הסכם עבודה בחברת תוכנה 1. לפני תביעה לתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות, דמי הבראה, הפרשי פדיון חופשה, פיצויי הלנת שכר, דמי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים ופיצויי הלנה בגינם שהגיש התובע כנגד הנתבעים וכן תביעה שכנגד שהגישה הנתבעת 1 כנגד התובע. 2. רקע עובדתי: א. נתבעת 1 היא חברת תוכנה (להלן: "הנתבעת") ונתבע 2 הוא מנהלה ובעל מניותיה (להלן: "הנתבע"). ב. התובע החל לעבוד בנתבעת ביום 18/09/07. ג. התובע חתם על הסכם העסקה שהסדיר תנאי עבודתו ביום 16/09/07 אשר כלל ארבעה נספחים המהווים חלק בלתי נפרד מההסכם (להלן: "הסכם ההעסקה"). ד. התובע קיבל הודעה בדבר פיטוריו ביום 23/03/09 (ראה מכתב פיטורים-נספח א' לתצהיר התובע) ועבודתו הגיעה לסיומה ביום 31/03/09. ה. לאחר סיום עבודתו, קיבל התובע לידיו שלושה שיקים דחויים, האחד על סך של 3,916 ₪ תאריך פרעון 25/04/09 השני על סך של 3,900 ₪ תאריך פרעון 10/06/09, השלישי על סך 3,900 ₪, תאריך פרעון 10/07/09. ו. לאחר סיום עבודתו של התובע שוחררו לידיו כספי פיצויים שהופקדו לזכותו בקרן הפנסיה בסך 278 ₪. 3. הליכים: א. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד במסגרתה עתרה לחייב התובע בהחזר סכומים ששולמו לידיו כ"תמריץ שירות". ב. במסגרת כתב התביעה עתר התובע לתשלום רכיבים נוספים, דמי נסיעות ושכר עבודה, בהמשך חזר בו מתביעתו בעניין שכן הסכומים שולמו על ידי הנתבעת. ג. התובע הגיש תביעתו לתשלום פיצויי פיטורים במסגרת דמ 3944/09 כשיתר רכיבי התביעה נכללו במסגרת דמ 3943/09, הדיון בשתי התביעות אחד בהתאם להחלטת כב' השופטת אורלי סלע ביום 26/07/09. ד. בדיון שהתקיים לפני העידו מטעם התובע, התובע עצמו ומר ולנטין דודקין (להלן: "דודקין") עובד הנתבעת לשעבר, מטעם הנתבעים העיד נתבע 2. להלן אפרש טענות הצדדים בהרחבה. 4. טענות התובע: א. שכרו האחרון של התובע שולם לידיו באיחור, בהמחאות דחויות ומשכך זכאי לתשלום פיצויי הלנת שכר. ב. התובע זכאי לתשלום לסך של 3,018 ₪ בגין עבודה בשעות נוספות בחודש מרץ 2009, בצירוף פיצויי הלנת שכר. ג. הנתבעים ניכו משכר התובע סך של 1,655 ₪ בגין דמי הבראה ומשכך עתר התובע להחזר מתאים. ד. התובע זכאי לתשלום סך של 11,568.49 ₪ בגין פיצויי פיטורים. ה. התובע זכאי לתשלום סך של 7,173 ₪ עבור 22 ימי הודעה מוקדמת. 5. טענות הנתבעים: א. שכרו החודשי של התובע עמד על סך של 5,000 ₪. ב. הנתבעת נקלעה לקשיים כלכליים ומשכך הופסקה פעילותה, חרף האמור מעוניינת היתה לעמוד בהתחייבויותיה ומשכך שילמה לתובע כל המגיע לו בשלושה שיקים עוקבים בהסכמתו. ג. התובע נהנה מתשלום יתר בגין דמי הבראה ומשכך קיזזה הנתבעת סך של 1,655 ₪ משכרו. ד. אין בסיס לתביעה שהוגשה כנגד הנתבע שכן התובע הועסק על ידי הנתבעת בלבד. 6. התביעה שכנגד: א. התובעת שכנגד שילמה לנתבע שכנגד "תמריץ שירות"- תשלום חודשי במטרה לתמרץ התובע לעבוד במסגרתה לתקופה שלא תפחת מ- 12 חודשים. התובע לא עמד בתנאים המזכים בתמריץ שירות ומשכך יש לחייבו בהחזר סך של 15,000 ₪. ב. התובע טען כי התחייב לעבוד בנתבעת 12 חודשים ובכך מילא התחייבותו בקשר עם תמריץ השירות ששולם. לאחר שהשלים התובע שנת עבודה הרי שאין מקום להורות על החזר סכומים ששולמו לידיו כ"תמריץ שירות" שכן היוו חלק בלתי נפרד משכרו. דיון והכרעה: 7. בפתח הדברים אציין כי הגעתי לכלל הכרעה לפיה התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצויי הלנת שכר ודמי הבראה וזאת, מנתבעת 1 בלבד. בנוסף מצאתי לדחות התביעה שכנגד. להן אפרש החלטתי. 8. יריבות-נתבע 2: התובע הגיש תביעתו כנגד נתבעת 1, מעסיקתו וכנגד בעל מניותיה ומנהלה, נתבע 2. התובע לא הניח תשתית עובדתית או משפטית אשר יש בה כדי להביא להרמת מסך ההתאגדות מעל הנתבעת {בעניין זה ראה דב"ע נג/3-205 מחמוד וגיה-גלידות הבירה, פד"ע כ"ז (1) 345; ע"א 4403/06 איזיק שפירא נ' עירית תל אביב (טרם פורסם, ניתן ביום 23/03/11)}. התובע העלה לראשונה טענה מפורשת בעניין הרמת מסך ההתאגדות כאמור רק במסגרת סיכומי תשובה שהגיש, מדובר בהרחבת חזית אסורה ומשכך אינני נדרשת אליה, מה גם שאף לגופו של עניין לא מצאתי בטענותיו ממש. לאור האמור, דין התביעה כנגד נתבע 2 להידחות. 9. שכרו הקובע של התובע: א. התובע טען כי השתכר סך של 7,500 ₪ לחודש, סכום זה מורכב משכר יסוד ומתוספת קבועה שקיבל לשכרו בסך של 2,500 ₪. ב. הנתבעת טענה כי התובע השתכר סך של 5,000 ₪ לחודש וכן קיבל לידיו סכום נוסף בגין "תמריץ שירות" שאינו מהוה רכיב שכר אלא הותנה בעבודה לתקופה של 12 חודשים לפחות. לאור האמור, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד במסגרתה עתרה לחייב התובע בהשבת סכומים שקיבל לידיו בגין "תמריץ שירות" שכן לא השלים את שנת עבודתו השניה במסגרתה. ג. התובע חתם על הסכם העסקה אליו צורף נספח ג' שעניינו בתשלום "תמריץ שירות" במסגרתו נקבע: "1. חברתנו נכונה, כמחווה של רצון טוב כלפיך וכתמריץ עבורך להמשיך ולעבוד בחברתנו לפחות עד יום (12 חודש מיום תחילת העבודה)('מועד הנקוב'), מועד בו ישולם לך סכום של _12,000_ ₪ ('התמריץ'). סכום זה ישולם לך על תנאי ובכפוף לכך שבמועד הנקוב תהיה עובד החברה; למען הסר ספק עבודה בחלק מהתקופה שעד למועד הנקוב איננה מזכה בחלק היחסי של התמריץ. 2. החברה תשלם לך מקדמות על חשבון תמריץ השרות בסך של _1000_ ₪ כל חודש, ששולמו לך במועד תשלום שכרך החודשי החל מיום תחילת העבודה 2007 ועד 12 חודש ואילך. 3. המקדמות בגין התמריץ אינן מהוות רכיב שכר לצורך הפרשות סוציאליות כלשהן, לרבות לא לצורך קרן השתלמות או לחישוב התשלום עבור שעות נוספות. מס ינוכה על פי כל דין. 4. היה ותחדל מלהיות עובד החברה לפני המועד הנקוב תהא חייב בהחזרת כל סכום שהתקבל כמקדמה על חשבון התמריץ באופן שהכספים ששולמו לך כאמור לעיל ינוכו מהמגיע לך במועד קיום העסקתך בחברה" (ראה נספח ב' לתצהיר התובע). ד. באשר לתשלום תמריץ השירות העיד דודקין: "...תמריץ שירות זה למעשה הבונוס שנותנים כל חודש למשכורת הבסיס שלי. ש. למה לא נתנו לך העלאה במשכורת . ת. נתנו לי העלאה. תמריץ שירות קיבלתי על המשכורת. זו המשכורת שלי היתה. קיבלתי זאת באון קבוע מדי חודש בחודשו. זה היה מותנה בכך שאעבוד 12 חודשים. עבדתי שנה ו- 4 חודשים. במקרה של טל זה היה מותנה גם ב- 12 חודשים" (עמוד 4 שורות 2-6 לפרוטוקול הדיון). התובע העיד: "ש. תספר על מה שנקרא תמריץ שירות. ת. כשחתמתי על החוזה גדעון דרורי אמר לי שהתמריץ הוא בעצם גורם לחוזה להוות התחייבות לשנה ואני צריך לעבוד שנה ולא אמר דבר מעבר לזה. עד כמה שידעתי יכולתי החל משנה לאחר תחילת העבודה לחפש עבודה אחרת , בכל תקופה לאחר מכן וזהו. התחלתי לעבוד ב- 18.9.07" (ההדגשה שלי - א.ע.) (עמוד 4 שורות 29-31 וכן עמוד 5 שורות 1-2 לפרוטוקול הדיון). "ש. אתה היית מודע לכך שאתה אמור לקבל משכורת ותמריץ שירות. ת. כן, במשך השנה הראשונה. התנאי היה שאעבוד 12 חודשים. ש. האם לאחר השנה הזו המשכת לקבל את תמריץ השירות. ת. המשכתי לקבל זאת בתוך סעיף בונוס בתלוש אך לא אמרו לי שאני אצטרך להחזיר אותו בשום צורה שהיא. ש. האם כשנגמרו 12 החודשים, עשיתם הסכם העסקה נוסף? ת. לא. ש. אתה קיבלת כל חודש תלוש משכורת. ת. כן. בתלוש הופיע הבונוס. ש. אתה קיבלת מקדמה בגין תמריץ. זה יותר נכון? ת. כן. ש. לא עלה על דעתך לשאול מה פתאום ? ת. לא. כי כל מיני דברים אחרים לא הסתדרו. כל מיני סעיפים אחרים שהיו רשומים היו מוזרים, הבנתי שרו"ח של החברה לא אדם רציני והחלטתי שכל עוד אני מקבל את הסכום אין לי על מה להתלונן, חשבתי שאם אתלונן אולי אקבל פחות . עם אדם לא רציתי לשוחח על זה כי חשבתי שזה פיקטיבי, שהם המשיכו" (ההדגשה שלי - א.ע.) (עמוד 5 שורות 6-21 לפרוטוקול הדיון). "ש. אתה בתצהירך בסע' 39 כתבת שאתה קיבלת שכר יסוד בתוספת רכיב פיקטיבי קבוע ובלתי מותנה שאתה מגדיר אותו כתמריץ שירות. זה לא מתאים עם מה שאמרת קודם. כי אתה ידעת מראש שאתה הולך לקבל תמריץ מותנה בעבודה . ת. בשנה הראשונה. ש. שמענו ממך גם שהסכם ההתקשרות לא הוארך וגם שהמשכת לקבל את התמריץ הזה מדי חודש בחודשו. ת. רק בתלוש זה היה נחשב כתמריץ שירות. הבנתי שזה רכיב פיקטיבי קבוע ובלתי מותנה. לאחר מכן אני יכול להתפטר מתי שאני רוצה ולא צריך להחזיר שום דבר" (ההדגשה שלי - א.ע.) (עמוד 7 שורות 10-18 לפרוטוקול הדיון). בנוסף, התובע העיד כי לא נאמר לו כי ההסכם שענינו תשלום "תמריץ שירות" ימשיך לעמוד בתקפו לאחר תום שנת עבודה אחת ואף לא נאמר לו כי יאלץ להשיב הסכומים ששולמו לידיו במידה ועבודתו תגיע לסיומה עובר להשלמת שנת עבודתו השניה (עמוד 5 שורות 24-25 לפרוטוקול הדיון) . ה. הנתבע העיד: "ש. לא היה תנאי לתשלום התמריץ. ת. לא נכון. התנאי היה שכל 12 חודשים.... התמריץ הוא בונוס של סוף שנה שמשולם בתום 12 חודשים. על מנת לסייע לעובד במסגרת החודשית שלו וגם מבחינת המיסוי , אנו ... ש. למה אתה לא מסביר בתצהירך שום דבר ? ת. זה בונוס של סוף שנה משולם כל 12 חודשים מראש על מנת לסייע לעובד ביומיום שלו וגם שהמיסוי שלו לא יהיה גבוה מדי , מטעמי מס ומטעמים להקל על העובד . אנו שילמנו לעובד את הבונוס הזה כמקדמה חודש בחודשו במהלך 12 חודשים. התנאי היה אם הוא נשאר" (עמוד 9 שורות 27-30 וכן עמוד 10 שורות 1-3 לפרוטוקול הדיון). ו. אין חולק כי בשנה הראשונה לעבודתו של התובע חל ההסכם בדבר תשלום תמריץ שירות ואכן, תשלום התמריץ נעשה בכפוף לעבודה בת 12 חודשים בנתבעת (ראה עדות התובע בעמוד 5 שורות 6-16 לפרוטוקול הדיון). התובע טען כי משחלפה שנת עבודתו הראשונה של התובע בנתבעת הרי שהסתיימה התחייבותו כאמור ומשכך יש לראות בתמריץ ששולם כחלק משכר עבודתו. אני סבורה כי חלוקה מעין זו לגביה טוען התובע מהווה חלוקה מלאכותית ובנסיבות העניין מצאתי כי הנתבעת המשיכה לשלם לתובע מענק מתאים בגין תמריץ שירות בשנה השניה לעבודתו, בדומה לשנת עבודתו הראשונה שכן תנאי העסקתו נותרו ללא שינוי אף בשנה זו. התובע המשיך לקבל לידיו תמריץ שירות במהלך שנת עבודתו השניה ולא בכדי, לא בירר באשר למהות התשלום שקיבל. ז. לאור האמור אני סבורה כי תמריץ השירות אינו מהווה חלק משכר עבודתו של התובע ומשכך שכרו הקובע של התובע הוא 5,000 ₪ בלבד. 10. שכר עבודה וגמול בגין עבודה בשעות נוספות: א. התובע עתר לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות בחודש מרץ 2009 וזאת בהתאם לשעות עבודתו שפורטו בתלוש השכר בסך 3018 ₪ בגין 75.45 שעות עבודה (ראה נספח ג' לתצהיר התובע), אציין סכום זה שולם לידי התובע לאחר סיום עבודתו ומשכך, אין מקום לפסוק לזכותו הסכום הנתבע, מכל מקום וכפי שאפרש להלן מצאתי לדון בטענות התובע בדבר השכר המגיע לו שכן הדבר רלוונטי לשם ברור המחלוקת שלפני. ב. סעיף 7 להסכם ההעסקה קובע: "7.1. משכורת העובד תהיה 4500 ₪ ברוטו לחודש ('המשכורת'). המשכורת תורכב משכר חודשי ('השכר החודשי') ומתוספת המורכבת מרכיבים כדלקמן [באופן שהיחס יהיה 30:70 בין השכר החודשי והתוספת]: התוספת כוללת שעות נוספות גלובליות, כלכלה, החזר הוצאות טלפון, ביגוד ודמי הבראה (דמי ההבראה מחושבים לפי 1/12 משכר העובד ). לאחר 6 חודשי עבודה העובד יקבל העלאת שכר של 500 ₪ (השכר לאחר העלאה יעמוד על סך של 5000 ₪) 7.2. בנוסף יהיה העובד זכאי ל'תמריץ שירות' המהווה בונוס שנתי על סך 12,000 ₪ המשולם ברמה החודשית (1000 ₪ לחודש) כמפורט בנספח ג'-תמריץ שירות (ההדגשה במקור) 7.3. בהתחשב במעמדו ובתפקידו של העובד , הנמנה על התפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי, לא יהא העובד זכאי לתשלום בגין עבודתו בשעות נוספות ולא יחולו עליו הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951ולפיכך תחשב המשכורת המשולמת לעובד כמשכורת כוללת". נספח ד' להסכם ההעסקה קובע: "1. שעות נוספות יקראו ויינתנו רק לאחר מילוי מכסת עבודה של 200 שעות עבודה בחודש. 2. תעריף לשעות עבודה נוספת יקבע ל-35 ₪ לשעת עבודה כתמריץ". ג. לאור האמור, מסגרת עבודה בת 200 שעות נחשבה מסגרת עבודה מלאה בנתבעת ורק עבודה שחרגה ממסגרת זו זיכתה את עובדי הנתבעת וביניהם התובע, בתשלום עבור "שעות נוספות". ד. הנתבע העיד: "ש. תאשר לי שלעובד לא שולמו ש.נ. כחוק, דהיינו החל מהשעה 187 ואילך. ת. לפי ההסכם יש לו ש.נ. גלובליות. יש התיחסות לש.נ. של העובד בהסכם העסקה של העובד . ש. אתה מודה שלא שילמת ש.נ. החל מהשעה 186 ואילך. ת. שילמתי במסגרת השעות הגלובליות בסע' 7.1 להסכם. ש. מפנה לתלוש האחרון של העובד , יש כאן רכיב ש.נ. תאשר לי זאת. צורף כנספח ג' לתצהירו של התובע. ת. מעבר לש.נ. הגלובליות, על מנת לתמרץ את העובד .. ש. נתת לו ש.נ. מעבר לשעה ה- 200. ת. זה אומר שעובד קיבל שעות כפולות ממה שקיבל וגם בתעריף גבוה יותר" (עמוד 13 שורות 2-10 לפרוטוקול הדיון). ה. בהתאם להסכם ההעסקה, שכר הבסיס של התובע התחלק לשכר עבודה (70%) ולתוספות שכר ביניהם, שעות נוספות ודמי הבראה (30%), לאור שכר הבסיס שפורט בתלושי השכר הרי שחלוקה כזו מביאה לכך שהתובע השתכר שכר הנופל משכר המינימום החוקי ומשכך אין בידי לקבל טענת הנתבעת לפיה במסגרת שכר הבסיס ששולם לתובע נכללו רכיבים אלו כחוק. ו. התובע העמיד תביעתו על סך של 3,018 ₪ בלבד, שכאמור שולמו לידיו. התובע טען כי הסכומים ששולמו לידיו היו בשיעור של שכר רגיל בלבד מבלי ששולם גמול מתאים בגין עבודה בשעות נוספות וזאת, בניגוד להוראות סעיף 16 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951. משמצאתי כי שכרו הקובע של התובע עמד על סך של 5,000 ₪ הרי שהגמול אותו קיבל התובע בגין עבודה בשעות הנוספות שנתבעו במסגרת כתב התביעה שולם כנדרש ומשכך, מצאתי לדחות תביעתו. 11. פיצויי הלנת שכר: שכרו של התובע לחודש מרץ 2009 שולם לידיו בשיקים דחויים, באיחור, ומשכך מצאתי לפסוק לזכותו פיצוי בגין הלנת שכר בסך כולל של 2,000 ₪. 12. דמי הבראה: א. הנתבעת שילמה לתובע סך של 1,655 ₪ בגין דמי הבראה וזאת, במסגרת משכורת חודש אוקטובר 2008, חודש לאחר מכן, במסגרת משכורת חודש נובמבר 2008, קיזזה משכרו סכום זה. הנתבעת טענה כי הסכום שולם לו עקב טעות ביתר, שכן דמי הבראה שולמו במסגרת שכרו הכולל של התובע ומשכך בוצע קיזוז מתאים. הנתבע העיד: "ש. הורית על הורדה של 1,655 ₪ בתלוש נוב' 08 . ת. לא הוריתי על ההורדה הזו. אני יודע על ההורדה הזו. הורדנו את הסכום הזה כיון שבשוגג בחודש אוק' שולמו לעובד דמי הבראה כאשר לפי ההסכם הם היו חלק משכרו הבסיסי. אנו לא ציינו זאת בזמנו בתלושי השכר כמו שהיינו צריכים לעשות. עם הרגולציה ההוראות שהגיעו בסוף 08 .... ". (ההדגשה שלי-א.ע.)(עמוד 9 לפרוטוקול שורות 13-17) ב. כפי שציינתי לעיל, מצאתי כי תשלום רכיב דמי הבראה אינו מהווה חלק משכרו של התובע שכן לו נקבל גרסת הנתבעת כאמור בהסכם ההעסקה, הרי שפירוש הדבר כי התובע השתכר שכר הנופל משכר המינימום החוקי ולאור האמור, היה זכאי לתשלום הסך של 1,655 ₪ בגין דמי הבראה, בנפרד משכר עבודתו. ג. לאור האמור, דמי ההבראה קוזזו משכרו של התובע שלא כדין ומשכך מצאתי לפסוק לזכותו סך של 1,655 ₪. 13. פדיון חופשה: הנתבעת שילמה לתובע בגין פדיון חופשה סך של 3,825 ₪ וזאת במסגרת שלושת ההמחאות שהעבירה לידיו לאחר סיום עבודתו (ראה תלוש שכר חודש מרץ 2009-נספח ג' לתצהיר התובע), לאור שכרו הקובע כאמור, הרי שדמי החופשה שולמו לידיו כנדרש ומשכך אין מקום ליתן סעד בעניין. 14. סיום עבודתו של התובע: א. התובע קיבל הודעה בדבר פיטוריו ביום 23/03/11 כשבפועל, הגיעה עבודתו לסיומה ביום 31/03/09 (ראה מכתב פיטורים נספח א' לתצהיר התובע). ב. הנתבע העיד: "ש. הודעת לטל על פיטוריו ביום 23.3.09 והוא סיים העסקתו בפועל ביום 31.3.09 דהיינו קיבל בסך הכל 8 ימי הודעה מוקדמת, אמת ? ת. אמת לפי בקשה ודרישה של חב' ווב קולאג' הלקוח בגינו עבד ביקש לקלוט את כל העובדים ב- 1 לחודש. זה היה גם בהסכמתו ובידיעתו של התובע" (ההדגשה שלי - א.ע.) (עמוד 13 שורות 30-31 וכן עמוד 14 שורות 1-2 לפרוטוקול הדיון). ג. מיד לאחר סיום עבודתו של התובע בנתבעת, החל לעבוד בחברת ווב קולאז' (עמוד 5 שורה 29 וכן עמוד 6 שורות 1-4 לפרוטוקול הדיון), עניין זה אינו מעלה ואינו מוריד שכן כבר נקבע: "ראיית הפסיקה את אי מתן ההודעה מוקדמת כהפרה חוזית, הייתה צריכה לזכות את הצד הנפגע בכל התרופות שזכאי להם צד נפגע כתוצאה מהפרת חוזה, ובכלל זה תרופת האכיפה. הליכה בקו מחשבה זה פירושה , שהעובד זכאי כתוצאה מאי מתן הודעה מוקדמת גם לאכיפת החובה החוזית וגם לתשלום כל התנאים הנלווים עבור אותה תקופת הודעה מוקדמת. ברם הפסיקה העקבית עד כה קבעה, שהעובד יהיה זכאי במקרה זה רק לשכרו ולא לתנאים הנלווים. הפסיקה מעולם לא נמקה מדוע נשללים במקרה זה התנאים הנלווים מן העובד . ניתן אולי לדלות ברמז טעם לדבר, בקביעה, לפיה יזכה העובד בתמורת הודעה מוקדמת, גם אם החל לעבוד במקום עבודה אחר יום לאחר שסיים את עבודתו. במקרה מעין זה אין בודקים, האם הקטנת הנזק שוללת את תמורת ההודעה המוקדמת מן העובד , בשל תחילת עבודתו במקום עבודה אחר בתקופת ההודעה המוקדמת. פסיקה זו יש בה מעין פשרה בין הזכות לכאורה גם לתנאים נלווים, במקרה של אי מתן הודעה מוקדמת, ובין החובה החוזית להקטין את הנזק, במקרה בו החל העובד לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת". (ההדגשה שלי - א.ע.) {ע"ע 122/03 וקסמן - "אי.טי.סי" 24 מסביב לשעון, (לא פורסם), 07/01/07}. ד. לאור האמור, ומשהתובע קיבל הודעה בדבר פיטוריו שמונה ימים בלבד עובר למועד סיום העסקתו, זכאי לתשלום דמי הודעה מוקדמת בסך של 3,666.7 ₪. ה. הנתבע אישר כי הנתבעת לא שילמה פיצויי פיטורים לתובע (עמוד 9 שורות 4-5 לפרוטוקול הדיון) ומשכך, הרי שהתובע זכאי לתשלום מתאים בסך של 7,500 ₪. מששולם לידיו סך של 278 ₪ בגין רכיב זה, הרי שזכאי לתשלום סך של 7,222 ₪. בנסיבות העניין, לא מצאתי לפסוק לזכות התובע פיצויי הלנה בגין רכיב זה. 15. תביעה שכנגד: א. הנתבעת טענה כי על התובע להשיב לידיה סכומים ששולמו לידיו בגין תמריץ שירות שכן לא השלים את שנת עבודתו השניה במסגרתה, הנתבע העיד: "ש. האם יש מסמך שאומר שמעבר ל- 12 חודשים על העובד להחזיר כספים לחברה ? יש מסמך כזה? ת. אין לי מסמך שאומר זאת במפורש. ש. אתה אומר שאם אתה מפטר אדם לאחר 12 חודשים- 18 חודשים אתה מרוויח כסף מזה. ת. לא" (ההדגשה שלי - א.ע.)(עמוד 10 שורות 19-23 לפרוטוקול הדיון) . ב. בנסיבות העניין ובשים לב לעובדה כי עבודתו של התובע הגיעה לסיומה ביוזמת הנתבעת וזאת לאור קשיים כלכליים אליהם נקלעה, הרי שאין מקום לחייב התובע בהשבת התמריץ כאמור. 16. סוף דבר: א. הנתבעת תשלם לתובע סך של 2,000 ₪ פיצוי בגין הלנת שכר. ב. הנתבעת תשלם לתובע סך של 1,655 ₪ בגין דמי הבראה, הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 01/04/09 ועד למועד התשלום בפועל. ג. הנתבעת תשלם לתובע סך של 3,666.7 ₪ בגין דמי הודעה מוקדמת, הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 01/04/09 ועד למועד התשלום בפועל. ד. הנתבעת תשלם לתובע סך של 7,222 ₪ בגין פיצויי פיטורים, הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 01/04/09 ועד למועד התשלום בפועל. ה. התביעה כנגד נתבע 2 נדחית. ו. התביעה שכנגד נדחית. ז. בנסיבות העניין, הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך 3,000 ₪ בלבד. חוזה עבודהחוזה