החלטה 1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (השופטת ורדה סאמט, בשא3792/06) מיום 8.2.2007 בה נדחתה בקשת המבקשת ליתן צווי מניעה זמניים במעמד צד אחד. 2. בהחלטת הנשיא אדלר מיום 6.3.2007 נקבע שאין מקום להיענות לבקשה, וליתן רשות ערעור במעמד צד אחד. עם זאת, נדרשה תשובת המשיבים, אשר הוגשה לבית דין זה כמבוקש. 3. לאחר עיון מעמיק בכלל החומר שהובא בפני במסגרת בקשת רשות הערעור, רחבת היריעה, לרבות תגובת המשיבים ותשובת המבקש לתגובת המשיבים, אני מחליטה לדחותה. יוטעם, כי ביום 9.5.2007 הוגשה בקשה מטעם המשיבים למחיקת תשובת המבקש לתגובת המשיבים. לאור התוצאה אליה הגעתי, מתייתר הדיון אף בבקשה זו. 4. ואלה מעט מן העובדות לכאורה, ואף אלו בתמצית, כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי בהחלטה מושא בקשה דנא. המבקשת עתרה לבית הדין האזורי בבקשה למתן צווי מניעה זמניים, במעמד צד אחד, וביניהם צו האוסר על המשיבה 2 (להלן: נובוטק) להעסיק את המשיב 1 (להלן: העובד) וצו למינוי כונס נכסים וצו "אנטון פילר" לרבות הגבלת חופש העיסוק של המשיבים, ותפיסת מסמכים וחומר המצוי במחשבי המשיבה. בנימוקיו בפני בית הדין האזורי, טענה המבקשת כי העובד הועסק על ידה משך 10 שנים, ולאחר פיטוריו חבר לנובוטק והחל להתחרות באמצעותה, בידיעת מנהליה - הם המשיבים 3-4, באופן בלתי הוגן, תוך הסבת נזקים קשים, הכפשת שמה ופגיעה בקשריה המסחריים, הפרת התחייבויותיו כלפיה ותוך שימוש בסודותיה המסחריים. לטענת המבקשת, קשריו המסחריים של העובד נקשרו במהלך עבודתו בה, תוך ניצול לרעה של יחסי האמון שבין הצדדים, וניצול משאביה לטובת ביטול הסכמי הייצוג הבלעדיים בהם היתה קשורה, והעברתם אליו. 5. בית הדין האזורי דחה את הבקשה, בהחלטה מפורטת ומנומקת, תוך סקירת הראיות שהוצגו בפניו, וביסוס מסקנותיו. במסגרת בקשת רשות הערעור, שוטחת המבקשת בפנינו את גרסתה העובדתית, תוך ניסיון להראות כי טעה בית הדין האזורי עת דחה את בקשתה למתן סעדים זמניים. מנגד, תומכים המשיבים בהחלטת בית הדין האזורי מטעמיו, ומבקרים בחריפות את ניסיונה של המבקשת להציג את המסכת העובדתית באופן שאינו תואם את הדברים הלכה למעשה כפי שהיו לפי גרסתם. 6. הלכה פסוקה היא כי ערכאת הערעור ממעטת להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניין מתן סעדים זמניים. החלטה אם ליתן סעד זמני נתונה ככלל לשיקול דעתה של הערכאה הדנה בהליך, וערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בבקשה למתן סעד זמני, אלא אם כן הפעיל בית הדין שיקול דעתו שלא כהלכה (י. לובוצקי, סדר הדין במשפט העבודה, התשנ"ח-1997, עמודים 281-282; דב"ע שן/41-14 ועד עובדי קבוצת הקשר של תדיראן בע"מ - תדיראן בע"מ, פד"ע כב 92; דב"ע נה/247-3 המרכז הרפואי שערי צדק - ד"ר אורלי פרט, פד"ע כט 244). במקרה שלפני, לא מצאתי טעם משפטי או אחר המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור במסקנות העובדתיות הלכאוריות אותן קבע בית הדין האזורי בהחלטתו מושא הבקשה שלפני. עיון מעמיק בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, בתגובות המשיבים ובתשובת המבקשת לתגובות אלה מלמדת כי המחלוקת בין הצדדים עובדתית בעיקרה, וכי, על פניו, אין טעות משפטית בקביעת בית הדין האזורי לפיה אין בתשתית הראייתית אותה הציגה המבקשת לתמיכה בגרסת העובדתית כדי להצדיק מתן סעדים זמניים, וכי ראוי שהמחלוקת תוכרע במעמד הצדדים. נחה דעתי, כי החלטת בית הדין האזורי עומדת בקנה אחד עם ההלכה לפיה יש ליתן סעדים זמניים ביד קמוצה ובמשורה (ראו גם: דב"ע לג/3-3 מדינת ישראל - מרדכי גנץ, פד"ע ד 161; י. לובוצקי, סדר הדין במשפט העבודה, התשנ"ח-1997, פרק 18). 7. סוף דבר - הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיב 1, ולמשיבים 2-4, כל אחד בנפרד, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 1,500 ש"ח (ובסך הכל 3,000 ש"ח), בתוספת מע"מ כחוק. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד יום התשלום בפועל. במעמד צד אחדצוויםצו מניעה