מיגרנה - אובדן כושר עבודה בעקבות תאונת דרכים: מבוא 1. תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק"). התובע, יליד 1961, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 26.9.06, עת רכב על אופנוע אשר השימוש בו בוטח על ידי הנתבעת. הנתבעת הודתה בחבות על פי החוק. הצדדים חלוקים בשאלת גובה הנזק ובשאלה האם התאונה היתה בגדר תאונת עבודה. מהות הפגיעה והנכות 2. ממקום התאונה, פונה התובע לבית חולים "אסף הרופא", שם אובחן כסובל מחבלת ראש ושבר מרוסק במפרק קרסול ימין. 3. ד"ר אמנון ישראלי אשר מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, בתחום האורטופדי, ציין בחוות דעתו כי ההחלמה מהשבר לוותה בהתפתחות נזק ארטרוטי במפרק הסובטולרי, המלווה בכאב ובהגבלה בתנועה וכי נוכח תלונותיו ואופיו של הנזק, מועמד התובע לעבור ניתוח נוסף לקיבוע של המפרק הסובטולרי. ד"ר ישראלי קבע בחוות דעתו, אובדן כושר עבודה למשך שנה (תקופת המחלה אשר אושרה על ידי הרופאים המטפלים) והעריך את נכותו של התובע, בגין הפגיעה בקרסול, בשיעור של 20%, באופן זמני למשך שלוש שנים, פרק זמן סביר עד שיעבור ניתוח לקיבוע המפרק הסובטולרי. ד"ר ישראלי הוסיף וציין כי ניתוח מוצלח, צפוי לשפר את מצבו של התובע כך שנכותו הצמיתה, תסתכם בשיעור של 10% וכי יש להפנות את התובע, לבדיקה נוספת, לאחר תקופת ההחלמה מהניתוח, לשם קביעת הנכות הצמיתה. התובע לא עבר את הניתוח האמור. למשמעות עובדה זו, אתייחס בהמשך הדברים, במסגרת הדיון בטענת הנתבעת כי הימנעותו של התובע מלעבור את הניתוח, עומדת בניגוד לחובת הקטנת הנזק. 4. ד"ר ישראלי הוסיף וציין כי כחצי שנה לאחר התאונה, התלונן התובע על התקף של כאבי גב תחתון אלא שמהתעוד הרפואי עולה כי התובע סבל, עובר לתאונה, מתחלואה משמעותית של הגב התחתון, עם החרפה סירוגית שלוותה בחוסר יכולת ללכת ומוגבלות בעבודה. ד"ר ישראלי ציין כי בדיקות CT שנערכו לפני התאונה ולאחריה, מדגימות שינויים ניווניים דומים, ללא ממצא חבלתי, לפיכך יש לייחס תלונותיו של התובע, בגין כאבי גב תחתון, לתחלואה קודמת וללא קשר לתאונה. ד"ר ישראלי העריך את נכותו של התובע, בגין תחלואת הגב התחתון, בשיעור של 15%. 5. ד"ר ברג מונל אשר מונה כמומחה רפואי בתחום הנוירולוגי, ציין כי לאחר התאונה, היה התובע במעקב נוירולוגי בגין תלונות על כאבי ראש, סחרחורות, הפרעות שינה, סיוטים, עצבנות, בעיות ריכוז, מצב דכאוני, טנטון והחמרה בתדירות התקפי מיגרנה. ד"ר ברג העריך את נכותו הנוירולוגית של התובע, בשיעור של 5% באופן זמני למשך השנה הראשונה שלאחר התאונה וקבע נכות צמיתה, בשיעור של 2.5%. נוכח תלונות בדבר ירידה בשמיעה וטנטון, המליץ ד"ר ברג על מינוי מומחה נוסף, בתחום א.א.ג.. 6. פרופ' דב אופיר אשר מונה כמומחה רפואי בתחום א.א.ג., קבע כי לא נותרה לתובע נכות בגין ליקוי שמיעה או טנטון שכן התלונות בדבר טנטון, אינן מופיעות בהמשך המעקב הרפואי. פרופ' אופיר הוסיף וקבע כי אין פגיעה במערכת שיווי המשקל, כך שלא נותרה נכות בתחום א.א.ג.. 7. משלא מונה בתחום הפסיכיאטרי, לא ראיתי להתייחס לטענות שנטענו בסיכומי התובע בדבר פגיעה בתחום הפסיכיאטרי. 8. נכותו הרפואית הצמיתה של התובע, מסתכמת על כן, בשיעור של 22%. ניתוח לקיבוע הקרסול וחובת הקטנת הנזק 9. ד"ר ישראלי זומן לחקירה במסגרתה נשאל לגבי הסיכונים והסיכויים של הניתוח לקיבוע הקרסול. ד"ר ישראלי ציין כי מדובר בניתוח המבוצע כדבר שבשגרה וכי אחוזי ההצלחה של הניתוח, הינם למעלה מ- 90%. ד"ר ישראלי הבהיר כי המטרה של הניתוח הינה למנוע כאבים, יחד עם זאת ציין כי "לא תמיד השגת איחוי פותרת במלואה את בעיית הכאבים... במרבית המקרים גם אם הכאב לא נעלם לגמרי, מצב החולה משתפר" (עמ' 6 לפרוטוקול). ד"ר ישראלי הוסיף וציין כי שיעור הסיבוכים של הניתוח, עומד על פחות מ- 10% ובכלל זה סיכון בשיעור של 2%-3%, לאי השגת איחוי מה שעלול לחייב ניתוח נוסף או פגיעה עצבית תחושתית. בחוות דעתו ציין ד"ר ישראלי כי הניתוח כרוך בתהליך החלמה של כתשעה חודשים. בחקירתו הנגדית הבהיר כי מדובר בתקופת החלמה ממוצעת הנדרשת בניתוחים מסוג זה, במהלכה ידרש התובע לשימוש בקביים או במקל, במשך כשלושה חודשים וכי מניסיונו חולים לאחר ניתוח מסוג זה "יושבים בבית כ- 2-3 חודשים, חופש מחלה. בדר"כ אחרי 3 חודשים הם מסוגלים לדרוך טוב על הרגל, עם או בלי מקל, ואז אפשר לחזור לעבודה משרדית" (עמ' 9 לפרוטוקול). ד"ר ישראלי נשאל האם בעיית הגב של התובע, עלולה להחמיר כתוצאה מהצורך בשימוש בקביים והשיב כי "זה לא יחמיר את הבעיה הבסיסית של הגב, אלא רק עלול להחמיר לתקופה זמנית" (עמ' 8 לפרוטוקול). בהקשר זה אציין כי איני סבורה שהטענה להחמרה אפשרית, בכאבי הגב, כתוצאה מהניתוח מהווה הרחבת חזית שכן מדובר במכלול הסיכונים הנשקלים לצורך הכרעה בשאלת סבירות הימנעותו של התובע מלעבור ניתוח נוסף. 10. התובע פרט, בהרחבה רבה, בסיכומיו, שיקולים שונים בגינם לטענתו לא עבר ואין בכוונתו לעבור את הניתוח אשר הומלץ על ידי המומחה. בהקשר זה, צודקת הנתבעת בטענתה כי היה על התובע לפרט בתצהיר עדותו הראשית את הסיבות והשיקולים בגינם לא ביצע את הניתוח. התובע כלל לא התייחס בתצהירו לסוגיה זו ולא גילה דעתו ביחס לאפשרות כי יעבור את הניתוח בעתיד. כן צודקת הנתבעת בטענתה כי לא ניתן להסתמך על המסמך הרפואי מיום 13.4.07, החתום על ידי ד"ר נוף, כראיה לתוכנו שהרי בתביעה על פי החוק, יש להוכיח עניינים שברפואה, באמצעות חוות דעתו ועדותו של המומחה הרפואי בלבד. 11. הנתבעת טוענת כי נוכח עדותו של המומחה כי מדובר בניתוח שגרתי, בעל סיכויי הצלחה גבוהים של למעלה מ- 90%, הימנעותו של התובע מלבצע את הניתוח לקיבוע הקרסול, כפי שהומלץ על ידי ד"ר ישראלי, עומדת בניגוד לחובת להקטנת הנזק. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התובע לא הצהיר כי הינו מסרב לבצע את הניתוח, לפיכך נוכח סיכויי ההצלחה של הניתוח, חזקה עליו כי בכוונתו לבצע את הניתוח בעתיד, כפי שאדם סביר היה נוהג במצבו. בנסיבות אלה, טוענת הנתבעת כי יש לקבוע שהימנעותו של התובע מלהינתח, אינה סבירה ויש לבסס את פסיקת הפיצויים, על הנכות הצפויה לאחר הניתוח, בשיעור של 10%. 12. אשר לחובתו של ניזוק, להקטין את נזקו, מקום בו נדרש הוא לעבור ניתוח המיועד לשפר המצב ולהקטין את הנזק, נפסק בע"א 252/86, גולדפרב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה (4) 45 (1991), כי סבירות התנהגות הניזוק, תבחן על פי מידת הסיכון שבניתוח, מידת הכאב והסבל הכרוכים בו ומידת ההצלחה שניתן לצפות לה. באותו עניין, אושרה הפחתת הנכות הצמיתה מ- 10% נכות ל- 5% נכות, מתוך הנחה כי סביר שהנפגע יעבור ניתוח להוצאת מסמר אשר על פי עדות המומחה הרפואי, סיכוניו מזעריים ביותר, כסיכון הכרוך בהוצאת שן, אין בו כל סיכון להחמרת המצב וסביר כי לאחר ביצועו, לא תיוותר כל הגבלה תפקודית. בע"א 427/88 תד"ל אחזקה ושירותים בע"מ נ' תהילה, פ"ד מד (4) 430 (1990), דובר בניתוח שתואר על ידי המומחה כ"ניתוח קל" לשחרור עצב המדיאנוס וב"סיכויי החלמה שלמה טובים למדי", כך שבהעדר ראיה לסיכונים של ממש הכרוכים בניתוח, ראה בית המשפט העליון לצאת מנקודת הנחה שהנפגע, כאדם סביר, יעבור את הניתוח המומלץ. מאידך גיסא, בע"א 4837/92, אליהו חברה לבטוח בע"מ נ' בורבה, פ"ד מט (2) 257 (1995), דובר בניתוח שעל פי חוות דעת המומחה הרפואי, עשוי היה להפחית מהנכות וסיכויי הצלחתו הינם בשיעור של 90%. יחד עם זאת, היות ובאותו עניין הרופא המטפל, המליץ לנפגע שלא לבצע את הניתוח, והמומחה הרפואי הסכים בעדותו כי קיימות גישות שונות בעניין זה, הוכרה החלטתו של הנפגע שלא להינתח, כסבירה ונפסק כי: "גם ניתוח רפואי מהווה פגיעה בגופו של אדם, ויש להשאיר לאדם אוטונומיה על גופו ולהחליט אם הוא חפץ בפגיעה זו. וכל עוד החלטה זו היא כנה מבחינה סובייקטיבית ומבוססת גם אובייקטיבית, אין "להענישו" עליה בהפחתת הפיצוי המגיע לו במומו" (שם בעמ' 261-262, כן ראה, ע"א 449/81 בן לב בע"מ נ' מגד, פ"ד לח (4) 70).  13. בענייננו, מדובר אמנם בניתוח אשר על פי עדותו של ד"ר ישראלי, מבוצע כדבר שבשגרה וסיכויי הצלחתו גבוהים אלא שלא ניתן להתעלם מכך שאין מדובר ב"ניתוח קטן" דוגמת ניתוח להוצאת מסמר אלא בניתוח שכרוכים בו סיכונים משמעותיים לרבות סיכון לפגיעה עצבית או סיכון לצורך בניתוח נוסף, במידה ולא יושג איחוי של המפרק. למרות שסיכויי ההצלחה של הניתוח גבוהים ועומדים על למעלה מ- 90%, הרי שהסיכונים הכרוכים בו, למרות שסבירותם נמוכה מאוד, הינם בגדר סיכונים של ממש, העלולים להחמיר את מצבו של התובע. עוד יש להתחשב בכך שאין מדובר בניתוח פשוט או בניתוח שעשוי לפתור את הבעיה לחלוטין אלא להפחית את נכותו של התובע לכדי 10% ויצויין כי ד"ר ישראלי הסביר בעדותו שגם ניתוח מוצלח, המסתיים בהשגת איחוי, לא תמיד פותר לחלוטין את בעיית הכאבים. עוד יש להתחשב בכך שמדובר בניתוח הכרוך בתקופת החלמה של כתשעה חודשים, מתוכם תקופת אי כושר של כשלושה חודשים, במהלכם ידרש התובע לשימוש בקביים או במקל. מדובר על כן, בניתוח שכרוכים בו כאב וסבל, לא מבוטלים, תקופת החלמה ארוכה יחסית וסיכונים ששיעורם נמוך אמנם אך הינם בגדר סיכונים משמעותיים. בנסיבות אלה, איני סבורה כי הימנעות מביצוע הניתוח, כל עוד התובע מצליח להתמודד ולתפקד במצבו, הינה בלתי סבירה. לפיכך לא ראיתי להפחית מהנכות שנקבעה על ידי המומחה, בשיעור של 20%. יחד עם זאת, יש טעם בטענת הנתבעת כי התובע לא פרט בתצהירו את השיקולים בגינם לא עבר את הניתוח עד היום ולא התייחס לכוונותיו העתידיות בעניין זה. לפיכך סבורה אני כי ראוי להתחשב בכך שיש סיכוי כי בעתיד, ישנה התובע את דעתו ויחליט להינתח על מנת לשפר את מצבו וכי אז - במידה והניתוח יצליח - נכותו תפחת בכמחצית. כפי שיובהר, בנסיבות העניין בדעתי לפסוק את הפיצוי בגין הפסדי השתכרות בעתיד, על דרך הערכה גלובלית. לפיכך, במכלול השיקולים, ילקחו בחשבון גם האפשרות לביצוע ניתוח שעשוי להפחית את מידת ההגבלה והנכות ומנגד הסיכונים הכרוכים בניתוח לרבות תקופת אי-כושר והחלמה, במהלכה צפוי התובע להיות מושבת מעבודה ואף להיזקק לעזרה אישית. עבודתו של התובע עובר לתאונה 14. התובע טכנאי מדיחי כלים ומכונות כביסה במקצועו, היה עובר לתאונה בעל מניות ומנהל בחברת "טל פז שרות ארצי למוצרי חשמל ואלקטרוניקה 2003 בע"מ" (להלן: "טל פז" או "החברה"). התובע ציין בתצהירו ובעדותו כי במסגרת עבודתו כמנהל החברה, נדרש לעבודה הכרוכה במאמץ פיזי לאורך שעות עבודה ארוכות לרבות יציאה לשטח לצורך הדרכת טכנאים וביצוע תיקונים בבתי לקוחות וכי בעקבות פגיעתו בתאונה העסק "קרס" וכדבריו: "עובר לתאונה, תפקדתי ללא דופי. הייתי חרוץ ודינמי בעבודתי, עבודה הכרוכה במאמץ פיסי, לאורך שעות עבודה ארוכות, תנועת גוף מתמדת ועבודה רצופה וממושכת... נוכח אופי השירות שניתן ללקוחות, עבודתי בטלפז הייתה כרוכה בין היתר במאמץ פיסי, אולם כתוצאה מפגיעתי הקשר בתאונה, נבצר ממני להמשיך לעבוד, ועסקי קרס", ובהמשך: "עובר לתאונה ניהלתי כאמור, עסק מצליח בתחום השרות, ברחבי הארץ, למוצרי חשמל ואלקטרוניקה ביתיים. בעקבות מצבי הרפואי, וחוסר יכולתי לתפקד כבעבר, קרס העסק ונמכרה החברה" (סעיפים 29, 31 ו- 38 לתצהיר, ת/1). 15. מהעדויות עולה כי לא כך הם פני הדברים וכי עדותו של התובע בדבר "קריסת" העסק ומכירתה של חברת טל פז, כתוצאה ישירה מפגיעתו בתאונה, אינה תואמת את המציאות. 16. התובע לא ציין בתצהירו כי חברת טל פז, נוהלה על ידו, ביחד עם שותף, פיני גדליהו (להלן: "פיני") וכי בין השניים, אשר היו בעלי מניות בחלקים שווים (עמ' 34 לפרוטוקול), התגלע סכסוך עוד בתקופה שעובר לתאונה. 17. פיני זומן לעדות מטעם הנתבעת וגם אם יש לבחון את עדותו בקפדנות, נוכח העובדה כי יחסי השותפות בינו ובין התובע, הסתיימו בסכסוך שהוביל לנתק מוחלט, הרי שלא ניתן להתעלם מעדותו כי החברה נמכרה ב- 1.6.07, עקב "קשיים כספיים ז"א שההכנסות לא היו מספיקות" (עמ' 53 לפרוטוקול), וכי בין שני השותפים, התגלע סכסוך על רקע כספי, כשנה לפני מכירת החברה, דהיינו בתקופה שלפני התאונה, כדברי פיני בעדותו: "ש. הייתם מסוכסכים? ת. כן, על רקע כספי בעיקר. ש. מה זה על רקע כספי? ת. מאחר והייתי ערב לכספים בבנק ולא היו לנו מספיק הכנסות להוצאות שהיו, אז התגלעו סכסוכים. ש. מתי התגלעו סכסוכים? ת. בערך שנה לפני מכירת החברה" (עמ' 54 לפרוטוקול). גם במסגרת חקירתו הנגדית, ע"י ב"כ התובע, חזר פיני והעיד כי הסכסוך בין השניים, פרץ לפני התאונה (עמ' 60-61 לפרוטוקול). 18. בנסיבות העניין, ראיתי לקבל את עדותו של פיני כי חברת טל פז נקלעה לקשיים כספיים וכי בין השותפים התגלע סכסוך, על רקע ההוצאות הכספיות של החברה, עוד בתקופה שעובר לתאונה, מה שהוביל להחלטה למכור את החברה, ללא קשר לפגיעתו של התובע בתאונה. יצוין כי היה בידי התובע לפרט את השתלשלות האירועים שהובילה למכירת החברה, על פי גרסתו, בתצהיר עדותו הראשית אלא שהתובע נקט בדרך של גילוי טפח וכיסוי טפחיים ולא זו בלבד שבתצהירו כלל לא הזכיר קיומו של שותף, לא כל שכן את נסיבות הסכסוך שהתגלע בין השניים בתקופה שעובר למכירת החברה, אלא שבחקירתו הנגדית, אישר קיומו של הסכם בכתב, בדבר מכירת החברה אך כשנתבקש להמציא את ההסכם, התנגד בא כוחו למסירת הסכם המכירה של החברה (עמ' 44 לפרוטוקול). בשלב מאוחר יותר, במסגרת חקירתו הנגדית של פיני, ניסה התובע להוכיח את שווי החברה, על בסיס מסמכים שמן הסתם היו מצויים ברשותו כגון הערכות שווי והתכתבות בין באי כח השותפים אלא שמסמכים אלה לא גולו בתצהיר גילוי המסמכים ולא צורפו לתצהירו של התובע, לפיכך לא התרתי הגשתם (עמ' 68-70 לפרוטוקול). 19. בנסיבות אלה, ראיתי כאמור לקבל עדותו של פיני ולקבוע כי חברת טל פז, נקלעה לקשיים כספיים, עובר לתאונה וכי אותם קשיים כספיים והסכסוך שפרץ בין השותפים עוד בתקופה שעובר לתאונה, הם אשר, בסופו של דבר, הובילו למכירת החברה. השתכרותו של התובע עובר לתאונה 20. התובע ציין בתצהירו כי משך כספים מהחברה, על פי צרכיו ועל פי שיקול דעתו וכי בנוסף למשכורת, קיבל הטבות שונות שמומנו על ידי החברה, דוגמת רכב מסוג מאזדה 6 אשר שימש את אשתו שלא עבדה בחברה (עמ' 34 לפרוטוקול). התובע ציין בתצהירו, כדלקמן: כאמור, משכתי מהחברה כספים לפי צרכי. סכומים אלה גדלו ככל שחלף הזמן ובהתאם להתקדמות החברה ובהתייחס לשלב בו היא נמצאה מבחינה אסטרטגית עסקית ובהתאם לרווחיות שלה. כך, שבשלב ההתחלתי, העדפתי להשקיע יותר בחברה ובהתאם משכתי כספים המתאימים לקצב צמיחת החברה. תלוש השכר האחרון אשר משכתי עובר לתאונה, עמד על 15,980 ₪ ברוטו, לא כולל הטבות כספיות נוספות כמפורט להלן. משכתי סכומים נוספים של כסף מהעסק הנ"ל, מעבר לשכר הרגיל ובין היתר: כיסוי הוצאות השכרת ואחזקת רכב לרבות הוצאות דלק - על סך של כ- 8,448 ₪ לחודש. אחזקת קטנוע מנהלים מדגם הונדה סילברווינג - על סך של כ- 1,752 ₪ לחודש. אש"ל ואירוח במסעדות- קיים קושי לאתר כרטסת הנהלת חשבונות לצורך פירוט ההטבות הנ"ל. מדובר בסכום מוערך של כ- 2,000 לחודש. נסיעות לחו"ל - מוערך, בסכום שאם נחשב אותו לפי עלות חודשית, נגיע לסכום של כ- 550 ₪ לחודש. בשנת 2006 לא נסעתי לחו"ל מפאת התאונה שאירעה, אך ככל שנה היו מתוכננות נסיעות. אחזקת טלפונים סלולאריים ואחזקת טלפון קווי בית - קיים קושי לאתר כרטסת הנהלת חשבונות לצורך פירוט ההטבות הנ"ל. מדובר בסוכם מוערך של כ- 1,500 לחודש. סה"כ הטבות חודשיות על סך של 14,250 ₪. סכומים אלה התקבלו כהטבות בפועל ועל כן לא נדרשתי לשלם מס הכנסה בגינן..." (סעיפים 38-43 לתצהיר, ת/1). 21. להוכחת טענתו בדבר גובה השתכרותו ושווי ההטבות שנוספו לשכרו, צירף התובע אישור שנערך ביום 15.6.09, על ידי רואה החשבון של חברת טל פז, רו"ח אבי נחמיאס (נספח כ"א לתצהיר, ת/1). על פי נספח כ"א, הכנסות התובע, בשנים 2004-2006, הסתכמו כדלקמן: "לתקופה: 1-12/2004 1-12/2005 1-09/2006 ש"ח ש"ח ש"ח שכר ברוטו 52,030 94,932 80,831 הכנסות נוספות: תשלום בגין הוצאות השכרת ואחזקת רכב 42,520 58,569 76,028 אחזקת קטנוע מנהלים 15,855 15,804 15,769 נסיעות לחו"ל 4,920 6,590 - סה"כ 63,295 80,963 91,797" 22. נוכח ההתנגדות להגשת הנספח האמור, התייצב רו"ח נחמיאס לחקירה ואישר בעדותו כי התובע היה עובד שכיר של חברת טל פז וכי כמנהל ובעל שליטה, נהנה בנוסף למשכורת, מהטבות שונות אשר שולמו על ידי החברה, חלקן הוצאות מוכרות לצרכי מס וחלקן לא, וזאת מכוח החלטת מנהלי החברה (עמ' 13-14 לפרוטוקול). רו"ח נחמיאס הוסיף והעיד כי התובע ופיני, היו שותפים בחלקים שווים וכי שכרו המדווח של התובע, היה נמוך משכרו של פיני אך מאידך, התובע קיבל הטבות שלא היו כלולות בשכר בעוד שפיני לא קיבל את אותן הטבות (עמ' 19 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, כאשר התובע קיבל שכר נמוך יותר כנגד הטבות שמומנו על ידי החברה, סבורה אני יש לראות בהטבות שהתובע קיבל מהחברה כחלק מהשתכרותו. יחד עם זאת, פרוט ההטבות בתצהירו של התובע, חורג מהנתונים המופיעים באישור ההכנסות שנערך על ידי רו"ח נחמיאס (נספח כ"א לתצהיר) ואינו נתמך בראיות חיצוניות כלשהן. לפיכך ראיתי להסתמך על אישור ההכנסות, כפי שנערך על ידי רו"ח נחמיאס על פיו השכר וההטבות שקיבל התובע, בשנת 2004, הסתכמו בסך כולל של 115,325 ₪ לשנה (שכר בסך של 52,630 ₪ ברוטו והטבות בסך של 63,295 ₪). בשנת 2005, הסתכמו השכר וההטבות, בסך כולל של 175,895 ₪ המורכב משכר של 94,932 ₪ ברוטו והטבות בסך כולל של 80,963 ₪. 23. לגבי שנת 2006, מתייחס האישור לשכר והטבות שהתקבלו בחודשים ינואר-ספטמבר 2006, דהיינו עד מועד התאונה. מתלושי השכר לשנת 2006 עולה כי בחודשים ינואר-אוגוסט 2006, הסתכם שכרו של התובע, בסך ממוצע של כ- 6,050 ₪ ברוטו לחודש (ראה נתונים מצטברים בתלוש השכר לחודש 8/06). לעומת זאת, בחודש ספטמבר 2006- במהלכו נפגע התובע בתאונה, הוצא תלוש ע"ס 15,980 ₪ ברוטו - קרוב לפי שלוש מהשכר המדווח על פי תלושי השכר לחודשים ינואר-אוגוסט. גב' עדנה מזרחי אשר עבדה כמנהלת חשבונות במשרדו של יועץ המס, יעקב עזרא, שטיפל בהנהלת החשבונות של החברה, אישרה כי תלוש השכר לחודש ספטמבר 2006, הוצא לאחר התאונה ובהתאם להוראות התובע (עמ' 22 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, לא ראיתי להתחשב בנתונים הממוצעים לגבי תשעת החודשים בשנת 2006, שכן ברור כי לאחר התאונה הוצא תלוש שכר גבוה באופן משמעותי מתלושי השכר בחודשים שקדמו לתאונה. 24. בנסיבות העניין, ראיתי לבסס את הערכת גובה השתכרותו וכושר השתכרותו של התובע, על נתוני ההשתכרות וההכנסות בשנת 2005. בשנה זו הסתכם השכר המדווח בהתאם למפורט בנספח כ"א, בסך של 94,932 ₪, דהיינו סך של 7,911 ₪ ברוטו לחודש, ולאחר ניכוי מס, סך של כ- 6,700 ₪ נטו לחודש. בצרוף שווי ההטבות שנוספו על השכר, בסך ממוצע של 6,750 ₪ לחודש, מדובר בהכנסה נטו בסך ממוצע של כ- 13,450 ₪ לחודש. לשם השוואה, יצוין כי מטופס 106 המפרט השתכרותו של פיני בתקופה המקבילה, ת/3, עולה כי בשנת 2005, הסתכם שכרו של פיני, בסך של 248,903 ₪ ברוטו. לאחר ניכוי מס, בסך של 66,290 ₪, מדובר בשכר נטו בסך ממוצע של 15,217 ₪ לחודש. יצוין כי בניגוד לעדותו של התובע כי שכרו עלה על השכר ששולם לפיני, הרי רו"ח נחמיאס העיד כי שכרו של פיני היה גבוה יותר שכן התובע העדיף לקבל שכר נמוך יותר והטבות רבות יותר, מה שהיה כרוך על פי עדות רואה החשבון, בחיוב במס של החברה בגין הוצאות עודפות. בהערכת גובה השתכרותו וכושר השתכרותו של התובע, איני מתעלמת מכך שחברת טל פז, נקלעה לקשיים אשר על פי עדותו של פיני, נבעו מהוצאות גדולות לעומת ההכנסות. יחד עם זאת, נוכח השכר ששולם הן לפיני והן לתובע בשנים 2004-2006, כמו גם בהתחשב בגובה השתכרותו של התובע, לאחר התאונה, בסך של כ - 17,000 ₪ ברוטו לחודש, ראיתי להעריך כושר השתכרותו של התובע, בגבולות הכנסותיו בשנת 2005, בסך של כ- 13,450 ₪ לחודש המסתכמים בשערוך להיום, בסך של כ - 16,000 ₪ נטו לחודש. הנכות התפקודית, שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות והפסדי ההשתכרות 25. נכותו של התובע הינה בעיקרה נכות אורטופדית בצרוף נכות מזערית בתחום הנוירולוגי. שתי הנכויות הינן בגדר נכויות תפקודיות, מעצם טיבן וטבען. לעניין ההבחנה בין המושגים; "נכות רפואית", "נכות תפקודית" ו"שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות", אין לי אלא לשוב ולהפנות לע"א 3049/93 גירוגיסאן נ' רמזי ואח', פ"ד נב (3) 792 (1995), שם נפסק מפי כב' השופט (כתוארו אז), אור כי המושג "נכות תפקודית", בא לבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, כתוצאה מהנכות הרפואית, וכדבריו: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכות התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית... רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של התובע המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"" (שם בעמ' 799 - 800). שאלת השפעת הנכות, על השתכרותו וכושר השתכרותו של התובע, תידון, על כן, ביחס לתקופות השונות, בהתחשב במכלול הראיות והעדויות, בנוגע לעבודתו והשתכרותו של התובע. 26. אשר לאופי עבודתו של התובע, התובע העיד כי בנוסף לתפקידיו כמנהל החברה, המשיך כל העת, בביצוע עבודה פיזית משך שעות רבות ביום ועסק בהדרכת טכנאים, יציאה לקריאות שירות ועבודה במחסן ובמעבדת השירות. פיני ציין בעדותו כי בעוד שבמסגרת עבודתו הקודמת ובשנים הראשונות לפעילות החברה, התובע עבד כטכנאי וביצע עבודה פיזית, הרי שבשנים האחרונות לפעילות החברה, עסק בעיקר בעבודה ניהולית. יחד עם זאת, פיני אישר בעדותו בחקירה נגדית כי התובע עסק, כל העת, בהדרכת טכנאים ובסידור המחסן (עמ' 58-60 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, ראיתי לקבוע כי התובע עסק בשנים האחרונות שעובר לתאונה, בעיקר בניהול החברה ובפיקוח על עבודת טכנאי השירות וטכנאי המעבדה, אם כי במקביל לעבודת הניהול, עסק גם בעבודות פיזיות דוגמת הדרכת הטכנאים, היענות לקריאות שרות שהצריכו מעורבות אישית שלו וכן עבודות מעבדה וסידור המחסן. 27. בנסיבות העניין, בהתחשב במהות הפגיעה ואופי עבודתו של התובע, נראה כי לנכות תולדת התאונה, עלולה להיות השפעה על כושר עבודתו והשתכרותו של התובע, בעיקר בכל הנוגע לביצוע עבודות פיזיות. יחד עם זאת, יש להתחשב בהקשר זה בכך שהתובע סובל מנכות בשיעור של 15%, בגין תחלואת גב שגם לה נודעת השפעה של ממש, על כושר העבודה והיכולת לבצע עבודות פיזיות מאומצות. כן ראיתי להתחשב בכך שבשנים האחרונות שעובר לתאונה, עבודתו של התובע הייתה בחלקה הגדול, עבודה ניהולית וגם אם התובע נדרש להדריך או לפקח על עבודת הטכנאים שעבדו בשרות החברה, אין מדובר בעבודה פיזית מאומצת שהתובע מנוע לחלוטין מלבצעה בגין הנכות תולדת התאונה. 28. אשר לעבודתו בתקופה שלאחר התאונה, התובע ציין בתצהירו כי מיום התאונה ועד ליום 30.9.08, משך כשנתיים, לא השתכר כלל וכי נסיונותיו להשתקם ולהפעיל עסק אחר, ביחד עם אדם בשם אילן לויאן, לא צלחו (עמ' 38 לפרוטוקול). מאידך, משומת המס לשנת 2007, אשר צורפה לתיק המוצגים מטעם הנתבעת, עולה כי התובע השתכר בשנה זו סך של 48,000 ₪ ברוטו. התובע הוסיף וציין כי החל מיום 1.10.08, הינו עובד כקבלן משנה, בחברת "פמי פרמיום בע"מ" ומספק לחברה שרותי ייעוץ טכנאי וניהול כאשר הכנסתו החודשית המשוערת, מעבודה זו, מסתכמת בסך של 17,100 ₪, ברוטו לחודש. 29. משומות המס אשר צורפו לתיק המוצגים מטעם הנתבעת, עולה כי הכנסותיו של התובע ממשכורת, בשנת 2006, הסתכמו בסך של 80,838 ₪, מה שתואם את רכיב ההכנסה ממשכורת, המפורט באישור ההכנסות שנערך על ידי רו"ח נחמיאס, לגבי חודשים ינואר עד ספטמבר 2006 (נספח כ"א לתצהיר). מכאן שהתובע לא קיבל שכר מהחברה, החל מ- 1.10.06, יחד עם זאת, לא הובהר האם ועד מתי, המשיך התובע לקבל מהחברה, את ההטבות שנלוו לשכרו לרבות ההטבה בגין החזקת הרכב שהיה בשימוש אשתו. עוד יש להתחשב בכך, שסכום ההכנסה ממשכורת בשנת 2006, כולל את השכר ששולם בחודש ספטמבר 2006, בסכום גבוה באופן ניכר מהשכר בחודשים הקודמים. 30. ד"ר ישראלי, המומחה מטעם בית המשפט, אישר תקופת אי כושר לעבודה, במשך שנה לאחר התאונה. בנסיבות העניין, כאשר לא הובהר מתי חדל התובע לקבל את ההטבות שהיוו חלק מהשתכרותו ובהתחשב בכך שבשנת 2007, השתכר סך של 48,000 ₪ ולא ברור לאיזה חלק של השנה יש לייחס הכנסה זו ובהביאי בחשבון את העובדה שלא ניתן לדעת מה היו הכנסותיו של התובע בתקופה זו, נוכח הקשיים אליהם נקלעה חברת טל פז, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין הפסד השתכרות, לתקופה שמיום התאונה ועד ליום 1.1.08, בסכום גלובלי של 150,000 ₪ בערכי היום. 31. על פי שומת המס לשנת 2008, התובע הרוויח בשנה זו, מעסק או משלח יד, סך של 122,735 ₪ ברוטו, דהיינו סך ממוצע של 10,228 ₪ לחודש. את הפיצוי בגין תקופה זו, ראיתי להעריך על בסיס גריעה בשיעור של 22% מבסיס שכר משוערך של 16,000 ₪ נטו לחודש. הפיצוי בגין הפסד השתכרות, בשנת 2008, מסתכם על כן בסך של 42,240 ₪ ובצירוף ריבית מאמצע התקופה (1.6.08), סך של 43,633 ₪. 32. כאמור, מאוקטובר 2008 ועד לעת הזו, התובע עובד כיועץ עצמאי של חברת פמי פרמיום בע"מ. התובע צרף לתצהירו אישור של מנהלת החשבונות על פיו הכנסתו המשוערת לחודשים ינואר-אפריל 2009, מסתכמת בסך של 17,100 ₪ ברוטו שהינם סך של כ- 14,153 ₪ נטו, בהתחשב בניכוי מס הכנסה בלבד. התובע לא צרף לתצהירו או לתיק המוצגים מטעמו את שומת המס הסופית לשנת שנת 2009 ואת הדו"ח שהוגש למס הכנסה לגבי הכנסותיו בשנת 2010. הימנעותו זו של התובע מהגשת הראיות המצויות ברשותו, מקימה הנחה כי לא זו בלבד שהכנסותיו בשנים 2010-2009, לא נפלו מסכום ההכנסה המשוערת, אלא שיתכן ואף עלו עליה. 33. התובע העיד כי במסגרת תפקידו בחברת פמי פרמיום, הינו מפקח על עבודת טכנאים הנותנים שרות בבתי לקוחות וכי על אף שהיה צריך לבקר בבתי לקוחות, אינו עושה כן וכי "המנכ"ל דיבר איתי ואמר שאם זה ימשיך ככה הוא לא יוכל להעסיק אותי יותר" (עמ' 31 לפרוטוקול). עדותו זו של התובע, נשמעה לראשונה בחקירה נגדית, ולא זו בלבד שלא נתמכה בעדות הממונים עליו בחברת פמי פרמיום אלא שהתובע אף אישר כי לפי דעתו "... המנכ"ל מרוצה ממני ברמה אישית כי אני משתדל מאוד. פרקטית יש שורה תחתונה. מאוקטובר 2008 אני עובד שם". כאמור, עצם העובדה שהתובע לא הציג ראיות לגבי הכנסותיו בשנת 2010, מלמדת כי לא רק שהכנסתו לא ירדה מההכנסה המשוערת בסך של 17,100 ₪ אלא שיתכן ואף הושבחה. עוד אציין, כי איני סבורה שנכותו של התובע מונעת ממנו לבצע ביקורים בבתי לקוחות, לשם פיקוח על העבודה שבוצעה על ידי טכנאי החברה שהרי לא מדובר בביצוע עבודה פיזית, אלא בביקורת והערכת טיב העבודות. 34. בנסיבות אלה, בהתחשב בכך שלא ניתן לדעת מה היה עתידו התעסוקתי של התובע גם אלמלא נפגע בתאונה, נוכח העובדה שחברת טל פז נקלעה לקשיים שהובילו לסכסוך בין השותפים עוד בתקופה שעובר לתאונה ובהתחשב בכך שכיום התובע עוסק בתחום התמחותו, בפיקוח על עבודת טכנאי שרות והכנסותיו בשנת 2010, לא הוכחו כך שנראה כי מדובר בהכנסות באותם סדרי גודל של הכנסותיו עובר לתאונה, ראיתי לפסוק את הפיצוי בגין הפסדי השתכרות, החל מיום 1.1.09 ולעתיד, על דרך הערכה גלובלית. בהערכת הפיצויים ראיתי להביא בחשבון את גילו, אופי עבודתו ונכותו של התובע, בשיעור של 22%, בגין פגיעה בקרסול ופגיעה נוירולוגית קלה. כן ראיתי להתחשב בכך שהתובע סובל מבעיית גב, שאינה קשורה לתאונה ואשר הנכות בגינה הוערכה בשיעור של 15% ובסיכוי שבעתיד, התובע יעבור את הניתוח שהומלץ על ידי המומחה ואשר אמור להביא לשיפור במצבו מחד ומאידך יצריך תקופת אי כושר מלאה של כשלושה חודשים ותקופת החלמה כוללת של תשעה חודשים. בשוקלי את מכלול השיקולים האמורים, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין הפסדי השתכרות לתקופה מיום 1.1.09 ולעתיד, בסכום גלובלי של 300,000 ₪, כאשר סכום זה כולל גם הפסד בגין הפרשות לרכישת תנאים סוציאליים, בעבר ובעתיד. 35. הפיצוי בגין הפסדי השתכרות, בעבר ובעתיד, מסתכם על כן, בסך של 493,633 ₪. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה 36. התובע עתר לפסיקת פיצוי בגין הוצאות רפואיות לרבות בגין טיפולים אורטופדיים, ריפוי בעיסוק, אימונים אישיים, טיפולי פיזיותרפיה ויעוץ רפואי וכן הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים. כפי שנפסק בע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא (2) 724, התובע זכאי לקבל את הטיפול הרפואי הנדרש לו, במסגרת קופת החולים בה הוא חבר ומכח הוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994. יתרה מכך, על פי סעיף 41 (ב) לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010), תשס"ט-2009, הועברה האחריות למימון טיפול רפואי בנפגעי תאונות דרכים מהמבטחים לקופות החולים. בנסיבות העניין, סבורה אני כי התובע יכול היה לקבל הטיפול הרפואי שנדרש לו, לרבות טיפולי פיזיותרפיה במסגרת קופת החולים. לא הוכחו בענייננו, כל צורך או הצדקה לפניה לשרותי רפואה פרטית, מה גם שחלק ניכר מההוצאות הנטענות, מתייחסות לטיפול בבעיות גב שעל פי קביעת המומחה אינן קשורות לתאונה. בנסיבות אלה, בהתחשב בכך שסביר כי התובע נדרש ועלול להידרש לתשלום דמי השתתפות עצמית לצורך קבלת טיפול רפואי ורכישת תרופות וכן להוצאות נסיעה, ראיתי לפסוק פיצוי גלובלי בסך של 15,000 ₪, בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, בעבר ובעתיד. עזרת הזולת 37. התובע עתר לפסיקת פיצוי בגין עזרת בני משפחה בתקופה הסמוכה שלאחר התאונה וכן בגין עזרת בעלי מלאכה לצורך ביצוע עבודות במשק הבית אותן נהג לבצע בעצמו. בנסיבות העניין, בהתחשב במהות הפגיעה ותקופת אי הכושר הארוכה, משך שנה לאחר התאונה, סביר בעיני כי התובע נזקק לעזרה יתרה של בני המשפחה בתקופה זו. יחד עם זאת, יצויין כי לא הוכח כי למי מבני המשפחה נגרם הפסד שכר בגין הצורך לסייע לתובע בתקופה זו. כן לא הוכח כי מעבר לתקופת אי הכושר התובע נזקק לעזרת בעלי מלאכה בביצוע עבודות במשק הבית אם כי אין להוציא מכלל אפשרות שהתובע יזקק בעתיד, לעזרה מסויימת, בגין נכותו, במיוחד עם התקדמות הגיל. בנסיבות אלה, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין עזרת הזולת, בתקופת ההחלמה שלאחר התאונה וכן עזרה מסויימת בעתיד, בסכום גלובלי של 30,000 ₪. כאב וסבל 38. הפיצוי בגין כאב וסבל בהתחשב בנכות משוקללת בשיעור של 22% ואשפוז של יום אחד, מסתכם בסך של 36,420 ₪. האם מדובר בתאונת עבודה? 39. הנתבעת טוענת כי בנסיבות העניין, מדובר בתאונה שארעה בדרכו של התובע לעבודה כך שמדובר בתאונת עבודה ויש לנכות את הסכומים שהתובע היה אמור לקבל מהמוסד לביטוח לאומי, כגמלת נכות. הנתבעת הגישה חוות דעת אקטוארית רעיונית, לצורך הוכחת הניכוי הרעיוני בהתחשב בנכותו של התובע, כפי שנקבעה על ידי המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט. התובע מכחיש טענה זו וטוען כי התאונה לא ארעה בדרך לעבודה. 40. בנסיבות העניין כאשר התובע מכחיש כי מדובר בתאונת עבודה, מוטל הנטל להוכחת טענה זו, על הנתבעת. 41. אין בידי לקבל טענת התובע כי הנתבעת מנועה מלטעון טענה זו מחמת שנטענה באופן מפורש רק בישיבת קדם המשפט מיום 24.2.10 ולאחר שהוצעה הצעת פשרה, שכן טענה זו נטענה בכתב ההגנה. 42. התובע נשאל בחקירתו הנגדית, באשר לנסיבות אירוע התאונה והעיד כי בבוקר התאונה, יצא מביתו שבראשון לציון, בשעה 08:20 וכי התאונה ארעה בכביש הסיירים, כביש גהה, בעת שהיה בדרכו לחמותו המתגוררת בכפר סבא על מנת לקחת רימונים לקראת ראש השנה (עמ' 40 לפרוטוקול). התובע העיד כי משרדי חברת טל פז, התנהלו ברחוב הרוא"ה 31 ברמת גן וכי נהג לנסוע לעבודה, דרך כביש איילון ולא דרך כביש גהה (עמ' 40 לפרוטוקול), וכדבריו: "כל זמן שהייתי צריך לנסוע מהבית לעבודה, הייתי נוסע דרך איילון. היו מקרים שהיו לי פגישות. למשל, הייתי נוסע לוינגייט בין פעמיים לשלוש בשבוע והייתי נוסע דרך גהה. הייתי במשרד ב- 11:00-11:30. כשהייתי צריך להגיע למשרד בבוקר, ב- 09:30-10:00, הייתי נוסע דרך איילון. יותר קצר להגיע מאיילון" (עמ' 41 לפרוטוקול). התובע נשאל מדוע בתצהיר עדותו הראשית, לא התייחס לטענה כי מדובר בתאונת עבודה והשיב: "כשהתעוררתי בבית החולים, הייתי מחוסר הכרה ושאלו לאן נסעתי ועם כל המכה שקיבלתי ובתמימות יתרה, אמתי שנסעתי לחמותי בכפר סבא. לא עשיתי שיקולים של עלות-תועלת. לא שמעתי, במשך כל תהליך הסיפור של התביעה ועד לפני שנה, שמדברים על תאונת עבודה. עניין תאונת עבודה עלה לפני שנה בדיון האחרון ו- 4 שנים משכתם את הסיפור" (עמ' 41 לפרוטוקול). התובע הוסיף והעיד כי לא היה מודע לשאלת הצורך בהגשת תצהיר משלים בעניין זה אשר נדונה בישיבת קדם המשפט מיום 24.2.10. 43. עדותו של התובע בדבר נסיבות אירוע התאונה, לא נסתרה. זאת ועוד, במסמכים שנערכו בסמוך לאחר התאונה, לרבות סכום המחלה וההודעה במשטרה, לא נמצאה כל סתירה לגרסתו של התובע ולא נמצא בהם כל רמז או אזכור לכך שהתובע היה בדרכו לעבודה, בעת ארוע התאונה. 44. להוכחת טענתה כי מדובר בתאונה שארעה בדרך לעבודה, מסתמכת הנתבעת על עדותם של שני עדים. הגב' מירב ויסמן (להלן: "מירב") אשר עבדה במועד ארוע התאונה, כפקידה בחברת טל פז ועדותו של פיני, שותפו לשעבר של התובע. 45. מירב נשאלה בעדותה, באיזו שעה היה התובע מגיע לעבודה והשיבה: "אני לא יכולה להגיד באיזה שעה כי לא היה לו שום דבר קבוע. היה מגיע ויוצא מתי שהוא רוצה. היה בא מתי שהוא רוצה. לא היה דבר כזה קבוע". מירב הוסיפה והעידה כי התובע לא נהג לדווח לה על סדר יומו ושעת הגעתו לעבודה (עמ' 24 לפרוטוקול). ב"כ הנתבעת ביקש להסתמך על תמליל שיחה שניהל חוקר מטעם הנתבעת עם מירב, ביום 28.10.10, נ/4. לאחר שעיינתי בתמליל השיחה, איני סבורה שיש בו כדי להוות ראיה לכך שבעת אירוע התאונה, התובע היה בדרכו לעבודה. ראשית יש להדגיש כי מדובר בשיחה שהתנהלה כארבע שנים לאחר התאונה כאשר החוקר הגיע לביתה של מירב, ללא הודעה מראש ושאל אותה בתחילה שאלה מנחה: "... הבנתי שזאת היתה תאונת עבודה זה היה בדרך לעבודה". על כך השיבה מירב: "זה היה כן, הוא היה צריך להגיע לעבודה ולא הבנו למה הוא לא מגיע לעבודה... אני זוכרת כי אשתו כל הזמן התקשרה ושאלה אם אנחנו יודעים איפה הוא... הוא בדרך לעבודה ואז ניסינו להתקשר אליו לנייד..." (עמ' 2 לתמליל). מעבר לכך שאין בדברים האמורים, המהווים השערה של מירב, כדי להוות ראיה לכך שהתובע היה בדרך לעבודה, או כדי לסתור את גרסתו של התובע כי נסע לבית חמותו בכפר סבא ואחר כך התכוון להמשיך בדרכו לעבודה, הרי שמירב עצמה הבהירה בהמשך הדברים כי אין לה ידיעה ברורה בעניין זה, כאמור בעמ' 5-6 לתמליל, כדלקמן: "ח - יצרת קשר אז איך איך את נ - לא, אני אמרתי שאשתו התקשרה אשתו התקשרה לחפש אותו, אני לא התקשרתי לחפש אותו. ח - שאשתו של הנפגע התקשרה נ - עד כמה שזכור לי ואל תתפוס אותי במילה הזאת, כי אני לא זוכרת מי התקשר למי ... נ - ואז היא זאת שהתקשרה להגיד לנו שהוא מאושפז בבי"ח ו- ח - היא איתרה אותו בבית החולים נ - עכשיו אני לא, כל מה שאמרתי לך, עוד פעם אני אומרת לך, זה לא משהו שקרה בשבוע שעבר זה לא משהו שקרה, לא, אני רוצה לחדד את העניינים איך אמרת שמך ברנע ח - דב נ - דב כן, זה לא משהו שקרה אתמול זה לא מה שקרה לפני חודש, זה משהו שהיה מבחינתי לא התעסקתי בו, אני כבר לא עובדת שם ח - ... נ - רק שניה, אני רוצה לחדד את העניינים שלי, דקה, יכול מאוד להיות שהבן אדם גם לא היה בדרך לעבודה, אני לא מגדת עתידות, אני לא יודעת ח - לא יכול להיות... ממה את פוחדת נ - אני לא יודעת, אני לא פוחדת אני לא פוחדת להגיד לך את זה, זה בדיוק, וזה מה שאני רוצה לחדד פה, שאני לא זוכרת מה היה באותו יום, כן צריך להגיע לעבודה או לא, אני יודעת שהוא לא הגיע באותו בוקר לעבודה וכשאשתו חיפשה אותו ושאלה אם ראינו אותו אם הוא יצר איתנו קשר משהו אז אמרנו לא, לא יצר איתנו קשר אבל אני לא יודעת..." - ומכאן שכבר בשיחתה עם החוקר הבהירה מירב כי אינה יודעת אם התובע היה בדרכו לעבודה כשקרתה התאונה, אלא רק שהיה אמור להגיע באותו בוקר לעבודה ואשתו התקשרה לחפש אותו. 46. מירב הוסיפה והעידה בחקירתה הנגדית כי היא נהגה להגיע לעבודה בשעה 09:00 והתובע היה מגיע אחריה (עמ' 32 לפרוטוקול), מה שיכול להתיישב עם גרסתו של התובע כי בשעה 08:20 היה בדרכו לכפר סבא והתכוון להגיע לעבודה לאחר מכן. יצוין כי מירב לא אמרה בשלב כלשהו, בשיחתה עם החוקר כי התובע אמר לה שהיה בדרכו לעבודה, בעת אירוע התאונה. עוד יצוין כי עדותה של מירב כי לא שוחחה עם התובע, לפני עדותה, לא נסתרה שכן מתדפיס השיחות שהתקבל מחברת אורנג' בהתאם לצו שהתבקש בעניין זה, עולה כי מירב שוחחה עם התובע, רק בימים 28 ו- 29 לנובמבר 2010 , לאחר שפנו אליה לצורך זימונה לעדות ומאז ועד מועד הדיון, לא התקיימה שיחה נוספת בין השניים. 47. פיני אישר בעדותו כי הוא נהג להגיע למשרד בשעה תשע בבוקר ו כי התובע היה מגיע אחריו ולא נהג לדווח על שעת הגעתו (עמ' 61 לפרוטוקול). גם עדותו של פיני כי התאונה ארעה בדרך לעבודה, מהווה בגדר השערה המבוססת על כך שהתובע לא הגיע באותו בוקר לעבודה ואשתו התקשרה לחפש אותו. בהקשר זה יודגש כי פיני אישר בעדותו שהוא עצמו לא שאל את התובע אם היה בדרכו לעבודה, בעת אירוע התאונה (עמ' 62 לפרוטוקול). 48. בנסיבות אלה, כאשר מירב או פיני, לא שמעו מהתובע כי התאונה ארעה בעת שהיה בדרכו לעבודה ומשגרסתו של התובע כי בעת אירוע התאונה, היה בדרכו לחמותו בכפר סבא לא נסתרה, ראיתי לקבוע כי הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח טענתה כי מדובר בתאונת עבודה. עוד יצוין כי החוקר מטעם הנתבעת, מר יהודה דרור הוכמן, העיד כי חקר גם את אשתו וחמותו של התובע בסוגיה זו ועצם העובדה כי אשת התובע וחמותו, לא זומנו על ידי הנתבעת לעדות, מצביעה על כך שלא נמסרה על ידן גרסה הסותרת את גרסתו של התובע כי בעת אירוע התאונה, היה בדרך לחמותו (עמ' 78-79 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, ראיתי לדחות את הטענה כי התאונה ארעה בדרך לעבודה. סיכום וניכויים 49. סכום הפיצויים כפי שנפסק לעיל, מסתכם בסך של 575,053 ₪. על הסכום האמור יתווספו שכ"ט עו"ד בסך כולל של 86,718 ₪ והחזר הוצאות המשפט, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד ההוצאה ועד מועד התשלום בפועל. מסכום הפיצויים לאחר תוספת שכ"ט עו"ד כאמור לעיל, יש לנכות את התשלומים התכופים ששולמו לתובע, כמפורט בסעיף 290 (א) (1) לסיכומי הנתבעת, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד כל תשלום ועד ליום פסק הדין. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. תאונת דרכיםאובדן כושר עבודה