פרוטוקול עדות של אדם שנפטר - ראיה בבית משפט

להלן החלטה בנושא פרוטוקול עדות של אדם שנפטר - ראיה בבית משפט: החלטה המנוח שם קץ לחייו ביום 31.1.00. בתביעה דנן נטען ע"י יורשיו והתלויים בו, כי קיים קשר סיבתי בין מעשה זה והנזקים שנגרמו כתוצאה ממנו לבין טיפול רפואי רשלני שניתן למנוח ע"י הנתבע מס' 1 (להלן - "הנתבע"). התובעים הגישו, בין יתר תצהירי העדות הראשית מטעמם, תעודת עובד ציבור, חתומה ע"י עו"ד שרה שר-לב, תובעת ראשית ביחידת הדין המשמעתי במשרד הבריאות (להלן - "התעודה"). בתעודה מפורטים נתונים הנוגעים למינוין ולפעולותיהן של ועדה מיוחדת ושל ועדת בדיקה שמינה מנכ"ל משרד הבריאות בעניינו של הנתבע. לתעודה צורף, בין היתר, עותק פרוטוקול עדות שמסר המנוח בוועדת הבדיקה ביום 30.4.99. הנתבע מתנגד להגשת הפרוטוקול כראיה. בבקשה בבש"א 3627/08 פירט הנתבע טעמי התנגדות להגשתם כראיה של פרוטוקול עדות המנוח ושל פרוטוקול דיון בהשתתפות ארבעה מומחים שהופיעו לפני ועדת הבדיקה (פאנל). התובעים אינם עומדים על הגשת פרוטוקול הפאנל. נותרה סוגיית פרוטוקול עדות המנוח. התובעים השיבו לבקשה והנתבע הגיב לתשובה. התובעים טוענים, כי לנוכח הסכמת ב"כ הנתבע להגשת כל החומר שצורף לתעודה (עמ' 26 ש' 1-2 לפרוטוקול הדיון מיום 29.6.08) מנוע הנתבע להתנגד לכך ויש לדחות את הבקשה שהוגשה לאחר הדיון הנ"ל. ב"כ הנתבע מציין, כי ההסכמה האמורה ניתנה מתוך טעות, וזמן לא רב לאחר הדיון, כאשר איש מבעלי הדין לא שינה מצבו לרעה לנוכח ההסכמה, הוגשה הבקשה בבש"א 3627/08. אינני רואה לנכון לדחות את הבקשה מהטעם האמור. כאשר אין חשש שיגרם עיוות דין וכאשר הצד שכנגד לא שינה מצבו לרעה, הנטייה היא שלא "לתפוס" בעל דין על הסכמה דיונית או ראייתית שניתנה על-ידו בעל-פה, לעיתים בהיסח הדעת או מחוסר תשומת לב (ראו החלטתי מיום 19.2.07 בת.א. 6241/04 עזבון נבלסי נ' טדסה). עם זאת נראה כי הפרקליטים המגיעים לישיבות קדם משפט לא תמיד מצויים בנבכי התיק ולפיכך נגרמות תקלות מהסוג הנדון, שמוטב היה למנען. לגוף העניין נטען ע"י התובעים, כי פרוטוקול עדות המנוח קביל כראיה כחלק מהתעודה, בהיות הפרוטוקול מסמך רשמי, "חלק מהחומר של וועדה שמונתה על-פי דין". אלא שבהמשך מסכים ב"כ התובעים כי "אין מחלוקת כי עובדת הציבור איננה מעידה על תוכן המסמכים אלא על קיומם של הרישומים במסמכים רשמיים" (סעיף 18 לתשובה). ב"כ התובעים לא ביסס את טענתו בדבר קבילות פרוטוקול עדות המנוח על כלל ראייתי שעניינו האפשרות להגיש אמרת נפטר כראייה בנסיבות מסוימות (ונראה שאכן אין כלל מסוג זה שיאפשר הגשת הפרוטוקול כראיה קבילה). בדיון מיום 14.9.08 הבהיר ב"כ התובעים, כי בטענתו לפיה הפרוטוקול קביל כראיה הוא מסתמך רק על היותו חלק מהתעודה. דין טענת התובעים להדחות. על פי הוראת סעיף 23 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, תעודת עובד ציבור היא ראיה "על דבר שנרשם במסמך רשמי", והדעה המקובלת היא, ש"כוחה הראייתי של תעודת עובד ציבור מתמצה בהוכחת עצם קיומו של הרישום במסמך הרשמי, להבדיל מראיה לכאורה לאמיתות תוכנו של אותו רישום" (י' קדמי, על הראיות, תשס"ד, חלק שני, עמ' 811). תכלית ההוראה הנ"ל היא למנוע הטרחת עובד ציבור להעיד בבית המשפט, כאשר די בהוכחת עצם קיומו של הרישום (למשל כשלרישום עצמו מעמד בדין, כגון רישום בספרי המקרקעין) או כאשר אין מחלוקת שהרישום משקף מעשה שנעשה ע"י הרשות ויש בו כדי להוכיח עשיית אותו מעשה, בהיותו של רישום כזה, הלכה למעשה, "תעודה ציבורית" (כגון תעודת עובד ציבור בעניין תמלוגים ששולמו לאדם, בעניין יציאות וכניסות לארץ וכו'). בענייננו אין מדובר ברישום מסוג זה, ואין לתובעים עניין בהוכחת עצם קיומו אלא הם מבקשים לטעון לנכונות האמור בו. גם ספק בעיני אם פרוטוקול עדות המנוח הוא בגדר "מסמך רשמי", במובן מונח זה בסעיף 23 לפקודת הראיות. "מסמך רשמי" הוא מסמך שתוכנו משקף את עמדת הרשות או את מעשיה ואין די בכך שהוא נרשם ע"י עובד ציבור אם הוא כולל אמרות שמסר אדם פרטי. לגבי מסמך כזה, בוודאי שעובד הציבור אינו יכול להעיד על אמיתות הנאמר בו וגם לא מתקיים לגביו הטעם שביסוד האפשרות להגיש תעודת עובד ציבור ללא העדת עובד הציבור, שהרי ה"עד" הרלבנטי הוא מוסר הדברים ולא מי שרשם אותם. במקרה דנן, לדאבון הלב, לא ניתן לחקור את מוסר הדברים ועל כן אין עדותו בפני הוועדה קבילה כראיה בהליך דנן, בדיוק כשם שעדות שמסר בבית משפט מי שהלך לעולמו לאחר מכן אינה קבילה כראיה בהליך אחר (אלא אם קיים כלל ראייתי שמכוחו ניתן להגיש העדות, או חלקיה, כאמרת נפטר). התוצאה היא שהתובעים אינם רשאים להגיש כראיה מטעמם את פרוטוקול עדות המנוח. התובעים ישאו בהוצאות הנתבע בסך 1000 ש"ח להיום ובתוספת מע"מ. פרוטוקול דיוןעדותדיוןמסמכיםפרוטוקול