א. התביעה 1. התובעים בתביעה שלפני עותרים לקבלת סעד הצהרתי, לפיו יוצהר כדלקמן: (א) הסכם מיום 5.9.2007 שכותרתו "הסכם חלקי לחלוקת נכסי עזבון" הוא מזויף. (ב) בקשה לרישום מקרקעין, שהוגשה ללשכת רישום המקרקעין בנצרת, והנושאת תאריך 3.9.2007, מזוייפת אף היא. (ג) התובעים לא חתמו על ההסכם והבקשה לרישום מקרקעין בפני הנתבע מס' 2, ומסמכים אלה לא חתמו על ידם כלל. (ד) רשום זכויות שנעשה בלשכת רישום המקרקעין בנצרת, בתאריך 6.9.2007, ביחס למקרקעין המזוהים כחלקה 29 בגוש 18569 (להלן - "המקרקעין"), נעשה על סמך מסמכים מזוייפים ועל כן יש לבטלו. (ה) מכר הזכויות שנעשה בין הנתבע מס' 1 והנתבעים 3 עד 6, נעשה אף הוא על סמך המסמכים המזוייפים הנ"ל, ועל כן יש לבטלו, וכן לבטל את הערת האזהרה שנרשמה לטובת הנתבעים 3 עד 6 במקרקעין. ב. הרקע העובדתי 2. התובעים 1 ו- 2 והנתבע מס' 1 הם אחים, ובניו של המנוח חסן אבו נימר ע"ה, אשר נפטר לבית עולמו בתאריך 28.1.2007 (להלן - "המנוח"). המנוח הותיר אחריו צוואה בעדים, שנעשתה בתאריך 22.11.2005. התובע מס' 3 הוא אחיינם של התובעים 1 ו- 2 והוא בנו של אח אחר שנפטר. מאליו מובן, כי הוא נכדו של המנוח. 3. צוואת המנוח קויימה בצו שניתן על ידי הרשם לענייני ירושה בחיפה בתאריך 11.12.2007 (תיק מס' 33315). בצוואתו קבע המנוח הוראות שונות בדבר ירושת נכסי המקרקעין שהיו בבעלותו בשעת מותו, וככל שהדברים נוגעים למקרקעין נשוא התביעה שלפני, ציווה המנוח מקרקעין אלה בחלקים שווים לנכדו הלאל בן בנו אחמד (התובע 3) ולארבעת בניו , הם: עבד אלסתאר (התובע 1), סעיד (התובע 2) עבד אל רחמאן (הנתבע 1), ומוחמד (שאינו תובע ואינו נתבע). כל אחד מאלה היה זכאי לחמישית בעיזבון המנוח במקרקעין שבמחלוקת. 4. שטחם הכללי של המקרקעין הוא 10,327 מ"ר, ולפני פטירתו הייתה למנוח זכות בעלות ב- 94/117 חלקים. באותה עת (דהיינו, לפני פטירת המנוח) לתובע מס' 1 הייתה זכות בעלות ב- 23/117 חלקים במקרקעין. אם צוואת המנוח הייתה מקויימת כלשונה, וכל אחד מהנהנים היה מקבל חמישית מעיזבונו, כי אז היה התובע מס' 1 הופך לבעלים ב- 209/585 חלקים (23/117 חלקים ועוד 94/585 חלקים) וכל אחד מיתר יורשי המנוח היה נרשם כבעלים ב- 94/585 חלקים. 5. ואולם, בתאריך 5.9.2007 נכרת לכאורה הסכם בין יורשי המנוח, שלטענת התובעים והנתבע מס' 1 הוא הסכם מזויף, וכותרתו "הסכם חלקי לחלוקת נכסי עיזבון", ובהסכם זה הוסכם לכאורה, שהתובע מס' 1 מוותר על הזכות שירש מהמנוח בחלקה 29 לטובת הנתבע מס' 1. הן התובעים והן הנתבע מס' 1 מאשימים את הנתבע מס' 2 בזיוף ההסכם, ולטענתם לא חתמו על הסכם זה כלל וכלל. 6. לאחר שנעשה ההסכם לחלוקת העיזבון, ומכוחו של ההסכם זה, נרשמו בתאריך 6.9.2007 זכויות יורשי המנוח בלשכת רישום המקרקעין בנצרת. לאחר הרישום נותרה בבעלות התובע מס' 1 זכות הבעלות המקורית ב- 23/117 חלקים, שהייתה לו לפני פטירת המנוח, ולנתבע מס' 1 נוסף החלק שהתובע מס' 1 היה אמור לרשת ולכאורה ויתר עליו בהסכם החלוקה, כך שנרשמה בעלותו ב- 188/585 חלקים (פעמיים 94/585 חלקים). הזכות הרשומה על שם התובע מייצגת אפוא שטח של 2,030 מ"ר במקרקעין, והזכות הרשומה על שם הנתבע מס' 1 מייצגת אפוא שטח של 3,319 מ"ר במקרקעין. 7. לצד האירועים הנזכרים לעיל, חתם הנתבע מס 1 על יפוי כוח בלתי חוזר, ובו ייפה את כוחו של הנתבע מס' 2 למכור את זכויותיו במקרקעין. הנתבע מס' 2, מכוחו של יפוי הכוח שקיבל, כרת בתאריך 16.9.2007 חוזה עם הנתבעים 3 עד 6, ולפי חוזה זה רכשו הנתבעים 3 עד 6 את זכויות הנתבע מס' 1 במקרקעין. בתאריך 17.9.2007 אף נרשמה לטובת הנתבעים 3 עד 6 הערת אזהרה על זכויותיו של הנתבע מס' 1. ג. טענות הצדדים 8. כאמור, התובעים טוענים כי ההסכם לחלוקת העיזבון זויף, והם לא חתמו עליו כלל וכלל. התובע מס' 1 טוען, כי בעקבות זיוף ההסכם לחלוקת העלבון, גזל הנתבע מס' 1 את הזכות שהתובע מס' 1 היה זכאי לקבל מעיזבון המנוח, והזכות שנגזלה נמכרה שלא כדין לנתבעים 3 עד 6. הגם שלתובעים 2 ו- 3 לא נגרם כל נזק מההסכם לחלוקת העיזבון, שכן ההסכם לא גרע דבר מהזכויות שהיו זכאים לקבל מעזבון המנוח, מצטרפים הם לתביעת התובע מס' 1 כיוון שאף הם טוענים כי לא חתמו על ההסכם, ולמעשה צרופם כתובעים נועד לחזק את טענות התובע מס' 1 בדבר זיוף חתימתו. מכל מקום, נוכח טענת התובעים כי ההסכם לחלוקת העזבון זוייף, עותרים הם בתביעתם לסעדים שונים, אשר ישיבו את המצב לקדמותו. 9. הנתבע מס' 1, כמו אחיו התובעים, טוען אף הוא שחתימתו על הסכם החלוקה זוייפה. לטענת הנתבע מס' 1, הוא ייפה את כוחו של הנתבע מס' 2 לטפל בזכויותיו, והנתבע מס' 2 עשה שימוש שלא כדין ביפוי הכוח ובצע פעולות שונות בלא שהנתבע מס' 1 ידע עליהן או הסכים להן. הנתבע מס' 1 טוען, כי לא הייתה לו כוונה לנכס לעצמו את זכויותיו של אחיו, התובע מס' 1 במקרקעין, וכל שביקש היה למכור לנתבעים 3 עד 6 את הזכויות שהוא עצמו היה זכאי לרשת, דהיינו 94/585 חלקים במקרקעין, המייצגים שטח של 1,659 מ"ר במקרקעין. 10. הנתבע מס' 2 כופר בטענות התובעים והנתבע מס' 1, ולטענתו ערך את הסכם החלוקה כפי שהם עצמם ביקשו זאת ממנו, והם, ויתר אחיהם,חתמו עליו כדת וכדין. לטענת הנתבע מס' 2, הנתבע מס' 1 ביקש למכור את מלוא הזכויות שהיה זכאי לקבל במקרקעין, הן מכוח צוואת האב המנוח והן מכוח הסכם החלוקה, והנתבע מס' 2 פעל להגשים את רצונו. לטענת הנתבע מס' 2, הנתבע מס' 1 ביקש למכור את זכויותיו באמצעותו, משום שלא רצה כי יזהו אותו כמי שמוכר קרקעות ליהודים, ועתה, משנודעה זהות הקונים, מבקשים התובעים והנתבע מס' 1 לרתום לעזרתם את טענת הזיוף כדי להחזיר את הגלגל לאחור. בהתייחס לטענת הזיוף, מציין בא כוח הנתבע מס' 2, כי בהסכם לחלוקת העזבון הייתה התייחסות לחלקה נוספת, היא חלקה 46 בגוש 18584, ומכוחו של הסכם זה זכה התובע מס' 1 לקבל זכויות בחלקה 46. על כן טוען בא כוח הנתבע מס' 2, כי לא ייתכן שלעניין חלקה 29 טוענים התובעים והנתבע מס' 1 טענת זיוף, אך לעניין הזכויות שהועברו לתובע מס' 1 מכוח אותו הסכם עצמו, אין הם טוענים טענת זיוף. 11. בא כוח הנתבעים 3 עד 6 תומך בטענותיו של הנתבע מס' 2, ולטענתו, הנתבעים 3 עד 6 רכשו את הזכויות במקרקעין בתמורה ובתום לב, והם צד תמים אשר נקלע שלא בטובתו לסכסוך בין האחים. לטענת בא כוח הנתבעים 3 עד 6, התביעה הוגשה מטעמים לאומניים, והם התנגדותם של התובעים והנתבע מס' 1 למכור קרקעות ליהודים. בהקשר זה טען בא כוח הנתבעים 3 עד 6 שאם אכן תביעת התובעים הייתה תביעה אמיתית, הרי היו מבקשים לבטל את המכר אך ורק ביחס לאותו חלק שהנתבע מס' 1 גזל לטענתם מהתובע מס' 1. ואולם, בתביעתם טוענים התובעים כי יש לבטל את כל המכר, לרבות מכר הזכויות שהנתבע מס' 1 היה זכאי לרשת את המנוח, ודבר זה מלמד על המניע האמיתי העומד מאחורי התביעה שהוגשה. 12. לצד כתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעים 3 עד 6, הגישו נתבעים אלה אף הודעה לצד שלישי, המופנית כלפי הנתבעים 1 ו- 2. לטענת הנתבעים 3 עד 6, אם תביעת התובעים תתקבל, הרי זכאים הם לקבל את סכומי הכסף ששילמו עבור רכישת הזכויות במקרקעין. ד. ההסכם לחלוקת העזבון 13. השאלה העיקרית שיש להכריע בה היא השאלה האם ההסכם לחלוקת העזבון, שנכרת בתאריך 5.9.2007 זוייף אם לאו. בעניין זה הצדדים בחרו שלא להקל עם בית המשפט, ואף לא אחד מהצדדים הגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה היכולה לסייע בפתרון השאלה, האם החתימות בהסכם החלוקה הן אמיתיות או שמא מזוייפות הן. בא כוח התובעים טען, כי די בכך שהתובעים העידו שהחתימות אינן חתימותיהן כדי להעביר את נטל הראיה על כתפי הנתבעים, ומכיוון שהנתבעים 2 עד 6 טוענים שהחתימות הן אמיתיות, כי אז עליהם היה מוטל להוכיח טענתם ולהמציא חוות דעת של מומחה. לעומת זאת, באי כוח הנתבעים 2 עד 6 טענו, כי מכיוון שהתובעים הם אלה הטוענים את טענת הזיוף, כי אז הנטל להוכיח את טענתם מוטל עליהם, ועליהם היה להגיש חוות דעת של מומחה להוכחת הטענה. בהקשר זה הוסיף בא כוח הנתבעים 3 עד 6 וטען, כי מכיוון שהתובעים טוענים טענת זיוף, כי אז מוטל עליהם נטל מוגבר, אותו לא עלה בידיהם להרים. אוסיף, כי הצדדים ביקשו שבית המשפט יעשה את מלאכת השוואת החתימות, וישווה את החתימות על ההסכם לחלוקת העיזבון עם חתימות הצדדים על מסמכים אחרים שהוגשו. ואולם, אני סבור, שאם יש צורך בהשוואת חתימות, כי אז ראוי שהדבר יעשה על ידי מומחה לכך, ואין מקום שבית המשפט, שאין לו מומחיות בהשוואת חתימות, יכריע את הדין רק על סמך התרשמות ויזואלית פשוטה ולא מקצועית מהשוואת מסמכים שונים, שנערכו במועדים שונים ונחתמו במועדים שונים, וכאשר קיימת אפשרות שהחתימות הושפעו מכך שבשלב בו נחתמו, המחלוקות כבר היו גלויות וידועות. מכל מקום, משלא הונחה לפני חוות דעת של מומחה מחד גיסא, ולא הופטרתי מלהכריע בסוגיה שבמחלוקת מאידך גיסא, ההכרעה תיפול על סמך מידת המהימנות שאני מוכן לייחס לצדדים על רקע הנסיבות הצריכות לעניין. 14. ראשית אציין, כי הפן הלאומני העומד ברקע הדברים, לא נטען כטענה חסרת בסיס, וכבר בסעיף 6 לתצהיר הנתבע מס' 1 (מוצג נ/5), מצאנו כי הנתבע מס' 1 אומר כדברים הבאים: "שלא באופן מפורש הבנתי מחיג'אזי [הנתבע מס' 2 - י"כ] כי זכויותי בחלקה יימכרו לרוכשים יהודים, באמצעותו ועל ידי עו"ד אחר. על כן היה לי נוח להיעתר לבקשתו של חיג'אזי, דהיינו, כי אחתום לו על יפוי כוח בלתי חוזר על מנת שלא אצטייר כמי שמכרתי במישרין לרוכש יהודי. אבהיר כי אני יודע, לא מידיעה אישית, כי מספר רוכשים יהודים רכשו אדמות בטמרה, ממניעים ציוניים. אני כשלעצמי לא ראיתי בכך בעיה, אולם בכל זאת חששתי ש"אוכתם" בכך כי אני מוכר את הקרקע ליהודים, ועל כן היה לי [נוח] כי חיג'אזי יעשה את כל הפעולות על סמך יפוי כוח שאני אחתום עליו, אני אקבל את התמורה המגיעה לי, ובכך יסתיים העניין." אמנם, דבריו אלה של הנתבע מס' 1 מתייחסים לטענתו כי ביקש למכור את זכויותיו שלו במקרקעין ולא את זכויות אחיו התובע מס' 1, ואולם, הדברים שאמר הנתבע 1 ביחס למכירת זכויותיו שלו ליהודים חלים בסופו של דבר גם על מכירת זכויות שלכאורה קיבל מאחיו, התובע מס' 1. בהקשר זה סבור אני, שצודק בא כוח הנתבעים 3 עד 6 בטענתו, שאם מטרת התובעים הייתה להשיב לתובע מס' 1 את הזכויות במקרקעין שנגזלו ממנו, כי אז יכולים היו להסתפק בסעדים הנוגעים ל- 94/585 חלקים במקרקעין, ולא היה מקום שיבקשו סעדים בנוגע ל- 188/585 חלקים שהנתבע מס' 1 מכר לכאורה לנתבעים 3 עד 6. העובדה כי התובעים עתרו לסעדים המתייחסים אף לזכויות, שאין כל מחלוקת שהנתבע מס' 1 היה זכאי למכור לנתבעים 3 עד 6, מחזקת את טענת באי כוח הנתבעים 2 עד 6, כי העסקה הייתה כשרה מלכתחילה ורק לאחר מכן, כאשר נודעה זהות הקונים, ביקשו התובעים והנתבע מס' 1 להשיב את הגלגל לאחור. 15. מתקשה אני לקבל את טענת התובעים, כי הם לא חתמו על ההסכם לחלוקת העזבון. מהסכם החלוקה עולה, כי ההסכם הודפס לקראת חתימתו, ואולם, לאחר הדפסתו הוכנסו בו שינויים ותיקונים בכתב יד. קשה להלום מצב בו הזייפן "המפברק" מסמך, ידפיס את חלקו ויוסיף לו שינויים בכתב יד, ויותר מתקבל על הדעת שלקראת חתימת המסמך, הצדדים לו ניהלו מו"מ ביניהם והוסיפו לו שינויים שנרשמו בכתב היד. אם ביקש הזייפן לזייף מסמך, הרי יכול היה לכלול בו מלכתחילה את הכיתובים שנעשו בכתב היד, ולהדפיסו כך מלכתחילה. ואולם, נקודה חשובה יותר, היא העובדה כי במסמך נוספה התייחסות לזכויות הצדדים בחלקה 46 בגוש 18584, ובפסקה שנוספה למסמך בכתב יד, נרשמו הדברים הבאים: "החלקה 46 בגוש 18584 תחולק באופן שווה בין מוסטפא, חוסין, סעיד, עבד אלסתאר, עבד אלקאדר ועבד אלרחמאן באופן שווה ביניהם." הנה מתברר, שעל פי הסכם החלוקה התובע מס' 1 לא רק ויתר כביכול על זכותו בחלקה 29 לטובת הנתבע מס' 1, אלא שהתובע מס' 1 ("עבד אלסתאר") קיבל זכויות בחלקה 46. בא כוח התובעים מצביע על כך, שעל פי סעיף 9 לצוואת האב המנוח, כל אחד מבני המנוח ירש את המקרקעין עליהם בנוי ביתו, ולטענתו על פי אישור הרשות המקומית בתי הצדדים בנויים בחלקה 46, ואולם אין אני מקבל טענה זו. על פי נסח הרישום של חלקה 46 שטח החלקה הוא 8,101 מ"ר בה בשעה שלפי אישור העיריה המתייחס לביתו של התובע מס' 1, בית התובע מס' 1 בנוי על מגרש ששטחו 481 מ"ר. אם צוואת האב הייתה מקויימת כלשונה, כי אז היה מקום לרשום על שם התובע מס' 1 זכויות המייצגות שטח של 481 מ"ר. והנה, דווקא לפי הסכם החלוקה, שהתובע מס' 1 טוען כי לא נחתם על ידו, התובע מס' 1 זכה בזכויות בעלות בשישית מהחלקה, דהיינו בזכויות המייצגות שטח של 1,350 מ"ר. מהמסמכים שצורפו לתצהירו של הנתבע מס' 2 עולה, כי הזכויות בחלקה 46 הנזכרת נרשמו על שם הצדדים, לרבות התובע מס' 1, על פי הסכם החלוקה, ומכיוון שמתברר כי ההסכם בוצע על ידי הצדדים, אין אני מקבל את הטענה כי הוא זוייף. 16. הנטל להוכיח את טענת הזיוף היה מוטל בראש ובראשונה על התובעים, והיה מקום שיתכבדו ויגישו חוות דעת של מומחה להוכחת טענותיהם. ההימנעות מהגשת חוות דעת של מומחה פועלת נגדם, ובנסיבות העניין, לאחר שמתברר שהסכם לחלוקת העיזבון גם זיכה את התובע מס' 1 בזכויות שונות, אין מקום להסתפק בעדות התובעים והנתבע מס' 1 כדי להוציא מידי הנתבעים 3 עד 6 את הזכויות שרכשו. טענת הזיוף שהתובעים טוענים מטילה על התובעים נטל ראייתי מוגבר, כמקובל בתביעות בהן אדם טוען טענות מרמה, והנטל לא הורם על ידי התובעים וממילא לא הוטל על הנתבעים נטל הבאת הראיות לסתור. אם לא תאמר כך, כי אז בכל חוזה בו צד יבקש לחזור בו מכריתתו, יוכל אותו צד לטעון טענת זיוף ולצאת ידי חובתו. ה. טענות נוספות 18. לחיזוק טענותיהם בדבר זיוף ההסכם לחלוקת העיזבון, טוענים התובעים והנתבע מס' 1 טענות נוספות, ולטענות אלה אתייחס להלן. 19. בא כוח התובעים מפנה למסמך שהוגש לרשם המקרקעין, וכותרתו "בקשה לרישום מקרקעין" (מוצג ת/4). מסמך זה נושא תאריך 3.9.2007, וגם לגביו טוענים התובעים כי לא חתמו עליו. בא כוח התובעים טען, כי לא ייתכן שהמסמך, המופנה למעשה לרשם המקרקעין בנצרת, נעשה בתאריך 3.9.2007 בה בשעה שההסכם לחלוקת העיזבון נעשה בתאריך 5.9.2007, והדבר מלמד על כך שההסכם לחלוקת העזבון מזוייף. עם כל הכבוד אין אני מקבל טענה זו. בבקשה לרישום המקרקעין (מוצג ת/4) ביקשו הצדדים לרשום את הזכויות "ע"פ צוואה ". כזכור, ההסכם לחלוקת העזבון משנה מהוראות הצוואה , כך שאינני רואה מדוע התאריכים השונים מלמדים על כך שהחתימות זוייפו. יתרה מזאת, מהנספחים שצורפו לתצהירו של התובע מס' 2, הם אישורים שהפיק רשם המקרקעין בנצרת לאחר ביצוע פעולות בחלקות 29 ו- 46 הנזכרות בהסכם לחלוקת העזבון, עולה, כי כל פעולות הרישום שנעשו בחלקות אלה, נעשו בתאריך 6.9.2007, דהיינו יום לאחר כריתת ההסכם לחלוקת העזבון. 20. לחיזוק טענותיו בדבר זיוף הסכם חלוקת העזבון, הצביע בא כוח הנתבע מס' 1 על כך שבתאריך 11.9.2007 חתם הנתבע מס' 1 לכאורה על שני יפויי כוח בלתי חוזרים ובהם ייפה את כוחו של הנתבע מס' 2, והם שונים זה מזה. יפויי הכוח בהם מדובר הוגשו כמוצגים נ/4 ו- נ/8. ביפוי הכוח נ/4 ייפה הנתבע מס' 1 את כוחו של הנתבע מס' 2 למכור את כל זכויותיו במקרקעין, ולעומת זאת, ביפוי הכוח נ/8 נרשם היקפן המדוייק של זכויות הנתבע "188/585". אכן, לא אבין מה היה הצורך בחתימת שני יפויי כוח באותו יום לאותו מיופה כוח בנוסח שונה, ואולם, גם בכך אין אני מוצא חיזוק לטענת התובעים, כי לא חתמו על ההסכם לחלוקת העיזבון. דווקא יפוי הכוח נ/8 מטיל צל כבד על טענות הנתבע מס' 1, כי לא ידע שהנתבע מס' 2 מכר גם את זכויותיו של אחיו התובע מס' 1. אילו קיבל הנתבע מס' 1 רק את המנה שנקבעה בצוואת אביו המנוח, כי אז היה זכאי להירשם כבעלים ב- 94/585 חלקים בלבד, והנה הוא חותם על יפוי כוח בו רשומה מנה כפולה (188/585 חלקים), דהיינו, מנה הכוללת את חלקו של אחיו, הוא החלק שקיבל מאחיו בעקבות ההסכם לחלוקת העיזבון. אעיר בהקשר זה, שלא יכולה להיות מחלוקת שהנתבע מס' 1 אכן חתם על יפוי הכוח, שכן במעמד החתימה נכח מלבד הנתבע מס' 2 גם מתמחה של עו"ד נוסף, הוא עו"ד ענאן עליאן, שייצג את הקונים הנתבעים 3 ו- 4. 21. במהלך שמיעת הראיות הוגשה הקלטה של שיחה שהתקיימה בין התובע מס' 1 והנתבע מס' 2, ואף על שיחת טלפון זו מבקשים התובעים לסמוך טענתם שחתימותיהם זוייפו. לקראת שמיעת הסיכומים, הגיש בא כוח הנתבע מס' 1 את תמליל השיחה, והתמליל סומן על ידי נ/7. מקריאת התמליל התרשמתי, כי התובעים מבקשים להיבנות על ידי הוצאת דברים מהקשרם. הנתבע מס' 2 אמר בשיחה זו לתובע מס' 1 "אף אחד מכם לא חותם", אך נראה שכוונתו הייתה לכך שהוא זה שחותם מכוח יפוי הכוח שקיבל, כדי שבעלי הזכויות לא יצטרכו לחתום על חוזה מכר עם יהודים. כמו כן מאשים התובע מס' 1 את אחיו הנתבע מס' 1 בזיוף הצוואה , והנתבע מס' 2 תמה, שהרי הצוואה קויימה על ידי הרשם לענייני ירושה . בנוסף לכך מטיח התובע מס' 1 בנתבע מס' 2, כי הנתבע מס' 1 גזל את זכויות האחים, ואף על כך משיב הנתבע מס' 2 בשלילה, ובסופו של דבר בא שלב האיומים, שם מטיח התובע מס' 1 בנתבע מס' 2 איומים שונים על כך שהוא הסתבך וצפוי להיתבע על ידי אחיו של הנתבע מס' 1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בנוגע לתמליל, הגעתי למסקנה, שלא ניתן לבסס עליו ממצא עובדתי, לפיו חתימות התובעים על הסכם חלוקת העיזבון זוייפו, ושיחת הטלפון אינה יכולה למלא את החלל הראייתי שנוצר בשל כך שהצדדים בחרו לטעון טענת זיוף, אך לא טרחו להוכיחה באמצעות חוות דעת של מומחה. 22. סופו של דבר הוא, שבשאלה האם חתימות התובעים בהסכם חלוקת העיזבון זוייפו, הנני סבור, שהתובעים לא הוכיחו במידה ההסתברות הדרושה את טענתם, ולא הרימו את הנטל המוגבר החל עליהם. על כן, הנני דוחה טענת התובעים שחתימותיהם על ההסכם לחלוקת העיזבון זוייפו. ו. תום לב הקונים 23. הפועל היוצא ממסקנתי בשאלת החתימות על ההסכם לחלוקת העיזבון, הוא שדין התביעה להידחות. עם זאת מוצא אני להתייחס לשאלת תום ליבם של הנתבעים 3 עד 6, אשר התובעים האשימו אותם בקנוניה עם הנתבע מס' 2. מהראיות שהונחו לפני עולה, כי הנתבעים 3 עד 6 רכשו את זכויות הנתבע מס' 1 בהסתמך על הרישום בלשכת רישום המקרקעין, וכלל לא ידעו על הסכסוך בין האחים. לעומת זאת, הנתבע מס' 1, אשר קיבל סך 78,000 ₪ מהנתבעים 3 עד 6, והצטרף לטענות אחיו, כלל אינו סבור שעליו להחזיר להם את סכום הכסף שקיבל, או לפחות את חלקו, ככל שיתברר שיש להפחית מזכויותיהם של הנתבעים 3 עד 6. אמנם, הנתבעים 3 עד 6 עדיין לא נרשמו כבעלים בזכויות שרכשו, ולזכותם נרשמה הערת אזהרה בלבד, אך אם נמנע מהם הרישום, נבע הדבר מצו המניעה הזמני שניתן בפתחם של ההליכים. 24. אעיר, שאם הייתי מגיע למסקנה שזכויות התובע מס' 1 אכן נגזלו ממנו שלא כדין, כי אז היה מקום לחייב את הנתבעים 1 ו- 2 להשיב לנתבעים 3 עד 6 סכום הכסף ששילמו לנתבע מס' 1 באמצעות הנתבע מס' 2, עבור זכויותיו של התובע מס' 1. אוסיף, שאף אם הייתי מגיע למסקנה שחתימת התובעים בהסכם לחלוקת העיזבון זויפה, לא היה מקום לבטל את המכר ביחס לזכויות שהנתבע מס' 1 ירש מאביו המנוח (94/585 חלקים). ז. סוף דבר 25. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני דוחה את התביעה. (ב) הנני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבע מס' 2 הוצאות משפט בסך 15,000 ₪, וכן הנני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעים 3 עד 6, ביחד ולחוד, הוצאות משפט בסכום של 15,000 ₪. (ג) מאליו מובן, כי צו המניעה הזמני שניתן בתאריך 23.12.2007 בתיק זה מבוטל, והנתבעים 3 עד 6 רשאים להשלים את ההליכים הדרושים לשם רישום זכויותיהם במקרקעין שבמחלוקת (חלקה 29 בגוש 18569). ניתן היום, ה' באדר א', תשע"א, 9 בפברואר 2011, בהעדר הצדדים. חוזהזיוףעיזבון