ביטוח דירה בלתי תפוסה - מגדל

בפניי תביעה כספית. 1. התובע הוא הבעלים של שתי דירות ברח' השומר בחיפה. הנתבעת היא חברת ביטוח. במועדים הרלוונטיים לתיק זה, היו לתובע פוליסות ביטוח אצל הנתבעת ביחס לכל אחת מן הדירות. התביעה היא לתשלום דמי ביטוח להם היה התובע זכאי, לטענתו, בגין נזקים שנגרמו לדירות ולתכולתן בהתפרצויות שאירעו, על פי הטענה, ביום 12.9.07. 2. לצדדים טענות הן במישור החבות, והן במישור הנזק. אדון תחילה בטענות לעניין החבות. אחרי כן, אדון בטענות לעניין הנזק. חבות 3. על פי אישור שהוצג, הוגשה על ידי התובע תלונה למשטרה על התפרצות לדירות ביום 20.9.07. על פי התלונה, ההתפרצות אירעה ביום 12.9.07. התובע לא היה עד להתפרצות. נמסר לו עליה על ידי מאן דהוא. הוצגו בפניי תמונות (נ/6), אשר צולמו בדירות כאשר ביקר שם שמאי מטעם הנתבעת, ביום 16.10.07. מן התמונות עולה כי סורגים שבחלונות הדירות נעקרו, וכי בדירות יש נזקים ואי סדר ניכרים. כל אלה מלמדים על כך, שאכן אירעו בדירות מעשי התפרצות, כנטען. 4. (א) לטענת הנתבעת, היא אינה חבה על פי הפוליסות בגין אירועי הפריצה הנטענים. בהקשר זה מפנה הנתבעת לסעיף ז' בעמודים 4 - 5 לתנאי הפוליסה. בסעיף זה נקבע כי מקרה הביטוח הוא אובדן או נזק שנגרמו לדירה בתקופת הביטוח כתוצאה מאחד או יותר ממספר סיכונים, ובהם "גניבה, שוד, פריצה או ניסיון לבצעם, למעט כאשר הדירה אינה תפוסה" (ההדגשה במקור). קביעה דומה קיימת גם בסעיף ז(1) לעמוד 10 לתנאי הפוליסה. הנתבעת נשענת בהקשר זה על הקביעה, השוללת כיסוי ביטוחי מקום בו הדירה אינה תפוסה. (ב) למען שלמות התמונה יצויין, כי המונח "דירה שאינה תפוסה" מוגדר כדירה ש"היתה פנויה למעלה משישים ימים רצופים או שבפועל לא התגוררו בה באופן סדיר למעלה משישים ימים רצופים" (סעיף 6(ו)(1) לתנאי הפוליסה). 5. נטל השכנוע לעניין זה רובץ על הנתבעת. עניינית ולשונית, המדובר בסייג לכיסוי - "למעט". אירוע הביטוח - התפרצות - הוכח. הכללת הסייג בהגדרת מקרה הביטוח אינה שוללת את תחולתו של הכלל הרגיל, לפיו נטל השכנוע לעניין קיומו של הסייג רובץ על חברת הביטוח (ראו ע"א 678/86 חניפס נ' סהר חברה לביטוח בע"מ פ"ד מג(4) 177 (1989)). השאלה היא, האם הנתבעת הוכיחה את קיומו של הסייג במקרה זה, ביחס לכל אחת מן הדירות. מן החומר עולה, כי דירה אחת הושכרה על ידי התובע לאדם בשם סעיד אחמד (להלן - סעיד או מר אחמד). הדירה האחרת הושכרה לסטודנטים. שתי הדירות נמצאות האחת ליד השנייה. הצדדים התייחסו בטיעוניהם לדירה הראשונה כ"דירת סעיד", ולדירה השנייה כ"דירת הסטודנטים". מטעמי נוחות ויעילות, אעשה כן גם אני. 6. דירת סעיד. לגבי דירת סעיד, הוצג הסכם שכירות בין התובע ובין מר אחמד ביחס לתקופה 1.11.06 - 30.10.07 (נ/1). התובע גבה דמי שכירות ביחס לדירה זו לגבי שני חודשי השכירות הראשונים בלבד (כתב התביעה, פיסקה 12; סעיף 5 לתצהיר שצורף לכתב התביעה; עמודים 4, 7 לעדות התובע). לטענת התובע, בדעתו לתבוע את מר אחמד על יסוד שטר ביטחון, שהוצג. הוצגה תעודת עובד ציבור, לפיה בתקופה 1.11.06 - 1.9.07, התנהל חיוב הארנונה בדירה זו בעיריית חיפה על שם מר אחמד. 7. לטענת התובע, כל אימת שהיה מגיע לגבות שכר דירה בגין דירת הסטודנטים, אחת לחודש, היה רואה כי הדירה שהושכרה למר אחמד מאויישת. על פי עדות זו, מר אחמד שיכן בדירה שותף ממוצא רוסי, ואשה נוספת. התובע טען כי ראה את השניים בביקוריו במקום, לרבות בשני ביקורים בתחילת חודש יולי ובתחילת חודש אוגוסט 2007 (פיסקאות 11 - 13 לתצהיר משלים של התובע). אציין, כי מדף הלקוח מפנקס תקבולים של התובע (נ/5) עולה, כי הביקור האחרון של התובע בנכס היה בתחילת אוגוסט 2007. אציין, כי התובע העיד שהעדכונים בפנקס נעשו בזמן אמת, בעת שקיבל תקבולים (בעמוד 7). כל אלה תומכים בטענות התובע, כי דירת סעיד היתה תפוסה בנקודת זמן המצויה בתקופת 60 הימים שלפני אירוע הפריצה. 8. (א) הנתבעת סומכת את טיעוניה כי הדירה לא היתה תפוסה במועדים הרלוונטיים על מסמך (נ/7) המלמד על צריכה 0 של חשמל בתקופה שבין 9.7.07 - 11.9.07. אני מתקשה לייחס משקל רב לטענה זו. הנתבעת לא הציגה תיעוד בדבר צריכת חשמל בדירה לפני המועדים האמורים, באופן המצביע על שינוי בדפוסי השימוש בה. אף לא הומצא חשבון חשמל המעיד על שימוש גם בדירת הסטודנטים, אף שלגביה אין חולק כי היתה תפוסה במשך מספר חודשים סמוך לתקופה הרלוונטית. על רקע זה, ובאין מחלוקת בין הצדדים כי המדובר באזור אשר, כהגדרת השמאי מטעם הנתבעת, הינו "שכונת מצוקה שורצת פעילות עבריינית ורוויה בנרקומנים", אין במסמך האמור, כשלעצמו, כדי לסתור את עדות התובע כי בנקודת זמן של פחות מ - 60 ימים ממועד ההתפרצות, היתה הדירה מאוכלסת. (ב) ודוק. בעת ההתפרצות לא היתה הדירה מיושבת. כך עולה מעדות התובע עצמו, כי שמע על אירוע הפריצה לא ממר סעיד, או מן האנשים ששיכן בדירה, כי אם מצד שלישי. לעניין זה צויין בחוות דעת השמאי כי התובע מסר שהדיווח נמסר על ידי גורם אנונימי (בעמוד 2). תמונה דומה עולה מתצהיר התובע (סעיף 10 לתצהיר). בעדותו נקב התובע בשכן בשם מחמוד כמי שדיווח לו על האירוע (בעמוד 4). בין כך ובין כך, עולה מן הדברים כי שתי הדירות לא היו מאויישות בעת הפריצה. התובע לא היה יכול למסור הסבר אחר מדוע הדיירים לא הודיעו על הפריצות. עם זאת, אין בכך כדי ללמד שהדירות לא היו מיושבות משך 60 ימים קודם לאירוע ההתפרצות. 9. (א) הנתבעת סומכת בהקשר זה גם על חוות דעתו של השמאי מר עובד אופיר (להלן - השמאי או מר אופיר). השמאי ביקר בנכס ביום 16.10.07 ותיעד את שראה תמונות (נ/6). השמאי ציין בחוות דעתו ביחס לדירת סעיד כי במקום ניכרו סימני הרס, ושרר ריח צחנה וצואה. יש תמיכה לדברים בתמונות. השמאי ציין בחוות דעתו על רקע ניסיון באירועים דומים, כי מדובר בשכונה מצוקה שורצת פעילות עבריינית. הוא העלה על רקע זה אפשרות כי גורמים כאמור זיהו שהדירה אינה מיושבת דרך קבע, פרצו למקום, בזזו והרסו אותו. הוא העריך שמדובר בנזקים שהתפתחו במשך תקופה ממושכת (בעמוד 9). הוא העריך כי בעת ביקורו במקום, 12.10.07, חלפו מספר שבועות אם לא חודשים מאז הפריצה למקום (בעמוד 10 לעדותו). (ב) עוד חיווה השמאי את דעתו, כי על פי סימני התחזוקה, ניכר כי הדירה לא אוכלסה במשך תקופה ארוכה. בהקשר זה העיד השמאי על סימני הרס במבנה, סימני קורוזיה בצנרת, צואה על הרצפה, העדר חלונות, דלתות שבורות, העדר בגדים או מזון או דברים בסיסיים שיכולים לשמש למגורים, אבק בעובי מספר מילימטרים על השיש והכיורים, ריהוט מעופש מאבק, ריח צחנה של צואה (בעמוד 9). דברים אלה התייחסו לשתי הדירות. 10. לא ניתן לקבוע, על בסיס עדות זו, כי הדירה לא היתה תפוסה במשך 60 ימים עובר לאירוע הפריצה, כנטען. אירוע הפריצה היה ביום 12.9.07. ביקור השמאי במקום היה יותר מחמישה שבועות אחרי כן. השמאי מעיד על פריצה אפשרית מספר שבועות לפני הביקור. במצב זה, לא ניתן לבסס, על יסוד עדות השמאי, ולו בצירוף התמונות שהוגשו, ממצא לפיו הנכס היה נטוש במשך תקופה של 60 ימים קודם לאירוע הפריצה, היינו מסביבות יום 12.7.07 (יותר משלושה חודשים לפני ביקור השמאי במקום). הנזק היה יכול להיגרם, גם לשיטת השמאי, גם בנקודת זמן מאוחרת יותר. אף כי ניתן להתרשם מן התמונות מהזנחה ונזק לדירות, לא ניתן לקבוע, גם על יסודן, כי הנזק נובע מנטישת הנכס לפני יום 12.7.07. 11. המסקנה העולה מן האמור הוא, כי הנתבעת לא הרימה את הנטל להראות כי קם הסייג לכיסוי הביטוחי הקבוע בפוליסה. אדרבא, עדות התובע בנקודה זו נותרה בעינה. אוסיף, כי מדברי ב"כ הנתבעת (פרוטוקול, עמוד 8) עולה כי חברת הביטוח שכרה חוקר שיבדוק את נושא איושן של הדירות. לא הוגש דו"ח של חוקר כאמור, והלה לא זומן לעדות. אין בפניי הסבר ברור לכך. על פני הדברים, מדובר בעד רלוונטי. אי זימונו מקים הנחה, כי אילו היה מזומן, היה בעדותו כדי לעמוד לחברת הביטוח לרועץ. 12. נוכח כל האמור, אני דוחה את טענות הנתבעת בדבר הסייג האמור לכיסוי הביטוחי, לעניין דירת סעיד. 13. דירת הסטודנטים. לגבי דירה זו, טוען התובע כי הושכרה לסטודנטים הלומדים בחיפה. לא נחתם הסכם שכירות. ההשכרה נעשתה בעל פה כנגד מזומנים. על פי הטענה, היתה הדירה מושכרת ברציפות משך כל שנת 2007, עד לסוף חודש אוגוסט של אותה שנה. לטענת התובע, נהג לנסוע בכל חודש ממקום מגוריו בירושלים לדירה, וגבה את דמי השכירות. 14. התובע מציג לראייה דף תשלומים מתוך ספר תקבולים שלו. דף התקבולים מתעד תקבולים חודשיים בתחילת כל חודש בשנת 2007, החל מחודש ינואר. התקבול האחרון הוא מיום 1.8.07. מעדות התובע עולה כי התקבולים נרשמו בזמן אמת, כנגד התשלום. התקבולים, על פי עדות התובע, נעשו מראש ביחס לכל חודש. לא בוצע תשלום בגין חודש ספטמבר, וממילא אין התובע טוען כי מאן דהוא התגורר בדירת הסטודנטים באותו חודש (ראו בעדותו, עמוד 7). אזכיר, כי גם לשיטת התובע, לא נודע לו על הפריצה מן הדיירים בדירה. 15. התובע לא רשם בספר התקבולים את שמות השוכרים. הוא לא ידע לנקוב בשמותיהם. עם זאת, ביחס לחלק מן התקופה אין מחלוקת כי אכן התגוררו במקום סטודנטים. לעניין זה הוגש על ידי הנתבעת עצמה תצהיר של מר שרון ברל, אשר מסר כי הוא סטודנט, אשר התגורר בדירה מאוקטובר 2006 עד אפריל 2007 (פיסקה 1 לתצהירו נ/2; התובע אישר את הדברים בעמוד 5 לעדותו). מר ברל העיד כי אחריו התגורר בדירה סטודנט בשם מתיאס רוזנברג, במשך כשבועיים (פיסקה 3 לתצהיר; ראו גם עדות התובע, בעמוד 5). על רקע זה, אין בהעדר רישום של השמות על ידי התובע כדי להשמיט את הבסיס מתחת לטענתו כי הנכס הוחזק במועדים הרלוונטיים. עולה מעדות זו, ומן הרישומים מזמן אמת, כי לכל המוקדם הוחזקה הדירה ביום 1.8.07, היינו, פחות מ - 60 ימים לפני מועד הפריצה. 16. (א) הנתבעת לא הציגה ראיות של ממש הסותרות את עדות התובע. המסמך נ/7 ממנו עולה צריכת חשמל 0 התייחס לדירת סעיד. לא הוצג מסמך דומה ביחס לדירת הסטודנטים. בהקשר זה יש חשיבות לעדות התובע, שלא נסתרה, כי היו מוני חשמל נפרדים לכל אחת מן הדירות (בעמוד 2 לפרוטוקול). מכאן, כי המוצג נ/7 אינו רלוונטי לדירת הסטודנטים. (ב) הוצגה התראה על חובות מים למר אלדד ונגר, לדצמבר 2006 - ינואר 2007 (מדובר בבנו, של התובע, בעמוד 5 לעדותו. משם המשפחה כפי שנרשם על ידי העירייה נשמטה בטעות האות א'). עולה ממנו חיוב תקופתי בגין מים בסך של 18.10 ש"ח (נ/5). לא עולה צריכת מים בתקופה הרלוונטית. מסמך זה מתייחס לדירת הסטודנטים. הדבר עולה מתעודת עובד הציבור הנזכרת לעיל, וכן ממכתב של עיריית חיפה מיום 18.1.07, שצורף לכתב התביעה. ממסמכים אלה עולה כי חיובי הארנונה והמים לגבי דירת סעיד בתקופה האמורה נוהלו על שמו, ולגבי דירת הסטודנטים - על שם אלדד אונגר. (ג) מסמך זה תומך דווקא בטיעוני התובע. מתצהיר מר ברל עולה כי בתקופה הנוגעת למסמך נ/5, הוחזקה דירת הסטודנטים על ידו. חרף זאת, לא נרשמה צריכת מים. מכך עולה, כי העדר צריכת מים אינו מלמד, בנסיבות עניין זה, על העדר נוכחות בנכס. אציין, כי בדומה לצריכת החשמל, גם לגבי צריכת המים, לא מציגה הנתבעת מסמכים המלמדים על דפוס צריכה שונה, בתקופה שבמחלוקת (60 ימים קודם למועד הפריצה), לעומת התקופה בה אין מחלוקת כי הדירה היתה תפוסה. במצב זה אין במסמך נ/5 כדי לסייע לנתבעת. (ד) בשולי נקודה זו אציין כי התובע טען בעדותו שקיבל בהמשך דרישת תשלום מחברת המים בסך של 12,000 ₪. בהעדר תיעוד כתוב, איני מייחס משקל רב לטענה זו. 17. גם לגבי דירת הסטודנטים מפנה הנתבעת לאמור בחוות דעת השמאי. השמאי העריך גם לגבי דירה זו, על רקע סימני התחזוקה, ומתוך ניסיונו, כי מדובר בנזקים מתמשכים. יש בסיס להערכה זו בתמונות שהוצגו לגבי הדירה (נ/6). עם זאת, בדומה למסקנה לעניין דירת סעיד, השמאי לא ידע לנקוב בפרק זמן ברור בו לא היתה הדירה מוחזקת. כמוסבר לעיל, הערכותיו לעניין זה מתיישבות היטב עם האפשרות כי הדירה היתה מוחזקת בתקופה של פחות מ - 60 ימים לפני אירוע הביטוח. משכך, אין בהן כדי לסייע לנתבעת. 18. יוצא, כי גם לגבי דירת הסטודנטים, לא הוכיחה הנתבעת כי מתקיים החריג לחבות, עליו עמדתי. ממכלול הראיות עולה, במאזן ההסתברויות, כי הדירה אכן הוחזקה על ידי מאן דהוא מטעם התובע, בנקודת זמן של פחות מ - 60 ימים ממועד הפריצה לדירה. 19. טענות נוספות. הנתבעת טוענת בסיכומיה, לראשונה, כי לגבי דירת סעיד לא התקיים כלל אירוע הביטוח, אשר צריך להיות אירוע חיצוני בלתי צפוי. הנתבעת מפנה לעדות התובע, כי חודש חודשיים לאחר כריתת הביטוח, הבין כי במקום יש סחר בסמים. כאשר היה מגיע לדירה השנייה, דירת הסטודנטים, לגבות שכר דירה, היה רואה את מר אחמד, וכן גורמים עברייניים שגרו בה מטעמו (בעמוד 3 לעדותו). לדבריו, הוא לא פינה את מר אחמד מן הדירה כי מדובר בסוג של עבריינים שהוא לא מסוגל להתקרב אליהם. התובע אישר, כי לא הודיע על המתרחש לחברת הביטוח. במצב זה, כך טוענת הנתבעת, פריצות לדירה הן נזק צפוי, וכך גם ההרס שנעשה בה. מדובר בנזק מתמשך, אשר היה צפוי. במצב זה, לשיטת הנתבעת, מדובר בהעדר מקרה ביטוח, בנזק צפוי, בנזק מתמשך, ובהגדלת הסיכון, המצדיקים את דחיית התביעה ביחס לדירת סעיד. גם לגבי דירת הסטודנטים טוענת הנתבעת כי הנתבע הגדיל את הסיכון לנתבעת בלא ליידע אותה, והזניח את הדירות. 20. אשר לטענה בדבר העדר אירוע ביטוח, לא אוכל לקבלה. מן התמונות שהוצגו עולה כי בוצעו בשתי הדירות מעשי התפרצות. סורגים נעקרו. נגרם נזק למבנה ולתכולה. בכך יש משום מקרה ביטוח. לא אוכל, על פי התשתית שבפניי, לקבוע כי הנזקים נגרמו במהלך המגורים של מר אחמד, או מי מטעמו, בדירה. לא ניתן לקבוע, בנסיבות אלה, כי המדובר בנזק צפוי, כנטען. 21. אשר לטענה בדבר הגדלת הסיכון. התובע תיאר לגבי דירת סעיד מצב שבו, לאחר חודשיים, לא גבה דמי שכירות, לא ביקר בדירה, ועל פי הבנתו התגוררו בה גורמים עברייניים, שאינם השוכר המקורי. יש בכך, לכאורה, כדי להגדיל את הסיכון לנזקים לתכולה ולמבנה, לרבות על ידי התפרצות אליה. הוא הדין בדירת הסטודנטים. התובע לא ידע את זהות המתגוררים במקום. הפעם האחרונה בה גבה דמי שכירות ביחס לדירה זו היתה בתחילת חודש אוגוסט 2007, עבור אותו חודש. מעדות התובע ניתן להבין כי לא וידא פינוי מסודר של הדירה בסוף אותו חודש. לשיטתו שלו, מי מהסטודנטים לא גרו בה בעת האירוע. בה בעת, המדובר בשכונה, שהיא, לשיטת התובע עצמו, מוכת עבריינות. התמונה הכללית מתיישבת עם טענת הנתבעת כי מדובר לכאורה בהתנהלות, אשר היה בה כדי להגדיל את הסיכון עבור הנתבעת. 22. (א) בכך אין די. הנתבעת אינה מניחה תשתית נורמטיבית כלשהי הקושרת בין הרקע העובדתי האמור, ובין טענתה להעדר חבות. בתוך כך, אין הנתבעת מתמודדת עם הוראותיו הרלוונטיות של חוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981. היא אינה מנסה להראות כי יסודותיהן של ההוראות הרלוונטיות שבחוק מתקיימים במקרה זה. בהקשר זה יש להטעים, כי לא הונחה תשתית המלמדת, כי השינוי בסיכון נופל להגדרת "שינוי מהותי" שבסעיף 17 לחוק. לא הוצבע לעניין זה על שאלות שהוצגו לתובע, או על כך שנושא החזקתן של הדירות צויין במפורש בפוליסה כעניין מהותי. במצב זה, לא ניתן לקבוע כי הופרה החובה שבחוק למסירת הודעה על ידי המבוטח. (ב) באופן דומה, לא הונחה תשתית המאפשרת לקבוע תשלום דמי ביטוח מופחת באופן יחסי, על פי המקובל בחברת הביטוח, כאמור בסעיף 18(ג) לחוק. אף אין טענה כי מתקיימות הנסיבות המנויות בסעיף 18(ג)(2) לחוק, הפוטר בנסיבות מסויימות מבטח מתשלום. לעניין זה יש להעיר, כי מעדות השמאי עולה כי חברת הביטוח היתה מודעת היטב לסיכון הנובע מכך שמדובר בסביבה בעייתית, כטענת התובע. נוכח כל האמור, לא אוכל לקבל את טענת הנתבעת המבוססת על שינויים בסיכון. 23. התוצאה של כל האמור היא, כי אני דוחה את טענות הנתבעת להעדר חבות. אני קובע, כי הוכח מקרה ביטוח ביחס לשתי הדירות, על פי הפוליסות הרלוונטיות. הוכחה חבות של חברת הביטוח ביחס למקרי הביטוח. נשלל קיומו של הסייג לחבות לו טענה חברת הביטוח. על רקע קביעה זו, יש לדון בטענות הצדדים לעניין הנזק. נזק 24. התובע טוען כי נגרם לדירות נזק העולה כדי אבדן מוחלט. טענה זו אינה נתמכת בחוות דעת של שמאי או מומחה דומה. לא אוכל לייחס לה משקל רב. 25. התובע הציג לעניין זה הצעת מחיר של אדם בשם תמיר גניש. ההצעה נושאת תאריך 20.7.08. לגבי דירה אחת, הצעת המחיר לשיפוץ היא על סך של 99,650 ₪. לגבי הדירה השנייה, הצעת המחיר היא על סך של 88,750 ₪. סכומים אלה אינם כוללים מע"מ. תקופת העבודה על פי הצעת המחיר היא 45 ימים, לשתי הדירות. עורך המסמך לא העיד בפניי. משכך, המסמך על פי טיבו אינו אלא עדות שמועה, אשר לא ניתן לייחס לה משקל של ממש. 26. הנתבעת הציגה דו"ח שמאי מטעמה. הדו"ח נערך ביום 15.4.08. הוא מבוסס על בדיקה שנעשתה ביום 16.10.07. תמיכה בתאריך זה שבחוות הדעת עולה מתצהיר התובע עצמו (בפיסקה 14). השמאי העריך את הנזק לדירת סעיד בסך כולל של 14,249 ₪, ואת הנזק לדירת הסטודנטים בסך כולל של 5,169 ₪. 27. השמאי נחקר. האמור בחוות דעתו לא נסתר. אין במחיר שהתובע שילם לטענתו עבור הדירה שרכש (ובהמשך פוצלה לשתי הדירות נשוא ההליך) (166,000 ₪, על פי חוזה שהוצג, 31.8.98) כדי לשנות מכך. הוא הדין בטענות התובע כי השקיע בדירה סך של 70,432 ₪ בשיפוצים (ראו הצרופות לתצהירו המשלים, וסעיף 3 לתצהיר זה; אציין כי לא מדובר בחשבוניות וקבלות כדין, כי אם בפירוט ובהסכם בכתב יד), או כי השקיע סך נוסף של 40,000 ₪ בשיפוצים כאמור (סך שלא נתמך בתיעוד כלשהו). אף טענות אלה אינן יכולות לשנות מחוות דעתו המפורטת של השמאי. בשולי נקודה זו אציין כי השמאי מטעם הנתבעת העיד שלא ראה סימנים להשקעה בסדרי גודל כאמור בבית (בעמוד 9 לעדותו). אף מן התמונות שהוצגו היה קשה להתרשם משיפוצים בסדרי גודל כאמור. 28. לא נעלם מעיני כי בחוות הדעת נפלה טעות לעניין תאריך האירוע. בגוף חוות הדעת, להבדיל מן העמוד הראשון שלהן, נכתב כי תאריך האירוע היה ביום 12.10.07, לעומת 12.9.07. התאריך הנכון הינו 12.9.07, כעולה מאישור המשטרה בדבר הגשת תלונה, הנזכר בחוות הדעת עצמן, ואשר צורף לתצהירים מטעם הנתבעת. הקושי של השמאי לתקן תאריך זה בעדותו (ראו בעמוד 9 לעדותו), אינו גורע ממשקל הערכותיו. 29. כאמור, לא הוצג דו"ח שמאי נגדי מטעם התובע. אין בפניי הסבר מניח את הדעת לכך. במצב זה, ובהינתן העובדה שמקצועיותו של השמאי, ונכונות קביעותיו, לא נסתרו בחקירתו, אני נותן את מלוא המשקל לקביעות שבדו"ח השמאי מטעם הנתבעת. יוצא, כי התובע זכאי, בסך הכל, לסכום של 19,418 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום האירוע ועד ליום התשלום בפועל. 30. התובע טוען כי הואיל ותגמולי הביטוח לא שולמו במועד, הוא זכאי לשיפוי בגין נזקים תוצאתיים. המדובר לטענתו בדירות שהיו מכניסות לו 2,000 ₪ בחודש כדמי שכירות, והוא זכאי לשיפוי בגין אבדן הכנסה זו למשך 20 חודשים, מחודש דצמבר 2007 ועד חודש יולי 2009, מועד הגשת התביעה. לטענת התובע, הוא זכאי לשיפוי האמור הואיל והנתבעת הפרה את חובתה לטפל תוך זמן סביר בתביעת תגמולי הביטוח. על פי הטענה, הנזק האמור הינו נזק תוצאתי הנובע מהפרה זו. 31. דין טענה זו להידחות מכמה טעמים. (א) ראשית, לא שוכנעתי כי הנתבעת אכן הפרה את החובה לטפל תוך זמן סביר בתביעת התובע. התובע אכן הגיש תביעה לחברת הביטוח ביום 21.9.07. עם זאת, עולה מן החומר כי חל עיכוב בטיפול בעניין, על רקע אי הגשת הצעות מחיר לשמאי במשך מספר חודשים (ראו בחוות דעת השמאי), וזאת למרות בקשותיו של השמאי. חברת הביטוח פנתה בעניין זה בכתב לתובע, בחודש אפריל 2008, לכתובת ברח' השומר 36 בחיפה, בבקשה להעביר את חוזי השכירות לשמאי. הכתובת שצויינה במכתב זה שגויה, שכן ברשימת הפוליסה מענו של התובע מופיע בירושלים. עם זאת, השמאי עמד בעדותו על כך שבוצעו מצידו ומטעמו פניות לתובע למענו בירושלים. הוא מסר הסבר מפורט כיצד הוא זוכר את מענו של התובע (בעמוד 10). מדובר בפניות הן לעניין עצם השכרת הדירה, והן לעניין תשתית לגבי הנזקים הנטענים על ידי התובע. תמיכה מזמן אמת בעדות זו עולה מן האמור בחוות הדעת שערך השמאי, המציינות כי התובע מתגורר בירושלים. השמאי גם העיד במפורש, כי רשומה אצלו כתובתו של התובע בירושלים (בעמוד 11). (ב) במצב זה, אף כי יש מכתב אחד של חברת הביטוח שנשלח לכתובתו של התובע בחיפה, ואף כי התובע הכחיש כי קיבל מכתבים כאמור, הן לעניין איושן של הדירות והן לעניין הנזקים להן (בפיסקה 11 לתצהיר העדות הראשית מטעמו). לא אוכל לקבוע כי הסכם הביטוח הופר, לעניין חובתה של חברת הביטוח לטפל בפניות מבוטחים אליה תוך פרק זמן סביר. (ג) לעניין זה אוסיף, כי בא כוח התובע אינו מפנה לסימוכין לטענה כי על מכתב הדחייה להיכתב תוך 30 ימים מן הדרישה לתשלום תגמולי ביטוח. עיון בחוק חוזה הביטוח מלמד, כי המועד לתשלום תגמולי ביטוח הוא 30 ימים לאחר שבידי המבטח מלוא המידע והמסמכים הדרושים (בסעיף 27). במקרה זה, ברי כי בחלוף 30 ימים ממועד הביטוח, וגם בחלוף פרק זמן ממושך אחרי כן, לא היו בידי חברת הביטוח המידע והמסמכים האמורים, הן לעניין תפיסת הדירות, והן לעניין טענות התובע לגבי היקף הנזק (ראו בהקשר זה את מכתב חברת הביטוח מיום 28.4.08 לעניין חוזי השכירות). גם מבחינה זו, לא הוכחה הפרה של חוזה הביטוח. (ד) שנית, התובע לא קיים את החובה להקטין את הנזק. התובע העיד על עצמו כעל אדם בעל נכסים, המשכיר 5 דירות השייכות לו ולמשפחתו בחיפה (סעיף 4 לתצהירו). היה ביד התובע, אפוא, להקטין בנקל את נזקו, על ידי שיפוץ הדירות בעצמו והשכרתן. לא היתה כל סיבה להמתין לתגובת חברת הביטוח. בהקשר זה אוסיף, כי התובע היה יכול להקטין את נזקו גם על ידי פניות יזומות לחברת הביטוח. מן החומר עולה כי עד ליוני 2009, עת פנה עורך דינו של התובע בשמו לחברת הביטוח, אין אינדיקציות לפניות של התובע אל החברה. גם מבחינה זו, לא הקטין התובע את נזקו כנדרש. (ה) שלישית, הטענה לאבדן הכנסות מסופקת עד מאד, והמקרה שבפניי יוכיח. לגבי דירת סעיד גבה התובע דמי שכירות בגין חודשיים במשך תקופה של שנה. לגבי דירת הסטודנטים, קיבל התובע תקבול אחרון בתחילת אוגוסט 2008. ניתן היה לצפות, כי במצב זה ינסה התובע להשכיר דירה זו עוד בטרם מקרי ההתפרצות, לתקופה שמספטמבר 2008 ואילך. אין כל אינדיקציה כי פעל בדרך זו. זו אף זו, גם עד לאוגוסט 2008, המדובר בהשכרה במתכונת מזדמנת, לסטודנטים אשר זהותם, לגבי חלק ניכר מן התקופה, לא הובררה, ובלא חוזה. במצב זה, ועל רקע תיאור הבעיות החמורות באזור בו מדובר, לא שוכנעתי כי ההפרה הנטענת, אפילו התרחשה, גרמה לנזק כלשהו לתובע. התוצאה התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובע סך של 23,591 ₪. סכום זה כולל הפרשי ריבית והצמדה כחוק עד ליום פסק הדין. הנתבעת תישא בהוצאות משפט בסך של 750 ₪, ובשכר טירחת עורך דין בסך של 3,000 ₪, המביא בחשבון את היקף העבודה שהושקעה בתיק, את התוצאה אליה הגעתי, ואת היחס בין הסכום שנפסק ובין הסכום שנתבע, הן בהליך שבפניי והן על ידי התובע, בפניותיו לחברת הביטוח. לסכום אחרון זה אין לצרף מע"מ. כל הסכומים ישולמו לא יאוחר מיום 9.6.11. ביטוח דירהמקרקעין