להלן פסק דין בערעור בנושא התליית רשיון רופא שיניים: פסק דין 1. מהות הערעור: הערעור שבפניי הוא ערעור על צו להתליית רשיון המערער לפי סעיף 45 לפקודת רופאי השיניים [נוסח חדש] תשל"ט - 1979 (להלן: "הפקודה"). הערעור הוגש על החלטת כב' הנשיא (בדימוס) של בית המשפט המחוזי בירושלים ורדי זיילר, אשר ניתנה ביום 11.8.05 במסגרת הסמכויות שהואצלו אליו על ידי שר הבריאות. בהחלטה זו הותלה רשיונו של המערער לעסוק ברפואת שיניים למשך שנה החל מיום 1.11.05. יש לציין כי התליית הרשיון עוכבה עד למתן החלטה בערעור, וזאת על פי בקשת המערערת במסגרת בש"א 24215/05. ביום 19.3.01 בוצע טיפול שיניים למתלונן אשר בעקבותיו פנה המתלונן למשרד הבריאות וטען כי נגרם לו נזק כתוצאה מטיפול השיניים. בעקבות התלונה הוגשה קובלנה כנגד המערער בה יוחסו לו מעשים ומחדלים שגרמו נזקים למתלונן. ועדת משמעת ערכה דו"ח ביום 25.1.05, בו המליצה להרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו. בערעור נאמר כי הועדה התעלמה ממסקנתו המרכזית של ד"ר הונדרט אשר מונה כמומחה מוסכם מטעם הצדדים. לדברי המערער, נקבע בחוות דעת זו כי הטיפול אשר ניתן על ידו בוצע כראוי ולא גרם למתלונן נזק מהנזקים להם טען. דו"ח הועדה הועבר לכב' הנשיא זיילר ובהחלטתו מיום 11.8.05 אימץ את מסקנות הועדה ואת המלצותיה. המערער טען כי החלטת כב' הנשיא זיילר מוטעית שכן היא מבוססת על דו"ח ועדה שהוא שגוי ומוטעה. החלטה זו יצאה מנקודת מוצא שגויה לפיה הטיפול אשר העניק למערער למתלונן גרם לו נזק ולא כך הדבר. מחוות דעתו של ד"ר הונרט עולה כי אין קשר סיבתי בין הנזקים עליהם התלונן המתלונן - לבין המעשים ומחדלים שיוחסו למערער בקובלנה. המערער טען כי טיפול השיניים אשר ניתן למתלונן היה תקין והולם ולא נגרם נזק. לא היתה כל הצדקה להרשיע את המערער ברשלנות בקשר לאי פעולות הכנה לפני טיפולי השיניים, מקום שהוכח שלא היתה לכך השלכה על הטפול הרפואי וכי לא נגרם נזק. עוד נטען לחלופין כי העונש שהוטל הינו חמור וניתן היה להסתפק בעונש של נזיפה או התראה. עיקרי הטיעון אשר הוגשו מטעם המערער חזרו למעשה על טענותיו במסגרת הערעור, אם כי ניתן בהם פירוט נרחב יותר באשר לחוות הדעת הרפואיות אשר היו מונחות בפני הועדה ובפני כב' הנשיא זיילר. 2. תשובת המשיב: במסגרת כתב התשובה הבהיר המשיב את המסגרת הנורמטיבית העולה מסעיף 45 לפקודה, אשר מסדיר את המנגנון המשמעתי ואת ההליכים המשמעתיים שיש לנקוט, מקום שבו מורשה ריפוי שיניים נהג שלא כדין. המשיב הסביר כי על פי סעיף 47 לפקודה, בירור קובלנה בפני הועדה הינו בירור אשר איננו כפוף לסדרי דין וראיות. ועדה זו בוחנת את טענות הנקבל וטענות יתר הצדדים, ומעבירה את המלצתה לכב' הנשיא זיילר אשר לו הואצלה סמכותו של שר הבריאות. מדובר למעשה, לטענת המשיב, בהחלטה מנהלית ולכן כאשר בוחן בימ"ש את החלטות כב' הנשיא, ראוי כי לא יתערב בשיקול הדעת אלא יסתפק בבחינת סבירות ההחלטה. המשיב ציין כי הועדה אשר נתנה המלצה להשעות את רשיון המערער, הינה ועדה מקצועית אשר בית המשפט לא יטה להתערב בהחלטתה. בית משפט ימנע גם מהתערבות בכל הנוגע לעונש המוטל בהליך משמעתי, כל עוד אין בו סטייה מהותית משיקול דעת ראוי. המשיב טען כי על פי חוות דעתו של ד"ר הונדרט, יש לבצע את הטיפול הכירורגי אשר בוצע בפי המתלונן רק ללא דלקת משמעותית, בניגוד לדרך פעולתו של המערער. המערער לא התייחס לבעיות החניכיים ודילג על ביצוע שלבים מקדמיים הכרחיים לטיפול. לכן, נקבע על ידי ד"ר הונדרט כי הטיפול הינו בטיפול בסטנדרט לא סביר. בהסתמך על חוות דעת זו ושמיעת יתר הצדדים, הסיקה הועדה כי המתלונן לא התאים אכן לטיפול של השתלה מיידית, וכי פיו לא הוכן כיאות על ידי המערער לטיפול אשר ביצע בו המערער. כמו כן, הוכח כי המערער לא ניהל רישומים רפואיים כדין. במקרה זה, בצדק מצאה הועדה כי פעולות המערער עולות כדי התנהגות אשר אינה הולמת מורשה לריפוי שיניים, התנהגות המפגינה חוסר יכולת או רשלנות חמורה במילוי תפקיד של מורשה לריפוי שיניים, וכי התנהגות המערער מפרה את חוק זכויות החולה העוסקות, בין היתר, בניהול רישומים רפואיים. כל זאת על פי הוראות סעיפים 45(1), 45(3) ו - 45(7) לפקודה בהתאמה. אין לכן להתערב בהמלצת הועדה ובאימוצה על ידי כב' הנשיא זיילר, וגם לא באמצעי הענישה אשר נקבע תוך התחשבות בעבר המשמעתי של המערער. 3. דיון והחלטה: סעיף 45 לפקודה קובע כי שר הבריאות, אשר העביר את סמכותו לכב' נשיא זיילר, רשאי בצו לבטל רשיון או להתלות רשיון של מורשה לריפוי שיניים, כאשר נמצא כי נהג על פי האמור באחד סעיפי המשנה של הסעיף. במסגרת סעיף זה מדובר בין היתר בהתנהגות שאיננה הולמת מורשה לריפוי שיניים; הצגת רישיון במצג שווא; הפרת הוראות מהוראות זכויות החולה, וגילוי חוסר יכולת או רשלנות חמורה במילוי תפקיד של מרפא שיניים. סעיף 47 לפקודה מסדיר את בירור הקובלנה בפני ועדה לפני מתן צו. ועדה זו משמשת ככלי עזר לשר או למי שהשר האציל לו את סמכותו לשם גיבוש ההחלטה. הועדה אשר נתנה את המלצתה במקרה הנוכחי, הינה ועדה מקצועית אשר בית המשפט לא יטה להתערב בהחלטתה. מדובר בועדה שהיא בעלת הבנה בנושאים הרפואיים הרלוונטיים. בית משפט יתערב בממצאי רק אם יתברר כי הועדה שגתה שגיאה חמורה ועקרונית בקביעת ממצאיה. ראה ע"א 3425/90 ד"ר אלכסנדר פינסטרבוש נ' שר הבריאות, פד"י מ"ו(1) 321 עמ' 229. בע"ש 5062/05 ד"ר דראג'מה נ' שר הבריאות, (טרם פורסם), נקבע על ידי כב' השופטת צור בבית המשפט המחוזי בירושלים פעם נוספת, כי ערכאת ערעור איננה מתערבת ככלל בממצאים שבעובדה אשר קבעה ועדה ששמעה את העדים והתרשמה מהם מכלי ראשון. בית המשפט גם לא ימהר ויתערב בעונש משמעתי, אף אם הוא סוטה במידת מה לחומרא או לקולא. רק משגה מהותי בשיקול הדעת או הטלת עונש המחטיא באופן ברור וגלוי את מטרתו, יצדיקו את התערבות ערכאת הערעור. ראה ע"א 412/90 ד"ר משה אליהו נ' שר הבריאות, פד"י מ"ד (4) 422 בעמ' 427-428. לאור האמור לעיל, יש לבחון את המקרה שבפניי. החלטת הועדה מיום 25.1.05 צורפה כנספח לערעור וכנספח ב' לתשובת המשיב. מהחלטה זו עולה כי הועדה קיימה 3 ישיבות פומביות בהן ניתנה למערער הזדמנות להשמיע את טענותיו. נשמעו עדים מטעם המתלונן ומטעם המערער הוגשה חוו"ד והוגשו ראיות נוספות. לאחר מכן הודיעו ב"כ הצדדים כי תוגש חוו"ד של ד"ר הונדרט, המוסכמת על שני הצדדים. במסגרת חוות דעתו של ד"ר הונדרט, התייחס המומחה למצבו הדנטלי של המתלונן לפני קבלת הטיפול אצל המערער. בחוות הדעת נאמר כי לפי כל הסימנים סבל המתלונן ממחלת חניכיים מתקדמת, אשר הובילה לאבדן רוב השיניים בפיו. ד"ר הונדרט היפנה לקביעתו של מומחה אשר בדק את המתלונן לפני הטיפול אשר ניתן על ידי המערער, על פיה יש לעקור 8 שיניים ולבצע טיפולים אצל שיננית וניתוח חניכיים בשתי שיניים. עוד נאמר בחוות הדעת כי אין מחלוקת שהמתלונן נבדק ביום 12.3.01 על ידי המערער, וכי ביום 19.3.01 בוצעה פעולה כירורגית נרחבת אשר כללה עקירת 4 שיניים, ביצוע השתלות מיידיות באיזור של שתי שיניים וזוג שתלים בשן נוספת. באיזור שן אחת אשר נעקרה בוצע ניתוח חניכיים והוספת עצם וממברנה. המומחה קבע כי פה מזוהם, כמו פה הסובל ממחלת חניכיים מתקדמת פעילה כפי שהיה אצל המתלונן, הוא התווית נגד לביצוע שתלים בכלל ושתלים מייידים בפרט. יש תחילה לטפל במחלת החניכיים ורק כאשר לא תהיה דלקת בפה ניתן להמשיך בטיפול הכירורגי. אילו בוצע במקרה הנוכחי תהליך של סילוק אבנית והקצעת שורשים בשיניים המתוכננות להישאר בפה, ולאחר מכן נמצאה ירידה בדלקת - לא היתה מניעה לבצע את כל הפעולה אשר תוארה לעיל בישיבה אחת. הפעולות אשר בוצעו על ידי המערער נעשו על יסוד צילום פנורמי בלבד. בעניין זה נאמר כי צילום כזה בצירוף בדיקה קלינית קפדנית יכול להיות מספיק במקרים רבים, וכי צילום C.T. נדרש בלסת התחתונה במקרים גבוליים בלבד. המומחה אף קבע כי אין לו אפשרות לקבוע האם השתל באיזור שן 44 מוקם כהלכה. כמו כן, נקבע על ידו כי חוסר התחושה בסנטר עליה התלונן המתלונן, ספק אם נגרם כתוצאה ממיקום של אותו שתל. בסופו של דבר, שאל ד"ר הונדרט במסגרת חווה"ד האם הטיפול אשר ניתן למתלונן היה בסטנדרט סביר. לדבריו, הבעיה העיקרית בטיפול אשר ניתן למתלונן היא חוסר ההתייחסות לבעיית החניכיים של המתלונן אשר גרמה לו לאבדן שיניים בעבר, והיא הגורם לצורך לעקירות וביצוע שתלים בזמן שטופל על ידי המערער. שני סעיפים אשר נרשמים באופן אוטומטי בכל תוכנית טיפול של כל סטודנט לרפואה, הם הדרכה להגיינה אורלית והסרת אבנית והקצעת שורשים. דילוג על שלבים אלה על ידי המערער במהלך הטיפול, מהווה טיפול בסטנדט לא סביר בעיקר במקרים של מחלת חניכיים מתקדמת. ביצוע כירורגיה עצמה, כולל עקירות והשתלות בישיבה אחת היא בסטנדרט סביר. המומחה ציין כי התייחסותו היא לתוכנית הפעולה בלבד ולא לאופן הביצוע. אין באפשרותו להעריך את היכולות הכירורגיות של המערער על סמך הנתונים שבידו. המומחה אף קבע כי הנזקים אליהם התייחס המתלונן בתלונה לא נגרמו כתוצאה מהטיפול. בהחלטת הועדה נקבע כי ערב תחילת הטיפול סבל המתלונן מדלקת חניכיים מתקדמת, ניידות שיניים והפרשה מוגלתית מזיהום חניכיים. למטופל זה לא התאים טיפול של השתלה מיידית (עקירות והשתלת שתלים באותה ישיבה). ראוי היה כי המערער יפנה את המתלונן להכנה ראשונית אצל שיננית ובשלב שני יוקצעו השורשים אצלו רופא שיניים, כדי להביא את הפה למצב תקין ורק לאחר מכן תבוצע ההשתלה. המתלונן קיבל את הטיפול 7 ימים לאחר הבדיקה הראשונית מבלי שפיו יוכן כראוי להשתלה. השתל הוצא בסופו של דבר מפיו של המתלונן. עוד הסתבר במהלך הדיון, וזאת לאור ביקורת אשר נערכה במרפאתו של המערער ביום 6.6.01, כי קיימים ליקויים לעניין רשומות רפואיות, חוסר באנמנזה רפואית וברישומים וחוסר בתוכנית טיפול. למערער לא היו רשומות המתייחסות לטיפול, שכן לטענתו המרפאה נשרפה. מסקנות הועדה היו כי המערער גילה חוסר יכולת ורשלנות חמורה, בכך שביצע השתלה מיידית באיזור מזוהם וגרם לסיבוכים בהשתלה ולהתפתחות זיהום חריג, עד כדי כך שהיה צורך להוציא את השתל מפיו של המתלונן. כמו כן, ביצע המערער תוכנית טיפול מבלי שהכין לכך את המתלונן. הרישומים הרפואיים אשר נעשו ידנית לא נעשו על פי ההנחיות והיו חסרים רכיבים חשובים כמו אנמניזה וטיפול. לאור זאת, המליצה הועדה להרשיע את המערער לפי סעיף 45(3) לפקודה בגין גילוי חוסר יכולת ורשלנות חמורה בתוכנית הטיפול, בביצוע הכושל ובהחלטה לבצע את התוכנית טרם הכנת פיו של המתלונן לביצוע. באשר לסעיף 45(1) לפקודה, לפחות לעניין הטיפול במחלת החניכיים והכנת הפה לביצוע השתלה, נהג המערער בסטנדרט הנמוך מן הראוי למורשה לרפואת שיניים. המתלונן לא קיבל טיפול רפואי נאות על פי סעיף 45(7) לפקודה, והמערער לא תיעד את הטיפול הרפואי כנדרש. בהחלטת כב' הנשיא זיילר, שהיא החלטה מפורטת ומנומקת, נאמר כי הועדה שמעה עדויות רבות וחוות דעת מומחים. הועדה הגיעה למסקנה כי המתלונן סבל אכן מדלקת חניכיים, הפרשה מוגלתית וזיהום בחניכיים. במצב זה אין לבצע עקירת שיניים והשתלת שתלים באותה ישיבה. יש צורך בטיפול מקדים. כב' הנשיא זיילר סקר את יתר החלטת הועדה והתייחסותה לחוות הדעת של המומחה המוסכם. כמו כן, פרט כב' הנשיא זיילר את שיקול דעת הועדה לעניין העונש, כאשר מדובר ברופא שיניים בעל ותק של עשרות שנים שיש לו עבר משמעתי בגינו הותלה רשיונו ל - 4 חודשים, והוכיח במעשיו שהוא נעדר ידע בסיסי. עוד נאמר בהחלטה כי הגנתו העיקרית של המערער היתה שאין הוכחה כי ביום הטיפול עצמו פי המטופל היה נגוע בדלקת. טיעון זה נדחה בצדק על ידי הועדה, שכן המומחה המוסכם קבע כאמור כי המתלונן סבל ממחלת חניכיים מתקדמת אשר הובילה לאבדן רוב השיניים, וכי במקרה כזה לא ניתן לדלג על טיפולים מוקדמים לפני ביצוע עקירות והשתלות. במצב זה, יכלו חברי הועדה אשר בתוכם שני מומחים רפואיים, להגיע בנקל למסקנה כי לא חל שינוי במצב דלקת החניכיים בימים שקדמו להשתלה לבין יום ביצוע ההשתלה. כב' הנשיא זיילר אף ציין כי השריפה במרפאת המערער לא היא שמנעה שימוש ברישומים הרפואיים, שכן הוכח שהרישומים, אפילו היו קיימים, נערכו בדרך לא ראויה. לאור זאת, אישר הנשיא את המלצות הועדה תוך כדי קביעה "אל המלצות הועדה צריך להתייחס בכובד ראש, בכבוד, תוך מתן משקל לעובדה שעל חברי הועדה נמנים מומחים בדיסציפלינה לה משתייך הנקבל. בתוך שכאלה 'בתוך עמם' המקצועי הם יושבים". כב' הנשיא זיילר אף ציין כי אילו היה בידו הדבר, היה מחייב את המערער לעבור השתלמות ולהוסיף דעה בתקופת התליית הרשיון. במהלך הדיון שבפניי, חזרה וציינה ב"כ המערער כי הדו"ח עליו הסתמכה הועדה היה שגוי וכי לא נאמר בדו"ח שנגרם נזק כתוצאה מטיפול השיניים. נטען כי לא ניתן משקל ראוי לעובדה שהטיפול עצמו לא גרם נזק ואף היה טיפול נאות. ב"כ המשיב ציינה כי אין מקום להתמקדות בעניין הנזק, שכן לא מדובר בתיק נזיקין אלא בהליך משמעתי. אינני רואה כל מקום להתערב בהחלטת הועדה או בהחלטת כב' הנשיא זיילר, אשר אימץ את המלצות הועדה. הן קביעת הועדה והן קביעותיו של כב' הנשיא זיילר מעוגנות לחלוטין בחומר אשר היה מונח בפני הועדה, ובמיוחד בחוות דעתו של ד"ר הונדרט. המקרה שבפניי הינו כולו בתחום ההליך המשמעתי, אשר בא להבטיח כי טיפול אשר ניתן על ידי רופא שיניים יעשה ללא רשלנות ובסטנדרט רפואי הולם. לא מדובר אכן בתיק נזיקין אשר במסגרתו על בימ"ש לקבוע פיצוי בגין נזק שנגרם כתוצאה מטיפול. במקרה הנוכחי, גם אם לא ניתן להוכיח כי הנזק אשר נגרם למתלונן, בין שמדובר בנזק לטווח ארוך ובין שמדובר בחוסר תחושה כלשהי בסנטר נובע מהטיפול אשר נתן המערער - הרי שאין ספק כי הטיפול עצמו לא עמד בסטנדרט רפואי סביר. טענתו של המערער בפני הועדה כי המתלונן הגיע אליו ללא דלקת בפיו, מביאה למסקנה כי היה ער לחלוטין לכך שלא ניתן לבצע טיפול מסוג הטיפול אשר ניתן על ידו כאשר בפיו של המטופל דלקת. יש לזכור כי הוכח באופן ברור שהמתלונן הגיע למערער כאשר בפיו דלקת חניכיים מתקדמת, וכי מצב זה נותר גם בעת הטיפול אשר ניתן מספר ימים לאחר מכן. אין גם מחלוקת כי השתל הוצא בסופו של דבר מפיו של המתלונן, כאשר אובחנו בפיו מורסה ופטרת כשבוע לאחר הטיפול. המומחה המוסכם קבע כאמור כי דרך הטיפול נמוכה מהסטנדרט הראוי, וכי כל סטודנט מתחיל ברפואת שניים יודע שאין לנקוט בדרך הטיפול שננקטה על ידי המערער במצב בו היה פיו של המתלונן. די בכך על מנת להצדיק לחלוטין קביעה על פיה דרך פעולתו של המערער נעשתה בחוסר יכולת או ברשלנות חמורה במילוי תפקידו, ללא כל צורך בהוכחת נזק. לכך יש לצרף את העובדה כי לא בוצע רישום רפואי ראוי. מקובלת עלי בעניין זה עמדת המשיב, כי לא מדובר בעניין אדמניסטרטיבי בלבד, שכן יש לרישום השלכה ישירה על הטיפול המהותי בחולה. ראה ע"א 2939/92 קופת חולים נ' מלכה רחמן ואח', פד"י מט(2) 369 עמ' 371-371. בנסיבות העניין, היה מקום גם לקחת בחשבון את העובדה כי למערער עבירה קודמת, המתייחסת אף היא להעדר תיעוד רפואי וביצוע טיפול מקצועי לקוי כדוגמת כריתת מחצית שורש, נסיון כושל לבצע שיקום ללא טיפול שורש נדרש, ופעולות נוספות אשר תוארו בהחלטת הועדה, מש/1, כטיפולים מקצועיים בחוסר יכולת וברשלנות חמורה. רשיונו של המערער הותלה באותו מקרה ל- 4 חודשים. נראה כי המערער לא הפנים את המסקנות אותן היה עליו להסיק מקביעות הועדה במקרה הקודם, ולכן היתה הצדקה מלאה למתן העונש כפי שניתן במקרה הנוכחי. לאור כל האמור לעיל, אין כל מקום להתערבות בימ"ש בהחלטת הועדה או בהחלטת כב' הנשיא זיילר, ודין הערעור להידחות. המערער ישא בהוצאות המשיב בסך 10,000 ₪ + מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. עיכוב ביצוע ההתלייה בטל. רפואהרישיון רופאהתליית רשיוןשיניים