נטען כי בנסיבות בהן התובעת טופלה ונותחה על ידי מומחה רפואי בגין אותה בעייה רפואית אשר עליה סבה התביעה, ובהן התובעת מצויה זה זמן ניכר - וצפויה להמשיך להימצא בעתיד - במעקב רצוף אצל המומחה הרפואי לגבי אותה בעייה, לא היה המומחה הרפואי רשאי ליתן חוות דעת המיועדת לסכל את תביעתה של התובעת: להלן החלטה הנושא פסילת מומחה מטעם הנתבעים בגלל שטיפל בתובע בעבר: החלטה בפניי בקשה להוצאת חוות הדעת של ד"ר צילינסקי מתיק בית המשפט. הבקשה בדין יסודה. המבקשת הגישה תביעה בנזיקין בשל רשלנות רפואית. התביעה נסמכת בין היתר על חוות דעת רפואית של מומחה לכירורגיה פלסטית (ד"ר טוכמן). הנתבעים 1, 2 ו-4 (להלן - "הנתבעים"), שלושתם רופאים, הגישו מספר חוות דעת רפואיות, בהן חוות דעת בתחום הכירורגיה הפלסטית מאת ד"ר צילינסקי. ד"ר צילינסקי נתן את חוות הדעת מטעם הנתבעים, חרף דבריו בפתח חוות הדעת כי התובעת "הינה מטופלת ותיקה שלי שבריאותה הכללית והנפשית הן לנגד עיני", וחרף דבריו לקראת סוף חוות הדעת כי התובעת "הגיעה למרפאתי ב-22.8.04... בתאריך 2.11.04 הוסר הנגע בשוליים נקיים ב-4 שלבי מוהז... החולה נבדקה במרפאתי במרווחים קצרים תחילה ובהמשך כל חצי שנה". בנסיבות אלה, בהן התובעת טופלה ונותחה על ידי ד"ר צילינסקי בגין אותה בעייה רפואית אשר עליה סבה התביעה, ובהן התובעת מצויה זה זמן ניכר - וצפויה להמשיך להימצא בעתיד - במעקב רצוף אצל ד"ר צילינסקי לגבי אותה בעייה, לא היה ד"ר צילינסקי רשאי ליתן חוות דעת המיועדת לסכל את תביעתה של התובעת. כך במיוחד כאשר הדבר נעשה מבלי ליידע את התובעת על פניית הנתבעים אל ד"ר צילינסקי, וכאשר חוות הדעת מסתמכת בין היתר על עובדות הנוגעות לטיפול שניתן לתובעת על ידי ד"ר צילינסקי עצמו ועל מידע שהתברר לד"ר צילינסקי תוך כדי הטיפול בתובעת. לא כל שכן כאשר אחד מהרופאים הנתבעים אשר חוות הדעת של ד"ר צילינסקי מנקה אותו מאחריות לנזקי התובעת - הנתבע 2 (ד"ר אלקלעי) - הוא זה שהפנה את התובעת לטיפול בתשלום אצל ד"ר צילינסקי. הגשת חוות דעת בנסיבות המתוארות על ידי ד"ר צילינסקי מנוגדת לנייר העמדה של לשכת האתיקה בהסתדרות הרפואית בישראל מחודש דצמבר 2004, לפיו "ככלל לא יפעל רופא נגד מי שנמצא בטיפולו ולא יעשה שימוש לרעה במידע הרפואי הנמצא ברשותו", וכפועל יוצא לא יערוך חוות דעת העלולה לפגוע במטופל שלו, אלא אם כן חוייב לעשות כן על ידי בית המשפט. השימוש במידע שהגיע אל ד"ר צילינסקי במהלך טיפולו בתובעת אף נוגד את החיסיון הרפואי לפי סעיף 49 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971. אין מקום לייחס לתובעת כוונה, במסגרת חתימתה על כתב הוויתור על סודיות רפואית, להחיל ויתור זה על מהלך כה בלתי-צפוי ובלתי-מקובל, המנוגד כאמור גם להוראות האתיקה, של שימוש במידע שהגיע לרופא תוך כדי טיפולו בתובעת לשם מתן חוות דעת נגד תביעתה, לבקשת יריבה במשפט. לפיכך, ובתוקף שיקול הדעת של בית המשפט לפי סעיף 20 לפקודה לסרב לקבל חוות דעת רפואית כל אימת שטמון בהגשתה בעיניו "חשש לעיוות דין", ראיתי לנכון להימנע מלקבל את חוות הדעת. ראו בש"א (י-ם) 7414/04 סאסי נ' מן (החלטה מיום 2.1.05); ת.א. (י-ם) 6424/04 אהרון נ' שירותי בריאות כללית (פסק דין מיום 30.10.07, פסקאות 81 עד 96). אינני מקבל את טענת הנתבעים לפיה קיימים במקרה דנן טעמים מיוחדים להתרת הגשת חוות הדעת של ד"ר צילינסקי, הנעוצים בכך שתחום ניתוחי המוהז הנו תחום רפואי ייחודי ומצומצם, כאשר ד"ר צילינסקי הנו המומחה הגדול ביותר בארץ בתחום, וכאשר פרט לד"ר צילינסקי ולנתבע 2 מצוי בישראל רופא שלישי בלבד שהוכר בארצות הברית כמומחה לניתוחי מוהז (אם כי מוסכם שקיימים מנתחי מוהז נוספים בישראל שלא עברו את ההכשרה בארצות הברית). ראשית, לא נטען בתגובת הנתבעים (שאינה נתמכת בתצהיר כך שמן הדין היה לראות את העובדות הנטענות בה כבלתי-מוכחות כלל) כי בוצעה פנייה מטעמם אל אותו רופא שלישי על מנת שייתן חוות דעת לבית המשפט. שנית, נדירותו של התחום הרפואי וההיצע הקטן של מומחים בתחום עשויים להוות שיקול להתרת חריגה מהכלל האוסר מתן חוות דעת על ידי רופא נגד תביעת מטופלו, רק כאשר מצטרפים אל אותם נתונים שיקולים נוספים המצביעים על כך שהמפגש בין הרופא לבין המטופל היה מוגבל לאירוע נקודתי ומרוחק בזמן, באופן שאינו עולה כדי טיפול במובנו המלא והמקובל (כפי שהיה בבש"א (י-ם) 6398/07 לוינגר נ' פורט, מיום 11.11.07). לא כן במקרה שבפנינו בו מדובר ברופא שניתח את המטופלת אשר נגד תביעתה הוגשה חוות דעתו, ואשר המטופלת מצויה תחת מעקבו ברציפות זה כארבע שנים וצפויה להמשיך את המעקב בעתיד. התוצאה היא אפוא שחוות דעתו של ד"ר צילינסקי אינה מתקבלת כראיה בתיק. הנתבעים רשאים להגיש תוך 45 יום (הפגרה במנין הימים) חוות דעת חלופית לחוות דעת זו. פסילת מומחהמומחה