פסק דין בקשה למתן פסק דין בהעדר כתב הגנה. ביום 14.6.04 הגישו התובעים תובענה לחיוב הנתבע לפצותם עקב רשלנות רפואית המיוחסת לו כלפי התובעת מס' 1 (להלן: "התובעת"). התובעים ביצעו מסירה כדין לנתבע ביום 14.6.04, אולם עד ליום מתן פסק הדין טרם נתקבל כתב הגנה מטעמו, ומכאן בקשתם למתן פסק דין בהעדר הגנה. כיוון שמדובר בתביעת נזיקין, והנזק לעולם מוכחש, הוריתי לתובעים להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם, אליהם יצורפו כל המסמכים לתמיכה בטיעוניהם ובתחשיביהם לעניין הנזק. התובעים הגישו את חוות דעתו של המומחה ד"ר זיו-נר לעניין נכותה של התובעת, ובנוסף הוגש תצהירו של התובע מס' 2 - אבי התובעת ותחשיב נזק. התביעה מכתב התביעה עולה, כי התובעת הינה בתם של התובעים 2 ו-3. הנתבע הינו רופא מומחה לנשים ויולדות ומנהל מרפאת נשים פרטית בירושלים. בכתב התביעה מייחסים התובעים לנתבע רשלנות והפרת חובה חקוקה, בכך שלא נמנעה מהם הולדת התובעת, והיא נולדה עם מום של חוסר האמה הימנית. לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של פרופ' י. שנקר, לשעבר מנהל מחלקת נשים ויולדות בבית החולים "הדסה" עין כרם בירושלים, אשר קבע, כי את המום ניתן היה לגלות באמצעות בדיקת "אולטראסאונד" סקירת מערכות, בדיקה מקובלת באותה העת, בעיקר לגבי נשים הנמצאות בקבוצת סיכון גבוה למומים מולדים, כגון אמה של התובעת, ואז היה על הרופא המטפל לדווח על גילוי המום להורי התובעת, אשר בידם היתה ההחלטה האם להפנות את האם לוועדה להפסקת הריון ולהפסיק את ההיריון. לטענת התובעים, אחריותו של הנתבע מתבטאת בכך שלא הפנה את אמה של התובעת לביצוע הבדיקה, ואף לא יידע אותה על קיומה של הבדיקה למרות היותה בקבוצת סיכון גבוה. על יסוד כתב התביעה וחוות דעתו של פרופ' שנקר, ובהעדר הגנה מטעם הנתבע, הנני קובע כי הנתבע אחראי לפיצוי התובעים בגין נזקיהם. הנכות התובעים הגישו כראיה את חוות דעתו של ד"ר יצחק זיו-נר, מנהל המחלקה לשיקום אורטופדי בבית החולים תל השומר. ד"ר זיו-נר קבע כי נכותה הרפואית של התובעת הינה בשיעור 55% לפי סעיף 40(13)(א) לתוספת הראשונה של תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. המומחה המליץ להחיל את תקנה 15 לתקנות האמורות במלואה, מאחר שבבגרותה תהיה התובעת מוגבלת במקצועות או עבודות הדורשים שימוש בשתי הידיים, כך שקבע את שיעור נכותה על 78% לצמיתות. ד"ר זיו-נר התייחס בחוות דעתו גם לצרכיה השיקומיים של התובעת, לרבות העזרים הרפואיים השונים להם תידרש. יצויין, כי בחוות דעתו התייחס ד"ר זיו-נר למום של חסר אמה בצד שמאל, בניגוד לאמור בכתב התביעה ובחוות דעתו של פרופ' שנקר כי מדובר בחסר אמה בצד ימין. לפי בקשתי, הבהיר ב"כ התובעים כי המדובר בחסר אמה בצד שמאל, וצירף להודעת ההבהרה צילום של התובעת. הנזק על יסוד כתב התביעה, תצהירו של האב - תובע מס' 3 - מטעם התובעים וחוות דעת המומחה מטעמם, הנני אומד את נזקי התובעים כדלקמן: א. אובדן כושר השתכרות בעתיד - התובעת ילידת 21.2.1995. החישוב בראש נזק זה ייערך על פי הנכות שקבע המומחה מטעם התובעים, היינו - 78% (55% והחלת תקנה 15 במלואה). לפי חישוב השכר הממוצע במשק בהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (7,371 ₪), מגיל 20 עד גיל 67, בשל היותה של התובעת קטינה ועל פי ההלכה כי לגבי קטין שטרם נכנס למעגל העבודה הנכות הרפואית מהווה מפתח לחישוב אובדן השכר העתידי, ובהיוון המתאים (302.1707 (מקדם היוון ל-47 שנה) X 0.766 (מקדם היוון כפול ל-9 שנים)), ובסך הכל - 1,330,767 ₪. ב. כאב וסבל ואובדן הנאות חיים - התובעים ביקשו לפסוק סך של 1,000,000 ₪ בצירוף ריבית כדין החל מיום לידתה של התובעת (21.2.95), בהתחשב בנכות הגלויה לעין, ממנה ודאי סובלת התובעת מסביבתה, בעיקר בשל היותה קטינה ומצד ילדים בני גילה, למשל בבית הספר. מצאתי לנכון לפסוק בראש נזק זה סך של 500,000 ₪. ג. אובדן סיכוי להינשא או פגיעה בסיכוי להינשא - התובעת הינה בת למשפחה ערבית מסורתית, ולטענת התובעים חוסר האמה יגרום לאובדן סיכוייה להינשא, או למיצער, תוכל להינשא לבן זוג בעל מום קשה. התובעים ביקשו לפסוק סך של 350,000 ₪ בראש נזק זה. כיוון שלא הובאה כל ראיה בעניין זה, אף לא בתצהיר אבי התובעת, לא מצאתי לנכון לפסוק פיצוי כלשהו. ד. סיעוד ועזרת הזולת בעבר - בראש נזק זה ביקשו התובעים לפסוק סך של 528,000 ₪ לפי חישוב של 4,000 ₪ בחודש למשך 11 שנים, במהלכם חייב מומה של התובעת עזרה מוגברת של הוריה בהשוואה לקטינים בגילה, לרבות עזרה בביצוע פעולות היום-יום, כגון: רחצה, סידור השיער, קשירת שרוכי נעליים, ולעיתים לבוש. עזרה בביצוע פעולות יומיומיות אלו דרושה ממילא לכל קטין עד הגיעו לגיל בו הוא הופך לעצמאי בפעולות אלו. עם זאת, יש מקום לקבל הטענה, כי התובעת נזקקה לעזרה מוגברת של הוריה בשל מומה, ובמיוחד בגיל בו ילדים אחרים כבר אינם נזקקים לסיוע שכזה. על דרך האומדן הנני פוסק לתובעים סך גלובלי של 150,000 ₪. ה. סיעוד ועזרת הזולת עד גיל בגרות - התובעים מבקשים לפסוק סך של 302,725 ₪ בגין סיעוד ועזרה שהם צפויים להושיט לתובעת עד הגיעה לגיל 18 לפי חישוב של 4,000 ₪ בחודש, למשך 7 השנים הקרובות. התובעת בגרה וכיום הינה כבת 11 שנים. יש להניח, כי העזרה לה נזקקת במומה הולכת וקטנה ככל שהינה מתבגרת. עם זאת, יש עדיין מקום לפסוק פיצוי. על דרך האומדן, הנני פוסק לתובעים סך גלובלי של 50,000 ₪. ו. סיעוד ועזרת הזולת מגיל בגרות ועד תוחלת חיים - התובעים מבקשים לפסוק סכום של 407,036 ₪ בגין עזרה במשק הבית לפי חישוב של 1,500 ₪ בחודש עד תוחלת חייה של התובעת (עד גיל 78). המומחה ד"ר זיו-נר קבע בחוות דעתו, כי בבגרותה צפויה התובעת לעצמאות מליאה בעבודות, כגון בישול, אך באיטיות יחסית, וקבע, כי תזדקק לעזרה חלקית בניקיון. הנני פוסק לתובעת פיצוי גלובאלי בגין עזרת הזולת מגיל בגרות ועד לתוחלת חייה בסך של 150,000 ₪. ז. הדרכה וטיפול בריפוי בעיסוק - המומחה ד"ר זיו-נר קבע, כי התובעת זקוקה להדרכה וטיפול בריפוי בעיסוק עם התאמת תותבת, וכן תזדקק להדרכה ותרגול השימוש בה. הנני פוסק לתובעים בראש נזק זה סך של 6,250 ₪, כפי שביקשו בתחשיב הנזק. ח. הוצאות בגין תותבת - בהתאם לחוות דעתו של ד"ר זיו-נר, זקוקה התובעת לתותבת לידה, ובשלב זה מעוניינת בתותבת קוסמטית בלבד, שעלותה כ-8,560 ₪. המומחה הוסיף, כי לעת שתיאות התובעת יש לעודדה להשתמש בתותבת תפקודית (פונקציונאלית) שעלותה, לרבות אביזרים נילווים, בסך של 11,124 ₪. המומחה הוסיף, כי לחילופין ניתן להתאים לתובעת תותבת מיואלקטרית, שחסרונה הוא בכובד משקלה ויתרונה - צורת הפעלתה. עלות תותבת שכזו, על כל האביזרים הנילווים היא בסך של כ-37,735 ₪. ב"כ התובעים ביקש לערוך את חישוב הפיצוי לפי עלותה של התותבת האחרונה. במכלול השיקולים, הנני פוסק לתובעת בגין הוצאות עתידיות לתותבת - עד גיל 16 לתותבת קוסמטית ולאחר מכן לפי עלות תותבת תפקודית בלבד. הפיצוי הכולל, לרבות בגין החלפת התותבת והחלפת כפפות סיליקון, כנזכר בחוות דעתו של המומחה - לפי דרך חישובו של ב"כ התובעים בתחשיב הנזק שהגיש - מגיע לסך של 155,000 ₪ (מעוגל). ט. אביזרים ואמצעי עזר - על פי חוות דעתו של ד"ר זיו-נר תזדקק התובעת לאביזרים ואמצעי עזר, כגון: אמצעי עזר לשריכת שרוכי הנעליים, אביזרי מטבח שונים ואביזרי בית מיוחדים המותאמים לנכותה, בעלות של כ- 500 ₪ - 1,000 ₪ בשנה. הנני פוסק לתובעים סכום של 750 ₪ בשנה עד תוחלת חיים, ובהיוון המתאים (למשך 67 שנים) סך של 21,620 ₪ (מעוגל). י. הוצאות ניידות בעבר - בתחשיב הנזק ביקש ב"כ התובעים לפסוק לתובעים בגין הוצאות להסעות לטיפולים רפואיים, ליווי למומחים ולאנשי מקצוע. כעיקרון, עקב מומה אין התובעת נדרשת לטיפולים רפואיים. יחד עם זאת יש מקום לפסוק הוצאות נסיעה לצורך התאמת תותבת לידה. על דרך האומדן ולאור המפורט בתצהיר שהגיש אביה - אני פוסק לתובעים סך של 40,000 ₪. יא. הוצאות ניידות מיוחדות בעתיד - המומחה ד"ר זיו-נר קבע, כי התובעת תזדקק לרכב עם תיבת הילוכים אוטומטית, הגה כוח ותפוח הגה. התובעים ביקשו לפסוק לתובעים סכום שיספיק לתובעת לשימוש במוניות בסך יומי של 50 ₪ עד תום תוחלת חייה של התובעת. הנני פוסק לתובעים סך של 120,000 ₪ בראש נזק זה. יב. הוצאות בגין טיפול נפשי - ד"ר זיו-נר צופה כי במהלך שנות התבגרותה (ב-5 השנים הקרובות) תזדקק התובעת לטיפול נפשי של כפעם בשבוע, רוב השנה, ובבגרותה יתכן ותזדקק לטיפול, או תמיכה פסיכולוגית, כפעם בחודש, בזמנים שונים בעיקר לקראת שינויים בחייה - תקופת בנייה של זוגיות, יציאה לעבודה, לידה וגידול ילדים. עלות טיפול כ-400 ₪. יצויין, כי בתצהיר האב לא נאמר מאומה, אם עד כה נזקקה התובעת לטיפול נפשי, או כי טיפול שכזה ניתן לה. עוד יש לציין, כי אין מניעה כי טיפול נפשי יכול וינתן לתובעת באמצעות קופת חולים, לאור הוראותיו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994. לפיכך, על דרך האומדן, ולאור המפורט בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעים, ובהנחה כי ייתכן ובעתיד תזדקק לטיפול נפשי, הנני פוסק לתובעים סך של 70,000 ₪. יג. הפסד השתכרות ופגיעה בכושר השתכרות של הורי התובעת - אבי התובעת הצהיר כי הוא קבלן עבודות עפר, המעסיק 25 עובדים. עוד הוסיף כי, הדאגה והטיפול בתובעת מחייבים אותו ואת רעייתו לפקח על התובעת באופן מוגבר ולהקדיש לה זמן רב יותר מאשר לאחיה. כמו כן הצהיר כי נאלץ להעדר מעבודתו "מאות שעות לפחות", בשל הטיפול בתובעת כגון פנייה לבית הספר, ביקור אצל רופאים ואנשי מקצוע וכיו"ב. כן הצהיר, כי לפני מספר שנים נסעה המשפחה לארה"ב לצורך התאמת פרוטזה מיוחדת לתובעת. את הפרוטזה וההדרכה קיבל בחינם במלגה, אך הנסיעה היתה כרוכה בהוצאות שונות, לרבות כרטיסי טיסה לכל המשפחה, שכירת דירה ורכב והפסד ימי עבודה. בגין כל אלו, וההפסדים הצפויים להיגרם בעתיד ביקשו התובעים, בתחשיב הנזק שהוגש, לפסוק להם סך של 750,000 ₪. יצויין, כי בכתב התביעה התבקש בית המשפט לפסוק לתובע בגין הפסדי שכר לעבר סך של 80,000 ₪ ולעתיד סך של 400,000 ₪ בלבד. מקובלת עליי הגירסה, כי האב נאלץ להשקיע מזמנו בסיוע לבתו ועקב כך נעדר מעבודתו ויכול כי נגרמו לו הפסדים. עם זאת, לא פירט האב בתצהירו כיצד ערך את חישובי הפסדיו לעבר, לא הוכיחם במסמכים ובראיות כפי שהיה מצופה להיעשות, וכיצד ייגרע מהכנסותיו לעתיד. על דרך האומדן הנני פוסק בגין ראש נזק זה סך של 100,000 ₪. בהעדר כתב הגנה מטעם הנתבע, הנני מקבל את התביעה, ומחייב את הנתבע לשלם לתובעים את הסכום הכולל בסך של 2,693,637 ₪. כמו-כן ישלם הנתבע לתובעים את הוצאות המשפט, כפי שפורטו בסעיף 27 לתחשיב הנזק מטעם התובעים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ההוצאה עד לתשלום בפועל, ובנוסף שכ"ט עו"ד בשיעור 17% מהסכום הפסוק בתוספת מע"מ כחוק. רפואהתביעות רשלנות רפואיתפסק דין בהעדר הגנהרשלנות