להלן החלטה בבקשת עיון ברשומות רפואיות: החלטה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת חנה לפין-הראל) מיום 2.1.2008, בה נקבע כי תרשומות שערך המשיב 1 הן חסויות ונדחתה בקשת המבקשת לעיין בהן. 1. המבקשת הגישה נגד המשיבים תביעה לפיצויים בעילה של רשלנות רפואית בגין טיפול כירורגי-פלסטי, שכלל מספר ניתוחים שבוצעו על ידי המשיב 1 (להלן: "המשיב"). המבקשת צירפה לתביעתה חוות דעת רפואית והמשיבים הגישו חוות דעת רפואית נגדית מטעמם. מעיון בחוות הדעת מטעם המשיבים עולה, כי המומחה מטעמם הסתמך בין היתר, על דברים שנמסרו לו על ידי המשיב. המבקשת עתרה להורות למשיבים לאפשר לה לעיין במסמכים שעמדו בפני המומחה מטעמם, לרבות התרשומות שערך לגבי דברים שנמסרו לו על ידי המשיב, שעליהן הסתמך בחוות דעתו שם כתב "לפי המנתח...". המשיבים התנגדו לבקשה לחשיפת התרשומות, בטענה שהתרשומות חסויות, בהיותן מסמכים שהוכנו לצורך ולקראת הליך משפטי (להלן: "התרשומות"). על כך השיבה המבקשת, בהסתמך על רע"א 4385/04 פרוך נ' בית חולים מקאסד (ניתן ביום 21.8.2007) (להלן: "הלכת פרוך"), כי משהועברו התרשומות לידי צד ג' אין טענת החסיון יכולה עוד לעמוד. 2. בית משפט קיים דיון בבקשה ואף עיין בתרשומות מכוח סמכותו לפי תקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984. בהחלטתו, דחה בית המשפט את בקשת המבקשת וקיבל את טענת המשיבים, כי מדובר בתרשומות שהוכנו לצורך ולקראת הליך משפטי ולכן הן חסויות. 3. על החלטה זו נסבה הבקשה שבפני. בבקשה נסמכה המבקשת, בין היתר, על הלכת פרוך וטענה כי משהוציאו המשיבים את התרשומות מהמעגל הפנימי שבינם לבין באי כוחם למומחה, והמומחה אזכר את גרסת המשיב בחוות דעתו, הדברים מהווים חלק מהתשתית של חוות הדעת ואינם נהנים מחסיון. לטענת המבקשת, אין בעל דין רשאי לבחור להציג כראיה חלקים הנוחים לו ממסמך ולחסות מאותו מסמך חלקים אחרים. עוד טענו המבקשים כי החלטתו של בית משפט קמא הייתה לקונית ולא נומקה כדבעי. המשיבים טענו לדחיית הבקשה ממספר טעמים. ראשית, התרשומות הן התייחסות בכתב של המשיב שהופנתה אל בא כוחו בנוגע לתביעה ולדרך ההתמודדות עמה. התרשומות היו תחליף לפגישה פנים אל פנים, עקב שהותו של המשיב בחו"ל באותה עת, בבחינת "תמליל" השיחה בין עורך דין ללקוחו. בנסיבות אלו, המסמכים נהנים מחסיון עו"ד-לקוח וכן מחסיון של מסמכים שהוכנו לקראת משפט. שנית, בקשתה של המבקשת היא בבחינת מסע דיג שמטרתו המוצהרת לבחון אפשרות של הגשת חוות דעת משלימה. אלא שבשלב זה כבר הוגשו חוות דעת משלימות על ידי הצדדים והם ממתינים לחוות הדעת של מומחה בית המשפט, ומטעם זה הבקשה מתייתרת. המשיבים אבחנו את המקרה דנן מזה שנדון בפרשת פרוך, שם הסתמך המומחה על מכתב הנתבע-בית החולים מקאסד וביסס את ממצאיו בין היתר על אמירות כלליות שבו בענייני מדיניות. זאת, להבדיל מהסתמכות על נתונים עובדתיים גרידא כבמקרה שלנו. יתרה מזו, המשיבים טענו כי בהלכת פרוך בית המשפט העליון לא הסיר את החסיון של המסמך, אלא החזיר את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שישקול אם ניתן למצוא דרך למזער את הפגיעה בחסיון, כגון שינוי חוות הדעת באופן שלא תתבסס על ענייני המדיניות הכלולים במסמך. 4. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתרשומות שצורפו לפי הנחייתי לעיון בית המשפט, ומכוח סמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. 5. בחוות הדעת שערך המומחה מטעם המשיבים, נכתב מספר פעמים כי לדברי המשיב, התובעת הייתה זקוקה לניתוח מסוג מסויים, או שהשינוי בעקבות הניתוח נגרם בשל סיבה זו או אחרת. הדברים אינם חורגים מכל חוות דעת רגילה, בה מומחה מטעם נתבע ברשלנות רפואית, מציג את גרסתו של הנתבע, ותמהני על מה ולמה נזעקה המבקשת. על מנת להפיס דעתה של המבקשת, אציין כי מעיון בתרשומות עולה שמדובר למעשה במכתב בכתב יד, ששלח המשיב לבא כוחו, ובו התייחס לטענות המבקשת כלפיו ולחוות דעת המומחה מטעמה. על פניו מדובר במסמך "קלאסי" החוסה לכאורה תחת החסיון הסטטוטורי של עורך דין-לקוח כאמור בסעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין וסעיף 48 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971. ככלל, חסיון עורך דין - לקוח הוא חסיון מוחלט לטובת הלקוח, ומטרתו להבטיח כי הלקוח יוכל למסור לעורך הדין את כל המידע שברשותו מבלי לחשוש שמידע זה יגיע לאחרים - הלכת פרוך לעיל; רע"א 5806/07 עיזבון המנוח נמירובסקי מיכאל ז"ל נ' שימקו (ניתן ביום 13.6.2007); רע"א 3694/06 חביב נ' הלה הנדסה ואדריכלות בע"מ (ניתן ביום 13.8.2006); רע"א 10732/04 האלשטוק נ' בנק הפועלים פ"ד נט(3) 283 (2004) והאסמכתאות שם. 6. בעניין פרוך נאמר "בשכל הישר אין להלום, כי מסמך יהא חלק מתשתיתה של חוות דעת רפואית המהוה עיקר עמדתו של בעל הדין במשפט, אך העניינים הרלבנטיים שבו לא יגולו לבעל הדין שכנגד, שעה שלא נותרו במעגל הפנימי בין יוצר המסמך לעורך הדין...". יכול הטוען לטעון כי די בכך שהתרשומת הועברה אל המומחה, ולא נותרה ב"ממעגל הפנימי" של המשיב ובאי כוחו, כדי להסיר הימנה את החסיון, או כדי להסיק ויתור של המשיב על החסיון. איני סבור כך, נוכח נוסחו של סעיף 48 לפקודת הראיות לפיו החסיון חל על " דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך-דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח...". דהיינו, העובדה שהמסמך יצא מעורך הדין אל צד שלישי, אינה מבטלת מיניה וביה את החסיון המוחלט ביחסי עו"ד-לקוח, מקום בו יש לראות את הצד השלישי כשלוח של הלקוח. ובמקרה דנן, התרשומת נשלחה אל המומחה מטעמו של המשיב. את הדברים שנאמרו בעניין פרוך יש לפרש בהקשר הספציפי של המקרה, שם הגיע המומחה למסקנה אליה הגיע, בין היתר, בהסתמך על מכתבו של הנתבע-בית החולים, בדבר מדיניות בית החולים לגבי עוברים שנולדו כבלתי בשלים. דהיינו, בחוות דעתו של המומחה כבר נחשף טפח של המסמך לגביו נטען לחסיון. לא כך במקרה דנן, שהתרשומת נשלחה אל עורך הדין, שהעביר אותה אל המומחה, כאשר הדברים הועלו על הכתב מאחר שהמשיב שהה בחו"ל. במצב דברים זה, ראוי להחיל על הדברים חסיון עו"ד-לקוח. 5. אך גם אם טעינו במסקנתנו, התרשומת נשוא דיוננו ממילא נהנית מחסיון של מסמכים שהוכנו לקראת משפט, חסיון החל גם על חומר שהוכן על-ידי אדם שלישי לבקשת עורך-דין או לקוחו בקשר עם משפט שהוגש או שהיה בגדר דבר צפוי - ראה, לדוגמה, ע"א 632/77 יוסף מוסקונה עו"ד נ. גדעון מאור, פ"ד לב(2) 321 (1978) והאסמכתאות שם. חסיון מסמכים שהוכנו לקראת משפט זה יש לבחון לאור מבחן המטרה הדומיננטית שנקבע ברע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' גלעד פ"ד מט(2) 516 (1995). ליישום מבחן זה בפסיקה ראה ע"א 8221/05 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שירותי בריאות כללית (ניתן ביום 15.11.2005); רע"א 5806/06 עיזבון המנוח נמירובסקי נ' שימקו (ניתן ביום 19.6.2007); רע"א 5756/06 אליהו חברה לביטוח נ' פי.אד בע"מ (ניתן ביום 21.1.2007); רע"א 2498/07 מקורות חברת מים בע"מ נ' בר (ניתן ביום 27.6.2007); רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שירי (ניתן ביום 27.6.2006). כאמור, עיינתי בתרשומת, ונחה דעתי כי ענייננו במסמך מובהק שהוכן לקראת משפט תלוי ועומד, ואך ורק לקראת המשפט, מכתב שנשלח על ידי המשיב ובו התייחסות לתביעה ולחוות הדעת מטעם התביעה. ברע"א 5806/06 הנ"ל, דן בית המשפט בהבחנה בין חסיון עו"ד לקוח לבין חסיון מסמכים שהוכנו לקראת משפט, ואומר, כבדרך אגב כי החסיון האחרון הוא יחסי ולא מוחלט (הדגשה שלי - י.ע.): "ואכן, נראה כי חרף הזיקה שבין החיסיון הסטטוטורי על יחסי עורך-דין - לקוח לבין החיסיון ההלכתי על מסמכים שהוכנו לקראת משפט, אין זהות בין השניים (עניין שירי הנ"ל). החיסיון ההלכתי על מסמכים שהוכנו לקראת משפט הוא יחסי - בשונה מהאופי המוחלט של חיסיון הסטטוטורי על יחסי עורך-דין - לקוח. כמו כן, תחום התפרסותו של החיסיון ההלכתי הוא רחב יותר, והוא חל על מסמכים שמבחינת מהותם וזהות יוצרם, אינם נכללים בחיסיון שבסעיף 48 לפקודה" דומני כי לא זו הדעה המקובלת. כך, בע"א 407/72 גואנשיר נ' חברת החשמל, פ"ד כט(1) 169, שהוא פסק הדין המנחה בנושא חסיון מסמכים שהוכנו לקראת משפט אומר השופט זוסמן (הדגשה שלי - י.ע.) : "מקום שאדם הוצרך לתבוע או להתגונן מפני תביעה, מן ההכרח הוא לאפשר לו לאסוף באין מפריע את החומר הדרוש לשם ניהול המשפט ולהביאו בפני פרקליטו, ללא חשש שדבריו יתגלו ליריבו. מטעם זה, כדי לא להגביל אדם באכיפת זכותו או בהגנתו, מכיר הדין בחסיון מוחלט של מסמכים שהוכנו לצורך המשפט, כשהליכים משפטיים היו תלויים ועומדים או אפילו רק צפויים. שאם לא תאמר כן, ותחשוף הכנתו של משפט לעינו הפקוחה של בעל-דין יריב, תקופח זכותו של בעל-דין לתבוע או להתגונן כראוי. כללו של דבר: חסיון של מסמך שנולד לצורך הליכים משפטיים דוחה זכותו של בעל-דין שכנגד לגילוי תכנו של המסמך ולעיין בו" וראה גם א. שטיין "חסיון בנק לקוח בדיני הראיות" משפטים כה, (תשנ"ה) 45 בעמ' 52. 6. לאור האמור לעיל, הערעור נדחה. המבקשת תשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בגין הבקשה בסך 3,000 ₪ כולל מע"מ. הפקדון שהופקד על ידי המבקשת יועבר למשיבים על חשבון שכר הטרחה. רפואהמסמכיםרשומה רפואית