להלן החלטה הנוגע לצירוף חוות דעת בנושא חיסון פוליו: החלטה 1. לפני בקשת התובע לתקן את כתב התביעה ולצרף חוות דעת משלימה של המומחה מטעמו, פרופ' יחיאל בקר, מיום 13.12.07. 2. המדובר בתביעה שהוגשה ביום 28.9.00 בה נטען, בתמצית, כי רשלנותן של המשיבות במתן חיסונים גרמה לכך שהתובע, יליד 1975, חלה במחלת הפוליו, ממנה הוא סובל. התביעה נסמכת על חוות דעתו של פרופ' יחיאל בקר מיום 15.4.02, כי "הכשל הרפואי שהתבטא באי חיסונו של ג'מיל [התובע] כנגד מחלת שיתוק ילדים ומתן החיסון כנגד קרמת-צפדת-שעלת בגיל 9 חודשים (במקום בגיל 3.5 ו-7 חודשים כנדרש) גרם לכך שחלה במחלת שיתוק ילדים, שגרמה לו לנכות לכל חייו ולחשיפתו למחלת הפוסט-פוליומיאליטיס שתגרום לו נזקים בריאותיים נוספים במהלך חייו". הנתבעת 3 חוות דעת נגדית של פרופ' שי אשכנזי מיום 30.6.05, לפיה אכן חל עיכוב במתן החיסון נגד שיתוק ילדים לתובע, אך לא ניתן לדעת מה סיבת העיכוב. עוד נאמר בחוות הדעת, כי אין כל קשר בין מתן החיסון המשולש קרמת-צפדת-שעלת לבין התחלואה בשיתוק ילדים. הטענה, כי מתן החיסון מחליש את הילד וחושף אותו לסיכון לחלות במחלות אחרות, כגון שיתוק ילדים, היא "טענה דמיונית לחלוטין, חסרת כל בסיס מדעי ואינה מקובלת על העוסקים בחיסונים בילדים". ביום 4.8.05 מונה פרופ' דן אנגלהרד כמומחה מטעם בית המשפט. פרופ' אנגלהרד התבקש לחוות דעתו בשאלה "האם מתן חיסון משולש ראשון לתובע בגיל 9 חודשים, כאשר הוא חוסן נגד מחלת הפוליו רק בחיסון ראשון בגיל 3 חודשים (ולא חוסן בגילאים 5 ו-7 חודשים), פגע במערכת החיסונית של התובע והגדיל את סיכוייו לחלות במחלת הפוליו כתוצאה מכך" (בעמ' 32 לפרוטוקול). פרופ' אנגלהרד ערך את חוות דעתו ביום 2.7.06 ומסקנתו היתה, כי "אין כל בסיס מדעי לדעה שלחסיון קרמת-צפדת-שעלת או לחיסוני השגרה האחרים הניתנים לתינוקות יש השפעה מזיקה על מערכת החיסון. יתרה מזו, כל המחקרים מוכיחים שהסיכון לכלל הזיהומים אינו גובר לאחר חיסונים. לאור זאת אני סבור שאין כל קשר בין מחלת הפוליו בה לקה נאצר נאדר ובין קבלת החיסון קרמת-צרפת-שעלת כ-10 ימים קודם לכן". ב"כ התובע ביקש לחקור את פרופ' אנגלהרד על חוות דעתו, ועשה כן ביום 21.12.06. בעת החקירה הציג ב"כ התובע למומחה מאמרים מדעיים וביקש את התייחסותו לתוכנם. הדבר, כמובן, היה בלתי אפשרי, והחקירה הופסקה על-מנת לאפשר לפרופ' אנגלהרד לעיין ביישוב דעת בחומר הנוסף. בימים 24.12.06 ו-31.1.07 שלח ב"כ התובע לפרופ' אנגלהרד ארבעה מאמרים מקצועיים, וביום 13.3.07 המשיכה חקירתו על-ידי ב"כ התובע. לאחר שהושלמה חקירת המומחה מטעם בית המשפט, הוגשו תצהירי עדות ראשית על-ידי הצדדים, והעדים - זולת המומחים (פרופ' בקר ופרופ' אשכנזי) - נחקרו על תצהיריהם (בימים 8.11.07, 15.11.07, 21.11.07 ו-16.12.07). חקירת המומחים מטעם הצדדים נקבעה ליום 20.12.07. בדיון ביום 16.12.07 התברר, כי בדעת ב"כ התובע להגיש חוות דעת משלימה של פרופ' בקר. נתון זה הביא לביטול הדיון שנקבע ליום 20.12.07 ולחיוב ב"כ התובע בהגשת בקשה מסודרת לתיקון כתב התביעה ולהגשת חוות הדעת הנוספת, שעליה יבואו תגובות הנתבעים. 3. בבקשה לתיקון כתב התביעה טוען התובע, כי חוות הדעת הנוספת שערך פרופ' בקר היא חוות דעת משלימה, שאינה כוללת טענות רפואיות חדשות אלא באה בתגובה לחוות דעתם של פרופ' אשכנזי ופרופ' אנגלהרד. המדובר בחוות דעת המכילה הסבר על תפקודה של המערכת החיסונית וצורפו לה ארבעה מאמרים. ב"כ התובע הוסיף וטען, כי זכותו של התובע לבקש השלמת חקירה ראשית של פרופ' בקר בתגובה לחוות הדעת של המומחה מטעם ההגנה והמומחה מטעם בית המשפט, אך "למען ייעול הדיון ולמען ההגינות, הדבר נעשה בכתב, על דרך חוות דעת משלימה" (בסעיף 11 לבקשה). לחלופין נטען, כי הגשת חוות הדעת המשלימה נעשית על-פי תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), המאפשרת לבעל דין לתקן את כתב טענותיו תוך 15 ימים מיום שהומצאה לו חוות דעתו של מומחה שמינה בית המשפט. הנתבעים מתנגדים לבקשה. 4. לאחר שנתתי דעתי לטענות בעלי הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של הבקשה להגשת חוות הדעת המשלימה להידחות, בעיקר לנוכח האיחור הרב בהגשתה. להלן אבאר עמדתי. חוות הדעת המשלימה כוללת הסברים מפורטים אודות המערכת החיסונית בגוף האדם ואודות הנזקים הנגרמים למערכת החיסונית עקב תרכיב השעלת התאי (בשנת 2002 הוחל בשימוש בתרכיב א-תאי). לחוות הדעת מצורפים ארבעה מאמרים מהשנים 1983, 2004, 2007 ו-2005 (לפי סדר הבאתם). כל אלה (זולת המאמר משנת 2007) היו ידועים לפני מינויו של המומחה מטעם בית המשפט, פרופ' דן אנגלהרד ביום 4.8.05, ולא היתה כל מניעה לבקש להגיש את חוות הדעת המשלימה באותה עת. לו נעשה כן, היתה נפרשת בפני פרופ' אנגלהרד, בזמן אמת, חוות הדעת המלאה של המומחה מטעם התובעים, והוא יכול היה לשקול אותה בעת עריכת חוות דעתו. דא עקא, הבקשה להגשת חוות הדעת המשלימה אינה כוללת הסבר, או ראשית הסבר, מדוע לא נערכה חוות הדעת באותו שלב. "כלל הוא כי על בעל דין המבקש לתקן כתב טענות להסביר, בתצהיר ערוך כדין, מדוע נשמטו הפרטים, אותם הוא מבקש להוסיף, מכתב טענותיו המקורי. אם לא עשה כן, דין בקשתו להידחות (ראו למשל: ע"א 728/79 קירור נ' זייד, פ"ד לד(4) 126)" (רע"א 1807/04 ביטון (רגב) נ' "מנורה", חברה לביטוח בע"מ, מיום 26.4.04, מפי כב' השופט ריבלין (כתוארו אז)). זאת ועוד. חוות הדעת של פרופ' אנגלהרד נערכה ביום 2.7.06. ב"כ התובע הפנה לתקנה 136 לתקנות וטען, כי יכול היה לפעול על פיה ולתקן את כתב התביעה - על דרך של הגשת חוות דעת משלימה - ללא נטילת רשות, בעקבות הגשת חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. טענה זו לא ניתן לקבל. המועד לתיקון כתב טענות על-פי תקנה 136 לתקנות הוא 15 ימים, ומועד זה חלף לפני עת ארוכה. כמו כן, נראה כי הזכות לתקן כתב טענות הקבועה בתקנה 136 אינה כוללת את הזכות להגיש חוות דעת מומחה נוספת או לתקן חוות דעת קיימת. לשאלה זו התייחס השופט יצחק עמית ב-בר"ע (חיפה) 731/06 חישולי כרמל בע"מ נ' קריאף (מיום 5.12.06), ואלה דבריו: "משהגישו הצדדים את חוות הדעת מטעמם, ומשהוגשה חוות דעת על ידי מומחה מטעם בית המשפט, אין הצדדים רשאים להוסיף ולהגיש חוות דעת נוספת מטעמם כדי לסתור את חוות דעתו של מומחה בית המשפט. סדר הדברים הוא, שמומחה בית המשפט מתייחס לחוות דעת המומחים מטעם הצדדים, ולא להיפך כפי שעולה מתקנה 132, שאם לא כן, אין לדבר סוף. ודוק: הגשת חוות דעת נוספת של בעל דין בעקבות חוות דעתו של מומחה בית המשפט אינה נופלת בגדרה של תקנה 136, אך איני רואה מניעה כי במסגרת חקירת מומחה בית המשפט, יהא בעל הדין רשאי לעמתו עם חוות דעת המומחים מטעמו... לטעמי, ייתכנו מקרים חריגים, בהם יתיר בית המשפט, למי מהצדדים, בעקבות חוות דעת מומחה בית המשפט, להגיש תוספת לחוות דעתו, או להגיש חוות דעת נוספת. זאת, בכפוף להגשת בקשה מתאימה של בעל הדין הנתמכת בתצהיר. ועל בית המשפט לבחון אם במחדל דיוני עסקינן, ולשקלל בין האינטרס של חקר האמת מול הצורך לשמור על סדרי דין ויעילות הדיון". הנה כי כן, נראה, כי התובע לא יכול היה להגיש - בזכות - חוות דעת משלימה של פרופ' בקר על-פי תקנה 136 לתקנות, אך יכול היה לבקש רשות לעשות כן לפני חקירתו של פרופ' אנגלהרד בבית המשפט, ולנמק את בקשתו. דא עקא, התובע לא ביקש להגיש חוות דעת משלימה מטעם פרופ' בקר עובר לחקירתו של פרופ' אנגלהרד בבית המשפט. זאת, על אף שלא היתה כל מניעה לעשות כן, שהרי חוות הדעת המשלימה כוללת, כאמור לעיל, תכנים שהיו ידועים לתובע ולמומחה מטעמו לפחות משנת 2005, אם לא לפני כן. יתרה מכך. פרופ' אנגלהרד נחקר על-ידי ב"כ התובע אודות מרכיבי החיסון המשולש בכלל ואודות החיסון נגד מחלת השעלת בפרט. המומחה נשאל גם על ההבדל בין התרכיב התאי לתרכיב הא-תאי ולסיבות שגרמו למעבר לחיסון א-תאי (ראה, למשל, עמ' 44-47). המדובר, אפוא, בנושאים שהיו בידיעת התובע, אך, כאמור, הוא לא טרח לעגנם בחוות דעת משלימה מבעוד מועד. כפי שכבר צויין, נמנע התובע מלחשוף את פרופ' אנגלהרד למאמרים המקצועיים שהציג לו בעת החקירה, ומחדל זה הביא להפסקת החקירה ולחידושה לאחר שניתנה למומחה שהות ללמוד אותם מאמרים. ב"כ התובע, מטעמיו, לא כלל בין אותם מאמרים שנמסרו לפרופ' אנגלהרד לפני חקירתו השניה את ארבעת המאמרים המצורפים לחוות הדעת המשלימה של פרופ' בקר. גם בענין זה לא היתה כל מניעה לעשות כן, שהרי המדובר במאמרים שנכתבו בשנים 1983, 2004 ו-2005 (זולת המאמר השלישי שנכתב ב-2007, ויתכן שלא היה קיים במועד חקירת המומחה). כאמור לעיל, כפי שהבקשה להגשת חוות הדעת המשלימה אינה מבארת מדוע לא נערכה חוות הדעת לפני שהמומחה מטעם בית המשפט החל בעבודתו, כך אין בבקשה גם הסבר מדוע לא נערכה חוות הדעת עובר לחקירתו של המומחה בבית המשפט. 5. התמונה המצטיירת מן המקובץ היא, כי לתובע היו הזדמנויות דיוניות רבות לבקש להגיש חוות דעת משלימה של המומחה מטעמו, ואולם הוא לא עשה כן. כמובא לעיל, רובו ככולו של המידע הכלול בחוות הדעת המשלימה היה ידוע לתביעה זמן רב לפני עריכתה (כאמור, לפחות משנת 2005). התובע לקח חלק במשפט שהתקדם ובחר "לגלות את קלפיו" רק עתה, לאחר שהושלמו חקירות המומחה מטעם בית המשפט על חוות הדעת שערך (והעדים העובדתיים) ועובר לחקירתם של המומחים מטעם הצדדים. כאמור, התובע אינו מנמק בבקשתו מדוע לא הגיש את הבקשה במועדה, וככל הנראה אין הסבר לכך, זולת הנסיון לערוך "מקצה שיפורים" ולזכות ביתרון בלתי הוגן. סיכומה של נקודה זו. הבקשה לחוות הדעת המשלימה הוגשה בשיהוי רב ובלתי מוצדק, ולכן יש לדחותה. 6. שיקול נוסף שיש להביא בחשבון הוא הסרבול והסיבוך שעלולים להיגרם, אם תותר הגשת חוות הדעת המשלימה בשלב זה. המדובר, הלכה למעשה, בהסגת ההליך כולו לאחור. כפי שכבר הוזכר, שלב ההוכחות עומד בפני סיום ונותר לחקור אך את המומחים מטעם הצדדים (פרופ' בקר ופרופ' אשכנזי). התרת הגשתה של חוות דעת משלימה מטעם התובע בשלב זה תצריך הגשת חוות דעת משלימה של המומחה מטעם בית המשפט ויתכן אף של פרופ' אשכנזי, וקרוב לוודאי גם קיום חקירה נוספת, שלישית במספר, של פרופ' אנגלהרד באותם נושאים. רק לאחר מכן ניתן יהיה לפנות לחקירת המומחים מטעם הצדדים. כל אלה יכולים לארוך זמן רב, בשים לב לקצב ההתנהלות עד כה, ולהביא לעיכוב רב בהשלמת בירורה של התביעה (אשר הוגשה, כאמור, בשנת 2000). בהקשר זה יצויין, כי ההחלטה עליה נסמך התובע ב-בש"א (חיפה) 2021/00 מדינת ישראל - משרד הבריאות נ' ישראל שאול (מיום 2.3.00), בה הותרה הגשת חוות דעת רפואית באיחור ניכר התייחסה להליך שנמצא בשלב קדם משפט מתקדם, בטרם הוחל בשמיעת הראיות. לא כך הם פני הדברים בענייננו. 7. עניין נוסף שיש להזכיר הוא, כי ככל שחוות הדעת המשלימה כוללת, במישרין או במובלע, עילות חדשות, שזכרן לא בא בחוות הדעת המקורית, אין מקום להתיר את הגשתה (שמשמעותה תיקון כתב התביעה) ולפגוע בכך בזכותם של הנתבעים לטעון להתיישנות. 8. על יסוד כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי אין לאפשר לתובע להגיש חוות דעת משלימה מטעם פרופ' בקר. לתובע היו הזדמנויות רבות לעשות כן בעבר. הזדמנויות אלה הוחמצו ללא כל טעם מבורר. קבלת הבקשה עתה תפגע הן בניהולו התקין של ההליך והן בזכויותיהם של הנתבעים. הבקשה נדחית. פוליוחיסוניםחוות דעת