האם אפשר להתפטר עקב הפחתת משכורת ?

רקע כללי 1. בפנינו תביעת התובע לתשלום הרכיבים הבאים: פיצויי פיטורים, הפרשות לקופת-הגמל וכן תשלום בגין ביצוע "עבודה נוספת" כ"רכז כתבים". בנוסף עתר התובע להסטת מסך ההתאגדות וחיוב הנתבעים 2 ו-3 בכל חובותיה של הנתבעת 1. 2. התובע הועסק בתפקידים שונים ככתב ועורך במסגרת עתון "מקור ראשון" (להלן: "העתון") שהוציאה לאור הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"). זאת, החל מיום 1.9.06 ועד להתפטרותו ביום 24.6.07 בנסיבות שתפורטנה להלן. טרם לתחילת העסקתו בנתבעת והחל מיום 10.2.05, הועסק התובע בתפקידים דומים בחברת מקור ראשון החדש (1999) בע"מ (להלן: "מקור ראשון"). ביום 23.2.07 נמסר לידיו כתב התחייבות מאת הנתבעת "לשמר ולשלם לו את כל זכויותיו תלויות הוותק" כפי שנצברו לזכותו במקור ראשון, וזאת עם סיום העסקתו של התובע במקור ראשון ותחילת העסקתו בנתבעת (ראה - נספח ב' לתצהיר התובע). מהראיות עולה כי עם סיום עבודתו של התובע במקור ראשון תאמו תנאי העסקתו את ההסכם שנערך בשעתו בינו לבין מקור ראשון ביום 11.10.05. הסכם זה העמיד את שכרו של התובע על סך של 11,000 ש"ח ברוטו. שכר אשר על פיו בוטח התובע בביטוח מנהלים, כאשר שיעור הפרשות המעביד לגמל הסתכם ב-5% מהשכר (ראה - נספח א2 לתצהיר התובע). תנאים אלה שיקפו כאמור, גם את תנאי העסקתו של התובע עם תחילת עבודתו בנתבעת. 3. הנתבע 2 (להלן: "מר בן צבי") והנתבע 3 (להלן: "מר גולדבלום") היו בתקופה הרלבנטית לתביעה מנהליה של הנתבעת, וזאת כעולה מרישומי רשם החברות. ברישומים אלה נרשמה חברת הצופה בע"מ כבעלת המניות של הנתבעת. כן עולה מאותם רישומים כי בעלת המניות של חברת הצופה בע"מ היתה קבוצת הירש מדיה בע"מ וכי בעלי המניות של חברה זו היו פראפו בע"מ ושותפות מוגבלת בשם בן צבי ושות' תקשורת. מנהל החברה היה מר בן צבי (הנתבע 2). מרישומי רשם השותפויות עולה - כי השותפים בשותפות בן צבי ושות' תקשורת היו: מר בן-צבי ומר גולדבלום (הנתבעים 2-3) וכן שני שותפים נוספים בשם עקיבא גולדבלום ו-SGB שירותי ניהול והשקעות בע"מ (ראה - נספח ז' לתצהיר התובע). 4. לגרסת התובע, שלא נסתרה, ביום 28.2.07 הוא נקרא לשיחת שימוע במסגרתה הובהר לו כי נוכח הקשיים הכלכליים אליהם נקלעה הנתבעת תופחת משכורתו (מסך של 11,000 ש"ח ברוטו לסך של 9,500 ש"ח ברוטו) וזאת בלא שיחול שינוי בתפקידו. לדבריו, חרף הפחתת השכר הוא נדרש לבצע תפקידים נוספים בנתבעת. לגרסת התובע, הנתבעת קצבה לו 24 שעות על מנת להודיע את עמדתו בנושא ההפחתה. התובע הסביר כי נוכח החשש לאבד את מקום עבודתו, הוא המשיך עבודתו בנתבעת משך תקופה קצרה לאחר ההפחתה, וזאת עד שנוכח לדבריו, כי הרעת התנאים "אינה מתקבלת על הדעת" וכי הנתבעת מפרה בהפרות נוספות את תנאי העסקתו. אי לכך, הודיע לנתבעת ביום 14.6.07 על התפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתו בתוקף מיום 24.6.07. 5. לאור חשיבות הדברים המפורטים בהודעת ההתפטרות להכרעה במחלוקות בתיק זה, מוצאים אנו להביאה כלשונה כדלקמן: "1. במהלך חודש 2/07, הודעתם לי כי לאור מצבו הכלכלי של העיתון יורעו תנאי השכר להם אני זכאי, בהתאם לחוזה העבודה מיום 2/05 ולעדכונו מחודש 9/05. 2. לאחר הודעה זו ניתנו לי פחות מ-24 שעות להודיע אם הנני מסכים לתנאים החדשים או שמא מעדיף אני להתפטר מעבודתי. האוירה ששררה בעיתון באותם הימים, היתה בלשון המעטה אוירת אימה מוחלטת - הסכסוך בין שלדון אדלסון ושלמה בן צבי, הליכי הפירוק הזמני ופיטורים מסיביים של עובדים. 3. באוירת הלחץ והאימה הודעתי כי אין בכוונתי להתפטר בשלב זה. ואכן, הובהר לי כי תנאי יורעו - והם אכן הורעו - כך שבמהלך החודשים מרץ, אפריל ומאי 2007 מצאתי עצמי משתכר סך של 9,500 ש"ח בלבד (במקום 11,000 ש"ח). יתרה מכך, ההרעה המוחשית בתנאי השכר לוותה בהגדלה של המשרה אותה אני ממלא, באופן שנדרשתי למלא מספר תפקידים נוסף בעיתון, כך שנאלצתי גם לעבוד יותר עבור השכר המופחת. 4. בהתאם לכך ולאור ההרעה המוחשית בתנאי העבודה ובהמשך להודעתי בעל-פה מיום 27.5.07 ובהתאם לבקשתכם הריני להעלות על הכתב את הודעת התפטרותי. 5. אציין כי כאשר הודעתי על התפטרותי לפני עורך העיתון בפועל, מר ברק סרי - והעליתי ברוח טובה את טענותי לעיל, תוך דרישה לקבל את פיצויי הפיטורים, נאמר לי כי הוא יפעל למען קבלת פיצויים אלה. כאשר שוחחתי בהמשך עם מר אלי בצון נאמר לי על ידיו, כי לא ישולמו לי כל פיצויי פיטורים, לאור מצבו הכלכלי של העתון. 6. אין בהודעתי זו לוותר על זכויות המגיעות לפי דין ו/או כדי לגרוע מכל טענה שלי כלפי העיתון." (ראה - נספח ד' לתצהיר התובע). 6. משלא שולמו לתובע פיצויי פיטורים כפי דרישתו ומשנוכח התובע לדעת - במהלך חודש 7/07 (לאחר שמסר את הודעת ההתפטרות) - כי גם ההפרשות לביטוח מנהלים (בגין החודשים 2/07 ואילך) לא הופרשו כסדרן - הוגשה התביעה שבפנינו. במסגרת תביעתו עתר התובע, כאמור, לתשלום תמורה בגין הרכיבים השונים כפי שפורט בפתיח: פיצויי פיטורים, הפרשות לקופת-הגמל וכן לתשלום תמורה בגין עבודה נוספת שביצע לטענתו כ"רכז כתבים" בעיתון החל מחודש 2/07 ועד לסיום עבודתו. בנוסף עתר התובע כאמור, להרמת מסך ההתאגדות ולחיוב הנתבעים 2 ו-3 בכל חובותיה של הנתבעת. להלן נדון ברכיבי התביעה אחד לאחד; הכרעה זכאות התובע לתשלום פיצויי פיטורים נקדים אחרית לראשית ונציין כי לאחר שבחנו את טענות הצדדים ביחס לרכיב תביעה זה, הגענו למסקנה לפיה - התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים. להלן נפרט את נימוקינו, תוך התיחסות לטענות הצדדים, ובמיוחד לטענות הנתבעת אותן אנו דוחים, כדלקמן: 7. התובע טען כאמור, כי הוא פוטר בשל הרעה בתנאי עבודתו, שהתבטאה בהפחתת השכר, בהגדלת היקף המטלות שהוטלו עליו חרף ההפחתה כאמור, וכן באי ביצוע הפרשות לקופת-הגמל. בנוסף ציין התובע כי במהלך התקופה בה הופחת שכרו היה מצבה של הנתבעת בכי רע, דבר שהתבטא בתשלום משכורות באיחור ובחוסר ודאות ביחס להמשך קיומה (ראה - סע' 5-6 לתצהיר התובע). 8. הנתבעת טענה מנגד, כי משניתנה לתובע האפשרות לקבל פיצויי פיטורים במועד ההפחתה אך התובע בחר שלא לנצלה והסכים לעבוד בשכר מופחת, הרי שנותק הקשר הסיבתי בין הפחתה לבין ההתפטרות. הנתבעת אף הטעימה כי ממועד ההפחתה ועד ליום ההתפטרות לא התריע התובע על דבר ולא נתן לה הזדמנות לשנות מדרכיה. זאת, לשיטתה, מאחר ולא היה מעונין להמשיך ולעבוד במסגרתה ובמיוחד לאחר שמצא עבודה חילופית בתנאים טובים יותר בעיתון מעריב. כן טענה הנתבעת, כי אין כל קשר בין אי ביצוע הפרשות לקופת-הגמל לבין ההתפטרות. זאת, בשים לב לכך שהודעת ההתפטרות ניתנה עוד טרם שידע התובע על אי העברת הפרשות לקופת הגמל. 9. כשלעצמנו, אין אנו מקבלים את טענת הנתבעת, לפיה - די בכך שהתובע הודיע על התפטרותו מספר חודשים לאחר שהודע לו על ההפחתה כדי ללמד על הסכמה לה, וזאת באופן המנתק את הקשר הסיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה. נקדים ונבהיר תחילה כי הודעה על ההפחתה בשכר בשיעור של כ-14% משכרו של התובע כפי שהיה במקרה דנן אכן מהווה על-פי הפסיקה הרעה מוחשית בתנאי העבודה (ראה - עד"מ 15/06 סיגל חריר נ' ספסל על בע"מ, ניתן ביום 16.10.06), כאשר להבנתנו הנתבעת אף לא חלקה על משמעות ההרעה כאמור. ראיה לכך ניתן למצוא בנכונותה לשלם לתובע פיצויי פיטורים במועד בו הודיעה לו על ההפחתה. עוד נבהיר כי בין המועד בו הודע לתובע על ההרעה המוחשית בתנאי עבודתו ביום 28.2.07 ובין המועד בו הודיע התובע לראשונה בעל-פה על התפטרותו ביום 27.5.07 - חלפו כשלושה חודשים בלבד, כאשר עד למתן ההודעה הנוספת בכתב ביום 14.6.07 - חלפו פחות מ-4 חודשים. 10. איננו סבורים כי בנסיבות הללו - ועל רקע מכלול הנסיבות כפי שפרש בפנינו התובע, לרבות נסיבותיו האישיות - יש לראות בהמשך עבודתו בנתבעת משך חודשים ספורים לאחר שהודע לו על הרעת התנאים משום הסכמה להרעה זו. בהקשר זה מוצאים אנו להקדים באמירה כללית, לפיה - אין לצפות מעובד הנחשף לסיטואציה של הרעת תנאים מוחשית, אך אינו משלים עם הרעה זו וגומר אומר להפסיק את עבודתו בעטיה, להשלים את תקופת ההתארגנות הנדרשת לשם הוצאת כוונתו אל הפועל תוך 24 שעות כפי ש"ציפתה" כביכול הנתבעת מהתובע. "ציפיה" שמהולה לטעמנו בחוסר תום לב ומשכך אין לייחס לה כל נפקות משפטית. זאת, ככל שהנתבעת מבקשת לראות בציפיה זו תנאי שהתובע הסכים לו. ניסיון החיים מלמד כי התקופה הסבירה הנדרשת לצורך התארגנות כאמור, יכול שתארך גם מספר חודשים, כאשר הדבר תלוי במגוון של נסיבות ובכלל אלה - נסיבות הנוגעות למצבו האישי של העובד ולנכונותו ליטול סיכונים לנוכח מצבו כאמור, או נסיבות הנוגעות למצב השוק בתחום עסוקו ולמשך הזמן הנדרש למציאת מקום עבודה חלופי בתנאי השוק הללו. לא למותר לציין, כי עובדת היותו של עובד, התר אחר מקום עבודה חלופי, מועסק במהלך תקופת החיפוש עשויה להוות יתרון בהליך ניהול מו"מ על תנאי השכר עם מקום העבודה העתידי. יתרון שאין לצפות בתום לב לכך שהעובד הנאלץ להפסיק את עבודתו עקב הרעה מוחשית בתנאי העסקתו - יוותר עליו. משכך, ניתן לומר כי אין די בחלוף הזמן של שלושה חודשים בין מתן ההודעה על הרעת תנאי העבודה לבין מסירתה של הודעת ההתפטרות לנתק את הקשר הסיבתי בין השניים או ללמד על הסכמה להפחתה בשכר. על אחת כמה וכמה נכונים הדברים שעה שמצטרפות לעובדות אלה ראיות המלמדות על הנסיבות האישיות של התובע; קרי - היות התובע במועד הרלוונטי בעל משפחה ומטופל בילדה שנולדה זה מקרוב (ראה - סעיף 6 לתצהיר התובע). 11. זאת ועוד אחרת, אף לו סברנו כי די בפרק הזמן הקצר שחלף בין ההודעה על הרעת התנאים לבין הודעת ההתפטרות כדי להצביע על העדר קשר סיבתי בין השניים - וכאמור, לא זו היא דעתנו במקרה דנן - הרי שלא היה בכך כדי להועיל לנתבעת. זאת, מן הטעם שממכלול הראיות עולה כי במהלך פרק הזמן הנ"ל השפיעו על מרקם הנסיבות גם נסיבות מגוונות נוספות שבהצטרפן אל ההרעה המוחשית הראשונית (הפחתת השכר) ובתרומתן המצטברת להרעה זו היה כדי ליצור מצב דברים חדש, שדי בו להצדיק התפטרות המזכה בתשלום פיצויי פיטורים: בהקשר זה מכוונים אנו לאוירה ששררה בנתבעת עובר לסיום עבודתו של התובע. אוירה שנבעה ממצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת, שהיה קשור לסכסוך שבין בעלי מניותיה ואשר הביא לתשלום משכורות באיחור, לפיטורי עובדים, לאי ודאות ביחס להמשך קיומו של העיתון ולהליכים משפטיים שונים שאיימו על המשך קיומה של הנתבעת. לענין זה נסמכים אנו, הן על עדותו של התובע, אשר לא נסתרה (ראה - סע' 5-6 לתצהיר התובע) והן על עדותו של עורך החדשות - מר יורם אבגר, אשר העיד בחקירתו הנגדית לאמור: "היו בעיות שלא שילמו בזמן משכורות. אחרו בשכר חודשי, לפעמים עד למחצית החודש ולעיתים יותר מזה ואחרו גם בהפרשות. התברר שהפרשות לקרנות לא הגיעו. לגבי שכר לא היה איחור של יותר מחודש, אבל בהפרשות כן. עובדים התארגנו לשכור עורך דין כדי להסדיר את הזכויות." (ראה - עמ' 5 לפרוטוקול ש' 11-14). מעבר לכך יאמר - כי לא נסתרה גרסתו של התובע בהקשר זה, שנתמכה בעדותם של עורך החדשות בעתון, מר יורם אבגר ושל המפיקה הראשית ורכזת המערכת בעתון, גב' עליזה ואקנין, לפיה - בנוסף להפחתה בשכרו ובנוסף לנסיבות שפורטו לעיל נדרש התובע לבצע עבודות נוספות ולשמש "רכז כתבים" וזאת שעה שבפועל שולם לו שכר מופחת בגין עבודה מאומצת יותר. 12. ערים אנו לטענתה של הנתבעת, אשר טענה כי התובע לא התריע טרם להתפטרותו ולא נתן לה הזדמנות לתקן את דרכיה, אלא שגם טענה זו אינה נראית לנו. שכן, בפסיקה נקבע כי שעה שעולה ממכלול הראיות כי במתן ההתראה לא יהיה כדי להועיל, הרי שאין לזקוף את אי נתינתה לחובת העובד (ראה - ע"ע 1218/02 Xue bin ואח' נ' חברת א.דורי - חברה לעבודות הנדסה בע"מ, ניתן ביום 20.3.03). נסיבותיו של המקרה דנן מתאימות לטעמנו להחלת חריג זה. שכן, כפי שהעיד התובע וכפי שעולה למעשה גם מעדותו של עד הנתבעת מר שריקי, התנהלות הנתבעת במקרה דנן לא נבעה מכוונת מכוון להרע עם התובע או "להתעשר על חשבונו", אלא מנסיבות כלכליות קשות שנכפו על הנתבעת ואשר בעטיין נאלצה לנהוג כפי שנהגה. 13. בנסיבות הללו, סבורים אנו כאמור, כי במכלול הנסיבות שהצטרפו להודעה הראשית על הרעת התנאים ואשר נמשכו לאורך כל התקופה עד למתן הודעת ההתפטרות - יש כדי להצדיק התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963. 14. לפיכך, אנו קובעים אפוא כי התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים מהנתבעת בגין כל תקופת העסקתו הכוללת, לרבות תקופת העסקתו במקור ראשון. זאת, נוכח העובדה שהוא (התובע) הועסק למעשה "באותו מקום עבודה" במהלך התקופה הכוללת, וכן בשים לב להסכם הרציפות שנערך בינו לבין הנתבעת. נוכח תקנה 8 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד - 1964, הרי שחישוב זכויותיו של התובע צריך להעשות על-פי שכרו טרם להפחתה. משמע - התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 26,125 ש"ח (11,000 X 28.5/12). יחד עם זאת, משהעמיד התובע את תביעתו בגין רכיב זה על סך 20,862 ש"ח בלבד אנו פוסקים לזכותו את הסכום הנתבע. מאחר והתובע לא עתר בכתב התביעה לתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, אנו מחייבים את הנתבעת בתשלום הפרשי הצמדה וריבית בלבד על הסכום שנפסק, החל מיום 24.6.07 (מועד סיום יחסי העבודה) ועד למועד התשלום המלא בפועל. זכאות התובע לתשלום שכר בגין עבודתו כרכז כתבים 15. לטענת התובע, החל מיום 11.2.07 ועד ליום 28.2.07 הוא נדרש לבצע עבודה נוספת שלא היתה חלק מתפקידו השוטף ולשמש כרכז כתבים של העיתון. זאת, במקום רכז הכתבים הקבוע אשר שהה אותה עת בחופשה. לדברי התובע, סוכם בינו לבין עורך החדשות של העיתון, מר אבגר - מי שהיה האחראי הישיר על הכתבים - כי בתמורה לעבודה נוספת זו ישולם לו (לתובע) סך של 250 ש"ח בגין בכל משמרת שיבצע כרכז כתבים. לדברי התובע, סמוך לאחר שהתחוור לו כי הסכום המוסכם לא שולם במשכורת חודש 2/07, הוא פנה לעורך העיתון אך נענה כי אין בכוונת הנתבעת לשלמו, היות והסיכום על מתן התוספת לא נערך עם הגורם המוסמך. התובע הוסיף וציין כי לאחר הדברים הללו ומאחר ועבודתו כרכז כתבים נעשתה לשביעות רצון הממונים עליו, הוא נדרש להמשיך ולבצעה באופן קבוע ללא תוספת שכר, כאשר בפועל הוא המשיך לבצעה עד להתפטרותו. אי לכך עתר התובע לתשלום בעבור עבודתו כרכז כתבים מחליף משך 14 משמרות בחודש 2/07 בסך של 3,500 ש"ח (14x250) וכן תשלום נוסף בגין עבודתו כרכז כתבים קבוע בעבור התקופה שמחודש 3/07 ועד לסיום עבודתו. 16. מטעם התובע העידו ביחס לרכיב תביעה זה עורך החדשות, מר אבגר, וכן המפיקה הראשית ורכזת מערכת בעיתון, גב' עליזה ואקנין: מר אבגר העיד כי בחודש 2/07 הוא פנה לתובע בבקשה להחליף את רכז הכתבים בעיתון ששהה בחופשה אותה עת וכי הוא סיכם עם התובע על קבלת תשלום נוסף בהתאם לנהוג ולמקובל בעיתון ולפי סיכום שנערך מול המפיקה הראשית של העיתון. על סיכום זה העידה כאמור גם הגב' ואקנין. מטעם הנתבעת העיד לענין זה מר שריקי שלא היה מעורב באופן אישי במערכת ההסכמות הנוגעות לענין זה. 17. אשר לדעתנו יאמר כי סבורים אנו שיש להבחין ביחס לרכיב תביעה זה בין שתי תקופות העסקה: התקופה האחת היא זו המתיחסת לחודש 2/07 (להלן: "התקופה הראשונה"), עת ביצע התובע את עבודתו כרכז הכתבים כמחליף של הרכז הקבוע ובתמורה להבטחה לתשלום שכר כמקובל בעבור עבודת מחליף. בגין תקופת עבודה זו זכאי התובע לדעתנו, לתשלום נוסף כפי שהובטח לו. התקופה השניה היא זו המתייחסת לחודש 3/07 ואילך עד לסיום עבודתו של התובע. תקופה במהלכה ביצע התובע לשיטתו את התפקיד של רכז הכתבים, כחלק מעבודתו הרגילה ולאחר שהובהר לו כי אין הנתבעת מתכוונת לשלם לו תשלום נוסף בגין עבודה זו. בגין תקופת עבודה זו אין התובע זכאי לדעתנו, לתשלום נוסף. 18. להלן נבהיר את טעמינו: א. אשר לתקופה הראשונה אשר השתרעה על פני חודש 2/07 - העיד בפנינו כאמור, מר אבגר כי הוא היה מוסמך למנות ממלאי מקום לרכז הכתבים לתקופה זמנית, עת שהרכז הקבוע שהה בחופשה או שירת במילואים, כאשר בתמורה לעבודה כממלא המקום שילמה הנתבעת שכר (ראה - עמ' 6 לפרוטוקול ש' 3-6). עדות מר אבגר נתמכה גם בעדות העד היחיד מטעם הנתבעת, מר שריקי, שהודה בעדותו כי עורך החדשות, מר אבגר, אכן היה מוסמך לסכם בשם הנתבעת על העלאת שכר זמנית בגין מילוי מקום (להבדיל מהעלאת שכר קבועה) ובלשון הפרוטוקול לאמור: "גם לברק סרי [עורך העיתון] וגם לאבגר אין סמכות להעלות שכר באופן קבוע ללא ידיעת הנהלת העיתון... אני נוטה לקבל את דברי אבגר בעדותו שמותר לו באופן חד פעמי להעלות שכר במידה ומישהו יצא לחופשה באופן חד פעמי..." (ראה - עמ' 15 לפרוטוקול ש' 13-18). עולה אפוא, כי על-פי הנוהג שהיה קיים בנתבעת היה עורך החדשות מוסמך לסכם עם התובע על החלפת רכז הכתבים לתקופת זמן מוגבלת, כאשר סיכום זה חייב את הנתבעת בתשלום שכר, בהתאם לתעריף המקובל. זאת, בהתאם לעולה מראיות התביעה, שלא נסתרו. ב. אשר לתקופה השניה - הרי שלא הוכחה התחייבות תקפה של גורם מוסמך בנתבעת לשלם לתובע תוספת שכר קבועה בגין ביצוע מטלות נוספות של רכז הכתבים. נהפוך הוא - הוכח כי לתובע הובהר במפורש כי המטלות הנוספות שידרש לבצע לא יזכו אותו בתשלום נוסף מעבר לשכרו לאחר ההפחתה. ככל שסבר התובע כי ביצוע מטלות כאמור חייב אותו לעבוד מעבר לשעות העבודה הרגילות הקבועות בחוק שעות עבודה ומנוחה, הרי שהיתה פתוחה בפניו הדרך להגיש תביעה בענין זה. עם זאת, משהתובע לא עשה כן ומשתמע מכך כי הוא ביצע את המטלות הנוספות הללו במסגרת שעות העבודה הרגילות - וזאת לאחר שהובהר לו כי מטלות אלה לא יזכו אותו בתשלום נוסף - הרי שאין לומר כי קיים מקור נורמטיבי המזכה את התובע בתשלום התוספת כאמור. מעבר לצורך יאמר - כי עיון מדוקדק בגרסת התובע בתצהירו בנושא זה מלמד, כי התובע לא מחה בזמן אמת על תוספת המטלות שנגזרו מעבודתו כרכז כתבים שלא לוותה כאמור בתוספת שכר, כאשר גרסתו ביחס ל"דרישה" שהעלתה הנתבעת לביצוע המטלות הנוספות הללו היתה מעורפלת ובלתי מפורטת. זאת, בשים לב לכך שהתובע נמנע מלציין מיהו הגורם ש"דרש" ממנו לבצע מטלות אלה בתמורה לשכרו המופחת כאמור ומה היתה תגובתו לאותה דרישה. 19. לאור כל האמור, התוצאה היא כי התובע זכאי לתשלום בעבור ביצוע עבודה כ"רכז כתבים" במהלך חודש 2/07 בלבד ובהתאם לסכום הנתבע בסך של 3,500 ש"ח. זכאות התובע לתשלום בגין אי הפרשות לקופת הגמל 20. התובע טען כי במהלך התקופה שמחודש 1/07 ועד לסיום עבודתו לא הופרשו בגינו הפרשות לקופת-הגמל מסוג ביטוח מנהלים, כאשר גם ההפרשות שנוכו משכרו לא הועברו ליעדן. הנתבעת טענה מנגד כי בעקבות תביעה נפרדת שהגישה קופת-הגמל כנגד הנתבעת בגין אי ביצוע הפרשות כאמור (תיק עב 3989/08), הוסדרו כל חובותיה, לרבות ההפרשות בגין התובע. לתמיכת גרסתה הציגה הנתבעת מסמך מיום 15.2.10 של חברת הביטוח "מגדל" שכותרתו: "תשלום חובות עבור עובדי ישראלי ניוז [הנתבעת]", במסגרתו אישרה חברת הביטוח כי שולמו לה כל החובות בהתאם לכתב התביעה שהוגש בגין החובות המתייחסים לתובע (ראה - נ/1). מסמך זה עולה בקנה אחד עם פסק-הדין בתיק עב 3989/08, אשר חייב את הנתבעת בתשלום ההפרשות לקופת הגמל בגין עובדיה לתקופה מושא המחלוקת. התובע מנגד, לא הגיש מסמך עדכני ממועד מאוחר יותר הסותר את האמור במסמך של קופת-הגמל בדבר הסדרת החוב (ראה - נ/1; עמ' 3 לפרוטוקול מיום 9.9.09 ש' 19-21). 21. בנסיבות אלה, משעולה מחומר הראיות שהוצג לבית-הדין כי החוב לקופת-הגמל המתיחס לתובע שולם בהתאם לפסק-הדין בתיק עב 3989/08 שהסדיר חיוב זה, הרי שאין מקום לפסוק סכום נוסף לזכותו של התובע. עם זאת ועל מנת למנוע מחלוקת נוספות, אנו קובעים כי התובע יהיה זכאי על-פי הדין, בהתאם לפסיקה ובכפוף לתקנון קופת-הגמל לשחרור מלוא הכספים הצבורים בקופה זו, לרבות הפרשות המעביד לגמל. זאת, משהנתבעת לא הצביעה על הסכם הקובע אחרת (ראה - דב"ע נה/2-18 יצחקי נ' חברה ישראלית למובילים בע"מ, פד"ע כט 380). האם יש מקום להרים את מסך ההתאגדות כנגד הנתבעים 2 ו-3 נקדים אחרית לראשית ונציין כי במקרה דנן לא מצאנו מקום להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבעים 2 ו-3 בחובות הנתבעת וזאת מהטעמים שיפורטו להלן, תוך התיחסות לטענות התובע: 22. התובע טען כי יש מקום להטיל חבות אישית על הנתבעים 2 ו-3 בגין מלוא הזכויות הנתבעות בכתב התביעה. זאת, נוכח התנהלותם כמפורט לעיל ובהסתמך, בין היתר, על פסיקתו של ביה"ד הארצי לעבודה ב-ע"ע 1137/02 יוליוס אדיב נ' החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ, ניתן ביום 19.1.03 (להלן: "פרשת אדיב"), שם נקבע כי יש מקום להסיט את מסך ההתאגדות ביחס לבעל מניות בחברה משפחתית מהטעם שהחברה הנתבעת הפסיקה להעביר את סכומי ההפרשות שניכתה משכר העובדים לקופה"ג. באותו הקשר הוסיף ביה"ד וקבע כי התנהלות זו מהווה "שליחת יד" בכספי העובד ועבירה לפי חוק העונשין, התשל"ז - 1977 ולפי סעיף 26 לחוק הגנת השכר ועל כן מדובר במקרה מובהק של מעשה תרמית המצדיק את "הרמת מסך" ההתאגדות כלפי בעלי המניות, גם אם אין מתקיימות עילות נוספות ל"הרמת מסך". פסיקה זו של בית הדין הארצי לעבודה ניתנה ביום 19.1.03 והיא התיחסה לעובד שהעסקתו הסתיימה בשנת 1998. זאת, שעה שכידוע בשנת 2005 תוקן סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות"), המסדיר את הדוקטרינה של "הרמת המסך", באופן שמצמצם את שיקול דעתו של ביה"ד בהפעלת הדוקטרינה. נוסח מצומצם זה של סעיף 6 לחוק החברות לאחר תיקונו בשנת 2005 הוא החל בענייננו, היות ויחסי העבודה הסתיימו ביום 24.6.07 (ראה - ע"ע 1435/04 י.ס. תעשיות בע"מ ואח' נ' מוחמד חטיב, ניתן ביום 23.5.06). סעיף 6 לחוק לאחר תיקונו ובנוסחו דהיום, קובע לאמור: "6(א)(1)  בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: (א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה; (ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה. (2)  לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד. (ב)  בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו. (ג)   בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א)." משמע - מלשון החוק עולה, בין היתר, כי הרמת מסך יכול שתעשה אך ורק כלפי בעל מניות בחברה בכפוף לכך שהיה מודע לשימוש הפגום באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, וכן בשים לב ליכולת הפרעון של החברה. 23. מעבר לכך יאמר כי - השילוב בין עמדת הפסיקה בפרשת אדיב בכל הנוגע לחומרתו של המחדל שבאי העברת ניכויים לבין עמדתו המאוחרת של המחוקק, אשר ביקש לצמצם את החלת הדוקטרינה של "הרמת המסך", מוביל למסקנה כי אין מקום להחלה גורפת של דוקטרינה זו ביחס למכלול רכיבי התביעה, גם שעה שהתקיימו מכלול התנאים המצטברים הנדרשים לצורך הסטת מסך ההתאגדות וכל אימת שהחברה "חוטאת" באי העברת הניכויים שנוכו משכר העובד לקופה"ג. זאת, בלא ליתן את הדעת באופן מעמיק יותר למכלול נסיבותיו של המקרה, לרבות משך התקופה שבגינה לא הועברו הניכויים והסיבה לכך, לרכיבי התביעה בגינם מתבקשת "הרמת מסך" ולזיקה שבין רכיבים אלה להתנהלות הפסולה של החברה שנמנעה מהעברת הניכויים שניכתה משכר העובד . לשון אחרת - סבורים אנו כי לצורך החלתה של דוקטרינת "הרמת המסך" אין דינו של בעל מניות בחברה אשר ניכתה ניכויים משכרם של העובדים ולא העבירה אותם ליעדם עקב טעות חד פעמית או עקב נסיבות שלא היו בשליטתה לדינו של בעל מניות בחברה אשר ניכתה באופן שיטתי וממושך ניכויים משכר העובדים בלא להעבירם לקופה"ג באופן שהביא או עשוי היה להביא לפגיעה בזכויותיהם של העובדים בקופה"ג. כמו כן, סבורים אנו כי לצורך החלת דוקטרינה זו יש מקום לעמוד על הקשר הסיבתי ועל הזיקה שבין רכיב התביעה בגינו מתבקשת "הרמת המסך" לבין ההתנהגות הפסולה של אי העברת הניכויים. זאת, תוך שקילת האפשרות של "הרמת מסך" חלקית רק ביחס לחלק מרכיבי התביעה הקשורים באופן סיבתי להתנהגות הפגומה של בעלי המניות, זו שהצמיחה את העילה של הסטת מסך ההתאגדות. 24. במקרה דנן וכפי שעולה מרישומי רשם החברות, הנתבע 3 לא היה כלל בעל מניות בנתבעת בתקופה הרלבנטית לתביעה ומכתב ההגנה - וממנו בלבד למדנו - כי בתקופה הנ"ל היה רק הנתבע 2 בעל מניות בנתבעת כאמור. מכאן - שככל שהיה מקום להסטת מסך ההתאגדות, הרי שהסטה זו צריכה היתה להתיחס רק לנתבע 2. משכך, נבחן את התנאים והשיקולים הצריכים להכרעה ביחס לנתבע זה. כפי האמור, במקרה דנן הוכח כי בסופו של יום, שולמו במלואם התשלומים לקופת-הגמל וזאת בלא שזכויות התובע נפגעו. כמו כן, הוכח כי אי העברת הניכויים ליעדם בתקופה הרלבנטית נבע מנסיבות שלא היו בשליטתה של הנתבעת, אשר פעלה להסדרת החוב. מעבר לכך יאמר - כי במקרה דנן הוכח כי לא היה כל קשר סיבתי בין אי העברת הניכויים לקופת-הגמל לבין רכיבי התביעה שבגינם נתבקשה הרמת מסך. שכן, כפי שעולה ממכתב ההתפטרות של התובע ומעדותו בבית-הדין - ההודעה על ההתפטרות נמסרה לנתבעת טרם שנודע לתובע על אי ביצוע הפרשות כאמור. סוף דבר 25. לאור כל האמור לעיל, הרי שאנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע, תוך 30 יום מהמועד בו יומצא לה פס"ד זה, את הסכומים הבאים: סך של 20,862 ש"ח בגין פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 24.6.07 ועד למועד התשלום בפועל. סך של 3,500 ש"ח בגין הפרשי שכר לחודש 2/07, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.3.07 ועד למועד התשלום בפועל. 26. התביעה לענין הרמת מסך כנגד הנתבעים 2 ו-3 - נדחית. עם זאת, נוכח העובדה שאין לומר כי הטענות שהועלו כלפי נתבעים אלה היו טענות סרק שאינן ראויות לדיון ולליבון, נוכח העובדה שהחוב לקופת-הגמל הוסדר רק לאחר הגשת התביעה ונוכח העובדה שהנתבעים 2 ו-3 לא טרחו להתיצב בבית-הדין או למסור את גרסתם - הרי שאין מקום לפסוק לזכותם הוצאות. 27. המזכירות תשלח העתק מפס"ד זה לצדדים בדואר. ניתן היום, ב' באדר א' תשע"א (6.2.11), בהעדר הצדדים. נטע רות, שופטת שאלות משפטיותהפחתת שכר / ירידה בשכרמשכורתהתפטרות