פסק דין השופט עמירם רבינוביץ 1. המערער מוכר כנפגע גזזת. 2. ביום 24.7.06 קבעה ועדה רפואית להחמרה לפי החוק לפיצוי נפגעי גזזת התשנ"ד-1994 (להלן - הוועדה), כי נכותו של המערער היא בשיעור של 75% משוקלל (להלן - הליך ההחמרה). 3. א. ביום 16.10.06 הגיש המערער לבית הדין האזורי בתל אביב בקשה דחופה לצו עשה, בה עתר, בין השאר, להורות למר אלי שחר, מנהל המרכז הארצי לפיצוי לנפגעי גזזת (להלן - המרכז) לערוך שיקלול של אחוזי הנכות, דהיינו לכלול במסגרת השיקלול גם את אחוזי הנכות בגין צלקות ואי התאמה סוציאלית שנפסקו למערער בהליך הראשוני. ההליך הראשוני הוא הליך שבמסגרתו קבעו למערער ועדה רפואית מדרג ראשון בתאריך 15.10.02 וועדה רפואית לעררים ביום 12.1.04 נכות בשיעור 43% משוקלל (להלן - ההליך הראשוני). ב. המערער נימק את בקשתו בכך, כי אחוזי הנכות שנקבעו לו בהליך ההחמרה בגין הצלקות ובגין המצב הנפשי אינם מחליפים את אחוזי הנכות שנקבעו לו בגין צלקות ומצב נפשי בהליך הראשון אלא מתווספים אליהם. ג. המערער הוסיף וטען, כי אין הוא מערער על החלטת הוועדה בהליך ההחמרה, אלא הוא מבקש בהליך מנהלי לתקן סיכום שגוי של אחוזי הנכות שבהחלטת הוועדה, אשר אינו תואם את גוף החלטתה, וכי תיקון זה יכול להיעשות גם על ידי בית הדין. ד. בית הדין האזורי בתל אביב (עב 009111/06 השופטת חנה טרכטינגוט) דחה את בקשת המערער בנימוקים הבאים שאלה תמציתם: א. ערעור על החלטת ועדה רפואית יש להגיש לוועדה הרפואית לעררים וערעור על ועדה רפואית לעררים יש להגיש לבית הדין בשאלה משפטית בלבד. (נכתב בטעות בשאלה רפואית - ע.ר.). ב. הטעות, לה טוען המערער, אינה מסוג הטעויות הגלויות על פניהן, שבית הדין מוסמך לתקן. ג. ככל שיש למערער טענות כנגד קביעת האחוזים הרפואיים, עליו להעלותן בפני הוועדה הרפואית לעררים. 4. בערעור שהגיש המערער על החלטת בית הדין האזורי חזר המערער על טענותיו בבית הדין האזורי, כשהוא מדגיש, כי סיכום סך כל האחוזים המשוקללים אינו משקף נכונה את גוף הפרוטוקול והחלטת הוועדה שממנה עולה, כי סך הכל האחוזים מגיע לכדי 83% נכות ולא ל-75%. לטענתו, את הטעות הזו על בית הדין לתקן, באשר מדובר בהשגה על הליך טכני גרידא שעניינו העתקה ורישום, ולא ערעור על עצם תוכנה של ההחלטה, וכי לגופו של עניין ברור שמדובר בנכויות מצטברות בשני ההליכים הראשוני וההחמרה ולא בנכויות חלופות. 5. המדינה תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי ובקשה לדחות את ערעור המערער על הסף מהנימוקים הבאים שאלת תמציתם. א. חוסר סמכות עניינית של בית דין זה לדון בו. על המערער היה להגיש ערר על החלטת ועדת ההחמרה לוועדה הרפואית לעררים (להלן - ועדת הערר) ולא לבית הדין האזורי לעבודה, כמתבקש מהוראת סעיף 14(א) לחוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994 (להלן - חוק הגזזת). ב. ערעור המערער הפך להיות תאורטי לאחר שהמרכז ערער על החלטת הוועדה בהליך ההחמרה בפני ועדת הערר, וזו החליטה בהחלטת ביניים ביום 12.11.06 בשל העדר אי התייצבות של המערער, להחזיר על כנם את 43% הנכות המשוקללים שנקבעו לו בהליך הראשוני שבטרם הליך ההחמרה וזאת לתקופה בת 3 חודשים, אשר בסיומה יוזמן המערער לבדיקה חוזרת. יוצא איפוא, שגם אם יבקש המערער לפרוש, את טענותיו ביחס לסיכום השגוי של אחוזי הנכות שנעשה לטענתו בוועדה, אזי ההחלטה מושא הערעור הזה כבר לא קיימת באשר שונתה על ידי ועדת הערר. 6. המערער ערער על החלטה זו של ועדת הערר מיום 12.11.06 וביקש שלא ניתן החלטה בערעור זה עד למתן החלטה בערעור על החלטת ועדת ערר זו. 7. הערעור שבפנינו הוא על החלטת בית הדין האזורי, שדחה את בקשת המערער, כי בית הדין יתקן בעצמו את החלטת הוועדה הנובעת לטענתו מסיכום שגוי של אחוזי הנכות שלו, ולהעמידם על 83% במקום 75%. אין מקום לעכב מתן החלטה בערעור זה עד למתן החלטה בערעור על החלטת הוועדה מיום 12.11.06. 8. אנו סבורים, כי התיקון המבוקש על ידי המערער אינו תיקון אריתמטי, אלא תיקון מהותי, המצריך ידע רפואי הקיים בוועדה הרפואית ולא בבית הדין. תיקון כזה צריך להיעשות על ידי הוועדה הרפואית ובמקרה זה על ידי ועדת הערר כפי שקובע סעיף 9(ג) לחוק הגזזת. צדק איפוא בית הדין האזורי בקביעתו, כי הסמכות לדון בטענת המערער הוא לוועדת הערר ולא לבית הדין. 9. סוף דבר - הערעור נדחה ללא צו להוצאות. גזזתאחוזי נכותנכות