הערעור הנדון הוגש על החלטת קצין תגמולים אשר קבעה כי אין קשר בין ההפרעה הנפשית ממנה סובל המערער לבין האירועים אותם חווה במלחמת יום כיפור. רקע וטענות הצדדים המערער יליד 1953 התגייס לשירות צבאי ביום 11.05.1971 ושוחרר משירות ביום 20.7.1974. ביום 17.06.74 הגיש המערער תביעה למשיב להכיר בו בגין בעיות בגבו ובאוזניו. המשיב קיבל את תביעתו של המערער בגין אוזניים ותביעתו בגין הגב נדחתה. ביום 17.03.02 הגיש המערער תביעה למשיב לקביעת נכות מוסבת נפשית בגין הנכות המוכרת באוזניים. הוועדה הרפואית מיום 12.02.03 החליטה לדחות תביעתו וקבעה כי בעיותיו נובעות מבעייתו האישיותית ולא מהנכות המוכרת. ביום 25.09.08 הגיש המערער תביעה למשיב להכיר בקשר בין מלחמת יום כיפור ל- PTSD. תביעה זאת נדחתה בהחלטת קצין תגמולים מיום 22.04.09 אשר התבססה על חוות דעתו המייעצת של פרופ' רוברטו מסטר מיום 25.02.09, ואשר קבעה כי אין קשר בין ההפרעה הנפשית ממנה הוא סובל לבין שירותו הצבאי. על החלטה זאת הוגש הערעור הנדון. טענות המערער לטענת המערער במהלך מלחמת יום כיפור שימש כלוחם בגולני בגיזרה הצפונית ברמת הגולן וחווה חוויות קשות ביותר של פצועים והרוגים. השתתף בקרבות עם האויב פנים מול פנים כולל הפגזות תכופות וקשות, כאשר באחת ההפגזות נהרגה פלוגה שלמה והיה עד לחילוץ גופות וחלקי גופות ופצועים קשה. לעניין אירועי המלחמה הקשים אותם חווה במסגרת מלחמת יום כיפור צירף המערער תצהיר נוסף מטעמו מיום 24.02.09 (מעבר לתצהיר מיום 15.09.08). בחופשה הראשונה לאחר המלחמה הגיע לביתו ישב וכתב על המאורעות הקשים שחווה במלחמה וסגר את זה בשקית ניילון ושם בצד. ניתק קשרים עם חברים, נמנע מפגישות חברתיות ולא חידש קשרים חבריים עימם עד היום. בזמן המלחמה החלה הפגזה ישירה של הסורים פגז ישיר פגע בסמוך לעמדה בה עמד וכתוצאה מההדף האדיר עף באוויר מחוץ לעמדה שהייתה בתעלה במוצב. לאחר המלחמה הגיש תביעה לקצין תגמולים בגין הפגיעה בגב ופגיעה באוזניים, והוא הוכר בגין תביעת האוזניים בלבד ונקבעה לו דרגת נכות של 11%. לטענת המערער מאז המלחמה חלו שינויים קשים באישיותו ובהתנהגותו אך לא הבין כי המדובר בתסמונת פוסט טראומטית. לטענתו ייחס את כאבי הראש התמידים מזמן המלחמה, עצבנות היתר, המתח, חוסר הסבלנות ואי סבילות לרעש, נדודי שינה, והעייפות הכרונית לצפצופים באוזניים, כך גם ייחס את ההתבודדות שלו וההתנתקות מהמשפחה לבעיות האוזניים. לטענת המערער התלונן על כך בפני הרופאים הבודקים והוועדות הרפואיות. סיפר כי הוא מובטל, חסר בית שגר במשתלה מנותק ממשפחה וחברים, כי חבר נתן לו לישון בתוך קרוואן, הפסיד את כל רכושו והונו וכי אף אחד מטעם קצין תגמולים לא חשב להפנותו לטיפול נפשי. לטענתו הוא אדם פשוט ולכן לא הבין את הגורם למצבו, לא הבין מדוע הוא מחליף עבודות, מדוע הפיל את עסק המכולות המשגשג שהיה לו, מדוע רצה להפסיק לנהל את העסק, וכן נהג בכל הסובבים אותו כולל משפחתו בחוסר סבלנות ובעצבנות ואלימות מילולית אשר הובילה לגירושים והתנתקות ממשפחתו ולהיותו מובטל חסר בית. לטענתו מאחר וחשב שמצבו הנפשי נובע מהאוזניים פנה לקצין תגמולים וביקש כי יכירו במצבו הנפשי כנכות הנובעת מהאוזניים אך נדחה. רק לאחר מכן משיחה עם אנשי מקצוע הבין כי מצבו הנפשי נגרם בשל מלחמת יום כיפור ובגלל החוויות הקשות שחווה במלחמה. המערער הגיש חוות דעת מטעמו של פרופ' עמיחי לוי, פסיכיאטר, מיום 08.06.09, הקובעת כי המערער לוקה בתסמונת פוסט טראומטית אשר נגרמה בשל אירועי מלחמת יום כיפור. בנוסף הגיש המערער מכתב של מפקדו מזמן המלחמה מר אפי איתם. בחוות דעתו מציין פרופ' לוי כי בהתאם ל- ICD 10 הפרעת דחק פוסט טראומטית מופיעה לאחר תקופת חביון הנעה בין שבועות ספורים עד חודשים, ובנדיר לאחר יותר משישה חודשים, המהלך משתנה אך אפשר לצפות להחלמה במרבית המקרים. אצל חלק קטן מהחולים עלול המצב להפוך לכרוני ולהמשך לאורך שנים עם מעבר לשינוי אישיותי מתמיד. עוד מציין פרופ' לוי בחוות דעתו כי אין לקבוע אבחנה של הפרעה זו אלא אם כן יש עדות לכך שהיא הופיעה בתוך שישה חודשים מאירוע טראומטי שחומרתו יוצאת דופן. אפשר לקבוע אבחנה אפשרית גם אחרי יותר משישה חודשים בתנאי שהביטויים הקליניים הם טיפוסיים ושכל אבחנה אחרת של ההפרעה איננה סבירה. בהמשך חוות דעתו מציין פרופ' לוי כי המערער לקה ב- PTSD בשל האירועים האיומים של מלחמת יום כיפור שחווה. כאשר אבחנת PTSD אינה ממצה את עומקה ומורכבותה של התמונה הנפשית התפקודית בה לקה המערער. לעניין זה הפנה פרופ' לוי למאמר "תחלואה פסיכיאטרית בעקבות טראומה נפשית" (הרפואה 1994) ומציין כי המדובר במחקר של צה"ל אשר מצא כי PTSD נוטה להתפתח לכיוונים פסיכופתלוגיים נוספים, המכונה Complicated PTSD / Complex, וכי זה הוא המקרה במצבו של המערער. עוד מציין פרופ' לוי כי עניינו של המערער הוא שינוי אישיות כתוצאה מהחוויות אותן חווה בזמן המלחמה, כך שהנוסח המתאים למצבו של המערער הוא PTSD ממושך/כרוני שהנו גם מורכב/מתוסבך עם רכיבים דיכאוניים חרדתיים, המנעותיים, של פאניקה, של שינוי אישיות מתמיד לאחר חוויה קטסטרופלית. טענות המשיב לטענת המשיב לאחר שחרורו ניהל המערער הליכים מול המשיב וטען כי הבעיות באוזניו וגבו נגרמו בשל שירותו הצבאי. בזמן ניהול הליכים אלו וכן במשך עשרות שנים לא הועלתה על ידי המערער כל תלונה לעניין מצבו הנפשי. הוא לא פנה לטיפול או קבלת עזרה ולא הגיש כל תביעה ביחס למצבו הנפשי. לעניין זה הדגיש המשיב כי בחלק מהזמן המערער היה מיוצג על ידי עו"ד גלעד (מסמכים 2-3 בתיק הרפואי). רק לאחר כשלושים שנה בשנים 2000-2003 התלונן המערער על בעיות נפשיות ואלה קושרו על ידו לבעיות קשב וריכוז ולבעיות השמיעה מהן סבל כל השנים. עוד מציין לעניין זה המשיב כי בעיות אלו לא כללו סימפטומים טיפוסיים ל-PTSD או אבחנה של PTSD על ידי מי מהגורמים המטפלים, וכי אלו הופיעו רק בסמוך להגשת תביעתו של המערער לנכות מוסבת, במסגרתה ביקש לייחס את בעיותיו הנפשיות לפגימה המוכרת באוזניו. לאחר שנדחתה תביעתו לנכות מוסבת ביקש המערער לקשור את בעיותיו הנפשיות ישירות לשירות הצבאי. לטענת המשיב, רק במסגרת הערעור הנדון שהוגש בשנת 2008 הועלתה לראשונה הטענה לפיה המערער סובל מ- PTSD והופיעו תלונות בדבר סימפטומים אופייניים ל- PTSD. לטענת המשיב, טענות המערער כי בשל חוסר הבנה ייחס את בעיותיו הנפשיות לטינטון והפגיעה באוזניו אינה מסבירה על היעדר דיווח על סימפטומים האופייניים לתסמונת פוסט טראומטית, וכי טיעון המערער כי הוא "הדיוט" אינו מתיישב עם התיעוד בתיק ופיתוח קריירת היצירה והכתיבה שלו. לטענת המשיב, בניגוד לרושם אותו ניסה המערער ליצור, עלה מעדותו ומהמסמכים בתיק כי גדל עם אב מובטל עצבני ומתוסכל, המצב הכלכלי בביתו היה קשה, גדל בפנימייה, לא היה בקשר עם אביו, וכי משפחתו נדדה ממקום למקום ועברה מספר מקומות מגורים. עוד טוען המשיב כי מעיון במסמכים עולה כי המערער החל לסבול מבעיות קשב וריכוז עוד מכיתה י"א (מסמך 41 בתיק הרפואי), וכי עזב את המערכת הלימודית לאחר 11 שנות לימוד. עוד טוען המשיב כי במסגרת שירותו הצבאי טרם המלחמה היו למערער בעיות התנהגות הוא נפקד מהצבא, איים וקילל את מפקדיו, ישב במעצר בשל ריב עם הרס"פ שלו. לטענת המשיב מעבר לבעיות אשר היו למערער עוד טרם המלחמה, קיימים בחייו אירועי דחק, אשר אין קשר בינם לבין השירות. בשנת 1996 קריסת עסקיו של המערער וצבירת חובות בהיקף של מיליונים. באותה שנה בה קרסו עסקיו, המערער גם התגרש מאשתו. לעניין זה הפנה המשיב לחוות דעתו של פרופ' מסטר שם מסר המערער כי בעקבות התמוטטותו הכלכלית קרסו גם נישואיו. בנוסף לקריסת עסקיו חתם המערער על ערבות לאחד מאחיו, אשר הובילה אותו לחוב נוסף של מיליוני שקלים. לטענת המשיב המערער אינו סובל מ- PTSD וככל שהוא סובל מבעיה נפשית היא אינה תולדה של השירות הצבאי. לטענת המשיב הועלתה על ידו טענת התיישנות המתקיימת בנסיבות העניין, וכן טענת מניעות בשל טענות שונות במסגרת נכות מוסבת. המשיב הגיש חוות דעת מייעצת מטעם פרופ' רוברטו מסטר מיום 25.02.09 וחוות דעת מגיבה מיום 02.11.09. בסיכום חוות דעתו של פרופ' מסטר מיום 25.02.09 קבע פרופ' מסטר כי אין בתיק המערער עדויות או אישורים עובדתיים התומכים בטענתו לפיה נפגע בנפשו כאשר השתתף כחייל קרבי בלחימה הקשה במהלך 1973. בחוות דעתו המגיבה מיום 02.11.09, ציין פרופ' מסטר כי אירועים קשים בקרבות ובמלחמה לא גורמים נזק נפשי לכל לוחם, וכי לוחמים רבים לא מפתחים הפרעת דחק בתר חבלתית ומנהלים חיים נורמטיביים. עוד מציין פרופ' מסטר כי פרופ' לוי לא התייחס לעובדה כי למרות שהמערער החל להגיש תביעות למשרד הבטחון כבר ב- 1974 הרי שתביעתו המבוססת על טענה של PTSD הוגשה רק לאחר 35 שנה ממלחמת יום כיפור, בשנת 2008. עוד מציין פרופ' מסטר כי פרופ' לוי לא התייחס בחוות דעתו לכך כי במקרה זה המערער היה במצוקה נפשית של גורמים אחרים כגון טינטון, הפרעת קשב וריכוז בעיות כלכליות ובעיות משפחתיות. עוד מציין פרופ' מסטר כי פרופ' לוי לא התייחס לכך כי המסמכים הרפואיים משנים 2002-2003 כלל לא נרשמה אבחנה של הפרעה בתר חבלתית וגם לא נרשמו תופעות אופייניות להפרעת דחק בתר חבלתית כגון מחשבות חודרניות על אירועי המלחמה וסיוטים על אותם אירועים. בנוסף מציין פרופ' מסטר כי פרופ' לוי התעלם מכך כי המערער ניהל במשך שנים עסק משגשג של רשת סופרמרקטים, נתון הנוגד כל טענה לפיה סבל מקשיי תפקוד מהפרעה נפשית עקב חוויותיו מ- 1973. כאשר לאחר מכן העסק קרס והמערער נכנס לחובות כספיים גדולים. לעניין זה הוסיף כי לא הוכח כי העסק קרס בשל הפרעה נפשית ממנה סבל המערער. עוד ציין פרופ' מסטר כי בפניו טען המערער כי נפרד מאשתו בשל הקשיים הכלכליים וכי עשר שנים לאחר הפרידה התגרש ממנה ולא ניפגש עם ילדיו, כאשר זה הוא גם שיקול שיש לקחתו בחשבון כמשפיע על מצבו של המערער. בסיכום חוות דעתו מציין פרופ' מסטר כי במשך השנים סבל המערער ממצוקה נפשית עקב גורמים אשר לא קשורים לשירותו בצבא ב- 1973, כגון פרידה מאשתו, גירושין, התרחקות מילדיו, פטירת הוריו, קריסת עסק גדול אותו ניהל במשך שנים, וחובות של מיליונים. בסוף חוות דעתו ציין כי התלונות אשר לפי פרופ' לוי מצדיקות קביעה של הפרעת דחק בתר חבלתית הן תלונות המבטאות את רצון המערער לקדם ולממש תביעה חדשה נגד משרד הביטחון ללא קשר לשירות. דיון והכרעה הוועדה מבקשת להדגיש בפתח החלטתה כי היא אינה חולקת על העובדה כי המערער השתתף במלחמת יום כיפור וכי פעל באומץ וגבורה בזמן המלחמה, וזאת כפי שעלה אף ממכתבו ועדותו של מר אפי איתם. יחד עם זאת, השאלה העומדת בפני הוועדה היא האם כתוצאה מאירועי מלחמת יום כיפור נגרמה למערער תסמונת פוסט טראומטית. לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעת העדויות בתיק אנו קובעים כי דין הערעור להדחות. להלן ננמק החלטתנו. על מנת שאדם יוגדר כסובל מתסמונת פוסט טראומתית צריכים להתקיים שלושה קריטריונים במצטבר: חוויה מחדש, הימנעות ועוררות. בהתאם להגדרה של PTSD ב- DSM4 מוגדרים המאפיינים באופן הבא: א. סימני חודרנות והתנסות מחדש בטראומה- מדובר בזיכרונות חודרניים במשך היום או רגעים בהם הנפגע חש ופועל כאילו הוא נמצא שוב בתוך האירוע הטראומטי. בנוסף מדובר גם על הפרעות בשינה כתוצאה מחלומות בלהה שתוכנם קרוב או משחזר את הטראומה המקורית. ב. סימני הימנעות- התנהגות המובילה להימנעות מחזרה לגירויים המזכירים את האירוע הטראומטי. ג. עוררות יתר - מתח ועצבנות, התפרצויות זעם ותגובה מוגזמת לרעשי פתע. במקרה הנדון אין כל תיעוד רפואי לכך שהמערער סבל מסימנים המתאימים לתסמונת פוסט טראומטית. מעיון במסמכים הרפואיים בעניינו של המערער, וכפי שיפורט להלן, עולה כי אין בהתנהגותו של המערער כמתואר במסמכים אלו, את המאפיינים המתאימים כדי להגדירו כסובל מתסמונת פוסט טראומטית. לא זו אף זו עולה מהתנהגותו של המערער כי תפקד באופן תקין ולא חלה פגיעה בתפקודו המתאימה להגדרה של תסמונת פוסט טראומטית. המערער כאמור פנה למשיב בשנת 1974 בתביעות בגין הפגימה בגב ובאוזניים, ובשנת 2002 אף הגיש תביעה נוספת להכרה בקשר בין מצבו הנפשי לבין פגימת השמיעה. הן בפניותיו לקצין תגמולים והן לאורך כל השנים אין כל תיעוד רפואי המעיד כי המערער סבל מתסמונת פוסט טראומטית והמערער אף לא העלה את הטענה כי הוא סובל מתסמונת פוסט טראומטית. היות וטענת מומחה המערער היא כי התסמונת פרצה אצל המערער מיד ובסמוך למלחמה היה מקום כי במסמכים הרפואיים בעניינו של המערער ימצאו תלונות המעידות, אפילו באופן עקיף על תסמינים אלו, אך אלו לא הונחו בפני הוועדה. המסמכים הרפואיים היחידים המתייחסים לתלונות על מצבו הנפשי תחילתם בשנת 2002 (מספר שנים לאחר קריסתו הכלכלית של המערער וגירושיו בשנת 1996) שאז טען המערער כי הוא סובל מבעיות נפשיות בשל בעיות השמיעה. כך למשל בבדיקת רופא משפחה מיום 24.01.02 מציין כי המערער סובל מחרדות קשות מטינטון וזקוק לטיפול נפשי (מסמך 27 בתיק הרפואי). במסמך סיכום טיפול מיום 18.08.02 מצוין כי המערער מתלונן כי מאז הפגיעה בשמיעה בשירותו הצבאי סובל גם מפגיעה נפשית. מתקשה להיות במחיצת אנשים ומתגורר במקומות לא קבועים מבחירה (מסמך 34 בתיק הרפואי). מסמך עובד סוציאלי מיום 14.11.02 - מציין כי המערער מתלונן על בעיות קשב וריכוז. היה בטיפול פסיכולוגי והפסיק בשל קושי כלכלי. הקשיים בריכוז ובלמידה מסוף כיתה יא' אך בהמשך כל סגנון החיים הפך ללא יציב עזב מקומות עבודה בשיא הצלחה. הופנה לבדיקת פסיכיאטר (מסמך 185 בתיק הרפואי). במסמך סיכום טיפול פסיכיאטרי/פסיכותרפי מיום 18.08.02 של הגב' אילנית איילון (מסמך 188 בתיק הרפואי) צוינו הדברים הבאים : "גבר מורכב מאוד, עם הסטוריה חברתית בעייתית, קושי ביחסים בינאישיים ואישיים, התבודדות והמנעות חברתית. תלונות על אי שקט, חוסר יכולת התמדה, קשיים בשינה. מתלונן שמאז הפגיעה בשמיעה בשירותו הצבאי, סובל גם מפגיעה נפישת. מתקשה להיות במחצית אנשים אחרים, חסר סבלנות-עוזב מפגשים חברתיים בפתאומיות וללא סיבה ברורה, מתגורר במקומות לא קבועים מבחירה, כולל חוף הים או קרוואנים נטושים". בתביעה מיום 17.03.02 לקביעת נכות מוסבת נפשית בגין האוזניים, ציין המערער כי יש ירידה בשמיעה עד כדי היזקקות למכשיר שמיעה, כאבי ראש עקב הטינטון ממנו סובל, וכן סובל ממצב נפשי ירוד שנמשך כבר שנים. מציין כי בניגוד לשנים הראשונות הוא מתרחק מאנשים וממקומות ישוב וגם במקומות נטושים ומחליף מקומות עבודה בתדירות גבוהה (מסמך 32 בתיק הרפואי). בפני ועדה רפואית אשר דנה בתביעתו לנכות מוסבת ציין המערער את הדברים הבאים : "הטיניטוס הביא אותי למצב נפשי לא טוב. בגלל הטיניטוס אני סובל כל הזמן מכאבי ראש. אני לא ישן טוב, ולא מצליח לתפקד היטב... אנשים כי אני לא שומע אותם כראוי ואני צריך לבקש כל הזמן מהאנשים שיחזרו על דבריהם. אני מתבודד מעדיף לא להיות בחברת אנשים. אני מסתובב בפרדסים. הלילה ישנתי במשתלה. כך ב-5 שנים האחרונות. במשתלה אני מכיר חבר שנתן לי קרוואן ואפשר לי לישון בו. כך יותר טוב לי בלי אנשים סביבי, בלי שכנים וכו'......". עוד ציין כי עשה מילואים פעם אחת ואחר כך הפסיק בגלל ניתוח גב שעבר. עבד כנגר אחר כך פתח מכולת קטנה והתרחב לרשת גדולה של סופרמרקטים אותה החזיק במשך 20 שנה, בשלב מסוים הפיל את העסק זנח אותו ולא טיפל בו. מאז עבד כסוכן מכירות של כלי עבודה בבניין. מאז שהתגרש מסתובב בפרדסים ומשתלות, ניתק קשרים עם חברים ומשפחה. הטינטון גורם לו לכאבי ראש תמידיים ועייפות כרונית. במסגרת המשפחתית הביא למצב שלא יכול לסבול את הרעש ולא את השקט (מסמך 41 בתיק הרפואי). הוועדה הרפואית בהחלטתה מיום 12.02.03 דחתה את תביעתו של המערער וציינה כי עיינה במכתבה של הפסיכולוגית אילנית איילון מיום 18.08.02 המתארת אדם עם בעיה אישיותית ומסכימה עם דעתה. עוד ציינה הוועדה כי למרות בעיית השמיעה המערער ניהל במשך שנים רבות עסק גדול ומשגשג והידרדרות החלה רק בשבע שמונה שנים אחרונות מגירושים, התמוטטות כלכלית ומגורים במקומות מוזרים, כאשר מסלול חיים זה נובע לדעת הוועדה מבעייתו האישיותית ולא מהנכות המוכרת. מהמסמכים הרפואיים הנ"ל עולה כי קיים תיעוד לתלונות לגבי מצב נפשי רק החל משנת 2002, אז גם הגיש המערער את תביעתו לנכות מוסבת, כאשר אין במסמכים אלו תיעוד המתאים למאפיינים של אדם הסובל מתסמונת פוסט טראומטית, ועיקר תלונותיו התייחסו לנושא ההחמרה בשמיעה שלו אשר גרם לטענתו להתנתקותו מאנשים ולבעיותיו האחרות. אין במסמכים שהונחו בפני הוועדה וכן משמיעת העדויות בתיק כל זכר לזיכרונות חודרניים או פולשניים או מציקים אצל המערער, אין כל זכר לחלומות, לסיוטים ולפלשבקים ואין אמירה ביחס לטראומות או חוויות של המלחמה. טענות המתייחסות לכך הועלו על ידו לראשונה רק עת הגיש תביעתו לקצין תגמולים. כך גם אין בעניינו של המערער את רכיב ההימנעות. המערער הגיש בקשה עוד בהיותו בסדיר לשרת בקבע בצה"ל (לעניין זה ראו עדותו עמוד 9 לפרוטוקול שורות 31-41). המערער המשיך בשירות גם לאחר סיום המלחמה. לעניין זה העיד מר איתם כי המערער המשיך להיות תחת פיקודו גם לאחר סיום מלחמת יום כיפורים עד לסוף השירות וכי לא היו עם המערער כל בעיות לאחר המלחמה ותפקד בסדר (עמוד 39 לפרוטוקול שורות 2-16). דבר הסותר את טענת המומחה מטעמו כי הפגימה אצל המערער החלה עוד בזמן השירות הסדיר ובסמוך לאירועי מלחמת יום כיפור. המערער המשיך לשרת במילואים ולהדריך בגדנ"ע בג'וערה עד לשנת 82 שאז קיבל פטור ממילואים בשל בעית הגב ממנה סבל, ולא בשל תלונות נפשיות (עמודים 9-10 לפרוטוקול). בעדותו ציין מר איתם כי לאחר המלחמה נפגש פעם או פעמיים עם המערער. כאשר נשאל איפה הייתה הפגישה השיב בכנסים של הפלוגה שם יש אחוות לוחמים, פוגשים חברים מהמלחמה, מספרים סיפורי מלחמה וטופחים על השכם ומספרים מה כל אחד עושה (עמוד 37 לפרוטוקול שורות 14-23). אף השתתפותו של המערער בכנסים מסוג כזה בו הועלו סיפורי המלחמה מצביע על כך כי במקרה הנדון לא התקיים רכיב ההימנעות. גם התנהלותו של המערער לאורך כל השנים אינה מצביעה על היותו סובל תסמונת פוסט טראומטית. במקרים של אנשים הסובלים מ- PTSD התנהלותם מאופיינת באפקט של ירידה ופגיעה בתפקוד היומיומי. במקרה הנדון אנו מקבלים את טענתו של מומחה המשיב כי בעניינו של המערער אין פגיעה בתפקוד, ואין עדות לפגיעה כזאת. המערער עבד כל חייו התפתח והצליח כלכלית, התחתן הקים משפחה עם שלושה ילדים. המערער פתח מאפייה (עמוד 14 לפרוטוקול), לאחר מכן המערער הפעיל מכולת אשר החל משנת 1986 אשר התפתחה לרשת מינימרקטים וזאת עד לשנת 1996 (עמודים 14-15 לפרוטוקול). בשנת 1996 קרס עסק המכולות שלו. לעניין זה ציין בעדותו כי לא אהב את העבודה על כן נתן למנהל החשבונות והשותף שלו לעשות כל מה שהם רוצים (עמוד 16 לפרוטוקול שורות 14-16). עוד טען בעדותו כי אם היה משגיח ייתכן והעסק לא היה נופל (עמוד 16 שורה 23). טענה הסותרת את טענותיו האחרות כי מצבו הנפשי הוא שהוביל לקריסת העסקים. בעדותו טען המערער כי החובות בגין המכולת היו בסך של שלושה מיליון אך חובותיו תפחו בגלל אחיו סוכן ביטוח, אשר החתים אותו על ערבויות בעשרות מיליוני שקלים וכי פשיטת הרגל שלו היא בעיקר בגלל החתימות (עמודים 17-19 לפרוטוקול). גם לאחר קריסת עסקיו וכניסתו לחובות, המשיך המערער לעבוד כסוכן מכירות של כלי עבודה בבנין (עמוד 17 לפרוטוקול שורות 25-26). מעבר לכך שהמערער ניהל עסקים ועבד לאורך כל השנים, הוא גם הצליח לקיים מערכות יחסים עם נשים ולשמור על קשרים עם אנשים נוספים. המערער כאמור התחתן ונולדו לו 3 ילדים. בשנת 1996 התגרש באשתו בשל הבעיות הכלכליות (ראו לעניין זה עדותו של המערער עמוד 24 לפרוטוקול, וחוות דעתו של פרופ' מסטר). המערער העיד כי יש לו חברה בשם פ. ג. והיא חברתו במשך ארבע חמש השנים האחרונות (עמוד 28 לפרוטוקול) בתחילה גר בביתה אחר כך עבר לגור בקרוואן. כאשר נשאל לעניין זה השיב כי היא לא רצתה שיגור איתה על מנת שלא יחשבו שהם ידועים בציבור ויבואו לקחת ממנה דברים. בשלב מסוים אף התגורר במשך שנה בדירה בגבעתיים שפ. שילמה עבורה (עמודים 28-29 לפרוטוקול). בנוסף העיד המערער כי יש לו חברה נוספת בשם מ.ט. אשר אף ליוותה אותו לדיון בפני הוועדה, אשר אותה הכיר בפורום הכתיבה בו הוא משתתף כבר שנים, והיא אף תומכת בו כלכלית (עמוד 26 לפרוטוקול ועמוד 29 לפרוטוקול). עוד העיד המערער כי הוא שומר על קשר עם חבר ילדות בשם מוטי עד היום, וכי עם ילדיו הוא בקשר הדוק, אוהב, חם, יומיומי, כל הזמן, ויש לו סבלנות אליהם ויכול להקשיב להם (עמוד 20 לפרוטוקול שורות 29-36). כל האמור לעיל סותר את טענת המערער כי ניתק קשרים עם חברים ומשפחה מאחר ואינו יכול להיות בחברת אנשים. עוד נציין כי מעדותו של המערער עלה כי הסיבה להתגוררותו בקרוואן נבעה בשל מצבו הכלכלי ולא בשל רצונו להתבודד מחברת אנשים, כפי שטען בפני הוועדה. במסגרת ניסיונו של המערער לשכנע הוועדה כי הוא אינו בקשר עם אנשים טען לאורך כל עדותו כי הוא לא בקשר עם האחים שלו (עמוד 19 לפרוטוקול שורה 31, עמוד 20 לפרוטוקול שורות 6-9. עמוד 24 לפרוטוקול שורות 6-7). טענה זאת התגלתה כטענה לא אמינה עת העיד כי במשך שנתיים אחרונות עובד אצל אחיו הקטן ציון והוא מוציא לו תלוש משכורת (עמודים 57-58 לפרוטוקול). כאשר נשאל על ידי יו"ר הוועדה איך זה מסתדר עם מה שאמר קודם כי הוא לא בקשר עם האחים. השיב הוא מצידו ניתק - הם לא ניתקו. הסבר אשר אינו מתקבל על ידי הוועדה ואשר לדעת הוועדה היווה חלק מהתנהלותו ועדותו של המערער בתיק בנסיון לשכנע הוועדה לקבל תביעתו. לא זו בלבד שלא הונחו בפני הוועדה מסמכים התומכים בעדותו של המערער, נציין כי לא התרשמנו מעדותו אשר עלו בה סתירות רבות, כפי שצויינו לעיל ולהלן, ואשר אופיינה בניסיון להסתיר ולשנות עובדות. כך למשל טען המערער כפי שצוין לעיל כי אינו בקשר עם משפחתו טענה שהוכחה כלא נכונה. עוד טען המערער בעדותו כי פגש את אפי איתם לראשונה שנתיים לפני דיון ההוכחות במפגש של 25 שנה לגולני (עמוד 31 לפרוטוקול). כאשר בעדותו ציין מר איתם כי הקשר בינו לבין המערער חודש על ידי המערער אשר פנה אליו לצורך התביעה לקצין תגמולים (עמוד 35 לפרוטוקול שורות 5-10, עמוד 37 לפרוטוקול שורות 31-33). מעבר לכך נציין, כי בנסיבות אלו בהן תביעתו של המערער הוגשה עשרות שנים לאחר המאורע אשר לטענתו גרם את המחלה, וכאשר אין כל תיעוד במסמכים הרפואיים למאפיינים אצל המערער המתאימים לתסמונת פוסט טראומתית, היה מקום כי המערער יחזק את עדותו בראיות ועדויות נוספות מטעמו, באשר להתנהגותו של המערער לאורך השנים ותמיכה בדבר המאפיינים של התנהגותו העולים עם ההגדרה של תסמונת פוסט טראומתית. אומנם המערער זימן לעדות את מר אפי איתם, אך אין בעדותו של מר איתם כדי לסייע למערער בכל הנוגע להוכחת מצבו של המערער לאחר המלחמה, שכן מר איתם אישר בעדותו כי לא היה בקשר עם המערער לאחר תום המלחמה ועד להגשת התביעה לקצין תגמולים. עוד נציין כי המערער ציין בעדותו כי שוחח עם חברתו לחיים במשך הארבע שנים האחרונות, הגב' פ.ג., על הבעיות שלו (עמודים 29-30 לפרוטוקול) אך לא טרח לזמנה לתמוך בעדותו, דבר הפועל לרעתו. פרופ' לוי הסכים בעדותו עם ההגדרה המופיעה ב- ICD 10 לפיה הפרעת דחק פוסט טראומטית מופיעה לאחר תקופת חביון הנעה בין שבועות ספורים עד חודשים אך בנדיר לאחר יותר משישה חודשים (עמוד 45 לפרוטוקול). לעניין זה העיד פרופ' לוי כי לא ידוע מתי הפוסט טראומה הופיעה אצל המערער אך יש עדות למצב קליני לא תקין כבר בזמן המלחמה או זמן קצר אחריה, וכי בגלל שהמערער אדם חזק הוא הסתיר את הסימפטומים (עמודים 44-45 לפרוטוקול). לטענת פרופ' לוי הטראומה של מלחמת יום כיפור הייתה קשה ושברה את המערער בהדרגה ובתהליך, כמו שקורה אצל אנשים פוסט טראומטיים אחרים אשר נלחמים במשך עשרות שנים ולא רוצים לוותר (עמוד 45 לפרוטוקול שורות 36-40). כאשר נשאל פרופ' לוי על סמך מה הוא אומר זאת ציין כי על סמך ניסיון גדול של טיפול במשך שנים בפוסט טראומה (עמוד 46 לפרוטוקול). איננו מקבלים את חוות דעתו של פרופ' לוי אשר אינה מתיישבת עם המסמכים והעדויות שהונחו בפני הוועדה. בניגוד לעמדתו של פרופ' לוי לא הוכח כלל במקרה הנדון כי המערער סבל מבעיה נפשית מיד לאחר המלחמה. נהפוך הוא. מר איתם אישר בפני הוועדה כי תפקודו של המערער בסיומה של המלחמה היה תקין. המערער אף הגיש בקשה להאריך את שירותו, המשיך לשרת במילואים עד לקבלת פטור בשל מצב הגב. המערער המשיך לתפקד באופן מלא הקים משפחה, התפתח בעסקים וגם לאחר כניסתו לחובות המשיך לעבוד והמשיך לנהל מערכות יחסים עם נשים. עוד נציין כי אנו מעדיפים את חוות דעתו של פרופ' מסטר על פני חוות דעתו של פרופ' לוי אשר לא התייחס בחוות דעתו כלל לנושאים מהותיים בחייו של המערער ובעיקרם קריסת עסקו, גירושיו וכניסתו לחובות עצומים במילוני שקלים, אף שהסכים בעדותו כי מצב של קריסת עסק, כשלון, מצוקה כלכלית קשה יכולים להוביל למצוקה נפשית (עמוד 53 לפרוטוקול). כאשר כפי שציינו לעיל התלונות על מצבו הנפשי החלו לאחר הקריסה הכלכלית נתון המחזק את המסקנה כי במקרה הנדון מצבו הנפשי נובע מסיבות אלו ולא מהמלחמה אשר התרחשה לפני עשרות שנים ואשר אין כל תיעוד רפואי התומך בטענה לפגיעה נפשית בגינה. באשר למאמר משנת 1994 אליו הפנה פרופ' לוי המתייחס להתפתחות של התסמונת פוסט טראומטית לכיוונים פסיכופתולוגיים נוספים, נציין כי המדובר במאמר ישן אשר אינו מהווה אסכולה רפואית. עוד נציין כי אנו מקבלים את עמדת המשיב כי כל עוד לא נקבע כי המערער סובל מ PTSD הרי שאין מקום לדון בטענה כי ה-PTSD התפתח ל- Complicated PTSD / Complex. לאור החלטתנו לעיל אין מקום לדון בטענות המשיב בסיכומיו לעניין התיישנות ומניעות. סוף דבר הערעור נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. התיק הרפואי יוחזר למשיב. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מקבלת ההחלטה. ניתנה היום, ט' אב תשע"א, 09 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים. ד"ר עמנואל כץ חבר עינת רביד, שופטתיו"ר הועדה עו"ד שמואל בריצמן חבר נכותנכות מוסבת