להלן פסק דין בנושא תביעה על שיניים תותבות: פסק דין זוהי תביעה בגין רשלנות רפואית. לתובע הוכנו שיניים תותבות אצל הנתבעת. התובע טוען בתביעתו כי לאחר העקירה של יתרת שיניו, נותר עצם בחניכיים, אשר חייב עקירה נוספת. כן טוען כי השיניים התותבות שהוכנו עבורו לא התאימו לפיו, כי נגרמו לו כאבים ודלקות וכי בכל מקרה, לא מתאים לו שיניים תותבות שכן הוא נכה, ללא ידיים, אשר אינו יכול להכניס את התותב ולהוציאו, ולפיכך נכון היה להתאים עבורו שתל קבוע. התובע לא צירף לתביעתו חוות דעת רפואית ערוכה כדין. אם כי צירף שתי פתקאות מרופאי שיניים אחרים, האחד המפרט לאיזה טיפול הוא נדרש עתה והאחר, המוכתר בתואר "חוות דעת", המציין כי לא קיים ואקום בתותבת הנוכחית בשל "ספיגת עצם" וכי נוכח מגבלותיו מומלץ על שיקום "קבוע". בדיון הבהרתי לתובע ולאשתו כי יקשה עליהם מאוד להוכיח טענה של רשלנות רפואית בצורה כזו, המלצתי להם לשקול מחיקת התביעה ופנייה לייעוץ משפטי על מנת להגיש את התביעה, אם בכלל, בבית משפט השלום, כאשר הוא ערוך בהתאם. התובע העדיף להשמיע את התביעה בבית המשפט לתביעות קטנות, על מנת שלא להיות כפוף למגבולת הפורמאליות של תובענה רגילה. שקלתי אם לא ראוי להעביר את העניין בכל זאת לבית משפט השלום. אולם, נוכח דלות אמצעיו של התובע, כפי שהוסבר, החלטתי שלא לעשות כן, נוכח עמדתו הנחושה שהדבר יישמע בבית המשפט לתביעות קטנות. לגופו של עניין, בדיון היום, חזר התובע, בעיקר באמצעות אשתו, על טענות התביעה. נציגי הנתבעת, המנהל הרפואי של הסניף והרופא המטפל, הסבירו בדיון כי הוסבר לתובע מראש שהמשמעות של שיניים תותבות זה שעליו יהיה להוציאם ולהכניסם בכל יום. האפשרות האחרת, שתל קבוע, עולה פי כמה וכמה ולא הייתה לכיסו של התובע. עוד הוסבר כי התובע לא חזר למרפאה במשך כמחצית השנה לאחר שנמסרו לו השיניים התותבות, אלא לבדיקה אחת בלבד. לו היה עושה כן, ניתן היה להתמודד עם כל הבעיות של אי ההתאמה. יתרה מזו, צריך להגיע למעקב על מנת שהרופא יוודא שלא נוצרו פצעי לחץ, שיש ואקום ועוד. שכן, בעיות כאלה הן נפוצות בשלב ההתרגלות לשיניים התותבות, ומכל מקום, ניתן היה לקבל ייעוץ של רופאים מתמחים במיוחד המגיעים מידי פעם למרפאה לצורך כך. לדבריהם, כאשר התובע כבר הגיע, הוא כבר היה אחרי החלטה שהתותבות אינן בשבילו, ולא רצה ליתן הזדמנות נוספת לתקן. נציגי המרפאה מסרו כי אף חלף זמן רב בין ההכנה של התותבות לבין מסירתם, בשל חסרון כיס של התובע. לאחר שהוא הגיע, כבר היו שינויים בפה, שחייבו את ההתאמה של התותבות מחדש, וכך נעשה. ייתכן שהיו עוד שינויים לאחר מכן, אך התובע לא הגיע לבצע את ההתאמות. לעניין העצם שנמצאה, הוסבר כי, לא פעם, יש בליטה של עצם לאחר עקירת כל השיניים, אין מדובר בטעות של הרופאים, והמקום אמור, לאחר זמן, להתכסות ברקמה רכה. למעשה לא היה מענה בפי התובע לטענות הרופאים. כאמור, התובע לא הביא חוות דעת רפואית של ממש שיש בה כדי לשלול את הטענות, לפיהם היה עליו להגיע למרפאה לעוד ביקורים, על מנת להמשיך להתאים את התותבות ולעקוב אחר מצבו, וכי מצב התותבות אינו מלמד באיזשהו אופן על רשלנות רפואית. יתרה מזו, מכוח דיני החוזים הכלליים, חובה הייתה על התובע ליתן הזדמנות נאותה לרופאים לתקן את הטעון תיקון, ולא למהר להתייאש מהתותב ולפנות לרופאים אחרים. עלי לציין כי עדיפה עלי גרסתו של הרופא המטפל, הטוען כי התובע הבין ששיניים תותבות יש להוציא מן הפה ולהשיבם כל יום, וכי החולה הוא אשר החליט לקבל אופציה זו, למרות המגבלה שלו, ואין לו להלין על הרופא בהקשר זה. תמוה בעיני כיצד זה לא הבין התובע את משמעות הטיפול, בטרם הסכים לטיפול כה יקר. סיכומו של דבר, התביעה נדחית. נוכח הנסיבות העניין, אין צו להוצאות. שיניים