י. בנאי - שופט (בדימוס) 1. המערער, יליד שנת 1954, גויס לצה"ל בשנת 1972. בתום שירות החובה המשיך לשרת בצבא קבע כמכונאי רכב. ביום 31.5.05 הגיש המערער תביעה בפני המשיב להכיר בו כנכה בהתאם לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט - 1959 (להלן: "החוק") וזאת עקב תאונה שארעה לו ביום 12.12.01. בקטע שכותרתו "תיאור החבלה", בטופס התביעה הנ"ל, מציין המערער "במסגרת עבודתי כמכונאי רכב טיפסתי על רכב מסוג ריאו המשמש כחדר ניתוח כדי לתקן מנוע מגב שמשות המצוי על גג הרכב. כאשר ירדתי מהרכב מעדתי ונפלתי על הגב. בעקבות כך נגרם לי שבר בעצם הזנב. כיום אני סובל מכאבים בעמ"ש תחתון וכן מהגבלה בעמ"ש צווארי". (להלן: "התאונה"). ביום 14.1.02 ניתן "דו"ח על פציעה" לפיו מצהיר המערער כי ביום 12.12.01 בשעה 16:00 נפל על גבו כאשר ביקש לרדת ממכונית מסוג ריאו. על אותו טופס חתום קצין רפואה המציין כי בבדיקת המערער מצא "שבר בעצם הזנב", כי חלק הגב שנפגע הוא ה"גב התחתון" וכי גורם הפציעה הוא "חבלה מנפילה". בהמשך הטופס הרופא המליץ על מתן תרופה נגד כאבים וטיפול פיזיותרפי. 2. ביום 30.8.05 ניתנה החלטה של המשיב לתביעה הנ"ל. בהחלטה זו מציין המשיב: "הריני להודיעך כי לאחר עיון בתביעתך ובתוצאות הבדיקות הרפואיות הגעתי למסקנה כי החבלה בגב התחתון מ- 12.12.01 אירעה בתקופת שירותך ועקב שירותך הצבאי. הועדה הרפואית בישיבתה בתאריך 4.8.05 קבעה את דרגת נכותך ל- 001% לפי הפירוט הבא: עבור שבר לא מחובר בעצם הזנב/סקרלי - ללא תזוזה 001%". ביום 29.1.06 ניתנה החלטה נוספת של המשיב הקשורה לתביעתו של המערער בקשר לפגימה בעמוד השדרה הצוארי. בהחלטה זו נקבע: "הריני להודיעך בזה כי תביעתך הנ"ל נדחתה בגלל הסיבות הבאות: בהסתמך על תוצאות הבדיקות והנימוקים המצוינים במסקנות חוות הדעת הרפואיות מתאריך 13.1.06 המצ"ב, לפיה הגעתי למסקנה כי אין קשר בין תלונותיך בגין עמו"ש הצוארי ובין האירוע מ- 12.12.01, כמשמעותו בסעיף 1 לחוק". המערער לא הגיש ערעורים על החלטות המשיב כמצוין לעיל. 3. ביום 18.8.08 הגיש המערער, באמצעות בא-כוחו עו"ד אדורם, בקשה לעיון מחדש בהחלטות המשיב הן לגבי הפגימה בעמוד השדרה הצוארי והן לגבי הפגיעה בעמוד השדרה המותני. לבקשתו זו צירף המערער תצהיר מטעמו וכן חוות דעת של דר' גד ולן. ביום 27.1.10 ניתנה ע"י המשיב החלטה, נשוא ערעור זה, כדלקמן: "בהסתמך על תוצאות הבדיקות והנימוקים המצוינים בחוות הדעת הרפואית מיום 27.12.09 המצ"ב, לפיה הגעתי למסקנה כי הדיסקופתיה המותנית לא נגרמה ואף לא הוחמרה עקב האירוע מיום 12.12.01 כמשמעותו בסעיף 1 לחוק. כמו כן לאחר עיון נוסף בתביעתך החלטתי לראות בחוו"ד הרפואית מיום 22.6.08 שהומצאה מטעמך משום ראייה חדשה. בבדיקה עניינית ובהסתמך על תוצאות הבדיקות והנימוקים המצוינים בחוו"ד הרפואית מיום 28.12.08 שניתנה על ידי המומחה מטעמינו, הגעתי למסקנה כי אין לשנות את החלטתנו הקודמת, לפיה אין קשר בין ההפרעה בעמו"ש הצוארי ובין האירוע מ- 12/01". 4. כתב הערעור על החלטה זו של המשיב הוגש בפנינו ביום 21.2.10. טוען המערער כי ביום 12.12.01 בירידתו ממשאית ריאו, דילג בטעות על מדרגה, מעד ונפל מגובה של 2 מטר על משטח בטון כשהוא נופל על הגב (סעיף 8 לכתב הערעור) בסעיף 11 לכתב הערעור נטען כי: "תוך זמן קצר מאוד התברר שנגרם נזק לא רק לחוליות עמוד שדרה מותני אלא גם לעמוד שדרה צווארי. תחילה הוברר הנזק בעמוד שדרה מותני, אולם כעבור כשלושה חודשים, כאשר החל המערער להתניע הוא הבין שגם בעמוד השדרה הצווארי נגרם לו נזק...". בחוות הדעת שניתנה על ידי דר' ולן ואשר צורפה לבקשת המערער לעיון נוסף, קובע דר' ולן, מומחה לכירורגיה אורטופדית, מפיו של המערער, כי: "ביום 12.12.01, נפל מקרון חדר ניתוח שהיה מורכב על גבי משאית, מסוג ריאו ונחבל, על פי דו"ח הפציעה, בגב התחתון. פונה לביה"ח, שם אובחן שבר בסאקרום שטופל שמרנית. טופל במנוחה והיה מרותק למיטתו כשלושה חודשים ולאחר שקם ממיטת חוליו והחל להתנועע, חש בכאבי צוואר וגב תחתון... הופנה לסי.טי. עמוד שדרה צווארי... על פי הרישומים בתיקו הרפואי בצה"ל, בטרם האירוע הנ"ל, נבדק בידי רופא היחידה ביום 10.1.01 וביום 30.11.00 בגין כאב גב תחתון וביום 5.11.01 בגין כאבי גב תחתון...". בהמשך חוות דעת בפרק "דיון" מציין דר' ולן: "החל סובל כאבי צוואר וביום 4.4.02 נבדק על ידי בחר"פ, התלונן על כאבי גב תחתון וכאבי צוואר והופנה לסי.טי. עמוד שדרה צווארי. לאחר שחרור מצה"ל טופל בידי אורטופד בקופת חולים בגין כאבי הצוואר והגב התחתון... כיום סובל כאבי צוואר וכאבי גב תחתון... בהדמיה במיפוי עצם, סמוך לפציעה, ריכוז יתר בולטים בקורסיקס המתאימים לשברים. בסי.טי עמוד שדרה צווארי ומותני לחץ בינוני על השק עקב דיסק מרכזי בגובה 3-4 C ולחץ קל בגבהים 4-5C ו- 5-6 C בגין בלט דיסק מרכזי. בגובה 1-2 L בלט דיסק מרכזי עם לחץ קל השק התקאלי. בגובה 4-5 L בלט דיסק קל/בינוני עם לחץ קל על השק התקאלי". בהמשך חוות דעתו מציין עוד דר' ולן: "מר אטיאס בנפילה מגובה, שאינה שנויה במחלוקת, ספג חבלה עזה דיה כדי לגרום שבר בעצם הזנב, חבלה שיש בה כדי לפגוע בע"ש מתני וצווארי. הספרות הרפואית מכירה בקיומם של שברים נוספים לשבר מאובחן, בחלקים אחרים של עמוד השדרה. כיוון שכך, גם אם לא נגרמו שברים נוספים בע"ש מתני או צווארי, אין בכך כדי לשלול חבלה לע"ש מתני או צווארי בתאונה הנדונה". 5. החלטת המשיב סומכת על שתי חוות דעת של מומחים בתחום האורטופדי. האחת - של דר' אהוד ראט מיום 14.1.09 לגבי הפגימה הנטענת בעמוד השדרה הצווארי, והשניה - של דר' בצלאל פרידמן, מיום 27.12.09 לגבי הפגימה הנטענת בעמוד השדרה המותני. דר' ראט מציין בחוות דעתו כי בתיק הרפואי של המערער קיימות 4 תעודות, האחת מיום 9.7.98, השניה מיום 30.11.00, השלישית מיום 10.1.01 והרביעית מיום 5.11.01, כולן בדיקות של רופאים אורטופדיים את המערער לגבי תלונותיו בגב התחתון, וכולן לפני התאונה הנדונה שארעה ביום 12.2.01. דר' ראט סוקר תעודות רפואיות נוספות שבתיק הרפואי של המערער, ומהן עולה כי לאחר התאונה התלונן המערער על כאבים בגב התחתון ולא העלה כל טענה על כאבים בעמוד השדרה הצווארי. בתעודה הרפואית מיום 4.4.02 מצוין: "לפני חמישה חודשים נחבל בגב התחתון... הליכה ויציבה תקינות... הגבלה בינונית בטווחי תנועה בצוואר וגב תחתון". מצילום סי.טי עולה "שינוים ניווניים קלים מאוד". בתעודה נוספת מיום 8.11.06, כארבע שנים לאחר התאונה צויין: "ידוע שנים רבות כסובל מכאבי צוואר וגב... חוזר עם אותן תלונות מהביקור הקודם. לא ביצע אף אחת מההמלצות". דר' ראט מציין מדברי המערער בפניו כי נפל על עצם הזנב וכי נבדק בחדר מיון ואובחן שבר בעצם הזנב, וכי תוך מספר ימים הופיעו כאבי גב תחתון. מזה שנתיים הוא סובל מכאבי צוואר וכי הכאב בצוואר הופיע פחות משנה לאחר הופעת כאבי הגב התחתון. בהמשך סוקר דר' ראט את בדיקות אמצעי ההדמיה שנעשו למערער ומהן עולה כי ביום 28.1.02 נמצא בלט קל בחוליה L4-5. ביום 9.4.02 נמצא בלט דיסק בעמוד השדרה הצווארי. ביום 14.12.04 בבדיקת סי. טי נמצאו שינוים ניווניים בחוליות C4-6 וביום 14.11.06 בבדיקת סי.טי בעמוד שדרה מותני נמצא בלט קל בחוליה L1-2 ובלט בינוני בחוליה L4-5. בהמשך חוות דעתו מציין דר' ראט כי חיפש ולא מצא מסמך מחדר מיון. עוד מציין הוא כי להנחתו של דר' ולן שהמערער היה מרותק למיטתו כשלושה חודשים, אין בסיס ברישומים הרפואיים וגם לא בתצהירו הראשון של המערער. מסקירה של המסמכים הרפואיים עולה כי המערער לא התלונן על כאבים בצוואר אלא רק כארבעה או חמישה חודשים לאחר התאונה. לכן אין מקום להניח כי כאבי הצוואר קשורים לחבלה הנדונה. 6. דר' בצלאל פרידמן, המומחה מטעם המשיב מציין בחוות דעתו: "מדובר בגבר בן 53 שנים, טוען להפרעה בגב תחתון. אכן מדו"ח הפציעה צוין כי נפגע בגב התחתון. כך עולה גם מתעודה רפואית מיום 16.12.01". בהמשך מציין דר' פרידמן, כי בבדיקות הדמיה של סי. טי אובחנו שינוים ניווניים. מבדיקה ביום 1.5.03 צוין כי סובל מכאבים בגב התחתון ובצוואר, מזה שנים. עוד מוסיף דר' פרידמן ומציין כי מתעודות רפואיות לפני האירוע - התאונה הנדונה עולה כי המערער היה מספר פעמים אצל רופאים שונים, בתאריכים שונים והתלונן על כאבי גב תחתון. אכן, מבדיקת סי.טי בעמוד שדרה מותני עולה ממצא של בלט דיסק, אך יש לייחס זאת לשינוים הניווניים. דר' ולן, המומחה מטעם המערער, מתעלם לחלוטין, מהפגימות שהיו למערער בעמוד שדרה מותני, טרם האירוע הנדון. בהמשך חוות דעת (עמ' 4) מציין דר' פרידמן כי הדיסק הבין חולייתי מתחיל לעבור שינוי ניווני בעשור השני לחיים, וכי הסיבה להופעת הכאבים אצל התובע הינם שינויים ניווניים בגב התחתון. בהמשך מציין דר' פרידמן: "במחקר שבדק הופעת שינויים בדיסקים בין חולייתיים מותניים במתבגרים... מצאו כי באופן כללי, שיעור האנשים בהם נמצאו בבדיקות סי.טי שינויים ניוונים כבקע דיסק בין חולייתי, או דיסק מנוון, מתאים לגילם. כלומר בגיל 20 ניתן לצפות לשינויים ניוונים אצל 20% מהנבדקים באוכלוסיה. בגיל 30 - ב- 30% וכד'". 7. בשני תצהירים של המערער מספר הוא על כך שעבודתו כמכונאי היתה עבודה פיזית קשה וכי לאחר התאונה נלקח למרפאה בבסיס וסיפר כי נפל על הגב. בבדיקה מיפוי עצמות התברר כי נגרם לו שבר בעצם הזנב. רק לאחר שהחל להתנועע חש בכאבים גם בצוואר. הוא מסכים כי בתחילה לא התלונן על כאבים בצוואר. לגבי פניותיו לרופאים לפני התאונה הנדונה בהם התלונן על כאבי גב, אומר המערער בתצהירו, כי אכן היו לו כאבי גב כתוצאה מהעבודה הקשה וקיבל תרופה לשיכוך כאבים וכך חלפו הכאבים. 8. המערער נחקר בפנינו על תצהיריו. כמו כן נחקרו המומחים על חוות דעתם. המערער אומר בעדותו בפנינו כי לאחר התאונה הגיע למרפאה בכוחות עצמו, כי בעת האירוע היה כבן 48. הוא מסכים כי בתחילה הבחין רק בכאבי הגב התחתון בשל השבר בעצם הזנב. הוא מסכים כי בתחילה התלונן על כאבי גב תחתון בלבד ולא התלונן על כאבי צוואר. רק כעבור חודשיים או שלושה לאחר התאונה הוא החל להתלונן בפני רופאים על כאבי צוואר. הוא מסכים כי לא היה בחדר מיון לאחר התאונה. ואם דבר כזה נרשם בחוות דעת של דר' ראט, הרי שאין הדבר נכון. הוא גם מסכים כי כמצוין בחוות דעת של דר' ולן על היותו בבית חולים, אינו נכון. בהמשך חקירתו מופנה המערער למסמכים מס'- 17 מס'- 18 ומס'- 19 בתיק הרפואי, מסמכים שלאחר התאונה, ומהם עולה כי הוא מייחס את הכאבים לעבודה הקשה ולא לתאונה. על כך משיב המערער ואומר : "אין לי תשובה לכך". אכן, מסמך מה- 17 בתיק הרפואי הוא מיום 2.7.02. במסמך זה כותב הרופא, מפיו של המערער: "כאבי גב תחתון מאתמול, ללא הקרנה לרגליים.... אין סיפור של חבלה". מהמסמך הרפואי מס'- 18 עולה כי ביום 26.11.02 היה המערער אצל רופא והתלונן על "כאבי גב תחתון מאתמול בלילה ללא הקרנה לרגליים. סיפור של מאמץ גופני. לפי היסטוריה רפואית ידוע כסובל מבעיות גב". ממסמך מה- 19 בתיק הרפואי עולה כי ביום 4.9.02 ביקר המערער אצל רופא והתלונן בפניו על "כאבי גב מהיום אחרי הרמת משקל כבד". בהמשך עדותו (עמ' 7 לפרוטוקול) אומר המערער: "עברתי תאונת דרכים. אני לא זוכר מתי. זה היה פגיעת פח. אני לא נפגעתי. אני חושב שתאונת הדרכים היתה אחרי 2001. הייתי בפני ועדה רפואית. אם פרופ' פויכטונגר, יושב הועדה הרפואית, מציין ביום 27.6.05, כי היתה לי תאונת דרכים ביום 9.11.94, אז זה נכון... אין לי מסמך רפואי בקשר לטענה שלי שהייתי מרותק למיטה שלושה חודשים... אני לא זוכר שאחרי התאונה אני עבדתי בעבודה של הרמת משאות כבדים... אני לא זוכר כי אחרי התאונה אני עבדתי כמכונאי...". 9. דר' ולן נחקר, בפנינו על חוות דעתו ומציין כי אכן בדק את המערער בחודש יוני 2008 כאשר התאונה, האירוע קרתה בחודש דצמ' 2001. הוא מסכים כי אכן ממסמכים בתיק הרפואי, עולה שהמערער מייחס את הכאבים בגבו למאמץ גופני. כמו כן הוא מסכים כי כאבי צוואר יכולים לנבוע מחבלה או משינויים ניווניים במהלך החיים. כמו כן הוא מסכים כי בעשור השלישי של החיים, מתחיל כל אדם לפתח שינויים ניווניים בגבו. בגיל 40-50 שינויים ניווניים, זה דבר שכיח. כשנשאל דר' ולן אם ידוע לו שהמערער התלונן בפני רופאים על כאבים בעמוד השדרה המותני לפני התאונה הנדונה משיב הוא ואומר (עמ' 11): "לי לא ידוע על תאונות לפני האירוע הנדון מיום 12.12.01... אני לא יודע מה היו הסיבות לתלונות של המערער על כאבי גב תחתון לפני התאונה...נכון שמבדיקת ההדמיה עצמה לא ניתן ל דעת על סיבת התוצאה. הממצא אם לייחס את פריצת הדיסק או בלט דיסק לחבלה, או לשינויים ניווניים, תלויה גם בסיפורו של המערער באנמנזיה". לדעתו של דר' ולן לשינויים הניווניים יש קשר לחבלה מדצמ' 2001. ברם, על כך מוסיף דר' ולן ואומר כי: "אם היו מראים את תוצאות בדיקות ההדמיה לרופא, שלא בדק את המערער ולא דיבר איתו, הוא יכול היה לייחס את התוצאות לשינויים ניווניים, או לא. אני לא מסכים שלאור העובדה שבדיקות ההדמיה מצביעות על שינויים ניווניים או לאור העובדה שהיו תלונות של המערער על כאבי גב, קודם לאירוע, כי כל זה מראה שבדיקות ההדמיה, לאחר החבלה, יש להסיק מהם רק שינויים ניווניים". בהמשך עדותו (עמ' 13) אומר מומחה זה: "אני יודע על כך שהמערער שכב שלושה חודשים במיטה, מדבריו שלו עצמו. לא מצאתי על כך מסמכים רפואיים". דר' פרידמן חוזר ואומר בעדותו בפנינו כי הוא סבור ששינויים ניווניים מתחילים כבר בעשור השני. כך על פי הספרות הרפואית. כמו כן הוא מסכים שמאמץ פיזי יכול לגרום להתכווצות שרירים וגם בעיות בדיסק הבין חולייתי. לכל אדם בן 48 אם יעשו בדיקה אפשר יהיה למצוא לו בלט דיסק. 10. דר' אהוד ראט גם הוא נחקר בפנינו על חוות דעתו. הוא אומר בעדותו בפנינו כי לא התייחס לבעיות המערער בגב התחתון כי נתבקש לדון אך ורק בעניין עמוד השדרה הצווארי. הוא מסכים כי כאשר יש בעיה בצוואר יכולה להיות הקרנה לכתף. כאשר מופנה דר' ראט למסמך מה- 20 בתיק הרפואי, ממנו עולה, כי המערער התלונן ביום 16.12.01 על כאבים בכתף הוא משיב ואומר שלא ניתן להתעלם מארבעה רישומים בדבר תלונות על כאבי גב של המערער בפני רופאים שונים, בתאריכים שונים, והכל טרם התאונה הנדונה. עד כאן כל הראיות שהובאו בפנינו. ב"כ הצדדים הגישו בפנינו את סיכומי טענותיהם בכתב. 11. מעדותם של ד"ר ראט וד"ר פרידמן וכן ממסמכים רפואיים שבתיק הרפואי, עולה שהמערער סבל מכאבי גב לפני התאונה שאירעה ביום 12.12.01. כמו כן, עולה משתי חוות דעת אלה כי הפגימות, בלטי הדיסק, שנמצאו בבדיקות ההדמייה שבוצעו למערער, קשורים, בעיקר, עקב תהליך ניווני, לאור גילו של המערער, כבן 48 בעת ביצוען של בדיקות הדמייה אלה. ד"ר ראט קובע בחוות דעתו כי לאחר התאונה התלונן המערער על כאבים בגב התחתון, אך לא העלה כל טענה בדבר כאבים בעמוד השדרה הצווארי. הוא מסתמך על תעודה רפואית מיום 4.4.02 שבה צוין: "לפני חמישה חודשים נחבל בגב התחתון, הליכה יציבה ותקינה והגבלה בינונית בטווחי התנועה בצוואר והגב התחתון". ד"ר ראט מציין כי המערער אמר לו, בחלק האנמנזי כי לאחר התאונה היה בחדר מיון ואובחן שבר בעצם הזנב וכי תוך מספר ימים הופיעו כאבי גב תחתון. הוא הוסיף וציין כי המערער אמר לו שכאבי הצוואר הופיעו פחות משנה לאחר הופעת כאבי הגב התחתון. דברים אלה שונים מדברי המערער על כך שכאבי הצוואר החלו שלושה או ארבעה חודשים לאחר התאונה, הואיל ובמשך שלושה חודשים שכב בבית ללא תנועה. ד"ר ראט מפריך את טענת המערער בדבר שכיבה במשך שלושה חודשים בקובעו כי חיפש ולא מצא מסמך שניתן להסיק ממנו עובדה זו. ד"ר ראט סוקר את בדיקות ההדמייה שנעשו למערער ותוצאותיהן היו קלות ביותר, ומציין עוד כי נמצאו שינויים ניווניים בחוליות. 12. ד"ר פרידמן מציין בחוות דעתו כי שינויים ניווניים, כבקע דיסק בין חולייתי, או דיסק מנוון, מתאים לגילם של החולים. כלומר, בגיל 20 ניתן לצפות לשינויים ניווניים אצל 20 אחוז מהנבדקים באוכלוסייה, בגיל 30 - ב- 30 אחוז מהנבדקים באוכלוסייה, וכך הלאה. מכאן, שבגיל 48 בו היה המערער בעת הבדיקות, היה הוא במצב שקרוב ל- 50 אחוז מן האוכלוסייה היו נמצאים עם שינויים ניווניים. בעדותו בפנינו אומר ד"ר פרידמן כי הוא סבור ששינויים ניווניים מתחילים כבר בעשור השני. הוא מסכים שמאמץ פיזי יכול לגרום להתכווצות שרירים וגם בעיות בדיסק הבין חולייתי. עדותם של ד"ר ראט וד"ר פרידמן מסתייעים בתעודות הרפואיות ואף נתמכים בדברים המצוינים על ידי ד"ר ולן והמערער. 13. ד"ר ולן מציין בחוות דעתו כי לדברי המערער בפניו הוא פונה לבית חולים. אך מדברי המערער אנו יודעים כי הוא לא היה ביום התאונה בבית החולים אלא הגיע למרפאה בבסיס. כמו כן, מציין ד"ר ולן, לדברי המערער בפניו, כי היה מרותק למיטתו כשלושה חודשים ורק לאחר שקם ממיטת חוליו והחל לנוע, חש בכאבי צוואר. ד"ר ולן ער לעובדה כי לפני התאונה היו פניות של המערער לרופאים בפניהם התלונן על כאבי גב, לפחות בשלושה מקרים. גם בהתייחסו של ד"ר ולן לתוצאות בדיקות ההדמייה שנעשו למערער מדובר בלחץ בינוני על השק וכן לחץ קל, או בלט דיסק. ד"ר ולן מודה כי אכן בדק את המערער בחודש יוני 2008 כאשר התאונה אירעה בחודש דצמבר 2001. בעדותו בפנינו, מסכים ד"ר ולן כי מן המסמכים בתיק הרפואי עולה שהמערער ייחס את הכאבים בגבו למאמץ גופני. כן הוא מסכים כי כאבי צוואר יכולים לנבוע מחבלה או משינויים ניווניים במהלך החיים. כמו כן, הסכים כי בעשור השלישי של החיים מתחיל כל אדם לפתח שינויים ניווניים בגבו, וכי בגיל 40 או 50 שינויים ניוונים הינם דבר שכיח. דברים אלה של ד"ר ולן בוודאי תומכים בדבריו של ד"ר פרידמן בחוות דעתו. עוד בעדותו אומר ד"ר ולן כי לא היה ידוע לו מפיו של המערער על תלונות בקשר לכאבים בעמוד השדרה לפני יום התאונה 12.12.01. וכן כי אינו יודע מה היו הסיבות לתלונות של המערער על כאבי גב תחתון לפני התאונה. ד"ר ולן אף הוא יודע על כך שהמערער שכב שלושה חודשים לאחר התאונה, מפיו של המערער עצמו ולא ממסמכים רפואיים כלשהם. המערער מציין בשני התצהירים שניתנו על ידו כי עבודתו כמכונאי הייתה כרוכה במאמצים פיזיים מאוד שוחקים וכי התפקיד דרש ביצוע פעילויות בתנוחות קשות, כך שכל יום בתום העבודה היה כל גופו כואב. הוא מספר על התאונה, כי נפל מגובה רב והרגיש כאבים בעמוד השדרה המותני וכי באותו יום נקבע כי שבר את עצם הזנב. המערער מסכים כי היה כבן 48 בעת התאונה וכי בתחילה התלונן רק על כאבי גב תחתון ולא התלונן על כאבי צוואר. הוא מסכים כי לא היה בחדר מיון לאחר התאונה ולא בבית החולים. כמו כן, הוא מסכים כי מתעודות רפואיות שונות עולה כי תלונותיו על כאבי גב תחתון נסבו על מאמציו הפיזיים בעבודתו כמכונאי. 14. לאור חוות הדעת של המומחים שהעידו בפנינו, מטעם המשיב ומן המסמכים הרפואיים שבתיק הרפואי, אין למצוא קשר בין השינויים הניווניים שנמצאו בעמוד השדרה הצווארי לבין שירותו הצבאי של המערער. ברם, נראה לי, כי שונה הדבר לגבי הפגימה בעמוד השדרה המותני, וכי בקשר לפגימה זו, אין מקום לפטור את המערער בלא קביעת נכות כלל. העובדה שהתאונה התרחשה ביום 12.12.01, בנפילתו של המערער מגובה של מעל שני מטר נתמכת בדו"ח על פציעה שניתן ביום 14.1.02, כמצוין לעיל, דו"ח החתום על ידי קצין רפואה המציין כי בבדיקת המערער מצא שבר בעצם הזנב כתוצאה מן הנפילה. יש לזכור כי בהחלטתו של המשיב מיום 30.8.05, כמצוטט לעיל, החלטה שניתנה עקב תביעת המערער להכיר בו כנכה על פי החוק, מציין המשיב כי החבלה בגב התחתון מיום 12.12.01, אירעה בתקופת שירותו ועקב שירותו הצבאי של המערער. אני סבור שאין בחוות דעתם של המומחים מטעם המשיב בהן הם קובעים כי תוצאות בדיקות ההדמיה מצביעות על תהליך של שינויים ניווניים, כדי לאיין או לבטל או לגרום להתעלמות מעצם קרות התאונה, שהיתה חריפה עד שגרמה לשבר של עצם הזנב. תאונה אשר, כאמור, הוכרה על ידי המשיב כתאונה שגרמה למערער חבלה בגב התחתון, תאונה שארעה בתקופת שירותו ועקב שירותו של המערער, כמצוין בהחלטת המשיב מיום 30.8.05. עדותו של המערער, כפי שהיא עולה משני תצהיריו ועדותו בפנינו, כי תנאי שירותו בצבא, כמכונאי, כללו עבודה פיזית קשה ומפרכת, לא נסתרו על ידי המשיב. ד"ר פרידמן, המומחה מטעם המשיב, מציין בעדותו בפנינו כי מאמץ פיזי יש בו כדי לגרום לשחיקה ופגיעה בעמוד השדרה. המסקנה המתבקשת היא, לכן, כי אמנם נוצר בעמוד השדרה המותני של המערער תהליך ניווני, הן בשל גילו המתקדם והן בשל תנאי שירותו. אך, התאונה שארעה, בנפול המערער על גבו מגובה המכונית, החריפה והחמירה תהליך ניווני זה, עד ליצירת הפגימות, כפי שנתגלו בבדיקות ההדמיה. 15. סוף דבר, נראה לי כי יש לראות בפגימה שבעמוד השדרה המותני של המערער, כפי שנמצאה בבדיקות ההדמייה, ככזו שהוחמרה עקב התאונה שארעה במהלך שירותו הצבאי ועקב שירותו הצבאי. יש לקבוע את שיעור ההחמרה בחמישים אחוז מן הנכות שיש לקבוע למערער לאור תוצאות בדיקות ההדמייה של עמוד השדרה המותני של המערער, כמצויין לעיל. לאור תוצאה זו, אין מקום לחיוב בהוצאות. י. בנאי - שופט (בדימוס) אני מסכים אני מסכימה פרופ' א. מרש - ח. ועדה הגב' י. שרון - ח. ועדה לכן, הוחלט כאמור בחוות דעתו של כב' השופט (בדימוס) י. בנאי. ניתן היום 22.3.11 בהעדר הצדדים. העתק מפסק דין זה יישלח לב"כ הצדדים בצירוף אישורי מסירה. י. בנאי - שופט (בדימוס) פרופ' א. מרש - ח. ועדה הגב' י. שרון - ח. ועדהשברעצם הזנב