תביעה בגין ניכיון שיקים פסק הדין ניתן לאחר הגשת סיכומים בתביעה על סך של 900,000 ₪ שהגישו התובעים נגד הנתבעים. מהות התביעה כהגדרתה בכתב התביעה היא "כספית, אכיפת הסכם". התובעת 1 (להלן: "התובעת") הינה חברה העוסקת בתחום המימון והאשראי החוץ בנקאי, לרבות עסקאות ניכיון שיקים. התובע 2 (להלן: "התובע") הינו אחד ממנהלי התובעת ומחזיק ב- 50% ממניותיה. הנתבעת 1 הינה חברה העוסקת בענף הבניה וביזמות נדל"ן, והנתבעת 2 הינה חברה העוסקת בביצוע עבודות בניה וביזמות נדל"ן. הנתבע 3 היה בעל כל המניות המוקצות של הנתבעת 2 וניהל אותה בפועל, הנתבעת 4 הינה אשתו של הנתבע 3 והנתבע 5 ז"ל היה אביו של הנתבע 3. הנתבעים 6 ו- 7 הינם על פי האמור בכותרת כתב התביעה החליפים ו/או היורשים של הנתבע 5. יצוין כי נתבעים 6 ו- 7 אמנם צורפו לתביעה באמצעות הגשת כתב תביעה מתוקן ברשות בית המשפט, אולם בגוף כתב התביעה המתוקן שהוגש לא הועלו טענות כלשהן כנגד נתבעים אלה. מכתב התביעה עולה כי ביום 19/6/05 הופיע במשרדי התובעים מר גדעון אפק וטען כי הינו הבעלים של חברת רום השרון קבלנות בנייה והשקעות בע"מ (להלן: "חברת רום השרון") המבצעת פרויקט בהוד השרון המצוי בשליטתו של הנתבע 3, וביקש לבצע עסקת ניכיון בגין שיקים המשוכים על הנתבעת 2. על פי כתב התביעה, התובעת יצרה קשר טלפוני עם הנתבע 3 וטענה בפניו שאינה מוכנה לבצע עסקת ניכיון מבלי לקבל את ערבותו האישית על השיקים, והנתבע 3 הסכים להתחייב בערבות אישית לעסקת הניכיון אשר אכן בוצעה. לטענת התובעים, החל מאותו מועד ואילך הגיע מר אפק לעיתים קרובות וביצע עסקאות ניכיון בגין שיקים של הנתבעת 2 אשר הגיעו לסכומים מצטברים של מיליוני שקלים, כאשר הנתבע 3 חתם בערבות אישית ובערבות אוואל על כל השיקים של הנתבעת 2, אשר נוכו החל משלהי 2005 ובמהלך שנת 2006. כמו כן עולה מכתב התביעה כי מאחר שעסקאות הניכיון הלכו והתרבו, פנתה התובעת לגופים נוספים שהיו עימה בקשרי עבודה, כגון חברת ק.נ. ביטוחים בע"מ, חברת רוטל קונספט בע"מ וחברת מ. נאור יזמות קידום ופיתוח עסקי בע"מ, כדי שיבצעו עסקאות ניכיון בשיקים נוספים של חברת רום השרון ואת השיקים המנוכים יעבירו לניכיון משנה אצל התובעת, כך שגופים אלה אשר יבצעו את הניכיון הראשוני יהיו אף הם ערבים כלפי התובעת לפירעון השיקים. לטענת התובעים, בחודש יולי 2006 או בסמוך לכך חוללו שיקים שונים של הנתבעת 2 בהיעדר פירעון בהוראת א.כ.מ., וזמן מה לאחר מכן הוגבל חשבונה של הנתבעת 2. באותה עת, כך נטען, עמד חובם של הנתבעים 2 ו- 3 בגין כל עסקאות הניכיון שבוצעו מול התובעת ומול החברות האחרות על סך של 1,372,525 ₪ - סכום אשר איננו כולל שיקים נוספים של הנתבעת 2 שנוכו אצל התובעת על ידי חברת ש.צ. פיננסים בע"מ (להלן: "חברת ש.צ.") שבבעלותו של מר שלום זיגדון. על פי כתב התביעה, בפגישה שהתקיימה עם התובע, אחיו דוד נאוי והנתבעים 3 ו- 5 לעניין פירעון החוב, התברר לתדהמתם של התובעים כי בניגוד למצגי השווא של הנתבע 3 לכל אורך הדרך, לא היה כל קשר בין הפרויקט בהוד השרון לנתבעת 2 וחברת רום השרון הייתה בשליטתו של הנתבע 3 ולא בשליטתו של מר אפק. יחד עם זאת נטען שעל רקע התרשמותם של התובעים כי הנתבעים 3 ו- 5 נקלעו לקשיים, הסכימה התובעת כנגד הסכמתו של הנתבע 5 לערוב אישית לחוב, ובכפוף להסכמתן של החברות שביצעו את הניכיון הראשוני להשיב את השיקים, כי ישולם לתובעת סך של 900,000 ₪ במקום 1,372,525 ₪, ובהתאם להסכמה זו משכה הנתבעת 1 שלושה שיקים ליום 28/2/07, על סך של 200,000 ₪, 100,000 ₪ ו- 600,000 ₪ - שיקים לפקודת הנתבעת 2 ובהסבתה אשר הנתבעים 3 ו- 5 ערבו אישית לפירעונם. עוד עולה מכתב התביעה שזמן מה לאחר מכן הודיע הנתבע 3 כי השיקים הנ"ל לא ייפרעו עקב חוסר בכספים אצל הנתבעת 1 וביקש אורכת זמן לפרוע אותם, ובעקבות זאת משכה התובעת את השיקים מהבנק ולא הציגה אותם לפירעון. בהמשך תואר כיצד הגיע הנתבע 3 להסדרים עם מר זיגדון ועם התובע שלפיהם הופקדו ונפרעו אצל התובעת שיקים נוספים שנמשכו על ידי חברת פרידש חברה לבניין ולהשקעות בע"מ (להלן: "חברת פרידש") שהנתבעת 1 היא שותפה בה כדלקמן: (1) שיק על סך של 600,000 ₪ ליום 29/3/07 אשר מתוכו לטענת התובעים סך של 240,000 ₪ הועבר לתובעת וסך של 360,000 ₪ הועבר לחברת ש.צ.; ו- (2) שיק על סך 500,000 ₪ ליום 16/5/07 אשר לטענת התובעים מחצית ממנו קיבלה חברת ש.צ. ומחצית ממנו קיבלה התובעת. לגבי השיק בסך 500,000 ₪ הנ"ל נטען כי סכום זה שהיה בקופתה של חברת פרידש נועד לתשלום מס עתידי, אך לאחר התייעצות עם רו"ח ג'קי בלנגה מטעם התובע וכן עם עו"ד ורו"ח מטעם חברת פרידש, הוסכם כי התובע יעמיד ערבות בנקאית על סך 500,000 ₪ במימון משותף שלו ושל מר זיגדון כדי להבטיח את תשלום המס אם יחול, וכנגד העמדת הערבות תעביר פרידש סך של 500,000 ₪ לתובעים ולמר זיגדון על חשבון חובותיהם. לטענת התובעים, לאחר מסירת השיק הראשון על סך 600,000 ₪ הנ"ל הודיע התובע לנתבע 3 כי מאחר שלא עמד בהתחייבותו לשלם את הסך של 900,000 ₪ והשיקים לא נפרעו, ייזקף התשלום על חשבון ההפרש שבין הסך של 900,000 ₪ לסך של 1,372,525 ₪ בצירוף ריבית. באותו מעמד, כך נטען, הבטיח הנתבע 3 לשלם לתובעת ולמר זיגדון את כל חובותיו בגין השיקים שבידיהם, והתובע מצידו הודיע לנתבע 3 כי אם בזמן הקרוב ייפרע החוב בהתאם להתחייבותו, אזי ישקול לתת הנחה חדשה. כמו כן נטען כי גם בעת מסירת השיק השני על סך 500,000 ₪ הנ"ל הודיעה התובעת לנתבע 3 כי היא זוקפת את הסך של 250,000 ₪ על חשבון ההפרש שבין הסך של 900,000 ₪ לסך של 1,372,525 ₪ בצירוף ריבית, בכפוף לכך שלא יהיו חיובי מס והערבות הבנקאית לא תיפרע. בהמשך כתב התביעה תואר כיצד לאחר הודעתו של הנתבע 3 כי אין ביכולתו לפרוע את השיקים הקודמים על סך 900,000 ₪, נערכה ביום 26/3/07 פגישה בביתם של הנתבע 3 ואשתו הנתבעת 4 בפרדסיה (להלן: "הבית בפרדסיה"). לטענת התובעים, בפגישה זו הוסכם כי התובע ירכוש את הבית בפרדסיה הרשום על שם הנתבעת 4 בלבד תמורת סך של 440,000$, ומתוך התמורה תשלום ראשונה המשכנתא הרובצת על הבית לטובת בנק מזרחי טפחות שעמדה לטענת הנתבעים על סך של 650,000 ₪, ואילו יתרת התמורה תקוזז מחובותיהם של הנתבעים 1 ו- 2 כלפי התובעת. עוד נטען כי ימים ספורים לפני הגשת התביעה דנן הודיע הנתבע 3 לתובע כי הנתבעת 4 לא מעוניינת למכור את הבית כפי שסוכם וכי היחסים בין הצדדים מעורערים. לאור כל האמור לעיל התבקש בית המשפט לחייב את הנתבעים 1, 2, 3 ו- 5 בתשלום סכום השיקים על סך 900,000 ₪ הנ"ל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. בנוסף התבקש בית המשפט לאכוף על הנתבעים 3 ו- 4 את ההסכם למכירת הבית ולהורות על מכירתו לתובע באותם תנאים כאמור בהסכם, ולחילופין לחייב את הנתבעת 4 ביחד ולחוד עם הנתבע 3 בתשלום סכום התביעה, וזאת על רקע הסכמתה של הנתבעת 4 למכירת הבית ולקיזוז יתרת התמורה כנגד החוב לתובעת וכן מכוח הלכת השיתוף בחובות. בכתב ההגנה המתוקן נטען בין היתר כי הנתבע 3 הסכים לערוב למספר מצומצם של עסקאות ניכיון שיקים שביצע מר אפק אצל התובעת, כשלמיטב ידיעתו וזיכרונו של הנתבע 3 כל אותן עסקאות ספציפיות שהיה ערב להן באופן אישי נפרעו, ואין כל עילת ערבות כלפיו. כן הוכחש כל חוב של הנתבע 3 באופן אישי כלפי התובעת בגין עסקאות ניכיון שיקים שנעשו אצל התובעת על ידי צד ג' כלשהו, ונטען כי פיזור השיקים על ידי התובעת בין חברות וגורמים שונים בשוק האפור והשחור נעשו ללא ידיעת הנתבעים וכמובן ללא הסכמתם. לטענת הנתבעים, התובעים פנו לנתבע 3 ודרשו ממנו בתקיפות, תוך הפעלת לחצים כבדים, שיפרע להם שיקים שמשכה הנתבעת 2 לחברת רום השרון ולחברת מ. נאור יזמות קידום עסקי פיתוח בע"מ ולא נפרעו. עוד נטען כי התובעים לא הסתפקו בכך ופנו גם לאביו של הנתבע 3, הנתבע 5, שהיה אדם זקן, תשוש וחולה מאוד, והחלו להפעיל עליו לחצים כבדים לפירעון החוב, ומחשש שיבולע לו ולבני משפחתו הסכים הנתבע 5 למשוך את שלושת השיקים בסך כולל של 900,000 ₪, מבלי שהסכים לערוב באופן אישי לנתבעים, ותוך שהוא מבהיר כי השיקים ייפרעו אך ורק מאותם כספים שהנתבעת 1 אמורה לקבל מחברת פרידש. באשר לטענה בדבר מכירת הבית בפרדסיה, נטען כי התובע הגיע אל הבית בשעות הלילה המאוחרות כשהוא מלווה במר שמואל רוטר ומר שלום זיגדון שהינם אנשים "בעלי מוניטין", ודרש בקולי קולות ובצעקות שנושא פירעון החוב ייושב באופן מיידי, באופן שהיה ברור לנתבעים כי ללא "הסדר חוב" הם מסכנים בסכנה קיומית את חייהם ואת חיי ילדיהם. לטענת הנתבעים 3 ו- 4, ביקור זה יצר מהומה בביתם בנוכחות ילדיהם הקטינים אשר היו נתונים בפחד ושיתוק, והטיל אימה בייחוד על הנתבעת 4 אשר חששה לשלומה ולשלום ילדיה הקטינים, ולכן הסכימה לכל תנאי שהציב התובע. לפיכך נטען כי החתימה על המסמך שכונה "הסכם רכישת בית" (נספח ו' לכתב התביעה) ו"הסכמת" הנתבעים למכור את הבית הרשום על שם הנתבעת 4 בלבד נעשתה תחת סחיטה, איום, כפיה ועושק. הנתבעים הוסיפו וטענו כי התובעים מנועים מלהגיש תביעה כנגדם משלא השיבו להם את השיקים שכביכול אמורים היו להיות מוחלפים בשיקים של הנתבעת 1. כמו כן נטען כי הנתבעים שילמו לתובעים למצער סך של 1,100,000 ₪ בשני השיקים על סך 600,000 ₪ ועל סך 500,000 ₪ שקיבלו מחברת פרידש, וכי יש לזקוף את סכומי השיקים הנ"ל על חשבון החוב של הנתבעים, ככל שקיים חוב, בגין השיקים שנמסרו לתובעת על סך 900,000 ₪. עוד טענו הנתבעים כי כל חלוקה ככל שהייתה בין התובעת לבין חברת ש.צ. לגבי השיקים על סך 600,000 ₪ ו- 500,000 ₪ הנ"ל נעשתה שלא בהסכמת הנתבעים ובחוסר תום לב, ומכל מקום התובעים אינם יכולים לתבוע חובות של מר זיגדון, של חברת ש.צ. או של כל גורם אחר שאינו צד לתיק. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית שבו חזר על הטענות בכתב התביעה וכן הציג פירוט וצירף חשבוניות לגבי השיקים בסך 1,372,525 ₪ שלדבריו הועברו לניכיון אצל התובעת ולא נפרעו. בתגובה לטענות הנתבעים חזר והצהיר התובע כי הנתבע 3 ערב לכל העסקאות, וכי הנתבע 5 חתם מרצונו על ערבות לשיקים ולא אמר שייפרעו מכספים שיתקבלו מחברת פרידש בלבד. כמו כן הצהיר התובע כי הנתבעים ידעו שיתבצע ניכיון שיקים על ידי חברת מ. נאור יזמות קידום ופיתוח עסקי בע"מ. התובע הכחיש בתצהירו את הטענות בדבר הפעלת לחצים ואיומים כלשהם, והצהיר כי מעולם לא הועלו כלפיו או כלפי מי מהתובעת טענות כי איימו על מאן דהוא. בהקשר זה נטען כי אילו היו הנתבעים מאוימים, חזקה שהיו פועלים תוך זמן סביר כדי לנסות ולבטל את ערבותם, ומשלא עשו כן, הם מושתקים מלעשות זאת כעת. כן הוצהר כי הנתבע 3 הוא זה שפנה אל מר זיגדון כדי לשלם, והכספים ששולמו התחלקו בין התובע לבין זיגדון בהסכמתו של הנתבע 3. לגבי הפגישה בבית בפרדסיה הוצהר כי מדובר בפגישה שהתקיימה בשעה 20:30 ולא בשעה 23:00, שתואמה מראש בין הנתבע 3 לבין מר גדעון אפק, ושהתנהלה בניחותא ללא צעקות, לחצים או איומים. עוד עולה מהתצהיר כי לאחר חתימת ההסכם למכירת הבית בפרדסיה, נענו הנתבעים 3 ו- 4 להזמנתו של התובע והגיעו לביתו בתל אביב, למיטב זכרונו בתחילת חודש אפריל, על מנת לשוחח ולנסות לפתור את הבעיות הכספיות שלהם מול נושים אחרים - פגישה שהתנהלה ברוח טובה בנוכחות אשתו של התובע. עוד הצהיר התובע כי אף לאחר מכן הגיע הנתבע 3 מספר פעמים למשרדו במטרה לפתור את הבעיות הכספיות, אולם ללא הועיל. בנוסף הוגש מטעם התובעים תצהיר עדות ראשית של אשתו של התובע, הגב' אורנה נאוי, לגבי הפגישה שהתקיימה עם הנתבעים 3 ו- 4 "בראשית חודש אפריל 2007 ו/או בסמוך לכך" (סעיף 1 לתצהיר). הגב' נאוי הצהירה כי הפגישה התנהלה באווירה נעימה, ובמהלכה ניהלה "שיחת נשים ארוכה" עם הנתבעת 4. עוד הצהירה הגב' נאוי כי בעלה סיפר לה לפני הפגישה שהנתבע 3 חייב לו כספים רבים וכי הוא מכבד אותו מאוד, ולכן הזמין אותו ואת אשתו לפגישה בביתם כדי לראות כיצד ניתן לעזור להם, מאחר שעסקיו של הנתבע 3 התמוטטו. עוד הצהירה הגב' נאוי כי בעלה הוא איש מכובד וישר, ומעולם לא שמעה כי הופנו כלפיו טענות מהסוג שהעלו הנתבעים. הנתבע 3 הגיש תצהיר עדות ראשית שבו חזר על הטענות בכתב ההגנה. הנתבע 3 התייחס בתצהירו להעתקי השיקים שצורפו בנספחים ג'2 לתצהירו של התובע, והצהיר כי אין בידיו מסמכים כדי לאמת או לשלול את האמור בנספחים אלה לגבי חתימתו כערב על אותם שיקים, אולם אף אם אכן היה ערב לכל השיקים, הרי שפרע את מלוא חובו כלפי התובעים ואף ביתר שאת. כמו כן הצהיר הנתבע 3 כי לא נתן הסכמה כלשהי לביצוע ניכיון משני של שיקים אצל חברות אחרות בשוק האפור, וכל עסקת ניכיון שיקים אצל גופים אחרים שנעשתה לגבי שיקים שעליהם חתם כערב מהווה הפרה יסודית של ההסכם בינו לבין התובעים. כן הצהיר הנתבע 3 כי הפגישה שהתקיימה במשרדי התובעת בתחילת חודש ספטמבר 2006 בעניין הסדרת החוב התנהלה באווירה של פחד וטרור, וכי אביו ז"ל שנלחץ מאוד שמא יפגעו בו ובמשפחתו הסכים לשלם כספים מתוך החברה שלו, הנתבעת 1, בתנאי שבכך יסולק החוב של הנתבע 3 כלפי התובעת. על פי תצהירו של הנתבע 3, בפגישה זו הוסכם בין היתר כי לאחר שהשיקים של הנתבעת 1 ייפרעו, תחזיר התובעת את כל השיקים שעליהם חתום הנתבע 3 באופן אישי כערב, ולא תהיה מניעה כי התובעת תמשיך לפעול לגביית יתרת החוב מאותן חברות שביצעו אצלה ניכיון שיקים. הנתבע 3 הודה בתצהירו כי חתם יחד עם אביו, הנתבע 5, על ערבות אישית לשיקים של הנתבעת 1. עוד הצהיר הנתבע 3 כי בניגוד לאמור בקבלות שצורפו לתצהירו של התובע, חברות רום השרון, ק.נ. ביטוחים ורוטל קונספט לא נתנו לתובעת שיקים כלשהם. כמו כן הוצהר כי נספח ג'6 לתצהירו של התובע המתייחס לכאורה לתוכן ההסכמות בין הצדדים לגבי השיקים בסך של 900,000 ₪ הוא מזויף, ובמקביל צירף הנתבע 3 בנספח ב' לתצהירו מסמך אחר, שלדבריו הינו מסמך הכוונות המקורי שערך התובע ושנמסר לנתבע 5. הנתבע 3 חזר בתצהירו על הטענות בדבר מועד ונסיבות הפגישה שהתקיימה בבית בפרדסיה, והצהיר כי הטענה שלפיה הזמין לביתו את מר זיגדון ואת התובע היא שקר. כמו כן הצהיר הנתבע 3 כי לאחר שהתובע וחבריו עזבו את הבית, אשתו מיררה בבכי כל הלילה ושאלה אותו אם לגשת ולהגיש תלונה במשטרה, אך הוא ביקש ממנה שלא לעשות כן כיוון שהדבר עלול להתנקם בהם. מתצהירו של הנתבע 3 עולה כי מסר לתובע את השיק על סך של 600,000 ₪ במסעדה ברמת גן, ובמעמד זה אמר לתובע כי כספים נוספים שאמורה הנתבעת 2 לקבל מחברת פרידש מתעכבים לנוכח מחלוקת בנוגע לחבות במיסים. עוד עולה מהתצהיר כי התובע אמר לנתבע 3 לבוא אליו למשרד כדי לבחון איך מסכמים את יתרת התשלום ולבדוק את נושא החבות במס, וכן התנצל בפני הנתבע 3 על ההתפרצות לביתו ביום 26/3/07, אמר שזו לא התנהגות אופיינית לו וביקש שהנתבעת 4 תגיע אף היא לפגישה על מנת שיתנצל גם בפניה. בהמשך הוצהר כי הנתבעים 3 ו- 4 נסעו למשרדו של התובע, אך כשהגיעו לתל אביב הודיע להם התובע שאינו במשרד וביקש שיבואו לביתו, והנתבעים אכן עשו זאת ונפגשו עם התובע שחזר והתנצל על "אי הנעימות" שנגרמה להם בשל ההתפרצות לביתם. כמו כן התייחס הנתבע 3 בתצהירו לפגישה שהתנהלה במשרד רואה החשבון של התובע, מר ג'קי בלנגה, שבה הוסכם על העברת השיק הנוסף של חברת פרידש בסך של 500,000 ₪ לתובעת, ולפגישה עם התובע בבית קפה ברעננה שבה נמסר לו השיק בפועל. הנתבעת 4 הגיש תצהיר עדות ראשית שבו התייחסה לפגישה שהתקיימה בבית בפרדסיה ולנסיבות חתימתה על ההסכם לרכישת הבית. בין היתר הצהירה הנתבעת 4 כי חשבה שנקלעה לסרט מאפיה וכי עומדים לפגוע בה, בבעלה ובילדיה וכי הייתה משותקת מפחד וחששה למראה בעלה שהוא עומד לקבל התקף לב. עוד הצהירה הנתבעת 4 כי כל התנאים בהסכם נעשו על דעתו של התובע ללא הסכמתה ומבלי שנשאלה דבר בעניין. כמו כן תמכה הנתבעת 4 בגרסתו של בעלה, הנתבע 3, לגבי הפגישה המשותפת שלהם עם התובע ואשתו בביתם. בהקשר זה הצהירה הנתבעת 4 כי הפגישה לא הייתה נעימה ולא הייתה ברוח טובה. על פי תצהירה של הנתבעת 4, במשך כל הפגישה שארכה כעשר עד חמש עשרה דקות, לא שוחחה עם הגב' נאוי על נושא החובות של הנתבע 3 ולא סיפרה לה על ההתפרצות של התובע לביתה. לבסוף הצהירה הנתבעת 4 כי לאחר הפגישה אמר לה בעלה שהדברים מסתדרים ושנושא החתימה על המסמך למכירת הבית מבוטל, ובחודש מאי סיפר לה בעלה ששילם ופרע את כל החוב ושהדברים הסתיימו. בפתח דיון ההוכחות הראשון הוגשה הודעה שלפיה הנתבעת 1 מצויה בהליכי פירוק, ולאחר מכן ובמהלך ארבעת דיוני ההוכחות שהתקיימו בתיק נחקרו המצהירים הנ"ל, וכן נחקרו מטעם התובעים מר בועז נצר, מר רונן ישראל ומר שלום זיגדון. מר נצר התייחס בעדותו לעסקת ניכיון שיקים בסך כולל של 156,390 ₪ שביצע בשם חברת ק.נ. ביטוחים בע"מ שבבעלותו עבור התובעת, ומר ישראל העיד לגבי עסקת ניכיון אחרת שביצע עם התובעת בשיקים בסך כולל של 289,444 ₪. מעדותם של מר נצר ומר ישראל עלה כי בשלב מסוים הסכים כל אחד מהם לפשרה שהציע התובע לוותר על שליש מהסכום הנומינלי של החוב מעסקת הניכיון ולקבל שיקים חלופיים בהתאם, אך השיקים החלופיים לא נפרעו ולכן כפי שהוסכם עם התובע מראש, חזרו החובות לעמוד על הסכום המקורי. מר נצר ומר ישראל העידו בחקירתם הנגדית בין היתר כי התובע מנסה לגבות באמצעות התביעה דנן גם את החוב שלהם. מר זיגדון העיד בנוגע לשיקים שניכתה חברת ש.צ. פיננסים שבבעלותו עבור מר גדעון אפק באישורו הטלפוני של הנתבע 3. כמו כן התייחס מר זיגדון בעדותו לשיקים של חברת פרידש על סך 600,000 ₪ ו- 500,000 ₪, לפגישה שלו עם התובע והנתבע 3 בנוגע לחלוקת הסך של 600,000 ₪ וכן לנסיבות המפגש עם הנתבעים 3 ו- 4 בבית בפרדסיה שבמהלכו נחתם ההסכם למכירת הבית. מר זיגדון נשאל בין היתר האם הנתבע 3 עדיין חייב לו כסף והשיב כי איננו זוכר, אולם בעקבות החלטת בית המשפט שלפיה עליו להתייצב לדיון הוכחות נוסף ולהביא עימו מסמכים לעניין זה, העיד מר זיגדון בדיון ההמשך כי לא נותרו חובות כלשהם בינו לבין הנתבע 3. לאחר דיוני ההוכחות הגישו הצדדים סיכומים בכתב. יצוין כי המועד להגשת הסיכומים מטעם הנתבעים הוארך מספר פעמים בהסכמת ב"כ התובעים, אולם אלה לא הוגשו בפועל גם במועד המוסכם האחרון שנקבע, ובעקבות זאת הוגשה בקשה מטעם התובעים למתן פסק דין בהעדר סיכומי הנתבעים. בסופו של דבר הוגשו הסיכומים מטעם הנתבעים ברשות בית המשפט למעלה מחמישה חודשים לאחר הגשת הסיכומים מטעם התובעים. עוד יצוין כי מספר חודשים לאחר הגשת סיכומי הנתבעים הוגשה מטעמם "בקשה לצירוף אסמכתא משפטית", ובעקבות זאת הוגשו תגובה לבקשה ותשובה לתגובה, ונקבע כי פסק הדין יינתן בהתאם. דיון בכתב התביעה המתוקן התבקש בית המשפט ליתן לתובעים שני סעדים כדלקמן: (1) לחייב את הנתבעים 1, 2, 3 ו- 5 בתשלום סכום השיקים על סך 900,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל; ו- (2) לאכוף על הנתבעים 3 ו- 4 את ההסכם למכירת הבית בפרדסיה ולהורות על מכירתו לתובע באותם תנאים כאמור בהסכם, ולחילופין לחייב את הנתבעת 4 יחד ולחוד עם הנתבע 3 בתשלום סכום התביעה, וזאת על רקע הסכמתה של הנתבעת 4 למכירת הבית ולקיזוז יתרת התמורה כנגד החוב לתובעת ומכוח הלכת השיתוף בחובות. יודגש כי לא מדובר בתביעה שטרית שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל לביצוע שיקים, אלא כהגדרתם של התובעים תביעה "כספית" ו- "אכיפת הסכם", ולכן הנטל על התובעים להוכיח את התביעה, כאשר השיקים על סך 900,000 ₪ הינם בעלי ערך ראייתי בלבד, וכל אחד מהצדדים רשאי להעלות טענות לגבי המשקל והמשמעות שיש לייחס לראיות אלה. התביעה הכספית הנתבע 3 הודה בתצהיר עדותו הראשית כי אביו המנוח, הנתבע 5, משך את שלושת השיקים על סך 900,000 ₪ בשם הנתבעת 1 ובהתאם להנחיות שקיבל מהתובע, כך שהשיקים נרשמו לפקודת הנתבעת 2 אשר חתמה עליהם חתימת הסב, והנתבעים 3 ו- 4 חתמו כערבים לפירעון השיקים. יחד עם זאת, ומבלי לדון ולהכריע בטענתו של הנתבע 3 כי השיקים הנ"ל נמסרו תחת לחץ, מגרסאותיהם של שני הצדדים עלה כי השיקים ניתנו במסגרת הסדר שלפיו עם פירעון השיקים, לא יהיו עוד טענות ודרישות של התובעים כלפי הנתבעים ויוחזרו לנתבע 5 כל השיקים של הנתבעת 2 (ראו בין היתר נספח ב' לתצהירו של הנתבע 3 - מסמך אשר התובע אישר כי הינו בכתב ידו ובחתימתו, בעמוד 35 לפרוטוקול מול שורות 18-19). לפיכך, ומשאין חולק כי הנתבע 3 הודיע לתובע שהשיקים על סך 900,000 ₪ הנ"ל לא ייפרעו במועד, בעוד השיקים של הנתבעת 2 נותרו בידי התובעים ולא הוחזרו לנתבע 5, הרי שעל פני הדברים בוטל ההסדר והשיקים שניתנו בהתאם להסדר זה פקעו אף הם. חיזוק לכך שהשיקים פקעו ושהתובעת איננה רשאית עוד לדרוש את פירעונם ניתן למצוא גם בעדויותיהם של מר בועז נצר ומר רונן ישראל. מעדויות אלה עלה כי מתוך שלושת השיקים של הנתבעת 1 על סך 900,000 ₪, השיק על סך 100,000 ₪ הוסב ונמסר לחברה שבבעלותו של מר נצר (ק.נ. ביטוחים בע"מ) והשיק על סך 200,000 ₪ הוסב ונמסר לחברה שבבעלותו של מר ישראל (רוטל קונספט ישראל בע"מ 2006), וזאת במסגרת הסדרי פשרה שגובשו באמצעות התובע בנוגע לחוב בגין שיקים של הנתבעת 2 שבהם ביצעו החברות הנ"ל עסקאות ניכיון משנה עבור התובעת (עמודים 6-9 ועמודים 12-13 לפרוטוקול). מר נצר ומר ישראל העידו כי כל אחד מהם הגיע להסכמה עם התובע שלפיה אם יופר הסדר הפשרה והשיק שנמסר במסגרת ההסדר לא ייפרע, יחזור החוב לעמוד על הסכום המקורי (ראו עמוד 9 לפרוטוקול מול שורות 19-20 ועמוד 14 לפרוטוקול מול שורה 1). לפיכך, ומשאין חולק כי השיקים הנ"ל לא נפרעו במועד, בוטל ההסדר, ולא היה מקום לחזור ולפרוע את השיקים אשר ניתנו בעקבות אותו הסדר, אלא את השיקים המקוריים של הנתבעת 2 אשר נמסרו לניכיון. הדבר עלה בבירור מעדותו של מר נצר שלפיה "... נאמר לי במפורש כי אם סכום הפשרה לא יכובד יחזור לעמוד כל החוב על שלושת השיקים המקוריים על סך 156,390 ₪" (עמוד 9, מול שורות 10-11), ובהמשך "... נמסר לי כי הוגשה תביעה על ידי עורך דין ברמי וכי שלושת השיקים בחתימת יד "א.ס.י. דוד מיזוג ובנייה בע"מ יכללו בתביעה" (שם, מול שורות 20-23), כאשר הכוונה היא לשלושת השיקים המקוריים של הנתבעת 2 ולא לשיק של הנתבעת 1 על סך 100,000 ₪. כך העיד גם מר ישראל כי עד היום לא הגיש תביעה נגד מושך השיקים המקוריים כיוון שהתובע אמר שהוא במו"מ איתו ושיסגור את זה ללא בית משפט (סוף עמוד 14). יתר על כן, מעדותם של מר נצר ומר ישראל עלה כי נתנו לתובעת תמורה בגין השיקים המקוריים (ראו עדותו של מר נצר בעמוד 9 לפרוטוקול, מול שורות 11-16 ועדותו של מר ישראל בסוף עמוד 12 ותחילת עמוד 13), ובכך לקחו על עצמם את הסיכון בגין שיקים אלה שנמצאים כיום בבעלותם (ראו עמוד 14 מול שורות 21-22 ועמוד 27, תשובות 7 ו- 9). כמו כן עלה מעדותם כי נמסר להם שהתובע מנסה לגבות באמצעות התביעה דנן גם את החוב שלהם (ראו עמוד 9 מול שורות 20-23 ועמוד 15 מול שורות 17-18), אך למעשה, בכתב התביעה שבפני כלל לא ביקשו התובעים לחייב את הנתבעים בתשלום סכומי השיקים המקוריים שנמשכו על ידי הנתבעת 2 ושממילא כבר אינם בבעלותה של התובעת. התביעה הוגשה לגביית השיקים על סך של 900,000 ₪, לרבות השיק בסך של 200,000 ₪ והשיק בסך של 100,000 ₪ הנ"ל, אשר כאמור לעיל נמסרו והוסבו לצדדי ג' במסגרת הסדרי פשרה עימם ופקעו לאחר מכן בעקבות הפרת הסדרי הפשרה וחילול השיקים. לגבי השיק על סך 200,000 ₪ הנ"ל, אמנם מדיון ההוכחות עלה כי לאחר חילול השיק מסר הנתבע 3 לתובע שיק חלופי בסכום זהה לפירעון ביום 31/3/07 (ראו ת/10, עדותו של התובע בסוף עמוד 30 לפרוטוקול ועדותו של הנתבע 3 בתחילת עמוד 78), אך שיק זה כלל לא הוזכר וממילא לא נתבע בכתב התביעה המתוקן. גם לגופו של עניין, אין בפני בית המשפט גרסה מפורטת לגבי נסיבות מסירת השיק החלופי, כשהנטל בעניין זה מוטל על התובעים, וכאשר מדובר בשיק שנועד להחליף שיק קודם אשר כאמור הועבר לבעלותו של צד ג' במסגרת הסדר שבוטל לאחר מכן. תמיכה נוספת לכך שהשיקים על סך 900,000 ₪ פקעו ניתן למצוא גם בגרסתו של התובע לגבי השיקים שקיבלה התובעת לאחר הודעתו של הנתבע 3 כי השיקים על סך 900,000 ₪ לא ייפרעו במועד. התובע אישר בחקירתו הנגדית כי ביום 29/3/07, הופקד ונפרע בחשבון התובעת שיק של הנתבעת 1 על סך של 600,000 ₪, וביום 16/5/07 הופקד ונפרע בחשבון התובעת שיק נוסף של הנתבעת 1 בסך של 500,000 ₪ (ראו עדותו של התובע בעמוד 33 לפרוטוקול מול שורות 23-24 ובעמוד 34 מול שורות 18-23 ו- 27-30). משמסרו הנתבעים לתובעת שיקים אחרים שנפרעו בחשבונה לאחר המועד שנקבע לביצוע הסדר הפשרה, הרי שעל פני הדברים ההסדר בוטל, כך שהחוב חזר לעמוד על הסכום המקורי והשיקים על סך 900,000 ₪ פקעו בהתאם, או שלחילופין הוארך המועד לביצוע הסדר הפשרה וניתנה לנתבעים אפשרות לפרוע את הסך של 900,000 ₪ באמצעות שיקים חלופיים שנמסרו לאחר מכן. על פי תצהירו של התובע, בפועל קיבלה התובעת סך של 240,000 ₪ בלבד מתוך סכום השיק הראשון וסך של 250,000 ₪ בלבד מתוך סכום השיק השני, בעוד הסכומים הנותרים, דהיינו 360,000 ₪ בגין השיק הראשון ו- 250,000 ₪ בגין השיק השני, הועברו לידי חברת ש.צ. (סעיפים 22 ו- 27 לתצהיר). התובע הצהיר שהודיע לנתבע 3 כי משלא עמד בהתחייבותו לשלם את הסך של 900,000 ₪, ייזקפו התשלומים הנ"ל על חשבון ההפרש שבין הסך של 900,000 ₪ לסך של 1,372,525 ₪ (שהוא החוב המקורי לטענת התובעים) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. גרסה זו שהינה עדות יחידה של התובע ואשר לא הוצגו ראיות התומכות בה, איננה הגיונית ואיננה סבירה. אם לגרסת התובע הסדר הפשרה בוטל בעקבות הודעתו של הנתבע 3 כי השיקים על סך 900,000 ₪ לא ייפרעו במועד, אזי למעשה השיקים הנ"ל פקעו, ולא היה מקום לחייב את הנתבעים בגינם אלא רק בגין השיקים המקוריים של הנתבעת 2 אשר לא נפרעו. לחילופין, אם נעתר התובע לבקשתו של הנתבע 3 ליתן אורכה לצורך ביצוע ההסדר ותשלום הסך של 900,000 ₪, אזי לא היה מקום לחזור ולהעמיד את החוב של הנתבעים על הסכום המקורי, והיה על התובעת להשיב את השיקים של הנתבעת 2 כמוסכם. התובעים אינם יכולים להחזיק במקל משני קצותיו ולטעון מחד גיסא כי הם רשאים לגבות את השיקים בסך של 900,000 ₪ שניתנו במסגרת הסדר הפשרה, ומאידך גיסא כי ההסדר בוטל באופן המאפשר לתובעת לגבות את מלוא סכום החוב המקורי (אשר עמד לטענת התובעים על סך של 1,372,525 ₪) ולהמשיך ולהחזיק בשיקים של הנתבעת 2 שאמורים היו לחזור לידי הנתבעים. כאמור לעיל, ככל שההסדר לגבי השיקים על סך 900,000 ₪ בוטל, השיקים אשר ניתנו במסגרת הסדר זה פקעו אף הם, והתובעים יכולים היו להגיש תביעה כספית אך ורק בגין החוב המקורי של הנתבעים שנוצר עקב חילול השיקים של הנתבעת 2, כשהוא מעודכן ליום הגשת התביעה. במסגרת תביעה זו היה על התובעים לפרט במדויק אילו שיקים של הנתבעת 2 שנמצאים בידיה חוללו, בגין אילו שיקים קיבלה התובעת תמורה ישירות או במסגרת עסקת ניכיון משנה ומהו סכום החוב המעודכן בצירוף הפרשי הצמדה וריבית נכון ליום הגשת התביעה, בקיזוז הסכומים שהתקבלו מהנתבעים על חשבון החוב. התובעים בחרו שלא לעשות כן, אלא ביקשו לחייב את הנתבעים בסכום השיקים שניתנו במסגרת הסדר הפשרה, מבלי לפרט את ההתחשבנות הכוללת בין הצדדים. אמנם בכתב התביעה נטען כי החוב של הנתבעים 2 ו- 3 עמד על סך של 1,325,525 ₪ וצורפו העתקים של שיקים לתמיכה בטענה זו (נספח ג'4), אך לא פורט אילו מתוך שיקים אלה לא נפרעו, אם בכלל. בתצהיר עדותו הראשית של התובע הועלתה לראשונה במפורש הטענה כי כל השיקים שבנספח ג'5 לתצהיר לא נפרעו, וכי חלקם חוללו וחלקם הוצאו מהבנק עקב הגבלת חשבונה של הנתבעת 2. ואולם, עיון בהעתקי השיקים שבנספח ג'5 לתצהיר מעלה שאין בהם כל רישום המעיד כי לא כובדו על ידי הבנק הנמשך. אמנם צורפו מסמכים הנחזים להיות תדפיסים של הבנק שבהם ישנה לכאורה אינדיקציה להחזרת שיקים מסוימים, אך מדובר בשיקים ספורים בלבד ואין כל פירוט בגוף התצהיר לגבי אותם שיקים. כמו כן לא פורט בכתב התביעה ובתצהיר בגין אילו מהשיקים של הנתבעת 2 קיבלה התובעת תמורה בדרך של ניכיון משנה באמצעות צדדי ג', כשמעדותם של מר נצר ומר ישראל עלה בבירור כי התובעת קיבלה תמורה לכל הפחות בגין חלק מהשיקים. בנוסף לכך, התובעים לא ציינו, ולו לכאורה, מהו לטענתם סכום החוב המעודכן של הנתבעים נכון ליום הגשת התביעה בגין שיקים אשר התובעת לא קיבלה כל תמורה בגינם, וכן לא ציינו מהם סכומי ההצמדה והריבית שנזקפו לחובת הנתבעים בגין החוב. ככל שהסדר הפשרה לא בוטל אלא ניתנה לנתבעים אורכה לצורך ביצועו, כך שהשקים המאוחרים נמסרו לתובעת על חשבון הסך של 900,000 ₪ שנקבע בהסדר, היה על התובעים להגיש את התביעה אך ורק בגין ההפרש שבין הסכום ששולם לטענתם לתובעת בפועל לבין הסך של 900,000 ₪. אלא שהתובעים לא עשו כן, ואף לא העלו כל טענה שלפיה סכום החוב של הנתבעים עומד על סך של 900,000 ₪ בלבד בקיזוז הסכומים ששולמו. גם לגופו של עניין, הואיל ואין חולק כי השיקים של חברת פרידש על סך 600,000 ₪ ו- 500,000 ₪ התקבלו אצל התובעת ונפרעו בחשבונה, היה על התובעים להוכיח את גרסתם כי חלק מסכומי השיקים הנ"ל הועברו בידיעתו של הנתבע 3 ובהסכמתו לחברת ש.צ. על חשבון חובם של הנתבעים או מי מהם לחברה זו. התובע הצהיר כי חלוקת כספי השיק הראשון בסך 600,000 ₪ סוכמה בינו לבין זיגדון והנתבע 3 במשרדו של מר זיגדון (סעיף 22 לתצהיר) וכל שהצהיר לגבי השיק השני על סך 500,000 ₪ הוא כי החלוקה נעשתה "בהתאם לסיכום עם הנתבע 3" (סעיף 27 לתצהיר). מר זיגדון לא הגיש תצהיר עדות ראשית אלא הוזמן להעיד מטעם התובעים ונחקר בחקירה ראשית, כאשר לא ניתן כל טעם לכך שגרסתו לא הוצגה מראש באמצעות תצהיר או לכל הפחות באמצעות סיכום של עיקרי העדות. מחקירתו הראשית של מר זיגדון אשר נערכה בעת שהתובע היה באולם, עלה כי הפגישה בינו לבין התובע והנתבע 3 שבה נמסר השיק על סך 600,000 ₪ לא התקיימה במשרדו אלא במסעדה ברמת גן. מר זיגדון העיד כי הוא "לא זוכר מה בדיוק נאמר שם בפגישה, אבל אני זוכר שמה- 600 אני קיבלתי 360 אני חושב, ו- 240 לשאול או 340 ו- 260... " (עמוד 20 לפרוטוקול מול שורות 7-8). לאחר עדות זו שינה התובע את גרסתו והעיד בחקירתו הנגדית כי הנתבע 3 אכן מסר את השיק על סך 600,000 ₪ במסעדה ואמר "שזה ה-600 אלף, שאול יקבל מה שמגיע לו, 360 אלף ל- ש.צ. באמצעות מנהליו זיגדון, ואני 240" (עמוד 41 לפרוטוקול, מול שורות 15-16). לגבי השיק השני על סך 500,000 ₪, התובע כאמור כלל לא פירט בתצהירו מתי וכיצד סוכם לכאורה עם הנתבע 3 על חלוקת סכום השיק. גם גרסתו של מר זיגדון בעניין זה בחקירתו הראשית הייתה כללית ולא מפורטת, וכל שהעיד הוא כי "קיבלנו צ'ק של 500 אלף. אני ושאול קיבלנו. אני לא זוכר איך זה התחלק. אני חושב חצי חצי או שאול קצת יותר" (עמוד 20 לפרוטוקול, מול שורות 21-23). מכאן שאין בפני בית המשפט גרסה מפורטת, אחידה, עקבית וברורה של התובע ומר זיגדון לגבי נסיבות מסירתם של שני השיקים על סך 600,000 ₪ ו- 500,000 ₪ הנ"ל ולגבי הדברים שנאמרו בנוכחותו של הנתבע 3 ובהסכמתו לגבי אופן חלוקת הסכומים בין התובע לבין מר זיגדון. אמנם הנתבע 3 הודה בחקירתו הנגדית כי בפגישה במסעדה שבה מסר את השיק על סך 600,000 ₪ נכח גם מר זיגדון, אך מעדותו של הנתבע 3 עלה כי השיק נמסר לידי התובע, כשבאותו מעמד לא אמרו לו התובע וזיגדון דבר לגבי חלוקת הכספים ביניהם, ורק לאחר מכן אמר לו התובע כי לא לקח את כל הכסף אלא נתן לזיגדון (ראו פרוטוקול הדיון מעמוד 79 מול שורה 14 ועד סוף עמוד 80 וכן מעמוד 84, מול שורה 17 ועד עמוד 85 מול שורה 18). כמו כן העיד הנתבע 3 כי לדעתו זיגדון לא היה נוכח בפגישות לגבי השיק השני על סך 500,000 ₪ (עמוד 86, מול שורות 1-3 ועמוד 87, מול שורות 23-26), ושרק מאוחר יותר נודע לו ש- 250 יגיעו לזיגדון (עמוד 88, מול שורות 15-16). בנוסף הודה הנתבע 3 כי לא הודיע שהוא מתנגד לחלוקת הכספים בין התובע לבין זיגדון, ואף אישר כי המצב היה נוח לו שכן "קניתי שקט מזיגדון בזה שהוא חושב שהוא קיבל כסף" (עמוד 85 מול שורה 29, וכן ראו עמוד 86, מול שורות 17-21). ואולם, אף אם הנתבע 3 הביע הסכמתו בדיעבד, ולו בשתיקה, לחלוקת כספי השיקים על סך 600,000 ₪ ו- 500,000 ₪ בין התובע לבין זיגדון, אין בכך כדי להוכיח כי סכומי השיקים הנ"ל אשר כאמור הופקדו ונפרעו בחשבונה של התובעת בלבד אכן חולקו הלכה למעשה בין התובעת לבין חברת ש.צ. כנטען על ידי התובעים. התובע לא צירף לתצהירו כל ראיה המעידה על העברת הסכומים הנטענים לידי חברת ש.צ., ואף בחקירתו הנגדית הודה כי אין בידיו חשבוניות שהוציא לחברת ש.צ. בגין סכומים אלה (ראו למשל סוף עמוד 33 ותחילת עמוד 34). כאשר נשאל התובע כיצד הוציאה חברת ש.צ. קבלה על אותו שיק בסך של 600,000 ₪ ביום 31/5/07 (נספח ג'3 לתצהיר התובע), חודשיים לאחר ששיק זה כבר נפרע בחשבון התובעת, השיב כי איננו אחראי למערכת הנהלת החשבונות של חברת ש.צ. (סוף עמוד 34 לפרוטוקול), כשלדבריו הקבלה איננה סותרת את המצב שהיה בפועל (עמוד 35, מול שורה 8). מר זיגדון נשאל אף הוא על הקבלה הנ"ל שבנספח ג'3 לתצהיר התובע, והעיד כי לא בוצע כל ניכיון בגין שיק זה וכי הרישום בקבלה נעשה בעקבות ייעוץ שניתן לו (עמוד 45 לפרוטוקול, מול שורות 20-27). כאשר נשאל האם קיבל את השיק לידיו השיב: "לא קיבלתי, לא יודע, לא זוכר. אני לא קיבלתי 600 אלף מעולם, העברתי אותו לשאול" (שם, בתחילת עמוד 46). בנוסף לכך, עדותו של מר זיגדון לגבי העברת חלק מסכומי השיקים על סך 600,000 ₪ ו- 500,000 ₪ מהתובעת לחברת ש.צ. הייתה כאמור מהוססת ומעורפלת (ראו הקטעים הרלוונטיים בעמוד 20 לפרוטוקול לעיל) ועל אף שמר זיגדון העיד כי "יש לי מסמכים, הכל רשום" (שם, מול שורה 23), הלכה למעשה גם לאחר שניתנה החלטה המחייבת אותו להמציא מסמכים, לא טרח להציג מסמכים המעידים על ביצוע העברות הכספים הנטענות. אמנם בחקירתו המשלימה הציג מר זיגדון העתקים של שיקים שנמשכו לכאורה על ידי הנתבעת 2 לפקודת רום השרון (ת/11) וכן מסמך הנחזה להיות כרטסת הנהלת חשבונות של חברת ש.צ. (ת/12), וטען כי מסמכים אלה מעידים על גריעת שיקים מהחוב של הנתבעים 2 ו- 3 לחברת ש.צ. בסך כולל של כ- 700,000 ₪. דא עקא, לא ברור מהמסמכים הנ"ל שהוגשו לבית המשפט מדוע נגרעו שיקים אלה, וכיצד וממי התקבלה תמורה בגינם, אם בכלל, וכן לא הוצגה כל אסמכתא הקושרת בין השיקים שנגרעו לכאורה לבין סכומים ששולמו לחברת ש.צ. על ידי התובעת. זאת ועוד, אין חולק שהשיק על סך 500,000 ₪ ניתן כנגד ערבות בנקאית שהועמדה לחברת פרידש. על פי תצהיר עדותו הראשית של התובע, הערבות מומנה במשותף על ידי התובעת ומר זיגדון, אלא שמנספחים ה'3 ו- ה'4 לתצהיר עולה כי מי שהוציא את הערבות הבנקאית היא התובעת בלבד. מר זיגדון והתובע אישרו זאת בחקירתם הנגדית, וטענו כי מר זיגדון התחייב לשאת במחצית מסכום הערבות, אך היות שלא היה לו כסף, התובעים הם שהוציאו את כל סכום הערבות בפועל (ראו עדותו של מר זיגדון בעמוד 24 מול שורות 23-30 ועדותו של התובע בעמוד 40 מול שורות 14-15). כאשר נשאל מר זיגדון האם יש הסכם על כך בינו לבין התובע, השיב: "אצלנו זה מספיק המילה לא צריכה להיות חתימה" (עמוד 24, מול שורה 30), ואף התובע העיד באותו עניין כי "לא ראינו צורך להביא את הדברים האלה מכיוון שאנו עושים עסקים עם הגורמים האלה שנים רבות ומאמינים באמת" (עמוד 40, מול שורות 18-19). מכאן שמר זיגדון לא השתתף במימון הוצאת הערבות הבנקאית שניתנה כנגד השיק ואף לא חתם על כל מסמך המחייב אותו לשאת במחצית מסכום הערבות. נסיבות אלה אשר הוצגו בפני בית המשפט לראשונה בחקירותיהם הנגדיות של העדים, מפחיתות עוד יותר מהמשקל שיש לייחס לגרסתו של התובע, אשר כאמור אינה נתמכת באסמכתאות כלשהן, לגבי העברת מחצית מסכום השיק על סך 500,000 ₪ שהופקד ונפרע בחשבונה של התובעת לחברת ש.צ. שבבעלותו של מר זיגדון. לאור כל האמור לעיל, הנני קובע כי התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכחת התביעה הכספית, ולא הוכיחו כי יש לחייב את הנתבעים בתשלום סכום השיקים על סך 900,000 ₪ הנ"ל. התביעה לאכיפת ההסכם לרכישת הבית תחילה יצוין כי על פני הדברים אין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתביעה לאכיפת הסכם מכר מקרקעין, וזאת בהתאם להוראות סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. אף שטענה זו לא הועלתה על ידי הנתבעים, על בית המשפט לעורר את שאלת הסמכות העניינית מיוזמתו (ראו לעניין זה בין היתר ע"א 510/82 רינה חסן נ' יפה פלדמן, לז(3) 1; וע"א 4796/95 איברהים חסין אלעוברה נ' איברהים עלי אלעוברה, נא(2) 669). כמו כן וכפי שיפורט להלן, גם לגופם של דברים ומבלי לקבוע מסמרות בעניין תוקפו של ההסכם לרכישת הבית, אין מקום להורות על יישומו ואכיפתו של ההסכם בנסיבות העניין. אין חולק כי המסמך שצורף כנספח ו' לכתב התביעה המתוקן וכותרתו "הסכם רכישת בית", גובש ונערך בנוכחות התובע, מר זיגדון, מר רוטר והנתבעים 3 ו- 4 בבית בפרדסיה. עיון בהסכם מעלה כי נוסח בצורה כללית ומעורפלת ללא פירוט של עניינים מהותיים וביניהם פרטי המשכנתא הראשונה הרשומה על הבית, המועד שבו מתחייב התובע לסלק את המשכנתא הנ"ל, שעבודים נוספים הרשומים על הבית ואופן סילוקם (כגון המשכון לטובת "דוד הפרסי" - ראו סעיף 31 לתצהירו של התובע ועדותו של מר זיגדון בעמוד 23 לפרוטוקול, מול שורות 4-7) וכן פרטי וסכומי השיקים של הנתבעת 2 שמהם תקוזז התמורה בגין הבית. הצדדים חלוקים אודות נסיבות החתימה על ההסכם, אך אין חולק כי התובע, מר זיגדון ומר רוטר הגיעו אל הבית בפרדסיה בשעות הערב לצורך הסדרת תשלום החובות לתובע ולמר זיגדון (ראו תצהיריהם של התובע והנתבעים 3 ו- 4), מבלי לתאם את הפגישה מראש עם הנתבע 3 או עם אשתו, הנתבעת 4 (ראו עדותו של מר זיגדון בסוף עמוד 22 ותחילת עמוד 23 לפרוטוקול ועדותו של התובע בעמוד 35 מול שורות 25-26 ובעמוד 36 מול שורות 12-14). כמו כן אין חולק כי ההסכם נוסח ונכתב על ידי התובע בלבד בכתב ידו (עמוד 37 מול שורות 7-8). הנתבעים 3 ו- 4 העידו כי ההסכם נחתם תחת לחץ ואיומים, בעוד התובע העיד כי הנתבעת 4 חתמה על ההסכם מרצונה החופשי שכן ידעה שיש לנתבע 3 חובות והעדיפה שהבית יימכר לתובע ולא לנושים אחרים. מר זיגדון העיד בעניין הפגישה שבה נחתם ההסכם כי "האווירה הייתה נעימה אבל ישבו מולנו אנשים במצב לא כל כך נעים מבחינת המצב וההרגשה שלהם... הבנתי שרובצת על הבית משכנתא ועוד חוב די בעייתי לבחור בשם דוד הפרסי... היה שם דין ודברים ודיבורים וכל מיני ויכוחים והגיעו לאיזושהי הבנה ברוח כזו או אחרת שמר שאול ירכוש את הבית" (עמוד 21 לפרוטוקול, מול שורות 9-15). כמו כן העיד מר זיגדון כי "הייתה בבית התנהלות של סוג של ערבוביה, סערת רגשות, לכל הצדדים... זו עסקה שהייתה קצת עם רגשות ואמוציות ודברים קצת בעייתיים, אבל בהחלט לא היה פה סוג של כפייה. המצב היה בעייתי" (שם, בעמוד 22). זאת ועוד, הנתבע 3 הצהיר כי השיק על סך 600,000 ₪ נמסר לתובע ימים ספורים לאחר הפגישה בבית בפרדסיה (סעיף 31 לתצהיר) והשיק על סך 500,000 ₪ נמסר כעבור חודש וחצי לערך (סעיפים 34-37 לתצהיר), ומכאן שלאחר עריכת ההסכם לרכישת הבית בוצעו תשלומים על חשבון החוב של הנתבעים אשר אמור היה להיפרע מהתמורה בגין מכירת הבית. יצוין כי בשל אופן וסדר הצגת האירועים בתצהיר עדותו הראשית של התובע, מתקבל הרושם כי השיקים הנ"ל נמסרו לו לפני עריכת ההסכם לרכישת הבית, אך מעיון בתצהיר עולה כי למעשה, הפגישה התקיימה עוד ביום 26/3/07 לאחר שהנתבע 3 הודיע שאין ביכולתו לפרוע את "השיקים" (סעיף 30 לתצהיר), שהם לפי הגדרתו של התובע שלושת השיקים על סך 900,000 ₪ (סעיף 16 לתצהיר). בנוסף לכך, אין חולק כי השיק על סך 600,000 ₪ הינו מיום 29/3/07 ואילו השיק השני על סך 500,000 ₪ הינו מיום 16/5/07. כאשר נשאל התובע בחקירתו הנגדית האם השיקים על סך 600,000 ₪ ו- 500,000 ₪ הנ"ל שולמו בעקבות הביקור שערך בערב בביתם של הנתבעים 3 ו- 4, העיד "מה משמעות דבריך בעקבות הביקור הלילי? האם אתה חושב שאני מטיל אימה על אנשים?" (עמוד 39 לפרוטוקול, מול שורות 4-14), אך למעשה לא הכחיש כי השיקים אכן נמסרו לו לאחר המפגש בבית בפרדסיה. מר זיגדון העיד בתחילה כי קיבל את חלקו בשיקים הנ"ל "פחות או יותר לפני שנסעתי לפרדסיה" (עמוד 23 לפרוטוקול, מול שורות 8-13), אולם לאחר מכן כשנשאל כיצד ייתכן שהתאריכים המופיעים על שני השיקים מאוחרים להסכם המכר, לא היה לו כל הסבר לכך, והוא השיב "לא זכרתי תאריכים" (שם, מול שורות 24-29). אשר על כן, הנני מקבל את גרסתם של הנתבעים 3 ו- 4 שלפיה השיקים על סך 600,000 ₪ ו- 500,000 ₪ הנ"ל נמסרו לתובע רק לאחר החתימה על ההסכם למכירת הבית. בנוסף לכך, אין חולק כי לאחר הפגישה בבית בפרדסיה התקיימה פגישה בביתו של התובע בנוכחות התובע, אשתו והנתבעים 3 ו- 4. התובע הצהיר כי הפגישה התקיימה על מנת "לשוחח ולנסות לפתור את הבעיות הכספיות שלהם מול נושים אחרים" (סעיף 40 לתצהיר), בעוד הנתבע 3 הצהיר כי הפגישה אשר תוכננה להתקיים במשרדו של התובע נערכה לאחר מסירת השיק על סך 600,000 ₪ "על מנת שנראה איך מסכמים את יתרת התשלום..." (סעיפים 31 ו- 32 לתצהיר). כמו כן הצהירו הנתבעים 3 ו -4 כי בפגישה זו התנצל בפניהם התובע על אי הנעימות שנגרמה להם עקב ההתפרצות לביתם ושוחח עם הנתבע 3 לגבי תשלום יתרת החוב (סעיף 34 לתצהירו של התובע וסעיף 15 לתצהירה של הנתבעת 4). הנתבעת 4 אף הצהירה כי "בעלי אמר לי, לאחר הפגישה, כי הדברים מסתדרים, בקרוב הוא ישלם לשאול נאווי את יתרת החוב, ונושא החתימה על המסמך שכביכול אני מוכרת לו את הבית הינו מבוטל" (סעיף 17 לתצהיר). במהלך דיון ההוכחות חזרו הנתבעים 3 ו- 4 על גרסתם בעניין הפגישה בביתם של התובע ואשתו. הנתבעת 4 הוסיפה והעידה בין היתר כי "מר נאווי אמר לאשתו שהוא באותו יום שהגיע אלינו הביתה הוא לא יודע מה קרה לו, הוא אף פעם לא מתנהג ככה, הוא אמר לה את יודעת שאני לא כזה. הוא סיפר לאשתו איך הוא צעק אצלי בבית, לא אני סיפרתי" (עמוד 55 לפרוטוקול, מול שורות 13-15). הנתבע 3 העיד כי "דובר שהוא [התובע -מ.ת.] יקבל את הכסף, אנו רואים איך הוא מקבל את היתרה ויורד מהבית" (עמוד 93, מול שורות 13-14). לעומת זאת, על פני הדברים גרסתו של התובע שלפיה הפגישה התקיימה אך ורק לצורך פיתרון הבעיות הכספיות של הנתבעים מול נושים אחרים איננה סבירה, בעיקר לאור העובדה שפגישה זו נערכה גם לגרסתו של התובע לפני הפגישה עם רו"ח ג'קי בלנגה ולפני קבלת השיק האחרון של חברת פרידש על סך 500,000 ₪. כמו כן יצוין שכאשר נשאלה אשתו של התובע, הגב' נאוי, לגבי מכירת הבית בפרדסיה לבעלה, השיבה כי אינה יודעת במה מדובר וכי הנושא כלל לא עלה בפגישה (מעמוד 11 לפרוטוקול מול שורה 11 ועד עמוד 12 מול שורה 8), אולם מגרסתו של התובע עלה כי שיתף את אשתו בעניין רכישת הבית. התובע העיד כי "קורין רצתה למכור את הבית מכיוון שהיא התרשמה ממני והבינה שאני לא אוציא אותה מהבית. כמו כן, אני ציינתי בפניך והתחייבתי בפניה ובפני אשתי שהם ישארו לגור ולא ישלמו שכר דירה עד שהבעיות יפרטו [צ.ל. - יפתרו, מ.ת.]" (עמוד 39, מול שורות 17-19, ההדגשה אינה במקור). לפיכך נראה כי גרסתם של הנתבעים 3 ו- 4 בעניין הפגישה בביתו של התובע עקבית וסבירה יותר מגרסתם של התובע ואשתו. יתר על כן, מגרסתם של הנתבעים 3 ו- 4 עלה כאמור כי למעשה לאחר קבלת השיקים הנוספים על סך 600,000 ₪ ו- 500,000 ₪ ויתר התובע על מימוש ההסכם לרכישת הבית. ואכן, אין חולק כי התובע לא פעל לביצוע ההסכם בפועל, לא סילק את המשכנתא הרשומה על הבית ולא השיב לנתבע 3 את השיקים של הנתבעת 2 שאמורים היו להיות מקוזזים כנגד התמורה בגין הבית. התובע אף הודה בחקירתו הנגדית כי לא דיווח על העסקה לשלטונות המס (עמוד 37 לפרוטוקול, מול שורות 12-13), וזאת לדבריו לפי ייעוץ משפטי שקיבל ומכיוון ש"פיזית כסף לא עבר, אני לא כתבתי צ'ק כדי לרכוש את הבית , אלא היו צ'קים שלא כובדו" (שם, מול שורות 17-19), כאשר על פי חוק יש לדווח על עסקה אף אם לא שולמו כספים כלל. בנסיבות המפורטות לעיל, וכאשר כאמור נראה שהתביעה לאכיפת ההסכם לרכישת הבית כלל איננה בסמכותו העניינית של בית משפט זה, הנני דוחה את התביעה לאכיפת ההסכם. באשר לסעד החלופי של חיוב הנתבעת 4 בתשלום מלוא סכום התביעה, משלא הרימו התובעים את הנטל המוטל עליהם להוכחת התביעה הכספית כנגד הנתבעים האחרים, ממילא אין מקום לקבל את התביעה כנגד הנתבעת 4 ולחייבה בפירעון חובם הכספי הנטען של נתבעים אלה. כמו כן יובהר כי בהסכם לרכישת הבית ישנה התייחסות כללית וסתמית בלבד לשיקים של הנתבעת 2 ללא ציון פרטים כלשהם של השיקים וללא פירוט סכומי השיקים או סכום החוב כלפי התובעים או מי מהם, ועל כן אף אילו היה מקום לקבוע כי ההסכם תקף, לא הייתה אפשרות להכריע על סמך הסכם זה בלבד מהו סכום החוב אשר הוסכם לכאורה לשלמו בדרך של קיזוז מתמורת המכר. לאור כל האמור לעיל הנני דוחה את התביעה במלואה. אשר על כן, אינני נדרש להתייחס לבקשתם של הנתבעים ל"צירוף אסמכתא משפטית" ולתגובת התובעים בעניין זה. לגבי הוצאות, בנסיבות העניין ובין היתר עקב האיחור במועד הגשת הסיכומים מטעם הנתבעים, הנני מחייב את התובעים לשלם לנתבעים סך של 25,000 ₪ בלבד בגין שכר טרחת עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. ניכיון שיקיםשיקים