להלן פסק דין בנושא מסמכים המותרים להעביר למומחה פסיכיאטר: 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים לפיה המבקשת מנועה מלהמציא למומחה שמונה מטעם בית המשפט (הפסיכיאטר ד"ר שוורצמן), מסמך שנערך ע"י ד"ר שפיק מסאלחה. בהסכמת הצדדים תידון הבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. מסקנתי היא, כי דין הערעור להתקבל. 2. המבקשת הגישה לבית משפט השלום בירושלים תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, בתאונת דרכים שאירעה ביום 17.11.00. לבקשת המבקשת מינה בית המשפט את ד"ר יעקב שוורצמן כמומחה בתחום הפסיכיאטריה (זאת בנוסף למינוי מומחה בתחום האורטופדי שקבע כי למבקשת נותרה נכות בתחום זה). המבקשת שלחה למומחה מסמכים רפואיים וביניהם מסמך מיום 5.5.03 שנערך ע"י ד"ר שפיק מסאלחה שהוא פסיכולוג קליני (נספח ב' לבקשה, להלן - "המסמך"). המשיבים ביקשו מבית המשפט כי יורה למומחה שלא להתייחס למסמך זה ובית המשפט, לאחר שקיבל את תגובת המבקשת, נענה לבקשת המשיבים והחליט ביום 30.6.04 כי: "המסמך שבמחלוקת נושא סממנים (ברורים, בחלקם) של חוות דעת. לפיכך מתבקש המומחה שלא להתייחס למסמך זה". כאמור, על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור. 3. בית המשפט לא נימק מדוע הוא סבור שהמסמך "נושא סממנים" של חוות דעת. אכן, במסמך מתאר ד"ר מסאלחה את הרקע למצבה של המבקשת (תאונת הדרכים), את תולדות הפגיעה בה מבחינה אורטופדית, את האבחנה ואת הטיפול המומלץ. יצויין, כי תיאור שכזה מאפיין מסמכים רפואיים רבים, כגון תעודת שחרור מבית חולים וכד', שאיש אינו טוען שהם בגדר חוות דעת האסורות בהצגה למומחה. יצויין, כי המסמך נערך לאחר שהמבקשת הגיעה למרפאתו של ד"ר מסאלחה לצורך מעקב, שכן ד"ר מסאלחה פגש את המבקשת עוד במועד קודם, וערך ביום 22.1.02 מסמך קודם שהופנה "לכל המעונין". גם מסמך זה ביקשו המשיבים שלא יועבר למומחה מטעם בית המשפט ובית המשפט נענה לבקשתם ביום 8.12.02. באותה החלטה ציין בית המשפט כי המסמך נושא כותבת "לכל המעונין", הוא לא ניתן במסגרת של טיפול רפואי והוא נושא סממנים של חוות דעת. המסמך הנדון הפעם, מיום 5.5.04, מופנה "לרופא המטפל" בקופת חולים מכבי והוא מפרט הן את המפגש הראשון עם המבקשת והן את המפגש השני. בסיום המסמך מופיעה האבחנה "Major Depression" והמלצה לטיפול פסיכולוגי פעם בשבוע למשך שנה והתערבות תרופתית שתקבע ע"י פסיכיאטר לפי הצורך. המשיבים טוענים, בין היתר, כי בקשת רשות הערעור אינה אלא ניסיון לבקש רשות לערער על ההחלטה מיום 8.12.02, החלטה שהמועד להגיש בקשת רשות בגינה חלף זה מכבר. אין לקבל טענה זו, שכן מדובר במסמך שונה, שנערך לאחר פגישה נוספת עם המבקשת. אכן, לא ניתן שלא להתרשם שיש אפשרות שהמסמכים הוכנו במיוחד לצורך המשפט, שכן אין כל ראיה לגבי מתן טיפול רציף למבקשת, אך האפשרות שהמסמכים משקפים טיפול אמיתי, לא נשללה. בנוסף, מטבע הדברים, מי שסובלים מבעיות נפשיות, לא תמיד מטפלים בבעיות אלה בצורה אינטנסיבית ויש מקום, לאחר שבית המשפט כבר החליט למנות מומחה בתחום הפסיכיאטריה, שלא להכביד יתר על המידה עם המבקשת בענין המסמכים שהיא תוכל להעביר למומחה. בענין זה יצוין, כי חלק מהטענות שהעלו המשיבים בתשובתם, הן טענות שמקומן להיטען במסגרת הדיון בשאלה האם יש מקום למנות מומחה פסיכיאטר אם לאו. משמונה מומחה שכזה, מדובר במצב נתון שאין עוד מקום לשנותו. 4. לא פעם נפסק, כי קו הגבול שבין חוות דעת לבין מסמך רפואי אחר אינו ברור. ממאפייניה של חוות דעת שהיא כוללת הבעת דעה בדבר סיכויי החלמתו של הנפגע, מצבו העתידי ושיעור נכותו הרפואית (י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מהדורה שניה, תש"ן, עמ' 279, סעיף 439). המסמך אינו כולל את המרכיבים הנ"ל ולפיכך אינני סבור כי יש לסווגו כחוות דעת רפואית, רק משום שהוא כולל אבחנה והמלצות לטיפול, לאחר תיאור הרקע. בנוסף, מדובר במסמך שנערך ע"י פסיכולוג המטפל בעצמו במבקשת ואין הוא עיבוד, או פרשנות, שנערכו ע"י גורם אחר, ולא ע"י המטפל עצמו (ראו: בר"ע 2339/96 אררט חב' לביטוח בע"מ נ' דלל, פ"ד נ(4), 529, בעמ' 533, מול האות ה'). גם מבחינה זו ניתן לקבוע שאין מדובר בחוות דעת. ככלל, יש לסמוך על המומחה מטעם בית המשפט, על ניסיונו והידע המקצועי שלו "שידע לבדוק, למיין ולסמן את האינפורמציה הנמסרת לו" (רע"א 3906/95 אמר נ' הדר חב' לביטוח בע"מ, פ"ד מט(3), 303, בעמ' 308 מול האות א'). שלא כדעתם של המשיבים, אני סבור, כי אין מקום לפרש בצמצום את הדרישה כי יועברו למומחה אך ורק מסמכים שנערכו לצורך טיפול רפואי. עמדה על כך כב' השופטת פרוקצ'יה בת"א (מחוזי-י-ם) 589/95 כהן נ' גרשוני ואררט חב' לביטוח בע"מ, תקדין-מחוזי, כרך 96(1), עמ' 593: "הקו המסתמן בפסיקת בית המשפט העליון בפרשנותו את ההוראה הזו [תקנה 8 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) תשמ"ז-1986] מכוון להרחבת פירושו של המונח 'מסמך בדבר טיפול רפואי' והצרת המונח 'חוות דעת רפואית'. ... פרשנות מרחיבה זו של המסמכים המותרים להגשה למומחה ניזונה מן ההשקפה כי אף שהסדר חוק הפיצויים התכוון להגביל את יכולתם של הצדדים להביא מומחים מטעמם ומגמתו לייעל את ההליך באמצעות מינוי מומחים מטעם בית המשפט בלבד, לא היה בכוונתו לחסום באופן מלאכותי את זרימת המידע והנתונים החשובים למומחה בית המשפט, על מנת ליתן בידו את יריעת העובדות הבסיסיות שעל יסודן הוא נדרש לבסס את חוות דעתו. נתונים אלה עשויים לכלול הן מידע על טיפולים שאינם 'רפואיים' במובן הצר, אלא משיקים לתחום השיקומי, והן נתונים מעורבים של דיאגנוזה והחלטה בדבר טיפולים, שלעיתים תכופות באים במשולב זה עם זה וקשה לנתק ביניהם. בהקשר לענין האחרון, הגישה המסתמנת כיום היא, כי במקרים מתאימים אין לשלול מהמומחה מידע במסמכים אודות נתונים חשובים בדבר טיפולים רפואיים ובדיקות רק מכיוון שהם משולבים עם אבחנות, וכי ניתן לבטוח במומחה כי ייחס לאבחנות שבמסמך את המשקל המתאים תוך קביעת אבחנה עצמאית משלו, בהתאם לשיקול דעתו המקצועי". הוסף לכך, שכאשר מדובר במומחה לפסיכיאטריה, הורחבה קשת המסמכים שניתן להציג לו בטרם מתן חוות דעתו ואין מצמצמים אותם למסמכים בדבר טיפולים רפואיים גרידא, למרות לשונה של תקנה 8(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 (ראו: א' ריבלין, תאונת הדרכים - סדרי הדין וחישוב הפיצויים, מהדורה שלישית, תש"ס, סעיף 649, עמ' 566). 5. על יסוד כל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל ומתבטלת החלטת בית המשפט קמא שאסרה על המומחה לעיין במסמך. המשיבים יישאו בהוצאות המבקשת, לרבות שכ"ט עורך דין, בסכום כולל של 3,000 ש"ח להיום ובתוספת מע"מ. הפקדון יוחזר למבקשת באמצעות בא-כוחה. התחום הנפשימסמכיםפסיכיאטריהמומחהמשלוח מסמכים למומחה רפואי