הפרת הסכם לאספקת גז לפני תביעה שהגישה התובעת נגד הנתבעים 1, 3 ו-4 על כך שהפרו הסכם שבינם לבין התובעת לפיו תספק התובעת גז לבניין שנבנה על ידי הנתבעות 1 ו-3, ונגד הנתבעת 2, על כך שגרמה לנתבעים 1, 3 ו-4 להפר את ההסכם האמור. הנתבעת 1 הגישה תביעה שכנגד, נגד התובעת וה"ה צבי ואהוד דגני, על כך שהטעו אותה לגבי תנאי ההתקשרויות שלהם עם קבלנים אחרים, וכתוצאה מכך, היא לא נהנתה מאותם תנאים ביחסיה עם התובעת לגבי בניינים אחרים. א. העובדות הצריכות לעניין ועיקר טענות הצדדים . התביעה העיקרית 1. התובעת עוסקת באספקת גז לצרכנים במגזר הפרטי והציבורי. הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת 1" או "התובעת שכנגד") עוסקת בבנייה, ומצויה בבעלותם ובניהולם של מר משה קולסקי ומר יצחק קולסקי, וכן בבעלותם של מר רונן קולסקי, הנתבע 4, והגב' יפה קולסקי. הנתבעת 2 עוסקת באספקת גז לצרכנים במגזר הפרטי והציבורי, וידועה בשמה המסחרי "אמישראגז". הנתבעת 3 עוסקת בבנייה, ומצויה בבעלותם ובניהולם של מר משה קולסקי ומר יצחק קולסקי. הנתבע 4, בנו של מר משה קולסקי ואחיו של מר יצחק קולסקי. התובעת טוענת כי הנתבע 4 הוא שהזמין מהתובעת, בשם הנתבעות 1 ו-3, התקנת תשתית הגז בבניין. למצער, טוענת התובעת, כי הנתבע 4 יצר כלפיה מצג לפיו הוא בעל סמכות להתקשר, כאמור, בשם הנתבעות 1 ו-3. (הנתבעים 1, 3 ו-4, יחד ולחוד, להלן: "הקבלן"). 2. לטענת התובעת, במהלך השנים נרקם בין התובעת לקבלן דפוס עבודה קבוע, במסגרתו הזמין הקבלן את התובעת להקים תשתית לאספקת גז בבניין אותו הוא בונה. בתמורה להשקעת התובעת בהקמת תשתית הגז, חייב הקבלן את רוכשי הדירות, להתקשר בהסכם לאספקת גז עם התובעת. לפיכך, הזמנת תשתית גז על ידי הקבלן, כלל בחובה, התחייבות של הקבלן להפנות את רוכשי הדירות להתקשר בהסכם להספקת גז עם התובעת. 3. התובעת טוענת כי בעניינינו, פנה הקבלן, ביוזמתו, באמצעות הנתבע 4, לתובעת והזמינה להקים תשתית לאספקת גז בבניין שנבנה על ידו, ברחוב דניאל ליפשיץ 71 בפתח-תקווה (להלן: "הבניין"). 4. בעקבות הזמנה זו, טוענת התובעת, כי היא התקינה תשתית גז מלאה, המוכנה לחיבור לבלוני גז ותחילת אספקת גז שוטפת לדירות בבניין. 5. התובעת טוענת כי נכרת בינה ובין הקבלן הסכם, הן בעל-פה והן על דרך ההתנהגות, לפיו התובעת היא שתספק גז לבניין. 6. במרוצת הזמן התגלה לתובעת כי בלוני גז של הנתבעת 2 מותקנים על תשתית הגז שהתקינה התובעת, וכי הקבלן הפר את ההסכם איתה. 7. לטענת התובעת, הנתבעת 2 הייתה צריכה לדעת כי נכרת בין התובעת לבין הקבלן הסכם להתקנת תשתית גז בבניין והתחייבות של הקבלן להפנות את רוכשי דירות לכריתת הסכם לאספקת גז עם התובעת, משום שתשתית הגז המלאה שהותקנה בבניין הייתה של התובעת. התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת 2 בפיצוי בגין גרם הפרת חוזה ובהחזר רווחיה בגין השימוש בתשתית הגז שהתקינה התובעת בבניין בעילה של עשיית עושר ולא במשפט. 8. התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, בעלות הקמת תשתית הגז וכן בגין הרווחים שנמנעו ממנה לתקופה של עשר שנים, שלטענה מהווה תקופה סבירה של התקשרות עם צרכני גז, במהלכה היא הייתה אמורה לספק גז בתמורה בבניין. 9. הקבלן טוען כי לא נכרת בין הצדדים הסכם, אף לא בעל-פה או בכל דרך אחרת, בקשר להספקת גז לדירות בבניין. התובעת הוזמנה לבצע התקנה של תשתית הגז בלבד, וזאת על ידי מר יצחק קולסקי, ולא על ידי הנתבע 4. לטענתו, הנתבעת 3 לא התחייבה מעולם כלפי התובעת כי זו האחרונה תספק גז לבניין. 10. לטענת הקבלן, משלא נכרת הסכם, כאמור בתביעה העיקרית, לא זכאית התובעת לסעדים המפורטים בכתב התביעה, ובכלל זה בגין פיצוי בגין אבדן רווחים צפויים עבור צריכת גז במשך עשר שנים. כמו כן טוען הקבלן, כי הדרישה לתשלום פיצוי בגין אבדן הכנסה צפויה במשך עשר שנים, עומדת בסתירה לזכותו של צרכן לבחור את ספק הגז שלו ואת הזכות שניתנה לו לעבור מספקית גז אחת לאחרת, בהתאם להוראת סעיף 17 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה), תשמ"ט-1989. 11. התובעת טוענת כי במעשי הנתבעים שלעיל יש גם משום רשלנות מצידם. 12. להשלמת התמונה אציין כי, בין משפחת קולסקי, המחזיקה בבעלות בנתבעות 1 ו-3, ובין משפחת דגני, המחזיקה בבעלות בתובעת, שררו בעבר יחסים עסקיים, במסגרתם הוקמו על ידם, באמצעות חברות משותפות פרויקטים של בנייה למגורים בפתח תקווה (להלן: "החברות המשותפות"). בשלב כלשהו הסתכסכו הצדדים, ובעקבות זאת מנהלים ניהלו הליכי בוררות וכן את התביעה שבכותרת. 13. לטענת הקבלן, הונתה אותו התובעת, ולא שילמה לו עבור הזכות לספק גז לבניינים שנבנו על ידו, בתואנה כי היא לא משלמת עבור זכות זו לאף קבלן בניין, למרות שבפועל נהגה לשלם לקבלנים אחרים. 14. הקבלן אינו מכחיש כי התובעת הקימה תשתית גז לבניינים שנבנו על ידי הנתבעת 1 וכי היא הפנתה את רוכשי הדירות לכרות עם התובעת הסכם לאספקת גז, אך לא כך היה לגבי הנתבעת 3, שזה לה הבניין הראשון שבנתה. כמו כן, לטענתו, לא היתה לו כל התחייבות להפנות את הרוכשים אל התובעת. 15. הקבלן טוען כי הנתבע 4 נהג רק לתאם את המועד להקמת תשתית לאספקת גז לבניינים שנבנו על ידי הנתבעות 1 ו-3, לא היה מוסמך לפעול מטעמן, ולא פעם בשמן. לטענת הקבלן, הגורם שהיה מוסמך לפעול בשמה של הנתבעת 3, שבנתה את הבניין, ופעל בשמה, היה מר יצחק קולסקי, בעל זכות החתימה בשם הנתבעת 3. 16. לטענת הנתבעת 2, טרם שהיא התקשרה בהסכם עם הנתבעת 3, התחייבה בפניה, הנתבעת 3, הן בעל-פה והן בכתב בסעיף 11 להסכם שנכרת ביניהן, כי הנתבעת 3 אינה קשורה בהסכם עם ספקית גז אחרת לאספקת גז לבניין. 17. עוד טוענת הנתבעת 2, כי אין הכרח שקבלן בניין המתקשר עם חברת גז בהסכם להתקנת תשתית גז, יתחייב להפנות את הדיירים אל אותה חברת הגז. 18. בנוסף, טוענת הנתבעת 2, כי תשתית הגז שייכת לנתבעת 3 או לבעלי הדירות בבניין, וממילא לא התעשרה הנתבעת 2 שלא כדין כתוצאה משימוש בתשתית הגז שהתקינה התובעת. התביעה שכנגד 1. במסגרת התביעה שכנגד, עותרת הנתבעת 1, לחייב את התובעת ואת ה"ה דגני (להלן: "הנתבעים שכנגד") בתשלום עבור הפניית רוכשי הדירות בבניינים אחרים, שנבנו על ידי הנתבעת 1 והתובעת, באמצעות חברות משותפות להם, לכרות הסכמים לאספקת גז עם התובעת. 2. לטענת הנתבעת 1, הנתבעים שכנגד הוליכו אותה שולל, בכך שהבטיחו לה, וגרמו לה להאמין, כי אינם משלמים לקבלני בניין עבור אותה הזכות, ובמרוצת הזמן התברר לתובעת שכנגד כי הנתבעים שכנגד משלמים לקבלני בניין אחרים עבורה. אילו הייתה הנתבעת 1, לטענתה, יודעת, ב"זמן אמת" כי התובעת משלמת לקבלנים אחרים עבור הזכות, הייתה עומדת על כך שגם היא תקבל תשלום. 3. הנתבעת 1 טוענת כי התובעת הקימה תשתיות גז בבניינים רבים שנבנו על ידה, ועבור כל דירה בבניינים אלה, חייבים הנתבעים שכנגד לשלם לה סך של 250 דולר ארה"ב, ובסך הכל - 340,000 ₪. עם זאת, הנתבעת 1 מעמידה את סכום התביעה שכנגד על סך של 200,000 ₪, מטעמי אגרה. 4. התובעת שכנגד טוענת לקיום חוזה בחוסר תום לב כאמור בסעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") על ידי הנתבעים שכנגד ולכך שהם התעשרו, על חשבונה, שלא כדין. 5. הנתבעים שכנגד טוענים כי אין עילת תביעה נגד הנתבעים שכנגד 2 ו-3. 6. כמו כן הם טוענים כי התשלום לקבלנים עבור הפניית רוכשי הדירות לכרות הסכם לאספקת גז, נתון למשא ומתן בין הקבלנים לבין חברות הגז. לא מדובר בנוהג כללי בשוק בעניין זה, והתובעת שכנגד אינה זכאית לתשלום בגין הקמת התשתית על ידי התובעת. ב. דיון והכרעה . 1. השאלות העיקריות העומדות לדיון הן: א. האם נכרת הסכם, בין התובעת לנתבעת 3, בקשר עם אספקת הגז לבניין נשוא התביעה. אם התשובה לכך חיובית, תיבחן שאלת הפיצוי המגיע לתובעת בגין כך, וכן השאלה אם גרמה הנתבעת 2 להפרת ההסכם ושאלת הפיצוי הנגזרת מכך. ב. האם חב הנתבע 4 חיוב אישי כלשהו כלפי התובעת. ג. האם התובעת שכנגד זכאית לקבלת תמורה, בגין הפניית רוכשי הדירות בבניינים אחרים שבנתה, לקבלת אספקת גז מהתובעת. 2. אציין כי לא נדרשתי לטענות הצדדים בעניינים שאין בהם כדי להכריע בפלוגתאות נשוא התובענה, בין אם בשל היעדר רלוונטיות, בכלל, בטענות אלה, ובין בשל הקביעות שבפסק הדין להלן. ב.1. האם נכרת הסכם בין התובעת לנתבעת 3 בקשר עם אספקת הגז לבניין נשוא התובענה. 1. אין מחלוקת כי הבניין נבנה על-ידי הנתבעת 3, ולא על-ידי הנתבעת 1 שאיתה, היה לתובעת, לטענתה, נוהג להתקשר בהסכם הכורך זה בזה התקנה של תשתית עם התחייבות הקבלן לחייב את רוכשי הדירות להתקשר עם מתקין התשתית בהסכם לאספקת גז. 2. התובעת טוענת, בהינף קולמוס, כי עסקיהן של כל החברות, בהן שותפים בני משפחת קולסקי, מעורבבים יחד, ללא כל אבחנה ביניהן, ולפיכך, הזמנה מאת הנתבעת 3, כמוה כהזמנה מאת הנתבעת 1, וכי עם הנתבעת 1 היה לה נוהג, שכל אימת שזו מזמינה ממנה הקמת תשתית, היא מחייבת את רוכשי הדירות להתקשר עם התובעת בהסכם להזמנת גז. 3. טענה זו הועלתה בעלמא, ולא הובאו ראיות כלשהן לכך שהחברות מנוהלות בערבוביה כעסק אחד. זאת ועוד, בעלי המניות בכל אחת מהחברות אינם אותם בעלי המניות. בעלי המניות בנתבעת 1 הם מר משה קולסקי, הגב' יפה קולסקי, מר יצחק קולסקי ומר רונן קולסקי. לעומת זאת, בעלי המניות בנתבעת 3 הם מר משה קולסקי ומר יצחק קולסקי בלבד (נספחים א' וב' למוצג נ/7), ואילו הנתבע 4 אינו בעל המניות בה. 4. לפיכך הנתבעת 1 והנתבעת 3 מהוות, כל אחת אישיות משפטית נפרדת, ואף אילו הוכח נוהג ספציפי של התובעת עם הנתבעת 1, לא הוכח כזה עם הנתבעת 3, שזה לה הבניין הראשון שבנתה. 5. התובעת טוענת כי מי שהזמין ממנה את ההתקנה היה הנתבע 4, והוא עשה כן בשם הנתבעת 1 או הנתבעת 3, שהוא היה מוסמך לפעול בשמן, או, למצער, יצר כלפי התובעת מצג שהוא מוסמך לעשות כן. 6. התובעת לא הוכיחה שמי שביצע את ההזמנה בעניינינו היה הנתבע 4, ובנוסף, לא הוכיחה שהנתבע 4 היה בעל סמכות להתקשר בהסכמים מטעם הנתבעות 1 ו- 3. 7. מהעדויות שלפני עולה כי העדים מטעם התובעת, מר אהוד דגני ומר אלי סופרין, לא היו אלה שקיבלו את הזמנת ההתקנה של התשתית נשוא התובענה. 8. הנתבע 4 הכחיש כי ביצע את ההזמנה להקמת התשתית מהתובעת. על פי עדותו, הוא "איש שטח", ומי שמטפל בהסכמים ובהזמנות הוא אחיו, מר יצחק קולסקי. 9. מר יצחק קולסקי, עה/2, העיד כי הוא זה שהזמין את ההתקנה מהתובעת, בשם הנתבעת 3, שבנתה את הבניין, ולא בשם הנתבעת 1. על-פי תצהירו, ועל פי עדותו, את ההזמנה עשה טלפונית, לפקידה של התובעת, בשם אביבה. לגרסתו, הוא אמר לאביבה, שההזמנה היא של הנתבעת 3, וכי ההזמנה היא להתקנת תשתית בלבד. 10. על אף עדותו של מר יצחק קולסקי, לגבי אופן ההזמנה, ועל אף שאביבה עדיין עובדת אצל התובעת, לא זימנה אותה התובעת לעדות, והדבר פועל לחובתה. 11. לפיכך ההזמנה נעשתה על ידי הנתבעת 3, שהיא בעלת אישיות משפטית נפרדת מהנתבעת 1, שלא היה לה עם התובעת נוהג התקשרות כלשהו. כמו כן לא הוכח שהנתבע 4 הוא שביצע את ההזמנה, ולא שהנתבע הוא המוסמך מטעם הנתבעת 1 או הנתבעת 3 להתקשר בהסכמים, או שהוא הציג מצג כאמור לתובעת (ראה גם סעיף ב.4. להלן). לבסוף, לא נסתרה טענת הנתבעת 3, כי היא הזמינה התקנה של התשתית בלבד, ולא התחייבה לחייב את רוכשי הדירות להתקשר בהסכם להספקת גז עם התובעת. 12. בכתב התביעה לא טענה התובעת לנוהג כללי כלשהו, בין ספקיות גז המקימות תשתית גז, לבין קבלני בניין, לפיה הקבלן מתחייב כלפי ספקית הגז, כי בתמורה להקמת התשתית על ידה, הוא יחייב את רוכשי הדירות, בהסכם רכישת הדירה, להתקשר בהסכם לאספקת גז עם אותה ספקית גז. 13. למעלה מהצורך אציין כי גם נוהג כללי כזה, לא הוכח כראוי על ידי התובעת. נוהג כאמור, לא פורט בכתב התביעה, לא בתצהירי העדות הראשית של מר אהוד דגני או בתצהירו של מר אלי סופרין, ולא הוגשה חוות דעת מומחה או כל עדות אחרת בעניין זה. 14. יתר על כן, מהעדויות שבאו לפני, עולה שקורה וחברה אחת מתקינה את תשתית הגז, וחברה אחרת - מספקת את הגז לצרכנים. ראשית מר דגני העיד בעמ' 105 שורה 14 לפרוטוקול, כי התובעת החלה לספק גז לבניין שבנה קבלן בשם אברהם נעים, שנתן לנתבעת 2 התחייבות בכתב כי יפנה את רוכשי הדירות להתקשר עימה בהסכם לאספקת גז, ורק לאחר שהנתבעת 2 הגישה תביעה נגד הקבלן, נסוגה התובעת מכוונתה לספק גז לבניין. 15. כן אישר מר דגני בעדותו, בעמ' 106 שורה 11 לפרוטוקול, כי התובעת סיפקה גז לקבלן בשם נווה איתנים, למרות שמי שהתקין אצלו את התשתית, היתה הנתבעת 2 ולא התובעת, לטענתו, משום שהקבלן פשט את הרגל והפרויקט הועבר למישהו אחר (אציין כי בהמשך בעמ' 107 שורות 3-4 לפרוטוקול העיד לפתע מר דגני כי הוא לא יודע שהיתה בבניין צנרת, אך, גם אז הוא לא העיד שמי שהתקין שם את התשתית, היתה התובעת). לטענה זו, לפיה פשט נווה איתנים את הרגל, לא הובאו כל סימוכין. יתר על כן, מר יואב חי מטעם הנתבעת 2, העיד, בעמ' 145 שורות 17-19 לפרוטוקול, כי הוא חושב שהקבלן לא פשט את הרגל וכי הוא עבד וניהל את אותו בניין. 16. כמו כן נשאל מר דגני לגבי שני פרויקטים בנתניה, בהם על-פי הטענה, היתה תשתית חלקית של הנתבעת 2, אך התובעת הייתה ספקית הגז, אך הוא הכחיש את הטענה, אם כי באופן כללי, וללא פרטים כלשהם. 17. מר יצחק קולסקי העיד, בעמ' 130 שורות 21-24 לפרוטוקול, כי הנתבעת 2, היא שהתקינה את תשתית הגז בבניין של נווה איתנים, ולמרות זאת התובעת, היא שסיפקה את הגז. 18. כמו כן העיד, מר יצחק קולסקי, בעמ' 138 שורות 14-24 לפרוטוקול, לגבי פרויקט של שישה בניינים, שהנתבעת נכנסה אליו לאחר ששלושה בניינים היו בנויים, שאת תשתית הגז, לכל ששת הבניינים, עשתה חברת דור גז, אך אספקת הגז נעשתה על ידי התובעת. 19. מר יואב חי, עובד של הנתבעת 2, העיד בסעיף 7 לתצהירו, כי אין הכרח שהקבלן יתחייב להפנות את רוכשי הדירות להתקשר בהסכם לאספקת גז עם החברה שהתקינה את התשתית, דווקא, ונתן לכך דוגמאות באותו סעיף. 20. בחקירתו הנגדית, הוסיף והעיד, בעמ' 143 שורות 20-22 לפרוטוקול, לגבי בניין של קבלן בשם פריסטמן שמעון ושיינפלד, בו הותקנה תשתית הגז על ידי חברת דור גז, הקבלן הצהיר, בחוזה עם הנתבעת 2, כי לא נתן התחייבות כלשהי לגבי אספקת הגז, ומי שסיפקה את הגז לבניין, הייתה הנתבעת 2. 21. מהאמור לעיל עולה, כי הגם שישנה פרקטיקה אפשרית, של התקנת תשתית גז על ידי חברה והתחייבות של הקבלן, כלפי אותה חברה, לחייב את רוכשי הדירות, בחוזה הרכישה, להתקשר עם אותה חברה לאספקת גז, הרי שפרקטיקה זו נתונה למשא ומתן מסחרי בין הצדדים, וישנה גם פרקטיקה אחרת, לפיה מוזמנת התשתית מחברה אחת, ואספקת הגז נעשית מחברה אחרת. כך שלא ניתן לומר, כי כל אימת שקבלן מזמין התקנת תשתית גז, הרי הוא מתחייב להפנות את רוכשי הדירות לאספקת גז ממתקין התשתית. למצער, לא הוכח נוהג כללי כאמור, בראיות מספיקות. 22. התובעת טוענת בסיכומיה, תוך הסתמכות על פסק הדין בה"פ (ת"א) 423/05 יצחק קולסקי נ' צבי דגני (10.9.06), שם נדונה תביעה בין בני משפחת קולסקי לבני משפחת דגני וחברות שהם קשורים אליהן, כי אין זו הפעם הראשונה בה מנסה, הנתבעת 1, להתנער מסיכומים אליהם הגיעו הצדדים בעל-פה, בטענה כי לא קיים מסמך כתוב. גם אילו היה ממש בטענה זו, הרי שאין בה כדי להוכיח כי אכן היה בין הצדדים סיכום בעל-פה, כנטען על ידי התובעת, וממילא אין בכך כדי לסייע לה בתביעה. 23. כך גם לא מצאתי ממש בטענת התובעת כי באותו פסק דין (בה"פ 423/05) נקבע כבר כי עדותו של מר יצחק קולסקי הינה בלתי מהימנה, ובהתאם אין לקבל את גרסת הנתבעים בתביעה שבכותרת. 24. סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971 (להלן: "פקודת הראיות"), קובע כדלקמן: "ערכה של עדות שבעל-פה ומהימנותם של עדים (ההדגשה שלי - ר.פ.א) הם ענין של בית המשפט להחליט בו על פי התנהגותם של העדים, נסיבות הענין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט". 25. כלומר, מהימנות עדים הוא עניין הנתון לשיקול דעתו של בית המשפט השומע את העדים בתובענה נשוא פסק הדין. כך קבע גם כבוד השופט חשין בפסק הדין בע"פ 6251/94 בן-ארי נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(3) 45 (1995), בעמ' 107: אכן, כל שופט הוא לעצמו, והכרעה כי יכריע במשפט תהיה ההכרעה משוכה מלבו שלו וממצפונו שלו. יכולה וזכאית היא שיטת משפט לקבוע כי הכרעה בהליך פלוני מחייבת היא את בעלי הדין - ואת בית המשפט - בהליך מאוחר להליך פלוני, ואם כך ייקבע כך יהא. ואולם קשה בעיניי ששיטת משפט תקבע כי הכרעה בשאלת מהימנותו של עד נתונה היא לשיקול- דעתו של בית המשפט היושב לדין ("ערכה של עדות שבעל-פה ומהימנותם של עדים הם ענין לבית המשפט להחליט בו על פי התנהגותם של העדים, נסיבות הענין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט", כלשונו של סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש] , ובה בעת תחייב שיטת המשפט אותו בית-משפט - תחייב אותו או אף תתיר לו - להידרש למימצא מהימנות שנקבע בהליך קודם. 26. הלכה היא שאין ממצא מהימנות של בית משפט, באשר לעדותו של עד במשפט פלוני, קביל כראיה, לעניין מהימנותו של העד במשפט אחר. ראו: ע"א 4392/91 חוואג'ה נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(2) 45 (1995), בעמ' 51; ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ באמצעות בניין צור בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 604 (1993), בעמ' 614. 27. מעבר לניתוח חומר הראיות, כאמור בפסק דין זה, לא הצביעה התובעת על טעם כלשהו ראוי, בגינו יש להעדיף את גרסת עדיה על פני גרסאות עדי הנתבעים 1, 3 ו-4. 28. לאור כל האמור לעיל לא הוכח כי נכרת הסכם, בין התובעת לנתבעת 3, בקשר עם אספקת הגז לבניין נשוא התביעה. ב.2. רכיבי הנזק הנטענים . 1. כפי שיפורט להלן, אף אילו הייתה התובעת מוכיחה כי קיבלה התחייבות מאת הנתבעת 3, לחייב את רוכשי הדירות להתחייב איתה בהסכם לאספקת גז, היא לא הוכיחה את נזקיה הנטענים. 2. התביעה לאכיפת זכות הבלעדיות של התובעת ולסילוק ידה של הנתבעת 2 (סעיף 33 לכתב התביעה המתוקן), נזנחה ואין עוד מקום לדון בה. א. אובדן רווחים. 1. לטענת התובעת, אילו חויבו רוכשי הדירות לכרות איתה חוזה לאספקת גז, הרי שהניסיון מלמד, שהם לא היו עוברים לעבוד עם חברת גז אחרת, אלא היו ממשיכים לצרוך גז מהתובעת שנים רבות, ולפחות עשר שנים (סעיף 40 למוצג ת/3). 2. השאלה כמה זמן בממוצע, נשארים צרכנים, עם אותה חברת גז, במיוחד לאחר הרפורמה בשוק הגז, ומה הרווח שיצמח מכך לחברת הגז, הוא עניין המצריך, גם הוכחת עובדות על ידי התובעת וגם, בהיותו עניין שבמומחיות, חוות דעת מומחה. התובעת לא הגישה את הראיות שיש בידיה (או אמורות להיות בידיה), לגבי הזמן הממוצע בו נשארים צרכנים לקוחות שלה, ולגבי הרווח הצומח לה מהם, וכן לא הגישה חוות דעת מומחה. 3. לפיכך לא הוכיחה התובעת את הרווחים שהיו צומחים לה, אילו היתה הנתבעת 3, מתחייבת כלפיה כי תחייב את רוכשי הדירות להתקשר עם התובעת בחוזה לאספקת גז. 4. לפיכך, גם לגופו של עניין נדחית התביעה לאובדן רווחים. ב. התמורה בגין שווי התשתית שהותקנה בבניין . 1. אין מחלוקת כי התובעת התקינה לפחות חלק מתשתית הגז בבניין. 2. בכתב התביעה, טוענת התובעת כי היא התקינה את כל התשתית, וכל שנותר, הוא לחבר את הצרכנים בכל דירה. בחקירתו הנגדית, הודה מר סופרין, כי לא כל התשתית הותקנה על ידי התובעת. 3 התובעת לא הגישה ראיות שיש בהן כדי להראות מה בדיוק היא התקינה. 4. הנתבעת 3 שבה והצהירה, מתחילה ועד לסיכומיה (סעיף 6 לסיכומי הנתבעים 1, 3 ו-4), על נכונותה, לשלם עבור התשתית שהותקנה. לטענתה, עד למועד הגשת התביעה לא שלחה לה התובעת דרישת תשלום בגין כך. 5. אכן צודקת הנתבעת 3 כי התובעת לא שלחה דרישת תשלום בגין התקנת התשתית טרם הגשת התביעה. כמו כן, לא יכול להיות חולק שעל הנתבעת 3 לשלם עבור אותו חלק של התקנת התשתית שבוצע על ידי התובעת, שאחרת היא תתעשר, שלא כדין, על חשבון התובעת, שכן הציוד הותקן בבניין שהיא מכרה לרוכשים. כאמור, גם הנתבעת 3 לא חולקת על חובתה זו. 6. התובעת לא הניחה את מלוא תשתית הגז בבניין. על-פי דו"ח ביצוע שהוגש (נספח ג' לתצהירו של דגני) הונחה רק צנרת דירתית. מר סופרין העיד בעמ' 29, שורות 14-19 לפרוטוקול: " ש. מהעדות שלך כרגע אני מבין שמה שדוגז ביצעה בבניין הזה זה צנרת הגז הדירתית? ת. כן. ... ש. ומה שנקרא הצנרת הראשית לאורך, לגובה הבניין גם עדיין לא בוצע? ת. למיטב זכרוני, לא. " 7. בדו"ח הביצוע של תשתית הגז (נספח ג' למוצג ת/2) אין אישור על הנחת צנרת גז אופקית ואין גם אישור על התקנת מוני גז, וסתי גז ומיכלי גז. ברור כי אין בכך כדי להוות תשתית גז מלאה, המוכנה לחיבור לבלוני גז ותחילה של אספקה שוטפת, כאמור בתצהירו של מר אהוד דגני (סעיף 16 למוצג ת/3). 8. הנתבע 4 העיד כי התובעת התקינה רק את תשתית הגז של הדירות, כלומר את צנרת הגז בדירות מתחת לריצוף (עמ' 119, שורות 6-14 לפרוטוקול), ולא את תשתית הגז העוברת ברכוש המשותף (עמ' 122, שורות 1-3 לפרוטוקול). עדותו זו עולה בקנה אחד עם עדותו של מר סופרין לעיל, באשר למה שהתובעת הספיקה לעשות בבניין, ועם עדותו של מר יואב חי, לפיה התקנת הצנרת הגז הדירתית היא השלב הראשון, מבחינת סדרי עבודה של התקנת תשתית גז, ורק לאחר מכן, מקימים את התשתית האנכית, המחברת בין התשתית הדירתית לתשתית הבניין (עמ' 145, שורות 22-23 ושורות 27-28 לפרוטוקול). 9. הצדדים חלוקים באשר לתמורה המגיעה לתובעת בגין עבודות הקמת תשתית הגז. התובעת טוענת כי היא זכאית לסך של 13,650 ₪, לפי 35 ₪ למטר צנרת, ואילו הנתבעים 1, 3 ו-4 טוענים כי התובעת זכאית לסך של 7,215 ₪ בלבד, לפי 18.5 ₪ למטר, על-פי מחירון חברת "פזגז" (נספח 15 למוצג נ/8). 10. אין מחלוקת כי חברת "פזגז" היא זו שסיפקה לתובעת את העבודה והחומרים כאמור בתצהירו של מר דגני (נספח ג' למוצג ת/3; עמ' 34, שורה 22 עד עמ' 35, שורה 1 לפרוטוקול). לפיכך, על הנתבעת 3, לשלם לתובע, בגין התקנה של חלק מתשתית הגז, סך של 7,215 ₪ (קרן). ב.3. גרם הפרת הסכם בין התובעת לנתבעת 3, על ידי הנתבעת 2 . 1. התובעת טוענת, כי הנתבעת 2 ביצעה עוולה של גרם הפרת החוזה שבינה לבין הנתבעת 3. משקבעתי כי לא היה הסכם בין התובעת לבין הנתבעת 3, לא הייתה הפרה שלו ולא גרם הפרתו, ונשמט היסוד גם לתביעה זו. 2. למעלה מהצורך אציין, כי אף אילו הייתי מוצאת כי נכרת הסכם בין התובעת לנתבעת 3, לא היה מקום לחייב את הנתבעת 2 בגין גרם הפרת חוזה. 3. העוולה של גרם הפרת חוזה קבועה בסעיף 62 לפקודת הנזיקין הקובע: "מי שביודעין ובלא צידוק מספיק גורם להפרת חוזה, הרי זו עוולה, ואם לאדם השלישי נגרם נזק בגינה הוא יוכל להיפרע בנזקיו מגורם ההפרה" 4. לצורך הוכחת עוולה זו יש צורך, בין היתר, בהסכם, בגרימת הפרתו, ובגרמה כאמור, ביודעין. 5. התובעת טוענת כי משמצאה הנתבעת 2 בבניין, תשתית שהותקנה על ידי חברה אחרת, ידעה, או היה עליה לדעת, כי הקבלן התחייב, כלפי אותה חברה, כי היא תספק את הגז לצרכני הבניין. כאמור, מחומר הראיות שלפני עולה כי אין הכרח שמי שמתקין את התשתית יהיה ספק הגז, וממילא לא הייתה לנתבעת 2, ידיעה אודות ההסכם. 6. לנוכח העובדה, שלא היה הסכם בכתב בין התובעת לבין הנתבעת 3, כפי שיש בדרך כלל בין ספקיות גז לקבלנים, ולנוכח העובדה שהנתבעת 2 לא ידעה באופן אחר, על הסכם פוזיטיבי שיש בין הצדדים, עשתה הנתבעת 2, באופן סביר, לבירור השאלה אם נכרת הסכם בין התובעת לבין הנתבעת 3. נציג הנתבעת 2, שאל מספר פעמים, את נציג הנתבעת 3, האם היא התחייבה כלפי ספקית גז כלשהי כי היא תספק את הגז לבניין. נציג הנתבעת 3 השיב על כך בשלילה, והנתבעת 3 אף התחייבה בהסכם שלה, בכתב, עם הנתבעת 2, כי אין לה הסכם כאמור (סעיף 11 לנספח ח' למוצג ת/3). 7. מקום בו לא היה הסכם בכתב, והנתבעת 2 נקטה אמצעים סבירים כדי לוודא אי קיומו של הסכם לאספקת גז בין הנתבעת 3 לתובעת, אינני מקבלת את טענת התובעת בדבר עצימת עיניים מצידה של הנתבעת 2, ואין במעשיה גם משום התרשלות. 8. הנתבעת 2 טוענת בסיכומיה, כי הנתבעת 3 החליטה להתקשר בהסכם לאספקת גז שלא עם התובעת, אלא עם ספק גז אחר, ולאחר בחינת האפשרויות שעמדו בפניה, החליטה להתקשר עם הנתבעת 2. אכן, מעדותו של יצחק קולסקי עולה כי הוא החליט, בשם הנתבעת 3 שלא להתקשר עם התובעת, מאחר ולא שילמה לו עבור הזכות לספק את הגז, כפי ששילמה לקבלנים אחרים. גם לגרסת התובעת, החליטה הנתבעת 3, שלא להפנות את הדיירים להתקשר איתה בהסכם לאספקת גז, אלא, שלהשערתה היה זה בשל הסכסוך שפרץ בין משפחת דגני למשפחת קולסקי, שבעקבותיו, מאוחר יותר, החלה בוררות בין התובעת לנתבעת 1. ראשית, גרסת התובעת בעניין זה הינה השערה בלבד. שנית, על פי שתי הגרסאות, נחושות היו הנתבעות 1 ו- 3, שלא להפנות רוכשי דירות להתקשר בהסכם לאספקת גז עם התובעת, כך שגם מכך עולה שהנתבעת 2 לא יכלה לגרום להפרת הסכם בין התובעת לנתבעת 3. 9. שני הצדדים הסתמכו על פסק דין בעניין ת.א. (מחוזי ת"א) 2862/00 יעקב פריצקר ושות' חברה לבנין חיפה בע"מ נ' עמינדב ברוש (27.7.08) אולם באותו עניין, ידעו הנתבעים על קיומו של הסכם נוגד, ובכל זאת הסתפקו בהצהרת הצד השני לעסקה עימם, שאותו חוזה אינו בתוקף. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט, כי לא די בהצהרת המתקשר להסכם. בעניינינו, צודקת הנתבעת 2, כי היא לא ידעה על קיומו של הסכם בין התובעת לנתבעת 3, ובסופו של יום, קבעתי, לעיל, כי לא נכרת הסכם כאמור. במקרה זה, לאחר שהנתבעת 2, שבה ובדקה עם הנתבעת 3, את עובדת אי קיומו של חוזה, לא היה עליה להימנע מלכרות הסכם בינה לבין הנתבעת 3. ב.4. חיוב אישי של הנתבע 4 . 1. לאור הקביעות דלעיל, בדבר אי קיומו של הסכם בין התובעת לבין הנתבעת 3, והאמור בסעיף 14 לסעיף ב.1. לעיל, נשמט גם היסוד לתביעה נגד הנתבע 4. 2. מכל מקום, דין תביעה זו להידחות, גם לגופו של עניין. 3. התובעת טענה כי יש לחייב באופן אישי את הנתבע 4, בגין הפרת ההסכם הנטען, בשל היותו "הרוח החיה" בנתבעות 1 ו-3, ומי שאחראי לכל פעולותיהן. תחילה, טענה התובעת, כי הנתבע 4 הוא בעל מניות בנתבעת 3. מעיון בתדפיס רשם החברות עולה כי אינו בעל מניות בנתבעת 3, אלא בנתבעת 1. לאחר מכן, התעקשה התובעת לראות בו אורגן של הנתבעת 3. 4. הנתבע 4 אינו בעל זכות חתימה במי מהחברות, בניגוד לאחיו ולאביו, אינו בעל מניות בנתבעת 3, והוא גם אינו מנהל במי מהן. 5. הנתבע 4 העיד, כי היה בקשר עם הנתבעת 2, רק לאחר שנחתם עימה הסכם, ורק בשלב של השלמת התשתית על ידה. גם מר יואב חי, מטעם הנתבעת 2, העיד כי רוב הקשר שלו עם הנתבעת 3, היה מול מר יצחק קולסקי, וכי את הנתבע 4 מעולם לא פגש (עמ' 147, 14-17 לפרוטוקול). 6. אם לא די בכך כדי להגיע למסקנה כי הנתבע 4 לא היה מעולם "הרוח החיה" מאחורי הנתבעת 3, הרי שגם מכתבי ההתראה, ששיגרה התובעת (נספחים ד', ו' למוצג ת/1), נשלחו לה"ה משה ויצחק קולסקי ולנתבעת 1, אך לא לנתבע 4. כלומר, ב"זמן אמת" לא סברה התובעת, עצמה, כי הנתבע 4 הוא הרוח החיה מאחורי עסקי משפחת קולסקי. 7. לפיכך, לבד מאמרי פה של עדי התובעת, לא הביאה התובעת תשתית ראייתית כלשהי לטענות דלעיל, ולא לכך שהנתבע 4 הונה אותה או הציג בפניה מצג שווא באופן כלשהו. 8. לפיכך נדחית התביעה נגד הנתבע 4. ב.5. התביעה שכנגד - תשלום לקבלן בגין הזכות לספק את הגז . 1. הנתבעת 1 (התובעת שכנגד), תובעת את התובעת (הנתבעת שכנגד) ואת ה"ה אהוד וצבי דגני, בגין אי תשלום כספים המגיעים לה, לטענתה, בשל כך שהנתבעת 1 הפנתה רוכשי דירות להתקשר, בהסכם לאספקת גז, עם התובעת, בבניינים אחרים. לטענתה, הוליכו אותה הנתבעים שכנגד, שולל, בכך שחזרו ואמרו לה שהם לא משלמים עבור הזכות האמורה לאף קבלן, אך התברר לה ששילמו עבור זכות זו לכל יתר הקבלנים, לבד מהנתבעת 1. 2. הנתבעים שכנגד טוענים כי שאלת התשלום עבור הפניית רוכשי הדירות על ידי הקבלן להתקשר עם ספקית גז בהסכם לאספקת גז, נתונה למשא ומתן בין הקבלן לבין ספקית הגז. 3. מחוזים שבין התובעת וקבלני בניין אחרים שהוגשו (נספח ז' למוצג נ/7) עולה, כי באותם חוזים, התחייבה התובעת, לשלם סכום מסוים, עבור כל יחידת דיור. 4. הנתבעים טוענים, כי מצורת החוזים עולה, כי אין מדובר בעניין הנתון למשא ומתן מסחרי, אלא בתנאי קבוע, בהסכמים סטנדרטיים בהם עשתה התובעת שימוש כדבר שבשגרה (ס' 43 סיכומי הנתבעים). 5. מר דגני העיד כי התובעת, אמנם, שילמה לחלק מהקבלנים, עבור הפניית רוכשי דירות, להתקשר איתה בהסכם לאספקת גז, אך לא לכל הקבלנים (עמ' 41, שורה 16 לפרוטוקול). יחד עם זאת, לכאורה, עולה מעדותו בחקירתו הנגדית, כי מדובר בקבלני בניין קטנים, שלא כמו הנתבעת 1 (עמ' 42-43 לפרוטוקול). גם מר יואב חי העיד, כי הנתבעת 2 משלמת, לקבלני בניין, עבור התחייבותם להפנות אליה את רוכשי הדירות לאספקת גז, אם מדובר בבנייה של כמות גדולה של דירות, או אם מדובר בקבלן קבוע, שבונה סדרה של בניינם, שהם, ביחד, מספר רב של דירות. על-פי עדותו, עד סוף שנת 2006, בכל המקרים בהם נבחרה הנתבעת 2 לספק את הגז לבניין, היא שילמה לקבלן הבניין, עבור זכות זו, סכומים שנעו בין 100 ל- 250 דולר (עמ' 147, שורות 8-11 לפרוטוקול). 6. יחד עם זאת, אני מקבלת את טענת התובעת, כי עניין התשלום לקבלן הבניין ושיעורו, היה נתון למשא ומתן מסחרי בין הצדדים. משהסכימה הנתבעת 1, שלא לקבל בגין כך תמורה, למרות שהיא מצויה התנאי השוק, אין לה אלא להלין על עצמה. למעשה, מבקשת הנתבעת 1, לקבל, כעת, תשלומים, שעליהם ויתרה ב"זמן אמת". 7. לפיכך נדחית התביעה שכנגד. ג. פסיקתא . 1. הנתבעת 3 תשלם לתובעת בגין התקנה חלקית של התשתית על ידי התובעת 7,215 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.04 (30 יום לאחר שהנתבעת 3 פנתה לנתבעת 2, על מנת שתספק גז) ועד לתשלום המלא בפועל. 2. לאור תוצאות פסק הדין, בתביעה ובתביעה שכנגד, לא מצאתי לנכון לפסוק לתובעת ולנתבעים - התובעת שכנגד (שקיבלו ייצוג משפטי אחד, משותף) הוצאות משפט ולא שכר טרחת עו"ד. 3. התובעת תשלם, לנתבעת 2, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, בסך כולל של 15,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. למען הסר ספק, סכום ההוצאות דלעיל כולל גם את ההוצאות בגין תיקון כתב התביעה בידי התובעת, וכאמור בהחלטתי מיום 2.1.07. הפרת חוזהחוזהאספקהגז