יכולה להיטען בעלמא וצריכה להיות מבוססת (ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' דבורה ושמעון מלובנציק, פ"ד לח(4),572). 8. לאחר שנתנו דעתנו לבקשה ולתגובה עליה, כמו גם לפסק הדין של בית הדין האזורי, אנו מחליטים לדחות את הבקשה. המקרה שלפנינו אינו בא במסגרת החריג לכלל האמור. המבקש לא השכיל להצביע על חשש ממשי לפיו יקשה עליו להיפרע מהמשיבה במידה ויתקבל הערעור שהגיש לבית דין זה. המשיבה הינה בעלת יכולת כספית, בהיותה חברה גדולה ועל כן המבקש יוכל להיפרע ממנה אם יזכה בערעור. לפיכך, דין הבקשה להידחות אף מבלי שנידרש לסיכויי הערעור. 9. סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בקשר לבקשה זו, בלי קשר להליכים האחרים, בסכום של 1,500 ש"ח. עיכוב ביצוע