להלן החלטה בנושא בקשה לתיקון פסק הדין: ה ח ל ט ה השופט יגאל פליטמן 1. ביום 3.3.08, ניתן פסק דיננו בתיק משהצדדים את בית הדין לפסוק לפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984 (להלן - חוק בתי המשפט) החל בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט - 1969. בפסק הדין חויבו המבקשים בתשלום סכום פיצויי פיטורים בסך של 20,000 ₪, זאת בנוסף לחיובי המבקשים על פי פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט אילן איטח ונציגי הציבור עו"ד חמי שלום ומר מעוז הלוי; עב 563/00; להלן - פסק האזורי). עוד נקבע כי חיוב המשיב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ וחיובו בתשלום הוצאות משפט בסך 3,000 ₪, וכמפורט בפסק הדין - בטלים. 2. ביום 6.5.08 הגישו המבקשים בקשה דחופה להארכת מועד ולתיקון טעות בפסק הדין. המבקשים טענו כי מחמת טעות או השמטה מקרית לא ביטל בית הדין את חיוב המבקשים בתשלום הוצאות למשיב, בסך 2,000 ₪, הגם כי מנגד בוטל חיוב המשיב בתשלום הוצאות המבקשים. לטענת המבקשים אין זה סביר והגיוני כי לכך התכוון בית הדין במתן הצעתו לצדדים. המבקשים טענו כי הצעת בית הדין התייחסה לכך שכל חיוביהם ההדדיים של הצדדים יגולמו בפסק הדין. על בסיס הבנת המבקשים את הצעת בית הדין ניתנה הסכמתם לסיים בפשרה את המחלוקות ביניהם. 3. ביום 20.5.08, הגיש המשיב תשובתו לבקשה להארכת המועד ולתיקון טעות בפסק הדין. המשיב טען כי יש לדחות הבקשה. לטענת המשיב, המבקשים העמידו את בית הדין ואת המשיב בפני עובדה מוגמרת עת הגישו כמקשה אחת את בקשתם להארכת מועד ולתיקון פסק דין, ולא בנפרד. למבקשים אין שום טעם לאיחור בהגשת בקשתם לתיקון פסק הדין ובוודאי שאין להם "טעמים מיוחדים שיירשמו", כפי הקבוע בדין. האיחור בהגשת הבקשה הינו ארוך ומשמעותי. פסק הדין הינו ברור לחלוטין ואין מקום לספק כי חיוב המבקשים בהוצאות לא בוטלו. המשיב טען כי הואיל והמבקשים לא שילמו את חובם במועד שנקבע בפסק הדין הרי שהם אלה שגרמו להתמשכות ההתחשבנות לגבי החוב הפסוק ולכן הם אינם יכולים לטעון שרק כעת נודע להם על גובה החוב הנדרש מהם. בנוסף, התנהגות המבקשים עולה לכדי חוסר תום לב בשל האיחור בתשלום הסכום הפסוק, אף לפי שיטתם. המבקשים הסכימו להשאיר לשיקול דעת בית הדין לפסוק על דרך הפשרה על בסיס דברים אחרים מאלו הנטענים על ידי המבקשים. המבקשים מבקשים מבית הדין שינהג בהם בניגוד לאופן שבו נהגו במשיב עת פתחו נגדו תיק הוצאה לפועל. לאור האמור, ביקש המשיב לחייב המבקשים בהוצאות. 4. ביום 18.5.08 הגישו המבקשים בקשה דחופה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל עד למתן הכרעה בבקשה להארכת מועד ולתיקון טעות בפסק הדין. בבקשתם טוענים המבקשים כי בעקבות פסק הדין פתח המשיב, ביום 1.5.08, בהליכי הוצאה לפועל בגין החיוב בהוצאות. ביום 15.5.08 קיבלו המבקשים אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל. ביום 1.7.08 הגישו המבקשים בקשה דחופה למתן החלטה בבקשתם לעיכוב הליכי הוצאה לפועל. בבקשתם טענו המבקשים כי המשיב הגיש בתיק ההוצאה לפועל בקשה לעיקול חשבונם של המבקשים על סך 3,405.08 ₪. המבקשים טענו כי נזק בלתי הפיך והוצאות מיותרות נוספות ייגרמו למבקשים באם לא יעוכב הליך ההוצאה לפועל. זאת מאחר וסיכויי הבקשה לתיקון טעות להתקבל - גבוהים וכי במידה ולא תתקבל הבקשה לתיקון טעות ישלמו המבקשים למשיב, באופן מיידי, את החיוב בהוצאות. אולם אם ימומש העיקול ותתקבל הבקשה לתיקון טעות לא יהיה למבקשים ממי לגבות את החזר החיוב בהוצאות והם יגררו להליכי הוצאה לפועל. בבקשתם ציינו המבקשים כי במקביל להגשת בקשה זו הוגשה על ידם בקשה לראש ההוצאה לפועל להשהיית הליך העיקול מכוח סעיף 16 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967. 5. לאחר שעיינו בבקשה ובכלל החומר המונח לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי יש לדחות הבקשה לתיקון טעות בפסק הדין ובהתאם לדחות הבקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל. בית הדין סיים מלאכתו עת נתן את פסק דינו. פסק הדין הינו ברור ופשוט ולא נפלה בו טעות. בית הדין, לאחר שנתן דעתו לכלל נסיבות המקרה ולאחר שהוסמך על ידי הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, חייב המבקשים בתשלום פיצויי פיטורים למשיב. עוד קבע בית הדין כי חיובי המשיב בהוצאות בטלים וכמפורט בפסק הדין. משלא נקבע דבר באשר לביטול חיוב המבקשים בהוצאות, משמע, כי חיוב זה עומד בעינו. למעלה מן הצריך נוסיף כי בית דין זה אינו יושב כערכאת ערעור או עיון מחדש על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל. משכך, בקשה בקשר לעיקולים שהוטלו יש להגיש לראש ההוצאה לפועל ולא לבית הדין. 6. סוף דבר - הבקשה להארכת מועד ולתיקון טעות בפסק הדין והבקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל - נדחות. אין צו להוצאות. תיקון פסק דין