להלן החלטה בבקשת הוספת ראש נזק בתביעת נזיקין: החלטה 1. לפני בקשה לתיקון כתב התביעה בדרך של הוספת ראש נזק בגין הפסד השתכרות המנוח ב"שנים האבודות" וכן הוספת טענות עובדתיות ופירוט רשלנות, המיוחסת לנתבעים, על-פי חוות דעת רפואית מטעם התובעים המצורפת לבקשה הנדונה. 2. עסקינן בתביעה שעניינה רשלנות רפואית. מכתב התביעה המקורי, אשר הוגש ביום 3.12.02 (להלן: "כתב התביעה המקורי") עולה, כי בנובמבר 1995, או בסמוך לכך, חש המנוח ברע בין היתר מקשיי נשימה ולכן פנה לחדר מיון אצל הנתבע 1 בלווית התובעת 1 ובנה. נטען, כי לא בוצע למנוח בירור מקיף, לרבות כל הבדיקות הנדרשות, ולא טופל כנדרש ע"י הצוות הרפואי מטעם הנתבע 1. בנסיבות אלה לאחר שנבדק המנוח ונמצא שמצבו טוב, הוחזר המנוח לביתו ע"י התובעת 1 ובנה ונפטר למחרת. להשלמת התמונה רק אציין, כי התובעות 1 ו - 2 הינן אחיותיו של המנוח ויורשותיו על פי דין. עתה, כאמור, עותרים התובעים לתיקון כתב התביעה. 3. התובעים טוענים, כי בקשתם להוספת ראש הנזק בגין "השנים האבודות" נסמכת על ההלכה החדשה בעניין ע"א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, להלן: פס"ד אטינגר"), הלכה אשר ניתנה לאחר שהוגש כתב התביעה המקורי לבית המשפט. התובעים מבקשים עוד לצרף חוות דעת רפואית וכן לפרט סעיפי הרשלנות המיוחסים לנתבעים. לטענת התובעים - בעת הגשת התביעה לא היו בידם מלוא המסמכים הרפואיים הרלוונטיים לצורך הגשת חוות דעת רפואית. במהלך איסוף החומר הרפואי התברר לתובעים, כי המנוח טופל במסגרת הנתבע 1 גם ביום 2.5.95, טיפול אשר אף הוא היה רשלני. לטענת התובעים, יש להתחשב בשלב המקדמי בו מצוי התיק וכן בארכות אשר ניתנו לתובעים להגיש חוות דעת מטעמם בהסכמת הנתבעים בכדי להתיר תיקון כתב התביעה כמבוקש. 4. הנתבעים מחלקים תגובתם לשניים. האחת באשר להוספת הטענה לפיצוי ב"שנים האבודות", לה מסכימים הנתבעים בסייג שיעוכב הדיון בראש נזק זה עד לקבלת פסק-הדין, בעתירות לדיון נוסף בעניין פס"ד אטינגר. ביחס לתיקון המבוקש בדרך של צירוף חוו"ד רפואית ותיקונים בעקבותיה מתנגדים לכך הנתבעים מחמת התיישנות. לטענת הנתבעים, חוות הדעת אותה מבקשים לצרף התובעים מפנה לראשונה טענות כנגד ביקור נוסף של המנוח ממאי 95. ממועד זה חלפה ונסתיימה תקופת ההתיישנות, מה גם שמדובר בהשתלשלות עובדתית חדשה לגמרי ופרטי רשלנות חדשים המיוחסים לנתבעים. שינויים מהותיים אלה יש בהם כדי להוות שינוי בעילת התביעה וזו כאמור התיישנה, לטענת הנתבעים. הנתבעים מוסיפים, כי הסכמתם להארכת מועד להגשת חוות דעת ניתנה מבלי לפגוע בזכותם לטעון להתיישנות. 5. התובעים הגישו תשובה מטעמם לתגובת הנתבעים. ראשית טוענים התובעים כי בית המשפט העליון בהחלטתו מיום 7.12.04 (דנ"א 4011/04 ודנ"א 4533/04) דחה את הבקשה לקיים דיון נוסף בהלכת פס"ד אטינגר. באשר לצירוף חוות הדעת, טוענים התובעים, כי בידי בית המשפט הסמכות לאפשר צירוף חוות דעת בשלב מאוחר יותר ע"י בעל דין ואף לפטור בעל דין מהגשת חוות דעת. התובעים מוסיפים, כי פנו מאז הגשת התביעה לבית המשפט בבקשות למתן ארכות להגשת חוות דעת וזו ניתנה להם. התובעים טוענים, כי על הביקור של המנוח אצל הנתבע 1 גם ביום 2.5.95 נודע להם רק לאחר השלמת איסוף החומר הרפואי ועילת התביעה - הרשלנות בטיפול במנוח בביקור זה נודעה להם, רק לאחר שקיבלו את חוות הדעת. לחלופין, טוענים התובעים, כי על פי סעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], בהנחה שהתובעות 1 ו - 2 באות בנעליו של המנוח, הרי שהמנוח לא ידע על נזקו לאחר הביקור ביום 2.5.95, אלא לכל המוקדם במותו וממועד זה יש למנות 10 שנים, אשר טרם חלפו. בשלב זה נקבע, כי על התובעים לצרף תצהיר לאימות העובדות וכן הסבר להגשת בקשת התיקון בשלב זה. 6. תצהיר התובעים הוגש לבית המשפט והנתבעים הגיבו לאמור בו. הנתבעים טוענים, כי התובעים החלו באיסוף החומר הרפואי רק לאחר הגשת כתב התביעה, אשר הוגשה על סוף תקופת ההתיישנות, ואין כל הסבר בתצהיר מטעמם לכך שלא עסקו באיסוף החומר במסגרת תקופת ההתיישנות, מה גם שאילו היו התובעים מגישים את כתב התביעה וחוו"ד מטעמם מבעוד מועד, הרי שהיו מאתרים את החומר הרפואי מוקדם יותר ואין לאפשר להם עתה את תיקון כתב התביעה. עד לכאן טענות הצדדים. 7. דיון 7.1 הוספת ראש הנזק בגין הפסד השתכרות המנוח "בשנים האבודות". כאמור, בפס"ד אטינגר שונתה ההלכה והוכרה זכות התביעה לפיצוי לעיזבון בגין הפסד השתכרות "בשנים האבודות". בדנ"א 4011/04, דנ"א 4533/04 נדחתה הבקשה לדיון נוסף וההלכה, אשר קובעת הפסד השתכרות בגין "השנים האבודות", מחייבת היא. אשר על כן לאור הסכמת הנתבעים ודחיית הבקשה לדיון נוסף בהלכת אטינגר, אני מתירה תיקון כתב התביעה בדרך של הוספת ראש נזק זה. 7.2 תיקון כתב התביעה ע"י הגשת חוות דעת רפואית ופירוט סעיפי הרשלנות המיוחסים לנתבעים הלכה היא, שבית המשפט לא ירשה תיקון, העלול לגרום לצד השני נזק שאינו ניתן לפיצוי על ידי פסיקת הוצאות. "לפיכך אם מבקש בעל דין להעלות, על דרך של תיקון כתב התביעה, עילה שהתיישנה, תידחה הבקשה, שהרי לו הגיש תובענה אחרת חדשה, היא הייתה נדחית מטעם זה, ולא מן המידה הוא להרשות לתובע קבלת יתרון בלתי נאות על ידי הוספת עילה שהתיישנה, אשר מועד הגשתה יוחס אחורנית למועד הגשת כתב התביעה המקורי". (ראה - ע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' זייד, פד"י לד (4) 126, 131). יש להוסיף, ששעה שבית המשפט בוחן בקשה לתיקון כתבי טענות, הרי שראוי להיזקק להגדרה רחבה מאוד של המושג "עילה" - "עילת התובענה פירושה - העסקה או המעשה המובא לדיון". (ראה- רע"א 244/89 מקור נ' משה"ב, פד"י מד (1) 710, 713). עיון בכתב התביעה המקורי אל מול כתב התביעה המתוקן וחוות הדעת של פרופ' ברודרמן, אותה מבקשים התובעים לצרף, מגלה כי, נטען לראשונה בדבר רשלנות הנתבעים במסגרת ביקור המנוח אצל הנתבעת 1 ביום 2.5.95. כך נטען לביצוע בדיקות שטחיות למנוח והעדר הנחיות לביצוע בדיקות נוספות. אין לדעתי ספק, כי המדובר בהוספת עילה חדשה, היינו עסקינן במעשה ונסיבות חדשות, המובאים רק עתה ע"י התובעים. כך נטען לדוגמא - לאי ביצוע בדיקות השונות מאלה שלכאורה לא בוצעו בביקור המנוח ביום 22.12.95. אשר על כן ממועד ביקור המנוח אצל הנתבע 1 ביום 2.5.95 ועד להגשת הבקשה דנן לפי סעיף 5 (1) וסעיף 6 לחוק ההתיישנות - תשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות") חלפו למעלה משבע שנים ועל כן העילה אותה מבקשים התובעים להוסיף התיישנה. עולה השאלה, האם ניתן להאריך את תקופת ההתיישנות. לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות: "נעלמו מן התובע עובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". כדי שתהיה תחולה לסעיף זה, צריכים להתקיים מספר תנאים: א. נעלמו מן התובע העובדות; ב. אשר הן עובדות מהותיות היורדות לשורשה של עילת התובענה; ג. שהעלמן נתהווה מסיבות שלא היו תלויות בתובע; ד. שהתובע לא יכול היה למנוע אותן סיבות, אף בנוקטו זהירות סבירה. בהתקיים הנ"ל, יידחה מירוץ ההתיישנות עד לאותו יום, שבו נודעו לתובע אותן עובדות. (ראה ע"א 148/89 שיכון עובדים בע"מ נ' עיזבון יוסף בליבאום ז"ל, פד"י מט (5) 485; זלמן יהודאי, דיני התיישנות בישראל, כרך א' עמ' 204). בדנן, מעיון בתצהיר התובעת 1 עולה, כי לאחר קבלת צו ירושה מיום 9.4.03 החלו התובעים באיסוף החומר הרפואי. בין לבין פנו לנתבע 1 בבקשה לקבלת מלוא תיקיו הרפואיים של המנוח וכל שנתקבל היה בנוגע לפניה למיון ביום 22.12.95. במהלך פברואר 2004 מצאה התובעת 1 "בבוידעם" שקית ובה מסמכים, ובהם תיעוד באשר לביקור המנוח אצל הנתבע 1 ביום 2.5.95. לאחר מכן נעשו פניות לשם קבלת חוו"ד רפואית שסורבו ולבסוף ביום 26.9.04 השלים המומחה פרופ' ברודרמן את חוות דעתו. סבורני, כי התובעות 1 ו - 2 עשו מאמץ לאיתור המסמכים הרפואיים אודות המנוח ולא יכולות היו לגלות את דבר ביקור המנוח ביום 2.5.95, אף אם היו נוקטות בזהירות סבירה. יתרה מכך, אין לקבל טענת הנתבעים, כי יכולים היו להגיש כתב התביעה עוד קודם ואז לאתר המסמכים הרפואיים. טענה זו הינה בגדר השערה ואין לה כל סימוכין ויכול שהמסמכים הרלוונטיים לא היו נמצאים מבעוד מועד, אף אם התביעה הייתה מוגשת מוקדם יותר. 8. אשר על כן אני מתירה תיקון כתב התביעה כמבוקש ולרבות ע"י צירוף חוות דעתו של פרופ' ברודרמן. כתב תביעה מתוקן כאמור לעיל יוגש לביהמ"ש ויומצא לצדדים תוך 30 יום מהיום. הוצאות בקשה זו תלקחנה בחשבון עם סיום ההליכים. 9. לנתבעים נשמרת הזכות להגיש חוות דעת מטעמם תוך 90 יום מהיום. היה ויווצר פער מהותי בין קביעות המומחים, ינסו הצדדים להגיע להסכמה בדבר שיעור הנכות הרפואית, ולחלופין- יגיעו להסכמה בדבר זהותו של המומחה, אשר יתמנה מטעם בית-המשפט, ולחלופי-חלופין- יבקשו בהסכמה, כי זהותו של זה האחרון תיקבע ע"י בית-המשפט. נזיקין