1. חברת תעשיות אלקטרו כימיות (1952) בע"מ (בפירוק) (להלן: "החברה") עסקה טרם פירוקה בתחום הפטרוכימיה, ובעיקר בייצור ומכירת P.V.C, המשמש כחומר גלם לתעשיית הפלסטיקה. פעילות החברה התבצעה ברובה במפעל החברה בעכו. החברה העסיקה עד לשנת 2003 כ- 250 עובדים, ובנוסף כ- 100 עובדי קבלן הועסקו דרך קבע במפעל החברה. 2. החל משנת 2000 החלה החברה לצבור הפסדים כספיים, שהלכו וגדלו. על רקע חדלות הפירעון, ניתן ב- 7/7/03 צו להקפאת הליכים נגד החברה לתקופה של 60 יום, לבקשתה. עו"ד צוריאל לביא ורו"ח גבי טרבלסי מונו כנאמנים לניהול החברה בתקופת הקפאת ההליכים, אשר הוארכה מעת לעת (פש"ר 410/03). בהמשך ועל רקע כישלון הניסיון לגבש הסדר נושים, הגישו נושיה העיקריים והמובטחים של החברה (בנק לאומי בע"מ, בנק פועלים בע"מ ובנק דיסקונט בע"מ) בקשה לפירוק החברה. בפסק דין מיום 7/9/04 ניתן צו לפירוק החברה. הכנ"ר מונה למפרקה הקבוע, והנאמנים מונו כמנהלים מיוחדים (פש"ר 275/04). 3. כפי שעולה מדו"חות המפרק, במסגרת ההליכים הקולקטיביים שנוהלו הגישו נושי החברה תביעות חוב בסך כולל של 665 מיליוני ₪ (סכום קרן), שהם סך של 904,098,443 ₪ נכון ליום הגשת הבקשה שלפני. תביעות הבנקים עומדות על סך של 265 מיליון ₪; נושים לא מובטחים בסך של כ- 263 מיליון ₪; מדינת ישראל - 25 מליון ₪; נושים בדין קדימה כ- 12 מליון ₪. סכומים אלו אינם כוללים את חוב החברה לעובדיה. 4. עוד מעת הוגשה הבקשה להקפאת הליכים טענו העובדים בדבר הצורך לחקור את הקשר שבין החברה למשיבות 1 ו-2 (להלן: ICC), ובינה לבין חברת פרוטרום שפוצלה ממנה בשנת 1996, כשהיא נקייה מחובות. כפי שיתואר להלן, במהלך השנים התנהלה חקירה אשר לנסיבות קריסת החברה, ועל בסיסה הוגש פר"ק 61904-10-10, בעקבותיו הבקשות שלפני. 5. פר"ק 61904-10-10 הוא בקשה למתן הוראות לפי סעיפים 373 ו- 374 לפקודת החברות. הבקשה מגוללת מסכת מסועפת של מעשים ומחדלים שבוצעו לכאורה על ידי המשיבים, הם בעלי מניות, נושאי משרה ודירקטורים בחברה. הבקשה נסמכת על דו"ח חקירה מקיפה ונרחבת אשר להתנהלות החברה ומנהליה בשנים שקדמו להגשת הבקשה להקפאת הליכים כנגד החברה, שבצע משרד רו"ח שמואל רוזנבלום ושות' לבקשת המפרק ובאישור בית המשפט, עקב חשדות שהתעוררו בדבר ניהול החברה בדרכי תרמית, ברשלנות ותוך הפרת חובות האמון והזהירות החלות על בעלי תפקיד בחברה. 6. ICC הן בעלות השליטה ו/או בעלות המניות מניות בחברה, המשיב 3 הוא יו"ר הדירקטוריון לשעבר בחברה, והמשיב 4 הוא דירקטור ומנהלה הכללי לשעבר של החברה. בבקשה נטען, שהבדיקות העלו ראיות רבות בדבר מעשי תרמית שבצעו, לכאורה, המשיבים 1-4, במהלך התקופה של שלוש השנים שקדמו להגשת הבקשה להקפאת הליכים כנגד החברה. נטען כי חרף מצבה הקשה של החברה נתנו המשיבים 1-4 את ידם ביודעין לניהול עסקי החברה בתרמית, להוצאת כספיה של החברה ולנטילתם לכיסיהם, תוך פגיעה בחברה ובנושיה. נטען כי המשיבים 1-4 פעלו לטובת האינטרסים האישיים שלהם, בניגוד לאינטרסים של החברה, בחוסר תום לב ותוך גרימת נזק לחברה ולנושיה, תוך הפרת חובות האמון המוגברות החלות עליהם, בניגוד לחובת הזהירות המוטלת עליהם, מתוך קנוניה ובדרכי מעל. בבקשה מפורטות פרשיות של הוצאת כספים במרמה ותוך הטעיית נושים, עסקאות עם בעלי עניין תוך תשלומי מיליוני שקלים לבעלת העניין מעבר לנקוב בהסכם שבין הצדדים, ללא קבלת אישור לכך, וכיו"ב פעולות שיפורטו. 7. בגין מעשיהם מבקש המפרק לחייבם באחריות אישית ללא הגבלה בכל חובותיה של החברה בסך של כ- 904 מיליוני ₪ נכון ליום הגשת הבקשה, לפי סעיף 373 לפקודת החברות. לחילופין מבקש המפרק לחייבם לשלם סך של 157,534,311 ₪ נכון ליום הגשת הבקשה, בגין סכומי הנזקים הספציפיים שנגרמו לחברה עקב מעשיהם: בגין נזקים שנגרמו עקב מעשי מרמה של מימון ייצוא והשגת מימון ייצוא ביתר, סך של 68,498,354 ₪; בגין העברת נכסי החברה למשיבות 1 ו-2 באמצעות ניתוב תמורות בגין מכירות של החברה ישירות לידן, סך של 58,156,648 ₪; בגין נזקים שנגרמו עקב רכישת חומרי גלם מהמשיבות 1 ו-2, שלא בהתאם להסכמות בין הצדדים, סך של 20,059,681 ₪; בגין כספים שהועברו למשיב 4 במסווה של תשלומים לספקים פיקטיביים, סך של 2,724,583 ₪; בגין מענקים שהועברו בהנחיית המשיב 4 לעצמו ולעובדים אחרים ערב קריסת החברה, סך של 1,230,572 ₪; בגין תשלומים שהועברו בהנחיית המשיב 4 לקופות פיצויים על שמו ועל שם עובדים נוספים, סך של 2,040,943 ₪; בגין משיכות מזומן של המשיב 4, סך של 750,895 ₪; בגין כספי שלמונים שהועברו כ"תרומות", סך של 1,263,985 ₪; בגין הלוואות שהועמדו למשיב 4 ולעובדים נוספים ערב קריסת החברה, סך של 529,619 ₪; בגין תשלומי "שכר" שנעשו לגורמים שכלל לא הועסקו בחברה, סך של 2,279,031 ₪. 8. המשיבים 5-11 כיהנו כדירקטורים ו/או נושאי משרה בחברה. נטען כלפיהם כי מילאו את תפקידם ברשלנות, הפרו את חובות הזהירות שחבו לחברה מתוקף תפקידם, ואפשרו ברשלנותם למשיבים 1-4 לבצע מעשי מרמה תוך גרימת נזקים כבדים לחברה ולקריסתה הכלכלית. בבקשה נטען כי המשיבים 5-11 עצמו עיניהם ונמנעו מלקיים פיקוח סביר ובקרה סבירה על החברה ועל הנהלתה. שמו מבטחם במשיבים 1-4 ולא נקטו באמצעים סבירים לקבלת מידע הנוגע לחוקיות או לכדאיות הכלכלית של פעולות שהובאו לאישורם או למידע אחר מהותי בנסיבות העניין, לא פעלו ברמת המיומנות בה היה פועל דירקטור או נושא משרה סביר בנסיבות העניין. 9. בגין מחדליהם מבקש המפרק לחייבם לפצות את החברה על הנזקים שנגרמו לה בגין מעשיהם של המשיבים 1-4, ואשר היו נמנעים לו מילאו המשיבים 5-11 את חובותיהם. לחילופין מבקש לחייבם לשלם סך של 146,714,683 ₪ נכון למועד הגשת הבקשה, בגין הנזקים הספציפיים שנגרמו לחברה במחדליהם, לפי סעיף 374 לפקודת החברות: בגין הנזקים שנגרמו עקב מעשי המרמה של המשיבים 1-4 בכל הנוגע למימון הייצוא והשגת מימון ייצוא ביתר, 68,498,354 ₪; בגין העברת נכסי החברה למשיבות 1 ו-2 באמצעות ניתוב תמורות בגין מכירות של החברה ישירות לידן, סך של 58,156,648 ₪; בגין נזקים שנגרמו עקב רכישת חומרי גלם מהמשיבות 1 ו-2, שלא בהתאם להסכמות בין הצדדים, סך של 20,059,681 ₪. 10. המשיבה 12 היא מי שבטחה את אחריותם המקצועית של המשיבים 3-11 על פי ביטוח דירקטורים ונושאי משרה. המפרק מבקש לחייבה לשלם את מלוא סכום תקרת הביטוח בגין אחריות המשיבים, העומד, לטענתו, על סך של 15 מליון $. 11. דיון מקדמי בבקשה למתן הוראות נקבע ליום 13/12/10, ויועד לבחינת גדר המחלוקת, הדרך הדיונית המתאימה לבררה, ולדיון מקדמי בטענת ההתיישנות. לקראתו נדרשו הצדדים להגיש, באותו שלב, את עמדתם העקרונית לבקשה, כנייר עמדה וללא תצהיר. על רקע זה, הגישו המשיבים בקשות נפרדות לדחייה על הסף של פר"ק 61904-10-10. בבקשות פורטו נימוקים שונים, חלקם פרטניים ונוגעים לכל מבקש בנפרד. שניים עיקריים הופיעו בבקשות כולן: חוסר ההתאמה של תביעת המפרק להתברר בדרך של 'בקשה למתן הוראות', וטענה של התיישנות. 12. מאחר ולעמדתי יש להעביר את הבקשה לפסים של תביעה רגילה, אתמקד בעניין זה בלבד. לא אדרש ליתר טענות הצדדים שעלו בבקשות לדחייה על הסף ובתגובת המפרק לבקשות. 13. הטענה המרכזית, שחזרה על עצמה בכל אחת מן הבקשות לדחייה על הסף שהגישו המשיבים, היא שטענות המפרק בפר"ק 61904-10-10 אינן ראויות להתברר בדרך של בקשה למתן הוראות, משום שהן נשענות על מסכת עובדתית רחבה ומורכבת, המערבת צדדים רבים. המשיבים מצביעים על כמות המסמכים שצורפו לבקשה, על חלוף השנים מעת שניתנה הרשות לחקור את המעשים ועל סכום התביעה, כתומכים בטענה שמדובר בתביעה סבוכה. לטענתם, ניהול ההליך באופן מקוצר לא יאפשר להם למצות את זכויותיהם הדיוניות ובפרט בקשר עם צירוף צדדים שלישיים, גילוי מסמכים וכיו"ב. עוד נטען, כי משום שהגשת בקשה למתן הוראות אינה כרוכה בתשלום אגרה, נתבע מהם סכום שאינו ריאלי, והם מבקשים להעביר את הבירור לפסים של תביעה רגילה ולהורות על תשלום אגרה. 14. בתגובתו לבקשות, מיום 13.1.11 טען המפרק כי המבחנים להתאמת מחלוקות עובדתיות בבקשה לפי סעיפים 373 ו- 374 לפקודת החברות להתברר בדרך של בקשה למתן הוראות מרחיבים בהרבה לעומת בקשה "רגילה", וכי מדובר במסלול שנקבע בחקיקה ראשית בקשר עם אותן בקשות, והפסיקה אינה נוטה להעבירן לבירור "רגיל". עוד טען, כי גרסתם העובדתית של המשיבים כפי שהוצגה בניירות העמדה שהגישו מלמדת שהיקף המחלוקות אינו כה רחב באופן שיצדיק סילוק על הסף של הבקשות. 15. לשם השלמת התמונה, אני מוצאת להקדיש כמה מילים למסלול המיוחד שנקבע בסעיפים 373 ו- 374 לפקודת החברות. סעיפים 373 ו- 374 לפקודה, ביחד עם תקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987 (להלן: "תקנות הפירוק"), מתווים מסלול מיוחד, המאפשר לבית המשפט להטיל אחריות אישית על נושאי המשרה של חברה בפירוק, בגין פעולותיהם ומחדליהם בניהול החברה ערב הפירוק. מדובר בסעיפים מנדטוריים, המצויים בפקודות החברות מעת חקיקתה בשנת 1929, ומאז עברו תיקונים קלים בלבד. הם נחקקו על מנת ליתן הגנה לנושים וליצור דרך מהירה ויעילה, אשר באמצעותה ניתן יהיה לחייב נושאי משרה שחטאו, בחבויות החברה ובהשבת כספים לחברה או בפיצוייה (ע"א 7516/02 דוד פישר נ' צבי יוכמן פ"ד ס(1) 69 (2005); רע"א 5388/97 יוסי ינוב נ' דן אחיעזר, עו"ד פ"ד נב(1) 199 (1998)). 16. עניינו של סעיף 373 לפקודה בניהול עסק בתרמית. זהו סעיף בעל אופי עונשי, שבא לידי ביטוי בכך שהסנקציה הקבועה בו אינה מוגבלת לגובה הנזק שגרם נושא המשרה במעשיו, ולא נדרש להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין התרמית לבין קריסת החברה שהביאה לפירוקה. כן רשאי בית המשפט להטיל על נושא המשרה סנקציה פלילית של מאסר עד שנה אחת, ולאסור את מעורבותו בניהול או בייסוד חברה למשך 5 שנים. 17. סעיף 374 עוסק בשימוש שלא כהוגן בנכס של החברה. תחולתו של סעיף 374 רחבה מזו של סעיף 373, הן בנוגע למעגל הנתבעים הפוטנציאליים, והן בנוגע לעילות התביעה האפשריות הכלולות בו, והמתעוררות כאשר הנתבע הפוטנציאלי השתמש שלא כהוגן בכסף או בנכס של החברה; עיכבם אצלו; נעשה חב או אחראי עליהם; עשה מעשה שלא כשורה, או שלא כדין, במשא ומתן הנוגע לחברה. הסעד לפי סעיף זה מצומצם מזה שנקבע בסעיף 373, ומוגבל לשיעור הנזק שגרם הנתבע לחברה. 18. הדעה המקובלת שמרכז הכובד של הסעיפים הללו במישור הדיוני, בעיקר ביחס לסעיף 374 לפקודה. גם אם סעיף 373 לפקודה, משום הסעד המיוחד שקבוע בו, מקים עילת תביעה עצמאית ונפרדת, העילה ממשיכה להתקיים בתביעה רגילה. 19. לדיון לפי סעיפים אלו, בבית המשפט של הפירוק, נקבעו סדרי דין מיוחדים, המשקפים את תכליתם. תקנות 51 ו- 52 לתקנות הפירוק קובעות את סדרי הדין המיוחדים שיחולו בהליכים אלו. הקלות נוספות מקורן בפסיקה. כך, למשל, בית המשפט רשאי שלא להתיר השמעת עדים, אין הליכים מקדמיים מובנים ומחייבים, הדיון מתנהל על סמך תצהירים ואופיין של חקירות המצהירים פורמאלי פחות, אין לתובע זכות קיזוז או זכות להגיש הודעת צד ג' או תביעה שכנגד וכיו"ב. בקביעת דרך דיונית זו הודגשה חשיבותו של האינטרס הציבורי להחשת הליכי הפירוק - לטובת הנושים השונים, לטובת החברה שבפירוק, ולטובת הציבור בכללותו - על פני האינטרס האישי של אותם נושאי משרה, שתביעותיהם תתבררנה על פי כל סדרי הדין והדיון הרגילים (רע"א 294/88 צבי רכטר ואביר אברון נ' מפרק חיים שכטר חברה לבניין והשקעות בע"מ בפירוק ובכינוס נכסים פ"ד מו(1) 362 (1991)). ודוק, ההקלות הדיוניות על רקע אופיו המיוחד של הליך הפירוק ובעיקר עקב השלכות קריסתה של החברה. כי "אילו סבל הדין את עיכוב בירורן של חבויות הפונקציונרים שסרחו עד שטחנות הצדק הרגילות היו משלימות את פעולתן, היה עינוי הדין שקול כנגד סיכולו המוחלט" (א. פרוק'ציה דיני חברות חדשים לישראל (תשמ"ט-1989), 633). 20. בעניינינו נראה כי ההצדקות לקיומו של הליך מהיר ומקוצר אינן עומדות עוד. החברה נמצאת בהליכי חדלות פירעון כבר מספר שנים. ביולי 2003 - לפני כשמונה שנים, ניתן צו להקפאת הליכים כנגד החברה לתקופה של 60 ימים ותקופת ההקפאה הוארכה מעת לעת (פש"ר 410/03). ביום 5/5/04 הוגשה בקשת פירוק על ידי נושים של החברה, וביום 7/9/04 - לפני כ-7 שנים, ניתן כנגד החברה צו הפירוק (פש"ר 275/04). 21. עוד ב- 2004, במסגרת הדיון בבקשה להקפאת הליכים העלו עובדי החברה את דבר הצורך בחקירת היחסים שבין החברה לבין ICC, ובין החברה לבין חברת פרוטרום, אשר פוצלה מהחברה בשנת 1996. 22. בבש"א 9667/04 (פש"ר 410/03) ביקשו העובדים להורות למפרק הזמני, לכשימונה, לפתוח בחקירה אשר לנסיבות קריסת החברה , וכן נגד ICC ושאר בעלי המניות בחברה ומנהליה, ולבדוק, בעיקר, איך חייבת החברה למעלה מ- 750 מיליון ₪ לנושיה השונים בעוד שחברת פרוטרום שווה למעלה מ- 750 מיליוני ₪. 23. לפני כ-6 שנים, בפברואר 2005, הגיש המפרק בקשה למתן הוראות למינוי חוקר שיבדוק את התנהלות החברה ונושאי המשרה בה, עקב חשדות שהתעוררו בדבר ניהול החברה בתרמית (בש"א 1989/05). בהחלטה מיום 3/2/05 מונה רו"ח אלקלעי ממשרד רו"ח פאהן קנה ניהול בע"מ לחקור את התנהלות החברה לפני מתן צו הקפאת ההליכים, במטרה ללמוד על ניהול עסקיה וכיו"ב. בהמשך בקש המפרק שהחקירה תתבצע על ידי משרד רו"ח רוזנבלום-הולצמן (בש"א 7573/05). לאורך השנים הוגשו בקשות שונות, חלקן גם מטעם ICC, בקשר להתפתחויות שחלו בחקירה. לדוגמא אביא את בקשת ICC בבש"א 10443/08 (פש"ר 275/04) שם פורטו ניסיונות ICC, לטענתה, לסייע בחקירה, ובבש"א 9290/05 דובר בבקשת ICC לחקור את השפעת תנאי אספקת האתילן לרבות מחירו על קריסת החברה. 24. בסופו של דבר, דו"ח החקירה הוגש רק ב- 12/2/09. ואילו הבקשה למתן הוראות לפי סעיפים 373 ו- 374 לפקודה הוגשה רק ביולי 2010 - כשנה וחצי לאחר שהדו"ח הוגש ויותר מחמש שנים לאחר שמונה חוקר לבדוק את החשדות נגד נושאי המשרה. 25. כלום במצב דברים זה ניתן לדבר על הדחיפות שבבירור הבקשה? הצדקה לבירור חבות נושאי משרה של חברה בפירוק בדרך "מקוצרת ומהירה" טמונה בנימוק של אינטרס הציבור בהחשת הליכי הפירוק. בעניינינו הנסיבות מלמדות אין חשש לפגיעה באינטרס הציבורי בכך שלא יקוים דיון מקוצר במסגרת תיק הפירוק. בשלב בו אנו נמצאים היום, שעסקי החברה מזמן חוסלו והעובדים פוטרו, אין עוד חשש להברחת נכסים, אין חשש מאובדן מקורות פרנסה של עובדים וכיו"ב. דהיינו, השיקולים שהנחו את המחוקק לייחד מסלול מהיר ומקוצר אינם עומדים עוד. 26. ועיקר - פרק הזמן הארוך שלקח להגיש את דו"ח החקירה, ופרק הזמן הנוסף שנדרש על מנת להכין את התביעה, מלמדים, בין היתר, על מורכבותה והיקפה, אשר חורגים מן הבירור שראוי לבצע במסגרת בקשה למתן הוראות. 27. סעיף 310 לפקודת החברות עוסק בדרכי ניהול החברה על ידי המפרק וזכות פניה לבית המשפט. בסעיף קטן ב' נקבע, כי המפרק רשאי לבקש מבית המשפט, בדרך שנקבעה, הוראות ביחס לכל עניין שהתעורר אגב הפירוק. דרך זו מאפשרת למפרק לקבל הוראות בקשר לעניינים פנימיים המתעוררים אגב ביצוע תפקידו, וכן משמשת אותו לפתיחה בהליכים משפטיים נגד צד שלישי, לקידום הליך הפירוק באופן יעיל, וזריז ו"זול", כאשר העובדות שבבסיס הסכסוך אינן שנויות במחלוקת, או שהן פשוטות ואינן מצריכות בירור יסודי. ודוק, תנאי לבירור מחלוקת בדרך של בקשה למתן הוראות, שהשאלות הטעונות הכרעה לא תצרכנה בירור עובדתי מורכב באמצעות ראיות, אלא תתמקדנה בהיבטים משפטיים, או כאשר העובדות לבירור הן פשוטות ומעטות. תנאי אחר הוא שבניהול ההליך בדרך מקוצרת לא יהיה כדי לגרום לעיוות דין ופגיעה בזכויות דיוניות ומהותיות של בעלי הדין (רע"א 259/99 חברת פליצ'ה ראובן בע"מ נ' ציפורה סופיוב פ"ד נ"ה(3) 385 (2001)). 28. נכון, כטענת המפרק, כי לגבי בקשה לפי סעיפים 373 ו- 374 לפקודת החברות נקבעו כללים מקלים. מבחן ההתאמה של התביעות הללו להתברר בדרך של בקשה למתן הוראות הוא "מרחיב", "נדיב" וכיו"ב. אלא שהלכה היא כי לבית המשפט נתון שיקול דעת רחב בבואו להחליט האם לברר את המחלוקת בהליך של מתן הוראות, או שמא להפנותה לפסים של תביעה רגילה. כאשר היקף הבירור הוא נרחב, ובוודאי כאשר עומדים שיקולים נוספים, אפשר וגם מבחן מקל ונדיב לא יאפשר את השימוש במסלול המקוצר. 29. הבקשה למתן הוראות שהוגשה כנגד המשיבים מתפרשת על פני 95 עמודים, אשר יותר ממחציתם מוקדשים לתיאור העובדות הצריכות לעניין. לבקשה צורפו שלושה כרכי נספחים עבי כרס המחזיקים מאות עמודים, לכל הפחות. בסעיף 24 לבקשה מתואר כי נערכה חקירה מקיפה במסגרתה, בין היתר, אותרו ונבחנו "אינספור מסמכים רלוונטיים", לרבות פרוטוקולים של הדירקטוריון, האסיפה הכללית וועדת הביקורת בחברה, דו"חות כספיים, מסמכי הנהלת חשבונות, התכתבויות אלקטרוניות והתכתבויות אחרות. כן נערכו חקירות אשר העלו, כך נטען, ראיות למכביר אשר למעשים ולמחדלים המתוארים בבקשה. 30. כמובן שאין בהיקף הפיזי של הבקשה כדי ללמד, לבדה, על היקף המחלוקות, אולם יש בכך, כמו גם בפרק הזמן שלקח להכינה, כפי שתואר לעייל, כדי ליתן אינדיקציה על היקף הבירור הנדרש. ואמנם, קריאת הבקשה מלמדת על יריעה עובדתית רחבה וסבוכה. 31. פרק מס' 1 בבקשה דן במעשי התרמית וההונאה שנעשו, כביכול, על ידי המשיבים 1-4. אין מדובר במעשה בודד נטען אלא במספר סדרות שונות של מעשים, שהוכחתם מורכבת. אין מדובר בעסקה בודדת שנעשתה בתרמית, אלא במגוון רחב של מעשים ופעולות, שנעשו, כביכול, על ידי המשיבים שונים, שחלקו של כל אחד מהם בכל אחת מן הפרשות שונה מזה של משנהו, ואשר נמשכו לאורך שנים והתרבו ערב היקלעותה של החברה להליכי חדלות פירעון. 32. כך, למשל, פרק 1א' עניינו בהתערבות ICC, באמצעות המשיב 3, בשיקול הדעת של החברה בסדרי התשלומים תוך הנחיות להעדיף את ICC. נטען כי בניגוד לאינטרסים של החברה, קבוצת ICC, באמצעות המשיב 3, נתנה הוראות מפורשות לעובדי החברה לנתב תשלומים שהתקבלו בחברה להקטנת חובה של ICC כלקוח של החברה או להקטנת חובה של החברה כלפי מי שהייתה ספק שלה. להוכחת הטענה מצורפות תכתובות דואר אלקטרוני מתאריכים שונים. פרק 1ב' דן בהעברת נכסי החברה ל- ICC. נטען כי ביוזמתן של ICC, החל משנת 2002, בעת שקריסתה של החברה הלכה והתקרבה, הונחו לקוחות של החברה בתמורה לסחורות שרכשו מהחברה ואשר סופקה להם ממחסני החברה, להעביר סכומי כסף גבוהים ישירות לחשבונות הבנק של ICC. להוכחת השיטה המורכבת בה בוצעו והוסוו המעשים נשען המפרק על חקירתו של המשיב 4, על תכתובות דואר אלקטרוני בין נציגי החברה וגורמים שונים בה, על תרשימים שונים המדגימים את אופן הרישום החשבונאי של הפעילות האסורה, וכרטיסי הנהלת החשבונות של הלקוחות ושל ICC בחברה על בסיסן הוכן התרשים, כמו גם פירוט מדגם של עסקאות שאותרו בחברה שנערכו באופן שתואר, והעתקי הדו"חות הכספיים של החברה לשנים הרלוונטיות כדי ללמד שהעסקאות לא דווחו כנדרש. פרק 1ג' עוסק בתשלומי שוחד ושלמונים על ידי ICC למשיב 4. נטען שICC- שיחדה את המשיב 4, שכיהן כמנכ"ל החברה, על מנת שיאפשר לה לבצע מעשי המרמה, תוך ניגוד עניינים ברור. להוכחת הטענות מצורפת טבלה המרכזת את הסכומים המהווים, לכאורה, את כספי השוחד ששולמו במהלך כשנה ומחצה, העתקי דפי חשבון של המשיב 4 בבנק באנגליה, שם נטען שהכספים הופקדו, הסכמים וערבויות ללמד שבאותה תקופה הוצג מצג על הפחתה דרמטית בשכרו. 33. סדרות נוספות של מעשי מרמה שבוצעו כביכול על ידי המשיבים 1-4, כאשר כל סדרה היא מסכת שלמה בפני עצמה, על טענותיה וראיותיה למכביר, פורטו בפרקים שונים ונפרדים, שהוכתרו כדלקמן: ד.1-נטילת כספי החברה לכיסו של מנכ"ל החברה במסווה של תשלומים לספקים; ד.2-משיכות מנכ"ל החברה מכרטיס האשראי של החברה; ד.4-כספי שוחד ששולמו כ"תרומות"; ד.3-הוראות מנכ"ל החברה בדבר מתן מענקים והלוואות, והעברת כספים בשיעורים מופרזים לקופות פיצויים לעצמו ולעובדים נוספים, כולל תשלומי "שכר" למי שכלל לא עבדו בחברה. להוכחתו של תת פרק, לדוגמא, זה מצורפים הנספחים הבאים: טבלה המרכזת את התשלומים שהועברו למשיב 4 ולעובדים נוספים, העתקי הנחיות של המשיב 4 לתשלום פיצויים בשיעור מוגדל לקופות שלו ושל עובדים נוספים, דוגמא של מכתב התראה שנשלח על ידי מגדל חברה לביטוח בע"מ לעובדת של החברה בדבר אי תשלום פרמיות שוטפות, קטעי פרוטוקול חקירתו של המשיב 4, נספח פירוט ההפרשות החודשיות לפיצויים לאורך השנים, טבלה המרכזת את סכום עודף ההפרשות בגין הפיצויים, שנערכה על ידי החוקרים, העתקים של הוראות המשיב 4 למתן הלוואות, טבלה המרכזת את ההלוואות שהועמדו למשיב 4 ולעובדים נוספים, העתקים של כרטיסי הנהלת החשבונות של המשיב 4 ועובדים נוספים שקיבלו הלוואות חדשות בסמוך למועד הגשת הבקשה להקפאת הליכים, נספח ריכוז התשלומים שהועברו ממערכת שכר רצון לעובדי החברה ממנה עולים התשלומים לשניים מן העובדים, העתק החלטת האסיפה הכללית של החברה מיום 16/11/99. כפי שניתן להתרשם, תת פרק זה, שהוא רק אחד מבין רבים, כולל חומר ראייתי רב ומורכב, שמספיק על מנת לקיים תובענה שלמה בפני עצמה. 34. פרק מספר 2, שעוסק ב"היבטים נוספים של מעשי המרמה", כולל סדרות נוספות של מעשים. כל סדרה מפורטת בתת פרק נפרד, המתאר את המסכת העובדתית ואת הראיות להוכחתה, וכך הוכתרו: 2א'-הונאת נושי החברה והבנקים המממנים בכל הנוגע למימון ייצוא. פרק זה מורכב משתי סדרות מעשי הונאה: א.1. קבלת מימון ייצוא כנגד הצגת חשבוניות פיקטיביות, ו- א.2. קבלת מימון ייצוא בגין "מכירות" לגורם קש כשבפועל הסחורה הועברה לחברות הבנות של החברה. 2ב'-רכישת חומרי גלם מ-ICC במחירים מופרזים, שלא בהתאם להסכמות בין הצדדים; 2ג'- ייפוי דו"חות כספיים. 35. פרק 3 דן בהתנהלותם הרשלנית של המשיבים 5 ו-6 ומתאר את מעורבותם בחלק מן הפרשיות שפורטו (מעבר לטענות כנגד כל גופי הבקרה). לגבי המשיב 6 נטען כי כנשיא ICC הוא היה מעורב באופן הדוק הרבה יותר מיתר הדירקטורים בכל שארע בחברה, ומצורפות ראיות לכך שהיה שותף לחלק ניכר של הפעילות בחברה, היה מכותב בתכתובות דואר אלקטרוני שהיו צריכות לעורר חשדות וכיו"ב ראיות המוכיחות מעורבותו באופן שהיה עליו לדעת על הפעולות החמורות של המשיבים 1-4. אשר למשיב 5, נטען שכמנהל הכספים של החברה כל הפעולות הכספיות של החברה היו פרושות לפניו והוא היה יכול וצריך להבחין בנקל במעשי המרמה החמורים שפורטו ולהתריע עליהם. בבקשה מפורטת מעורבותו וידיעתו גבי פרשיות ספציפיות. 36. פרק 4 דן במעשי המשיבים 5-11 ומתאר את מחדליהם בבקרה של עסקאות רכישת חומרי גלם מקבוצת ICC ואישור עסקאות אלו, כמו גם מחדלים נוספים: צמצום תדירות דו"חות הביקורת בעניין עסקאות עם בעלי שליטה, קיצוץ תקציב הביקורת, היעדר דיווח על התפטרות מבקר הפנים, עסקאות של רכש חומרי גלם מ- ICC שלא אושרו באורגנים המתאימים כמתחייב לפי דין, רשלנות המבקר הפנימי, וליקויים נוספים בפעולת ועדת הביקורת בפיקוח על עסקאות על בעלי עניין. כל אחת מן הטענות מבוססת על מסכת עובדות עצמאית, ונתמכת בראיות: חוות דעת משפטיות שהוגשו לדירקטוריון, העתקי פרוטוקולים של ישיבות שנערכו, העתקי דו"חות ביקורת, העתקי החלטות וועדת הביקורת, ומסמכים שונים נוספים. 37. כאמור, בהחלטה מיום 23/11/10 הוריתי לצדדים להגיש תשובה עקרונית לבקשה. המפרק טוען שניירות העמדה אינם מצביעים על פערים ומחלוקות עובדתיות וכי יש בהן אף כדי לאשש ולתמוך בגרסתו. התרשמותי שונה. ניירות העמדה מציגים את התשובה העקרונית של המשיבים לטענות, ודי בכך כדי להעיד על היקף המחלוקת. המפרק מפרט בתגובתו את מקצת טענותיו אשר לא נסתרו ואף זכו, לטענתו, לאישוש במסגרת תשובות המשיבים. כך, למשל, לגבי הטענה שהמשיב 4 קיבל תשלומי שוחד מ- ICC. בנייר העמדה שהגיש טען המשיב 4 שהתשלומים ששולמו לו ניתנו כמחווה להשלמת שכרו, בהתאם להסכם העסקתו ובידיעתם של כל הגורמים הרלוונטיים, או תמורת שירותים שנתן בפועל. לטענת המפרק בתגובה לתשובות, גרסתו זו של המשיב 4 מאשרת ותומכת במפורש בטענות שנטענו בבקשה. שלעצמי, איני סבורה שגרסתו של המשיב 4 כמוה כהודאה בטענה שלקח שוחד, באופן שניתן היה לומר שגרסתו של המפרק הוכחה ואין עוד מחלוקת בסוגיה. עניינינו בהיקף היריעה וטענתו של המשיב 4, שכאמור עקרונית היא בלבד, אך מרחיבה אותה. כך או כך, טענה זו מגלמת סך של 500,000 ₪ בתביעה של 900 מיליוני ₪. דינן של יתר הטענות, אשר לעמדת המפרק, לא נסתרו במסגרת התשובות העקרוניות, דומה מבחינה זו. כולן אינן עוסקות בטענות המרכזיות, כבדות המשקל, שבליבה של הבקשה. 38. אשר לטענה כי יתרונו של בית משפט זה בהיכרותו המוקדמת את תיק חדלות הפירעון - את חלק מן העובדות המשמעותיות לבירור התובענה, ואת הנפשות הפועלות, הרי שהתשתית העובדתית שבבסיס התובענה לא הייתה בידיעתו של בית המשפט, והיא מורכבת מהרבה מידע חדש, שפרטים אודותיו לא נמסרו בעבר. מה גם שאין בהיכרות הכללית המוקדמת די, לטעמי, כדי לבסס יתרון מובהק שישמש כשיקול לקיפוח זכויותיהם הדיוניות של המשיבים בנסיבות הבקשה לפני. 39. סיכומו של דבר, בעניינינו, ובנסיבות העניין, השיקולים לבירור תביעה נגד נושאי המשרה ב 'מסלול מקוצר' אינם עומדים עוד. ריבוי הפרשיות וריבוי המשיבים מעידים על היקף הבירור הנדרש, שאינו מתאים לדרך של בקשה למתן הוראות. גם סכום התביעה מלמד כי מוטב לבררה בדרך הרגילה. 40. המפרק והמנהלים המיוחדים רשאים להגיש תביעה רגילה, בעילה לפי סעיפים 373 ו- 374 לפקודת החברות, נגד המשיבים כולם, או חלקם - אם ימצאו לנכון לפצל את התביעה כנגד הדירקטורים, כמתואר בהצעתו החלופית בתגובה לבקשה. אני מותירה לשיקול דעתם את סכום התביעה - תביעת תשלום כל חובות החברה או תביעת סכומם של הנזקים הספציפיים שנגרמו לחברה בגין המעשים הנטענים. המפרק לא ידרש להגיש בקשה חדשה להיתר המצאה ביחד עם התביעה הרגילה גבי המשיבים 3, 6, ו-8 והיתר ההמצאה שניתן לו גביהם מיום 4.11.10 (בקשה 5) יהיה תקף גם להמצאת התביעה הרגילה, לרבות התרגום של המסמכים שכבר תורגמו, למעט תרגום השינויים שיעשו בתביעה הרגילה. בשים לב לאמור בפסק הדין של בית המשפט העליון ברע"א 9567/08 כרמל אולפינים בע"מ נ' תעשיות אלקטרו כימיות 1952 בע"מ (בפירוק), ומשום שלו נותר ההליך כבקשה למתן הוראות היא הייתה פטורה מתשלום אגרה, יגיש המפרק בקשה לפטור מאגרה ביחד עם התביעה הרגילה. 41. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. 42. משהגענו עד הלום, מן הראוי שהצדדים ינהלו מו"מ אינטנסיבי וענייני שאפשר ויביא כספים לקופת הפירוק. על פני הדברים, המעשים שפורטו בהרחבה בבקשת המפרק והמנהלים המיוחדים חמורים וקשים כלפי כל אחד מקבוצת המשיבים, בין אם האחריות לפי סעיף 373 או 374 לפקודת החברות. עוד בטרם הובאה הבקשה לידיעת המשיבים, ביקשו המפרק וצוותו ליתן להם שהות כדי לנהל מו"מ, שככל הנראה לא צלח, כי לא זכו למענה אמיתי. על מנת לאפשר הידברות כזו, רשאי המפרק להמתין שלושה חודשים בהגשת התביעה הרגילה, על הבקשות הכרוכות בה. הודעה מתאימה על תוצאות ההידברות תימסר בהתאם. ניתן היום, ג' באדר א' תשע"א, 7 בפברואר 2011, בהעדר הצדדים. דיני חברותמתן הוראותפקודת החברות