השגה על חיוב ארנונה

זהו ערעור מנהלי על החלטות ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית הרצליה (להלן: "ועדת הערר"). העובדות: 1. המערערת נרשמה ביום 24.1.07 כמחזיקה בנכס ברח' אבא אבן 17 באזור התעשיה, הרצליה (להלן: "הנכס"). 2. ביום 18.7.07 שלח המשיב למערערת מכתב התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים בגין חוב ארנונה על סך 42,097 ₪. 3. ביום 3.9.07 הגישה המערערת השגה על חיובי הארנונה. בהשגה זו טענה המערערת כי עד לחודש יולי 2007 בוצעו שיפוצים מסיביים בנכס ומשום כך אין לחייבה בתשלום ארנונה לתקופה זו. ממועד סיום השיפוצים משמש הנכס כדיסקוטק ומשום כך יש לסווגו בסיווג של "מקומות שעשועים". 4. ביום 5.11.07 דחה המשיב את השגת המערערת על הסף משום שהמועד להגשת ההשגה חלף זה מכבר. לגופו של עניין, נדחתה גם פניית המערערת בבקשה לפטור על פי סעיף 330 לפקודת העיריות (נוסח חדש) מאחר ולא התקבלה מהמערערת כל הודעה בעניין עד להגשת ההשגה, ומשום כך מדובר "בתקופת עבר". לפיכך נדחתה גם פנייה זו, על פי סעיף 330 לפקודת העיריות, על הסף. עוד הוסיף המשיב, לגופו של עניין, כי פניית המערערת לא נתמכה בכל ראיה שהיא ומשום כך דינה להידחות. לעניין הסיווג, טען המשיב, כי בהתאם לבקשה להיתר לשימוש חורג מדובר גם במסעדה ועל כן לא שוכנע כי עיקר השימוש בנכס הוא דיסקוטק. 5. במקביל, שלחו גם בעלי הנכס, חברת רבגון בע"מ, בקשה למשיב במסגרתה נטען כי יש לפטור את הנכס מארנונה בתקופה שבין 24.1.07 ועד יולי 07 מאחר ובנכס בוצעו שיפוצים. המועד המופיע על המכתב רשום כ- 14.5.07, אולם מכתב זה התקבל אצל המשיב ביום 3.9.07, כמופיע בחותמת "נתקבל" ע"י המשיב. 6. ביום 5.11.07 השיב המשיב לחברת רבגון כי הפטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות ניתן ממועד קבלת ההודעה בכתב לעירייה, ומאחר ומכתב זה התקבל לאחר ביצוע העבודות בנכס, דין הבקשה להידחות. עוד הוסיף המשיב כי בתקופה הרלוואנטית נרשם מחזיק אחר בנכס ועל כן מנועים הבעלים, חברת רבגון, מלטעון כנגד חיוב ארנונה באותה תקופה. המשיב הוסיף כי הבקשה נדחית גם לגופה מאחר ועבודות התאמה המבוצעות לצורכי שוכר אינן נכנסות לגדרו של סעיף 330 לפקודת העיריות. 7. ביום 10.12.07 הגישה המערערת ערר על החלטת המשיב הדוחה את השגתה (ערר 100/07) (להלן: "ערר 2007"). המשיב הגיש בקשה לדחיית הערר על הסף בשל איחור במועדים להגשת ההשגה ובשל איחור בהעברת בקשה לפטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות. 8. ביום 15.1.08 הגישה המערערת השגה על חיוב הארנונה לשנת 2008. בהשגה זו טענה המערערת שוב כי יש לסווגה בסיווג של "מקומות שעשועים" וחזרה שוב על טענתה שנטענה בהשגה לשנת 2007 כי עד חודש יולי 2007 בוצעו שיפוצים מסיביים בנכס ומשום כך יש לפטור אותה מארנונה לאותה תקופה. 9. ביום 12.3.08 נדחתה השגת המערערת. לעניין הטענות לחיוב ארנונה לשנת 2007, הפנה המשיב לתשובתו להשגה לשנת 2007. לעניין שנת 2008, ציין המשיב, כי השתכנע כי הנכס משמש כמסעדה ואף לאירועים, ועל כן סיווג הנכס נעשה כדין ואין מקום לסווגו כ"מקומות שעשועים". באותו מכתב צויין כי חובה של המערערת לאותו מועד הוא 112,402.30 ₪. 10. על החלטת המשיב בהשגה לשנת 2008 הגישה המערערת ערר לועדת הערר (ערר מס' 5/08) (להלן: "ערר 2008"). 11. ביום 2.6.08 התקיים דיון בפני ועדת הערר. הצדדים ביקשו לאחד את הדיון בשני העררים (ערר 100/07 וערר 5/08). ועדת הערר נענתה לבקשה. באותה ישיבה טען ב"כ המשיב לאיחור בהגשת הערר וכן נטען כי ההודעה לעניין פטור מכוח סעיף 330 לפקודת העיריות לא ניתנה במועד ולכן לא ניתן היה לבדוק את מצב הנכס ואת הזמן הדרוש לשיפוץ. בסופו של דיון זה החליטה ועדת הערר לדחות את הערר לשנת 2007 (ערר 100/07) וליתן ארכה נוספת למערערת לערוך מחדש את ערר 5/08 ולצרף את כל הראיות הנדרשות. 12. ביום 19.1.09 ניתנה החלטה ע"י ועדת הערר הדוחה את ערר 2008. ועדת הערר סברה כי הסיווג הנכון לנכס הוא על פי סעיף 2.1 לצו הארנונה ולא על פי סעיף 12.6 לצו הארנונה, כפי שטוענת המערערת (להלן: "החלטת ועדת הערר"). 13. כנגד החלטת ועדת ערר זו הוגש הערעור נשוא פס"ד זה. טענות המערערת: 14. המערערת טוענת כי מאחר והעררים לשנת 2007 ו- 2008 אוחדו כי אז המועד הקובע להגשת הערעור הוא החלטת ועדת הערר מיום 19.1.09 ולא החלטתה מיום 2.6.08. 15. המערערת טוענת כי יש לסווג את העסק כ"דיסקוטק" וכי לפי רישיון העסק, אחד השימושים המותרים בנכס הוא דיסקוטק. עוד מצביעה המערערת על עובדות התומכות בטענתה כי מדובר בדיסקוטק ולא במסעדה: המקום פתוח אך ורק בשעות הערב המאוחרות החל משנה 22.00, במועדון מתקיימים ערבי ליין למיניהם, במקום נמצא משטח מיועד לריקודים וכן עמדת די.גי, וכן מצויים במקום מקומות ישיבה אופיינים למועדונים, היינו שולחנות נמוכים וספות. עוד טוענת המערערת כי במקום לא מוגשות ארוחות גורמה ו/או ארוחות מלאות כי אם "נאצ'וס", צ'יפס, חמוצים וכדומה, ועיקר הכנסות המערערת הן מכירת משקאות וכרטיסי כניסה למועדון. 16. המערערת טוענת כי הנכס משמש לשעשועים כשהמילה "שעשועים" מוגדרת במילון כ"פעילות מהנה ומענגת כגון משחק... מהנה, מבדר." הפעילות במקום היא מהנה, מענגת ומבדרת, ומשום כך יש לסווג את המקום כמקום לשעשועים. 17. המערערת טוענת כי המשיב מפלה אותה לרעה שכן נכסים בהם נעשים שימושים דומים, אשר הם מתחרים למערערת, סווגו על ידו תחת סעיף 12.6 לצו בעוד היא סווגה לפי סעיף 2.1 לצו. 18. המערערת טוענת כי ועדת הערר עצמה קבעה כי הנכס הוא דיסקוטק ובהמשך החלטתה קבעה כי מדובר, למעשה, במסעדה. לטענתה, המסמכים עליהם התבססה ועדת הערר אינם מובילים למסקנה כי אין מדובר בדיסקוטק. 19. המערערת טוענת לחוסר סבירות בחיוב הנכס בתעריף מסחרי שעה שהמקום פתוח אך ורק בשעות המאוחרות של הערב והלילה, ובחלק מימות השבוע. על פי הפסיקה, כך לטענת המערערת, רשאי ביהמ"ש לבחון האם השימוש שעשתה הרשות המקומית בשיקול הדעת המוקנה לה לקביעת שיעור הארנונה לוקה באי סבירות קיצונית. 20. המערערת טוענת כי משקאות חריפים ואוכל קר האופייני למועדונים הינו החלק הטפל בעסק, כאשר עיקר מהותו של העסק הינם הריקודים המתקיימים במקום וערבי הליין למיניהם. 21. המערערת טוענת כי חוק פיסקלי דוגמת צו הארנונה יש לפרש לטובת הנישום ולרעת המנסח. טענות המשיב: 22. לטענת המשיב לא ניתן במסגרת ערעור זה לתקוף את החלטת ועדת הערר בעניין ההשגה משנת 2007. העררים לשנת 2007 ו- 2008 לא אוחדו וכל שאוחד הוא הדיון בהם. ההחלטה בערר 2007 ניתנה ביום 2.6.08, במסגרתה נדחה הערר, ואם רצתה המערערת לערער על החלטה זו, היה עליה לעשות זאת תוך 45 ימים ממועד קבלת ההחלטה. משלא עשתה כן, דין הערעור לשנת 2007 להידחות. 23. המשיבה מציינת כי המערערת לא טרחה מעולם לשלם ארנונה למשיב ומתנהלים נגדה הליכי גבייה. בהגשת הערעור לשנת 2008 מנסה המערערת להכשיר את התנהגותה ולחמוק מתשלום חוב חלוט. 24. המשיב טוען כי טענותיה של המערערת בעניין חוסר סבירות, פרשנות חוק פיסקאלי והעלאת טענות ומסמכים חדשים הינה הרחבת חזית. טיעונים ומסמכים אלה לא הובאו בפני ועדת הערר ובמסגרת ערעור על החלטת ועדת הערר לא ניתן להוסיף טענות ומסמכים. משום כך יש לדחות טיעונים ומסמכים אלה מחמת הרחבת חזית. 25. לעניין טענת האפליה שנטענה ע"י המערערת, טוען המשיב, כי נדרש בסיס עובדתי זהה לעובדות שבפנינו. יחס שונה לגופים שונים אינו מהווה אפליה. המערערת לא הוכיחה זהות עובדתית בין המקרים הנטענים על ידה לבין העובדות שבפנינו ומשום כך לא הוכיחה אפליה. 26. החלטת המשיב היא סבירה, ביהמ"ש אינו נוטה להתערב בהחלטות מקצועיות של הגופים המנהליים ומשום כך דין הערעור להידחות. דיון: 27. ביום 2.6.08 ביקשו הצדדים, וכך החליטה ועדת הערר, כי הדיון בעררים יאוחד, היינו, לא העררים הם שאוחדו אלא אך ורק הדיון בהם. באותו יום החליטה ועדת הערר לדחות את הערר לשנת 2007 ובכך הסתיים הדיון בערר 100/07. גם אם הזכירה המערערת בערר 5/08 את נושא החיובים לשנת 2007, אין בכך כדי לבטל את המסקנה לפיה הדיון בערר 100/07 הסתיים בהחלטה מיום 2.6.08. אי לכך, ואם רצתה המערערת להגיש ערעור על החלטה זו, היה עליה לעשות כן תוך 45 ימים מיום 2.6.08. משלא עשתה כן, הגשת הערעור לשנת 2007 לוקה בשיהוי ודינו להידחות. 28. המשיב טוען, כאמור, כי מספר טענות שהעלתה המערערת בערעור זה מופיעות לראשונה במסגרת הערעור ודינן להידחות. עסקינן בערעור מנהלי אשר בו יידונו אך ורק הטענות שנידונו בפני ועדת הערר, תוך בחינת סבירותה של החלטת ועדת הערר. לא ניתן להעלות במסגרת הערעור טיעונים שלא נטענו בפני ועדת הערר ולא ניתן להציג מסמכים שלא הוצגו בפני ועדת הערר. אי לכך, ומשום שמדובר בטענות שעלו רק בשלב הערעור, נדחים טיעוניה של המערערת בעניין חוסר סבירות הסיווג, הלכת הטפל והעיקר ופרשנות חוק פיסקלי. 29. סעיף 2.1 לצו הארנונה קובע כלדקמן: "פרק 2: משרדים שירותים ומסחר 2.1. חנויות לרבות רשתות שיווק ומרכולים לכל מ"ר ב-1,000 מ"ר ראשונים, עסקים, מסעדות, בתי קפה, מעבדות, מרפאות, אולמות שמחה, דוכנים, בתי מרקחת וכן כל מבנה שלא פורט בצו זה..." סעיף 12.6 לצו קובע בפרק 12 שעניינו "נכסים אחרים" כדלקמן: "12.6. מבנים מקורים המשמשים למטרות מסחריות כמקומות שעשועים, מגרשי משחקים ומגרשי ספורט". ועדת הערר דנה בשאלת הסיווג הנכון לעסק נשוא פסק-דין זה, וקבעה כדלקמן: "מבחינת הראיות שהביאה העוררת לתמיכה בטענתה כי מדובר בדיסקוטק ולא במסעדה או אולם שמחות עולה ההיפך הגמור. בכל המסמכים יש התייחסות למסעדה ולבר. המשיב ביקר במקום והשתכנע כי מדובר במסעדה וכי המקום משמש גם לעריכת אירועים (נספח 1 לכתב התשובה של המשיב). בבקשה לרישיון עסק (נספח א' לכתב הערר המתוקן) בפירוט מופיע 'בית אוכל אחר, משקאות משכרים - מקום לצריכתם, דיסקוטק'. במכתב הבעלים חברת רבגון בע"מ, לעירייה, בסעיף 4 בו נאמר: 'ביום 24.1.07 נחתם הסכם שכירות עם יומאי הפקות בע"מ המתכוונת להפעיל בנכס בין היתר בר ומסעדה.' " אלה הן קביעות עובדתיות אשר נתמכו במסמכים ובביקור שנערך מטעם המשיב, ואין מקום להתערב בקביעות עובדתיות אלה. המערערת גם לא הצליחה לסתור אותן במידה שיהא בה כדי לבטל את החלטת ועדת הערר. 30. כתמיכה לטענותיה מפנה המערערת לצו הפסקה מנהלי אשר הוצא נגדה ביום 4.1.09 לפיו היא נדרשה להפסיק את העיסוק בעסק של דיסקוטק הנמצא במקום החל מיום 4.1.09. צודק המשיב כי צו זה מתייחס לשנת 2009 ואין בו, בהכרח, הוכחה על העיסוק בנכס בשנת 2008. יתירה מכך - באותו צו צויין כי בבקשה לקבלת רישיון עסק הוצג מצג לפיו מנוהל במקום "עסק מסוג מסעדה". עובדה זו "מחלישה" מהותית את טענת המערערת לפיה מתנהל במקום רק דיסקוטק. 31. גם במסמך המהווה "אישור על הגשת בקשה לרישיון עסק לפי חוק רישוי עסקים התשכ"ח-1968" מצויין כי תיאור העסק הוא "דיסקוטק", אולם "תיאור הפריט", כמפורט בהמשך המסמך, הוא: בית אוכל אחר, משקאות משכרים - מקום לצריכתם ודיסקוטק. גם עובדה זו מעידה כי אין מדובר רק בדיסקוטק ויש במסמך זה לתמוך בעמדת המשיב. 32. המערערת טוענת כי ועדת הערר, בהחלטתה, קבעה כי מדובר בדיסקוטק. טיעון זה איננו מדויק. הועדה קבעה כי "בנכס יש פעילות של דיסקוטק". אין בכך כדי לשלול את העובדה לפיה מתקיימת בנכס פעילות נוספת של בר או מסעדה, ומשום כך החלטת הועדה לפיה אין מדובר בדיסקוטק (סעיף 5 להחלטה), איננה משוללת יסוד. 33. המסקנה העולה מכל האמור לעיל היא כי הנכס איננו דיסקוטק בלבד, כפי שגם קבעה ועדת הערר, אלא "ההיפך הגמור" היינו מסעדה/בר או אולם ארועים. מסקנה זו של ועדת הערר מבוססת,כאמור, על תשתית ראייתית שהוצגה בפניה, ואין מקום להתערב בה. 34. גם אילו התקבלה עמדת המערערת לפיה מדובר בדיסקוטק, גם אז סבורה ועדת הערר כי יש לסווגו על פי סעיף 12.6 לצו הארנונה. ועדת הערר קבעה בס' 5 להחלטתה כדלקמן: "אנו סבורים כי לאבחנה זו (בין "מסעדה ל"דיסקוטק" - ש.ג) אין כל נפקות לגבי הסיווג הנכון המתבסס על השימוש הנעשה בנכס. פרק 2 לצו הארנונה מתייחס ל'משרדים שרותים ומסחר'. כפי שציינו לעיל אין בצו קטגוריה ספציפית לדיסקוטק. הדעת נותנת כי הפעילות של דיסקוטק הינה למטרת רווח ולא לשם שמיים ומאחר ומנהל העוררת עצמו מציין כי עיקר הרווח הוא ממכירת משקאות הרי שעניין לנו כאן בעסק ועל כן יש להחיל עליו את סעיף 2.1 לצו הארנונה ואין נפקות לכך אם מדובר במסעדה או באולם שמחה או דיסקוטק". ובס' 6 להחלטה מציינת ועדת הערר: "העוררת סבורה כי הסיווג הנכון של הנכס צריך להיות על פי סעיף 12.6 לצו שלשונו 'מבנים מקורים המשמשים למטרות מסחריות כמקומות שעשועים, מגרשי משחקים ומגרשי ספורט'. בעמ"נ 255/07 השקעות כדאיות בע"מ נ' עיריית הרצליה נקבע כי תכלית התעריף המופחת למקומות שעשועים 'נובע מהשטח הגדול עליו משתרעים נכסים מהסוג הנידון (בתי שעשועים) מופיעים באותו סעיף עם מגרשי משחקים ומגרשי ספורט' לפיכך אין אפשרות להחיל על נכסה של העוררת סיווג על פי סעיף זה, שנועד למטרה אחרת". 35. אין חולק, כאמור, כי בצו הארנונה אין סיווג מיוחד לדיסקוטק. לטעמי, יש קושי בהגדרת דיסקוטק הן על פי סעיף 2.1 לצו הארנונה המגדיר את הנכסים כ"משרדים, שירותים ומסחר" והן על פי סעיף 12.6 לצו הארנונה המגדיר את הנכסים כ"מבנים מקורים המשמשים למטרות מסחריות כמקומות שעשועים, מגרשי משחקים ומגרשי ספורט". תפקידו של ביהמ"ש המנהלי, במסגרת ערעור מנהלי, לבחון את החלטת ועדת הערר, אם היא סבירה ואם לא נפל בה פגם. ביהמ"ש המנהלי אינו בא בנעליה של הרשות המנהלית ואיננו מחליט במקומה. אם קיימים שני פירושים או שתי אפשרויות לסיווג הנכס, ואם הפירוש או הסיווג שבחרה בו ועדת הערר הוא סביר, אין מקום להתערב בהחלטתה. החלטתה של ועדת הערר לבחור בסיווג הנכס על-פי סעיף 2.1 לצו הארנונה הוא סביר ומנומק, ולא מצאתי פגם בהחלטה ועל-כן אין להתערב בה. 36. המערערת טוענת כי המשיב סיווג נכסים דומים לנכס נשוא פסק דין זה תחת סעיף 12.6 לצו הארנונה והציג אסמכתאות לתמיכה בטיעוניו. המערערת לא הוכיחה כי העובדות בכל המקרים היו זהות ומשום כך לא הוכיחה את טענת האפליה. באחד המקרים, לדוגמא, נטען כי בנכס אין תפריט של מסעדה, בשונה מענייננו (ערר 81/06 - נספח 18 לערעור). המערערים צירפו תשובה של המשיב בעניין בני סלע (גם הוא בנספח 18 לערעור), אולם אין לדעת בשל איזה נימוק הסכים המשיב לקבל את טענת המבקש שם לסווגו לפי סעיף 12.6 לצו הארנונה. צודק המשיב הטוען, בסעיף 79-82 לתגובתו, כי המערערת לא הוכיחה זהות עובדתית בין המקרים הנטענים. בנכסים עליהם הצביעה המערערת עיקר הפעילות בנכס שם שונה מעיקר הפעילות בנכס של המערערת. בחלק מהמקרים, כאמור, לא נמכר מזון כלל, הבליינים משלמים דמי כניסה תמיד ולא רק בעת קיום אירועים, ואף נקבע שם כי עיקר הפעילות היא לריקודים. משום כך, ומשלא הובאה ראיה להוכיח אפליה, דין הטענה להידחות. 37. המערערת מפנה לסעיף 5 לכתב התשובה המתוקן שהגיש המשיב לערר שהגישה המערערת בפני ועדת הערר. בסעיף 10 לערר שהגישה העוררת, היא הפנתה לערר מס' 81/06, משה כהן נ' מנהל מחלקת הארנונה של עיריית הרצליה (צורף גם הוא כנספח 18 לערעור), שם הסכים המשיב לראות במקום מועדון כשהמקום פתוח מיום שלישי עד שבת משעה 22.00 כשאין במועדון תפריט. העותרת טענה במסגרת אותו ערר כי המשיב נוהג לחייב נכסים המשמשים כמועדונים/דיסקוטקים בסיווג של מקומות שעשועים ומשום כך יש לסווג כך גם את העסק שלה. בתגובה לטענה זו, טען המשיב בסעיף 5 לתגובתו, כי במקרים בהם חייב המשיב נכסים לפי סיווג 12.6 "הובאו די ראיות ששכנעו את המשיב שעיקר הפעילות הינה דיסקוטק, ולא מתקיימת פעילות של מסעדנות והכניסה ביום יום הינה בתשלום. לפיכך דין טענות העוררת לאפליה, להידחות...". המערערת טוענת כי בכך יש משום הודאת בעל דין מטעם המשיב לפיה כאשר מדובר בדיסקוטק, יש לחייב את העסק לפי סעיף 12.6 לצו הארנונה. 38. טענה זו של המערערת היא טענה כבדת משקל. יחד עם זה, אין בה כדי לעזור למערערת בענייננו. המערערת לא הוכיחה כי עסקה הוא אך ורק דיסקוטק, משום שמתקיימת בו פעילות של מסעדנות, התפריט שלה כולל גם אוכל חם כ"נתחי עוף בציפוי פריך (שניצלונים), עלי גפן במילוי אורז ולא רק נאצ'וס, צ'יפס, חמוצים וכד'. גם ועדת הערר קבעה כי אין מדובר אך ורק בדיסקוטק אלא גם בבר/מסעדה. אי לכך, וגם אם במסגרת ערר אחר הסכים המשיב לעקרון לפיו יש לסווג עסק שפעל כדיסקוטק על-פי סעיף 12.6 לצו הארנונה, אין המערערת יכולה להצליח בטיעוניה כאן שכן, מבחינה עובדתית, אין היא מנהלת דיסקוטק, כפי שקבעה ועדת הערר. 39. אשר על כן, הערעור נדחה. 40. המערערת תשלם למשיב הוצאות בסכום של 10,000 ₪. 41. הצדדים יגיבו תוך 10 ימים לעניין הפיקדון/ערבות המצויים בתיק. 42. המזכירות תשלח העתק מפסק דין זה לצדדים. ניתן היום, 5 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים. שרה גדות, שופטתסגנית נשיא ארנונה