משכורת 80% משרה לפנינו תביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבעת לקבלת פסק דין הצהרתי לגבי זכויות שונות המגיעות לה, לטענתה, בגין עבודתה בנתבעת. העובדות לענייננו וטענות הצדדים: התובעת מועסקת כעובדת סוציאלית במחלקת הרווחה בנתבעת, החל מחודש מאי 98 ועד היום. לטענת התובעת, החל מחודש מאי 2002 החלה לעבוד כעובדת סוציאלית לנערות במצוקה. לטענת הנתבעת, לא חל כל שינוי בעבודתה של התובעת והיא המשיכה לעבוד כעובדת סוציאלית כוללנית. אין חולק כי החל מחודש מאי 2002 עבדה התובעת בהיקף משרה של 55%, והחל מחודש יולי 2004 עבדה בהיקף משרה של 75%. התובעת טענה כי עבור תפקידה כעובדת סוציאלית של נערות במצוקה, היא זכאית לתוספת תשלום בסך 20% בהתאם להיקף משרה של 75%, וזאת החל מחודש יולי 2004. לטענתה, למרות המעבר להיקף משרה של 75%, ממשיכה הנתבעת לשלם את התוספת הנ"ל לפי היקף משרה של 55%. על כן, עתרה התובעת לסעד הצהרתי לפיו היא זכאית לתוספת בסך 20% בהתאם להיקף משרה של 75% ועל הנתבעת לשלם לה את ההפרש בין התוספת ששולמה לה החל מ-7/04 לבין התוספת לה היא זכאית. עוד טענה התובעת כי החל מחודש אפריל 2004 הפחיתה הנתבעת שלא כדין 5% משכרה. לטענתה, התוספת בשיעור 5% (כך ששכרה המחושב עמד על 80% במקום 75%) שולמה לה בהתאם להסכמים הקיבוציים המסדירים את תנאי העסקתה והפחתת תוספת זו, החל מחודש אפריל 2004, הינה בניגוד להסכמים אלה. על כן, עתרה התובעת לסעד הצהרתי לפיו היא זכאית לשכר לפי 80% משרה ועל הנתבעת להשלים לה את התוספת הזו שלא שולמה לה החל מחודש אפריל 2004. כן עתרה התובעת לסעד הצהרתי לפיו היא זכאית לקצובת נסיעה החל מחודש מרץ 2004, שכן, לטענתה, החל מתאריך זה הפסיקה הנתבעת לשלם לה רכיב זה. עוד עתרה התובעת לסעד הצהרתי לפיו היא זכאית לרכיבים שונים שיפורטו להלן וביניהם, החזר הוצאות נסיעה בגין נסיעות בתפקיד, נקודת גמול השתלמות נוספת החל מחודש פברואר 2004, הפרשה של 5% מרכיבי השכר הלא פנסיונים לקופת גמל עו"ס, הפרשה לקופת גמל גדיש, רמת גמול תפקיד ט-ז, והחזר ניכוי שלא כדין משכרה בחודש 12/04 שנבע מהפחתה חד צדדית של שעות עבודתה בחודש זה. מנגד, לעניין התוספת בשיעור 20%, טענה הנתבעת כי התובעת לא צירפה כל מכתב מינוי לפיו היא שימשה כביכול כעובדת סוציאלית לנערות במצוקה. לטענתה, התובעת לא שימשה כ"רכזת נושא" אלא כעובדת סוציאלית כוללנית וככזו אינה זכאית כלל לתוספת של 20%. על כן, לטענתה, התוספת שקיבלה התובעת שולמה לה בכלל בטעות ומשכך ברור כי יש לדחות את טענתה כי שולמה לה תוספת חלקית. לעניין התוספת בשיעור 5% שהפסיקה לשלמה לתובעת החל מחודש אפריל 2004, טענה הנתבעת כי תוספת זו אינה אלא הטבה שניתנה שלא כדין והיא נעדרת כל בסיס ועל כן הופסק תשלום זה לכלל העובדים הסוציאליים בנתבעת. הנתבעת הוסיפה וטענה כי הפחתה זו נעשתה במסגרת תכנית הבראה אשר נחתמה ואושרה ע"י ועד העובדים המקומי, הסתדרות המרחב ומרכז השלטון המקומי והסתדרות הפקידים, ובהסכמה מלאה של איגוד העובדים הסוציאליים. לטענתה, ביטול התוספת נעשה בהתאם להסכמים הקיבוציים בין הצדדים. לעניין קצובת נסיעה, טענה הנתבעת כי התובעת לא הוכיחה כי נסעה לפחות שתי תחנות אוטובוס מביתה אל עבודתה. לטענתה, התובעת גרה בקרבת מקום העבודה (פחות מתחנת אוטובוס אחת ממקום העבודה) ועל כן לא זכאית לקצובת נסיעה. דיון והכרעה: התובעת העידה בעצמה; מטעם הנתבעת העיד מר ויאם זמירו, מנכ"ל הנתבעת (להלן: "מר זמירו"). בתיק הוגשה עמדת הממונה על השכר באוצר (להלן: "הממונה") באשר לרכיבי התביעה שבמחלוקת וב"כ המדינה התייצבה לישיבת ההוכחות. ההסכמים הקיבוציים הרלוונטיים להכרעה: אין חולק כי על ענייננו חל ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר דירוג העובדים הסוציאליים מיום 22.1.79, שמספרו בפנקס ההסכמים הקיבוציים 141/79 ונחתם בין איגוד העובדים הסוציאליים מצד העובדים, ומצד המעסיקים ע"י ממשלת ישראל, מרכז השלטון המקומי בישראל בשמו ובשם כל הרשויות המקומיות למעט שלוש הערים הגדולות; שלוש הערים הגדולות; הסוכנות היהודית לישראל;המוסדות להשכלה גבוהה (להלן: "ההסכם הקיבוצי"). הצדדים גם הסתמכו על "אוגדן תנאי שירות של עובדים ברשויות המקומיות" (להלן: "אוגדן תנאי השרות") המהווה ריכוז של הוראות מעודכנות, אך אינו מקור משפטי מחייב בפני עצמו. בנוסף להסכם הקיבוצי, חלה על הצדדים חוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות בישראל (להלן: "חוקת העבודה"). תוספת 20% עבור עו"ס נערות במצוקה: התובעת טענה כאמור כי עבור תפקידה כעובדת סוציאלית של נערות במצוקה, היא זכאית לתוספת תשלום בסך 20% בהתאם להיקף משרה של 75%, וזאת החל מחודש יולי 2004. מנגד, הנתבעת טענה כי התובעת כלל לא שימשה כעובדת סוציאלית לנערות במצוקה החל מחודש מאי 2002, ולא הביאה כל הוכחה לכך. לטענתה, התובעת לא שימשה כ"רכזת נושא" אלא כעובדת סוציאלית כוללנית וככזו אינה זכאית כלל לתוספת של 20%. על כן, לטענתה, התוספת שקיבלה התובעת שולמה לה בכלל בטעות ומשכך ברור כי יש לדחות את טענתה כי שולמה לה תוספת חלקית. סעיף 23 להסכם הקיבוצי קובע כדלקמן: "עובדי חבורת רחוב ועובדים בטיפול בנערה במצוקה יהיו זכאים לגמול מיוחד בשיעור שיקבע לעובדי החינוך המשלים". בהתאם להסכם הקיבוצי הכללי (1974/7016) שנחתם בין ממשלת ישראל ומרכז השלטון המקומי ובין הסתדרות ארגון מדריכי החינוך המשלים, נקבע בסעיף 6 ה' כדלקמן: "מדריך לחבורות נוער יקבל את שכרו לפי דרגתו בתוספת של 20% עבור מאמץ מיוחד הנובע מאופי עבודתו, שתשולם לו כל עוד הוא מועסק כאמור". בהתאם להוראות אלה, נקבע באוגדן תנאי השירות (סעיף 9.1.5 : עובדים סוציאליים- תנאי עבודה ושכר- סעיף 11 להערות) כי: "עובדים סוציאליים ב"קידום נוער" (חבורות רחוב, נערה במצוקה) זכאים לתוספת של 20% מהשכר המשולב כפיצוי על שעות עבודה לא סדירות". לדידנו, התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי תיאור תפקידה היה כעובדת סוציאלית נוער ונערה במצוקה. בהתאם לפלט משרד הרווחה שהוגש לתיק (ת/3) מצוין "ברחל ביתך הקטנה" כי תפקידה של התובעת היה עו"ס נערה במצוקה. לעניין זה לא מצאנו לקבל את עדותו של מר זמירו שניסה לסתור את האמור בפלט זה בטענה כי מדובר במסמך פנימי בין הנתבעת למשרד הרווחה ושמדובר רק ב-"סוג של התחשבנות", כדבריו, בין הנתבעת למחלקת הרווחה (עמ' 15-16 לפרוטוקול). לעניין זה, נציין גם את עמדת הממונה שקבע כי התובעת מוגדרת כעו"ס נערות במצוקה ולפיכך, לפי עמדתו, אין מניעה לשלם לה תוספת בשיעור 20% בהתאם להיקף משרתה. נוסיף, כי טענת הנתבעת, לפיה התוספת של 20% שולמה לתובעת לאור רישומה בטעות כ"רכזת מקצוע", או "כרכזת נושא", כלל אינה ברורה. בהתאם להסכם הקיבוצי ולאוגדן היונק ממנו, נקבע כי עובד סוציאלי המשמש בתפקיד "מרכז נושא", נמצא במתח הדרגות שבין ו- ח. תלושי שכרה של התובעת שהומצאו לתיק מעידים בבירור כי שכרה שולם לה בהתאם לדרגה ט'. קרי, התובעת מעולם לא הייתה בתפקיד "מרכזת נושא". לכן, ברור כי ככל ששולמה לתובעת תוספת 20%, הרי שזו לא נבעה מהיותה של התובעת "מרכזת נושא". תוספת זו שולמה לתובעת לאור היותה עו"ס נער ונערה במצוקה והעובדה שרכיב זה הוגדר בתלוש המשכורת כ"גמול ריכוז מקצוע" לא משנה את מסקנה זו. לאור האמור לעיל, הרי שהתובעת זכאית לתוספת של 20% מהשכר המשולב, בהתאם להיקף משרה של 75%, וזאת החל מחודש יולי 2004. התובעת, כאמור, טענה כי הנתבעת ממשיכה לשלם לה את התוספת הנ"ל לפי היקף משרה של 55%, למרות שעברה להיקף משרה של 75%. מתלושי השכר החלקיים שהומצאו ע"י התובעת לתיק, אכן עולה כי אומנם מופיעה התוספת של 20%, אך שווי התוספת הוא לפי היקף משרה של 55% ולא לפי היקף משרה של 75%. כך לדוגמא בחודש 12/04 הייתה זכאית התובעת ל- 557.343 ₪ (20% מ- 75% מהשכר המשולב), אך קיבלה רק 407.3 ₪ (20% מ-55% מהשכר המשולב). קרי, גם לאחר שעברה התובעת לעבוד בהיקף משרה של 75%, המשיכה הנתבעת לשלם לה את אותה תוספת שקיבלה עת עבדה ב-55% אחוז משרה. לאור האמור, אנו קובעים כי התובעת זכאית לתוספת של 20% מהשכר המשולב, בהתאם להיקף משרה של 75%, החל מחודש 7/04 ועד בכלל (כל עוד היא עובדת באותה מתכונת עבודה). על הנתבעת לשלם לתובעת את ההפרש בין התוספת החלקית ששולמה לה החל מחודש 7/04, לבין התוספת לה היא כאמור זכאית. נציין, כי מתלושי השכר שהומצאו לתיק בגין חודשים מרץ ואפריל 2004, עולה כי כבר בחודשים אלה עבדה התובעת ב-75% משרה, אך לא ניתן לפסוק לטובת התובעת מעבר למה שדרשה בכתב התביעה. תוספת 5% משרה: התובעת טענה כי החל מחודש אפריל 2004 הפחיתה הנתבעת שלא כדין 5% משכרה. לטענתה, התוספת בשיעור 5% (כך ששכרה המחושב עמד על 80% במקום 75%) שולמה לה בהתאם להסכמים הקיבוציים המסדירים את תנאי העסקתה והפחתת תוספת זו החל מחודש אפריל 2004 הינה בניגוד להסכמים אלה. הנתבעת טענה כי תוספת זו אינה אלא הטבה שניתנה שלא כדין והיא נעדרת כל בסיס ועל כן הופסק תשלום זה לכלל העובדים הסוציאליים בנתבעת. בנוסף, טענה הנתבעת כי הפחתה זו נעשתה במסגרת תכנית הבראה אשר נחתמה ואושרה ע"י איגוד העובדים הסוציאליים. סעיף 27.3 לחוקת העבודה קובע כדלקמן: "עובד רשות מקומית המועסק כדרישת הרשות המקומית במשרה חלקית, והרשות אינה יכולה להעסיקו במשרה מלאה, ואשר אינו עובד בעבודה אחרת המשלימה את עבודתו, זכאי לשכר מוגדל מעבר לחלקיות משרתו בפועל, ויעבוד בפועל את מספר השעות השבועיות על פי הפירוט בטבלה..". בטבלה זו נקבע כי עובד העובד בחלקיות משרה של 75% (32 שעות שבועיות), יקבל תוספת בשיעור 5%, כך שהשכר יגיע ל-80% משרה. אין חולק כי תוספת זו שולמה לתובעת ולשאר העובדים הסוציאליים המועסקים בנתבעת, עד לחודש 4/04. החל מחודש אפריל 2004 הפסיקה הנתבעת, באופן חד צדדי, לשלם את התוספת הנ"ל. על כן, בניגוד לחודש מרץ 2004 בו קיבלה התובעת משכורת על פי 80% משרה, בחודש אפריל 2004 קיבלה משכורת על פי 75% משרה (כפי שמעידים תלושי השכר לחודשים אלה). ראשית, לעניין טענת הנתבעת לפיה תוספת זו הינה הטבה שלא כדין ונעדרת בסיס חוקי, הרי שיש לדחותה על הסף. כאמור תוספת זו ניתנה בהתאם לחוקת העבודה ואין לקבל טענה תמוהה זו. עם זאת, יש לדון בטענתה החלופית של הנתבעת, לפיה הפחתה זו נעשתה במסגרת תכנית הבראה מוסכמת. הממונה על השכר צירף לעמדתו הסכם קיבוצי מיוחד מיום 3.4.05 (להלן: "הסכם קיבוצי מיוחד") אליו צורף "נספח תכנית הבראה", בו מופיע כי הארגון היציג של העובדים הסוציאליים: "מסכימים שהנתבעת תקצץ את התקנים הלא מתוקצבים, דהיינו צמצום של 1.35 תקן". גם בסעיף ב' לנספח תכנית ההבראה, מצוין כי על מנהל המחלקה להתאים את המבנה הארגוני בהתאם לדרישה לצמצום תקן של 1.35 שהוא ביתר. נספח נוסף שצורף להסכם הקיבוצי המיוחד, הוא מכתב לוואי, נושא תאריך זהה להסכם הקיבוצי המיוחד, בו מצוין כדלקמן: "מנכ"ל העיר קלנסווה זמירו ויאם כל עובדי מחלקת הרווחה בעיר קלנסווה נציג האיגוד המקצועי סעיד כב האישבו ויסכמו את נושא 5% אשר קוזזו מהעובדים הסוציאליים, כאשר החלופה באם לא יסוכם עניין הורדת ה-5%, העירייה תהיה זכאית לפטר חצי תקן ממכסת מחלקת הרווחה". אם כן, טענת הנתבעת, לפיה ניכוי ה-5% מעוגן בתכנית הבראה מוסכמת עם הארגון היציג של העובדים הסוציאליים, נסמכת למעשה על מכתב הלוואי הנ"ל. לאור העובדה שבמועד חתימת ההסכם הקיבוצי המיוחד (ומכתב הלוואי), כבר לא שולמה אותה תוספת לעובדים הסוציאליים במחלקת הרווחה, הרי שניתן להבין מהסעיף הנ"ל כי הפחתה זו עומדת על כנה, כאשר באם לא יסוכם לבסוף עניין זה, תהא רשאית הנתבעת לפטר חצי תקן נוסף ממחלקת הרווחה. ראה לעניין זה גם דברי כב' השופטת מאירי באשר למכתב הלוואי הנ"ל ב- עב 9229/05 גבארה מיסלון נ' עיריית קלאנסוה, מיום 31.10.07: "והדברים מפורשים וברורים. ההפחתה על כנה, אף כי טעונה 'סיכום'' בין הצדדים- שאם לא יסוכם, החלופה היא פיטורין"". אין חולק כי לאחר החתימה על מסמך הלוואי, לא נעשה כל שינוי ב"סטטוס קוו" זה- מחד, לא סוכם סופית עניין ההפחתה ומאידך, לא פיטרה הנתבעת חצי תקן נוסף ממכסת מחלקת הרווחה. לדידנו, לאור העובדה שבמועד החתימה על מסמך הלוואי, ההפחתה נשארה על כנה וכאמור לא סוכם על ביטולה, הרי שלא הייתה מניעה מצד הנתבעת להמשיך בהפחתה זו, כל עוד לא סוכם אחרת עם הארגון היציג של העובדים הסוציאליים. עם זאת, כפי שנפרט להלן, ביום 1.1.08 השתנו הנסיבות הנ"ל. ב"כ התובע המציא לתיק בית הדין פסק בוררין מס' 41/07 (ת/6), בין איגוד העובדים המקצועיים לבין מרכז השלטון המקומי, בעניין המחלוקת לגבי התוספת הנ"ל של 5%. פסק הבוררין עסק ב-3 עו"ס העובדות בנתבעת באותו היקף עבודה של התובעת (75%). בפסק הבוררין סקרה הבוררת את הרקע למחלוקת זו, הקשורה קשר ישיר למכתב הלוואי מיום 3.4.05: "במסגרת תכנית ההבראה הוסכם בין העירייה לבין האיגוד המקצועי..כי 'אם לא יסוכם עניין הורדת ה-5%, העירייה תהא זכאית לפטר חצי תקן ממכסות מחלקת הרווחה'. בפועל, העירייה החלה לקצץ 5% מהשכר, פיצוי חלקיות משרה למרות התנגדות נמשכת של איגוד העובדים הסוציאליים. זאת ועוד, לטענת יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים 'בסיס ההורדה לא מבוסס על תכנית ההבראה אלא על מכתב מחודש אפריל 2004 לגבי חריגות בשכר', מכתבו של זמירו ריאם, מנכ"ל העירייה, המתייחס לפיצוי חלקיות המשרה כאל תוספת חריגה, הגם שפיצוי זה מעוגן בסעיף 27.3 לחוקת העבודה לעובדי השלטון המקומי. איגוד העובדים הסוציאליים מסכים כי במסגרת תכנית ההבראה יבוטל חצי תקן של עובד סוציאלי ויפוטר עובד סוציאלי עפ"י עקרון ה- LIFO 'אחרון נכנס ראשון יוצא'. 2 החלופות לביצוע תכנית ההבראה (פיטורים או קיצוץ בשכר) מקובלות על מרכז השלטון המקומי". בהחלטתה, קבעה הבוררת כדלקמן: "החל מתאריך 1.1.08 תחדל עיריית קלנסואה לקצץ 5%, פיצוי חלקיות משרה, משכרן של 3 העובדות הסוציאליות... החל מתאריך 1.1.08 תחל שוב עיריית קלנסואה לשלם ל-3 העובדות הסוציאליות שכר בשיעור של 80% ממשרה מלאה עבור 75% חלקיות משרתן. במסגרת תכנית ההבראה, תפטר עיריית קלנסואה עובדת סוציאלית בהיקף של חצי משרה. הפיטורים יכנסו לתוקף לא יאוחר מתאריך 1.1.08. הפיטורים ייעשו בהתאם לעקרון "אחרון נכנס, ראשון יוצא". אם כן, בפסק הבוררת נקבע כי בהתאם לאמור במכתב הלוואי להסכם הקיבוצי המיוחד, הנתבעת תפטר עד 1.1.08 עובדת סוציאלית בהיקף של חצי משרה והחל ממועד זה תפסיק לקזז את התוספת של 5% משכרן של שלוש העובדות. לאור זאת, הרי שאם פיטרה הנתבעת עובדת סוציאלית שעבדה בהיקף של חצי תקן, לא ייתכן שגם תמשיך לנכות 5% משכרן של שאר העובדות הסוציאליות שעובדות בנתבעת. זאת, שכן פעולה כזו היא בניגוד מוחלט לאמור במכתב הלוואי להסכם הקיבוצי המיוחד. מר זמירו אישר בעדותו כי הנתבעת אכן פיטרה עובדת סוציאלית שנה וחצי בטרם עדותו מיום 30.3.09 (עמ' 22 לפרוטוקול). קרי, תאריך הפיטורין הוא בדיוק מעט לפני התאריך המוסכם בפסק הבוררין - 1.1.08. בהמשך עדותו טען כי העובדת שפוטרה פרשה לבסוף מרצונה לאחר התערבות בית הדין (עמ' 22 לפרוטוקול). לאור זאת, הרי שאנו קובעים כי הנתבעת אכן פעלה בהתאם לפסק הבוררין ופיטרה עובדת סוציאלית לפני התאריך 1.1.08. נציין, כי איננו מקבלים את עדותו של מר זמירו כי מעולם לא ראה את פסק הבוררין הנ"ל ואת התנערותו מפסקי הבוררין של הועדות הפריטטיות (עמ' 19-20 לפרוטוקול). כאמור, הוכח כי הנתבעת אכן פעלה על פי האמור בפסק הבוררין. נוסיף לכך, כי ב"כ הנתבעת טען בדיון ההוכחות כי הוא יתייחס לפסק הבוררות בסיכומיו (עמ' 20 לפרוטוקול), אך בחר שלא לעשות כן. לאור האמור, הרי שבהתאם למכתב הלוואי, החל מיום 1.1.08 היה על הנתבעת לשוב ולשלם לתובעת את התוספת בשיעור 5%. זאת, שכן השתמשה בחלופה של פיטורין במחלקת הרווחה ועל כן ההפחתה אינה עומדת עוד על כנה. על כן, אנו קובעים כי התובעת זכאית לתוספת של 5% כך ששכרה יחושב לפי 80%, וזאת החל מיום 1.1.08 ועד בכלל (כל עוד היא עובדת באותה מתכונת עבודה). על הנתבעת להשלים לתובעת את התוספת הנ"ל שלא שולמה לה, החל מיום 1.1.08 ועד למועד בו תשוב ותשלם כנדרש. קצובת נסיעות: התובעת טענה כי היא זכאית לקצובת נסיעה החל מחודש מרץ 2004, שכן החל מתאריך זה הפסיקה הנתבעת לשלם לה רכיב זה. הנתבעת טענה כי התובעת לא הוכיחה כי נסעה לפחות שתי תחנות אוטובוס מביתה אל עבודתה. לטענתה, התובעת גרה בקרבת מקום העבודה (פחות מתחנת אוטובוס אחת ממקום העבודה) ועל כן לא זכאית לקצובת נסיעה. אין חולק למעשה כי הנתבעת הפסיקה לשלם לתובעת קצובת נסיעות החל מחודש מרץ 2004. סעיף 26.901 לחוקת העבודה שעניינו ב"החזרי נסיעות לעבודה" מתנה את הזכאות לתשלום הקצובה בהזקקות לתחבורה ציבורית וקובע כדלקמן: "הזכאים לקצובת הנסיעה: עובד, הזקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו, בין אם הוא משתמש בתחבורה ציבורית ובין אם הוא משתמש ברכב פרטי או אחר, זכאי לקבל קצובת נסיעה..". לעניין מבחן ההזקקות נקבע בפסק דינו של בית הדין הארצי בעניין עע 100/06 עיריית טירה נ' עבד אלרחמן קשוע, מיום 22.5.06, כי: "סבורים אנו כי אמת המידה המרכזית לצורך הקביעה האם התקיים 'מבחן ההזקקות' במקרה פלוני היא במרחק שבין מעונו של העובד למקום עבודתו. ככל שלא הוכח אחרת, חזקה על עובד המתגורר במרחק שאינו עולה על 500 מטרים ממקום עבודתו, שהוא מרחק הליכה סביר, שאינו זקוק לתחבורה ציבורית. אמת המידה שעניינה במרחק בין המען למקום העבודה, היא בבחינת 'כלי עזר' לבחינת הזקקותו של אדם לתחבורה ציבורית, ומטבע הדברים קיימים חריגים לחזקה זאת... .... יוטעם, כי מבחן ההזקקות לתחבורה ציבורית אינו מותנה בקיומה של תחבורה ציבורית פעילה בשטח שבין מעונו של העובד לבין מקום עבודתו. במקרה דנן הובהר כי לא הייתה תחבורה כזאת וככל שהמשיב היה מרים את נטל ההוכחה לעניין הזקקותו לתחבורה, לא היה בכך כדי לשלול את זכאותו לקצובת נסיעה. בדומה, המעסיק לא נדרש לבדוק האם העובד נסע לעבודה ברכבו, באוטובוס, באופניים או לעיתים צעד ברגליו. כל שנדרש לבחון הוא האם העובד זקוק לתחבורה ציבורית על פי אמות מידה אובייקטיביות של מרחק. מדובר אם כן במבחן רחב וגמיש..". בענייננו, התובעת העידה בחקירתה כי אין תחבורה ציבורית באזור מגוריה וכי בעלה מסיע אותה לעבודה (עמ' 11 לפרוטוקול). עדות זו לא נסתרה ע"י הנתבעת. נוסיף, כי גם הנתבעת למעשה כלל לא טענה כי המרחק בין מגוריה של התובעת למקום עבודתה הוא פחות מ-500 מטרים. מר זמירו העיד בחקירתו הוא כי אינו יודע מה המרחק (עמ' 24 לפרוטוקול). התובעת אף העידה כי מר זמירו ציין בפני הממונה כי התובעת גרה רחוק ממקום העבודה וזכאית לקצובת נסיעות (עמ' 11 לפרוטוקול). בסיכומיה, לא התייחסה הנתבעת כלל לעדות התובעת לעניין זה. לפיכך, אנו מקבלים את עדותה של התובעת וקובעים כי הוכיחה את הזקקותה לתחבורה לשם הגעה לעבודה. משמבחן ההזקקות מתקיים, הרי שהתובעת זכאית לתשלום קצובת נסיעה מכוח חוקת העבודה. לאור האמור, אנו קובעים כי התובעת זכאית לקצובת נסיעה החל מחודש מרץ 2004 ועד בכלל. על הנתבעת להשלים לתובעת את קצובת הנסיעה שלא שולמה לה, החל מחודש מרץ 2004 ועד למועד בו תשולם לה קצובת נסיעות כנדרש. שיעור הקצובה ייקבע בהתאם להוראות חוקת העבודה. החזר נסיעות בתפקיד: התובעת טענה כי בשל אופי תפקידה היא נזקקה לנסיעות רבות ותכופות במהלך עבודתה והנתבעת לא שילמה לה בגין כך. הנתבעת טענה בסיכומיה כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את ביצוע הנסיעות וככל שתעשה כן, הוצאות אלה ישולמו לה. בדיון ההוכחות, ביקש ב"כ התובעת להגיש אישורי מנהל אגף הרווחה לגבי ביצוע 3 נסיעות בתפקיד וכן רישומים ממחברת לגבי סדר יום עבודתן של העובדות הסוציאליות. בהחלטתנו במעמד הדיון קיבלנו את המסמכים הנ"ל (ת/1 ו-ת/2), תוך שניתנה לב"כ הנתבעת הזדמנות להודיע לבית הדין האם ברצונו להגיש מסמכים או להשלים עדות בעקבות הגשת המסמכים הנ"ל. הנתבעת הודיעה ביום 13.8.09 כי תתייחס למסמכים אלה במסגרת סיכומיה, אך בסיכומיה אין כל אזכור למסמכים אלה. באשר לרישומי המחברת שהוצגו ע"י התובעת (ת/2), התובעת העידה כי מדובר ברישומים של העובדות הסוציאליות המדווחות על יציאתן בתפקיד (עמ' 11 לפרוטוקול). אלא שלא ניתן ללמוד מרישומים אלה ממצא ודאי לעניין הוצאות הנסיעה בתפקיד שהוציאה התובעת. עם זאת, באשר ל-3 אישורי מנהל אגף הרווחה שהוגשו לתיק (ת/1 ) - נראה כי המדובר באישורים אותנטיים, בהם מופיע יעד הנסיעה והחזר הנסיעה המבוקש וחתימתו של מנהל אגף הרווחה. התובעת העידה לעניין זה (עמ' 11 לפרוטוקול): "המנהל חותם על האישורים האלה. המנהל מפנה את הבקשות שלנו לעירייה..". הנתבעת כאמור כל לא התייחסה למסמכים אלה ו/או לעדותה של התובעת לעניין זה ועל כן אנו מקבלים את עדותה כי המדובר בהוצאות נסיעה בתפקיד שאושרו ע"י מנהל אגף הרווחה. על כן, על הנתבעת לשלם לתובעת בגין שלוש הנסיעות הנ"ל. עבור נסיעה שבוצעה ביום 16.1.07 אושר לתובעת החזר נסיעות של 80 ₪. עבור נסיעה שבוצעה ביום 14.12.06 אושר לתובעת החזר נסיעות של 110 ₪. עבור נסיעה שבוצעה ביום 11.9.06 אושר לתובעת החזר נסיעות של 150 ₪. סה"כ זכאית התובעת להחזר נסיעות בתפקיד בסך 340 ₪. כאמור בהודעת הממונה ובסיכומי הנתבעת, ככל שתוכיח התובעת הוצאות נוספות שאושרו לה ע"י הגורמים הממונים, הרי שלא תהא מניעה לשלם לה בגינן. גמול השתלמות: התובעת צירפה לכתב תביעתה אישור של הועדה המשותפת לגמול השתלמות לעובדים הסוציאליים, לפיו היא זכאית לתוספת גמול השתלמות בשיעור 1.2% החל מיום 1.2.04, כך שסך הכל זכאית היא לארבע יחידות זכאות המזכות אותה בתוספת גמול בשיעור של 4.8%. מר זמירו העיד בחקירתו כי בהתאם לאישור הרשמי שהציגה התובעת, אכן היא זכאית לתוספת הנ"ל ואין כל מניעה שתקבל את התוספת רטרואקטיבית (עמ' 24 לפרוטוקול). יצוין, כי גם הממונה על השכר ציין בעמדתו כי אין מניעה לשלם לתובעת את גמול ההשתלמות בשיעור 4.8%. לאור האמור, התובעת זכאית לגמול השתלמות בשיעור 4.8%, החל מיום 1.2.04 ועד בכלל. על הנתבעת להשלים לתובעת את התוספת בשיעור 1.2% רטרואקטיבית החל מיום 1.2.04. קופת גמל עו"ס: התובעת טענה כי על הנתבעת היה להפריש לה 5% מרכיבי השכר הלא פנסיוניים לקופת גמל עו"ס אך הנתבעת לא עשתה זאת מעולם. הנתבעת טענה כי מופרשים לתובעת כספים אלה לקופת גמל "קרן אור". חובת הפרשה בגין רכיבי שכר שאינם פנסיוניים לעובדים סוציאליים מעוגנת בסעיף 80.14 לחוקת העבודה. עיון בתלושי השכר שהמציאה התובעת לתיק, מעלה כי הנתבעת הפרישה 5% מרכיבי השכר הלא פנסיוניים לקופת הגמל "קרן אור" ובמקביל נוכו משכר התובעת עוד 5%. לאור זאת, דין תביעתה ברכיב זה להידחות. קופת גמל גדיש: סעיף 80 לחוקת העבודה קובע כי : "הרשות והעובדים יקיימו קופת תגמולים של עובדי הרשות. העובדים יפרישו לקופה 2% ממשכורתם המלאה והרשות תפריש לקופה 1% ממשכורתם המלאה של העובדים..". סעיף 80(ב) לחוקת העבודה קובע: "מוסכם בין הצדדים על ביטול ההפרשות והניכויים לקופת תגמולים, כמתחייב מהוראות סעיף 80א' לעיל. הוראה זו תחול על עובדים אשר יקלטו לעבודה לאחר ה-3.4.99 בלבד". להשלמת התמונה, נציין כי ביום 4.8.03 נחתם הסכם קיבוצי שמספרו 7043/03 המשנה את סעיף 80 וקובע הפסקת ההפרשות והניכויים לקופת התגמולים והתחלת הפרשות לקופת גמל אישית לפיצויים. התובעת העידה בתצהירה כי החלה בעבודתה בנתבעת בחודש מאי 98. כך גם מעידים תלושי השכר שצורפו לתיק. גם בעדותה, שלא נסתרה, ציינה כי החלה עבודתה לפני 3.4.99 (עמ' 11 לפרוטוקול). הנתבעת אף לא ניסתה לסתור עובדה זו בסיכומיה. לכן, לאור העובדה שהתובעת החלה בעבודתה בנתבעת בחודש מאי 98, הרי שהוראת סעיף 80(ב) לחוקת העבודה בדבר ביטול ההפרשות והניכויים לקופת תגמולים לא חלה עליה. משכך, הרי שהתובעת הייתה זכאית להפרשה לקופת גמל גדיש החל מתחילת עבודתה בנתבעת. נציין, כי גם הממונה על השכר ציין בעמדתו כי ככל שהתובעת עבדה בנתבעת לפני תאריך 3.4.99, הרי שהיא זכאית להפרשה כאמור. לאור זאת, אנו קובעים כי התובעת זכאית להפרשה לקופת גמל גדיש (או כאמור לקופת גמל אישית לפיצויים). על התובעת להפריש 2% ממשכורתה המלאה ועל הנתבעת להפריש לקופה הפרשת חלק המעביד בשיעור 1% ממשכורתה המלאה של התובעת. כמו כן, לאור העובדה שהנתבעת לא הפרישה כמתחייב את הכספים לקופת גמל גדיש, התובעת זכאית לפיצוי בגובה 1% משכרה בגין אי הפרשת חלק המעביד לקופת התגמולים, החל מיום 24.11.98 (7 שנים בדיעבד מיום הגשת התביעה), ועד למועד בו תחל הנתבעת להפריש לקופה כמתחייב. רמת גמול תפקיד- הפעלת עובדי סמך מקצועיים: ועדת המעקב בישיבתה ביום 22.10.01 (מספרה בפנקס ההסכמים הקיבוציים 78/02) דנה בעניין תפקוד העובדים הסוציאליים בשירות המדינה, אשר משכורתם משולמת לפי הסכמים קיבוציים החלים לגבי דירוג העובדים הסוציאליים, והחליטה בסעיף 1 להחלטה כדלקמן: "החל מיום 1.9.01 יתווסף בלוח התפקוד לעובדים הסוציאליים, המפורט בנספח ד' להסכם הקיבוצי מיום 5.6.94, תפקיד של עובד סוציאלי אשר מפעיל חמישה עובדים סמך מקצועיים- כהגדרתם בסיכום הדברים מיום 18.3.90 באופן שרמת הגמול הצמודה לתפקיד זה תהיה מיום 1.9.01 ט - ז. רמת הגמול הקבועה בהסכם זה באה במקום רמת הגמול שנקבעה בסיכום הדברים מיום 18.3.90 (רמת גמול ט)". התובעת טענה כי הפעילה 5 עובדי סמך מקצועיים ועל כן הייתה זכאית לכך שרמת הגמול הצמודה לתפקידה תהא ט - ז. הערה 10 בסעיף 9.1.5 לאוגדן תנאי השירות, מציינת את בעלי התפקידים אשר נקבע כי הם מפעילים 5 עובדי סמך: "עובדים סוציאליים המפעילים 5 עובדי סמך מקצועיים הם: מטפלות בזקן (מט"ב), מטפלי בית (מט"ב), חונכים/חונכות, סומכים/סומכות..". התובעת לא נמנית עם בעלי התפקידים הנ"ל אשר נקבע כי הם מפעילים 5 עובדי סמך ועל כן דין תביעתה ברכיב זה להידחות. נציין, כי התובעת בחקירתה אף העידה בעצמה כי היא בכל מקרה אינה זכאית כיום לקבלת רכיב זה (עמ' 11 לפרוטוקול). הפחתת שעת עבודה חד צדדית בחודש 12/04: אין חולק כי בחודש 12/04 הפחיתה הנתבעת באופן חד צדדי שעת עבודה אחת לכלל העובדים בנתבעת ובכללם התובעת. לאחר שנציגות העובדים הבהירה לנתבעת כי היא מתנגדת בתוקף להקטנת היקף המשרה של כלל העובדים בנתבעת, הודיעה הנתבעת, במכתב מיום 27.12.04, כי ההוראה בדבר הפחתת שעת עבודה אחת מבוטלת והחל מיום 1.1.05 יחזרו העובדים לעבוד במתכונת הרגילה. התובעת טענה כי בעקבות הוראה זו הופחת שכרה בחודש 12/04 בסך של 330 ₪ ועל כן על הנתבעת להשיב לה סכום זה. לאור העובדה שאין חולק כי התובעת עבדה בחודש זה פחות שעות עבודה ולאור העובדה שהוראה זו בוטלה מיד לאחר התערבות נציגות העובדים, הרי שלא מצאנו להיעתר לתביעתה של התובעת ברכיב זה. נציין כי גם נציגות העובדים לא פנתה לנתבעת בדרישה לפיצוי העובדים בגין ההפחתה הנ"ל בשכרם בחודש 12/04. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: התובעת זכאית לתוספת של 20% מהשכר המשולב, בהתאם להיקף משרה של 75%, החל מחודש 7/04 ועד בכלל (כל עוד היא עובדת באותה מתכונת עבודה). על הנתבעת לשלם לתובעת את ההפרש בין התוספת החלקית ששולמה לה החל מחודש 7/04, לבין התוספת לה היא כאמור זכאית. התובעת זכאית לתוספת של 5% כך ששכרה יחושב לפי 80%, וזאת החל מיום 1.1.08 ועד בכלל (כל עוד היא עובדת באותה מתכונת עבודה). על הנתבעת להשלים לתובעת את התוספת הנ"ל שלא שולמה לה, החל מיום 1.1.08 ועד למועד בו תשוב ותשלם כנדרש. התובעת זכאית לקצובת נסיעה החל מחודש מרץ 2004 ועד בכלל. על הנתבעת להשלים לתובעת את קצובת הנסיעה שלא שולמה לה, החל מחודש מרץ 2004 ועד למועד בו תשולם לה קצובת נסיעות כנדרש. שיעור הקצובה ייקבע בהתאם להוראות חוקת העבודה. התובעת זכאית להחזר נסיעות בתפקיד בסך 340 ₪. ככל שתוכיח הוצאות נוספות שאושרו לה ע"י הגורמים הממונים בנתבעת, הרי שעל הנתבעת לשלם לה גם את הוצאות אלה. התובעת זכאית לגמול השתלמות בשיעור 4.8%, החל 1.2.04 ועד בכלל. על הנתבעת להשלים לתובעת את התוספת בשיעור 1.2% רטרואקטיבית מיום 1.2.04. התובעת זכאית להפרשה לקופת גמל גדיש (או כאמור לעיל לקופת גמל אישית לפיצויים). התובעת תפריש 2% ממשכורתה המלאה והנתבעת תפריש לקופה הפרשת חלק המעביד בשיעור 1% ממשכורתה המלאה של התובעת. כמו כן, זכאית התובעת לפיצוי בגובה 1% משכרה בגין אי הפרשת חלק המעביד לקופת התגמולים, החל מיום 24.11.98 ועד למועד בו תחל הנתבעת להפריש לקופה כמתחייב. הנתבעת תישא בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לטובת התובעת בסך כולל של 7,000 ₪, לתשלום תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, שאחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל לתובעת. בשולי פסק הדין: ההוכחות בתביעה נשמעו בפני ראש המותב ונציג הציבור מר בילוגורסקי, בלבד. לפיכך ניתן פסק הדין בהרכב מותב זה בהתאמה (דב"ע נו/2-2 לוג'יק בע"מ נ' וולנשטיין פד"ע כט 560). משרהמשכורת